מדי יום אנחנו מארחים במדור הפופולרי "העיר שלי" את מיטב בנותיה ובניה של תל אביב-יפו, אמנים ומוזיקאיות, שפים ומסעדניות, סופרות וקולנוענים, אקטיביסטיות ומעצבים, וסוחטים מהם המלצות על מקומות אהובים שמיוחדים להם או סתם מקומות מעולים. מדי שבוע נקבץ כאן את ההמלצות המוצלחות ביותר שהצטברו באותו שבוע. והפעם: הקפה שהוא הרבה יותר משכונתי, הגינות הכי קהילתיות, התפריט הכי שחור, המסעדה הכי ותיקה, הארכיון הכי מנחם ועוד המלצות של תל אביבים על דברים שכדאי לאכול, לשתות ולעשות בתל אביב.

>> תקציר הפרק הקודם: הבריכה הכי טובה בארץ, מסעדת פתיליות בכפר שלם, קרואסון טבעוני מושלם

קפה // קפה שפירא

איתן ששון, השף של מסעדת גוצ'ה כבר כמעט 20 שנה, עם המלצה מרגשת על אחד המקומות הכי מיוחדים בעיר:
קפה שפירא הוא הרבה מעבר לבית קפה שכונתי. זה מקום שהוקם מתוך חזון של מקום מפגש לקהילה וליזמות, אירועים ודיאלוג, ואפשר גם ריקודים ומוזיקה. בפעם הראשונה כשהגעתי לשכונה, לפני חמש שנים, תהיתי לגבי ההיתכנות של המקום, אבל עם הזמן הבנתי שזהו המרכז הקהילתי של השכונה שכל הזמן מחדש ומתרענן – משבוע הספר דרך מכירות שכונתיות ועד מסיבת די.ג'יי מדי יום שלישי.רלב"ג 15// העיר של איתן ששון

הרבה יותר מבית קפה. קפה שפירא (צילום: יפעת יוגב)

ספוט // גינות קהילתיות

שלושה אזרחים ותיקים בתל אביב התאגדו ליצירת פודקאסט על הרפתקאותיהם בגיל השלישי והזכירו לנו איזה כיף זה גינות קהילתיות:
המגמה של גינות קהילתיות בעיר מאפשרת גם לאזרח הוותיק וגם לצעיר ליצור חיי קהילה תוססים סביב נושא משותף. במיוחד יש לציין את הגינה הקהילתית רידינג ברמת אביב, שם יש חורשה לכלבים, אפשר לעבוד בטבע, ואפילו יש קפה-פיצריה גרונמן עם תור לא קטן מדי יום. כנ"ל גם גינת דבורה בארון בלב העיר, עם גינה נהדרת, ארון נתינה ,מסיבת החלפות מדי סוף חודש ועוד// העיר של "בטל בשישים"

מסעדה // לונג סנג

השף דור דטנר, שמנהל קולינרית את מפעלות קבוצת סורה מארה (TGV), מסגיר את אחד הסודות הקולינריים האהובים עלינו:
סינית ותיקה עם וייב של פעם שאני מת עליה. אני יליד תל אביב ומכיר את המסעדה עוד מהמקום הקודם ליד כיכר האופרה. פעם אפילו חגגתי שם יום הולדת. יש שם שני תפריטים, אדום לכולם עם קלאסיקות ממסעדות סיניות מפעם ושחור למיטיבי לסת. אני מזמין כמעט אך ורק מהשחור, והמנה האהובה עליי היא double cooked pork – בטן חזיר עם כרוב ומחית שעועית מותססת חריף וכיפי. הקהל גם כן מגוון ויש בו לא מעט סינים שמזמינים מנות שאני אפילו לא יודע איך קוראים להן.אלנבי 44// העיר של דור דטנר

האגדה על התפריט השחור. לונג סנג (צילום: אנטולי מיכאלו)

חנות סטודיו // גרנות קרמיקה

טל ואלון בר, פודיז מוכרים בעיר, פתחו את D298, הקפה ספיישלטי הכי צפוני בעיר, ועכשיו אתם יודעים מאיפה הכלים הכי יפים שלהם:
האחים אמיר (שהוא גם מנהל בבית תאילנדי) ואיתן גרנות פתחו סטודיו לקרמיקה (גרנות קרמיקה),כזה שמשלב בין עבודת יד וייחודיות של הכלים שהם מייצרים למחירים שבעלי עסקים יכולים להרשות לעצמם. הם יתאימו את הכלים לצרכים הספציפיים של העסק, ויספקו כלים שיגרמו גם למי שמעדיף בדרך כלל לשתות בזכוכית, לנסות את הקפה שלו בספל// העיר של טל ואלון

מסעדה // אולימפוס

שף דור דטנר עם עוד המלצה קולינרית משובחת על המסעדה הכי ותיקה בתל אביב (92 שנים ועוד בועטת!):
קלאסיקה על זמנית. בעלי הבית תמיד נמצאים במקום, רואים את הלקוחות ומארחים. המשרדים של הקבוצה שלנו נמצאים ליד אז לפחות פעם בשבוע אני שם, יושב עם החבר'ה מהפרלמנט הקבוע. עבורי זו נגיעה של חופש ביוון, ארוחת צהריים זריזה וחוזרים לעבודה.קרליבך 7// העיר של דור דטנר

לוקיישן // שדרות בן גוריון

רון ביטרמן מככב בהצגה המאוד מומלצת "עד שהמוות יפגיש בינינו" ושולח אותנו למקום שבו קל להתאהב בתל אביב:
אחת הסיבות שאני כל כך אוהב לגור בתל אביב. שדרה ירוקה שמובילה לים עם בתי קפה, גני שעשועים ופסלי אמנות. אני מוצא את עצמי מתרגש לא פעם כשאני עובר שם ומתלהב כשמוסיפים עוד פינות ישיבה או פסל חדש כמו של בן גוריון ופולה// העיר של רון ביטרמן

פולה, תעשי לנו קוצ'מוץ'. הפסל של שירה זלוור, שדרות בן גוריון בסמוך לבית בן גוריון (צילום: כפיר סיון)

המסך // כאן ארכיון

טל ואלון בר מ"קפה 51" חוזרים אלינו עם המלצת צפייה מושלמת לכל מי שזקוק להתרפקות מנחמת על העבר:
מה שמצליח לתת כוח ונחמה בימים האלו מבחינתנו זה שיטוט בארכיון של תאגיד השידור הציבורי. אנחנו מודעים לעובדה שזה מסגיר את הגיל שלנו, אבל אל מול כל העצב והכאב שיש במשדרי החדשות האינסופיים בכל הערוצים, קצת נוסטלגיה עם "להיט בראש" משנות ה-80' או הפרקים הראשונים של "שום פלפל ושמן זית", נותנים לרגע אפשרות לשכוח ממה שקורה עכשיו, ולהיזכר בימי התום של פעם// העיר של טל ואלון בר

מזון לנחמה. חיים כהן וליאור אשכנזי, "שום פלפל ושמן זית" (צילום: דורין הרשקוביץ חביס)

• ❤ תל אביב
• העיר שלי
• קפה שפירא
• לונג סנג
• אולימפוס
• שדרות בן גוריון
• כאן 11

"ב-7.10 בשבת בבוקר הייתי במפעל היצרני שלנו, עם משלוח גדול שכלל מנות חדשות לקפה המגדלור. היינו בהעמסות ותוך כדי החלנו לקבל סרטונים ומבזקים על חדירת מחבלים. התחלנו לעשות טלפונים לשותפים, למנהלים ולעובדים ולעדכן אותם על סגירה עד להודעה חדשה. זה היה לא פשוט", נאנח שף דור דטנר. למחרת, כשהבינו שכוחות נשלחים לחזית בדרום ללא אספקת מזון, פתחו דטנר וצוותו מערך תמיכה והחלו לבשל מפונים ולחיילים.

>> העיר של שירה פרבר: מים קדושים ומפלצת בטון מכוערת
>> העיר של דניאל בגנו: מרכז תרבות סקסי ויריד להרגעת העצבים

"היינו בין הראשונים. הוצאנו בכל יום מאות מנות מחומרי גלם שנשארו במסעדות שלנו ומתרומות. בהמשך תמכנו בחמ"ל האחים בחומר גלם, תרומות ושינוע ברכב קירור שלנו. ניסינו להיות עסוקים ולספק לעובדים שלנו תעסוקה ורשת ביטחון, שלא יישבו בתוך ביצת החדשות שכל אחד נפל לתוכה מחוסר מעש". כמעט חודש סיפקה הקבוצה מזון עד שהעסקים החלו להיפתח מחדש. "הרגשנו שאנחנו צריכים לתת לאנשים קצת אוויר, שיוכלו להגיע לבלות, ולעובדים שלנו איזושהי רוטינת עשייה והרגשה שהמציאות יכולה להתקיים במקביל לזוועות שכולנו חווינו".

1. לונג סנג

סינית ותיקה עם וייב של פעם שאני מת עליה. אני יליד תל אביב ומכיר את המסעדה עוד מהמקום הקודם ליד כיכר האופרה. פעם אפילו חגגתי שם יום הולדת. יש שם שני תפריטים, אדום לכולם עם קלאסיקות ממסעדות סיניות מפעם ושחור למיטיבי לסת. אני מזמין כמעט אך ורק מהשחור, והמנה האהובה עליי היא double cooked pork – בטן חזיר עם כרוב ומחית שעועית מותססת חריף וכיפי. הקהל גם כן מגוון ויש בו לא מעט סינים שמזמינים מנות שאני אפילו לא יודע איך קוראים להן.
אלנבי 44

2. אדא חנינא

כמעט 15 שנים אני יפואי ואדא חנינא הוא קפה הבית שלי. הם קולים את הפולים בעצמם ומשקיעים גם בסאונד ומוזיקה. אני מגיע מוקדם בבוקר, בין הלקוחות הראשונים, ופותח את היום על אספרסו בחורף ואספרסו כפול עם קרח בקיץ. לפעמים אני קופץ לשם לפגישות אחר הצהריים ובשישי־שבת בבוקר בא עם בת זוגי לקפה.
רבי חנינא 9

3. ענן

חנות תקליטים, בר וחדר האזנה שיש בו תכנים רבים שקשורים לתרבות ואמנות. אחלה משקאות ואווירה טובה.
רענן 36

4. אולימפוס

קלאסיקה על זמנית. בעלי הבית תמיד נמצאים במקום, רואים את הלקוחות ומארחים. המשרדים של הקבוצה שלנו נמצאים ליד אז לפחות פעם בשבוע אני שם, יושב עם החבר'ה מהפרלמנט הקבוע. עבורי זו נגיעה של חופש ביוון, ארוחת צהריים זריזה וחוזרים לעבודה.
קרליבך 7

5. אופטיקה צביקה דטנר

חנות המשקפיים של אבי, צביקה דטנר, היא לא פחות מאשר מוסד תל אביבי. היא נמצאת באותו מקום כבר 40 שנה וחוץ מאופטיקה זהו גם מקום מפגש של שחקנים ואנשי תרבות ואמנות, למשל יהודה פוליקר ואהוד בנאי. אף אחד לא בא, קונה משקפיים והולך – תמיד יש שיחות ואנשים נשארים. אבי עובד שנים רבות עם תיאטרון והפקות סרטים ומאז שאני ילד לפחות פעמיים בשבוע אני יושב שם ושומע סיפורים.
שלמה המלך 35

מקום לא אהובבעיר

כולנו באותה חוויה של חסימת הכבישים והדרכים. הרבה שנים נהגתי להתנייד עם באופניים ותמיד היה קשה. בשנתיים האחרונות מצב קצת השתפר כי נסללו שבילי אופניים, אבל אני חזרתי לאופנוע ואני מוצא את עצמי עושה שעה סיבוב כדי להגיע לרחוב שנמצא מטר ממני, בגלל חסימת כבישים. ביפו, המון קווי אוטובוס הועברו לרחובות קטנים ובאופן כללי בעיר תמיד יש פקקים, צפצופים ובלגן בלתי נסבל.

השאלון

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
"דרכו של הפסיכונאוט", סרט דוקומנטרי שחוקר את חייו ועבודתו של סטניסלב גרוף, פסיכיאטר יליד צ'כיה וחלוץ הפסיכותרפיה הפסיכדלית. יצרה אותו אישה די מבוגרת שהיו לה חוויות אישיות בטיפולים פסיכדליים. בשלב מסוים היא הגיעה לתקרת זכוכית ושמעה על איש מעורר השראה, והחליטה שהיא עושה עליו סרט. כמי שעבר תהליך טיפולי כזה, עניין אותי ללמוד על המחקר ועל גילוי חומרים שיכולים לתת לאנשים כלים ותקווה להתמודדות עם חיי היומיום בעולם מודרני ומלחיץ, שהולך לכיוון של אסונות טבע ואקלים.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
הספר "ריקוד המציאות" מאת ‫אלחנדרו חודורובסקי, אוטוביוגרפיה של דמות שנתנה לי המון השראה במהלך החיים – מטפל, איש תיאטרון, שחקן, במאי וקומיקסאי, שנחשפתי אליו בגיל צעיר יחסית דרך סרטיו ודרך דברים שקשורים לפסיכומאגיה, שיטת טיפול שהוא המציא. דרך סיפורים ותרגילים שהוא נותן בסוף, הספר לימד אותי המון דברים על עצמי ונתן לי השראה.

לאיזה ארגון או מטרה אתה ממליץ לתרום או להתנדב בזמן הזה?
הרבה שנים אני מתנדב ב"תרבות של סולידריות" – תנועה שמקדמת עזרה הדדית וערבות קהילתית. לאורך השנים הם עושים דברים מדהימים ומצליחים לגעת בהמון סוגי אוכלוסיות, שאף ארגון ועמותה אחרים לא מצליחים להתמודד איתם.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
בזמנים כאלה הכי צריך להרים למשפחות החטופים ולמאבק שלהן. תמיכה במשפחות החטופים מתחברת עם רוח החופש והסולידריות שמאפיינת את תל אביב בתקופה הזאת.

מה יהיה?
אני מאמין שאם כל אחד יתמוך בקרובים אליו ויישאר אופטימי – יהיה טוב.

• העיר שלי
• המגדלור
• סורה מארה
• לונג סנג
• אדא חנינא
• ענן בר
• אולימפוס
• אופטיקה

1. פלאפל אלעד

הזן מאסטר של הפלאפל. עובד בפינה של מטר על מטר, ללא תנועה מיותרת. גם בשיא הלחץ יש לו סבלנות אין קץ לכל הנודניקים של השוק.
רמב"ם 2

2. אטליז מעתוק

ממש מאחורי אלעד. המקום לכל חלקי החזיר ונקניקיו. תמיד טרי. תמיד מצוחצח.
רמב"ם 2

3. ויקינג

האוכל הרוסי הכי טוב בעיר. פלמני, ורניקס, שניצל חזיר, צ'יבורקי וגם לשון וסלט תפוחי אדמה בראשונות.
בן יהודה 6

4. גורקה קיטשן

הודית של נפאלים. פעם ראשונה שיש בתל אביב אוכל הודי אמיתי. נורא נוח להזמין בוולט אבל שווה להגיע לנווה שאנן בשביל התפריט היותר מאתגר.
ראש פינה 16

https://www.instagram.com/p/CQlDc0Yr7Ik/

5. לונג סנג

קון ואשתו. תמיד מרגיש שנכנסים למריבה משפחתית בסינית. פעם הרגשתי מגניב להזמין רק מהתפריט השחור, יעני ליודעי דבר, אבל עכשיו כשהזדקנתי הצ'או מיין, הספריבס המתוק והוונטון המטוגן עושים לגמרי את העבודה.
אלנבי 44

• העיר שלי
• המלצות של מקומיים
• שוק הכרמל
• בסטה
• ויקינג
• לונג סנג

1. כיכר מסריק

זה מקום של חתונות, מוות וחיים. שם הכרתי את אשתי סימה. אנשים מתו ונולדו שם. מצאנו שם איש עם מזרק ביד לאחר מנת יתר. יום אחד התיישבנו, אני ומיכה, בתחילת הדרך של 'מלנכולי' בבית הקפה תוצרת הארץ, כשהמקום לא כל כך הצליח. העברנו שם ימים שלמים, רדיו בלה בלה נעשה שם, וחוויתי שם את התמוטטות העצבים הראשונה שלי. קניתי מצלמה פשוטה ועשינו סרטים הזויים, והחיים של כולם התערבבו. ידענו מה קורה לכל דינוזאור – בגידות ואהבות ועץ אחד בפינה של מסריק, שאתה אומר לעצמך – 'רק שלא יבנו שם שום דבר מודרני'.

2. חוף הים

בכוכב האהבה (98) יש שיר שנקרא "מרגיש אשם" שבו כתבתי: "יש לך ים שמאזן את העצב \ ושומר אותך שפוי בימים של בלבול". עד היום אני הולך לגורדון. הים לא מנותק בשום דבר מאופייה של העיר. הוא ים שרוצה לחיות, יש בו אנשים עם המון חיות, חיוביים ללא כל הדיפרסיה הארצית בגלל כל מה ששומעים בחדשות. כל הציר הזה מנמל תל אביב לנמל יפו זה סיפור – לשבת בכיכר אתרים, לנגב חומוס מקופסה. לפעמים גם לדוג.

3. כל המקומות שהופעתי בהם

יש כאלה שכבר לא קיימים. הזאפה שהייתי בין מקימיו עדיין קיים.

4. מסעדת לונג סנג

אני אוהב את המסעדה הסינית הזו באלנבי. היו לי שלוש מסעדות, אחת מהן ממש ליד. הבעלים בא אלי כשפתחתי עם זר פרחים. אדם די סגור בדך כלל. הוא רצה לשדר לי שהוא לא מרגיש שום איום מזה שפתחתי לידו. אני מעריץ אותו מאז.

5. רחוב שינקין

ברחוב שינקין גם היתה איזו פואטיקה. אורנה ואלה, הסנדוויצ'ים של איציק ורותי. בכלל, אתה יכול להחליט שתל אביב קיימת ברדיוס של 200 מטר ואתה אומר לעצמך שמפה אתה לא זז. תל אביב שלי מתחילה בגורדון, נגמרת במסריק וקצת הולכת לצדדים פה ושם. מי שנבהל ממנה הם אלה שמגיעים מבחוץ וחוששים להסתבך בפקקים.

ארקדי דוכין יופיעבזאפה חיפהב-14 לפברוארובמועדון גריי ביהודב-5 למרץ

• העיר שלי
• המלצות של מקומיים
• כיכר מסריק
• ארקדי דוכין
• לונג סנג
• שינקין

• Facebook
• Twitter
• Email

*הזוכים בקטגוריה ייבחרו בידי פורום הקולינריה הישראלי שייסד מגזין טיים אאוט, המורכב ממאות אנשי מפתח בענף: מסעדנים, שפים, בלוגרים קולינריים, עיתונאי אוכל, צלמי אוכל, סטייליסטים מזון, ייננים ופודיז. 13 הקטגוריות הנוספות יועמדו לבחירתכם, בלינק המצורף ממש כאן

אסיה

היא אמנם ינוקא בחיי המסעדות אבל אי אפשר להתעלם מאסיה. השפית לילך רווה טיילה ברחבי יבשת אסיה, למדה בישול מהמקורות (כולל התמחות בנאם התאילנדית) והביאה את כל מנעד הטעמים והמרקמים שנחשפה אליהם לאסיה היפואית. בתפריט תמצאו מנות כמו נתחי דג ים נא ברוטב צ'ילי, שאלוט, מנגו ירוק וחלב קוקוס עם דג פריך וכוסברה, כיסונים של וונטון או ג'או דזה ממולאים כרוב סיני ועירית צרובים ומאודים, מרק אווז של מהגרים בחמישה תבלינים סיניים עם דייקון, פאק בונג ונבטי שעועית חלוטים, פנקייק וייטנאמי פריך במילוי שרימפס ועוד הרבה הפתעות עשויות בדיוק כמו שצריך.

אסיה

בית תאילנדי

המסעדה הוותיקה בבוגרשוב הייתה ידועה בהתחלה בתור ״מסעדה של שפים״, זה קרה הרבה לפני שהיא הפכה לאחת המסעדות הכי עמוסות בעיר. ההצלחה הגיעה תוך פיצוח מדויק של הקהל: תיירים ומקומיים שמחפשים חומרי גלם ומנות, כמה שיותר דומות למקור, אבל בגודל מערבי שלא ידרוש מהם יותר מדי החלטות, כי גם ככה קשה להתמצא במרחבי התפריט הענק. מוסד.

בית תאילנדי

האנוי

האנוי הוא מקום עממי. לא עממי במובן של חומוס וצ'יפס, אלא עממי במובן תל אביבי עדכני. כלומר, המחירים שלו נוחים במידה, והוא משדר אורבניות אופנתית, אך לא כזו שגולשת להיפסטריות מעיקה. ולמקרה שלא הבנתם, האנוי הוא לא מקום להזמין אליו את ההורים לכבוד חגיגות יום נישואיהם הּ־40, כי בסופו של דבר מדובר במעין דוכן רחוב אסייתי משודרג. כל עוד כאן יישאר רף ציפיותיכם, הנאתכם תהיה מובטחת.

האנוי

התאילנדית בסמטת סיני

התאילנדית בסמטת סיני היא מסעדה גדולה עם מחירים נוחים ועיצוב חצי מלוטש, חצי מלוכלך. הקהל הוא ערבוב של היפסטרים מעודכנים וקהל בוגר יותר, וכולם מתענגים על הקוקטיילים האקזוטיים שהמקום מציע. המבחר לטבעונים גדול, ומרבית המנות בטווח המחירים 36־52 ש"ח, מה שבהחלט הופך את המקום לאופציה ראויה לבליינים במאנץ', בייחוד כשהמנות הללו מגיעות לצד בירה סינגה תאילנדית מהחבית ומוזיקה פאנקית תאילנדית.

התאילנדית בסמטת סיני

טאיזו

מדובר בתמהיל מאוד מדויק של אוכל שנאמן למקורות ולטעמים של דרום ומזרח אסיה מצד אחד, ומהצד השני מסעדת שף לכל דבר ועניין. עם תפריט קינוחים וקוקטיילים שלוקח את חומרי הגלם ומוסיף עליהם עוד כישרון ויכולת המצאה.

טאיזו

לונג סנג

מבין הסיניות החבויות מהעין בלטה לונג סנג שהפכה לסוד שמור אצל שפים נבחרים. החל מהדג הטרי בג'ינג'ר וסויה ועד למנה הקלאסית של השייטל המוקפץ בבצל ירוק, הכל עשוי שם כהלכה וכיאה לאוכל סיני, בלי התחכמויות מיותרות. לא לוותר על מנת הספייריבס שנחתכו לנתחי ביס אידיאליים וטוגנו עם פלפל סצ'ואן. אוהבי המיינסטרים, לכו על אטריות אורז מוקפצות עם בקר, מנה גדולת מימדים שאי אפשר לטעות איתה. אנחנו אומרים בפה מלא אוכל סיני, לונג סנג היא אחת המסעדות הכי טעימות בתל אביב ומי שטרם ביקר, אין כמו ההווה.

לונג סנג

מונאר

"מסעדות הודיות בתל אביב תמיד עושות איזו גרסה מרוככת של הודו – פחות חריפה, פחות מורכבת, פחות מאתגרת. בהודו ארוחה ראשונה למערבי היא סוג של הלם. אני הרגשתי את האוכל הזה פוגע לי בקודקוד הגולגולת. זה בדיוק האוכל שאני רוצה להגיש כאן. לא אוכל בהשראה הודית ולא גרסה מעודנת, אלא אוכל כזה שמכה בך", הכריז ענר הרקוב, שהיה במשך שבע שנים השף של קייטרינג רן שמואלי. לפני שנה הוא חבר לתמיר מיכאלי, שהיה איש הרכש של שמואלי, כדי לפתוח את מונאר – דאהבה פרועה שתיתן ביטוי לדרום הודו ונקראת על שם עיר שבה הגיע הרקוב להארה שזה בדיוק סוג האוכל שהוא רוצה לבשל.

מונאר

ניטן תאי

התאילנדית המלכותית שברחוב הארבעה ניסתה, עם פתיחתה, להביא צד של המטבח התאי שפחות מוכר בישראל וספגה ביקורות מעורבות, למרות ואולי בגלל ההשקעה הניכרת בעיצוב ובשירות. מאז הם הספיקו להחליף שף ולהביא את שחף שבתאי להנהיג את המטבח ומאז, אנחנו אוהבים אותה יותר ויותר.

ניטן תאי

פיפיז

עד לפני כמה שנים ניתן היה למצוא בעיר רק מסעדה תאית אמיתית אחת:בית תאילנדי, כמובן. אחלה בחירה, אבל לא כזו שמזכירה במחיר (ובגודל המנות, ראוי לציין) את האוכל הקל, המהיר, הצנוע, הכיפי והזול להחריד של תאילנד. פיפיז היא התחלה בכיוון הנכון: מסעדנות קטנה בשוק לוינסקי, עם תפריט קטן ומחירים זולים יותר מהמקבילות. אולי זו ההזדמנות, סוף סוף, לשיחזור החוויה של הזמנת כל התפריט במסעדה תאית אמיתית.

פיפיז

צפרה

האסייתית הוותיקה של אבי קונפורטי נעלמה קצת מאחורי פרוייקטים גדולים יותר כמוטופולופומפו, אבל מדובר באופציה השפוייה יותר, בעיקר אם אתם חלק מעובדי המשרדים באזור יגאל אלון. מטבח שף, במובן של לקיחת חומרי גלם אסייתים והפיכתם למנות עם אינטרפטציה אישית בלי היצמדות למטבח מסוים.

צפרה

• צפרה
• התאילנדית בסמטת סיני
• אסיה
• מונאר
• פיפי'ז
• לונג סנג
• האנוי
• ניטן תאי
• בית תאילנדי
• טאיזו
• פרסי האוכל