>> ניר קליינר הוא מפיק מוזיקלי ואחד המתופפים הצעירים והמבטיחים ביותר בישראל (תעקבו), שמנגן כיום בין היתר עם עלמה גוב ואסף אמדורסקי. הוא נולד למשפחה ברזילאית והתחנך על יסודות המוזיקה הלטינית, ובסוף השבוע שעבר יצא אלבום הבכורה של הקוורטט שלו, מקומבה של ניר קליינר, שיושק בהופעה חגיגית במרץ 2 בחודש הבא (חמישי 21.8).אתם רוצים להיות שם.

1. פארק וולפסון

פארק ירוק ויפה ונעים מלא עצים. מקום שאפשר קצת לדמיין שאתה מתנתק מהעיר. לא הכרתי עד שהפקתי מופע לאירועי הקיץ של עיריית תל אביב-יפו. הרמנו מופע מחווה ל"ארץ טרופית יפה" בשקיעה וזו הייתה חוויה מיוחדת.

2. ג'וז ולוז

חדש חדש אצלי בארסנל אבל הייתי והתאהבתי לחלוטין. מקום לבוא ולעשות בו משתה. זה כנראה המקום שהכי נהנתי לאכול ולשתות בו בעיר.
שביל התנופה 7 תל אביב

3. חוף גבעת העלייה

החוף השקט והנעים היחיד שאני מכיר בעיר כנראה. אני הולך לשם לחשוב, להתקרקע ולראות שקיעה. מטייל עד בת ים וחזרה ומבלה קצת זמן במים.

4. דני פול

החומוס הכי טוב בעיר נקודה. מקום קטן ליד בלומפילד, קיים מ-1968, כמה דורות בבעלות משפחה מיוחדת שאני לא זוכר את שמם, אבל בדקתי ואין ולא היה דני אחד במשפחה הזו.
התקומה 46 יפו

5. הסטודיו שלי

הבניין ברחוב המסגר 1 הוא כנראה אחד הבניינים הכי מכוערים בעיר. ישן ומצ'וקמק ליד בניינים חדשים עצומים. יש סיפורים מטורללים על הבניין ועל הקומה שלנו בפרט. כל נהג מונית שאסף אותי מפה סיפר לי משהו אחר. הסטודיו עצמו הוא פנינה מדהימה בתוך סביבה כזו אפלה. המקום עבר המון ידיים והגיע אליי אחרי שהיה חדר חזרות מדהים בעשור האחרון, ועכשיו הוא הבית של כל הפרויקטים שאני מנגן בהם. הקלטות, חזרות, הופעות, ארוחות ומסיבות. קורה פה המון וזו זכות.
המסגר 1 תל אביב

מקום לא אהוב בעיר:

קריית המלאכה. אני מגיע לנגן באולפנים וחדרי חזרות ולצלם בסטודיואים מדהימים שם מאז שאני בן 16. המקום מפוצץ באומנים, בתי עסק ובעלי מלאכה מדהימים, אבל למטה ברחוב תמיד מבאס. נראה לי תהיה הרבה תועלת בלנקות ולסדר את הרחובות האלה.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
הגעתי לאחרונה להצגה מדהימה של חברים קרובים מהילדות, הראל וירדן ישורון. "האוויר הוא של כולם". הם אחים שהעלו הצגה היסטרית על היחסים ביניהם. ניגנתי בתיאטרון הרבה וראיתי הצגות לאורך השנים, וחייב להגיד שלרוב אני מתרשם אבל לא מתרגש. מההצגה הזו התרגשתי.

מתוך ההצגה "האוויר הוא של כולם" (צילום באדיבות תיאטרון תמונע)

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
"אגדת דשא". השילוש הקדוש אריק אינשטיין, שלום חנוך ומאיר אריאל. שיר שהוא מהאהובים והיקרים לי מאז ומתמיד אבל קיבל זווית אחרת לאחרונה.

לאיזה ארגון או מטרה אתה ממליץ לתרום או להתנדב בזמן הזה?
דרך פרויקט שיקום של קהילת קיבוץ בארי היה לי מפגש ראשון שבו אירחנו בסטודיו שלי ארבעה חבר'ה בני 18 מהעוטף. חברה שאיבדו יקרים, אבות ואחים ונשארו עם סימן שאלה ענק בחיים, מוזיקאים צעירים ומוכשרים שנותנים ביטוי למה שעברו במלחמה דרך אומנות ולא מוותרים לעצמם למרות הכאב והמורכבות. אני פחות חזק בהתנדבות בארגונים, אבל מנסה לייצר מפגשים אישיים משמעותיים ולנסות לעזור ולתמוך במי שיש ביכולתי לעזור לו/ה. אנחנו בונים מסלול מיוחד לנערים האלה ומציבים יעדים שיכללו מפגשים עם אמנים גדולים, והקלטת שיר שיכתבו יחד. מאמין שהכל יצא לפועל ויהיה לי עוד מה לספר על הפרויקט הזה בהמשך.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
שלום חנוך תמיד, בלי שאלה.

מה יהיה?
השנים האחרונות הפכו עשייה של אמנות ובכללי את החיים עצמם למשהו שמצליחים לעשות למרות הקושי, למרות הקורונה, למרות המלחמה. מחכה לרגע שלא יהיה למרות כלום, ונוכל פשוט לקיים חיים ולעבוד במה שאנחנו אוהבים ולהיפטר מהתחושה הקולקטיבית של לנסות לחיות בצל אסון שרודף אסון. מאמין שזה עוד רגע כאן.

• העיר שלי
• מוזיקאים ישראלים
• פארק וולפסון
• ג'וז ולוז
• חוף העלייה
• חומוס
• רחוב המסגר
• קריית המלאכה
• שלום חנוך

>> ג'וליה פרמנטו-צייזלר היא מהקולות הבולטים והיחודיים בספרות התל אביבית של העשור החולף, וכעת ראה אור ספרה הרביעי, "גלות". תל אביב מוצגת בו כעיר מוחשית, סוערת ומסחררת, אידיאה אינטלקטואלית נחשקת שרק מעטים ונבחרים מצליחים לגעת בה – וגיבורי הספר שמגיעים אליה ונזרקים ממנה אינם ביניהם.אתם רוצים לקרוא את זה.

>> מוסד תרבות שנראה כמו חלום ובר שנושם אמנות // העיר של רועי אסף
>> סיור סודי למקרר הפרחים ונוף נעלם בפלורנטין // העיר של מרינה פוזנר

1. לרכוב על אופניים בשילוש הקדוש של השדרות

משדרות בן גוריון, דרך שדרות ח"ן ועד שדרות רוטשילד.לרכוב על אופניים בתל אביב זה אחד הדברים שהכי גורמים לי לאושר בחיים האלו. אם יש סיבה מרכזית שבחיים לא אוכל לעזוב את העיר או הארץ – זו הסיבה. משהו לא פרופורציונלי לחלוטין. כשאני רוכבת על אופניים בעיר נוחתת עליי אופוריה עירונית. אני מרגישה שהעצים מלטפים אותי, שהולכי הרגל מחייכים אליי, שתל אביב היא מרכז העולם! שיש שלום במזרח-התיכון!

2. רינת קפה וקונדיטוריה

ממש באמצע רחוב אלנבי, בין חנויות הבגדים המנצנצים, מסתתר לו קפה רינת. בית קפה בעיצוב פשוט של פעם עם ריח עוגות שמרים ועוגות גבינה שאפשר לקנות במשקל. אני ודוד אוהבים ללכת לשם בימי שישי בבוקר לקנות חלה ועל הדרך לשבת לבורקס מושלם עם הפוך רותח, וזיתים שמוגשים כיד המלך.
אלנבי 57

3. הספרייה לאמנות של מוזיאון תל אביב

אני יודעת שאני עושה עכשיו טעות כשאני כותבת את ההמלצה הזו אבל זה חזק ממני. הספרייה שטופת השמש, המעוצבת בסגנון המינימליסטי של המוזיאון – היא ספוט הכתיבה הכי טוב בעיר. כמעט תמיד אני היחידה שיושבת שם עם הלפטופ. כדי להיכנס תצטרכו לעשות מנוי שנתי למוזיאון וזה דיל אידיאלי, משום שאת ההפסקות מהכתיבה אני עושה בשיטוט במוזיאון.
שאול המלך 27

4. שעת סיפור מוזיקלית לילדים בפילהרמונית

פעילות הילדים הכי מהממת בעיר. שעת סיפור של קלאסיקות עבריות בליווי כלי נגינה מהתזמורת. העיבודים לספרים ברמה מאוד גבוהה ומקפידים לשמור על העברית היפה, התפאורה עדינה ולא אגרסיבית, ובניגוד לפעילויות לילדים שנוהגים להשמיע בהן מוזיקה קשה בווליום רצחני – כאן נהנים מנגינה קלאסית בלייב. לא ברור מי נהנה יותר – ההורים או הילדים.
הוברמן 1

5.ג'וז ולוז

מאז הימים בהם ג'וז ולוז המיתולוגית ביהודה הלוי הייתה הבית השני שלי, איכשהו בדרך פלא, כל הגלגולים של המסעדה הזו מוצלחים. המעבר האחרון לדרום העיר עשה להם טוב במיוחד – עם עיצוב פנים של ארמון בוכרי, אוכל משובח, ושיטת תשלום שעושה צדק עם כולם. ומי שנשארים עד 22:22 יזכו לחזות ברגע קסום שבו הם שמים את "שיר לשלום" בפול ווליום וכל הצוות והסועדים שרים כאילו יש תקווה ויש מחר.
התנופה 7

מקום/תופעה לא אהוב.ה בעיר:

פחי הזבל! למה הם בחוץ ברחוב, למה? אלוהי עיריית תל אביב-יפו הושיעה נא!

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
התערוכה היפה "נוטה להישכח" של אבי סבח במוזיאון תל אביב, קודם כל כי ציירים טובים מרגשים אותי. ושנית משום שזו תערוכה מרעננת, פואטית ושונה מאוד מהנוף של אמנות ישראלית עכשווית. לא צריך לדעת אמנות כדי ליהנות מהאמנות שלו.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
"ילד רע" של רון לשם, הגר בן-אשר ודניאל חן. מופת של תסריט, בימוי ומשחק. הסדרה הזכירה לי כמה אני אוהבת טלוויזיה ישראלית.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
לתרום או להתנדב באגף השיקום למען נכי צה"ל.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
חן אריאלי, סגנית ראש העיר ומחזיקת תיק התרבות. ואני אצטט אותה: "תרבות היא אקטיביזם, וכדי להגן על עליה צריך גם לצרוך אותה".

מה יהיה?
עוד לא אבדה תקוותנו.

• העיר שלי
• ג'וליה פרמנטו
• ספרות ישראלית
• ג'וז ולוז
• רינת קפה וקונדיטוריה
• שדרות ח"ן
• שדרות רוטשילד
• מוזיאון תל אביב
• התזמורת הפילהרמונית

בשקט בשקט בלי שהרגשתם – אלא אם אתם לקוחות קבועים – המנזר משתנה לנגד עינינו. בר העץ וברזי הבירה והסיידר עדיין שם, וכך גם האטיטיוד האולדסקולי, אבל במטבח קורה לא פחות מאשר מהפך. בעדינות רבה, תוך התחשבות בהיסטוריה של המוסד הוותיק ובקהל הלקוחות הדעתני, עורכת השפית נועה לוי (דואה) מתיחת פנים לתפריט. היא מוסיפה מנות חדשות, משדרגת מנות ותיקות ומובילה את המקום אל מחוזות של התססות וטעמים עמוקים. וכן, כשצריך היא אינה מהססת להשליך לפח האשפה מיתוסים ישנים כמו הטוסט המיתולוגי, שחוזר בלבוש חדש ומשופר.

>>הולי קראק פאי: העוגה הכי ממכרת בעיר מתמסדת עם מקום משלה

"זו חוויה מעניינת ומורכבת", אומרת לוי, ומוסיפה שהרומן עם המנזר החל דרך חברות עם הבעלים ליאור הרגיל ובת זוגו שולי שוורץ. "קרו שם דברים לא טובים שקורים בהרבה עסקים בגלל המלחמה והקורונה. התפריט תפס כיוון פרקטי יותר, בין היתר בגלל חוסר בכוח אדם. המנזר תמיד היה מקום מבשל ובשלוש השנים האחרונות הוא איבד מזה".

ללוי יש מניות בקולינריה לא פחות מאשר למנזר. במשך שבע שנים היא שימשה שפית בג'וז ולוז ("בגרסה הנשית הטובה. השם נשאר, אבל כיום זו לא אותה מסעדה") ושפית קבוצת סן רמו. בתקופת הקורונה היא החליטה שאינה יכולה עוד, וכשמסעדות חזרו לפעול בתום הסגר הראשון החליטה לזרוק את המגבת. עוד קודם כן למדה לוי אצל אצל גורו התזונה המקומית הבריאה אורי מאיר צ'יזיק, ולקחה חלק בכתיבת ספרו "התססה מקומית". "ככה נכנסתי לעולם ההתססות, הקיימות והמקומיות וכל המילים שאנחנו אוהבים לטחון בשנים האחרונות", היא צוחקת. "נכנסתי לזה בקטע רוחני ממש והבנתי דברים על האוכל שאני מכינה ורוצה להגיש ועל הזנה בכלל". עד מהרה התמלא ביתה של לוי בצנצנות והיא החלה לייצר סירופים, רטבים, ממרחים ותערובות תבלינים תחת המותג דואה לוי ושות'.

איפה ההתססות שלך פוגשות את המנזר? אלה עולמות שונים בתכלית.
"המנזר – וכשאני אומרת 'המנזר' אני מתכוונת לליאור – דווקא כן מחובר לטעמים מורכבים ולאוכל המסורתי שאני מאוד אוהבת. מבחינתו שכל התפריט יהיה חזירים, ואני באה יותר מעולמות הירקות והדגים, אבל נקודת החיבור בינינו היא בתהליכים ארוכים ובטעמים עמוקים. המנזר הוא מוסד בן 30, וגם לי כבר יש היסטוריה קולינרית. הבגרות של שנינו משתלבת היטב".

השינוי בתפריט נעשה בהדרגה, כמו ספינה גדולה שמשנה כיוון. לוי לוקחת בחשבון את העומס על הצוות ואת העדפות הלקוחות, ואינה ממהרת לערוך מהפכות. "אני לא יכולה לבוא פתאום ולהגיד 'הלו, אני השפית וזה האוכל שלי, או שתאהבו או שלא'. זה תהליך שצריך להיעשות בהרבה מאוד רגישות, הבנה ותשומת לב. בינתיים לא קיבלתי תגובות חריפות. להיפך, אבל אני עדיין נזהרת", היא אומרת בחיוך. מג'וז ולוז היא הביאה מאפה עלי גפן – מיתוס שלעצמו – שהוסב מטבעוני לבשרי. אחר כך הגיע התור לטפל בקלאסיקות המנזריות: כבד קצוץ ("שיעבור הידוק ביד של טבח"), נקניקיית סליזי לפי מתכון של הרגיל בשיתוף עם השרקוטייה אלן טלמור ("עם כרוב כבוש שלנו, לא מקופסה, וממרח חרדל מתוצרת בית") וכמובן, הקוסטיצה המפורסמת.

בפיש אנד צ'יפס יוחלפו הדג והמטבל ("אנחנו עושים את זה בידיים רועדות כי זו אחת המנות הכי נמכרות במנזר. ליאור מאד התרגש ואומר 'את לא משנה. להיפך – את מחזירה את מה שהיה פעם'"). דגי אנשובי מטוגנים הועלו מן האוב והם מוגשים כעת עם ציפוי משופר וסלסת אבטיח כבוש וחלפניו. לטוסט האייקוני, שמככב ברשימת המנות הכי המיתולוגיות של תל אביב, עשתה לוי לא פחות מאשר מהפך. "אני יודעת שהוא מיתוס אבל הוא לא עמד במבחן הזמן. כמו לראות סרט משנות השמונים שכבר לא רלוונטי", היא אומרת בטון משועשע וכמעט מתנצל. "אבל הכנסנו טוסט חדש ומעולה. עשינו כמה טסטים על גבינות, לחם ורוטב ומצאנו שילוב מדויק שעבר בשלום את הלקוחות – צ'דר אנגלי ופרובולונה בלחם קסטן והרבה חמאה על הפלנצ'ה".

השאיפה לשלב בין הקולינריה של המנזר כפי שהייתה פעם ובין התפיסה של לוי את הבישול והמטבח משתקפת גם באיזון בין חומרי הגלם. הדי.אן.איי החזירי יישאר ואליו יתווספו מנות דגים, בשר וירקות. "העסק שלי טבעוני ומבוסס ירקות, מתוך בחירה אמנותית, וגם לאוכל כזה יהיה ייצוג", היא מבטיחה. "אני רוצה לזרוק את פותחן הקופסאות לפח ולהתחיל לכתוב ספר מתכונים. להשתמש במה שיש אבל להביא את זה מזווית אחרת וללמד טבחים להכין אוכל בידיים. מן הסתם במקום של 30 שנה יש הרבה מאוד התנגדויות, אבל כולנו עוברים תהליך של שינוי, שהוא משמח".

• אוכלים שותים
• המנזר
• ליאור הרגיל
• ג'וז ולוז

מדי יום אנחנו מארחים במדור הפופולרי "העיר שלי" את מיטב בנותיה ובניה של תל אביב-יפו, אמנים ומוזיקאיות, שפים ומסעדניות, סופרות וקולנוענים, אקטיביסטיות ומעצבים, וסוחטים מהם המלצות על מקומות אהובים שמיוחדים להם או סתם מקומות מעולים. מדי שבוע נקבץ כאן את ההמלצות המעניינות והמוצלחות ביותר שהצטברו באותו שבוע. והפעם: מסעדה שתמיד נגמרת בהנגאובר, פסל שיגרום לכם לחשוב, הופעה שתנער אתכם, מאפים יפנים שיצחיקו אתכם ולא פחות משש טמבוריות מומלצות – ללא ספק המידע השימושי ביותר בתולדות המדור. איזו עיר זאת יה אללה.

>> מי צריך מישלן? 23 מסעדות השף הטובות ביותר בתל אביב
>> כל שכונה קפה: 27 בתי הקפה השכונתיים הכי טובים בתל אביב

מסעדה // ג'וז ולוז

מורן קליגר כיכבה השבוע ביריד ספרי האמן של ארטפורט ושלחה אותנו לשתות ולנשנש:
אין תל אביבי שלא מכיר או ביקר בג'וז ולוז באחד מגלגוליה השונים. המקום החל את דרכו לפני בערך כעשר שנים בדירת מגורים עורפית ברחוב יהודה הלוי, מאז עבר לאזור פלורנטין ולפני מספר שנים עבר ללוקיישן הנוכחי – אולם אירועים בוכרי לשעבר באזור קריית המלאכה, ממש מתחת לסטודיו שלי שנמצא באותו הרחוב. מאז הפך המקום ליעד קבוע לשתות בו כוס יין בערב אחרי יום עבודה מתיש בסטודיו או סתם להיפגש עם חברים לדרינק ונשנושים. תמיד נעים וטעים וכולם מכירים את כולם, ואיכשהו באיזשהו אופן זה תמיד נגמר בהאנגאובר בבוקר שלמחרת.התנופה 7// העיר של מורן קליגר

חנות // 6 טמבוריות מומלצות

רן ברודר, מנכ"ל בירד ישראל, מספק את ההמלצה השימושית ביותר בתולדות המדור:
אני פריק של להכין ולתקן דברים בעצמי. לא משנה כמה אהיה עסוק, אני לא מצליח להחליף את הרכישה של המוצר התורן בטמבוריה עם איזה משפט מפתח של המוכר. קרובים ללב הםמושון(פרישמן 42),כלי וחומר(פרישמן 45),גרינבוים צבעים(קינג ג׳ורג׳ 86),דקל נוי(קינג ג׳ורג׳ 47),הבית שלי(ארלוזרוב 76) ובא לבית(דיזנגוף 234).// העיר של רן ברודר

בית קפה // קפה דאמה

עומר פעמוני אשל מקבוצת בוקה מבין דבר או שניים בבתי קפה. אז כשהוא ממליץ על בית קפה אנחנו מקשיבים:
קפה דאמה הוא מקום נעים ואסתטי וטעים, ואת הירידה לפרטים וההקפדה אני מעריך במיוחד. את שירה ושירי אני מכיר מכל כך הרבה מעגלים – ניו יורק, אוויה, תל אביב, חוקוק. הרומן שלי איתן התחיל במספרה. הגעתי להסתפר רק כי הרגשתי שם את האהבה שלהן, את הפשטות שלהן. עכשיו שירה ואנחנו שכנים בתל אביב ושירי ואנחנו שכנים מחוץ ורחוק מאוד מתל אביב. לאמריקנו בדאמה אין תחליף, גם בזכות הכוסות – פרטים והקפדה, כבר אמרתי?רבי נחמן 1// העיר של עומר פעמוני אשל

הופעה // קלאסה // ציפור'לה

אחרי ההמלצה על טמבוריות, רן ברודר מספק לנו גם קצת תרבות לנשמה:
"האנסמבל מוכשר וזה ידוע, אבל להגיע למוזיאון תל אביב דרך כיכר החטופים, למופע אינטילגנטי ומלא ביקורת, זו חוויה ייחודית לתקופתנו. הלוואי שנוכל לצחוק ולהציג דברים פשוטים יותר בעתיד"// העיר של רן ברודר

https://www.youtube.com/watch?v=uSNXUPD7tAI

פסל // פסל מנדטורי מס' 1

האמנית יעל סלומה עם מיצג וידאו חדש ומרהיב במוזיאון יפו. ותראו איזו המלצה יפה:
אני אוהבת כשאמנות יכולה לדבר בכל מיני גבהים לכל מיני אנשים בכל מיני תקופות בחיים. בסיבובים בעיר הגדולה בילדותי, אחד האתרים האהובים עלי היה פסל מנדטורי מספר 1 של הפסל גבי קלזמר. כילדה, מצאתי את ההתגלמות של אלומת האור של הפנס דווקא כקונוס פלדה כבד ואטום בלתי צפויה ומשעשעת. בכל פעם מחדש הייתי מופתעת מהניגוד בינו לבין כל הפנסים האחרים: בין האור לחושך, בין השקיפות של חלקיקי האוויר לאטימות של הברזל, בין הקלילות של גל אור לכובד של הייצוג שלו בפסל הזה.
שדרות בן גוריון 86// העיר של יעל סלומה

אור בחושך. פסל מנדטורי מס' 1, גבי קלזמר (צילום באדיבות עיריית ת"א-יפו)

פטיסרי // The Sando Box

המאיירת והקומיקסאית דנה ברלב חובקת ספר חדש, אז סחטנו ממנה המלצה רותחת על סנדוויצ'ים שנראים כמו קומיקס:
בתור יפנופילית שמחתי מאוד על פתיחת המקום של השפית קונדיטורית נירית צ'יטיאט, שנולדה וגדלה ביפן. בכל פעם שאני נכנסת לסנדו בוקס נמרח לי חיוך דבילי על הפרצוף למראה פחזניית חזיר או לחמניית דובי והכל כל כך יפה ומפתה, מה שמקשה עלי מאוד להחליט במה לבחור. תמצאו פה כריכי סנדו יפנים, מאפים מיוחדים, קאקיגורי, קינוחים ועוד. גם העיצוב מושקע ויפני באופיו – כולל אסלה יפנית! למי שמגיע/ה בפעם הראשונה – המלון פאן חובה!רחוב יצחק שדה 6// העיר של דנה ברלב

ספרים // ספריית הקומיקס בבית אריאלה

קומיקסאים אוהבים קומיקס? אוהבים. עוד המלצה של דנה ברלב:
אני אוהבת מאוד לבקר בספריית בית אריאלה. ובמיוחד בספריית הקומיקס שנמצאת בקומה 1-, מאחר ורוב מה שמעניין אותי בחיים האלה הוא לקרוא וליצור קומיקס. בספרייה אפשר למצוא מגוון רחב של קומיקסים, מאנימה ועד רומנים גרפיים וכל מיני פנזינים נדירים וגם את גבי טרטקובסקי מנהל הספרייה שהוא אחד האנשים הנחמדים שפגשתי.שדרות שאול המלך 27 // א'-ה' 18:45-12:00// העיר של דנה ברלב

ספריית הקומיקס בבית אריאלה (צילום באדיבות בית אריאלה/עיריית ת"א-יפו)

בר יין // קוט

מתן סלע, הבעלים של גלידריה אוטלו, יודע איפה לשלוח אותנו לבלות:
אני אוהב מאוד יין ומבחינתי יש במקום הזה פיצוח של חוויית בילוי בבר יין. מעבר לתפריט היין הנהדר שיש שם והאוכל שבא בול ליד, האווירה חשמלית ויון מארח על.
אחד העם 33// העיר של מתן סלע

• ❤ תל אביב
• העיר שלי
• ג'וז ולוז
• בית אריאלה
• ציפורלה
• טמבורייה

מורן קליגר היא מהאמניות הבולטות בעיר, וספר האמן שלה "שבעה פרימטים" – המבוסס על תערוכה באותו שם שהוצגה לפני מספר שנים בהרצליה – ישתתף ביריד ספרי האמן המסחרר של ארטפורט שמתחיל היום (רביעי 5.6) ויסתיים במוצ"ש (8.6), עם למעלה מ-400 ספרים של יותר מ-200 אמנים ושלל אירועים ייחודיים, הפעלות אמנות, שיחות, פאנלים והשקות לספרי אמן חדשים, לצד עבודות ומיצגי אמנות שנוצרו במיוחד לאירוע, מתחם הכנת פנזינים למבוגרים וילדים ועוד.פרטים נוספים כאן

>> אמנות בסנדוויץ': 10 המלצות על ספרי אמן שכדאי לטעום ביריד ארטפורט
>> עיר ללא הפסקה: 27 תערוכות חדשות שיעצרו לכם לרגע את הסופ"ש

1. ג'וז ולוז

אין תל אביבי שלא מכיר או ביקר בג'וז ולוז באחד מגלגוליה השונים. המקום החל את דרכו לפני בערך כעשר שנים בדירת מגורים עורפית ברחוב יהודה הלוי, מאז עבר לאזור פלורנטין ולפני מספר שנים עבר ללוקיישן הנוכחי – אולם אירועים בוכרי לשעבר באזור קריית המלאכה, ממש מתחת לסטודיו שלי שנמצא באותו הרחוב. מאז הפך המקום ליעד קבוע לשתות בו כוס יין בערב אחרי יום עבודה מתיש בסטודיו או סתם להיפגש עם חברים לדרינק ונשנושים. תמיד נעים וטעים וכולם מכירים את כולם, ואיכשהו באיזשהו אופן זה תמיד נגמר בהאנגאובר בבוקר שלמחרת.התנופה 7

2. הגן הבוטני

המקום הזה לא השתנה במשך שנים רבות, ואני זוכרת אותו בדיוק כפי שהיה כשהייתי מגיעה לשם בתקופת התיכון שלי לבחון את נתוני שלולית החורף כחלק מעבודת הביוטופ במסגרת לימודי חמש יחידות ביולוגיה. היום הכי כיף לבקר בו בסופי שבוע. מדובר בפינה נסתרת וקסומה של ריאה ירוקה על גבול יפו-תל אביב. יש לו כניסה סודית וכמעט אף פעם לא נתקלים באנשים נוספים. כשנכנסים אליו, אפשר לשכוח לרגע את העיר ולהתמלא בשקט, ירוק וציוץ ציפורים.

3. פארק המסילה

הפארק נפתח לציבור בדיוק בתקופת הקורונה 2020, בזמן הסגרים, כשאסור היה לשבת במקומות סגורים. קבוצות של תל אביבים שרק חיפשו סיבה לצאת מהבית פקדו את הפארק פרשו שמיכות על הדשא, אוכל ויין. מאז עברו כמה שנים, ובפארק נפתחו ברים ובתי קפה והאווירה תמיד כיפית וקלילה. בין אם סתם עוברים שם עם האופניים, נפגשים עם חברים על הדשא או יושבים בקפה מיראז'וכמובן, אי אפשר בלי לקנח בגלידה המעולה של אייל שני בגלידריה החדשה שלו, קסטה.

4. פארק המדרון

רוב שטחו של הפארק היה בעבר מפגע סביבתי של שפכים וערימות פסולת שלמעשה ניתק את חוף הים מהעיר ומהתושבים. אני חושבת שזה אחד הפרויקטים היפים של עיריית תל אביב, שהחזירה והפכה את הים והחוף נגישים לתושביה, פסולת שהפכה לשטח ירוק, עם שלוש כיפות תצפית שפזורות לאורכו, שבילים להולכי רגל ושבילי אופניים. הכי כיף להגיע בשבת בבוקר או לקראת השקיעה, לפרוש שמיכה על הדשא ולפתוח בקבוק יין טוב.

5. המגדלור

זו לא עוד סתם חנות ספרים. חנות שהיא גם בית וגם מקום מפגש. מקום נעים שבו אפשר לשבת לקרוא, לדפדף, להחזיר למדף ולקחת עוד ספר ועוד ספר עד שמאבדים את תחושת הזמן. לא עוד חנות של רבי מכר אלא גם של קלאסיקות, הוצאות עצמאיות, ספרי שירה ואמנות שלא תמצאו בשום מקום אחר בעיר.מקווה ישראל 18

מקום לא אהוב בעיר

רחוב אלנבי. אחד מהרחובות המרכזיים של העיר אשרבעברו שימש כמרכז המסחרי הפועם של תל אביב. הוא רחוב רחב ידיים יחסית לשאר הרחובות בעיר, עם ארכיטקטורה מדהימה של בנייניבאוהואוסהמיועדים לשימור, מלא בפוטנציאל וביופי. אבל לצערי נתיבי התחבורה הציבורית, עבודות הרכבת הקלה שחוסמות חלקים ממנו, כמות האוטובוסים, הפיח וההזנחה בו כל כך רבה, שהוא הפך לאחד מהרחובות המכוערים של העיר. אני מאמינה שבעירייה מכירים בפוטנציאל הגדול של הרחוב ובעתיד ישקמו, יפתחו ויחזירו אותו להיות אחד הרחובות היפים כפי שהיה בעבר.

השאלון

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
"ניכוס" – מופע מחול מאת הלל קוגן בביצוע של אנסמבל בת שבע.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
דרווישלנד בכפר הנוקדים. די.ג'יי דרוויש, אחד מהמובילים בסצנת המוזיקה האלקטרונית, איבד את בנו בנובה ב-7.10, ובחר לקיים גם השנה למרות הכל את המסיבה שלו בכפר הנוקדים. המסיבה נפתחה בטקס לזכרם של דרור ויונת אור מקיבוץ בארי שנרצחו גם הם ב-7.10. זו הייתה אחת החוויות הרוחניות שחוויתי מאז, מלאה באנרגיה של אור ותקווה.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
מטה משפחות החטופים, כי אין דבר יותר חשוב כרגע מחזרתם של כולם – עכשיו!

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
בת גולן – אחת מעורכות הוידאו הטובות שאני מכירה, תחום שגם הוא נפגע כתוצאה מהמשבר והמלחמה ולכן אם אתם מחפשים משהי מהתחום, אני הכי ממליצה לכם לפנות לבת, כי אין משהי שתערוך לכם טוב ממנה!

מה יהיה?
הייתי רוצה להיות אופטימית ולקוות שהחיטה תצמח כאן שוב. זה מה שאני מאחלת לנו בכל לבי.

• העיר שלי
• אמנות ישראלית
• ארטפורט
• פארק המסילה
• פארק המדרון
• המגדלור
• הגן הבוטני
• ג'וז ולוז
• רחוב אלנבי