מאז שיצאה בסוף המילניום הקודם, "הסופרנוס" הפכה לקונצנזוס הכי גדול בעולם, תופעה מדהימה ופורצת דרך שסחפה אחריה את העולם בסערה לא צפויה. כל האולפנים דחו את הסדרה הזאת, רק HBO הרימה את הכפפה ונתנה חופש יצירתי מלא לדייוויד צ'ייס וצוות הכותבים שלו. לכבוד 25 שנים להולדת הסדרה הכי טובה על המסך (בעיני רבים), HBO הכינו לנו מתנה – סרט דוקו בשני חלקים, "Wise Guy: דייוויד צ'ייס והסופרנוס", שמספר את כל השתלשלות האירועים מהילדות של צ'ייס ועד סיום הסדרה המבלבל.

>> הצביעו תל אביב: סקר טיים אאוט הבינלאומי 2024 יוצא לדרך
>> משפחה הורגת: 25 דברים שכולם כבר צריכים לדעת על "הסופרנוס"
>> בסוף הלילה הייתה בעימות הנשיאותי הזה רק מנצחת אחת: יונית לוי

כבר כתבו המון ואולי הכל על "הסופרנוס", מלמדים עליה בכל קורס בסיסי לתסריטאות (והתסריטים שלה הם באמת דוגמה ומופת לאיך צריך להיראות תסריט), אבל כשרואים את זה על המסך זה נראה אחרת לגמרי. וזה מה שהופך את "Wise Guy" לחוויית צפייה מהפנטת, במיוחד עבור מעריצי הסדרה.

במרכז סרטו של אלכס גיבני (כן, אותו אחד שחתום עכשיו על "תיקי ביבי") עומד כמובן דייוויד צ'ייס, היוצר המיתולוגי של "הסופרנוס" שהתחיל בכלל בתור יצרן סרטי זבל. סרט אחד שלו הוא מתאר כ"פורנו רך של זיונים ומציצות" ואת סרט הערפדים שלו הוא פשוט מתאר כסרט מוזר. כשסוף סוף החליט ליצור סרט על אמא שלו, יצא לו בטעות "הסופרנוס", העוקבת אחר חייהם של טוני סופרנו, מאפיונר בניו ג'רזי ומשפחתו. והשאר היסטוריה. הראיון עם צ'ייס מתקיים במשרד שמאוד דומה למשרדה של ד"ר מלפי, הפסיכיאטרית של טוני סופרנו בסדרה. מסביב אנחנו מקבלים ראיונות עם השחקנים לוריין בראקו, אידי פאלקו, סטיבן ואן זאנדט ומייקל אימפריולי וכמובן עם צוות התסריטאים של התכנית שמספרים על העבודה שלהם – פענוח של כל סצנה תחת הנהגתו של צ'ייס.

חלקו הראשון של הסרט, באורך 71 דקות, מתמקד בעונה הראשונה שהסתיימה כהצלחה מסחררת. החלק השני מתמקד בשחקן הראשי, ג'יימס גנדולפיני ובהשפעתה של ההצלחה עליו ועל הסדרה. תכנים תיעודיים מהסוג הזה כמעט אף פעם לא מעניינים. בדרך כלל מדובר בעוד דרך לסחוט כמה דולרים מסרט מוכר או סדרה מפורסמת, ואם הסיפור הוא לא עוד "מאחורי הקלעים" סתמי אז הוא בדרך כלל מתמקד בנושאים בעלי אופי צהוב יותר. זה לא המקרה.

"דייוויד צ'ייס והסופרנוס" הוא סרט דוקו שמפרט את תהליך העבודה ומציג על המסך לראשונה את העבודה התסריטאית המדהימה ואת המתודה שצ'ייס הנחיל בחדר הכותבים, והאופן שבו הן באות לידי ביטוי בסדרה. היא גם מדברת לראשונה על גנדולפיני ועל המורכבות שלו כשחקן באופן מעניין, מבלי שהתוכן הרכילותי ישתלט על הסרט. בעיקרון הסדרה עושה מה שכל קורס תסריטאות עושה, אבל במקום הרצאה מפרופסור על קונפליקטים, רבדים, מטאפורות ודימויים, אנחנו מקבלים ראיונות עומק עם היוצרים והשחקנים של הסדרה והמון מידע ממקור ראשון.

זו יצירה לא צפויה עבור במאי עטור פרסים כמו גיבני. אחרי הכל, יש לו ברזומה יצירות בעלות חשיבות אקטואלית רבה יותר מסיקור תולדות "הסופרנוס", עם כל הכבוד. שניים מהסרטים הבולטים ברפרטואר הרחב שלו הם "מונית לצד האפל", שמתמקד בשיטות החקירה בעינויים בהם ארצות הברית השתמשה באפגניסטן ו"הסיינטולוגיה וכלא האמונה" משנת 2015, שחשף את המנגנונים הרגישים והאלימים של כנסיית הסיינטולוגיה, וזה עוד לפני שהתגייס להראות לעולם מיהו בנימין נתניהו. "דייוויד צ'ייס והסופרנוס" מציג צד אחר של גיבני, רגיש יותר, שלא רק מספר את קורותיה של "הסופרנוס", אלא גם ממש מרחיב את מה שאנחנו כבר יודעים עליה וגורם לצופה לראות אותה באור אחר לגמרי.

"דייוויד צ'ייס והסופרנוס" הוא סרט שמנסה – ומצליח! – להיות המון דברים. מצד אחד הוא סיפור ההצלחה הגדול והמפתיע ביותר בתולדות הטלוויזיה, מצד שני הוא מספר את הסיפור של דייוויד צ'ייס, מצד שלישי הוא מספר את הטרגדיה של ג'יימס גנדולפיני, מצד רביעי הוא שיעור בתסריטאות שכל יוצר חייב לעצמו, ומצד חמישי הוא מראה איך מתן חופש אמנותי לצוות היוצרים תורם ליצירה, בעידן שבו האולפנים עוד לומדים לעשות את זה. את כל הדברים הללו הסרט עושה מצוין.

כן, פאן-בויז כמונו היו רוצים שיעמיקו בנושאים מסוימים, נניח הפרק "כריסטופר" העוסק ביום קולומבוס ונחשב לפרק הכי גרוע של הסופרנוס, אבל יש גבול למה שסרט דוקו אחד יכול להכיל, גם אם הוא מוצג בשני חלקים. גם כך זה סרט דוקו איכותי ומרתק שכל מי שאוהב טלוויזיה ורוצה ליצור טלוויזיה חייב לעצמו. פשוט חממו את הגאבאגול, פתחו בקבוק של יין איטלקי משובח וצפו בסיפור של הסדרה הכי פורצת דרך ומשפיעה שהייתה לנו על המסך. נראה אתכם לא עושים מרתון "הסופרנוס" אחר כך.
>> "Wise Guy: דיוויד צ'ייס והסופרנוס", שני חלקים, עכשיו ב-HBO/max וגם ב-yesVOD,יHOT, סטינג+ וסלקוםTV

• ביקורת טלוויזיה
• דוקומנטרי
• HBO
• הסופרנוס
• המלצות צפייה
• המלצות המערכת

זוכרים את הימים בהם HBO היו חותם האיכות היחיד בטלוויזיה? ב-HBO בוודאות זוכרים, וטוב שכך כי אנחנו המרוויחים מהעניין. אחרי הכל, מדובר בסדרה ששינתה את פני הטלוויזיה והדרמה לעד, ואנחנו לא מגזימים בשום צורה. וסדרה שכזו ראויה לדוקומנטרי שהולם את רמתה. ולכן ל-"דיוויד צ'ייס והסופרנוס" (שבאנגלית גם קיבלה את הכותרת "Wise Guy") יש גם חתיכת קלף בשרוול.

>>לפני 30 שנה נקברתי תחת ההמון באסון ערד. עכשיו הקומיקס

מעבר לחומרי ארכיון שמעולם לא שודרו, ריאיונות עם חברי הקאסט וזכרונות מתוקים מג'יימס גנדולפיני, הדוקומנטרי שנוצר לרגל 25 שנים לסדרה נבנה על ידי אלכס גיבני – אחד מיוצרי הדוקו החשובים ביותר בעולם, זוכה האוסקר על "מונית אל הצד האפל" ב-2007 וזוכה שלושה פרסי אמי על "הסיינטולוגיה וכלא האמונה". וגם אחד מהיוצרים של "תיקי ביבי", הסרט על חקירות נתניהושעושה רעש מקנדה ועד ירושלים. כלומר, מצפה לכם עשיה דוקומנטרית ברמות הגבוהות ביותר.

מהצד השני עומד האחד והיחיד דיוויד צ'ייס, האיש החד ומיוחד שהוליד את טוני סופרנו, על כל המאמי אישיוז ושות'. צ'ייס יחזור לבסיס היצירה שלו, לרגעים הראשונים של בניית הסדרה, לאתגרים בכלל להגשים אותה והעבודה עם גנדולפיני. לצידו יתראיינו (בחדר הטיפולים של ד"ר מלפי!) שחקנים נוספים שגילמו גנגסטרים ולחובבי הגאבאגול מצפה דוקומנטרי בן שני חלקים שצולל לעומקי סדרת המופת. גאבאגול! סליחה, סתם רצינו לכתוב את זה שוב.
"דיוויד צ'ייס והסופרנוס", HBO, זמין ב-VOD של yes, HOT וסלקום TV.

• המסך
• מה רואים הלילה
• הסופרנוס
• סופרנוס

את אידי פאלקו כולם מכירים בתור כרמלה סופרנו, האישה הפצועה והמורכבת שהצליחה לסבול את טוני כל השנים ההן, תפקיד שהפך אותה משחקנית מוערכת לכוכבת גדולה. אבל כל מי שעקב אחר הקריירה הנאה שלה אחרי "הסופרנוס" יודע שכרמלה, על כל איכויותיה האייקוניות, לא היית הדמות הכי טובה שפאלקו גילמה וגם לא התפקיד הטוב ביותר בו שיחקה. הכבוד הזה מגיע לג'קי פייטון, הדמות הראשית שגילמה בשבע עונות ו-80 פרקים של "האחות ג'קי". והחדשות הגדולות הן שג'קי פייטון חוזרת.

>> נחשף: הראפר המפורסם שהשתלט על הדוקו שיעסוק בטירופו של פאף דדי
>> מי שמדברת: האם OpenAI גנבה את הקול של סקרלט ג'והנסון? ברור שכן

התוכנית לסיקוול של "האחות ג'קי" בכיכובה של פאלקו מתגלגל כבר כמה שנים במשרדי שואוטיים, רשת הפרימיום-כייבל ששידרה והפיקה את הסדרה במקור, מתגלגלת ומתגלגלת ואף קיבלה עכשיו אור ירוק לצאת להפקה – אבל באמזון פריים וידאו ולא בשואוטיים. זה לא מפתיע, בהתחשב בכך ששואוטיים נבלעה בתוך שירות הסטרימינג פרמאונט+ ורשימת סדרות המקור שלה, שכללה פעם סדרות מצליחות כמו "שיימלס", "העשב של השכן", "דקסטר" ו"הומלנד", הצטמקה מאוד ומתמקדת מאחורי הקלעים בפיתוח ספין-אופים ללהיטי עבר כמו "דקסטר" ו"מיליארדים".

כזכור לצופיה המסורים, פרק הפינאלה של "האחות ג'קי" הסתיים בסצנה קורעת לב שבה פייטון, אחות בכירה בחדר מיון ניו יורקי שמתמודדת עם התמכרות לסמים, שואבת לאף מנת יתר של אבקה כלשהי ביום שבו היא אמורה לעזוב את עבודתה לאחר שהודחה ממנה. אנחנו נשאבים איתה לפנטזיה ניו יורקית נעימה, רק כדי לגלות בדקה האחרונה שהיא למעשה שוכבת על רצפת חדר המיון ועמיתיה מנסים לבצע בה החייאה. זה היה אחד הסיומים החזקים והדרמטיים שנראו בטלוויזיה, נכון ל-2014, ואי הידיעה אם ג'קי נותרה בחיים או נמלטה מהם ליווה את המעריצים עד כה.

פאלקו זכתה בפרס האמי על התפקיד בקטגוריית הקומדיה, וזה נכון שיש אלמנטים קומיים בדרמה של "האחות ג'קי", אבל לא מדובר בסיטקום קורע אלא בדרמה קומית שחורה, ופאלקו משתלטת על התפקיד הראשי היחיד בקריירה הטלוויזיונית שלה כדמות מובילה בסדרה ונועצת בו שיניים בלי לשחרר. מעונה לעונה היא הפכה את ג'קי פייטון לדמות מרובדת ומעניינת יותר, פגומה אך מעוררת אמפתיה, ושרטטה באמצעותה את הטרגדיה האמריקאית הגדולה של הדור הזה עם התמכרותו לסמים נוגדי דכאון, נוגדי חרדה ומיני ממריצים "חוקיים" במרשם רופא.

"האחות ג'קי", מתוך פוסטר העונה השלישית (צילום: יחסי ציבור/שואוטיים)

כך או כך, על פי הסינופסיס המוקדם ששוגר לתקשורת עוד בשלבי הפיתוח בשואוטיים, הסיקוול לוקח אותנו "עשר שנים אחרי שהשארנו את ג'קי פייטון נאבקת על חייה בפינאלה של הסדרה, אנחנו מוצאים אותה בחזרה על רגילה למרות שאיבדה את הרישיון שלה כאחות רפואית. המשך הסיפור ימצא אותה מתמודדת עם דילמות חדשות מתוך הרצון להיות טובה בעולם שבו להיות רעה זה בדרך כלל לא רק קל יותר, אלא גם הרבה יותר כיף". וזה, ובכן, נשמע כמו כיף.

• המסך
• הסופרנוס
• סדרות מומלצות

אף אחד לא יודע מה קרה בסוף לטוני סופרנו. הפינאלה המפורסם והשנוי במחלוקת של "הסופרנוס" ב-2007 השאיר את כולנו בחשיכה לגבי גורלו, כשהדעה הרווחת היא שהמאפיונר הכי גדול של הטלוויזיה הלך לעולמו במטח יריות מיד כשהמסך עבר לשחור, וגם יוצר הסדרה דיוויד צ'ייס הבהיר כי כוונתו המקורית הייתה להרוג את טוני סופרנו בסצנת חיסול ברורה בהרבה. כל זה היה נכון עד אתמול.

>> קונאן אובריאן יצר השבוע את אחד מרגעי הקומדיה הגדולים בכל הזמנים

כי אתמול, בערוץ היוטיוב "פאבלו טורה מוצא דברים", נמצא סרטון משנת 2010 ובו טוני וכרמלה סופרנו מתגוררים בדירה ניו יורקית במסגרת התוכנית להגנת עדים, ומתחננים בפני לברון ג'יימס שיחתום בניו יורק ניקס. וגם בפני דוויין ווייד. וגם בפני כריס בוש. ובעצם כל שחקן כדורסל בכיר שיסכים לבוא ולשחק בניקס. הקטע בכיכובם מגיע בעשר הדקות האחרונות של סרטון היוטיוב הארוך שבו מדסקס טורה את הסרטון עם אורחיו לעומקו.

שמועות על קיומו של הסרטון מתרוצצות באינטרנט כבר שנים. מעטים ראו אותו אי פעם בעיניהם, כי הוא נוצר למענו של לברון ג'יימס בלבד. באותה שנה הסתיים החוזה של כוכב הכדורסל בקליבלנד, כל הקבוצות בליגה חיזרו אחריו, ובמסגרת החיזורים יצרו בניו יורק סרטון שבו גם ספייק לי, רוברט דה נירו, אלק בולדווין בתפקיד ג'ק דונהי מ"30 רוק", כריס רוק, מייקל בלומברג, הארווי וינסטיין החלאה ועוד מפורסמים ניו יורקים מזמינים אותו לבוא אליהם לעיר.

בשנת 2021 אישרה אידי פאלקו, שגילמה את כרמלה סופרנו, את קיומו של הסרטון בפודקאסט על הניו יורק ניקס שבו השתתפה ב-2021, וסיפרה כי הופתעה כשג'יימס גנדולפיני הסכים להשתתף בו. "היינו מקבלים הצעות כאלה כל הזמן", סיפרה פאלקו, "והוא כמובן לא הסכים לעשות כלום. נדהמתי שדווקא את הדבר הזה הוא הסכים לעשות. חשבתי שזו מתיחה כשאמרו לי שהוא בעניין. והנה, שם הוא היה, לבוש כמו טוני סופרנו. הוא כנראה היה אוהד כדורסל גדול יותר משחשבתי".

בסרטון נראים כרמלה וטוני בדירתם הקטנה, כשהוא קורא את ה"ניו יורק פוסט" והיא עובדת במטבח. "טוני, אני כל כך שמחה שעברנו לניו יורק", היא אומרת לו, "החיים הרבה יותר טובים עכשיו". טוני מסכים איתה ואומר, "כן, החיים טובים פה עכשיו אפילו אם אנחנו בתוכנית להגנת עדים", וכרמלה מוסיפה, "עכשיו רק צריך למצוא דירה לחבר שלך לברון. איך הוא?" – ועל כך משיב לה טוני: "הוא בחור מודרני, אבל יש לו כבוד למסורת". כידוע, בסופו של דבר בחר לברון לא לעבור לניו יורק, ג'יימס גנדולפיני נפטר, ומשם העולם רק הלך והידרדר. חבל.

• המסך
• הסופרנוס
• ניו יורק
• לברון ג'יימס
• אינטרנט
• יוטיוב

לאחרונה ראינו מה שווים פרקי סיום מעולים מבחינת תעשיית הטלוויזיה בארצות הברית: כלום. גם "סמוך על סול" וגם "בארי", שתי סדרות מהטופ של ליגת האלופות הטלוויזיונית, הגיעו לסיומן בפינאלה אדיר וזכו להתעלמות מוחלטת בטקסי הפרסים. עצוב? מאוד. כל כך הרבה סדרות מסתיימות באופן לא מספק, מבאס ואף מכעיס, שזה כבר כמעט הסטנדרט. זמן טוב לחזור אל פרקי הפינאלה הכי טובים בתולדות הטלוויזיה, לגלגל אותם לגליל ולחבוט באמצעותם על אפם של חברי האקדמיה. זה יהיה סוף טוב.

>> ווינטר איז קאמינג: 20 הסדרות הכי טובות בטלוויזיה כרגע
>> מה חדש בנטפליקס: 7 סדרות (וסרט) שצריך לראות בפברואר

עמוק באדמה // Six Feet Under

קצת קשה להגדיר מהו סוף טוב לסדרה, כי זו הגדרה שתלויה במגוון רחב של דברים – החל מסגנון הסדרה ועד להעדפה אישית. אבל הקונצנזוס סביב סיום דרמת המוות של אלן בול עוקף כל ההעדפה, כי הוא כל כך מקיף, כל כך נוגע, וכל כך מתאים לסדרה שכל כולה נעה בין חיים למוות. לאורך סיקוונס כבר מיתולוגי אנחנו חוזים אחד אחד בגורל כל הדמויות שנותרו, לאורך כל שארית חייהם, עד לגורלם הסופי. זה נשמע קיטשי, וזה באמת קצת קיטשי, אבל זה עובד ברמות ומרגיש כמו ניקוי מיצים רגשי. אם רציתם קלואז'ר, "מתחת לאדמה" מוצאת אותו אך ורק בקבר, וזה בדיוק מה שהופך אותה למושלמת.(מתן שרון)

הסופרנוס // The Sopranos

שמתם לב שמלא סדרות מסיימות עם סוף לא לגמרי ברור עד הסוף, כזה שאי אפשר לדעת במאת האחוזים מה בדיוק קרה ומה לא? אז אתם יכולים להודות ל"הסופרנוס". יצירת מופת תסריטאית, עשויה לעילא מכל הבחינות, ופרק הסיום לא הפיל את הרף ברגע האייקוני בו המסך הפך לשחור ולא הפסקנו להאמין. דייוויד צ'ייס אמנם אישר לאחר 15 שנים את מותו של טוני סופרנו, ולמרות שלא הראה את הרגע על המסך, זה היה די ברור, אם עקבתם אחר הרמזים שהסדרה השאירה. מדובר בפרק סיום מושלם, שנותן לקהל בדיוק את מה שהוא רוצה מבלי לתת לו את מה שהוא רוצה, ומבלי להיכנס לתסבוכת הקשרים המאפיוזית שנגזרות ממנו, רק בשביל רגע הסיום הזה היה שווה לראות את כל הסדרה. וגם, כאילו, בשביל כל הסדרה.(לירון רודיק)

מיסטר רובוט // Mr. Robot

הפינאלה של "מיסטר רובוט" היה שנוי במחלוקת, כפי שהסדרה כולה הייתה שנויה במחלוקת. אבל במיטבה הצליחה הסדרה של סאם איסמעיל לתעתע ללא הרף בצופיה, ופרק הסיום שלה היה כולו תעתוע בתוך תעתוע, כשעד היום מתווכחים מעריצים על משמעותן של הדקות האחרונות שלו. בניגוד למה שרבים זעמו לחשוב, זה ממש לא סיום בנוסח "הכל היה חלום", אלא סאגה של אדם פגוע נפש שמנסה לחבר את כל החתיכות השבורות של עצמו בעצמו, וברגע האחרון גם מצליח לבקוע דרך כל מסכי העשן. מאוד רצינו שזאת תהיה סדרה על אימת הטכנולוגיה וההאקרים ועל הדרך לנצח את העולם שנשלט בידי תאגידים, ובסוף קיבלנו משהו יפה ופואטי הרבה יותר. הרבה אינסלים נותרו מתוסכלים. (ירון טן ברינק)

שובר שורות // Breaking Bad

הסדרה שהביאה לחיינו את וולטר ווייט, המורה לכימיה שהפך לסוחר הסמים, יכלה כל כך בקלות לפספס עם הנחתת העונה החמישית. זה היה עשוי להשתבש בכל כך הרבה דרכים, להפוך לסיפור מוסר או סתם שיעמומון בכייני, אבל במקום זה קיבלנו סיום מפואר. הסוף של וולטר ווייט היה הרבה יותר גרפי מזה של טוני סופרנו, ועדיין רבים לא היו בטוחים שהוא מת, עד שהמוות אושר בסרט הספינאוף "אל קמינו". היו לאורך הסדרה שיאים גבוהים מהסיום, אבל הברייקדאון של וולטר ווייט, מהרגע הראשון של הפרק ועד הרגע האחרון, הופכים אותו לשובר לב. ובסיומה, האפוס של וינס גיליאן השאירה אותנו עם שאלה מצוינת – האם אנחנו ממש שונאים או ממש אוהבים את וולטר וייט.(לירון רודיק)

יורשים // Succession

ידענו ש"יורשים" שומרת קלף אחרון ביד לקראת הסיום, וקשה לומר שהתאכזבנו – כל הילדודס התאספו להחלטה הגורלית שמכריעה מי יהיה המנצח שלוקח את כל הקופה. שתי בגידות פנימה, ושיב כבר מאחדת ידה עם האחים פעם אחרונה, כדי להמליך את קנדל – ואז כמובן מהלך שח מט רגשי אחרון, שהפך את הניצחון על פיו והשאיר אותנו עם טום בפסגה, מכל האנשים. כמו קרב אקדחונים מוצלח שבסופו עומד רק הקברן. ליצירה שייקספיראית כמו "יורשים", ועוד אחת שעשתה בחירה יפה עם מותו של לוגן בראשית העונה, זה סיום מושלם, עצוב, טיפה אופטימי ובמיוחד מאוד מאוד מתאים לאופיה. הרי ידענו שנשמר עוד קלף אחרון, והיה נחמד להיות מופתעים בכל זאת בזמן אמת, תוך כדי צפיה בכמה מהדיאלוגים החשופים והכנים בתולדות הסדרה.(מתן שרון)

המגן // The Shield

מעט מאוד סדרות מסתיימות בכזאת דממה. שקט מצמית של ארבע דקות, בהן הגיבור נמצא לבד, נאבק ברגשותיו, והמצלמה סוגרת לו קלוז אפ שהולך ומקצין על הפנים. "המגן" הייתה סדרת משטרה שהקדימה במידה רבה את זמנה וקצת סבלה מהצל שהטילו באותן שנים "הסופרנוס" ו"הסמויה", אבל מדובר בסדרת מופת על שוטר אלים שמוכן לעשות הכל כדי לעצור את הרעים, עד שהוא הופך רע בעצמו. וינס מקי, מהדמויות המוצלחות בתולדות הטלוויזיה, מאבד בפרק האחרון של הסדרה את הכל. הוא מקבל את הגיהנום שלו: לבד בקיוביקל, שוטר-פקיד, כפוף לבירוקרטים. למרות הכל מצליחים להמשיך ולסחוט מאיתנו אמפתיה כלפיו עד השנייה הראשונה. יא אללה. (ירוןטן ברינק)

סמוך על סול // Better Call Saul

הפריקוול של "שובר שורות" הצליח לעשות את הבלתי אפשרי – סדרה שלמרות שידענו בדיוק לאן תגיע, לא היה לנו מושג איך תיגמר. בדרך כלל המסלול של הפריקוולים די ברור, כי הוא מספר מה קרה לפני העלילה – מה שהופך את כל העניין לטיפה צפוי. "סמוך על סול" הפכה לגמרי את כללי המשחק, ובאמצעות היכרות עם דמויות חדשות והעמקה בקיימות, הצליחה לנקז את כל העלילה לרגע הסיום הדרמטי. התוצאה היא פרק סיום מרגש, חשוב ומשמעותי, שגם סוגר עבורנו את מה שקרה אחרי "שובר שורות", וגם מסיים בשלמות את המסלול המלא של סול גודמן. כל פרק בסדרה הזאת הוא יצירת מופת, אבל האחרון פשוט סוגר את הכל, כולל סדרת האם, כל כך יפה.(לירון רודיק)

הנותרים // The Leftovers

פרקי סיום רבים ינסו לרגש אתכם עד דמעות. הטובים שבהם יצליחו. אחרי הפינאלה של "הנותרים" לא תפסיקו לבכות שנתיים. את השאלות הגדולות ש"הנותרים" שאלה לאורך שלוש העונות המצוינות שלה, פרק הסיום משאיר פתוחות לפרשנותם של הצופים. זה יכול היה להיות מתסכל, אבל משהו הרבה יותר חשוב קורה בו, כשהאהבה מנצחת וסיפור האהבה הכי שבור בתולדות הטלוויזיה מקבל את ההפי אנד המרגש באמת שלו, ובאופן המספק ביותר. כמו כל סדרה גדולה, גם כאן אפשר ללמוד מהפרק האחרון מה באמת חשוב בחיים. ומומלץ ללמוד. (ירון טן ברינק)

הסמויה // The Wire

בשביל לסיים אפוס סיפורי רחב היקף כמו "הסמויה", צריך להשתמש בטריק הכי ישן בספר, ולעבור כבמעוף הציפור בין כל פינות העיר בזמן שאחד מביצועי ה"Devil In The Hole" של הסדרה מתנגן. מה לעשות, לפעמים קלישאות עובדות, ועבור האמירה של דיוויד צ'ייס – שפראיירים במשחק הפשע לא מתים, רק מתחלפים – זו היתה הדרך המדויקת ביותר לספר, בפעם האחרונה, על הDNA של בולטימור. יש כמה רגעים משמחים (באבלס אוכל עם המשפחה), כמה רגעים שוברי לב (מייקל הופך לעומאר החדש), ובעיקר תחושה מעקצצת שכבר היינו פה בעבר, חמש עונות בערך – הספה עוד עומדת בחצר, השחמט עדיין משוחק, והעיר כמנהגה נוהגת. אחרי הכל, היא היתה הדמות הכי חשובה בסדרה.(מתן שרון)

מד מן // Mad Men

"זה הדבר האמיתי, מה שהעולם רוצה היום". במהלך שבע עונות הגבר האולטימטיבי דון דרייפר שיקר לגבי זהותו, בגד בנשותיו והרוויח מיליונים מלשכנע את כולם שמוצר זה או אחר הוא מה שהעולם רוצה. אך בהדרגה העולם סביבו, ובעיקר הנשים, התחילו להשתנות, והציפו את תחושות האשמה והריקנות הפנימית שלו. דון נוטש את המשרד ויוצא למסע בדרכים האחוריות של אמריקה, שבמהלכו הוא חווה משבר נפשי המביא אותו אל סף התמוטטות עצבים. במרכז היפי של תמיכה הדדית, איש הפרסום בחליפה האפורה עובר לכאורה מהפך רוחני. כשהוא מצטרף למדיטציה קבוצתית ועל פניו נשפך חיוך של נירוונה, נדמה לרגע שהסדרה איבדה את זה. אבל אז מתחיל סרטון הפרסומת המפורסם מ-1971, שגייס את התרבות ההיפית כדי למכור לעולם קוקה קולה, ואנחנו מבינים שהחיוך הוא לא מה שחשבנו ושדון נשאר מי שהיה. הקודה הזו הופכת את פרק הסיום של "מד מן" לאחד האירוניים והקולעים בתולדות הטלוויזיה האמריקאית.(יעל שוב)

טווין פיקס // Twin Peaks

הינשופים אינם מה שהם נראים. באיזו שנה אנחנו? מסע הקסם המסתורי של "טווין פיקס" נמשך 25 שנה, קטועות ומעורפלות כמו שרק דיוויד לינץ' יכול, ולא ציפינו לשום דבר פחות מסיום מושלם ומבלבל – וזה בדיוק מה שקיבלנו. הסוכן דייל קופר סגר את כל המעגלים האפשריים, סוג של הפי אנד ביקום שלא יתכן בו הפי אנד, סוג של ניצחון על הרוע המוחלט בעולם שלא יתכן בו ניצחון על הרוע המוחלט. לורה פאלמר יכולה לנוח סוף סוף, אבל המעריצים ימשיכו לדון ביצירה המיסטית הזאת לנצח. וזה האינסוף. (ירון טן ברינק)

אטלנטה // Atlanta

זה רק הולם שסדרה הזייתית כמו אטלנה תסתיים בפרק ששואל את השאלה "האם כל זה היה חלום?", ואז מסרבת לענות על זה בבירור. אם תשאלו אותי, אגב, ברור שזה לא היה חלום. זו פשוט ההזיה של החיים כאפרו-אמריקאי בעידן האינטרנט. הפרק האחרון היה אטלנטה קלאסי, עם שתי עלילות די בסיסיות שעסקו בסך הכל במה שאטלנטה אוהבת להתעסק בו – תרבות שחורה והזיות. בתווך הוא גם סיפק אמירה קטנה על איך הסדרה עצמה נתפסה בעין הציבור, וגם כמה רגעים היסטריים שהזכירו לנו שעם כמה שנהיננו לחפור על המשמעות המורכבת של כל פרק ופרק, בבסיס אטלנטה היא פשוט כיף גדול של כמה חברים מוזרים.(מתן שרון)

האמריקאים // The Americans

שש עונות הובילו אל העימות שבפרק הסיום של "האמריקאים", שש עונות מופלאות של אחת הסדרות המיוחדות והלא מספיק מוערכות בתולדות הטלוויזיה, וספק אם איזושהי סדרה בהיסטוריה קיבלה פינאלה כה מספקת רגשית – ועם זאת סוערת רגשית – והקרינה בשעה כל כך הרבה אנושיות שקשה להחליט בסיום אם לשמוח או לבכות ואולי שניהם. זה סיום מסנוור בחוכמתו וביופיו שלופת את הלב שוורם לך חשק עז לחבק כל אחד ואחד מגיבורי הסדרה מכל צדדיה, ולא לתת להם ללכת אף פעם. וזה בדיוק מה שהפינאלה מסבירה לך שלא הולך לקרות. איזה עולם. (ירון טן ברינק)

• המסך
• סדרות
• טלוויזיה
• סדרות מומלצות
• הסופרנוס
• מד מן
• עמוק באדמה