מאז ומתמיד אהבתי מתוק, כנראה באופן חריג משאר האנשים. בעברית, לצערי, הביטוי "שן מתוקה" פחות עובד, אבל אין ספק שניחנתי בכזו. אני נוטה להאשים את אמי היקרה שהנהיגה תזונה בריאה בבית, כך שלאורך הילדות שלי קינואה, דוחן ונבטוטים היו מנת חלקי, בעוד דברי מתיקה כמו גלידה, מילקי, טריקס או שוקולד השחר היו הרחק מהישג ידי.
>>

שוקולד השחר זו בכלל נקודה כואבת – כשביקשתי סנדוויץ' עם שוקולד כמו כל שאר הילדים, נעניתי עם סנדוויץ' ריבה, וגם זה רק בימי שישי. התוצאה של חינוך כזה הייתה, כמובן, להגיע לחברות ומיד לפשוט על מגירת הממתקים שלהן. רק לפתוח אותה, לשאוב את הכל פנימה ללא מעצורים, להעריץ מתוק על כל סוגיו וגווניו, מפסק זמן ועד סוכריות לעוגה. השנים חלפו, אני התבגרתי, עזבתי את הבית הבריא לתל אביב, והסוכר עודנו בעורקיי.

זה קרה לפני שמונה שנים, כשהייתי בת 22, ואחד המקומות הראשונים שהכרתי בעיר היה מגזינו. עוד לפני שנחשפתי לפיצה, לפסטה ולשאר המנות האיטלקיות המעולות של המסעדה, מישהו אמר לי שאני חייבת לטעום את פאי הלימון-פיסטוק-מרנג המפורסם. שמתי פעמי למסעדה, ועוד לפני שהתיישבתי ניגשתי לנעוץ עיניים בויטרינת העוגות. לראשונה נחשפתי למסעדה ששמה את הקינוחים בחשיפות עליונה, אולי אפילו יותר מהראשונות העיקריות, שמכונות בחוסר צדק "אוכל אמיתי".

העוגות במגזינות לא היו מנות אחרונות, הן היו העיקר. אותה ויטרינה מהפנטת שגם פיזית וגם מטאפורית נותנים להן מקום של כבוד, ובצדק. העוגות המרהיבות, שיצר הקונדיטור המייסד ברק כהן, היו משהו אחר מכל מה שראיתי או טעמתי עד אותו הגיל. הן היו מושקעות, מושחתות ולרגע לא התביישו במי ומה שהן – כאילו הכריזו בגאון "אני כאן, ואני חתיכת עוגה". בלי תחפושת של קינוח קליל, צנוע או חלילה וחס, "לא מתוק מדי". הן היו בדיוק מה שקינוח צריך להיות – מתוק מאוד, מוגזם מדי ועושה טוב על הלב.

אותו פאי לימון התגלה כביס מנצח שלא צפוי להתיישן לעולם, אך הקשר שלי עם ברק הקונדיטור ומגזינו רק התחיל באותו ביס מרנג אלמותי. כמה חודשים אחר כך, ביום הולדתי ה-23, בחרתי לחגוג שם והפצרתי בחבריי להזמין רק עוגות. הם היו רעבים ורצו גם פסטה וסלטים ושטויות של "אוכל אמיתי", אז התפשרתי – אבל עדיין החלטתי שננסה את כל העוגות שבוויטרינה. וזה היה מענג בדיוק כמו שחשבתי שזה יהיה. כמה שבועות אחר כך כבר התחלתי לכתוב בטיים אאוט, תחת הטייטל כתבת הקינוחים של המגזין – תואר לו שיוועתי כל חיי הצעירים.

מאז אני ומגזינו הולכים יד ביד. בנתיים מחלקת הקונדיטוריה של המסעדה התפצלה לנקסט דור, ופועלת כשלוחה צמודה עם מטבח משלה. אני עדיין זוכרת את הפעם הראשונה שראיתי את העוגות של מגזינו בימיו הראשוני של וולט, תחת הכותרת "פרוסת עוגה ממגזינו", מה שמיד שלח אותי להזמין עוגת גזר מופלאה ורב שכבתית עם קרים צ'יז, שוקולד לבן ומרנג, וגם פרוסה של עוגת יומולדת, למרות שזה לא היה יום ההולדת שלי. שנים אחר כך ביקשתי מברק עוגת חתונה (זו דווקא כן היתה חתונתי), ואני עוד זוכרת את הרגע המרגש בו הגעתי לקונדיטוריה של מגזינו לאסוף אותה, ארוזה למשעי ובת שלוש קומות מפוארות – כל מה שרציתי שתהיה.

בשנתיים האחרונות ברק כבר לא במגזינו, ואני התקדמתי מקינוחים לכתוב גם על "אוכל אמיתי". כהן הספיק פתוח מותג משלו בנתניה תחת השם ויצ'ינו, אך המורשת שלו (ומתכוני העוגות) נשארו במגזינו, וגם תפסו מקום בליבי לעד. מעבר לכך, אין לי ספק בכלל שלא מעט מסעדות בעיר שאבו השראה מהמהפיכה של מגזינו, והתחילו לתת לעוגות יותר חשיבות בתפריט. אני תמיד אזכור מי עשו זאת קודם, ולימדו אותי כל כך הרבה ממה שאני יודעת על סוכר. שניים אולי רק לשוקולד השחר.

• הבועה
• אוכלים שותים
• מגזינו
• מתוק
• נוסטלגיה

לא עבר הרבה זמן עד שתל אביב זיהתה את הכישוף שנקרא העוגות של מגזינו. כשנפתחה המסעדה האיטלקית כולם התלהבו מהטייק מהניסיון לרענן את פורמט הפסטות-פיצה הקבוע (עם הרבה פסטות ופיצה, אבל בטוויסט), אבל די מהר הדיבור על מגזינו התפקס סביב סוף הארוחה. הקינוחים המטורפים שלהם – פאי לימון ופיסטוק, עוגת גזר מעלפת, הקראק פאי וכל שאר המתוקים של השף-קונדיטור ברק כהן (שעזב את מגזינו בדצמבר האחרון לטובת הרפתקה עצמאית) – תפסו את רוב תשומת הלב ואת תשומת הוולט, כך שהמסעדה נזנחה קצת לצד. וזה לא הוגן. לכם, לא להם.

>> תאכלו עוגות: נפתח הקפה-קונדיטוריה הראשון של מגזינו. ועוד ברמת אביב
>> ותודה על העוגות: השף ברק כהן עוזב את מגזינו בדרך למקום חדש משלו

עכשיו שיש למגזינו גם חנות קונדיטוריה נפרדת בסמוך למסעדה, וגם סניף של קפה-קונדיטוריה חדש ברמת אביב ג', אפשר להתרכז שוב במנות שאוכלים לפני הקינוח. כי בסוף מגזינו מספקת מענה לחוסר משמעותי בעיר – מנות איטלקיות ברמה. פיצות יש אמנם שפע, אבל מאוד קשה למצוא פסטה מוצלחת שעוברת משלוח בשלום, או אפילו יוצאת למשלוח. מגזינו הם בדיוק המקום ממנו אתם יכולים להזמין איזה בולונז בדרגת מסעדה או ניוקי משגע במשלוח, וזה באמת בעל ערך לא מובן מאליו. פחמימות על גלגלים, מה עוד צריך? אה, איזה קינוח. טוב, זה קצת יקר, אבל אם כבר מזמינים ממגזינו, אין מצב שלא ננצל את הצ'אנס.

מנה מומלצת:קשה מאוד שלא ללכת על הקלאסיקה שהיא ספגטי קרבונרה (82 ש"ח) קלאסי עם פלפל שחור, חלמון ביצה, פרמזן ובייקון. מה חשבתם, שתקבלו חזה אווז? פה זה הדבר האמיתי.
יש אופציה לטבעונים?גם לכם מגיע אווירה איטלקית בצלחת, ויש כמה מנות מעניינות – כולל היצע פיצות מאוד יפה על בסיס גבינה טבעונית של חברת Mashu, אבל אנחנו היינו הולכים על הכיף של מנת ריגטוני פומודוריני (72 ש"ח).
איך מזמנים?בוולט
ואם לא בא לי? לפעמים רוצים משהו קצת טראשי יותר, או פשוט אחר, יש לנו גם רשימה ענקית שלהמשלוחים הכי טובים בתל אביב. הכל מתחבא שם – אושר, חיי נצח, אהבת אמת, וזה רק ההמבורגרים ברשימה.

• מה מזמינים היום
• מגזינו
• אוכל איטלקי
• משלוח
• ארוחות משפחתיות
• קונדיטוריה

אני לא רגילה להיות ב-9 בבוקר ברמת אביב ג'. אבל עכשיו 9 בבוקר, ונדמה שהתושבים באזור כבר עירניים מתמיד. טוב, יש להם סיבה טובה, כי רבים מהם פוקדים כרגע את בית הקפה החדש שנפתח לפני ימים אחדים בשכונה, זה שהלוגו שלה יהיה מוכר לכל שמנמני העיר, וסתם חובבי המתוק. כי זה בית קפה ראשון מבית הקונדיטוריה של מגזינו. כן, שמעתם נכון. סניף הקונדיטוריה שצמוד למסעדת מגזינו אמנם מציע קפה מוצלח, אבל הסניף החדש הוא כבר החבילה השלמה – סניף רחב ידיים לעוגות המרשימות בעיר.

>>להזמין וולט ולנוח: שינויים דרמטיים בשירות המשלוחים הפופולרי

האגדה על העוגות של מגזינו החלה לפני שמונה שנים, אז ברק כהן החל לאפותן במסעדה עד שהכו גלים ברחבי העיר. אבלכהן עזב לפני כחצי שנה, כאשר את דרכו המשיכה הקונדיטורית שרון כהן (אין קשר משפחתי).״אנחנו מאוד שמחים ומתרגשים מהמקום החדש", מספר טל שטרן, שותף במגזינו. "התחלנו לתכנן אותו לפני שנתיים, אבל להקים עסק במדינה הזו לוקח הרבה זמן, שלא לדבר על התקופה הקשה מנשוא שנכנסנו אליה. אז עכשיו אנחנו בעיקר מחייכים ושמחים שהנה נפתח השער״.

השער המדובר כולל מקומות ישיבה רבים, בפנים או בחוץ, וכמובן ויטרינה בעלת תפריט העוגות המוכר, לצד עוגות נוספות פרי עטה של שרון כהן, מאפי בוקר מפתים, כריכים צבעוניים וכמובן, עמדת קפה. בכל זאת, שיהיה לכם תירוץ לאכול את כל המתוק הזה. איתי בידרמן, השף של קפה איטליה (גם היא חלק מקבוצת מגזינו) שעזר בהקמת המקום החדש מסביר את הקהל הרב שהגיע בטענה שתושבי השכונה רק חיכו לבית קפה״כזה שהוא ממש מתחת לבית, ולא שייך למרכז קניות כזה או אחר. אלא עומד בפני עצמו״.

המקום עצמו שמשי ונעים, מעוצב למשעי וניכרת בו השקעה של שנתיים, ומחשבה על כל פרט. החלק המרכזי הוא, כמובן, הוויטרינה שניצבת בפנים. איתרנו קודם כל את פאי הלימון-מרנג והקראק פאי שאנחנו אוהבים, ואת הפאי ג'אנדויה ופאי השקדים וכל המוכר והטוב לנו. עכשיו כשנרגענו, אפשר להתפנות לעוגות החדשות:פאי מייפל ומי ורדים, ועוגת גבינה באסקית מושלמת. המחיר הוא עדיין מחירי מגזינו (46 ש״ח לפרוסת עוגה, אמאל'ה), אבל עובדה שאנחנו עדיין משלמים אותה ומתענגים על כל ביס.

את החידוש האמיתי אפשר למצוא בגזרת המאפים, כי בכל זאת מדובר בבית קפה:בריוש סוכר רך (18 ש״ח), דייניש פיסטוק ופטל, דייניש שוקולד ודייניש קינמון (18 ש״ח לאחד), וכמובן קרואסון שוקולד וקרואסון חמאה מידי המגזינו (18 ש״ח לכל אחד). יש מגוון פיננסיירים (דולצ׳ה, שוקולד צ'יפס או פטל פיסטוק, 22 ש״ח לאחד), וחידוש מסקרן – בר שוקולד, שהוא למעשה אקלייר מצופה שוקולד ואגוזי לוז עם קרם שנטילי וניל מלמעלה. רלוונטי מאוד למי שממש, אבל ממש, רוצה להתפנק לצד הקפה (38 ש״ח).

בזירת הכריכים תמצאו כריך ביס עם סלט ביצים בלחם לבן וענני (24 ש״ח), כאשר אותו הלחם גם מככב בכריך ביס טונה (24 ש״ח). אגב, למי שלא מצליח לבחור בין טונה לביצים, יש אופציה של דואט בדמות כריך דו קומתי, שמגיע בלחם קסטן או דגנים. אל תדאגו מהחלק הקשה, כי אין (34 ש״ח). מלבד זאת יש כריך גאודה בלחם כפרי עם ירקות טריים (28 ש״ח), או בריוש עם סלמון מעושן וגבינת שמנת (28 ש״ח). יפה לכם רמת אביב ג׳ על הרכש החדש, אפילו עידית לינוביץ׳ עשויה להגיע ולהתפנק.
"מגזינו רמת אביב". אבא אחימאיר 1, א'-ש' 7:30-19:00. שעות הפתיחה צפויות להשתנות ולהתעדכן לאחר הרצה.

• אוכלים שותים
• מגזינו
• קונדיטוריה
• רמת אביב ג'
• חדשות האוכל

אחרי שמונה שנים וחצי ויותר מדי פרוסות עוגה, השף קונדיטור ברק כהן עוזב את מסעדת מגזינו – המקום בו הקים קונדיטוריה לתפארת, העלה על נס את הקראק פאי, היער השחור ואת הפאי לימון-פיסטוק. ועל הדרך לימד אותנו שגם פרוסת עוגה אחת במשלוח לבדה יכולה להיות מרהיבה.

עם עזיבתו של כהן, השף-קונדיטור החליט לחזור למושב בעמק חפר ממנו הגיע לתל אביב בכל בוקר, מתוך רצון להתפתח באופן עצמאי, וגם לחזור הביתה יותר. כהן מרגיע אותנו ומספר כי נראה שהעוגות והמתכונים שיצר עבור מגזינו ישארו במסעדה, יחד עם חלק נכבד מהצוות שעבד איתו, כך שהרמה לא צפויה להתדרדר.

כהן התחיל בכלל ככדורגלן מקצועי בבית״ר טוברוק בנתניה, אך בעקבות פציעה שינה את ייעודו המקצועי והמשיך ללימודי בישול, ומשם לקונדיטורית רביבה וסיליה – שם, לדבריו, למד באופן יסודי ומקצועי את הבסיס, מלחמים ועד קרם פטיסייר. לאחר דרך קצרה בתור שף קונדיטור בקייטרינג, כהן פגש את האחים ירזין, שהציעו לו לחבור אליהם למסעדה חדשה בשם מגזינו. עבורו זו הייתה הזדמנות להיות שף קונדיטור של מסעדה, ובכך לייצר שפה קולינרית אישית ולייצר קינוחים פרי עטו ולבו.

מאז נאפה הרבה בצק, הוקצפה לא מעט קצפת, גונאש הרבה גנאש – נו, הבנתם את הקטע. העוגות של מגזינו הפכו בזכות הטאץ׳ של כהן לאייקוניות – הן אסתטיות, גדושות, ססגוניות ומושחתות, אבל בטעם מדויק להפליא. כהן הלך על קו שנע בין אלגנטי וצרפתי למוגזם ואמריקאי, וזה פשוט עבד. פאי לימון פיסטוק עם מעטה מרנג נדיב כיכב בכל סטורי, קראק פאי נאכל כגילטי פלז׳ר באמצע הליל, עוגת היומולדת השווה ששימחה ילדים וילדים בנפשם – העוגות של ברק מלוות את העיר נאמנה כבר שמונה שנים וקצת, וזה בהחלט לא עניין של מה בכך.למעשה,ב-2019 הכתרנו אותו בתור השף קונדיטור הכי טוב בתל כביב במסגרת טקס פרסי האוכל שלנו בטיים אאוט.

בתחילתו של עידן הוולט בתל אביב, העוגות המופלאות הוצעו לבדן במשלוח, גם כפרוסות, וכך לימדו אותנו שפרוסת עוגה עד למפתן הדלת זה פשוט רעיון נפלא. במהלך התקופה הזו גם נפתחה הקונדיטוריה של מגזינו, בניצוחו של כהן, כסניף נפרד צמוד למסעדה. שם זכינו, לצד העוגות המוכרות, גם לטעום קרואסונים פריכים בעבודת יד, מאפים מלוחים, עוגיות עשירות ומסקרנות ועוד קינוחים מתחלפים.

אם כך, את העוגות הכבר מיתולוגיות שלו עדיין תוכלו לטעום במגזינו ובמשלוח, אבל אם תשאפו להינות מטביעת אצבעות הייחודות ביצירות טעימות בעתיד, ובוודאי שתשאפו, ברק עובד בימים אלה על פתיחת מקום משלו, אך זה בא עם חדשות קשות – תאלצו לצאת מהעיר לאזור חיוג 04, בלוקיישן שליד עמק חפר באיזור השרון. נעדכן בהמשך על פרטים נוספים, אז עד אז נזמין עוד עוגה ונאלח בהצלחה להתחלות חדשות.
מגזינו, מנחם בגין 21

• חדשות האוכל
• אוכלים שותים
• מגזינו
• ברק כהן

אנחנו אנשים בוגרים, משלמים שכר דירה, משלמים ארנונה לחולדאי, מפרידים את הזבל שלנו לפחים בשלושה צבעים, לא הולכים בנתיב אופניים כי אנחנו לא מפלצות, מרימים ת'קקי של הכלבה, משאירים 12 אחוז טיפ למלצר אם אנחנו קמצנים, 15 אחוז אם בא לנו להסתכל על עצמנו במראה. אנחנו מתחזקים משק בית (גם אם בתנאי תברואה מפוקפקים), מתחזקים מערכת יחסים מספיק ארוכה עם סוחר הסמים כדי לדעת לא לפנות אחרי כניסת שבת. אנחנו חיים ומתפקדים בעיר הזאת, אפילו יש לנו זכות הצבעה, בינתיים. מותר לנו לבחור. אז למה שלא פאקינג נבחר לאכול קינוח לפני האוכל?

>> הפרות הקדושות של תל אביב: הגיע הזמן לדבר על הדליקטסן
>> הפרות הקדושות של תל אביב: הגיע הזמן לדבר על פיתות

בואו נגיד את האמת: אחרי מתוק בא מלוח. מתוק משאיר אפטר טייסט חמצמץ וזה פחות קול להתנשק ככה. אז למה, בעצם, אנחנו צריכים לעבור ארוחה שלמה כדי להגיע לדובדבן שבקצפת? אגב עוד שקר שסיפרו לנו, מה פתאום שפרי יהיה מעל קצפת? באיזה עולם?

>>הפרות הקדושות של תל אביב: פודיז
>> הפרות הקדושות של תל אביב: לימון במים
>> הפרות הקדושות של תל אביב: אוכל בפיתה

אנחנו לא צריכים לעבור דרך מיני ירקות ביושבם כמטבוחה או קטניות באמתלה של חומוס, כשכל מה שבא לנו, דבר ראשון, זה לדחוף לפה עוגת גזר של מגזינו. אנחנו לא צריכים לחכות ארוחה שלמה כדי לאכול פאקינג צ'יז קייק ברומנו. אנחנו במילא חיים בעונש, ואנחנו רעבים עכשיו. במקום לתקוע לחם עם רסק, בואו נקרא לגלוטן בשמו – סוכר. עכשיו בואו נאכל אותו בצורה שמאדירה אותו: בצק עם נוטלה, קראק פאי, כנאפה פיסטוק. בלי להתבייש ובלי לחכות שתיים שלוש מנות. אחר כך, כשנהיה רגועות, נהיה הרבה יותר פנויות לבצק בשמן כמהין.

מחקרים מדעיים, לא כאלה שהמצאנו, כאלה שערכה פרופ׳ ברברה רולס מאוניבסיטת פנסילבניה שחקרה את הנושא 40 שנה, גילו שככל שנאכל יותר ממשהו, כך נאהב אותו פחות. כך נוצרת תחושת שובע, לכאורה. עד שמגיע הקינוח, והופ – פתאום יש קיבה נפרדת. למען האמת זה לא שהקיבה גידלה נדל"ן חדש, היא פשוט השתעממה. עד שהגיע סירופ שוקולד לסביבה.

אז למה לא לקפוץ ישר לסוף, להתענג, וכשהבטן שלנו תשתעמם מכל הטוב הזה, נעבור לעושר הטעמים המורכב שהתפריט מציע? אין סיבה שנמתין עם הקינוח לרגע בארוחה שבו אנחנו כל כך מפוצצים שכבר שונאים את עצמנו. אם לא נסיים מהצלחת לא יבוא שוטר. לעומת זאת, עדיין יבוא קינוח. אנחנו אנשים בוגרים ואף אחד לא ימכור לנו יותר שאסור לאכול כמו שרצינו כשהיינו ילדים.

• אוכלים שותים
• קינוחים
• מתוק
• עוגות
• מגזינו
• קראק פאי
• כנאפה