אפשר להריח את הייאוש ברחובות של תל אביב, כמעט למשש אותו מרוב שהוא סמיך, וקשה שלא להבין את מי שמיואש. המצב אכן חרבנה בננה. מייאש. אז מתייאשים? מה פתאום. אנחנו פאקינג תל אביב. לא רק שלא נתייאש, נחפש ונמצא מקום לתקווה, אם לא בהווה אז בעבר, ואם לא היום אז מחר. ואכן, בדיוק מחר (שלישי, 5.11) יתרחש בבית רדיקל דבר נפלא: הייאוש יגורש באמצעות נאומים.

>> מחפשים סיבות לא לעזוב את הארץ? בבית אריאלה יחזיקו אתכם
>> התדר מציג: טורניר כדורסל-רחוב ברחבה, הופעות ואוכל אמריקאי

אנחנו לא מדברים על סתם נאומים, כמובן, כי אם על כמה מהנאומים הגדולים בהיסטוריה המקומית והעולמית, ביניהם נאומי מוטיבציה מושלמים ונאומי תוכחה חוצבי להבות, שבוצעו במקור על ידי אנשים כמו מרטין לותר קינג, צ'ארלי צ'פלין, דיוויד פוסטר וואלאס, לאה גולדברג, עמוס עוז, רוג'ר פדרר וטיילור סוויפט, ולמרות שהם עצמם לא יגיעו לבית רדיקל כי כולם מתים פרט לשני האחרונים, רוחם בהחלט תרחף בחלל.

את הנאומים תקריא נבחרת יפהפיה של טאלנטים בהובלתם של נעמי לבוב, גורי אלפי, לוסי איוב, גלית חוגי, אנדי רם, אסף ליברמן ואלי חביב, מה שאומר שיהיה גם מרגש וגם מצחיק ואפילו מעורר מחשבה. אולי גם תקווה. כך, למשל, יבצע אלפי את הנאום הקלאסי של צ'פלין מ"הדיקטטור הגדול", בעוד נעמי לבוב תבצע את "אלו הם מים" של פוסטר וואלאס, אלי חביב עם נאומה המונומנטלי של טיילור סוויפט ב-NYU ואסף ליברמן עם הנאום האחרון של עמוס עוז.

יש לקוות שהפורמט המצוין הזה הוא יותר מעניין חד פעמי, אבל בהודעה לתקשורת נמסר מבית רדיקל כי "כשהכל חשוך, אנחנו חוזרים לרגעים מלאי תקווה. ואין משהו מעודד וסוחף (וגם מנחם בקטע מוזר) כמו נאום טוב. אז לערב אחד, סדרה של אנשים וואו יקריאו נאומים וואו", כך שאל תבנו על זה ומהרו להבטיח את מקומכם. והכי חשוב: לא להתייאש.
>> נאומים נגד הייאוש, שלישי 5.11 (פתיחת דלתות 20:30, התחלה 21:00), בית רדיקל – מרחב 3426, התחיה 27.עוד פרטים וכרטיסים כאן

• הבועה
• ❤ תרבות
• בית רדיקל
• מתחם 3426
• גורי אלפי
• גלית חוגי
• נעמי לבוב

התקופה האחרונה, יודע כל ישראלי, מלאת מחנק. השילוב בין המלחמה, החטופים, השמועות הכוזבות, הוויכוחים שמוציאים ורידים מהצוואר, כל הכעס הזה מסביב – כל הדבר הזה ביחד מייצר תחושה קשה מאוד. ובתוך התחושה הקשה הזאת נוצר רצון ברור להתנתק מהכל. לברוח למקום שהוא ההפך הגמור מההווייה הטראומטית והחרדתית של עכשיו. עבורהרבה אנשים, המקום המושלם להתנתק הוא הודו. לשם גם לוקחת אותנו העונה הרביעית של "האחיות המוצלחות שלי" שחזרה אלינו לסיבוב פרידה אחרי חמש שנות היעדרות ארוכות מדי. הפקת העונה הזאת בהודו נולדה הרבה לפני המלחמה, אבל נדמה שאחרי 7.10 זה מתבקש ממש ומספק סוג של התנתקות מבורכת.

>> גם "המפקדת" חזרה. ועכשיו זה כואב // ביקורת
>> "שבויים" היא יצירת מופת דוקומנטרית // ביקורת

יש בעיה גדולה עם אסקפיזם בימים האלה: הוא מפוצץ ברגשות אשם. כל דבר שלא מתיימר לעסוק במישרין באקטואליה, מיד פותח בהתנצלות מעושה – "אנחנו כאן, אבל אנחנו לא שוכחים את המלחמה/החטופים/המצב הקשה בחוץ". כאילו מה שרצינו הוא עוד תזכורת למצב הקשה בחוץ. כולנו חווים אותו מספיק. זה באוויר, זה במים, זה בכל פעם שאנחנו מעזים לפתוח רדיו או טלוויזיה.כך שבאופן אבסורדי, ככל שאתה צועק חזק יותר "אנחנו אסקפיזם", אתה הרבה פחות אסקפיסטי – כי אתה שם שוב על הצופה שלך את מעמסות היום יום.

זה אחד הדברים היפים בעונה הזו של "האחיות" – אין בה שום דבר מכל זה.הסדרה הזאת יודעת איפה הלב של כולנו נמצא. היא יודעת שבתום המסע הקצר הזה של ארבעת הפרקים, אנחנו נחזור לדופק המואץ ולאש ולעשן. אי אפשר אחרת. ובכל זאת, היא נותנת לנו יד, כמו חבר טוב בעת צרה, ולוקחת אותנו למסע מנחם מול הירח של בומביי.

במרכז העונה הזאת, לדעתי גם בצדק גמור, עומדת מור (שמגולמת על ידי טס השילוני). הנה וידוי: מור היא הדמות האהובה עליי ב"אחיות המוצלחות שלי". מבין שלוש האחיות היא הכי קרובה אליי. היא לא נלהבת ואקסטטית כמו נטלי, והיא גם לא אידיאליסטית וממוסדת כמו אורית. היא בעיקר מבקשת להיות. כמה שיותר להיות. ואם אפשר – לבד. רחוק מכל האנשים המציקים האלה.אם מור היתה משפט – הוא כנראה היה "אין לי כוח". אם מור היתה תנועה פיזית, היא היתה גלגול עיניים. היא מסמלת את הרצון האנושי הפשוט להתבודד. לא להיות חלק מהג'מעה אלא למצוא את המקום האישי שלה, את הקול שלה, בתוך עולם קקפוני ורועש. לא סתם רגע הזיכוך שלה, הוא הרגע שבו היא נמצאת על הסירה חזרה מגואה. לגמרי לבד.

בעונות הקודמות של "האחיות", מור עמדה בצל של שתי האחיות שלה – וספציפית של נטלי, שבאופן טבעי שאבה את מלוא הפוקוס. קשה לסרב כשמדובר בשחקנית מעולה כמו נלי תגר. מור נתפסה בתור "הנורמלית", זו שיש לה קו עלילה מגובש – אבל הוא לא לב העניין. העונה הזאת מזיזה את כל הסיפורים הצידה – ומתמקדת בסיפור שלה, במסע שלה אחרי הצבא להודו. גם כשנטלי ואורית מצטרפות לסיפור, הן התוספת – ולא הדבר עצמו. וזו התפתחות חשובה.כי מור, יותר מכולן, היתה זקוקה לטיול השחרור הזה. לצאת מהכבלים של המדים ושל המשרד ובוודאי של רוני (שעוד יחזור אליה, בדרך לא דרך) – כדי להיות היא עצמה. לבחון את עצמה, לגלות דברים חדשים, לפגוש אנשים אחרים – ללכת לאיבוד במובן הטוב של המילה. במובן הזה העונה הזאת היא ברכה לדמות שלה – וברכה גם לנו כצופים.

חוץ מזה, יש בעונה הזאת לפחות עוד שתי הברקות שבעיניי ראויות לציון. אחת היא בליהוק. שלושה גיבורי משנה יש בעונה הזאת – והם בינגו אחרי בינגו. אורי רוסו, בן זוגה של נגה ארז, מככב בתפקיד המופלא של שלומי; קובי מימון, בדרך כלל קומיקאי, מביא את הדמות המרהיבה של ארז (הברק כהן שמכר את הפרארי שלו, אם תרצו) ומעל כולם אדם גבאי – בתפקיד הכובש של ידיד צב הים, זה שמעיק על מור ובסוף מספק לה את המפתח ליציאה האמיתית לחופשי.

ההברקה השנייה היא המוזיקה – וספציפית, עלמה גוב. יש מצב שהיא "האחות הרביעית" הסמויה, כי התפקיד שלה בעונה הזאת, דרך המוזיקה שהיא כתבה, מוסיף לסדרה הזאת לא פחות מאשר עוד דמות. הסצנה היפה בסדרה, סצנת הטראק של נטלי, מור ושלומי – כשברקע שיר של גוב (אני מניח שמדובר ב"הרפתקה", לפי הקרדיטים), היא רגע של התרוממות רוח אמיתית. רגע של התאהבות ביצירה טלוויזיונית כיפית, שמעלה חיוך, שמאפשרת לך להרגיש מעט יותר טוב. עכשיו, נשאר רק לזעוק בפלטפורמה הצנועה הזאת: שחררו את השירים! מגיע גם לנו ליהנות מהם.

חוץ מזה, זו עונה שעשתה טוב למשולש היצירתי של הסדרה: גלית חוגי, נעה ארנברג וגורי אלפי-אהרון, שתי היוצרות והבמאי. הן מצליחות ללכת בשביל הזהב: מצד אחד, יש בהחלט התייחסות סאטירית להודו, לחברה הישראלית ואפילו (בקטנה) לכמה נושאים גדולים שמאפילים עלינו. ועדיין, היא מרשה לעצמה גם להצחיק סתם. לייצר רגעים אותנטיים שגורמים לך לחייך. היא לא מתעלמת מהמציאות, כי אי אפשר, אבל היא בהחלט צועדת לידה וממשיכה הלאה.

חמש שנים ש"האחיות המוצלחות" לא היתה איתנו. חובבי הסדרה כבר חשבו שנעלמה אחרי העונה השלישית, ולכן שובה לעונה הזו – מצומצמת ככל שתהיה – בהחלט עורר ציפיות גבוהות. גם אצלי. האם זה עמד בהן? קשה להגיד את זה על עונה של ארבעה פרקים בלבד. אבל גם אם החוויה הזאת היא קומפקטית, מה שאני לוקח ממנה זה את תחושת הרעננות שהיא הביאה. את החוכמה, את ההומור הציני אבל לא מריר, את הכתיבה המעולה ובעיקר את זה שהעונה הזאת, גם אם לא התכוונה לכך, באה לנחם.

כמו חבר טוב בעת צרה, היא מבינה הכל גם בלי שנאמר מילה. לרגע אחד, אתה מצליח לצאת מהלחץ ומהגועל ומהרעל שמסביב – וכמו בקלישאה הכי הודואית שאפשר, לומד להיות ב"כאן ועכשיו". וכאן ועכשיו, העונה הרביעית של "האחיות המוצלחות שלי" היא פשוט כיף טהור ולא מתנצל. ונדמה לי שזה בדיוק מה שכולנו צריכים.

• ביקורת טלוויזיה
• האחיות המוצלחות שלי
• yes
• גורי אלפי
• גלית חוגי
• נועה ארנברג
• נלי תגר

קשה להחליט את מי לאהוב יותר: גלית חוגי? לאה לב? נועם שוסטר? קארין כהן? וואלאק איך יודעים. אולי בכלל צריך לאהוב יותר את יונתן עמירן, גיא אדלר, תומר פישמן או שלמה בייבי בייבי. קשה להחליט. המבחר כה רב והמגוון מסחרר.

כך או כך, בלי קשר להעדפות מגדריות, מגזריות ומיניות, כל אלה יעלו הלילה על בימת הכולי עלמא בניצוחו של אלי חביב – אולי אותו כדאי לאהוב? הוא חמוד והוא כתב פעם ביקורות אוטובוסים מצחיקות פה בטיים אאוט – כדי לעשות את הדבר הקשה ביותר שסטנדאפיסט יכול לעשות – לאלתר על פי דרישה ועוד מול הקהל המתנשא של הכולי עלמא. זה קורה ממש עוד מעט. צאו מהבית ותמשיכו לקרוא בדרך.

ויותר טוב מזה: ערב הסטנדאפ הזה הוא חינמי לגמרי, כך שכל מה שאתם צריכות לעשות זה להכין כרטיס אשראי לאלכוהול ולהכין נושאים יצירתיים שהסטנדאפיסטים יצטרכו להזיע עליהם. וכולם הרי יודעים – לראות סטנדאפיסטים מזיעים, הרי אין דבר יפה מזה.

ערב הסטנדאפ המאולתר בכולי עלמא, 21:30,עוד פרטים כאן

• סטנדאפ
• ערב הסטנדאפ המיותר
• גלית חוגי
• סטנדאפ בתל אביב
• לאה לב
• כולי עלמא

• Facebook
• Twitter
• Email

ערב הסטנדאפ הפמיניסטי

ערב הסטנדאפ הנשי ביותר בעיר חוזר לביקור היכן שהכל התחיל – אוזןבר. ספויילר: אנחנו לא יודעים כמה פמינסטי התוכן יהיה. יבואו להצחיק: גלית חוגי, מיטל שפירו, חן זאוסמר, נעמה רודריגז, עמית הרשקוביץ, שיר ראובן ולילך ברנע לשם.
אוזןבר, קינג ג'ורג' 48 (פינת שד' בן ציון 1), 22:30, 50-55 ש"ח.לפרטים נוספים

ג'ירפות בבארבי

להקת הקאלט המצוינת תגיע הערב לבארבי להופעה ביזארית שתעשה לכם נעים בגב.
בארבי, קיבוץ גלויות 52, 20:30, 95 ש"ח.לפרטים נוספים

Funk Supreme & Bring Back the Funk – חגיגות שנה

שני לייני הפ'אנק והגרוב הטובים בעיר החליטו לחבור כוחות לערב אחד כדי לחגוג שנה של הזזות אגן. יתר על כן, הם חוזרים לפסאז' (שפתח מחדש את שעריו). צפו לבום.
על העמדה: Dj Mesh (המוכר מעולם ההיפ-הופ אבל יבוא להפתיע בפ'אנק), קאלי בוגי וגלן הומלס.
פסאז', אלנבי 94, 22:00, 20 ש"ח (כניסה חינם עד חצות).לפרטים נוספים

שושקה ורזית בארץ המובתחת

מופע פרפורמנס סיורי בתערוכה של זאב אנגלמאיר "הארץ המובתחת". שושקה ורזית, שתי דמויות קיצוניות וחובבות שיטוטים בעיר וגלריות, יקחו אתכם לסיור לימודי הזוי בתערוכה. תרבות זה כאן.
בית העיר, ביאליק 27, 20:30, 20 ש"ח.לפרטים נוספים

עוד כתבות שיוציאו אתכם מהבית:
המקומות בתל אביב שמרגישים כמו חו"ל
מה לעשות בחודש אוגוסט
שלחנו את נועה בונה שיכורה לבר האוצר

סטנדאפ משחקי הכס

חאליסי נכנסת עם דרקון לבר? אחרי תשעה מופעים סולד אאוט, סטנדאפ משחקי הכס חוזר לסיבוב נוסף בסטנדאפ פקטורי.
סטנדאפ פקטורי, שביל המרץ 5, 22:30, 50 ש"ח.לפרטים נוספים

היפ-הופ בנות בתחת

אוקיי ליידיז! שייק דאת' ת'ינג! כל להיטי ההיפ-הופ והאר אנ' בי מכל הזמנים במקום אחד בערב אחד. סאיי וואט?! עד העמדה: צמד הדי.ג'ייז ועדת קישוט.
תחת, אבן גבירול 106, 23:00, 20 ש"ח (חינם עד חצות).לפרטים נוספים

אמסטדרם פרייז – השקת סניף פלורנטין

אחרישדיווחנו לכםעל פתיחתו של סניף אמסטדרם פרייז כאן אצלנו בתל אביב – הגיע הזמן לבחון את הסחורה. דרינקים, צ'יפז ועוד ניחוחות שיזכרו לכם את אמסטדרם.
אמסטדרם פרייז, ויטל חיים 10, 19:00, כניסה חופשית.לפרטים נוספים

ערב מחווה לדרייק

חבורת צעירים תל אביבים החליטה לקחת טרנד מצליח בעולם ולהביא אותו לביצה המקומית: מסיבות מחווה מושקעות. הערב תתקיים המסיבה הראשונה – הדרייקפסט. מה זה אומר? פלייליסט של דריזי, קאט אאוטים והרבה YOLO.
חמישי בבוטלג, קינג ג'ורג' 48, 22:00, 20-40 ש"ח.לפרטים נוספים

• ג'ירפות
• הארץ המובתחת
• Fאנק
• חן זאוסמר
• עמית הרשקוביץ
• נעמה רודריגז
• מיטל שפירו
• אוזןבר
• משחקי הכס
• בארבי
• פסאז'
• גלית חוגי
• לילך ברנע לשם
• תחת
• פאנק

• Facebook
• Twitter
• Email

זמנים רדיקליים דורשים בידור רדיקלי. זה מסביר את מחלת הריאליטי הגלובלית, אבל גם דברים כמו "ריק ומורטי", "משחקי הכס" ואפילו "הומלנד". למעשה סבירות גבוהה שהתפריט הבידורי שלכם כולו מהיר או קיצוני או אגרסיבי מאוד ולפחות מעט חולה בראש בואכה מצריך הסתכלות פסיכיאטרית דחופה (לא, באמת, אנשים שרואים "חדשות", תבדקו את עצמכם).

במציאות כה רדיקלית, הדבר הכי רדיקלי שיכול אדם מצדו השני של המסך לעשות זה פשוט לשבת בכיסא שלו ולדבר אל הצופים בבית במשך עשר דקות רצופות. או לשדר מערכון נטול תפאורה ופאנץ'. או לתת לחבורת כותבים צעירים משכורת כדי שישתוללו על המסך כאילו אין יוטיוב בעולם. לעשות את מה שאסור לעשות, את מה שמנוגד לכל חוקי המדיום, את מה שגורם למנהלי הזכיינית לחטוף שבץ.

זה לא מקרי שכל זה קורה כאן ועכשיו בתוכניות הסאטירה והלייט נייט. "המופע של לארי סנדרס", אחד מהמחוללים החלוציים והמשפיעים ביותר של האנרכיה הבידורית, השתמש בפורמט הלייט נייט כדי לפרק לגורמים את אשליית השלמות הבריאה של הבידור הטלוויזיוני. 20 שנים אחריו, צאצאי אותה מהפכה ממציאים מחדש את הלייט נייט הישראלי וממשיכים במלאכת הפירוק והריסוק של הקונבנציה.

ליאור שליין, חמוש בכותבים המושחזים ביותר בארץ, זנח את חלומו להיות דיוויד לטרמן והחליט שהוא מעדיף להיות ג'ון אוליבר. מונולוג הסיום שלו מדי תוכנית הוא פצצה לא קונבנציונלית של סאטירה פוליטית חריפה ודליקה, וכמו במקור בקומדי סנטרל וב־HBO, מדובר באנטי טלוויזיה (וזו מחמאה). זה לא אמור לעבוד. הרי כל מה שאומרים לנו שוב ושוב, הוא שלצופים אין סבלנות למונולוגים ארוכים. בהפרת הקשב הקולקטיבית ובטווח תשומת הלב המתקצר לא אמור להיות מקום לחפירה כזאת. אבל יש. וזה עובד.

זה עובד גם ב"לילה טוב" של אסף הראל: לא מנסה להצחיק, פוליטי במובהק, טור פובליציסטי קצר במסווה של פתיח לתוכנית בידור. כל מנהל פיתוח במשרד ממוזג יגיד לכם שאין דבר כזה, לא עושים דברים כאלה, אסור. הוא יגיד לכם גם שאי אפשר להסתפק בתפאורת לואו־טק ובכותבים צעירים וחסרי ניסיון ובטח שאסור לתת לכותבים כאלה זמן מסך. השתגעתם לגמרי. אסור. אפשר לשבור פה ושם איזו מוסכמה, אבל את כולן ביחד? הגזמתם. אי אפשר. עד שמתברר שאפשר.

סאטירה היא מפלטו של הפטריוט בזמן משבר מוסרי־ערכי, והזמנים הקשים קוראים לאמצעים קשים. שליין והראל מובילים את המגמה, אבל גם בתוכניות מיינסטרימיות ובפורמטים שמרניים יותר, כמו אלה של גורי אלפי וטל פרידמן, מורגש החיפוש אחר האומץ להקצין, לסמן את האיסורים ולנפץ אותם בזה אחר זה (ולשבור את הז'אנר מאמצע הפופיק של הז'אנר). אסור לראיין סלב יותר מחמש דקות? קחו 12 דקות עם שלמה בראבא. סטנדאפיסטים צעירים מבריחים צופים? הנה כמה, נראה אם אתם בורחים. בלי פחד. בלי להתנצל. בלי גבולות מוכרזים מראש.

הנס הטלוויזיוני הרדיקלי של הראל, שליין ושות' (ואפשר לצרף גם את העונה האחרונה של "ארץ נהדרת" הוותיקה אל הכוחות התומכים בו) הוא תגובת נגד לכל מה שרקוב, דלוח ושמרני בתעשיית הבידור המקומית. כלומר, לכל. הבונוס הגדול וארוך הטווח של התגובה הזאת הוא טיפוח דור שלם של קומיקאים צעירים וחדשים (שם קוד: תם אהרון, גלית חוגי, דור מוסקל, אביתר חלימי) שעתידים לשנות את הבידור הישראלי מקצה לקצה. אתם רואים עכשיו רק את ניצני המהפכה. אם זה נראה לכם קיצוני, עוד לא ראיתם כלום. רדיקליזם, כידוע, הוא השמרנות של מחר מוזרקת אל השיח של היום.

"גב האומה", ערוץ 10 , שבת 21:15

"לילה טוב עם אסף הראל", ערוץ 10 , ראשון־חמישי 24:00

"היום בלילה עם גורי אלפי", ערוץ 2, רביעי־חמישי, שבת 22:50

"ארץ נהדרת", ערוץ 2, שבת 21:10

• אביתר חלימי
• ליאור שליין
• אסף הראל
• לילה טוב
• דור מוסקל
• גב האומה
• גלית חוגי
• תם אהרון
• גורי אלפי
• המסך
• תרבות
• איל קיציס