>> נועם אקוטונס הוא זמר-יוצר ומפיק שחי ובועט בתל אביב כבר עשרים שנה. אם הוא נראה לכם מוכר, אולי זה מעשרות הפרסומות ששיחק בהן לאורך השנים. "ילד 95 – שירים מהמחברת הראשונה" הוא ה-EP החדש שלו, פרויקט נוסטלגי ייחודי שבו הוא חוזר אחורה לשנת 95' ולשירים שכתב והלחין בהיותו חייל, שירים שנוצרו בימי התום שלפני האסונות שהכו במדינה, ובהקבלה בין האישי והלאומי כשפרידה כואבת מאהבה מתרחשת על רקע אובדן התמימות הסופי של ישראל בליל רצח רבין.אתם יכולים (וצריכים!) להאזין לו כאן בכל הפלטפורמות.

>> המקום הכי סודי ושדרה להרגיש בה בת 14 // העיר של לוטוס אתרוג
>> אופוריה בשדרה וקסם של ארמון בוכרי // העיר של ג'וליה פרמנטו-צייזלר

1. באן מי 13

אחד המקומות הכי אהובים עליי לאכול בהם הוא באן מי 13 בשוק לוינסקי. אני מגיע למקום לפחות פעם בשבוע ותמיד תמיד מזמין את אותה מנה: חצי כריך וייטנאמי עם עוף, וכוס גדולה של תה קר לצידו תוצרת בית. לא תה בבקבוק. את הכריך הם מכינים במקום עם הממרח הזה שלהם והתיבול וזה בפירוש הדבר הכי נפלא שיצא לי לטעום. אני הרבה פעמים אשכרה מוותר על חומוס או מנה שווארמה (שאני מאד אוהב) רק כדי לאכול שוב מהכריך הוויטנאמי. יש בו משהו מרגיע, הרמוני כמעט מנחם. זה בפירוש אוכל מנחם. ובנוסף אתה לא מרגיש שזה חונק אותך. מעולם לא חשתי ככה כלפי סנדוויץ' לא בארץ ולא בחו"ל, ואני עוד מגיע ממשפחה צרפתית שאוהבת אוכל טוב.
נחלת בנימין 107

2. חוף העלייה

המקום התגלה לי במלוא הדרו רק בזמן הקורונה. ידידה שלי גלית המוזיקאית ואני נהגנו אז לרכוב על אופניים מאזור פלורנטין עד לשם כסוג של ספורט, כי זה גם הדבר היחיד שהיה מותר לצאת בשבילו מהבית בלי שיעצור אותך שוטר או משהו. אני זוכר שכשהיה חם אפילו נהגנו להיכנס למים לטבילה קצרה. להבדיל מחופים אחרים בתל אביב, החוף הספציפי הזה אף פעם לא מרגיש עמוס מדי או מסחרי מדי, גם לא היום, חוץ אולי מבשבתות. יש לי פינה חמה בלב אליו למרות החשד הכבד שבמים מתרוצצים דגים שנושכים לך את התחת ללא רחם.

3. רחבת הסינמטק

מאז שהייתי ילד ואבא שלי נהג לקחת אותי לתל אביב לראות יחד סרט בסינמטק (כן, אני יודע, על זה יהיו שיאמרו ילדות עשוקה), התאהבתי ברחבה הזאת של הסינמטק ונשבעתי שיום אחד כשאעבור לגור בתל אביב זה יהיה המקום הקבוע שלי. ואכן כך היה. כשעברתי לעיר בשנת 99', גרתי בדירה סטודיו באבן גבירול שהייתה ממוקמת קרוב יחסית לסינמטק. בשבתות אהבתי מאד ללכת לשם, לשבת ולעשן סיגריה עם או בלי קפה. גם כיום, כשעברתי לגור רחוק יותר, אני עדיין מגיע מדי פעם לסינמטק, בעיקר בשבת, לראות סרט טוב ואז אחר כך מתיישב ברחבה (ששינתה את פניה לא מעט), שותה קפה ומתמלא במחשבות.

הזיכרון הכי יפה שלי היה כשיצאתי מהסרט "מולן רוז'", ואחרי יצאה מהקולנוע בחורה יפהפיה עם מבט רציני וחודר. היא התיישבה על ספסל ברחבה לא רחוק ממני והחלפנו מבטים. נראה היה שלשנינו הייתה חווית צפייה חזקה מאד. זה היה רגע כל כך מיוחד וקסום שלא רציתי להרוס אותו באקט בנאלי כמו לבקש את הטלפון שלה. זיכרון אחר היה כשצפיתי שם ב"אדום" של קישלובסקי, שנשאר איתי בראש עוד שנים אחר כך. עד היום אני יכול לזמזם את נעימת הנושא של הסרט אפילו באמצע הלילה מתוך שינה.

4. א לה רמפה

מכל המקומות והמסעדות בעיר שביליתי בהם לאורך השנים – ויש אולי עשרות כאלה אם לא מאות – אין מקום אחד שתפס אותי ביג כמו הפאב/ביסטרו הנהדר הזה. בדיעבד גיליתי שזה מקום מפגש אהוב על מעט היפסטרים מזוקנים וכבדי ראש. מה אני אוהב בא לה רמפה? שהם תמיד נחמדים ואדיבים, שהאוכל תמיד טוב ומזמין, ושכיף לדבר שם בלי להילחם במערכות סאונד מאסיביות. תמיד יתנו לך תחושה שאתה בבית או לפחות במקום שהלב שלו במקום הנכון. לא מעט בחורות סחבתי לשם וחלקן נשארו איתי רק בזכות הפולנטה האגדית או הממליגה פרמז'ן שיכולה לגרום גם למתים לקום לתחייה. פעם חגגתי שם יומולדת עם חברים וזה היה אחד מהטובים שהיו לי. הבירה זרמה כמו מים, המים זרמו כמו סמים ובתום הערב מצאתי את עצמי מוטל על הכביש שמח וטוב לב חבוק בין זרועותיה של עלמת חן.
העמל 21

5. הבארבי

לאורך השנים הופעתי כמה וכמה פעמים בבארבי הישן ותמיד התקבלתי בזרועות פתוחות על ידי שאול, הבעלים האגדי, גם כשלא הייתי מצליח להביא הרבה קהל או כשחלק מהשירים המחאתיים שלי בתחילת הדרך גרמו לאנשים בקהל לנטוש את המקום בעצבים. כשהבארבי עבר למשכנו החדש הייתי סקרן לאללה לראות מה עשו שם והתלבטתי לאיזו הופעה ללכת. בדיוק כרמלה גרוס ואגנר התאחדו למופע ה-30 שנה לאלבום הראשון ולא היה עוד מקום לשאלות. קבעתי עם ידידה שלי הדס ועם עידו האחיין שלי בן ה-21 ותפסנו מקומות בשורות הראשונות, אשכרה לראות את הלבן בעיניים של ערן צור. זו הייתה הופעה בלתי נשכחת שזרקה אותי בטיל לימי הנעורים שלי, כשלמדתי לנגן בפעם הראשונה את "עלבון" או את "רטוב וחם". אגב, האחיין שלי הדהים את כולנו כשהכיר את המילים של כל השירים (מאיפה הוא יודע את זה לעזאזל?) ולכולנו היה ערב מתוק ונעים שהגיע זמן לא רב אחרי שפרצה המלחמה ונתן לכולנו רגע קל של אסקפיזם טהור.

מקום/תופעה לא אהוב.ה בעיר:

אני לא גר בפלורנטין אבל מסתובב בה לא מעט, והצחנה בחלק מהרחובות הקטנים של השכונה – בעיקר בקישון ובנבנישתי – זו מכה שאין לתאר. בעיקר ריח חזק של שתן, אבל לא רק. כזה שגורם לך להצטער שאתה לא תתרן. העירייה חייבת לעשות משהו בנידון חוץ מלאשר שם תמ"א מבוקר עד ערב.

עוד תופעה שלדעתי מסוכנת מאד ועוד עשויה להיגמר באסון היא הכמות הבלתי רגילה של הומלסים שמסתובבים בצמתים מרומזרים ומבקשים נדבות. אין לי חלילה משהו נגדם. החיים לא היטיבו עמם. אבל החבר'ה האלה מתפרצים לך בהפתעה לתוך נתיב הנסיעה כשלפעמים אתה מתקרב לרמזור במהירות. אני מת מפחד שיום אחד אדרוס מישהו בטעות. חשבתי לכתוב על זה באיזה עמוד דעות או בפייס, אבל זה כבר לא מסתכם בצומת אחד אלא נוכח כמעט בכל צומת ראשי. לאחרונה ראיתי שהם גם התחילו לעבוד בקבוצות של 3-2 אנשים ומתחלפים ביניהם. העירייה כהרגלה תתנער מאחריות ותאמר שזו בעיה של המשטרה, אך נדמה לי שכשהעירייה רוצה היא יודעת לאכוף טוב מאוד, כמו למשל בקנסות שהם מחלקים למי שרק העז לזלוג לרגע לנתיב של תחב"צ.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
מאוד נהניתי מהסרט התיעודי של ציפי ביידר על ריקי גל, "נערת רוק", שהוקרן בסינמטק (אפרופו) בנוכחות הכוכבת ושלל סלבז מזדמנים ודוכנים עמוסים בנשנושים. זה סרט אישי וכן בצורה בלתי רגילה. ריקי שיחקה אותה בדוקו הזה וגרמה לי לאהוב אותה עוד יותר. היא הראתה לעולם איך בגיל 75 אוטוטו, היא בועטת, חריפה ורלוונטית יותר מהרבה כוכבות אינסטנט של תוכניות הריאליטי.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
יש את השיר הזה "Wonderful Life" של בלאק מהאייטיז. רוב חיי הוא קצת חלף לי ליד האוזן גם אם נהניתי ממנו. מאז שבעה באוקטובר אני שומע אותו אחרת לגמרי. נסעתי איזה לילה והוא התנגן ברדיו, ואני פשוט קפאתי במקום ורק רציתי לשמוע אותו שוב ושוב, אז עברתי לספוטיפיי והמשכתי להאזין לו עד שהגעתי הביתה. בלאק כבר לא איתנו, אבל אם היה חי הייתי מספר לו שהוא הצליח לגרום לי לבכות עם השיר הזה שלו למשך לילה שלם דמעות של ריפוי ושל נחמה. והוא אפילו לא התכוון.

לאיזה ארגון או מטרה את.ה ממליצ.ה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
כל מה שקשור לתמיכה נפשית או תקשורת עם אנשים במצוקה. יש לי ידידה שסיימה לא מזמן הכשרה של חצי שנה רק כדי להתחיל להתנדב בער"ן. זה נשגב בעיניי. הלוואי והיה לי זמן לזה גם.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
יהודית רביץ. חד משמעית. פעם הייתי רואה אותה מטיילת המון עם הכלב.ה בשדרות רוטשילד ותמיד רציתי לומר לה משהו מחמם לב אבל התביישתי. שלא לדבר על מילה טובה. האמת… יש לי גם חיבור אישי אליה – אחיה, יעקב, היה המורה שלי לגיטרה כשלמדתי בתיכון בנעוריי בבאר שבע. על כל פנים, היא הצליחה פחות או יותר להתגבר על פחד הבמה שלה וחזרה סוף סוף להופיע וריגשה ושימחה כל כך הרבה אנשים… אין ראויה ממנה לפירגון ולחיבוק אמיץ.

5. מה יהיה?
כמו תמיד. אדוות וגלים. לפעמים הם גבוהים ומפחידים ולפעמים רדודים ולא מזיקים. אנחנו כרגע בתקופה של גלים גבוהים ומסוכנים במיוחד. הם יחלפו ואת מקומם יתפסו גלים נמוכים יותר ויותר עד שנגיע לחוף מבטחים. איזו צורה תהיה לו? לאלוהים – אם הוא קיים – יש את הידע והיכולת לספר. כדאי לשאול אותו.

• העיר שלי
• אינדי ישראלי
• בארבי
• אה לה רמפה
• סינמטק תל אביב
• חוף העלייה
• באן מי 13

פארק החורשות

כבר חמש שנים שאני גרה בתל כביר וחלון חדר השינה שלי משקיף לפארק האהוב עליי מכל. הפארק הזה היה מקום המפלט שלי מהצפיפות של העיר הרבה פעמים. לשם אני הולכת עם חברים לשתות בירה ולשחק פריזבי, לעשות שיחות לתוך הלילה וגם כדי לעשות ריצה (שבדר"כ אני מפסיקה באמצע כי אני ממש לא בכושר וגם די סובלת מזה). יש שם את הכנסייה הרוסית המדהימה שנראית כאילו אנחנו לא ממש בארץ ואפשר לשמוע את צלצול הפעמונים עד הבית. חוצמזה יש שם גן בוטני סודי ויפייפה שפתוח בשבת ותצפית על אגם קטן עם ברווזים, חלום.

א לה רמפה

המקום המועדף עליי בעיר לבירה של ערב. גיליתי אותו לפני כמה שנים כי הוא ממקום ליד סמטאות המפעל ושביל המרץ, שם נמצאים רוב חדרי החזרות והאולפנים בדרום העיר. היינו הולכים לשם אחרי חזרות ויש לי משם זכרונות מתוקים. זאת מסעדה באוויר הפתוח, 10 דקות הליכה מהשכונה, יש שם פסטה בזוקה וסלט טבולה שהם שילוב מנצח. בכל יום ראשון אנחנו מתכנסות שם – פרלמנט הלסביון העליון, ללרלר ולהרים לחיי שרית חדד.
העמל 21

מרכז החומוס האסלי

השם השגור אצלינו הוא "מרכזה". מסעדה יפואית של חומוס מעולה, סלטים ושיפודים. מקום קטן שנמצא ממש קרוב לבית, על רחוב יפת. אם הייתי יכולה הייתי אוכלת שם כל יום. פותחים שולחן ואיכשהו יוצאים עם פחות ממאה שקל. חומוס זה האוכל האהוב עליי בעולם, בעיקר כשהוא חם, הסלטים שם טריים ויש ערק לימונים. המקום הזה מזכיר לי את רמלה, עברתי לעיר לפני יותר מ10 שנים ואני הולכת לשם כדי להרגיש בבית. לקחתי לשם את כל מי שרק יכולתי. הורים, חברים. תמיד כיף ותמיד טעים.
יפת 73

חוף צ'ארלס קלור

ואם להיות ממש ספציפית, אז המדשאה שנמצאת בין מאנטה ריי למוזיאון האצ"ל. אני בדרך כלל מגיעה לשם לפנות ערב כדי לראות את השקיעה, עם בת הזוג שלי או עם חברים. זה אחד הספוטים האהובים עליי בעיר, להביא שמיכה ואיזה בירה ולשבת שם שעתיים שלוש עד שמחשיך. בחלק מהפעמים אני מגיעה לבד וכותבת, לפעמים רק מחשבות ולפעמים ממש שירים (השיר שלי "ברידג'" נכתב שם). משהו בלחלוק את הרגע הזה עם אנשים זרים שיושבים מסביב ומסתכלים על השמש ששוקעת לתוך הים נותן לי השראה ושלווה. ברגעים האלה יש בי אהבה עצומה לעיר הזאת שנותנת לי מרחב להיות אני.

לבונטין 7

מועדון הופעות שבשבילי הוא כמו בית שני. כבר כמה שנים שאני מעצבת במות ותאורנית בהופעות. התפקיד שלי הוא להביא וייבים להופעה ולתת לאנשים חוויה ויזואלית שמשלימה את המוזיקה. יוצא לי להיות שם כמה פעמים בשבוע ולראות הופעות מצויינות כחלק מהעבודה שלי, לפעמים של אמנים מתחילים, לפעמים של מוזיקאים ותיקים מהשורה הראשונה. כבר יצא לי להיות תאורנית של כמה מהאמנים שאני מעריצה וזה היה בלתי נתפס בשבילי. במקום הזה יש אנשים נפלאים שהפכו לחברים ולימדו אותי כל מה שאני יודעת עד שבאופן אובייקטיבי ובלתי מעורער הפכתי להיות מלכת האורות של דרום העיר.
לבונטין 7

• העיר שלי
• פארק צ'ארלס קלור
• לבונטין 7
• אה לה רמפה

• Facebook
• Twitter
• Email

עם עוד לא התענגתם עדיין על אף אחד מהמשקאות האלה, זה הזמן לפנק את עצמכם באחד מרגעי החסד הכי מתוקים של הקיץ התל אביבי. קבלו את משקאות הקוקטייל הקפואים שפשוט שווים את הבריין-פריז.

עוד כתבות שיעניינו אותך:
אלכוהול, קפה ובר חדש נפגשים לקוקטיילים מצויינים
המקומות הכי טובים לשתות בהם בירה בתל אביב
הברים הכי שווים בפריז

1. מרגריטה קפואה | מסקל

עוד לפני שהמטבח המקסיקני נעשה טרנד, בטקילה בר בפלורנטין כבר העמיסו על השולחנות טאקוס, קסדיאס וטוסטאדאס בחריפות לא מתנצלת. לכיבוי האש מומלץ להתאבזר במרגריטה קפואה ממיץ ליים סחוט ביד, קוארבו סילבר וליקר תפוזים קוואנטרו. 36 ש"ח.

ויטל 2 תל אביב, 03-5187925

2. ברד מקומי | עלמה ביץ'

אחרי שנים של ברד קמפרי ומרגריטה לימונים קפואה מצאו בקיוסק מתכון חדש לצנן בו את החום: תערובת קפואה של אפרול, מיץ תפוזים ומיץ פסיפלורה, שמוגשת בכוס שליש ליטר בתוספת רבע צ'ייסר קמפרי לווידוא הריגה. עד הצהריים המחיר מסובסד אז פרגנו לעצמכם שניים. 38/25 ש"ח.
קפיצה קטנה מהים. צילום: אוריה גנור

חוף עלמה ביץ' (צמוד למסעדת מנטה ריי) תל אביב, 03-5174773

3. פרוזן פינק למונייד | דייגו סאן

בבר־מסעדה האסייתי־מקסיקני מקררים את הקיץ עם לימונדה ורודה קפואה שמורכבת מוודקה פינלנדיה, מיץ חמוציות ולימונדה. הברד המשכר נמזג לכוס מרגריטה ומוגש עם פלח לימון ושמשיה, ואם תצלמו אותו בחצר האחורית הירוקה יאמינו לכם שאתם בתאילנד. 44 ש"ח.

המשביר 2 תל אביב, 03-5531557

4. הוריקן | קריביאן אייסי

מי שהיה בניו אורלינס או בלאס וגאס ודאי זוכר – או לא זוכר מרוב אלכוהול – את ההוריקן, ברד אדום על בסיס רום נגריטה שמצנן את הגוף ודופק את הראש. במקום החדש הוא ראשון בין שורה ארוכה של משקאות קפואים, ואם מתפרעים עם כוס ליטר מקבלים ריפיל בהנחה. 30 70 ש"ח.

בוגרשוב 61 תל אביב, 03-7743347

5. מרגריטה מנגו ותות | טאקריה

בתפריט המשקאות של המזללה המקסיקנית יש תמיד מרגריטת ליים קפואה ושני טעמים מתחלפים. כרגע אלה מנגו ותות מתוקים־חמוצים עם כמות נדיבה של טקילה, טריפל סק וקשאסה. בשעות הצהריים המחיר יורד והחזרה לעבודה נעשית לפתע קצת יותר נסבלת. 34/25 ש"ח.
כתום עולה. קרדיט: יולי בר

לבונטין 28 תל אביב, 03-6005280

6. ברד וודקה מלון | כולי עלמה

בכולי עלמא מציעים ארבעה משקאות קפואים: טובי לימונדה על בסיס טובי 60, שהוא גם הנמכר ביותר; ג'ין מנגו; וודקה טרופיקנה (טעם מתחלף, כרגע וודקה פסיפלורה); והפייבוריט שלנו – וודקה מלון על בסיס סמירנוף ומונין מלון. הוא מתוק וקליל אבל אל תתנו לזה לבלבל אתכם. 41 ש"ח.

מקוה ישראל 10 תל אביב, 053-5318560

7. ברלין דונקי | בלבוי

בבר הקוקטיילים השיקי במלון ברדיצ'בסקי מחליפים את הברד העממי בקרח גרוס אלגנטי. הברלין דונקי – שרק לאריאל לייזגולד הפתרונים למה קוראים לו ככה – מורכב מג'ין, מיץ ליים, ליקר ליצ'י, מחית בננה ובירת חיטה, שילוב שנשמע משוגע אך מתורגם לדרינק חמוץ מתוק קריר ומענג. 58 ש"ח.

ברדיצ'בסקי 14 תל אביב, 03-7289213

8. מרגריטה צ'ילי מנגו | טוני ואסתר

אנחנו לא יודעים מי הגה את חיבור המרכיבים מלא הדמיון, אבל תכלס הצליח לו: מיץ מנגו וטקילה קוארבו שנטחנים עם קרח לברד סמיך, שנמזג לכוס מעוטרת בפרוסות צ'ילי טרי ונענע. אפשר להסתפק במשקה החמוץ־מתוק אבל ממש כדאי לתת ביס בצ'ילי שמקפיץ את הטעמים. 17 ש"ח.

לוינסקי 39 תל אביב, 5281843־03

9. רמפה קולדה | א לה רמפה

זוכרים את הפינה קולדה מהסבנטיז? קבלו אותה בגרסת 2018 קפואה ומתוקה ממליבו – רום בטעם קוקוס עם תכולת אלכוהול מפתיעה, מיץ קוקוס ומיץ אננס. הברד מוגש בצנצנת כנהוג ברמפה, ומעוטר בענף נענע. קליל, כיפי ונוסטלגי, בלי לוותר על הבעיטה בראש. 32 ש"ח.

העמל 21 תל אביב, 5461506־03

• אוכלים שותים
• עלמה ביץ'
• טוני ואסתר
• דייגו סאן
• טאקרייה
• אה לה רמפה
• מסקל
• כולי עלמא
• בלבוי
• חדשות האוכל
• קוקטיילים

• Facebook
• Twitter
• Email

Mind space

שד' רוטשילד 45 (ובקרוב גם באחד העם) | 24 שעות ביממה

לאן הגענו:המקום מעיד על עצמו שהוא "מתחם עבודה שיתופי ויצירתי".

מי בפנים:פתוח לכל המעוניין, כולל כלבים.

מפרט טכני:שתי קומות בנות 1,000 מ"ר כל אחת, כ־200 עמדות עבודה, פינות הסבה, חדרי ישיבות, לאונג' ומטבח. שיחות טלפון יש לקיים בתאים סגורים כדי לא להפריע. על הלוק אחראי סטודיוmuהטרנדי, שהלך על רהיטי עץ ועור, מרצפות מאוירות ושטיחים חמימים.

תנאים סוציאליים:נשנושים קלים ומשקאות, אינטרנט אלחוטי ושירותי משרד בסיסיים. יש גם כמה זוגות אופניים לשימוש חופשי.

מה יש לאכול:הלו, אתם באמצע רוטשילד! יש פה הכל.

מחיר:1,650 ש"ח לחודש לעמדה קבועה באופן ספייס הכוללת מקום שמור בלעדית לאדם ולפטופו במהלך החודש; החל מ־4,000 ש"ח לחודש למשרד זוגי; יש משרדים שמתאימים אפילו לעשרה עובדים. השכרת חדר ישיבות מצויד בתוספת מחיר.

mindspace.me

[tmwdfpad]

מזא"ה 9

מזא"ה 9 | ראשון־חמישי 9:00־22:00

לאן הגענו:"בית הצעירים של תל אביב" הוקם לפני ארבע שנים כדי לשמש לצעירי העיר מוקד מפגש ללימוד וליוזמות חברתיות.

קהל יעד:סטודנטים, פרילנסרים ויוצרים הזקוקים לחלל בשביל חזרות, פעילי עמותות שונות ומשתתפים בקבוצות הלימוד וההעשרה המתכנסות במקום.

מפרט טכני:בניין יפה בן ארבע קומות – העיר הלבנה במיטבה. בקומה הראשונה חלל לעבודה ולימודים, בקומה השנייה "המעבדה החברתית" המציעה חלל עבודה משותף ליזמים חברתיים, ובקומות הרביעית והחמישית יש חללים ליוצרים יחידים או להתארגנויות חברתיות.

תנאים סוציאליים:המקום מקבל בזרועות פתוחות כל קבוצה בעלת אג'נדה חברתית ומספק את כל הדרוש להתכנסויות – מקום, מושבים, מיחם, לוח מחיק והגברה. במקום מתקיימים אירועים המיועדים גם לאלו שאינם חברים בוועד השכונה או פעילים אכפתיים בארגון כלשהו.

מה יש לאכול:אצל השכנים בתולעת ספרים, ואם סיימתם לעבוד – חלצו עצמות בהליכה לפורט סעיד.

מחיר:מרחבי עבודה: קומת הכניסה – ללא עלות; המעבדה החברתית – תשלום סמלי. שימוש בחללים: התארגנויות קהילתיות וחברתיות, עמותות בנות פחות משנה ושחקנים – ללא עלות; עמותות – מחיר מסובסד; גופים עסקיים – מחיר רגיל.

mazeh9.org.il

WeWork

דובנוב 7 | פתוח 24 שעות ביממה

לאן הגענו:סניף מקומי של חברה הפועלת ברחבי ארצות הברית וכן בלונדון ובאמסטרדם. היא מספקת חללים משרדיים לאנשים פרטיים, יזמים, קבוצות וחברות. אחד ממקימיה הוא אדם נוימן (כן, אח של עדי), ובגיל 36 הוא כבר מולטי מיליונר.

מי בפנים:פתוח לכולם.

מפרט טכני:2,600 מ"ר המחולקים למשרדים קטנים, חללי ישיבות, פינות הסבה, מטבחונים ופינות לאונג'. הנימה העיצובית היא אקלקטית – תעשייתית־ביתית. הבטון חשוף, הרצפה מעץ, השטיחים אתניים, הספות מעור והאביזרים וינטג'.

תנאים סוציאליים:אינטרנט אלחוטי, שירותי הדפסה, קפה ובירה חופשי והתחככות שוטפת עם שאר חברי הקהילה השוקקת לצורכי מינגלינג ועזרה מקצועית.

מה יש לאכול:לונדון מיניסטור המלא בדוכנים מהירים, וכן המזנון, הוויטרינה, שיפודיית האחים והדיינר של גוצ'ה יטענו אתכם באנרגיות להמשך. בקיצור, חזרתם להיות חיילים בקריה.

מחיר:החל מ־45 דולר לשימוש חד פעמי באחד החללים עד מינוי חודשי ב־350 דולר, כולל שימוש בלתי מוגבל במתחם ושלוש שעות שבועיות בחדר הישיבות.

wework.com

הספרייה במגדל שלום

אחד העם 9 | ראשון־חמישי 9:00־19:00

לאן הגענו:מרחב עבודה שהוא חלק ממתחם הספרייה העירונית במגדל שלום. המתחם הוקם לפני כשלוש שנים ובמקורו נועד להיות חממת סטארטאפיסטים במטרה לעודד יזמות וחדשנות, אך עם הזמן הפך פופולרי גם בקרב כותבים ועצמאים מתחומים שונים.

מי בפנים:סטודנטים, יזמים, פרילנסרים. מרבית הבאים הם קבועים.

מפרט טכני:חלל שיכול להכיל 20 איש פלוס מחשביהם או ספריהם בנוחות. אם מגיעים יותר מ־20 המקום מתחיל להיות צפוף. צמוד לחלל העבודה יש סלון קטן. העיצוב נקי ומסודר (בסופו של דבר זו ספרייה). האווירה שקטה ועניינית וחפה מווייבים מ־גניבים כלשהם, למעט הלוח השחור שמנסה להיות וויליאמסבורג, אבל הממ… לא ממש קולע.

תנאים סוציאליים:אינטרנט אלחוטי, ארבעה מחשבים לשימוש חופשי, חומר קריאה בשפע מעבר לקיר למי שצריך הפוגה מהעבודה.

מה יש לאכול:את הכסף שחסכתם על חלל העבודה תוכלו להשאיר ברוטשילד 12 או בדה, דה ודה.

מחיר:חינם, על בסיס מקום פנוי.

מיזנטרופ

פרישמן 43 | ראשון־חמישי, שבת 9:00־22:30, שישי 9:00־18:00

לאן הגענו:למרות שמו והמוטו שלו – "כולם חוץ ממך מיותרים" – המקום (שמחשיב את עצמו ל"חלל העבודה השקט הראשון בישראל") מזמין מאוד וידידותי בהחלט למשתמש.

מי בפנים:פרילנסרים, עצמאים, סטודנטים וכותבים שונים המחפשים פינה שקטה לעבוד בה אך מתקשים להתרכז בבית או בבית קפה.

מפרט טכני:32 עמדות עבודה אישיות וזוגיות המשתרעות על פני חלל מרכזי שבו יש לשמור על שקט מוחלט, חדר אחורי לעבודה בצוותים, בר במרפסת וחדר ישיבות. העיצוב בהיר ונקי, פשוט ושכונתי, והאווירה נעימה ואינטימית.

תנאים סוציאליים:חיבור לאינטרנט במהירות 200 מגה בייט לשנייה, שקע חשמל ליד כל עמדת עבודה, שירותי משרד בזול, קפה, תה ונשנושים קלים.

מה יש לאכול:אם בחיסכון עסקינן, הרי המיקרוגל לחימום פלסטיקים מהבית הוא פתרון ראוי ושכיח כאן. לעומת זאת, ההנחה למיזנטרופים בבתי האוכל מסביב (מאפיית זומר, קפה אנסטסיה, קפה ליזלוטה ופלאפל פרישמן) מבטיחה שלא תגוועו ברעב.

מחיר:החל מ־10 ש"ח לשעה עד 80 ש"ח ליום שלם בפינת עבודה סטנדרטית, 45 ש"ח לשעה בחדר הישיבות, 350 ש"ח לסגירת חדר לשמונה אנשים למשך שלוש שעות.

misantrope.com

Sosa

שוקן פינת בר יוחאי | כל יום 7:30־23:00

לאן הגענו:השם המבטיח הוא קיצור ל־South of Salame. זוהי סביבת עבודה לסטארטאפים שהוקמה על ידי אנשי מפתח מהתעשייה.

מי בפנים:המתחם פתוח לסטארטאפים שנבחרו על ידי קהילת Sosa המורכבת ממשקיעי אנג'ל, שותפים בקרנות הון סיכון ובכירים מחברות טכנולוגיה הנוכחים באופן יומיומי (להגשת מועמדות: info@sosatlv.com).

מפרט טכני:שלוש קומות של חללים פתוחים, משרדים סגורים, חדרי ישיבות, פינות הסבה ובר. העיצוב כבד וחמור סבר.

תנאים סוציאליים:שירותי משרד מלאים, תמיכה, הכוונה וחיכוך עם האנשים הנכונים, ימי עיון והרצאות וכמובן קפה וכו'.

מה יש לאכול:פלאפל ג'ינה, ארומה, א־לה רמפה. אבל מי יוצא מפה בכלל?ֿ

מחיר: 1,000 ש"ח לחודש לעמדה בודדת באופן ספייס, 4.000 ש"ח לחודש לחברה של ארבעה עובדים.

sosatlv.com

The Hub

דרך בגין 55, קומה 7 | פתוח 24 שעות ביממה

לאן הגענו:ה־Hub (מילולית: מרכז, מרכזיית מחשבים) הוא חלק מרשת עולמית הכוללת 70 מקומות למפגש ולעבודה ליזמים באוריינטציה קהילתית.

מי בפנים:המקום מיועד לקידום יוזמות חברתיות, אך כולם רשאים להשתמש בו.

מפרט טכני:חלל עבודה מרכזי שעשוי להכיל עד 40 איש, סטודיואים להשכרה ואולם אירועים. המקום מואר, נקי ומסודר, עם גג שמשקיף על מרכז העיר. האווירה כמעט קומונלית הודות למבקרים הקבועים במקום.

תנאים סוציאליים:אינטרנט אלחוטי, קפה, תה, בירה, מים מינרליים, סדנאות והרצאות שונות.

מה יש לאכול:חומוס אבו אדהם, מעדניית יוחנן, לבורטוריו די פסטה, מאפיית לחמים.

מחיר:550 ש"ח ל־50 שעות בחודש, 950 ש"ח לחודש ללא הגבלת שעות לאנשים פרטיים ו־550 ש"ח לחודש ללא הגבלת שעות למיזמים פרטיים. מחירי הסטודיואים והמשרדים משתנים.

the-hub.co.il

• משרד
• מיזנטרופ
• וויפי
• ליזלוטה
• א-לה רמפה
• אה לה רמפה
• מדפסת
• יזמות
• מאפיית לחמים
• לאונג'
• מיוחדים
• סטודנטים
• פרישמן
• מחשבים
• אנסטסיה
• סטארטאפ
• השכרה
• זומר
• ארומה
• סטודיו
• דה דה ודה
• מחזיקים מעמד
• רוטשילד 12
• פרילנסר
• עצמאי
• WeWork
• פלאפל
• חללי עבודה
• עבודה
• חומוס