הדרך ארוכה, מאוד ארוכה, אבל לפחות לפי התקציב שאושר הלילה בממשלה יש שתי בשורות משמעותיות בתחום התחבורה לעיר. כמה זמן יעבור עד שבאמת נהנה מהפירות? אין לנו מושג, כנראה שלא מעט

יש עדיין דרך ארוכה, ליטרלי, עד שהכל יקרה – אבל תקציב המדינה שאושר הלילה בממשלה מביא עמו שתי בשורות חשובות ומשמעותיות לעיר בתחום התחבורה. הראשונה היא שב-2024 תחל גביית אגרת גודש לנוסעים ברכבים פרטיים בגוש דן בשעות העומס, והשנייה היא חוק המטרו – שעתיד לקדם את הרחבת הרכבת הקלה בעיר בפרט ובגוש דן בכלל.

האם ניתן כבר לדמיין שעוד כמה שנים טובות העיר תהיה מרושתת בקווי רכבת יעילים ושעומס כלי הרכב הפרטיים יצומצם משמעותית? אנחנו יכולים בעיקר לחלום ולקוות. קודם כל נמתין לאישור התקציב שעובר כעת לכנסת. עניין לכאורה טריוויאלי, אבל קורה עכשיו לאחר כמעט שלוש שנים שלא קרה. מרגש.

אגרות הגודש נועדו להפחית את כמות הרכבים הפרטיים שנכנסים לאזור גוש דן בכלל ולתל אביב-יפו בפרט, ולהגביר את השימוש בתחבורה ציבורית. תכניות דומות לה כבר קודמו במקומות אחרים בעולם, ולפי דברי ההסבר "הביאו לירידה של 15-20% בהיקף הנסיעה בערים כגון לונדון, סינגפור ושטוקהולם".

התשלום, כך לפי ההצעה, ייגבה בדומה לאופן שבו נגבים התשלומים לכבישי אגרה דוגמת כביש 6. מטרופולין גוש דן יחולק לשלושה אזורי תשלום והתעריף ישתנה ביניהם וכן בהתאם לשעה שבה נוהגים באזור.

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

אני מאשר/ת קבלת ניוזלטרים ומידע פרסומי מאתר ״טיים אאוט״לאישור אנא סמנו

בטיוטת חוק ההסדרים הנוכחית שוב עולה ההצעה להטיל אגרת גודש למי שנכנס לגוש דן בכלל ולעיר בפרט. האם יישום של הצעה כזו אכן יפחית את השימוש ברכבים פרטיים? ייתכן שזה תלוי לא מעט באיכות התחבורה הציבורית

מדובר בהצעה שכבר דובר עליה בעבר, וכעת היא שוב חוזרת לכותרות: הטלת אגרת גודש על אלה שנכנסים לעיר ברכב פרטי. ההצעה מופיעה בימים אלה בטיוטת חוק ההסדרים שעדיין לא אושר. היום (ב') התפרסמו פרטיה הראשוניים בעיתונים הכלכליים.

ההצעה שמקדמת הממשלה נועדה להפחית את כמות הרכבים הפרטיים שנכנסים לאזור גוש דן בכלל ולתל אביב-יפו בפרט, ולהגביר את השימוש בתחבורה ציבורית. תכניות דומות לה כבר קודמו במקומות אחרים בעולם, ולפי דברי ההסבר "הביאו לירידה של 15-20% בהיקף הנסיעה בערים כגון לונדון, סינגפור ושטוקהולם".

ואולי הכי מעניין הוא התעריף המירבי שמוצע: 37.5. כן, זה מה שייתכן שיעלה לכם בעתיד כדי לנהוג לעיר. האם ההצעה תישאר בנוסח הסופי של חוק ההסדרים? האם המהלך אם ייושם אכן יוביל להפחתה בשימוש ברכבים פרטיים לאור מצב התחבורה הציבורית בארץ? נדע את התשובות בהמשך.

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

אני מאשר/ת קבלת ניוזלטרים ומידע פרסומי מאתר ״טיים אאוט״לאישור אנא סמנו

טור אישי

היי שמאלנים, האחדות חשובה כרגע יותר מהכל

הקמת ממשלת שמאל מובהקת במדינה כה מקוטבת היא כמו לחבר ראש של אדם לגוף של תרנגול. אז כן, בנט ושקד וליברמן וכל מי שלא סבלתי - נלמד לחיות יחדיו. למען הכלל

יאיר לפיד | צילום: איליה מלניקוב, איפור: ויטה קטורגין

מאתעומרי פיינשטיין

31 במאי 2021

גילוי נאות: מעולם לא הצבעתי ליאיר לפיד או לנפתלי בנט. אני מרציסט בנשמה. מערכת הבחירות בה הצבעתי לראשונה הייתה גם הראשונה בה שניהם רצו במקביל, כל אחד בראשות מפלגתו.כמו שאר עמיתי השמאלנים ראיתי בלפיד פופוליסט חלול וחסר אידיאולוגיה אמיתית; ובבנט ראיתי דמות מסוכנת, קיצונית ומשיחית. ייתכן שהדברים האלה באמת היו נכונים לשעתם. למרות כל זה, ההכרזה אמש של בנט על הליכה לממשלת אחדות יחד עם "ידידי יאיר לפיד" עשתה לי נחת בלב. כן, אותו נפתלי בנט שלפני כמה שנים הרעיון של ממשלה בראשותו נשמע כמו חלום בלהות.

איך זה לחבק את נפתלי בנט: מדריך לשמאלן המבולבל

המציאות של היום היא שונה בתכלית. ההגדרות של ימין ושמאל הפכו אבסטרקטיות לחלוטין. בערוצי התקשורת השונים ליברמן משויך ללא היסוס במחנה השמאלי. האדם שהיווה את המשקולת הימנית הכבדה ביותר בממשלות נתניהו, שעמד בראשות המפלגה ההומופובית שממנה יצאה האמירה הבלתי נשכחת: "הומואים מסכנים, מתאבדים בגיל 40".

נפתלי בנט | צילום: מנחם כהנא Gettyimages

התמונות ששודרו אמש הדגישו מעבר לכל ספק כי אנחנו נמצאים באירוע שהוא הרבה מעבר לימין ושמאל: שלטי ענק עם הכיתוב "שמאלנים בוגדים" מול ביתה של שקד, איחולי פיגועים מול ביתו של בנט והפצת תמונתו עם כאפייה כמעין "הומאז'" לאותו הפוסטר שהסית נגד יצחק רבין ז"ל. המראות האלה משקפים יותר מכל את האדמה החרוכה ורווית השנאה אותה משאיר נתניהו בלכתו הצפויה.

דווקא במהלך מערכת הבחירות האחרונה, עוד לפני שהגיעו תוצאותיה, האמנתי לראשונה שזה לא חייב להיות ככה. מצאתי את עצמי משוחח עם מצביעי ימין – מצביעי סער או בנט, מצביעי ליברמן, ליכודניקים ואפילו מצביעי ש"ס. הם היו בדיוק האנשים שלמדתי לחשוש מהם ושאני מכיר רק בתור טוקבקיסטים אלימים. אך עם כולם הצלחתי די בקלות לנהל ויכוחים ושיחות – נעימים ומכבדים.

למדתי את דעותיהם. הבנתי מדוע כל אחד מהם חושב כפי שהוא חושב. לא הסכמתי, אבל הבנתי. דווקא באותן שיחות על הפערים העצומים בינינו מצאנו גם לא מעט ערכים משותפים והסכמות. זאת היתה עבורי הוכחה שהשנאה מגיעה מלמעלה למטה ולא להיפך. היא מגיעה מאותו נתניהו שמכנה את ממשלת בנט-סער-לפיד "ממשלת שמאל מסוכנת" ומסביבתו.

הפנטזיה שלי תמיד תהיה ממשלת שמאל ברורה המבוססת על שיתוף פעולה בין יהודים לערבים, אך ממשלה כזאת היא לא מה שנחוץ כרגע. הרי הקמה של ממשלת שמאל מובהקת במדינה כה מקוטבת תהיה כמו לחבר ראש של אדם לגוף של תרנגול. העם הכה מפולג שלמד לשנוא את מי שחושב אחרת צריך לקבל דוגמה ממנהיגיו. הוא צריך לראות את איילת שקד ותמר זנדברג, זאב אלקין ומנסור עבאס, מרב מיכאלי ואביגדור ליברמן יושבים כולם יחד. הוא צריך לראות אותם מנהלים דיונים, מקבלים החלטות, מסכימים על מה שניתן ומתווכחים בנחישות אך בשלווה על אי ההסכמות, מתוך ההבנה שכולם מעוניינים בטובת המדינה ואזרחיה.

בשנת 2017 יו"ר מרצ דאז זהבה גלאון וחברת הכנסת שולי מועלם מהבית היהודי – משני קצוות כמעט מנוגדים לחלוטין של הקשת הפוליטית – שיתפו פעולה באופן פומבי לקידום החוק לאיסור צריכת זנות, שבסופו של דבר אושר בכנסת ונכנס לתוקף בחודש יולי האחרון. אזרחי ישראל צריכים לראות יותר ויותר מקרים כאלה, בזכות ממשלה שתכוון את הזרקור לערכים המשותפים ותתייחס בכבוד לשונים.

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

אני מאשר/ת קבלת ניוזלטרים ומידע פרסומי מאתר ״טיים אאוט״לאישור אנא סמנו