הפרק הראשון לעונה השלישית של "הזמר במסכה", ריאליטי הדגל (איך?!) שקשת מעמידה מול הישרדות, התקבל בתדהמה. לא, לא מהקהל – אלא מהשופטים והמנחה, שלאורך כל הפרק לא הפסיקו להתפעל, להתרשם, להתרגש, להתפלץ ולהתרק על המסך במילות הפתעה והתרשמות. מהמסך נשמעו לא מעט קריאות של "אמאל'ה", "וואי", "ווהו", "יואו", "אמייזינג" וכמובן "אני לא מאמין", אבל היתה רק מילה אחת שיכולה לבטא מה שהרגישו האנשים הנוצצים על המסך לנוכח מראה הסלברטיז בתחפושות פורים מושקעות וביצועי קריוקי בינוניים – וואו. מילה כל כך יפה שמבטאת כל כך הרבה, היא בינלאומית, מאוד רגשית, כמעט פילנדרום וכוכבת אוצר המילים של אנשי הזמר במסכה.

במהלך עשר הדקות הראשונות של הפרק, המילה "וואו", לא כולל הטיותיה, נאמרה לא פחות מ-40 פעמים. בהמשך הפרק היא נוספה כ-102 פעמים נוספות, וכנראה שפספסתי כמה בספירה כי בשלב מסוים זה נהיה רעש לבן. והנה רשימה חלקית מאוד של הדברים שגורמים לשופטי הזמר במסכה – אופירה אסייג, צדי צרפתי, שחר חסון (שבכנות, תרם יותר מכולם), סטטיק, בן אל – והמנחה עידו רוזנבלום, להגיד "וואו": שיר שמסתיים; תחפושת שנחשפת לראשונה; במה שנחשפת לראשונה; אור שנדלק; עידו שר; מישהו זורק שם; קפה נשפך; אופירה צועקת; עידו מכריז שכמעט סיימו להציג את חמשת המתמודדים שבפרק; ההצהרה שהערב יפרדו מאחד מהם (דבר שקרה גם בענה הראשונה); אננס עושה טוורקינג (טוב, זה באמת קצת וואו); ומצלמה נדלקת. וואו.

שלא יהיו לכם טעויות – זה לא מקריות. המילה "וואו" היא סמפטום של תכנית שצריכה להוכיח, לעצמה ולעולם, שהיא מרשימה מישהו. שזה אירוע, שמחר כולם ידברו על איך יורם ארבל יצא מן הצפרדע בשירה ומחול לצלילי קמילה קביו ושון מנדס. זה כמובן קשקוש. המופע הקרקסי הזה הוא לכל היותר קוריוז טלוויזיוני זניח, שאלת טריוויה עתידית שאף אחד לא יטרח לזכור. בקרב על הרייטינג קשת אמנם ניצחו אתמול את "הישרדות" (וזה עשוי ואף סביר להשתנות במהלך התקופה הקרובה, בהתאם לטיב העונה של המתחרה), אבל בכל הנוגע לתוכן טלוויזיוני – הזמר במסכה היא גרסה משוכללת, יקרה, צעקנית וצבעונית יותר לדודו טופז מוציא את ציפי שביט בתחפושת חייזר. לפחות אז לא צעקו "מי זה" כשהיא הורידה את המסכה.

בעונה הראשונה של הזמר במסכה עוד היתה לי תקווה. צפיתי בכל פרק (ואף כתבתי ריקאפ), ניסיתי להאזין בקשב רב לקולות הזמרים, צפיתי במימיקות, פיענחתי רמזים וקיוויתי שזה יהפוך לריאליטי קיץ קטנטן ודבילי, בקטע טוב – כמו מקבילתה האמריקאית. אבל ככל שהעונה התקדמה, ככה היה ברור לי את המשחק עצמו זניח, אשליה מוחלטת. הרי הרמזים כל כך מופרעים ומופכים שכמעט ואין איך לנחש לפיהם (למשל: אחד הרמזים שזה יורם ארבל היתה מפת האמזונס של ברזיל, כי ארבל שידר מונדיאל מברזיל) והשירה עמוסה בכל כך הרבה אוטוטיון, ומבוצעת בפלייבק כמובן, עד שאין שום סיכוי לזהות על פי הקול גם אחרי שהסלבז מסירים את המסיכה. אז מה נשאר לנו? תחפושות יפות (באמת), דינמיקה חביבה בין השופטים וגילוי בודד בסוף פרק שיורם ארבל מוכן להיכנס לחליפת צפרדע.

משפטים כמו "יש לי תחושה שהיא מיטה לידי בפילאטיס לפי הרגליים" או "הפעם אנחנו באמת צריכים להקשיב" נזרקים לאוויר כמו אוויר, מסמאים את עיני הצופים לצד תאורה מרצדת, צבעים בוהקים וצלילים כל כך גנרים עד שקשה לקרוא להם ביצוע מוזיקלי. הכל – התלהבות השופטים, הניחושים, הביצועים, הרמזים, המחמאות והשמחה – מזויף מהתחלה ועד הסוף. זיוף אורגזמה טלוויזיונית אחד גדול. הסחת דעת אחר הסחת דעת, ופתאום חלפו שעה ורבע שלא קרו בהם כלום ושום דבר. למעשה, החלק היחיד שבו קרה משהו ממשי היה כשלאופירה אסייג נשפך קפה על המחברת. שעה ורבע של קריאות התפעלות ריקות מתוכן זה כל מה שצריך כדי לייצר טלוויזיה כיום. וואו.

"הזמר במסכה", קשת 12, שבת ושני (נכון לעכשיו)

• ביקורת טלוויזיה
• המסך
• הזמר במסכה
• קשת
• ערוץ 12

אנחנו ילדי התקופה, והתקופה היא מטומטמת. עליית הרשתות החברתיות וירידת מעמד המתווכים השונים הובילו אותנו לעולם שבו כל הסיפורים הם כמעט שווי ערך. הפיד שלנו בטוויטר, המשא ומתן של המעצמות מול איראן וסרטוני הכלה ועומר אדם מקבלים את אותו המקום בדיוק. הטראש מתערבב עם החדשות והחדשות הופכות טראשיות מתמיד – ואלו הם עשרת הסיפורים המטומטמים ביותר שסוקרו השנה.

10. אמיר חצרוני והכיסא הריק

הכל התחיל באשדוד. ליתר דיוק, בשידור חי של ערוץ "אונליין TV" מ"טוסט גן העיר" באשדוד, ב-2 במאי 2022. ליד שולחן מאולתר, ישבו שלושה אנשים – חן עשור, עיתונאית רשת חדשה, קובי "KS" סוויסה שמוכר בתור יבואן של מכונות גילוח לאיזורים רגישים בגוף, ופרופסור אמיר חצרוני – אולי גדול הפרובוקטורים של השנים האחרונות. השלושה ניהלו שיחה קצרה על… משהו, וזה נגמר בכך שחצרוני חטף כיסא בראשו – אירוע כואב, שהוביל לסאגה תקשורתית מטורפת. זה נגמר במעצר של קטין בן 16 בחשד שזרק את הכיסא, בהפיכתה של התמונה של חצרוני מחובק עם סוויסה למם אינטרנטי שהיה אהוב לשבועיים בדיוק, ואפילו בשיר משותף של סוויסה וחצרוני. כמה מטומטם? מאוד מטומטם.

9. רשות המיסים ואדיר מילר

אדיר מילר הוא אחד הקומיקאים המובילים בישראל, אבל איכשהו הסיפור הזה יצא מצחיק אפילו יותר ממנו: ב-21 בפברואר, 2022 התפרסמה בתקשורת ידיעה לפיה מילר יצטרך להחזיר סכום של 368 אלף שקלים שקיבל כמענק, בגלל ההופעות שבוטלו בתקופת הקורונה. הטענה היתה שהמענק לא היה על אובדן הכנסות, אלא על הוצאות. ידיעה שהוציאה את מילר בצורה מאוד לא טובה, והקומיקאי נאלץ להגיב (!) לרשות המיסים ולהסביר את המצב לאשורו. כמה מטומטם? בואו נגיד שעדיף שהוא היה מסביר את הפרסומת שלו למכבי.

https://youtube.com/watch?v=tA5A5qlNE88

8. איתמר גרוטו ו"האפון"

"הזמר במסכה" היא אחד הפורמטים החמודים שעלו בשנים האחרונות בטלוויזיה. תכנית פופית חמודה עם ארט מגניב, בכיכובם של שופטים כמו אופירה אסייג, צדי צרפתי וסטטיק ובן אל (לפני הפיצול). כמו בכל העיבודים של התוכנית בעולם, האורחים שהשתתפו בה היו לרוב סלבריטאים לשעבר – זמרים נשכחים, ספורטאים שגמרו קריירה, שמות נחמדים של אנשים לא יותר מדי חשובים. ולכן, ב-26 באוקטובר 2021 רבה היתה התדהמה כש"האפון" התגלה כלא אחר מאשר פרופסור איתמר גרוטו, מי שהיה המשנה למנכ"ל משרד הבריאות ואחת הדמויות המזוהות עם המאבק בנגיף הקורונה. גם עידית מטות, שהשתתפה בעונה האחרונה של "רוקדים עם כוכבים", לא טמנה ידה בצלחת, אבל גרוטו הוא אולי הסמל המושלם לטשטוש שבין החדשות לבידור. מטומטם? מאוד מטומטם.

7. מיכל אנסקי, יעל בר זוהר והנידה

גם כאן, הסיפור מתחיל ברשתות החברתיות – ואולי גם נגמר שם. שורה של נשים מפורסמות – מי יותר ומי פחות – פצחו לפתע בקמפיין ספונטני-לכאורה, שבו הסבירו על חשיבות הנידה: הימנעות מיחסי מין במשך חודש, ובכלל שמירה על צניעות. אז איפה הקאץ'? הנה הקאץ': ב-4 ביולי 2022 נחשף בתכניתו של גיא פינס כי המפורסמות קיבלו כסף ממיזם בשם "שעשני אישה" על מנת לפרסם את הפוסטים – סכומים שנעים בין 20 ל-40 אלף שקל. אחר כך הגיעה ההתקפלות, מיכל אנסקי הסירה את הפוסטים ואפילו התנצלה, אבל בסופו של דבר זו היתה עוד סאגה מטומטמת לחלוטין – כולל השילוש הקדוש, כסף, מפורסמים ורשתות חברתיות. ברוך שלא עשני מטומטם.

6. דני רופ והחגורה

דני רופ מופיע בחיינו כבר לא מעט שנים – מהימים שבהם פרץ כחזאי של המדינה בערוץ 1, דרך מעבר מתוקשר לערוץ 2 (ואחר כך גם לערוץ 10), ובאמצע שלל תכניות שהגיש מסוגים שונים לאורך שלושת העשורים האחרונים. אבל רגע אחד הכניס אותו שוב לתודעה – זה קרה ב-3 בנובמבר 2021, כשהגיש את תכנית הבוקר של "רשת" יחד עם רותם ישראל. במהלך אחד האייטמים, שעסק בקעקועים, רופ ניסה לספר בדיחה שבה נגע באבזם החגורה שלו, כדי כביכול לחשוף היכן יש לו קעקוע. רמיזה מינית בשמונה בבוקר בטלוויזיה, מה כבר יכול להשתבש? ובכן, הכל – רופ הושעה משידורים ישירים, חטף אש ברשתות ובגדול נעלם מהרדאר – בעצם, מכ"ם הגשם – מאז (וכבר כמעט שנה עברה). אז מה יותר מטומטם – המעשה או התגובות? לשיקולכם.

5. עדן בן זקן והביקיני

21 ביוני, 2022. אם תרצו, זו היתה הסנונית שמבשרת את בוא הקיץ – עונה שבה החום עולה, והאיי.קיו נופל מתחת לרצפה. הכל התחיל מזה שהזמרת עדן בן זקן פרסמה תמונה באינסטגרם בה היא מחזיקה את בנה התינוק כשהיא לבושה בביקיני. לכאורה תמים, בפועל? מהומת אלוהים. מאות תגובות הושלכו לעברה, חלקן אלימות ממש, בטענה ש"היא לא מכבדת את עצמה". בלחץ התגובות, בן זקן אפילו מחקה את הפוסט הממש תמים הזה. חושבים שזה נגמר שם? תחשבו שוב, כי בחלק השני של המהומה הגיעה תגובת הנגד – "קמפיין הביקיני", שנגמר בהופעה מתוקשרת של פאולה רוזנברג בתכנית הבוקר "פאולה וליאון", במה שכונה "מצעד התעוזה". איך שלא תהפכו את זה, מאיזו זווית של הביקיני שלא תסתכלו, מטומטם אחושילינג.

4. אתי כרייף ואלוהי המוסר

לא, זו לא שם של להקת מטאל שעלתה בערב רוק חובבים בקיבוץ הקרוב לביתכם. זה התחיל ב-27 בינואר, 2022, כאשר כרייף התראיינה לעמרי אסנהיים (הנפלא) ב"עובדה", ובו סיפרה על חלקה בפרשת "מין תמורת מינוי" – הפרשה במסגרתה, על פי החשד, אפי נווה שהיה ראש לשכת עורכי הדין מינה אותה לשופטת תמורת טובות הנאה מיניות שהגיעו מנגד. הראיון של כרייף, ממנו יצא בעיקר המשפט "מי אתם, אלוהי המוסר", הפך אותה לגיבורה לרגע – כוכבת פאנלים בכל מקום אפשרי ואפילו מועמדת לרשימת הליכוד (בסוף האופציה הזו ירדה מן הפרק). איך בסינק אחד הופכים מחשודה בפלילים למי שיכולה להיות מחוקקת? את התשובות אפשר למצוא במדינה המטומטמת והנפלאה שלנו.

3. עומר אדם וההופעה הקצרה

עומר אדם הוא, לכל הדעות, ה-כוכב של התקופה. הזמר, שמסוגל להפיל כל אתר הזמנות כרטיסים במחי יד, חטף לא מעט אש בגלל אירוע ביזארי לחלוטין: אדם הופיע בפארק הירקון ב-15 ביולי, 2022, ואחרי שהקהל שילם מאות שקלים כדי להיכנס, הוא החליט שנמאס לו וירד אחרי שעה בלבד מהבמה. סאגה מטורללת לגמרי שנגמרה בתגובות זועמות, ובשתי הופעות "פיצוי" שהעניק לקהל שבהן הצליח להשלים את החסר. זו לא תהיה ההופעה האחרונה של אדם במצעד הזה. למעשה…

2. הכלה, המחשוף והזמר הנבוך

הפעם עומר אדם יהיה בתפקיד סביל לגמרי – כי אם תרצו עוד המחשה לעולם המטומטם שלנו, הנה היא. זה הסיפור של מורן בן אסולין, שחגגה את יום חתונתה בצורה קצת… לא שגרתית. בן אסולין שתתה כוסית אחת או שתיים (האימה! האימה!) ועלתה לבמה כשהיא רוקדת ומאושרת יחד עם אדם, תוך כדי צעקות משונות לעבר הקהל. בקיצור, לא החתונה הכי מוגזמת שראיתי בחיי. איפה הקאץ'? תכירו את הרשתות החברתיות, שמיד לקחו את האירוע והצליחו לסובב אפילו אותו דרך הפריזמה המנג'סת ביותר, "כן ביבי לא ביבי". בבת אחת, בן אסולין הפכה לסמל של מצביעי הליכוד, הצ'חצ'חים, הביביסטים, הצ'אחלות – תקראו לזה איך שתרצו – וכל זה, כשלצידה עומר אדם שהופיע בחתונה והיה די נבוך מכל הסיטואציה. מטומטם? אולי פחות מטומטם ויותר מייאש.

1. הדר מוכתר וה…. הדר מוכתר

כי אם רציתם את הסמל השנתי לרמת השיח בישראל – תכירו את הדר מוכתר. צעירה בת 20, כוכבת טיקטוק שהפכה לסמל מטעם עצמה למאבק ביוקר המחייה. עד כאן הכל בסדר גמור: לא מעט אנשים מסתובבים עם תחושה שאכפת להם. אבל כאן הגיע הרגע שבו מוכתר החליטה לקחת צעד קדימה וממש לרוץ לכנסת (למרות שהיא בת 20 ולא יכולה, חוקית, להיבחר לכנסת), להמשיך את ההפגנה בדרכים אחרות (גם אם אין לה ממש תשובות מה עושים ובטח לא איך עושים את זה מהכנסת), ובעיקר לשדר תחושה ברורה של פופוליזם כל כך נטול עומק שהוא מרגיש כמעט כמו סאטירה. פעם, הדר מוכתר היתה מתחבאת בעומק הלופ של תשדירי הבחירות, איפשהו בין עזרא טיסונה לרב יוסף בא-גד. היום היא כוכבת תקשורת. כי הכל מטומטם.

• ❤ תל אביב
• טלוויזיה
• טיים אאוט סופ"ש // גיליון 913 // הכל מטומטם
• חדשות
• אקטואליה
• עומר אדם
• עדן בן זקן
• מיכל אנסקי
• הזמר במסכה

בתוך ים הריאליטי של הפריים טיים הישראלי יש תוכנית אחת שמוכיחה שוב בהפציעה לעונה שנייה שני דברים: 1. אסקפיזם זו לא מילה גסה; 2. לאופירה אסייג יש כריזמה בכמות שיכולה להחזיק כל פורמט, מופרך ככל שיהיה.

תחרות השירה הביזארית "הזמר במסיכה" עלתה אמש (ש') לעונה שנייה של כאוס טלוויזיוני מתוק. היא מבטיחה שמאחורי המסיכות הפעם באמת, נשבעים, מסתתרים האנשים המפורסמים ביותר במדינת ישראל: האם נועה קירל הייתה מתבזה תחת שכבות זיעה בקשת 12? האם עומר אדם היה מפזז לטובת ניחושים מהוססים של צדי צרפתי? כנראה שלא, אז אולי לא הכי מפורסמים אבל אנחנו מוכנים להתפשר על סוג ב'.

למי שלא היה אתנו בעונה שעברה, נזכיר שהפורמט הוא כזה: תחת פרופס פסיכדלי מופיעים ידוענים לצלילי פלייבק אכזרי ומפולטר שלא היה מבייש גרסה מחודשת ל"ערוץ הילדים המקום האמיתי". בין הביצועים עולים קטעים קצרים ובהם רמזים מבלבלים לגבי המשתתפות והמשתתפים. בסופם נדרש צוות השופטים האקלקטי להכריע מיהו הטאלנט שנכנע ללחציי הסוכן שלו ועלה לבמה המגוחכת ביותר במדינה.

לאור האנונימיות של הדמויות המחופשות, הכוכבים האמיתיים הם חברי הפאנל: צדי צרפתי שנמצא בחוסר אונים תמידי ולא מצליח לנסח אפילו ניחוש אחד; שחר חסון שמספק את הסחורה עם פאנצ'ים אינטליגנטיים ודידקטיות מפתיעה; וסטטיק ובן-אל שזכורים לנו מן העבר הלא רחוק. בואנה איך הזמן עובר. אגב השניים, הפרשי הכריזמה ביניהם מורגשים עד כאב ומסבירים למה האחד פרזנטור של חברת תקשורת והשני של תחנת דלק.

וכמובן, גולת הכותרת של הטרלול במסיכה, המלכה האם, היא כמובן אופירה אסייג שמגיעה לאולפן כמו שאני מגיעה לבר הקבוע בחמישי בערב. למטרה אחת, והיא לראות עד כמה היא מעורבבת. "אני וצדי צרפתי מכירים אותו מצוין"; "אם זאת היא והיא לא אמרה כלום לי ולמיקי בוגנים אנחנו מאוד נכעס" (חלק מהפנינים שניפקה אמש), קצת כמוני בבר: "כן, הבעלים ידיד שלי, אנחנו בדיבור באינסטגרם". אסייג מגשימה את החלום שלי, של רבים, ועולה לשידור בזכיין מסחרי להשוויץ במעגל החברתי מעורר הקנאה שלה, ואני הכי פה בשביל זה.

הנאמברים עצמם די משעממים שכן הם מבוצעים על ידי חובבנים בתוך בובות חסרות הבעה. הם גם נחתכים אחרי בית ופזמון ובצדק, למרות שגם זה זמן מסך מופרז וחסר פרופורציות לשידור של תוכי מפוקפק רוצח בדם קר את "טיקיטאס". אחת מנקודות האור של הערב היתה האיילה, שבתעודת הזהות נרמזה ככוכבת אינסטגרם והתגלתה כגבר! על זו אופירה הניחה שמדובר בטראנסית בל אגם, והמוח הזניאלי שלי התפוצץ מהיעדר הפיסי, אבל הן חברות מתברר, אז מותר לה. אופירה, מתי נסתובב? דברי איתי יש לי רכילות שווה.

"הזמר במסיכה" מספקת שעה מרעננת של ריאליטי, בלי שיפוט אגרסיבי של אסף גרניט, משוללת סאגות מעייפות של מעיין ועומרי מול ספת הפסיכולוג, ונטולת תככים אלימים של גדי "שי אביטל לא אנס" פניבלוב. אנחנו, כלומר אני אמשיך לעקוב עד לחשיפת המתמודדים והכי חשוב – על מנת לגלות מי זה התמנון מהטוויטר והאם שכבנו פעם?

• המסך
• ערוץ 12
• ריאליטי
• הזמר במסכה

• Facebook
• Twitter
• Email

מי זה? מי זה? מי… אה רגע, כן, זה בדיוק מי שחשבנו. גמר הזמר במסכה אמנם סיפק הרבה רגעי הפתעה, אבל כולם היו בתוך ראשו של צדי צרפתי. הקהל הקשוב, לעומת זאת, כבר ידע טוב מאוד שמאחורי התרנגול, השפירית והפלאפל עומדים צחי הלוי, רינת גבאי ואורי ששון, בהתאמה. למעשה, עשיתי בדיקה – מתוך 20 פרקי התוכנית, את השפירית גיליתי כבר בפרק החמישי, את התרנגול בשביעי ואת הפלאפל בשמיני. למעשה, מאז חשיפתו של דביר בנדק בפרק הרביעי לא היתה חשיפה אחת שהפתיעה אותי. אם במשך יותר מחצי עונה לא זימרתי "מי זה?", כנראה שיש פה בעיה קלה.

הגמר העאלק גדול, שבתכלס היה סתם פרק ארוך מדי, שפך אור דווקא על הבעיות הגדולות של העונה. קודם כל, עצם העובדה שהגענו לכאן עם שלישיית גמר שידענו כבר חודשיים היא לאו דווקא כישלון, אבל הרמזים שהובילו אותנו לשם היו בעיה מהרגע הראשון. בראשית הדרך הם היו רחבים מדי, אחר כך היו ספציפיים מדי, לאחר מכן הפכו למטעים באופן בוטה מדי ולבסוף, פשוט לא קשורים. כל רמז שהתחבר למשהו שרק הזמר עצמו ידע או נזרק באיזה ריאיון אזוטרי במקומון שמת מזמן הוא סתם משחק מלוכלך. חידה טובה היא כזו שכאשר התשובה מתגלה אמורים להגיד "אהה", לא "נו באמת".

אבל אם כבר הצלחנו לפצח את הקוד, צריך עוד אלמנט שישאיר אותנו מרוכזים. מישהו בכלל זוכר שזו היתה תחרות? נראה שכל כך התרכזו בבניית השאלה "מי זה?" ששכחו לענות על השאלה "ולמה שהוא יעניין אותי". הליהוקים עצמם לא היו מפתיעים ברמה שתשאיר אותנו לנחש לאורך 20 פרקים, ואלמנט התחרות היה כל כך משעמם, נטול פרס או תמריץ וחסר שקיפות עד שפשוט לא היה אכפת לי אם השפירית או התרנגול ינצחו, פשוט תורידו את המסיכה ותנו לנו ללכת לישון. זה גם מתחבר לכמה הדחות הזויות (איך אורי ששון שרד עד לגמר וגלית גיאת לא?) וחוסר השקיפות בנוגע להצבעות (למה שלא נראה מה מצביעים השופטים? או הקהל? או מה האחוז של כל אחד מהם?), והתוצאה היא שמרגע שהבנו מי המתחרים, כבר לא מעניין אותנו מי ינצח.

האלמנט האחרון שפגם בחווית התוכנית, ולמען האמת אם היה נפתר היה גורם לי להעלים עין גם מהבעיות האחרות, היה הפלייבק. תראו, אני מבין את זה, פלייבק הוא בחירה שמרנית של בימאי טלוויזיה שפוחד מסכנות הביצוע החי ורוצה להחזיק את כל הקלפים קרוב לחזה, אבל בתוכנית שכזו, בה השירה היא חלק מהמשחק, זה כמעט בגידה באמון הצופים. לשמוע את המתמודדים שרים בעצמם, ללא תיקוני ועיבודי קול, בביצוע חי לא היה רק נותן לנו סיכוי לתפוס אותם בטעות או לזהות פליטת גוון קול, אלא גם הופך את ההופעות עצמן למעניינות יותר. איך לעזאזל שידרו לנו כל שבוע מופע ליפסינק עם דמויות ללא שפתיים?! הזמר במסכה צריכים את הסכנה הזו, את האפשרות שמשהו ישתבש ומישהו יתגלה כי הוא לא הצליח להחזיק תו. זה מה שהיה יכול להשאיר את המתח גם בפרק הגמר.

העונה הראשונה של הזמר במסכה היתה מוזרה, בלשון המעטה, ולא רק בגלל שמדובר בתוכנית שבה פופקורן שמקפץ על הבמה לצלילי שירי אירוויזיון היה אחד מהרגעים הכי נורמלים בה, אלא גם בשל התקופה בה הגיעה. הקורונה, המחאות, ראש הממשלה בבית המשפט, העסקים שקורסים והמדינה שמתפוררת היו קונטרסט מוחלט לאסקפיזם הקיצוני הזה, במה שהרגיש סמן מובהק לאפוקליפסה מתקרבת. אבל אם כבר אנחנו בוחרים להתנתק לרגע מהמציאות המחרידה ולצפות בדרקון בפיג'מה שר קווין, לפחות ראוי שיכבדו אותנו בבידור עשוי היטב. זה לא רק מנותקים נמאסתם, גם למנותקים נמאס.

• המסך
• ריאליטי
• קשת
• הזמר במסכה

• Facebook
• Twitter
• Email

זהו חברים, אנחנו לפני קו הסיום. בשבוע הבא יתקיים פרק הגמר של "הזמר במסכה", שם נזכה לראות את שלושת המתמודדים האחרונים נחשפים קבל עם ועדה. אחרי שאתמול היה לנו עוד פרק עם מינימום רמזים (באמת? השיר זה הרמז? זה לא מה שהיה אמור להיות כל העונה?) ועם חשיפה צפויה לאללה (עוד ברמז השלישי כתבתי כאן: זה איציק כהן, סופי) ולמעשה, העובדה שמאז דביר בנדק לא היתה לנו הפתעה אחת, נראה לי שמיותר לפענח את הניחושים האחרונים שלי (תזכורת: צחי הלוי התרנגול, רינת גבאי השפירית ואורי ששון הפלאפל). אם כך, את הריקאפ היום אקדיש לכוכבי התוכנית שלא מוסתרים מתחת למסכה חונקת.

הליהוק של שולחן השופטים נראה מבטיח בראשית העונה: פאנל מגוון ורחב של אנשי מוזיקה, בידור, תרבות וכיף. אבל ככל שהעונה התקדמה כך ראינו את שולחן השופטים נופל כל אחד למקומו, עם בדיחות חוזרות ומתישות (שחר עם "דיס איז אמייזינג" וסטטיק עם התא הקולי ברוסית) והתנהלות צפויה כמעט אפילו יותר מהחשיפות: אופירה תקבע בוודאות שהיא יודעת מי זה (ואז תטעה) כי היא גרה לידו/עושה איתו קידוש/היה אצלה בתוכנית/ראתה אותו פעם במשתנה, צדי יצעק שזה לא זה ואז יזהה לפי הברכיים, שחר יזרוק ניחוש לא קשור לחיים ורק סטטיק בא לעבוד.

לפני שנצלול ללכלוכים, כדאי שנתחיל עם מחמאה: סטטיק הוא כוכב טלוויזיוני. זה היה ברור עוד בימיו ב"הכוכב הבא", אבל "הזמר במסכה" הראתה עד כמה הוא רציני, יסודי, שנון ובעיקר מבין איך לבדר באופן הכי טבעי שיש. מעבר לזה, הוא אולי היחיד בשולחן השופטים שלקח את התפקיד ברצינות, סיפק נימוקים לבחירות שלו ולא שבדקתי, אבל אני מעריך שיש לו גם את אחוז הניחושים הכי גבוה בשולחן. בן אל, ובכן, לא מזיק אבל גם לא מוסיף יותר מדי, והדבר הכי טוב בו הוא ללא ספק הכימיה האותנטית עם סטטיק.

גם אופירה היא בדרנית מצוינת, אבל המרכזיות שלה בשולחן השופטים (גם הפיזית וגם בכמות הרעש) הפכה אותה למעמסה. חיים, נשמה, עיניים של ברקו, זה פשוט לא הגיוני שתהיי נחרצת ומבושמת כל כך אחרי שטעית כמעט בכל הניחושים שלך. לפחות היא מבדרת תוך כדי הניחושים, דבר שקשה יותר להגיד על שחר חסון.

צחקתי עליו די הרבה במהלך העונה, אבל האמת היא שהוא פשוט אכזבה. כשראיתי שהסטנדאפיסט הכי מצחיק במדינה (רק נסו לערער על זה) וכנראה המאלתר הגדול ביותר בסטנדאפ הישראלי מגיע לשפוט, הייתי בטוח שיהיו קטעים. כנראה שהשחר המשוחרר שעל הבמה הוא לא אותו החסון המייבש שמאחורי השולחן, עם הומור אבא מביך, אנרגיה כבויה וחוסר מאמץ מופגן לנחש מישהו הגיוני. בחייאת, הביאו אותך להצחיק קצת, לא כדי לזרוק ניחושים חסרי שחר (הבנת? זה מצחיק כי קוראים לך שחר).

על השופט האחרון, צדי צרפתי המתוק, אני מודה שאני קצת מרחם. את מירב התוכניות הוא העביר בתור פקעת עצבים, מלא תסכול והלקאה עצמית על חוסר היכולת לנחש, להצמיד קול לפנים או לזהות אנשים לפי ההליכה שלהם. הוא חשב שהוא מגיע לתוכנית בידור מוזיקלית שבה הוא יוכל להצמיד אוזן לשולחן ולזהות אנשים לפי רטט קולם, אבל מצא את עצמו מוקף בעיבודי קול ורמזים שללא גוגל ומלא זמן פנוי אין מה לעשות איתם. איך אומר הקאצ'פרייז שלו? זה לא.

למעשה, המצטיין מהקאסט של התוכנית היה בכלל עידו רוזנבלום החמוד, שמצליח להחזיק את ההנחיה קלילה ועניינית, להשחיל את הבדיחות הכי טובות העונה (בפרק האחרון הוא הבריק כשצדי אמר על מייקל לואיס ש"יש לו ביצים", ועידו ענה בפרצוף קפוא "ראינו אותן") ולהחזיק את האישיות הכי נעימה ומבדרת על המסך. שמישהו יתן לו בבקשה להנחות כל תוכנית בקשת. רגע, מדברים איתי באוזניה. אה סליחה, לא משנה.

ההצלחה של העונה האחרונה ברייטינג, ועלויות ההפקה הנמוכות יחסית לפריים-טיים, מצביעות על כך שנראה עוד עונה. יש עוד לא מעט דברים ש"הזמר במסכה" יצטרכו לשנות כדי למנוע נטישת צופים המונית (על זאת ועוד, בשבוע הבא), אבל הידוק ושדרוג שולחן השופטים הוא ללא ספק אחד התחומים שיאלצו לפנות אליו כדי לשפר את התוכנית. עם כל הכבוד לתחפושות המטורפות (באמת) והכריזמה של רוזנבלום, הם מהווים את רוב זמן המסך של התוכנית, ואם אשמע עוד פעם אחת את הדיס איז אמייזינג של שחר אני נשבע שאני אתלוש לפלאפל את הכדורים. ואפילו לא אכפת לי לחטוף איפון מאורי ששון.

• המסך
• ריאליטי
• קשת
• הזמר במסכה
• סטטיק
• עידו רוזנבלום