לפני יותר משנה וחצי, כשעלתה העונה השנייה של "המפקדת", כתבתי כאן על הדרך שבה היאמצליחה לפרק את המיתוס של צה"ל, מצליחה להנכיח את הפער בין צה"ל ההירואי והמסוקס שנלחם על הגבולות, לבין הצבא האמיתי – זה שרחוק מהגבול, ועסוק בעיקר בתחזוקה עצמית. ואם לפני 7.10 מישהו היה צריך לקרוע מסכה – נדמה לי שאחרי האסון הזה כל המסכות כבר מזמן קרועות.

>> מה מצחיק כאן: דירוג הקומדיות הכי טובות של כאן 11
>> היהודים מצחיקים: 18 המערכונים הישראלים שהכי אהבנו

אתמול (שני), עלתה העונה השלישית והאחרונה (לצערנו) של סדרת המופת מבית תאגיד השידור הציבורי, וגם אם היא נכתבה לפני הטרגדיה שעברה ועוברת על כולנו, אין ספק שבמודע או שלא במודע, הטראומה כבר שם. היא שם בטון של הסדרה – הרבה פחות מבודח או קומי מפעם. היא שם בהצגת האפסיות של (כמעט) כולם. ומעל כולם היא שם בהבהרת חוסר המשמעות.

"המפקדת" תמיד נעה על הפער שבין רטוריקה למציאות. מצד אחד, מפקדות שאמורות להוביל טירוניות להיות "דור העתיד של צה"ל"; ומצד שני, בסיס שרגליו נטועות עמוק בסחלה, במריבה על קרמבואים שנגנבו מהמטבח או ברדיפה חסרת פשרות אחרי עורבים. אין חמאס בסדרה, אין אפילו אויב מוגדר אמיתי – אם לא סופרים את האויבים מבפנים.וזו עוד תת כותרת של העונה השלישית – המלחמה הפנימית. "המפקדת" כל הזמן מציבה את החיילות אחת מול השנייה. ובעיקר, כך זה מצטייר, כולם נגד נועה לויתן.

הנקודה שבה העונה הזו מתחילה היא הבומבה המכוננת שבה נגמרה העונה הקודמת – זו שהותירה את נועה מחוץ לעסק. המפקדת שחלמה על גדולה נותרה מאחור, מבוזה למדי, מסוכסכת עם כל העולם ומנסה, בתנאים המשוגעים האלה, לנווט את דרכה חזרה לפסגה. זה הנראטיב הגדול, ותחתיו נמצאים הנראטיבים האחרים והקטנים יותר – צליל שמנסה להתאקלם כמ"כית חדשה, צימר שמחפשת את דרכה החוצה, טולי שמפלסת את דרכה במעלה הדרך – וגם כפיר, הגבר המסוקס, שנשאר במצב כמעט חסר מעש.

כל מילה כבר נכתבה על אלונה סער ועל יכולות המשחק העילאיות שלה, ונדמה שהפוזיציה הנמוכה שממנה היא מגיעה לעונה הזאת אפילו עושה לה טוב במובן הזה. היו בפרק הראשון רגעים כמעט מכמירי לב בהסתכלות על הדמות של נועה, שעדיין מתמודדת עם שברי האירוע המאז'ורי מסוף העונה הקודמת שהוביל לדחיקתה החוצה מהלופ.

גם הסד"כ הרגיל של הסדרה ממשיך לתפקד מצוין – ללא מיה לנדסמן שזזה הצידה, אבל עם גל מלכה (חגית) שדופקת מונולוג מהסרטים בפרק השני; נועה אסטנג'לוב (צליל) שממשיכה את תהליך ההתבגרות המרשים שלה גם העונה; נועם לוגסי (טולי) שממשיכה בדיוק מהמקום שבו עצרה מהעונה הקודמת – והדמות שאצלי מעוררת את הכי הרבה הזדהות, אור "צימר" בגילומה של כרמל בין – בעיניי ה-MVP של הסדרה, אולי למעט סער הכוכבת הבלתי מעורערת. חיזוק אחד מרשים שאני חייב לציין היא טליה ברטפלד שכהרגלה נותנת בראש ורושמת הופעה מרהיבה.

מבחינת הדרמה, "המפקדת" ממשיכה להיות סדרת על במונחים מקומיים. גם בעידן הפרעות הקשב שאנחנו חיים בהן, היא שואבת אותך פנימה ולא נותנת לך לצאת. עטרה פריש וניר ברגר יצרו סדרה קטנה יחסית, כזו שלא מתיימרת להיות בומבסטית וגדלה תוך כדי תנועה – אבל היום היא אחד התוצרים המצוינים של כאן 11.בזמן האחרון אני נוטה להסתכל על סדרות ולשאול – האם הן אוהבות את הגיבורים שלהן? "טד לאסו" למשל בהחלט חומלת על גיבוריה (גם כשהם טועים). "יורשים", זה ברור, בזה לגיבורים שלה. ומה עם "המפקדת"? נראה לי שסביב הערעור הגדול על הסמכות בכלל, ובצה"ל בפרט, מה שבולט בעלילה של הסדרה הוא העובדה שאף אחד לא באמת עושה את התפקיד שלו כמו שצריך. בסיס הטירונים הדמיוני "ארז" אף פעם לא היה מופת של שלמות וסדר, אבל הכאוס הפעם בולט במיוחד.

בתוך כל זה, הדמות של צימר כל כך בולטת בים הרשלנות שמסביב בזכות האותנטיות שלה. היא היחידה שלא מתחבאת מאחורי הססמאות הגדולות וה"תדע כל אם עברייה", זו שמסתכלת בעיניים לדיבורים הגבוהים של המפקדים ומתארת את המצב כמות שהוא: בסופו של דבר, זאת עוד דרך להעביר את הזמן עד השחרור. לא יותר ולא פחות מזה.

"המפקדת" מסיימת את תפקידה ההיסטורי בתום העונה הזו כשהתדמית של צה"ל נמצאת בשפל די רציני. הצבא אולי משיג הישגים בעזה (לפחות זה מה שאומרים במהדורות), אבל הטראומה הגדולה של 7.10 ותחושת ההפקרה שהגיעה גם מהגנרלים הבכירים חודרת היטב. מה שהתחיל בתור סדרה קומית מצחיקה על השכונה הישראלית, הפך להיות יצירה כמעט כואבת, עם רגעים צובטי לב ממש.

כי כאמור, יש קונטקסט. והקונטקסט הוא שאנחנו כבר לא מרגישים בטוחים. האמונה הישנה ש"צה"ל שם והוא ישמור עלינו" התגלתה ברגע האמת כלא נכונה בעליל. "המפקדת" נותנת את התגובה לכך בדרכה – היא מדגימה היטב כמה צה"ל הוא לא מערכת-על שמנותקת מהשכונתיות וה"סמוך עלי" הישראלים – אלא עיכלה והטמיעה אותם היטב היטב. אם תרצו, זה גם המשל של "המפקדת" – מפקדים שעסוקים בלרדוף אחרי עורבים בשמיים וקרמבואים במזווה, כאלה שמנסים למלא בכוח את תפקידם במשמעות שכבר לא בטוח שקיימת.
>> "המפקדת", עונה 3, 10 פרקים, עכשיו בכאן 11

• ביקורת טלוויזיה
• המפקדת
• כאן 11
• סדרת מקור
• קומדיה ישראלית

אם יש מישהו אחד שחושב שהקומדיה הטלוויזיונית של ישראל נמצאת בצמיחה, שירים בבקשה את היד, ואז יוריד אותה לעצמו בכאפת שטות אגרסיבית. מצבנו מעולם לא היה רע יותר. הנוף הטלוויזיוני צמא לקומדיה, ומקבל לכל היותר שנינות בינונית בין צמד מנחים מלוקקים, ואולי איזה סדרת צחוקים-לכולנו-פה. אחרי שבשבועות האחרונים איבדנו את "היהודים באים", היום מתחילה הדרך להיפרד משתי קומדיות ישראליות שעוד לא היינו מוכנים לאבד, אבל הגיעו לישורת האחרונה מצמרת הקומדיה המקומית – "האחיות המוצלחות שלי" ו-"המפקדת".

>>על מי אתה שומר: המשטרה אלימה ומושחתת? לנטפליקס יש פתרון

ראשית נתחיל עם הסדרה שידענו שתבוא לסופה, ומשיקה היום (א', 21:00, כאן 11) את עונתה השלישית והאחרונה בפרק כפול. נכון, יקח כמה שבועות עד שנסיים את העונה, ואז באמת נבכה את לכתה של "המפקדת", הסדרה של ניר ברגר ועטרה פריש – אבל זה הוא תחילתו של הסוף, שלפיהתקציר המאוד לא ברורשסיפקו בכאן 11 הולך להיות בלגאן מוחלט. היי, ב"המפקדת" בלגאן זה טוב. כלומר, זה טוב מאוד לצופים, לא לנועה. עם שינויי התפקידים והשיבוצים בעקבות הסוף המפתיע של העונה ה-2 (לא ראיתם? עכשיו בול הזמן להשלים), מסקרן לראות לאן יפלו לבסוף כל החיילות, ואיך אם בכלל אלונה סער תפסיק עם המבט המרחף הזה.

הפרידה השנייה עם זאת, כואבת אפילו יותר, אבל גם קצת משמחת בדרכה – כי היא כמו מתנה שלא ציפינו לה. כבר חשבנו שאין מה לצפות לעונה נוספת של "האחיות המוצלחות שלי", וגם כמעט צדקנו כשהקורונה נתקעה באמצע והיוצרות גלית חוגי ונועה ארנברג (עם הבימאי גורי אלפי) עברו ל"מי שמע על חווה ונאווה". אבל אז דווקא בזמן מלחמה מגיעה מיני עונה בת 4 פרקים שממשיכה בדיוק מאיפה שעצרנו – מור וליזו (כפרעליה) נוחתות בהודו, והודו נוחתת עליהן. על מור יותר, כנראה. בהתאם ל"אחיות", זה הולך להיות מצחיק, חכם, רגיש ועם המון הופעות אורח מעניינות (היי אורי רוסו). אז מה יש לנו? צמד פרקים ראשונים בעונת סיום מסקרנת, ואז בינג' קצרצר לסיום מתוק ופרידה אוהבת מסדרה שכל כך אהבנו. נשמע כמו ערב ישראלי מרתק.
"המפקדת עונה 3", ימים א' ו-ג', 21:00, כאן 11.
"האחיות המוצלחות שלי 4: ספיישל הודו", עכשיו ב-yes VOD.פרק ראשון ביוטיוב

• מה רואים הלילה
• האחיות המוצלחות שלי
• המפקדת
• כאן 11

כרמל בין היא שחקנית שאתם כנראה מזהים מתפקידה הבלתי נשכח בתור צימר, או אולי מכמה מדורי רכילות שהתעסקו בחיי הזוגיים, אבל לאורך השנים האחרונות צברה רקורד לא מבוטל כשחקנית הצגות בתיאטרון הקאמרי, תיאטרון גשר ובמספר הצגות בקליבר מרשים ("המלט", "משחקים בחצר האחורית") של בית לסין. ממש עכשיו תוכלו לתפוס אותהבסרט "טור פרידה"של רוני ניניו, לצד דרור קרן.

>>שכונה ששייכת לי וכיכר שהגנתי עליה בגופי. העיר של אבנר ברנהיימר
>>המלצה על בית כנסת עוד לא הייתה לנו. זאת העיר של שי נחייסי

1. El Mano (אל מאנו)

מסעדת פועלים אסייתית, מקום אדיר לחגיגה – ארוחת הוט פוט מרהיבה, וקריוקי קטלני.
יסוד המעלה 46

2. לינקולן ביליארד

מהיחידים שעוד לא חלשו עליו ההמון הרחב. יורדים כמה גרמי מדרגות בבניין סטנדרטי, יש תחושה של מקום מפוקפק, אבל אז נכנסים לאולם מרתפי גדול שמחזיר אותך אחורה לניינטיז. אורות עמומים, עשרות שולחנות ביליארד, בר עם כל הדרינקים והאלכוהול שרוצים, שניצלונים וצ׳יפס שמזכירים את הילדות בבריכה של המושב. כל התנאים הלאו-דווקא זוהרים של המקום מייצרים חוויה פשוטה ומושלמת של בילוי סטייל על שולחנות קטיפה ירוקים.
לינקולן 18

3. הלפר

חנות ספרים שבמקרה נקלעתי אליה, מאז אני מגיעה באופן קבוע להצטופף בין שורות העץ הדחוסות מפוצצות כרכים של העולם כולו. אפשר לצלול שם בפנים לאינסוף. אני אוהבת לקנות משם מתנות, לדייק מי מהאנשים שלי יאהב מה, מתוך כל השלל. קיבלו אצלי עוד נקודות כשהגעתי ביום שישי וגיליתי שהם חוגגים את הסופ"ש והחיים בבירות, ויסקי ודגים כבושים.
אלנבי 87

4. אבו נאסר

מסעדה מפורסמת בעג׳מי שמשקיפה לים. פותחים שולחן של שיפודים, דגים סלטים. הכי כיף, טעים ומפנק.
קדם 130

5. מנו וינו/עדינה

חנויות היין והמעדנייה של עמנואל אמינוף ועדי קייזרמן, שהפכו לקיסרים של האלכוהול בעיר, אבל על מצע של סטייל בלתי מתפשר, של הפרטים הקטנים. מציבים ת׳רף, נאמבר 1.

מקום לא אהוב בעיר

כל פינה עם חולדות ועכברים. נהיה כמעט טבעי להתהלך ברחוב ביחד עם חולדות לידך כמו חיית המחמד שלך. ואז למצוא אותן בתוך הדירות. ריסוס? טיפול מיידי. זה רעה חולה של העיר.

השאלון

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
Morning Light – סרט חד פעמי של חגי קמחי, שזכיתי לקחת בו חלק קטן. הוא יצר אותו במסגרת קול קורא לסרטים קצרים ביותר, של עד 2 דקות, שעוסקים במלחמת שבעה באוקטובר. מצד אחד, יבש בפנים עד כדי שאיך נוכל לדבר את זה ביצירות שלנו. מצד אחר, אם כבר אז להיות מבריקים ולתת את זה ביצירות מדויקות בלבד, עד כדי שלא יהיה צורך שנדבר את המילים שאין בנו. איכשהו חגי הצליח לעשות את זה. משימה קשה לאין שיעור לטעמי. שתי דקות שורפות וחריפות.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
כחלק מיומן מלחמה שאחותי, המשוררת שירי בין, כותבת מתחילת המלחמה, נכתבו שירים חוצי נשמות. ביניהם השיר ׳אביגיל׳ – שיר שהודפס ונתלה בעיר גלויות גלויות בפינות ורחובות. קשה לתאר את מה שנותן השיר בתור כוח, אבל חלק מהימים האלה עבורי, הוא היאחזות במעטי האנשים שניחנו ביכולת להמציא מילים חדשות כדי לתאר אותנו, האנחנו החדשים מאז שבעה באוקטובר.

לאיזה ארגון או מטרה אתממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
סיירת השמחה של תל אביב. כל פועלם הוא לשמח ילדים, נוער וכל אדם שפונה מהדרום לתל אביב החל מהרגע שפרצה המלחמה. חמל מטורף שעובד 24/7. הם מופיעים מול מפונים, מפעילים ימי הולדת, מקימים תחנות יצירה של כל סוגי האומנויות. הפקה מושלמת של כל אירוע מא׳ עד ת׳. בראש האירגון עומדת אישה לביאה – נועה דן. זו כתובת מצויינת לתרום לה, שמנוהלת בידי אנשי חינוך ואומנים שבנו בעשר אצבעות מעצמה של יופי אנושי.

מי התלאביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
אחת מהם, דניאל עמית. הבחורה הזו לטעמי היא Unstoppable. היא לוחמת בכל המישורים, היא מנגישה הכל, היא לא רואה ממטר ואת המלחמה היא עברה ועוברת עם כולם. היא לידרית רצינית.

מה יהיה?
שאלת השאלות. העצוב מכל זה שאין עליה תשובה, לאף אחד וגם לא לי. נתרכז כולנו בלעשות את הכי טוב שלנו ולהתמיד בו ולהגדיל, להגדיל אותו בענק את הטוב.

• העיר שלי
• המפקדת
• שחקניות
• מנו וינו
• ביליארד

חודש יוני כבר התחיל, כך שאתם כבר במינוס מסוים מבחינת הזמן שנותר לכם לצרוך את כמויות התוכן המופרעות של שירותי הסטרימינג, וכרגיל אנחנו כאן כדי למיין, לסנן ולברור היטב את הסדרות והסרטים ששווים את הזמן שלכם. זה הולך להיות חודש אינטנסיבי בנטפליקס, שממשיכה לנסות בכל כוחה לעצור את דימום המנויים, וזאת באמצעות כמה ממותגי הטלוויזיה הכי חזקים שלה. אל תזפזפו (כי זה נטפליקס, אין מה לזפזפ פה).

סבוי

סרטה המיוחד והיפהפה של זהר וגנר מגיע לנטפליקס קצת פחות משנה אחרי הקרנת הבכורה שלו בפסטיבל ירושלים לקולנוע. מדובר בהיבריד מרתק בין סרט דוקומנטרי שעושה שימוש קפדני בחומרים תיעודיים ובין דרמה מתוסרטת על אירועי פיגוע הטרור במלון סבוי ב-1975, המתמקדת בדמותה של כוכבה לוי, מהדמויות החשובות אך הנשכחות באירוע. דאנה איבגי עושה כאן עבודה מופלאה. מומלץ.1.6

The Days

היפנים עושים "צ'רנוביל". ההצלחה האדירה של הדרמה על האסון הרדיואקטיבי הגדול ברוסיה שלחה את כל העולם ואחותו להפיק סדרות על אסונות אנושיים מזן הקלאסטרפאק, והפקת הענק היפנית הזאת מעניקה טיפול אפי לאסון פוקושימה מ-2011 עם עלילה המשתרעת על פני שלל חזיתות וצירי עלילה. לא כיף? בפוקושימה סבלו יותר.1.6

המפקדת

סדרת הלהיט המצוינת של כאן 11 נוחתת בנטפליקס ושתי עונותיה זמינות כעת למנויי שירות הסטרימינג שלא יודעים לחפש אותן ביוטיוב.2.6

מניפסט עונה 4 חלק 2

דרמת המד"ב הדי טראשית אך מצליחה להפליא שנטפליקס הצילה מביטול מגיעה אל סיומה, עם חצי עונה אחרונה (חמישה פרקים) שתנסה לארוז את הסיפור יפה יפה ואולי גם לחרוג ממנהגו של הז'אנר ולספק כמה תשובות למסתורין שמאחורי היעלמותם של נוסעי טיסה 828 שנגוזו באוויר והופיעו לפתע אחרי שנים. הדקו את חגורות הבטיחות.2.6

ארנולד

אז הסדרה החדשה של ארנולד שוורצנגר בנטפליקס היא להיט,אפילו שלא ממש עפנו עליהאם להשתמש במילים עדינות, וכחלק מהדיל אנחנו מקבלים גם סרט תיעודי/אוטוביוגרפי על חייו של השחקן והפוליטיקאי האהוב. ספק רב אם יהיו כאן גילויים מרעישים, אבל אפשר להניח שחוש ההומור הנהדר שלו יככב יחד עם חומרי ארכיון נדירים ואנחנו בהחלט נסתפק בזה.7.6

אמת או חובה (עונה 4)

עונה אחרונה בהחלט של קומדיית ההתבגרות המרירה-מתוקה (למה הן תמיד מרירות-מתוקות?) שיצרו הקומיקאית מינדי קלינג (היא גם תביים את הפרק הראשון בעונה) ולאנג פישר. העונה תלווה את שנתה האחרונה של הגיבורה דאבי בתיכון, לאחר שקלינג ציינה שלא רצתה ליפול בקלישאה של מתיחת סדרת נוער גם לשנות הקולג'. אבל מרירה-מתוקה זה סבבה, אה.8.6

https://www.youtube.com/watch?v=IemUKB4kCWM

Human Resources 2

אוקיי, קצת מפתיע שהספין-אוף הזה של "פה גדול" חוזר לעונה שנייה אחרי הביקורות הצוננות שקיבלה העונה הראשונה, אבל מזמן הפסקנו להבין את השיקולים של נטפליקס לגבי חידוש וביטול סדרות. מתישהו החודש יהיה לילה שבו נעשה עליה בינג' ולמחרת נתעורר ונעשה את הווק אוף שיים שלנו.9.6

https://www.youtube.com/watch?v=jBupl81yAEQ

מראה שחורה (עונה 6)

אנתולוגיית האימה העתידנית-מד"בית חוזרת לעוד סיבוב שיגרום לנו להסתכל על הטלפונים שלנו בחשש. העונה תכלול 5 פרקים ומקורב להפקה אמר ש"כל אחד מהם הוא כמו סרט שעומד בפני עצמם". בין המשתתפים הפעם תמצאו את מייקל סרה, קייט מארה, זאזי ביטס, סלמה האייק, אנני מרפי וארון פול.15.6

https://www.youtube.com/watch?v=k7uFcpF0pXk

וויצ'ר (עונה 3)

גם סדרת הפנטזיה המובילה של נטפליקס נפלה בטרנד המעיק של שחרור העונה בשתי פעימות – החלק הראשון ביוני, השני חודש אחר כך, בסוף יולי. הנרי קאביל חוזר (אולי בפעם האחרונה?) לנעליו של גרלט בעונה נוספת של קסמים, מפלצות ופאות בלונדיניות.29.6

Is It Cake Too

שעשועון הריאליטי הדבילי ביותר ביקום חוזר אלינו, ואנחנו מאושרות. האם זאת עוגה? האם זאת לא עוגה? אין ברירה אלא לצפות בעונה השנייה עד שהמוח שלנו ימס באופן סופית.30.6

• המסך
• נטפליקס
• בינג'
• ארנולד שוורצנגר
• מראה שחורה
• זהר וגנר
• המפקדת
• פה גדול

מי שמע על חווה ונאווה / yes

בזמן שפינטזנו על עונה רביעית ל"אחיות המוצלחות שלי", היוצרות גלית חוגי ונועה ארנברג הציגו סדרה חדשה ב-yes – שונה לגמרי אבל מעולה בדרכה. ב-8 פרקים שנגמעו בקלילות הן הכניסו אותנו לעולמן של שתי בוגרות להקה צבאית, כאלה שלא הפכו אחרי השחרור לכוכבות ולנכס צאן ברזל. חובבי הנוסטלגיה הישראלית התענגו על הפלאשבקים ועל החיצים ששיגרה הסדרה לעבר מוסד הלהקות הצבאיות, אבל גם בהווה היה הרבה ממה להנות. קודם כל, מההופעות המורכבות והמרגשות של חנה לסלאו וקרן מור, שיצרו צמד דמויות שהן מצחיקות כמו שהן פתטיות כמו שהן מקסימות. מחזק אותן צוות מדהים של דמויות משנה גונבות הצגה, בראשן הילה גולדנברג כביתה הלא תפקודית של נאווה ואיתי זבולון (טונה) כבנה הפלרטטן הבלתי נלאה של חווה.

המפקדת (עונה 2) / כאן 11

גם בעונתה השנייה "המפקדת" סיפקה לנו שילוב מדויק של דרמה, קומדיה, רומנטיקה, סקס וקרינג'. אפילו עזיבתן של מיה לנדסמן ועלמה קיני לא מנעה מאיתנו להתמכר מחדש למעלליה של הפלוגה הכי שחוקה בבט"ר, שבה לכל מ"כית ומפקד יש אישיוז משלו ומשלה. "המפקדת" היטיבה לחדש מספיק כדי להוסיף רעננות – בעיקר בהחלפת פלוגת הטירונים לעתודאים ובהוספתה של הסמ"פ המעולה טולי (נועם לוגסי) – אבל שימרה גם את כל מה שאהבנו בסיבוב הקודם. הכתיבה עדיין שנונה ומדויקת, הדמויות עדיין מקסימות והמערכת הצבאית היא עדיין כאוס בלתי נגמר, שדוחף כל דמות למקומות קיצוניים, מפתיעים ולפעמים נמוכים ממש.

מנאייכ עונה 2 / כאן 11

סדרת הפשע של רועי עידן אף פעם לא ניסתה להתנחמד – העולם שהיא מציגה אפל, קלסטרופובי, כזה שבו כל חלקה טובה מוכתמת בשחיתות וברוע אנושי. לא רוע גדול מהחיים, אלא כזה שמונע מאנוכיות ומריקבון חברתי עמוק יותר מהמעשים של תפוח רקוב כזה או אחר. בעונה השנייה היא עשתה את כל זה שוב אבל יותר גדול ויותר עמוק, אילצה את איזי בכר להתמודד עם מציאות אפילו יותר מכוערת ומטרידה מזו שציפה לראות סביבו – והפעם, כמו שאומרת הקלישאה, זה אישי. קאסט השחקנים המעולה קיבל חיזוק בדמותם של מכרם ח'ורי, אלון חמאווי ונטלי עטייה, אבל הלב של הסדרה היה ונשאר שלום אסייג ולירז חממי – איזי ופקד טלי בן הרוש בשבילכם – שמציגים פרק אחר פרק תצוגת משחק מהמרשימות שאפשר לתפוס בימינו בטלוויזיה המקומית.

חאנשי / HOT

"חאנשי" עלתה לכותרות עוד לפני השידור בזכות שורה של ליהוקים מפתיעים – ליהיא גרינר, רוני דלומי ואפילו הנרי וינקלר – אבל אחרי הצפייה ברור לגמרי שאנחנו פה בשביל הפרצופים המוכרים פחות. חאנשי (עליזה חנוביץ') היא דמות קשה לעיכול ומזעזעת במתכוון, אבל כזו שמרתק לצפות בה ובצרות שהיא מכניסה את עצמן אליהן; דוד (תומר מכלוף) הוא גיבור רומנטי מהחלומות שנתקע בתוך קומדיה רומנטית שהשתבשה לגמרי ונוקי (מרנינה שון) נכנסת ללב הצופים בקלילות, כאילו לא הרגע נפגשנו. העונה הראשונה עודנה משודרת, אבל כבר עכשיו ברור שמדובר באחת הקומדיות הייחודיות והנועזות ששודרו בישראל – ושהיא גם ממכרת לחלוטין.

היהודים באים (עונה 5) / כאן 11

בעונתה החמישית, סדרת המערכונים הסאטירית שוב הוכיחה שהיא תופסת את נושאי העיסוק שלה, וגם את הצופים שלה, מאוד מאוד ברצינות. יש בה גם רגעי קומדיה דביליים ונגישים, אבל "היהודים באים" מכוונת גבוה – להומור שיש בו גם תחכום, העמקה ואפילו מידה של חינוך ולימוד. יש לה נבחרת חלומות של קומיקאים ושחקנים שפשוט לא מפסיק להפציץ, וגם העונה היא סיפקה שורה של מערכונים שנעו בין המטורלל למטריד. המערכון הזכור ביותר מהעונה הזו הוא כנראה השיר המצמרר לאברה מנגיסטו על בסיס "כשתבוא" של בועז שרעבי, אבל נציין לטובה כמה נוספים: תשדיר השירות "כוכבית בוזגלו" על אשכנזים שהסבים שלהם לא קנו דירה, טוביאנסקי – המחזמר, משה קצב ומני מזוז ובגזרה הדבילית יותר – עידו מוסרי בתור ג'ין סימונס.

קרתגו / כאן 11

המצטרפת האחרונה לרשימה שלנו הגיעה אליה חמה וטרייה מהתנור. "קרתגו" התקופתית של כאן 11 חוזרת ל-1942, ספציפית במחנה עצורים שהיה באמת, אבל משחררת לחופשי במהרה את הניסיון לשמור על אמת היסטורית. התוצאה היא דרמה קומית מטורללת על כל הראש שבה בריטים, לוחמי מחתרות ונאצים סוג ז' נאבקים על הדומיננטיות במחנה, כשברקע משולש אהבה מוזר וסחר בסמים מהרייך השלישי מסבכים את המצב. זאת אולי לא הסדרה הכי קלה לעיכול, אבל היא בהחלט אחת המפתיעות והמסקרנות שנראו על המסך הישראלי.

בלאדי מורי / yes

הקומדיה שיצרה סתיו אידסיס ל-yes היא מכתב אהבה, או לפחות התכתבות מלאת יצרים, עם ז'אנר הקומדיה הרומנטית. דרך סיפורן של שתי רווקות בנות 35+ (נעמי לבוב ורותם סלע), האחת תסריטאית נטולת עכבות והשנייה רופאה לחוצה, הסדרה נגעה בכל מה שמצחיק, מוזר ומכוער בעולמות הדייטינג והסקס של תל אביב. האקס הרעיל שאי אפשר לשחרר ממנו, הניסיון הסיזיפי לבנות קריירה תובענית בלי לוותר על החיים הפרטיים, הפנטזיה על מיט-קיוט עם הבחור שיתגלה במפתיע כגבר המושלם עבורך – כולם קפצו להופעת אורח. אגב הופעות אורח, פרק המחווה/עקיצה ל"נוטינג היל" סיפק לנו תזכורת שעופר שכטר הוא לא רק מישהו שרואים בגיא פינס אלא גם שחקן שממש כיף איתו.

שישו ושמחו / כאן 11

אולי חשבתם שאתם יודעים איך בערך נראית קומדיה על להקה צבאית כושלת שמנסה לפלס את דרכה לטופ, אבל "שישו ושמחו" הייתה הפתעה משמחת ומשונה מהרגע הראשון ועד לסיום. על הנייר זהו סיפורה של להקת הרבנות הצבאית וניסיונותיה להישאר רלוונטית בעולם של ימינו, בפועל זו הייתה קומדיה פסיכית ושנונה עם אנדרטונים עגמומיים למדי, שבה כל הדמויות אומללות ונוגעות ללב. למרות שיש לה גיבור מובהק – נוה צור כחבר להקה שחולם להיות סולן גדול – זאת יותר סדרת אנסמבל מלאה בדמויות מבריקות ומקוריות, שנשמח לעקוב אחרי ההרפתקאות המוזרות שלהן עוד עונה-שתיים לפחות.

שעת אפס / כאן 11

בתוך האווירה הפוליטית והמסוכסכת של הימים האלה, ב"כאן" עלתה הסדרה שהציתה מחדש (לא באופן ישיר אמנם) את אחד הסיפורים הכי מייצגים של התקופה: העימות בין מורה כריזמטי ואידיאולוגי (אדם ורטה מישהו?) לבין תלמידה עצבנית וימנית (אמרתם ספיר סבח?). בתסריט, כמובן, נמנעו מלהציג זאת באופן ישיר, אבל קווי הדמיון לא בדיוק משאירים מקום לטעות. שני שחקנים בולטים כאן: דורון בן דוד ("פאודה", "שרופים") מצד אחד ומיה לנדסמן ("המפקדת", "ילדות סכסכניות", כל סדרה אחרת שאתם יכולים לדמיין) מהצד האחר מספקים יופי של דרמה, סוערת ומבעבעת כמו שרק מדינת ישראל 2022 יכולה להיות.

ארץ נהדרת (עונה 20) / קשת 12

תכנית הסאטירה של המדינה חגגה 20 שנה בפרק חגיגי, אבל ממשיכה לתת בראש בדיוק כמו פעם. המשדר החזק בליל הבחירות, והצגת תופעת בן גביר בפרק הפתיחה, סימנו ש"ארץ נהדרת" כאן כדי להישאר – ולא מרחמת גם על מי שלכאורה, אמורים "להיות בצד שלה". היא הגחיכה את ממשלת השינוי ואת הבעיות שלה, ודאגה לסמן בדיוק את כל מה שרע בקואליציה הבאה – מבן גביר ועד גולדקנופף (בביצוע המרשים של שרון טייכר). ולמרות הדיעה הקצת רווחת שהקומדיה נחלשת, עדיין לא נפל להם המצחיק. בימים האלה שכולנו זקוקים לקול ליברלי וחילוני, נראה שאנחנו צריכים אותה יותר מתמיד.

https://www.youtube.com/watch?v=QmYJ1fIhQBU

טהרן (עונה 2) / כאן 11

הלהיט הכי גדול של כאן 11 ב-2020 לא הצליח לשחזר את ההיסטריה בעונה השנייה שלו, ונראה שדווקא הרכישה על ידי אפל TV+ והצטרפותם של גלן קלוז ושחקנים בינלאומיים אחרים לקאסט טלטלה קצת את ספינת ההפקה וגרמה לה להתבחבש קמעא, אבל גם בעונה מוצלחת פחות "טהרן" עדיין נמצאת כמה רמות מעל הסטנדרט ההפקתי בישראל וניב סולטן עדיין נפלאה וגלן קלוז היא גלן קלוז היא גלן פאקינג קלוז. בסדרה ישראלית, כן? אחד ההישגים הגדולים ביותר של תעשיית הטלוויזיה המתכווצת שלנו.

ילדים ביער / yes

בעולם טלוויזיוני מתוקן דלית קהן הייתה יוצרת הרבה יותר מסדרה אחת בעשור, אבל 15 השנים שעברו בין שידור "מתי נתנשק" לבין עלייתה של "ילדים ביער" עשו לה רק טוב כיוצרת. כמו בדרמה הרומנטית הקומית ההיא, גם כאן היא מציבה את עצמה בתפקיד הראשי, רק שהפעם היא לא רווקה תל אביבית נחשקת אלא הומלסית בהריון שמגויסת לחקירה משטרתית במטרה לחשוף רשת של סחר בנשים, ובמקום קומדיה רומנטית יש לנו טרגדיה הומאנית. התוצאה היא אחת מסדרות המתח הכי אפקטיביות ומלוטשות שהיו כאן מזה זמן ואולי בכלל. בוא נקווה שלא נצטרך לחכות עד 2037 לסדרה הבאה שלה.

ריקוד האש / yes

בדיוק חשבנו שנמאס לנו לגמרי מסדרות על חרדים, ואז הגיעה רמה בורשטיין ("לעבור את הקיר") עם הסדרה הזאת והאשימו אותה שמטרת הסדרה היא לגונן משפטית על הרב ברלנד. אין לנו מושג אם זה נכון אבל יש לנו מושג בטלוויזיה, ו"ריקוד האש" היא דרמה מעולה, מורכבת, לא קלה לצפייה בשום צורה אבל גם יפהפיה ולא שגרתית ונוגעת ללב. יהודה לוי נותן כאן תצוגת משחק משובחת ויוצאת דופן, מיה עיברין נפלאה בתפקידה הראשון, נועה קולר ונעמי לבוב מצוינות כתמיד. אבל אלה בעיקר הבימוי, הצילום והכתיבה שמעניקים לסדרה הזאת את הייחוד שלה. אפשר עוד סדרה על חרדים?

כראמל / כאן חינוכית

עיבודים של ספרי ילדים ישראלים מצליחים לטלוויזיה הם עניין טריקי. בדרך כלל דלות התקציב וההפקה פוגעות בזיכרון הספרותי המתוק ואף מוחקות אותו במידה מסוימת (היי "קופיקו"), אבל במקרה של "כראמל" שמבוסס על סדרת הספרים האהובה על מאירה ברנע-גולדברג הקסם לגמרי עבד. ההפקה נראית בינלאומית, ללא סממנים ישראליים, מוכנה לדיבוב בחו"ל. החתול כראמל עצמו, גיבור הספרים הקסום, נראה קצת משונה אבל הילדים עפים על זה וזה מה שחשוב. העלילה עושה כבוד למקור. התסריט מתייחס בכבוד לאינטליגנציה של צופיו הצעירים. זה נס.

שלי הכובשת / כאן חינוכית

סדרות המקור לילדים ולנוער הולכות ומשתדרגות משנה לשנה, הלוואי על הסדרות למבוגרים כזאת עקומת שיפור, ובתוך הז'אנר בלטה במיוחד "שלי הכובשת" – על שחקנית כדורגל צעירה ומוכשרת שנאסר עליה לשחק בנבחרת הבנים – עם עיסוק אמיץ ונדיר בסוגיות מגדר, קאסט צעיר ואנונימי שעושה את העבודה בחן ושחקני חיזוק מעולים בדמותם של אורי גבריאל, טל פרידמן, גבי עמרני, מרינה שויף ושיפי אלוני שמשדרגים את העסק. בדיוק מסוג הסדרות שכאן חינוכית קיימת בשבילן.

• המסך
• סדרות ישראליות
• סדרות
• סדרות מומלצות
• גורי אלפי
• המפקדת
• היהודים באים
• רשף לוי
• מיה לנדסמן
• ארץ נהדרת
• טיים אאוט סופ"ש // גיליון 927 // מה ראינו השנה