>> הארטיבסטית הילה גלילי היא מעצבת מוצר, פעילה למען שוויון זכויות לנשים ופעילה במאבק להשבת החטופים. היא מקדישה את חייה להבעת מחאה באמצעים חזותיים, במחוייבות ובחזון הומני, תוך יצירת שפה אמנותית ייחודית. "קשורה בעיניים פקוחות" היא תערוכת הבכורה שלה, שתפתח מחר (30.10) בגלריה לאמנות במרכז עמיעד. בתערוכה יוצגו יצירות מגוונות בטכניקות שונות המשלבות מיצגים, מיצבים, ספרים ואיורים מקוריים, תכשיטים וצילום, כולן שמות דגש על הקשר בין אמנות לחיים ועל התזוזה על ציר הזמן ההיסטורי בו אנו חיים. הצילומים הם פרי שיתוף פעולה עם צלמים שתיעדו את פעילותה והיא מעניקה להם במה להציג את נקודת מבטם.עוד פרטים על התערוכה כאן

1. שוק הפשפשים

בילדותי אבא היה לוקח אותי לשוק, הוא תמיד שוחח עם האנשים והתמקח עם הסוחרים. הפתיחות שלאבי עם אנשים שונים ומגוונים והידע שלו בכל מיני תחומים, מלווה אותי גם היום כאדם בוגר ובדומה אליו, אני מוצאת אצלי דמיון רב בהתנהלות מול אנשים. זה חלק ממני וחלק מהחינוך שלי לתקשורת בין אישית ואמפתיה. השוק הישן והחדש, הריחות והצבעוניות באנשים ובמקום, נוגעים בי בלב ובכל פעם שאני באזור המקום מרגש אותי מחדש. זו גם אחת הסיבות שבחרתי לעשות את תערוכת הבכורה שלי במרכז עמיעד.

2. שוק לוינסקי

גם לו יש חלק נוסטלגי מילדותי – חנויות הצעצועים, ריחות התבלינים, מסעדות הרחוב והבורקסים עם ניחוחות האוכל הביתי וכמובן, האנשים שמגיעים לבלות ותמיד נותנים תחושה של מקום שוקק חיים.

3. נחלת בנימין // נווה צדק

כמעצבת בתים וכמי שמתעניינת באדריכלות כל האיזור של השכונות הללו, המאופיין בבניה משנות ה-20 של המאה הקודמת, עם הישן, החדש והשימור – תמיד מסקרן אותי.

4. ביר גארדן שרונה

זה המקום שבו תמיד אחרי המחאות כולם נפגשים בו. אנשים בעלי אותם ערכים כמו שלי יושבים ביחד ומדברים על המצב, ובכל פעם מתווספים עוד אנשים חדשים מעניינים.
אלוף מנדלר 3 תל אביב

5. פארק הירקון

אני משתדלת לצאת לרוץ בבוקר לפחות בין שלוש לארבע פעמים בשבוע. פארק הירקון, הריאה הירוקה של רמת גן ותל אביב, מעניקה לי חמצן ומאפשרת לי להתחיל את היום כשהוא מלא באנרגיות חיוביות.

מקום לא אהוב בעיר:

האמת היא שאין לי מקום כזה. אני בחורה נוסטלגית ואומרים שגם אופטימית, וכל דבר אצלי הוא מקור להשראה. אימי נולדה בתל אביב ואבי גדל בעיר. מילדותי אני נמצאת כמעט בכל אזור בתל אביב, כך שבכל מקום אמצא פינה חמה בלב, משהו שתמיד יהווה עבורי חלק מזיכרון יקר.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
הרצאה של הארטיביסט זאב אנגלמאיר, חבר למחאה, שמאוד נגעה לליבי. כארטיבסטית שלא הייתה פעילה עד לפני שנתיים וחצי ולא הכרתי אותו לפני, אני רואה באישיות הנאיבית והרגישה שבו, במקצועיות ובדמיון שלו משהו צנוע וענוג שמבחינתי ראוי להערכה גדולה מאוד.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
"סיפורה של שפחה". בפרקים הראשונים של הסדרה הגיבורה מספרת על איך אמא שלה היתה אקטיבסטית ופעילה במחאות בארצות הברית רגע לפני ההפיכה המשטרית בסיפור.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?ה
המלצה שלי לתרומה אינה בכסף, אלא בעשייה. אני מאמינה שכל אחד יכול לעשות למען האחר. לעשות משהו שהוא הכי טוב בו והרעיון הוא לתת את האפשרות להעניק למישהו קצת אור בתקופה הקשה של חייו.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
שוב. זאב אנגלמאיר.

מה יהיה?
רוצה להאמין ומקווה מאוד שנחזור לשפיות.רוצה להאמין שרוב האנשים מיסודם הם אנשים טובים והרוב הטוב הוא זה שיגרום לשינוי המיוחל.

• העיר שלי
• אמנות ישראלית
• מיצג
• שוק הפשפשים
• נחלת בנימין
• נווה צדק
• שוק לוינסקי
• ביר גארדן
• זאב אנגלמאיר
• פארק הירקון

האמנית שרון פידל לא תיארה לעצמה שמיצג ספונטני שלה בתחנת אוטובוס יגרור תגובות כה סוערות ברשת. השבוע פרסמה פידל סדרות תמונות בחשבון הפייסבוק שלה, בה היא נראית עומדת בתחנת אוטובוס בחזייה ותחתונים. "ממתינה באשקלון/אשדוד/גבעתיים (מה זה משנה), בלי טיפה של פילטר ומייקאפ", כתבה בפוסט. "כבר לא צריך שוגר דדי, נהג אוטובוס זה הכי משתלם היום".

בין היתר, כתבה פידל בתיאור של אחת התמונות: "אני והרב-קו שלי והתדלדלות שרירים ועור", והבהירה כי תוך כדי שהיא מוחה עלהדרת נשים מהתחבורה הציבורית, ההתנגדות שלה היא גם לאידיאל היופי הבלתי מושג. "כמו חלק מחברות פייסבוק שלי, מעל גיל 50 וכוסיות, כנראה אצטרך להעלות גם את עצמי בתחתונים וחזייה, כי מגיע גם למתדלדלות ונוזלות זכות קיום. אני אייצג אתכן לפני העלייה לאוטובוס", כתבה ערב לפני כן, כשהביעה את כוונתה לקיים את המיצג.

הפוסט זכה למאות תגובות מנשים רבות, ביניהן גם כאלה מהקשת הימנית של הפוליטיקה, אשר עודדו את פידל ותמכו במיצג המקורי. לצדן, היו כמובן גם מי שפחות התחברו, בלשון המעטה, או שהתקשו לקבל את הטשטוש בין האמנות למציאות. אחד המשתפים את הפוסט של פידל טען כי היא "מנסה להתגרות בציבור החרדי" ותיבל לסיום בהערה אייג'יסטית: "מאיזה בית אבות ברחת?".

בפוסט נוסף שפרסמה בשעות הערב, הסבירה פידל: "רוצה להסביר לאלו שנבהלו שאולי אעלה על אוטובוס. לא חשבתי לעלות על אוטובוס בכלל, אני אמנית רישום וידאו ומיצג, ומתעסקת המון בגוף, בנשיות, בחיים, במוות. מבחינתי זו בכלל לא פרובוקציה, זו אמנות ומחאה שמנסה להעביר המון מלל שקשה כבר לכתוב. אני אעשה כל מה שאני יכולה במסגרת מצבי, להתנגד בכל תוקף ליהדות החדשה שצפה לה כאן פתאום. תחיו, אל תכתיבו לי כלום, זו בחירה שלי. לפני שנה כולם ציקצקו 'מה פתאום זה לא יקרה', אז זה קורה ממש, וזה מתחיל בזה, וייגמר בדכאון עם חוקים הלכתיים בכנסת".

לגבי נושא דימוי הגוף כתבה: "נשים/גברים/ נערות/נערים, לא צריך להצליח לאהוב את הגוף שלנו, זה יכול לקחת חיים שלמים, חבל על הזמן. פשוט לחיות איתו כפי שהוא ושהעולם יתפוצץ". וסיכמה: "זה לא בגד ים, זה תחתונים וחזייה".

>> הכתבה פורסמה לראשונה במגזין "את"

• הבועה
• עירום
• מחאה
• מיצג

אם אתם יותר בווייב של שיטוט קליל בין אירועים שונים בעיר, התנסות בחוויות מעניינות שדורשות מכם בעיקר להפעיל את הראש ופחות את הגוף, זה הליסט בשבילכם. מסרטים דוקומנטריים, דרך מיצגים אור קוליים ועד מופעי מחול וטעימות יין מתחת לכיפת השמים – כאן תוכלו למצוא מזור לכל הצרכים האומנותיים שלכם.נשמע כמו לילה מטורף במוזיאון 5 או לא יודעים, כמה סיקוולס היו לסרט הזה?

לילה לבן ויום הולדת 90 למוזיאון תל אביב

מלבד הופעה מרימה לאללה של טיפקס ואיחוד של ״ילדים סורגים לאלוהים״ (עידן אלתרמן ואבי גרייניק), תמצאו במוזיאון האהוב מבוך של הזיות וחוויות מכל קצוות הקשת. מופע דראג, מופע אקרובטיקה, הרצאה של קובי פרג׳ האהוב, משחקי קופסא ענקיים, סדנת מקרמה, שזירת פרחים, אומני קריקטורה, סדנת פוטוגרמה – ואפילו סדנאות הכנת שרשרת שם על גרגר אורז וחידון נוסטלגי בהנחיית אבשלום קור.
הכניסה לאירוע מגיל 18. חינם, בהרשמה מראש למחזיקי דיגיתל בלבד, מוזאון תל אביב לאמנות, שדרות שאול המלך 27. בשעות 21:00 – 01:00

>> הלילה הלבן חוזר: האם חיי הלילה של תל אביב מתו? לא. ואתם?
>> אומרים שהיה פה שמח: 5 המלצות לילה לבן למי שאוהב נוסטלגיה
>> לה פאמיליה: 5 המלצות לילה לבן למי שמסתובב עם המשפחה

הקרנות, מיצגים ווידאו ארט בתדרXמוז״א

בנוסף להופעות ולמסיבות, אי אפשר לשכוח שמוזיאון ארץ ישראל הוא בראש ובראשונה – מוזיאון. נטע לי פלדסמן ואיציק מור יערכו הקרנות וידאו ארט ברחבי המוזיאון ותאי רונה ומג׳דרה אייז יציגו בפלנטריום את הפרויקט החדש שלהם – 360 מעלות של פרויקט אודיו ויזואלי עם פסקול חי. בנוסף יוקרן הסרט שזה בפרס הצילום של פסטיבל דוקאביב, ״לוס אנג׳לס דרום: מחזמר דוקומנטרי״, שמספר את סיפורו של מתקן שעונים מהעיר התאומה של אל.איי: קריית מלאכי. אבל, וזה אבל גדול, ״עולה לראש״, הסרט החדש והמצופה מאוד של ערוץ הכיבוד יוצג באירוע בהקרנת טרום-בכורה, ואפשר גם לבוא רק בשביל זה כי זה נורא הגיוני.
מוזיאון ארץ ישראל, חיים לבנון 2, הסעות מבית רומנו.
המופע של תאי רונה ומג׳דרה אייז יערך בארבעה סבבים: 20:30 ⇽ 22:00 ⇽ 23:30 ⇽ 01:00, ויעלה 30 שקלים ללא כרטיס כניסה למוזיאון.
כרטיס לסרט הדוקו או לערוץ הכיבוד יעלה 77 שקלים וכרטיס הכניסה למוזיאון מגולם במחיר הסרט.

לילה לבן בסוזן דלל

כמובן שמופעי המחול המרשימים ביותר בפסטיבל יתקיימו בפנים ומחוץ לסוזן דלל, בירת המחול של נווה צדק. והם מגיעים עם מוזיקה חיה וטעימות יין ומעדנייה למבקרים – כי אם לצפות במחול, למה לא להשתכר ולנשנש תוך כדי?
מרכז סוזן דלל, יחיאלי 5, כניסה חופשית. 19:00 עד חצות.

>> די להתנשא: 6 המלצות לילה לבן למי שמגניב מדי
>> יצאנו לרקוד: 5 המלצות לילה לבן למי שחייב להזיז ת'טיזי

אמנות לאורכו של שוק התקווה

כל אירועי הלילה הלבן בשכונת התקווה שווים ביקור. ממש כל אחד ואחד. אבל לחובבי האומנות יש כמה היילייטים שנפרשים לאורך השוק של השכונה:

״אספלט, טל, פלורצסנט, ירח״ – מופע מחול מאת יעל סופר סמסון, הלל פרלמן, הילה גיל ו״Nico Teen״ (זוהר שפיר, על המוזיקה) שהדמויות בו משתמשות בשוק הריק – בבאסטות ובמרחבים המושבתים לעת ליל – כבמה למסע תנועתי מרגש.

שוק התקווה –״שוק התקווה״–עבודה של האמן והאדריכל רועי פביאן, שמייצר מיצג קולי מרחשי שוק ומסחר שאופייניים לשעות היום. בערבוב של רעשים אלה עם החלל הריק של הלילה, נוצרת המולת יום שמכסה את המרחב הלילי והשקט.

סטודיו ״FUNFUN״ תקווה – צחי זקי אבינועם, רותם מקרית גת, ג׳קי דורון לוי ויוסף למפל יפתחו סטודיו פנזינים לערב אחד, בו יעבדו יחד תושבי השכונה והמבקרים סיפורי שכונה גנוזים וסיפורים אישיים בטכניקות של קופי פייסט ידני, איור, צילום וכתיבה לכדי פנזינים אישיים.

״שקוף״ –עבודת וידאו של אמנית הניו-מדיה רומי ארדן. על דלתות הגלילה של מחסני הבאסטות נפתח צוהר לעולם הרוחש של חיי היום יום של המחסן, זה הצופן בחובו פעילות אינטנסיבית של פריקה וטעינה, אחסון של סחורה ומגוון פעילויות אחרות.

בסטודיו יורם לוינשטיין תוצג "טוב", הצגה מאת המחזאי ס. פ. טיילור –המחזה, שזכה להצלחה בין-לאומית, מספר את סיפורו שלג׳ון האלדר – איש משפחה למופת, בעל מסור, אב דואג ובן שמטפל באמו החולה. חייו של ג'ון, הסופר והמרצה הנערץ, עומדים להשתנות עם עליית הנאצים לשלטון. דרמה מוזיקלית בליווי הרכב נגנים. בתום ההצגה תתקיים שיחה בין הקהל לשחקניות וליוצרים.
אולם המופעים ״עבאס״ של הסטודיו למשחק מיסודו של יורם לוינשטיין ברח׳ חנוך 19, 20:30. מחיר כרטיס מיוחד ללילה הלבן באמצעות קוד קופון לרכישה באתר הסטודיו למשחק או בטלפון 3006 – 45 שקלים.כל המיצגים בשוק התקווה: מ-20:00 עד חצות, כניסה חופשית

במה פתוחה – לילה לבן במרכז הקהילתי ״אריק איינשטיין״

לאמנים בנפשם שגם אוהבים להופיע, מומלץ להגיע לבמה הפתוחה ״כל כישרון צריך מרפסת״ במרכז הקהילתי שברחוב דב הוז. מרפסות המרכז יהפכו למשך ערב אחד לבמה פתוחה בעבור הצגות כישרונותיהם של תושבות ותושבי השכונה. לאחר הבמה הפתוחה תתקיים הופעה של אמן המש-אפים (והרווק הנחשק לשנת 2021) עידו ברטל.
מרכז קהילתי אריק איינשטיין, רחוב דב הוז 16, 20:00, כניסה חופשית

• אמנות
• ❤ תרבות
• לילה לבן
• אמנות ישראלית
• מיצב
• מיצג
• טיים אאוט סופ"ש // גיליון 901 // הלילה הלבן חוזר

היא נראית כאילו שימי תבורי עשה אהבה עם אושוויץ. הדבר הראשון שתופס אותך במפגש עם אלה (ג'י) גרינבאום, 40, זה העיניים האלה. יש לה עיניים של הבעל שם טוב. בכל מפגש איתה זה הדבר שמיד תופס אותך ולא מרפה. וזה לא שאנחנו נפגשים בבית מדרש. אפשר לפגוש אותה כדרך קבע (כשהיא לא רוקדת) סמוך מאוד למעיין הערק הקרוב לביתה.

בשאר הזמן היא אוסף בלתי אפשרי של ניגודים. היא נראית כמו כל הסאטלות שבעולם. בפועל היא סחית בלטה. בפועל היא לא נגמרת, בעשייה, בנחישות. כנראה שאני לא היחיד שמתחבר לאנרגיות האלה, כי גם ביום וגם בלילה אפשר למצוא בסביבתה לא מעט אמנים ואומנים מכל מיני סוגות. נפגשנו לראשונה אצלה בבית כשמספר נגנים קלאסיים התקבצו בסלון ביתה לג'אם לא מתוכנן. וככה נפל לי האסימון, דרך ההתבוננות בה ובמי שמכרכר סביבה ולמה. ואלו לא חוטבי עצים ושואבי מים. הרבה ברירה לא הייתה לה. הנסיבות של חייה הכתיבו לדעתי כבר מילדות לאיזה כיוון יזרמו חייה.

"כשהייתה לי בתמצווש ההורים עשו מזה סיפור ועשו חגיגה באולם ואני התרגשתי עד שיצא לי חצ'קון ענק באמצע האף", משחזרת גרינבאום. "בנוסף להיותי ילדה שמנמונת ממושקפת בוא נגיד שזה היה מראה מלבב. אניווייז, בכסף שקיבלתי מהמתנות קניתי לי טייפ דאבל קאסט עם רדיו. ביליתי ימים ולילות שלמים בהקשבה לרשת ג' ורדיו ג'ורדן פרום עמאן, מלקטת קולות מסונתזים וביטים של שנות ה-90'. הכל עניין אותי. כל מה שנחשב מחוץ לארץ, כלומר אירופה ואמריקה. פופ, רוק, אינדי, גראנג', ראפ. קורט קוביין פוגש את סנופ פוגש את מדונה. הכנתי קסטות אוספים כתחביב, מה שיותר מאוחר התפתח לאיסוף קליפים מאם.טי.וי; בקיצור, האוזניים והעיניים האספניות עבדו שעות.

"בפעם הראשונה שנפגשנו אמרת שיש לי עיניים מפחידות. רופאים תמיד שואלים אם יש לי בעיה בבלוטת התריס, ככה זה כשיש עיניים בולטות. מנקודת המבט שלי הן עיניים שרואות הכל ורוצות עוד ועוד", היא מסבירה. "בחלק הראשון של החיים הייתי בטוחה שאהיה ציירת. את רוב שנות נעוריי ובגרותי העברתי בסינמטק ירושלים בגיא בן הינום. למרות שהכינוי 'ילדה טובה ירושלים' תמיד נמצא לי מעל הראש, העיר הזאת קשה לי עד מאוד, סחופת רוחות, קרה ומנוכרת. אולי כבת להורים שנולדו בתל אביב, היא [תל אביב] זו שמרגישה לי יותר כמו הבית האמיתי.

"היה גם רומן עם קולנוע ואמנות. ביליתי במחלקה לאנימציה של בצלאל. שם גיליתי שאני מעדיפה להניע את עצמי מאשר דמויות מונפשות. כך למעשה התחלתי לרקוד. ריקודי בטן. מחול נשי עתיק וקסום שעזר לי לשחרר את הרוח שהייתה מודחקת במסגרת הגברית האקדמית ובכיתות המחשבים. הריקוד פתח מסעות לעולמות מוזיקליים ותרבותיים חדשים וישנים, תאר לך אשכנזייה שכמותי הופיעה בבתים עיראקים, מרוקאים, תימנים וערבים ובהמשך גם מסעות למצרים, ירדן, ומרוקו. באחרונה מצאתי אהבה גדולה לתרבות הגנאווה, זרם סופי צפון אפריקאי שעורך טקסי טראנס. ובכלל הטראנס, האקסטזה, איבוד תחושת הזמן, המעבר למצב תודעתי חדש, החיבור לרגשות עמוקים נסתרים ולאני האמיתית. אבל מי היא האני האמיתית?".

את סהר עזימי הכירה אלה כשגרו באותו הבניין וקיר לבנים דק חצץ בין חדר השינה שלה לסלון שלו. יש הרבה אנשים שקיר מפריד ביניהם, אבל ספציפית במקרה של שני אלה זו מבואה לעולם שלם של אפשרויות. לא צריך להיות פרויד בשביל להבין שבגלל המרכיב האנושי שבתמונה יש ביניהם איזו אינטימיות אנדמית. אחרי הכל, הם יודעים דברים אחת על השנייה. המוטיב של ההיכרות הזו מייצרת מפגש שחוצה את כל הניגודים. בימים אלו מתארחת גרינבאום בגלריה אותה מנהל עזימי ביפו העתיקה לרזידנסי בן שבוע של התכנסות פנימית ויצירה. בסופו של השבוע תציג עבודה חדשה ומקורית בגלריה. זו הזדמנות להציץ לעולמה של אלה ולראות מה עושה האמנית המאוד לא גנרית הזו.

"ביום ראשון, 20.2, אני נכנסת לגלריה 'ב-אהבה' בניהולו של סהר עזימי, לשבוע שבמהלכו אני מקווה לשחרר את רוחות היצירה. אני נמצאת בתקופה של חיפוש אחר הבית הבא שלי. הפיזי, האמנותי, הרוחני. סהר פתח עבורי פתח והציע לי שבוע בביתו השני כדי לחקור. במהלך השבוע הזה אגור, אצור, אשאל שאלות, אעתיק חלק מהפעילויות היומיומיות שלי לשם, מתוך כוונה שהבית הארעי יניב בית חדש", אומרת גרינבאום. "העבודה בגלריה היא הראשונה מבין סדרת עבודות פרפורמנס של אורחים שונים בשם 'חלון בינינו' פורמט עבודות פרפורמנס בחלונות תצוגה/ראווה שיעסקו בשיקוף והשתקפות, קירבה וריחוק בין האמן והקהל, הצצה ומציצנות פנימה והחוצה.

"בסוף השבוע הזה אזמין קהל לצפות בתוצר שיווצר, אולי הוא לא יהיה מוצר מוגמר של ריקוד/מוזיקה/אמנות/כתיבה/משחק אבל בהחלט תהיה הזמנה לראות בצוהר לנפש שלי, שאוהבת לשחק בכל המדיומים האלה. אני בעיקר שואלת איך אפשר להרקיד מילים, לצייר ריקוד, לשיר צבעים. האם חוויית צפייה במופע יכולה להשתנות?", היא שואלת. "בטקס לילה גנאווה שחוויתי במרוקו, הלהקה והקהל ישבו ביחד באותו חלל, חלק מהאנשים קמו לרקוד ולתקשר עם שד שהיה קיים בהם, וכך הפכו לפרפורמרים מול אלה שנשארו לצפות בהם, כולל הלהקה עצמה. כולם ישבו באותו חלל ביתי, ללא הפרדה של במה, תאורה, הגברה. וכך, מצד אחד הייתה תחושה אינטימית וקרובה, ארצית וביתית, ומצד שני טקס רוחני עמוק שבו כל הנוכחים חוו מסע תודעתי. אני מחפשת ליצור חווייה רגשית חושית ברמה כזאת, לאו דווקא מתוך חיקוי של הדבר עצמו, דבר שעשיתי לא מעט – אלא מתוך מחקר ויצירת דבר חדש".

>> אלה גרינבאום, Between Us, גלריה ב-אהבה, כיכר קדומים יפו

• ❤ תרבות
• אמנות
• מיצג
• פרפורמנס
• מחול
• מוזיקה

• Facebook
• Twitter
• Email

• מחאה
• מיצג
• אירועים בחינם