השבוע עולה לאקרנים בישראל "אנונימי לגמרי", סרט ביוגרפי חדש על חייו של האייקון המוזיקלי בוב דילן, בכיכובו שלטימות'י שאלאמה. הסרט זכהלביקורות די טובות (אצלנו פחות), ושאלאמה זכה למועמדות לאוסקר, אבל הוא בהחלט לא השחקן הראשון שנתן לנו את הפרשנות שלו על רוברט צימרמן הזקן. דילן הוא אחד הקולות המיוחדים בהיסטוריית המוזיקה וגם טיפוס די מעצבן, ולכן זכה בקריירה שלו למספר חיקויים בולטים. הנה כמה מהמוצלחים ביותר.

>> מה חדש בדיסני+: 6 סדרות מסקרנות שבטח תרצו לראות בחודש מאי
>> המהפכה של טוני גילרוי: הכוח לשנות את היקום של "מלחמת הכוכבים"

דיינה קארבי | סאטרדיי נייט לייב

דיינה קארבי, חבר "סאטרדיי נייט לייב" בין 1986 ל-1993 היה ידוע בחיקויים שלו. הם לא היו הכי מדוייקים, אבל קארבי היה מאסטר במציאת כמה מאפיינים קוליים של מושא החיקוי ולהפוך אותו לקריקטורה מזוהה ומצחיקה. קחו לדוגמא את חיקוי בוב דילן שלו, בו הוא בעיקר ממלמל באופן לא ברור בזמו שמנחה "וויקנד אפדייט" באותה תקופה, דניס מילר, מתרגם אותו בשביל הצופים ה"Dylan-impaired". הקונספט של דילן מדבר בצורה כל-כך לא מובנת שבני אנוש רגילים זקוקים לתרגום לשפה אמיתית יהיה מוטיב חוזר ברשימה הזאת, אבל קארבי הוא אחד הראשונים שעשה את הגאג הזה.

ג'ון סי ריילי | הולך חזק: סיפורו של דיואי קוקס

בקומדיית המופת "הולך חזק", ג'ון סי ריילי מגלם את כוכב הרוק הפיקטיבי דיואי קוקס. קוקס הוא שילוב של כמה וכמה מוזיקאים: יש בו קצת אלביס, קצת ג'וני קאש ובסצנה זכורה אחת גם הרבה בוב דילן. קוקס מרכיב את משקפי השמש המוכרות ושר שיר מלא במילים אקראיות ומשפטים כמו "Inside the three-eyed monkey within inches of his toaster oven life". כאשר עיתונאי שואל אותו לגבי הדימיון בין המוזיקה שלו לזאת של דילן, קוקס העצבני צועק עליו "אולי בוב דילן נשמע כמוני? למה אף אחד אף פעם לא שואל את בוב דילן 'למה אתה נשמע כמו דיואי קוקס?'".

ווירד אל ינקוביק | BOB

האהבה של דילן לליריקה מעורפלת ומסובכת הייתה גם הבסיס לפרודיה של מאסטר הפרודיה המוזיקלי ווירד אל ינקוביק על בוב דילן. בשיר "Bob" ינקוביק משחק עם העובדה ששמו הפרטי של דילן הוא פלינדרום, כלומר נקרא אותו דבר משני הכיוונים, וממלא את השיר במשפטי נונסנס פלינדרומיים כגון: "Lisa Bonet ate no basil" ו-"Rats live on no evil star". ינקוביק צילם גם קליפ מהיר לשיר, פרודיה על הקליפ האייקוני של בוב דילן ל-"Subterranean Homesick Blues", בו דילן מחזיק כרטיסיות עם מילות השיר ברחוב.

סת' מקפרלן | Cavalcade of Cartoon Comedy

בוב דילן היה גם מושא הפרודיה של אחד הפרוייקטים הפחות מוכרים של יוצר "איש משפחה" סת' מקפרלן. סדרת הרשת "Seth MacFarlane's Cavalcade of Cartoon Comedy" הציגה בעצם את המערכונים המצויירים הקטנים שיש ב"איש משפחה", אבל בלי כל עלילת הסדרה בין לבין. במערכון הזה, מקפרלן מדבב את בוב דילן שנפגש עם חברו טום וייטס. שני המוזיקאים מדברים במלמולים לא ברורים שמתורגמים לאנגלית על ידי כתוביות ואז מגיעים גם פופאי ומוחמד עלי. סדרת הרשת המוזרה הזאת לא זכתה להצלחה, וערוץ היוטיוב שלה לא קיים יותר, אך למזלנו אפשר לצפות בפרק הזה שהועלה על ידי… עמוד היוטיוב הרשמי של טום וייטס? וואט דה פאק?

דן קסטלנטה | משפחת סימפסון

זוכרים את הפעם ש"משפחת סימפסון" צחקו על בוב דילן? כנראה שלא, כי זה מעונה 16. בפרק "She Used to Be My Girl", אנחנו פוגשים את דמותה של קלואי טלבוט, חברת כיתה לשעבר של מארג' סימפסון, בדיבובה של קים קטרל. מאז התיכון קלואי הפכה לכתבת חדשות רצינית והתכנית מדגימה זאת בעזרת ראיון שלה עם בוב דילן, בו היא שואלת אותו מה הדת שלו עכשיו (אזכור לפלירטוט של דילן עם יהדות ונצרות). דילן עונה תשובה ממולמלת ולא ברורה ובסופה מוסיף "שלום". לפי ויקיפדיה, מפיקי "משפחת סימפסון" הציעו את התפקיד הקטן לדילן, שסירב, אז הדמות דובבה על ידי קולו של הומר סימפסון (ועוד מלא דמויות אחרות) דן קסטלנטה. לא טוב לך להיות צהוב, בובי?

דונלד גלובר | קומיוניטי

בפרק חג המולד המוזיקלי של "קומיוניטי" יש כמה שירים בסגנונות שונים, המתאימים לדמויות השונות: ראפ בשביל עבד וטרוי, מקהלה נוצרית בשביל שירלי וכו'. כדי לפתות את פירס הזקן להצטרף לרוח חג המולד, טרוי ועבד מבצעים שיר בשבם "בייבי בומר סנטה", שמציג היסטוריה חלופית של סנטה קלאוס בתור בן דורו של פירס – עם רפרנסים לאלביס, רייגן וגם בוב דילן. "סנטה נלחם בוודסטוק ובוייטנאם, ועישן מלא סמים ושרף את החזייה שלו", דונלד גלובר שר במבטא הדילן-י הטוב ביותר שלו. כמובן שבוב דילן לא באמת היה בוודסטוק (או וייטנאם), אבל זה עוזר לשכנע את פירס בכל מקרה.

ג'יימס אוסטין ג'ונסון | סאטרדיי נייט לייב

ג'יימס אוסטין ג'ונסון, חבר קאסט "סאטרדיי נייט לייב" שידוע בעיקר בזכות חיקויו של נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ, הוא מעריץ דילן אמיתי. בהופעות שלו בתכניות אירוח הוא נוהג לדבר על דילן, ואף זכה להופעת אורח קטנה ב"אנונימי לגמרי", אבל רק השנה זכה לחקות את בוב במערכון שלם ב-SNL. במערכון, דילן מלווה את טימותי שאלמה (קלואי פיינמן) לפרימיירה של "אנונימי לגמרי" ונאלץ לענות על שאלות של כתבת באזפיד לגבי נושאים שהוא לא מבין בהם בזמן שהוא ממש רוצה להגיע לבופה. קונספט די חלש, אבל ג'ונסון עושה עבודה מעולה בתור דילן עכשווי שרק רוצה לאכול קצת טירמיסו.

קייט בלאנשט | אני לא שם

לא רק צחוקים רצו על דילן היקר, אלא גם ניסיונות לגלם את דמותו בסרטים רציניים יותר. שנים לפני שטימות'י שאלאמה ניסה להציג את דילן האנונימי לגמרי, 6 שחקנים שונים ניסו לתפוס חלקים שונים בדמותו של המוזיקאי – וזה רק בסרט אחד. "אני לא שם" מ-2007 ראה דילנים מאת כריסטיאן בייל, הית' לדג'ר וריצ'רד גיר, אבל אין ספק שמי שגנבה את ההצגה היא קייט בלאנשט, שביצעה חיקוי כמעט אחד לאחד מתקופת נטישת המעריצים המקוריים של דילן, והשאירה את הדילן הכי קרוב למציאות, דווקא בידי אישה.

בוב דילן | Don't Look Back

לפעמים הפרודיה הכי טובה באה מהאיש עצמו. כך בסרט הדוקומנטרי האלמותי על דילן מ-1967, דילן הופך לפרודיה על עצמו: צוציק שחצן בעל חשיבות עצמית עם קול מעצבן שאוהב לצעוק על אנשים. בסצנה זכורה אחת, אחד מחבריו של דילן זורק בקבוק זכוכית מחלון של חדר מלון (דיק מוב, אנחנו מודים), ודילן יוצא על כולם בנאום היפי עצבני חוצה להבות. דילן הוא אחד האמנים החשובים בהיסטוריית המוזיקה המודרנית, אבל הקטע הזה מראה לנו שהוא גם יכול להיות מגוחך לפעמים, מאן.

• קומדיה
• בוב דילן
• מוזיקאים
• דיסני+
• טימותי שאלמיי

הסצנה הכי יפה ב"אנונימי לגמרי" מופיעה ממש בהתחלה. בוב דילן הצעיר והעדיין אנונימי עולה לרגל לבית חולים בניו ג'רזי, שם מאושפז הזמר-המשורר האקטיביסט וודי גאת'רי, שחלה במחלת הנטינגטון ואינו מסוגל עוד לדבר. לצד מיטתו יושב ידידו ושותפו לדרך פיט סיגר. דילן אומר לגאת'רי כמה הוא מעריץ אותו (את סיגר פחות) ואז שר לו את "שיר לוודי" שכתב לו ועליו. גא'תרי מביע את תודתו והערכתו ללא מילים, וסיגר מזמין את דילן לישון בביתו.

>>השתלטות הרובוטים: השימוש ב-AI מבזבז את הכישרון של ארץ נהדרת

זאת סצנה נוגעת ללב שמפגישה שלושה ענקי שירה בשלבים שונים בחייהם ובקריירות שלהם – התחלה, אמצע וסוף. והיא בדיונית בעיקרה. דילן אמנם ביקר את גאת'רי בבית החולים ב-1961, אבל סיגר לא היה שם, ואת השיר הוא כתב בעקבות הביקור. זה מסוג הדברים שמותר לעשות בביוגרפיות קולנועיות. הבעיה היא ששום דבר בהמשך הסרט לא משתווה לסצנה הזאת, ושדילן יישאר אנונימי עבור הצופים גם בסופו. "אנונימי לגמרי" גרף שמונה מועמדויות לאוסקר, בהן לסרט, לתסריט, לבימוי ולשלושה מהשחקנים. לטעמי רק אחת מהן מגיעה לו, וזאת לא המועמדות לטימותי שאלאמה, וגם לא לג'יימס מנגולד – אחד הבינוניים שבבמאים המוערכים בהוליווד.

"אנונימי לגמרי" עוקב אחר עלייתו המטאורית של דילן בשדה מוזיקת הפולק/מחאה, עד שפנה לעבר גיטרות חשמליות ארבע שנים אחרי כן ונדחה על ידי מעריציו כבוגד (אירוע שתואר באופן מתומצת, מטאפורי ואפקטיבי הרבה יותר ב"אני לא שם" של טוד היינס). בין לבין הוא שר את שיריו המפורסמים, מנהל רומנים לא מחויבים עם שלוש נשים, ומביע הרבה אדישות ואף בוז לכל נציגי הקפיטליזם, בין אם אלה מנהלי חברות התקליטים הגדולות או מנהלי פסטיבל ניופורט למוזיקת פולק שמציגים עצמם כאלטרנטיבה לממסד השמרני. הסרט נטול נרטיב קלאסי – הוא משוטט מפה לשם, ומה שמספק לו תבנית עלילתית כלשהי אלה הופעותיו השנתיות של דילן בפסטיבל ניופורט – החל מהפעם שהוא היה אורח של ג'ואן באאז, דרך הפיכתו לכוכב הגדול שכולם מחכים לו, ועד לבגידה הגדולה.

מה שאמור להדביק אותנו למסך זו הופעתו המדוברת של טימותי שאלאמה כבוב דילן. שאלאמה, שלוהק לתפקיד אי אז ב-2020, למד לנגן בגיטרה ובמפוחית במיוחד עבור הופעתו בסרט, והוא עושה זאת היטב. הוא גם שר יופי. אך מעבר לכך הוא מגיש חיקוי של דילן, ולא באמת הופך לדילן. זאת הופעה שכולה העמדת פנים, ללא עומק רגשי. זה בולט במיוחד בסצנה שבה אחת מנשותיו עוזבת אותו והוא יוצא מגדרו ורוכב על האופנוע שלו בתקווה לעצור אותה לפני שתעלה על המעבורת. אך כשהוא מגיע לשם פניו נותרות ריקות. שאלאמה הוא שחקן בעל יכולת, אבל נראה שהתסריט שהונח בידיו, והבימוי החיוור של מנגולד, לא עזרו לו לבנות דמות.

שאר השחקנים בסרט יותר טובים. אל פנינג ("קתרינה") נהדרת כסילבי – תרכובת של בנות זוג שונות של דילן מאותן שנים. היא אמנם קיבלה לידיה תפקיד קלישאתי של האישה שנותרת מאחור, אך היא ממלאת אותו בניואנסים. גם מוניקה ברברו, שזה תפקיד הפריצה שלה, טובה כג'ואן באאז, זמרת ומאהבת לעת מצוא. והיא שרה יפה מאוד, גם אם אף אחת לא יכולה לשיר כמו ג'ואן באאז. סקוט מק'ניירי – משחקני המשנה הבולטים בהוליווד ("ארגו", "קוד שרוף") – טוב כתמיד בתפקיד גאת'רי, ובויד הולברוק ("לוגאן") שורף את המסך כג'וני קאש, אחד האנשים היחידים, פרט לגאת'רי, שדילן מעריך ומוקיר (כמתואר בסרט, הם כתבו זה לזה מכתבי אהבה). כזכור, לפני 20 שנה מנגולד ביים את "הולך בדרכי" – ביוגרפיה בינונית של ג'וני קאש בכיכובו של חואקין פניקס. אני תוהה אם סרטו הבא יהיה על ג'ואן באאז.

טוב מכולם אדוארד נורטון בתפקיד פיט סיגר. זמר הפולק האקטיביסט, שנרדף על ידי הממסד אך תמיד שמר על אופטימיות, היה אחד התומכים הראשונים של דילן, אך נראה שזה לא היה הדדי. נורטון בהחלט עשוי לזכות באוסקר על הופעתו החמה והשקטה, עד שהוא יוצא מעורו באותו פסטיבל מדובר. לצידו מופיעה אריקו הצונה בתפקיד רעייתו התומכת. היא מקבלת הרבה תקריבים שבכולם יש לה הבעה אחת – ואני לא מאשימה אותה, אלא את הבמאי.

השם שנבחר לסרט, "אנונימי לגמרי", כמו מכריז מראש על כישלונו לפענח את דמותו של דילן. זאת התחמקות שמותירה אותנו עם הדימוי של הגאון האדיש. הסרט, שנפרש על פני 140 דקות, מהנה בעיקר בסצנות של השירים – כאלה יש המון והם מושרים בשלמותם – אבל הדרמה שטוחה ולא מתגבשת למשהו מעניין. וגם אין כאן איזו אמירה מהדהדת על התקופה ועל אמריקה. עוד סרט בינוני על אמן גדול.
3 כוכבים
A Complete Unknown. בימוי: ג'יימס מנגולד. עם טימותי שאלאמה, אדוארד נורטון, אל פאנינג. ארה"ב 2024, 140 דק'

• ביקורת סרטים
• טימותי שאלמיי
• בוב דילן
• ביוגרפיה
• פולק רוק
• מוזיקאים

קודם כל, ורצוי שלא נתכחש לזה, רצוי שהאמן יהיה מת. מאיר אריאל נתן הופעה בינונית כשראיתי אותו מתארח אצל שלום חנוך בבריכת הסולטן (מעולם לא היה צריך להופיע באצטדיון), דיוויד בואי, על אף ביצוע מרהיב לסקרי מנסטרס די פשפש בחלקים היותר מאתגרים של הקטלוג שלו ולו ריד היה, ובכן, לו ריד. לא מישהו שראה אי פעם ריצוי קהל כג'וב שלו. על כן הדבר שאני באמת ובתמים הכי זוכר מהגיחה שלו לפארק הירקון – הייתה העובדה שאחרי שירד, הקהל שנשאר אדיש לנוכח סוויט ג'יין – רקד בהמוניו כשהדי ג'יי שם את טום פטי כמוזיקת המתנה למיין איוונט. המיין איוונט אגב היה פיטר גבריאל שהיה אחלה, לפחות עד שראיתי את הווידאו מהופעה של הסיבוב של Us בוומבלי והבנתי שהייתה מכולה שלמה של תפאורות שמעולם לא נפרקה בביקור בישראל. וליאונרד כהן עלה עם מופע להיטים סטנדרטי למול קהל שלא סתם את הפה כי חשב שהגיע לערב שירה בציבור.

כל אלה לא משנים. לנצח תישמר לי היכולת להתנשא על כך שראיתי ארבעה אמני ענק שכיום אינם איתנו יותר חיים במלוא מובן הלייב. כאילו, לו ריד לא ממש, אבל לכו תבינו, היום כשאני מספר על ההופעה המאכזבת ההיא העיניים נוצצות מקנאה, כי ואללה, לא רק שראיתי את ריד, הוא גם דפק לי קטע לווריד לווריד.

>>אנחנו עוד זוכרים את ההופעות המיתולוגיות שביקרו בישראל

עשיתי. אבל התנאי הכי חשוב להופעה מוצלחת הוא שתהיה צעיר. כמה צעיר? כמה שיותר. כשקילומטרז' ההפקות המיובאות שלך לא גדול במיוחד (וגם הרישום של המקומיות לא כל כך מרשים). אז כמה צעיר הייתי? כה צעיר שבבוקר הייתה לי בגרות במתמטיקה, שאני זוכר כי טרחתי לציין בשולי הנייר המילימטרי מתחת לגרף שבערב אני הולך לראות את בוב דילן.

>> שרון קנטור הבינה בזכות מטאליקה מהי החוויה הפשיסטית – בלי להיות פשיסטית
>> מתן שרון גילה איך להזיז למדינה את הישבן עם דה לה סול ולי סקראץ' פרי
>> ירון טן ברינק כל כך התמוגג מההופעה של הפרודיג'י עד שהוא התפוגג לתוכה

וכן, זה היה בוב דילן, חמש שנים אחרי הופעה מאכזבת שאליה איחר לעלות. האם הייתה הופעה טובה?

הגיוני שרק בערך. הוא נתן הרבה להיטים, אולי כדי לפצות על הפעם הקודמת, כולל Blowing in the Wind בהדרן, שזה די זנותי מצידו, אבל לא מתלונן. הוא לא דיבר על פוליטיקה אפילו שאלה היו ימי טרום אוסלו (שאחריהם נקבל המון הופעות. וגם פיגועים, אבל צריך לקחת את הרע עם הטוב), והדבר שאני הכי זוכר מההופעה עד היום היה שהקהל הקפיד לעשות ששש אחד לשני עד שנשמע את הבית הראשון בקולו הסדוק של צימרמן ונגיע לשלב שאנחנו מזהים מה לעזאזל הוא שר ואז נתחיל ליהנות איתו מ-All Along the Watchtower או Everythong is Broken.

אני זוכר שבסוף ההופעה, כשדילן זימר את Highway 61, חבר שלי שלף מפוחית של מעריצים וג'ימג'ם לקול הנאת הקהל (שכה נהנה עד שרק בשיר הבא עימת אותו עם העובדה שהוא לא יודע לנגן). ואני זוכר את הופעת החימום של "איפה הילד" שבאופן מעניין יופיעו גם במסיבת הסיום שלי בעוד שבועיים, שנראו לי נורא מבוגרים ומוזיקאים אבל לא היו ילדים גדולים בהרבה ממני ומן הסתם שאלו את עצמם מה שכל הקהל שאל: "מי אלה, ולמה הם בכלל ראויים לחמם את בוב דילן?".

מה אני לא זוכר? איך פותרים משוואה על ידי שרטוט גרף. אפילו לא קצת.

עכשיו רק צריך לחכות שדילן ימות. או חלילה חמי רודנר.

• ❤ תרבות
• הופעות
• טור אישי
• טיים אאוט סופ"ש // גיליון 896 // ההופעות המיתולוגיות
• בוב דילן
• ההופעות מיתולוגיות

• Facebook
• Twitter
• Email

אינסוף מילים נשפכו על ההחלטה השנויה במחלוקת להעניק את פרס נובל לספרות לבוב דילן. "זה כמו לתת לאוורסט מדליה על כך שהוא ההר הגבוה ביותר", תיאר את ההחלטה זמר יהודי אחר – לאונרד כהן עליו השלום. כלומר, ברור שמגיע לו אבל מה הטעם – מה אכפת לו להר? היחיד שלא השתתף בקרנבל הטקסטים והאייטמים שהתפרסמו בנושא הוא דילן עצמו, ששמר על דממת אלחוט עד שלאחרונה הודיע כי לא יגיע לקבל את הפרס ב־10 בדצמבר בסטוקהולם עקב "התחייבויות קודמות" אבל הוסיף שהוא מתרגש. איזה חמוד.

אז נכון שדילן, או שמא יש לומר רוברט צימרמן, הוא לא היהודי הראשון שזוכה בפרס נובל. אבל כשמדובר בפיגורה מעולם התרבות הפופולרית, שבואו נודה בזה, קרוב אלינו יותר מעולם המדע לדוגמה, אתם יכולים להיות בטוחים שנחגוג את הזכייה ובטח ובטח שלא נשכח לו את יהדותו. כי הוא משלנו! בערך.

בחמישי (8.12), יומיים לפני הטקס שממנו ייעדר דילן, תתקיים תערוכה מרשימה ומסקרנת בבית התפוצות שתחגוג את השפעתו ותשים דגש בין השאר על יהדותו. התערוכה, שתהיה פתוחה לקהל הרחב ללא עלות, עשתה בשכל כשבחרה לפרק את סיפורו של דילן, דמות חידתית בלשון המעטה, במקום לספר אותו באופן כרונולוגי. בבית התפוצות מבטיחים להתמקד ב"מהפכה שחולל, השפעתו על המוזיקה בעולם ובקשר שלו עם יהדותו ועם ישראל". מנכ"ל בית התפוצות, דן תדמור, מסביר: "קשה למצוא מוזיקאי יהודי שהשפיע על תרבות המאה ה־20 יותר מבוב דילן. זו הייתה אחת הסיבות המרכזיות לבחירתנו להציג בבית התפוצות – מוזיאון העם היהודי את התערוכה המוקדשת ליצירתו ולתחנות חשובות בחייו".

התערוכה תציג את דילן באמצעות סרטים, צילומים, דימויים, פוסטרים, מוצגים וכמובן – הרבה מוזיקה. כמו כן, במסגרת התערוכה יוצגו לראשונה בישראל צילומי מקור של הצלם אליוט לנדי, שהיה הצלם הרשמי של פסטיבל וודסטוק. נוסף על כך יוצג סרט דוקומנטרי קצר, "דילן שלי", העוסק בהשפעתו של דילן על המוזיקה הישראלית. בסרט ראיונות עם מוזיקאים ישראלים ובהם דני ליטני, אהוד בנאי, שלומי שבן ולהקת ג'יין בורדו.

"מאיר אריאל קרא לו 'גדול היוצרים העבריים של המאה ה־20, ואכן אין אף יוצר בתחום המוזיקה שכתב והלחין ושר כל כך הרבה שירים ששינו את העולם", מציין יואב קוטנר, שמשמש כמנהל האמנותי של התערוכה ושקולו המוקלט ילווה את מיצגיה. "אני מרגיש כאילו מישהו מ'החבר'ה שלנו', מדור שנות ה־60 שחלמו על מהפכה, מקבלים את האישור הכי מכובד לגאוניותם".

בית התפוצות, קמפוס אוניברסיטת תל אביב, קלאוזנר 15 תל אביב, חמישי (8.12) 16:00־22:30, כניסה חופשית

• תערוכה
• בית התפוצות
• בוב דילן
• יואב קוטנר
• דילן שלי
• אמנות
• תרבות

• Facebook
• Twitter
• Email

"אנחנו חייבים לרדת מעניין התרבות הצייתנית", אומר פרופ' נסים קלדרון, שזה תשע שנים עורך את סדרת אירועי הספרות והמוזיקה "תן למילים לעשות בך". קלדרון מזכיר את הציטוט המפורסם של המשורר האנגלי ו"י אודן: "שירה לא גורמת לדבר". בתור מי שבחר את שירת המחאה בתור הנושא השנתי של "תן למילים לעשות בך", מפתיע לשמוע שהוא מסכים איתו. "שירה לא משנה מציאות", קלדרון אומר, אך מוסיף: "אבל היא יכולה ליצור יש מאין".

"מי שעוקב אחרי השירה הישראלית רואה שיש עוצמה גדולה לפוליטיקה ואנחנו מקבלים הרבה שירה כועסת ומגיבה", מסביר קלדרון את העניין שלו בשירה פוליטית. "אנחנו רואים את התגובתיות הזאת בשירה הכתובה וגם בשירה המושרת. אני לא יודע כמה אנשים שמו לב לשירי מחאה בולטים מאוד אצל שלומי שבן באלבום האחרון: 'תמונה משפחתית עם 'רוה"מ', 'תרגיל בהתעוררות', או לאופן שבו רונה קינן שרה את המנון הלח"י. אלו ביטויים ברורים מאוד של מחאה. בערב הנוכחי שיצרנו אנחנו מנסים לעקוב אחר שני מוקדים: המוקד הראשון הוא האקטואלי והמוקד השני הוא החזרה של יצירות עבר אל מחזור החיים. אנחנו גדלנו על שירי מחאה כמו אלו של ברכט, או של אלכסנדר פן ואלתרמן".

אם כבר מחאה פוליטית וכלכלית, אי אפשר לא להזכיר את העובדה שלהיות אמן בישראל זה סיכון כלכלי גדול מאוד.

"בן אדם צריך להתפרנס. מי שחושב שבן אדם צריך לחיות על רוח לא מבין את הרוח. הרוח היא רצינית. סופרים גדולים כותבים על בעיות פרנסה, כותבים על הצורך של בן אדם שיהיה לו בית, שתהיה לו עבודה, שיוכל לפרנס את ילדיו. על זה הספרים והשירים הגדולים נכתבים. זה לא נכון שמשוררים מזלזלים ברוח. אם לא תמצא מקומות עבודה לאנשים שלומדים מדעי הרוח וספרות אין סיכוי שאנשים ילכו ללמוד ספרות. כשבנט הופך את התרבות למשרתת של תעמולה, זה מוציא את החשק ללמוד מדעי הרוח. כאשר הוא אומר: תלמד לארבע יחידות מתמטיקה ולא ספרות, הוא מחבר בין תעמולה לאומנית לבין שנאת מדעי הרוח. הצו הראשון של מדעי הרוח הוא הביקורתיות. מירי רגב, אף שהיא מדברת בשם התרבות, היא אויבת התרבות, היא לוקחת מהתרבות את הממד הביקורתי ויוצרת תרבות של צייתנים. הפתרון צריך להיות מערכתי. לראות שוב את מדעי הרוח, בתי הספר התיכוניים והיסודיים כמערכת אחת".

עוד שאלה שאי אפשר בלעדיה: מה אתה חושב על כך שבוב דילן קיבל את פרס הנובל?

"דילן הוא גאון, אני לא מקשיב לו ללא טקסט ביד. שירה שעוצרת במקום ולא מתפתחת היא לא שירה ומשוררים שהיצירה שלהם לוקחת את השירה למקום חדש הם משוררים גדולים. אלתרמן לקח את השירה למקום שהשירה היהודית כולה עוד לא הייתה בו, אחר כך מאיר אריאל לקח את אלתרמן למקום שהוא לא היה בו, לשיר המושר – וזה מה שדילן עשה. הנימוקים של ועדת פרס נובל נוסחו נפלא הפעם: 'הוא לקח מסורות ואנרגיות של שירה אל תחום השיר המושר האמריקאי'. דילן לקח את השירה איתו ומי שהכי תמך בו היה גדול המשוררים, שלצערי גם הוא היה צריך לקבל את הנובל – אלן גינזברג. גינזברג נסע איתו למסעות, הקריא בהופעות שלו, כתב והקדיש לו ספר. הוא גם אמר 'שיר שאין לו מוזיקה הוא מסה'. הממד המוזיקלי ליווה את השירה מראשיתה. החרוז והמשקל שליווה את השירה בעל פה הוא השריד של מוזיקליות. כשדילן לקח את השירה מהמסורת הכתובה אל המסורת בעל פה, הוא עשה מה שמשוררים גדולים עושים – הם מניעים את השירה קדימה אל מחוז תרבותי חדש. במקרה הזה ועדת נובל נתנה פרס לא רק לדילן, אלא לאנרגיה של התחדשות השירה".

"תן למילים לעשות בך" בהשתתפות יהלי סובול, שלומי שבן ואחרים ובהנחיית נסים קלדרון, מדיטק חולון, גולדה מאיר 6 חולון, שישי (11.11) 12:00

• מוזיקה
• בוב דילן
• נסים קלדרון
• אלן גינזברג
• שירי מחאה
• תרבות