אם תבקשו מצופה ממוצע למנות את הבעיות של הטלוויזיה בישראל, כנראה ש"אין מספיק אקטואליה" לא תהיה אחת התשובות שתקבלו. אבל הנה, עכשיו יש עוד קצת. אחרי תוכניות הבוקר, רצועות האקטואליה של אחר הצהריים והערב המוקדם, מהדורות החדשות שממשיכות לנגוס בפריים טיים ומהדורות הלילה, עכשיו קיבלנו גם את "שומרי הסף" ברשת 13, סוג של תשובה ל"פטריוטים" של ערוץ 14 וניסיון לשלב פאנל פוליטי ברוח "פופוליטיקה" של ניסים משעל עם סאטירה פוליטית. גם בקשת 12 מתכננים גרסה משלהם, כמובן, עם המעבר של "פגוש את העיתונות" גם לימי חול.

התוכנית החדשה בהנחיית גאולה אבן-סער היא מעין יצור כלאיים מוזר – נימה רצינית ועיסוק בנושאים מהותיים, אבל גם קטעים הומוריסטיים דלוחים במיוחד וניחוח עמום של ציניות. הליינאפ לפיניכם – דיון מז'אנר "צועקים ומדברים אחד על השני" בנושא הרפורמה המשפטית, אפי נווה, משפט נתניהו והמחאה, לקט רגעים של פוליטיקאים אומרים דברים מצחיקים בכנסת, סרטון מעיק של גיא הוכמן מציק למפגינים בקיסריה, אירוח של איילה בן גביר ושיחה עם חברת הפאנל אודליה כרמון על הסרט ששודר באותו הערוץ ממש על הנשיא קצב. בקיצור, הצצה ישירה אל תוך מוחו של טוקבקיסט בומר שמוציא עצבים על זרים באינטרנט בדיונים פוליטיים.

הציניות המדוברת נכנסת ברגעי החיכוך הכל כך גסים בין הפוליטי והסאטירי. הדוגמה המתבקשת היא מערכון הפתיחה, בו יושבים מנחת התוכנית ובעלה, גדעון סער, בוהים בטלפון וזורקים לחלל החדר בדיחות עאלק מודעות לעצמן על המעורבות שלו בתכנים והסקופים שהוא מדליף לה בבלעדיות. אז יופי, מישהו במערכת הבין שיש פה עניין לא לגמרי אתי, אבל אין דרך טובה יותר להתמודד עם הסוגיה הזו? ומילא האתיקה, לפחות שיהיה מצחיק. דוגמה אחרת – הרגע הקצר שבו אבן פונה לאורלי שרעבי, נציגה מהקהל שהורכב כולו ממטפלות ומחנכות ויצו, ולא שוכחת להוסיף את המשפט "אתן כל הזמן בחדשות, ז'אנר המטפלות בכותרות", בחירת מילים אומללה שגם שתי דקות של טון עצוב ומבט רציני למצלמה לא הצליחה למחוק.

אבן לא לבד במערכה, כמובן, יש גם נבחרת אקראית למדי של פאנליסטים: הקומיקאי רמי ורד, אודליה כרמון שבדיוק חזרה לכותרות בעקבות הסדרה "אלף" שביצירתה גם השתתפה, עורכת הדין פנינת ינאי על תקן עלה התאנה הימני, נועה ירון-דיין שנזכרת לזרוק בדיחה פעם בסיבוב, עורך הדין והפרשן הפוליטי קובי סודרי ואחד, רון קופמן. הרכב הפאנל הונדס ליצור מריבות, כנראה, וזה אכן מה שקורה. ורד כאן בשביל ביקורת פוליטית בפורמט בדיחה, ירון-דיין בכלל רוצה לדבר על אהבת חינם או משהו, וינאי לוקחת את התפקיד באקסטרה רצינות שמרגישה כמעט קומית.

כש"הקוף" לא מנצל את הבמה שניתנה לו כדי לצטט משירים (מה שקרה פעמיים בפרק, משום מה), הוא מטרחן את הסובבים אותו עם שאלות שאי אפשר לענות עליהן, כמו "את זוכרת יום אחד שנתניהו לא התייחס לאמת כהמלצה בלתי מחייבת?". אגב, חברי הפאנל, לזה בדיוק קוראים להטריל – בשונה מההפגנות וההטרדות של פוליטיקאים ובני משפחותיהם, שתיארתם משום מה כ"הטרלה".

ואולי עוד היה אפשר להבליג על כל הבלאגן המשעמם הזה אם האורחת בפרק הראשון לא הייתה אילה בן גביר, שזכתה לפרוש את משנתה לאורך כמות נדיבה של דקות מסך, כולל מונולוג מהלל של ירון-דיין ("אני רואה אמא לילדים, אני רואה בית, אני רואה אישה שמאמינה בארץ ישראל"). בן גביר הגישה את דף המסרים המלא, מ"איתמר הוא השר לביטחון פנים של כולם" דרך "יש חוסר מטורף בשוטרים" ועד "לא הייתי רוצה שיהיה לי מצעד של נשים וגברים עירומים ברחוב", ולא בכדי הריאיון עלה במלואו לערוץ היוטיוב של "עוצמה יהודית" כאילו היה פרסומת לפאשיזם. ברגע קיצוני של חוסר מודעות קטעה אבן את המרואיינת כדי להכריז "השתכנענו, את נשואה לו", כאילו בן גביר פשוט הופיעה באורך פלא באולפן ולא הוזמנה אליו בדיוק בגלל זהותו של בעלה.

ואפילו זה לא היה שיא האבסורד – הרגע הזה הגיע כשכל הפאנל + בן גביר צפו בתמונות שנוצרו בבינה מלאכותית של חברי כנסת בסיטואציות "מפתיעות", כמו ליברמן בהפגנה חרדית בבני ברק או מאי גולן בבית ספר של ילדי מהגרים (קטע שקודם בפרומואים ושורת הטקסט "מה הקשר בין אחמד טיבי ל'לה פמיליה'" לאורך כל התוכנית). אבן הבהירה שהתמונות הלא ריאליסטיות בעליל הן "לא פוטושופ", בכל זאת, אנחנו מתעסקים עם קהל של בומרים. אם יש אפילו אדם אחד שרצה לדעת מה דעתה של אילה בן גביר על איור של בעלה כאימאם, לא רק שעכשיו הוא יודע, הוא גם קיבל כבונוס נזיפה שלה ברמי ורד על בדיחה על ניסים ואטורי. מה נותר לומר מלבד "הצילו"?

"שומרי הסף", רשת 13

• המסך
• רשת 13
• ערוץ 13
• אקטואליה
• פוליטיקה

בשעה 20:30 בערב במוצאי שבת זה כבר היה ברור: הקמפיין של בנימין נתניהו להרדמת המחאה נכשל. השקר של "עצירת החקיקה" (בזמן פגרת הכנסת) והונאת "ההידברות בבית הנשיא" (ללא שקיפות, במחשכים, עם נציגי פורום קהלת וללא נציגי תנועות המחאה) לא בלבל איש ממאות אלפי האזרחים שיוצאים כבר 18 שבועות מביתם בכל סופ"ש כדי להתנגד להפיכה המשטרית.

אנחנו יודעים שדבר לא השתנה. אנחנו יודעים שקואליציית העבריינים של נתניהו לא ויתרה על ניסיון ההפיכה האנטי-דמוקרטי. אנחנו מבינים היטב שמדינת ישראל נמצאת במרחק של שש שעות מדיקטטורה. גם תומכי ההפיכה יודעים זאת ולא חדלו לרגע מהסתה אלימה והפצת שקרים חולניים במטרה לעצור את המחאה. היחידים שלא מבינים, לא יודעים ולא באירוע הם שוכני האולפנים במהדורת החדשות והאקטואליה.

בשבועות האחרונים דעך הסיקור התקשורתי של ניסיון ההפיכה באופן טבעי לכאורה, והיא עברה לרחף ברקע האירועים הקשים של ימי הזיכרון, ההידרדרות הביטחונית והקריסה הכלכלית. כל ילד בכיתה ד' היה יכול למתוח את הקווים בין מאורעות אפריל ובין יכולות הניהול האפסיות של הממשלה העסוקה כולה בניסיון החיסול של הרשות השופטת, אבל למרבה הצער בתקשורת אין ילדים בכיתה ד'.

מה שכן יש בתקשורת זה אנשי מקצוע טובים והגונים שטענו שארגוני ההתנגדות "התאהבו במחאה" (קרן מרציאנו), וגם ש"הציבור במרכז-שמאל מנסה לחסל את מנהיגיו" (נדב אייל, בגלל הביקורת של מובילי המחאה על גנץ ולפיד שמשמרים את בלוף ה"הידברות"), וכמובן ש"נתניהו חלש ולא באירוע" (פרשנים פוליטיים מכל קצוות הקשת הפוליטית סובלים מאמנזיה חריפה). נכון לעכשיו הנרטיב התקשורתי המרכזי, בכל הקשור למחאה הגדולה והנחושה ביותר בתולדות המדינה, הוא שמוביליה לוקים בשיכרון כוח בסירובם המוחלט לפשרה על הדמוקרטיה. המנטרה הנפוצה במיינסטרים-מדיה היא שאם צד אחד ינצח כולם יפסידו. בדיחה.

בשבועות הראשונים של ניסיון ההפיכה, אי שם לקראת סוף ינואר, נראה היה שבערוצים 12 ו-13 התעוררו והבינו שחרב הרודנות מתהפכת גם מעל לראשם, אבל תרגילי ההרדמה של נתניהו עבדו עליהם יפה ובאפריל הם חזרו לנמנם ולנרמל את סוכני הכאוס הממשלתיים, ממשיכים לטפח מוטאציות פוליטיות כמו טלי גוטליב ואלמוג כהן, כאילו לא נרמלו כבר במו שידוריהם ראש ממשלה נאשם בפלילים, עבריין סדרתי כשר פנים ותומך טרור משיחי כאחראי על ביטחון הפנים. רק חסר שיונית לוי תגנה את הקיצוניים משני הצדדים.

אסור לשכוח לרגע: לתקשורת המיינסטרים הישראלית יש תפקיד משמעותי במשבר החוקתי אליו נקלעה המדינה. היא נכנעה לחזון הקקיסטוקרטי של נתניהו שוב ושוב, עברה לסדר היום על מחדלים מטורפים (היי לך אסון מירון) ומינויים הזויים (שלום למפרגן המדינה מתניהו אנגלמן), הציפה את הציבור בפייק ניוז שהוזן דרך נבחרת השופרות של נתניהו אל המסך – ועם כל מה שקרה וקורה כאן בחודשים האחרונים היא עדיין ממשיכה לעשות זאת, גם אם במינונים פחותים ויותר ספייס לביקורת נגד חוסר תפקודה המוחלט של ממשלת החורבן והרקבון. בכל יום משודרות לפחות חמש ידיעות שהיו מצדיקות לבדן מחאת המונים, אבל בחדרי הקונטרול אין מי שיקח אחריות ויסביר לצופים מה לעזאזל קורה פה.

הסיבה לתרדמת הנרקולפטית שאופפת את אולפני הטלוויזיה היא שכמו רבים בציבור הישראלי, היא פשוט רוצה שהסיפור הזה של ההפיכה יסתיים ונחזור לשגרה של קיטוב, פילוג, שיסוי ושחיתות והניוז סייקל הרצחני הרגיל שאחריו אפשר לשדר "חתונמי" ו"האח הגדול". אחרי יום השיבוש הלא מפוקס בחמישי שעבר, מיהרו ברבות מתוכניות האקטואליה לשלוף את כיתובי המסך המבשרים שהמחאה בדעיכה, עם סימן שאלה או בלעדיו, מבטאים את כמיהתם להחזיר את הגלגל לאחור לדצמבר 2022 ולשכוח שכל זה קרה, כאילו היה זה משבר הקורונה.

זאת פנטזיה נחמדה ונעימה ואין לשפוט אנשים בוגרים על הקינק שלהם, אבל זה לא יקרה. מה שהיה לא יהיה. לא רק שישראל לא תהיה דיקטטורה, מיליוני דמוקרטים-ליברלים דורשים עכשיו חוזה חדש בין המדינה כדי להבטיח שדבר כזה לא יקרה שוב. הדרישה לחוקה, הפרדת דת ומדינה ושוויון מלא לכל אזרחי הארץ לא נשמעת בפאנלים מול המצלמות, אבל היא מהדהדת ברחובות. המלחמה על דמותה העתידית של המדינה רחוקה מאוד מסיום, זה הסיפור הגדול של הזמן הזה, ובאולפני האקטואליה פשוט רוצים לעבור לאייטם הבא לפני הפרסומות. כבו את הטלוויזיה, היא הלכה לישון.

• מחאת הדמוקרטיה
• תקשורת
• עיתונות
• ערוץ 12
• ערוץ 13
• בנימין נתניהו
• יאיר לפיד
• בני גנץ
• טור דעה

דברים קורים עכשיו מהר: לפני פחות משבועהתרגשנו מהכרזת העצמאות של אודי סגל וחדשות 13, והנה שאגו בחורים כי נגמר ויש כבר קמפיין שלם של מיתוג מחודש באוויר, שלט חוצות ענק שקורץ למפגינים בצומת קפלן-עזריאלי, "בלי פייק, יותר חדשות" (אבל ה"בלי פייק" מחוק בפס אדום, אני לא בטוח שזה אומר מה שהם התכוונו שזה יאמר), דגל ישראל בלוגו לאות הזדהות עם המפגינים ומהלך הריקליימינג המזהיר שלהם, "שומרים על עיתונות חופשית" זה הסלוגן, האשטאג עיתונות חופשית מתחת לפניהם הזורחות של הטאלנטים ששוחררו סופסוף לחופשי. אבל רגע. רגע רגע רגע רגע. שוחררו מאיפה? באיזה שלב בדיוק הלכה לאיבוד העיתונות החופשית ברשת 13? וכיצד היא גילתה עכשיו פתאום מחדש את טעמה המתוק של החירות?

דברים קורים עכשיו מהר, ורק לפני שבוע אמרנו שזה לא הזמן לפנקסנות והתחשבנויות. אמרנו שצריך לברך כל כלי תקשורת שמתעורר ומתייצב להגנת הדמוקרטיה, גם אם זה ברגע האחרון וגם אם היה עד לפני רגע שמורת קרנפים שאפשרה למכונת הרעל הביביסטית לעשות בה כרצונה. זה עדיין נכון. יש בחדשות 13 המון עיתונאים מעולים והדמוקרטיה צריכה אותם בצד הנכון. טוב שבאתם, חבל שלא באתם קודם, כמאמר האלמנה לאה רבין ז"ל. אבל ברגע שמדובר במהלך תאגידי למיתוג מחדש, מותר ואפילו די חובה לשאול כמה שאלות קשות ובעיקר לדרוש מחדשות 13 את התשובות. גוף עם אינטגריטי עיתונאי יהיה חייב לספק אותן במוקדם או במאוחר, וממש עדיף כרגע שזה יהיה במוקדם.

https://twitter.com/AnatiRina/status/1637357163524784129

המהפך של חדשות 13 דרמטי יותר ממה שנראה לעין. העיתונאים הבכירים בערוץ לא קמו בבוקר והחליטו פתאום שהם מתנגדים להפיכה המשטרית. עמדותיהם לגבי הממשלה האנטי-ישראלית שהקים נתניהו במנוסתו ממשפט היו זהות גם לפני חודשיים. רק שפתאום מותר להם לנופף בזה. פתאום מנופף בזה הערוץ כולו. מה קרה? מה השתנה? מה היה החסם מ"עיתונות חופשית" ו"בלי פייק" וכיצד הוא הוסר? מה בדיוק קרה שם מאחורי הקלעים שמנע מכל אבירי העיתונות החופשית בערוץ – ללא סרקזם – להתבטא באופן ביקורתי כזה עד עכשיו, ובמקביל לשמש כסטטיסטים בהשתלטות של איילה חסון ואבישי בן חיים על האג'נדה של חברת החדשות כולה?

אם בחדשות 13 רוצים להרוויח מחדש את אמונם של הצופים הדמוקרטים שנטשו אותם בשנים האחרונות, אחרי החרבה שיטתית של כל דבר טוב שהביא איתו ערוץ 10 למיזוג, אז מגיעות לצופים האלה כמה תשובות ברורות.הבוקר התפרסם ב"וואלה ברנז'ה"ראיון עם "גורם בכיר בחדשות 13" שמנסה להסביר ש"מה שהשתנה זו המציאות", וזה נשמע נכון כי המציאות באמת השתנתה, אבל זו תשובה מביכה ומיתממת כשהיא מגיעה מאחורי מסך של אנונימיות, בעיקר כשאתה שואף "להביא צופים חדשים ולגרום להם להיות נאמנים אלינו". תשמע, גורם בכיר, זה עובד הפוך: קודם אתם תהיו נאמנים לאמת. לצופים. לעצמכם.

לעיתונות חופשית בישראל יש תג מחיר כבד. בשנים האחרונות שילמו אותו רבים שבחרו לא להתקרנף, לשמור על אינטגריטי מקצועי, לבקר בחריפות את השלטון. שנשאל את לוסי אהריש, אושרת קוטלר, טליה פלד קינן, ברק רביד, אבי עמית וירון לונדון מה דעתם על העיתונות החופשית בחדשות 13? שנברר כמה עוד עורכים ועיתונאים מאחורי הקלעים איבדו את מקור פרנסתם בטיהור הפוליטי שנערך בערוץ מאז המיזוג של ינואר 2019? עיתונות חופשית מתחילה בחשיפת האמת שגורמים רבי כוח מנסים להסתיר. בחדשות 13 לא צריכים ללכת רחוק כדי לחשוף אותה. הגורמים הבכירים שם יודעים היטב מה קרה. החשיפה עשויה לגבות מהם מחיר. הם חייבים לשלם אותו. לעיתונות חופשית יש מחיר.

https://twitter.com/UriMisgav/status/1635696961872330761

וצריך לחדד גם אמת נוספת: כל עוד משמשת חברת החדשות של רשת 13 כפלטפורמה להפצת ההסתה הברוטאלית של אבישי בן חיים, כל הדיבורים על עיתונות חופשית לא שווים את מחיר הפיקסל בעזריאלי. כל עוד מנרמלות תוכניות האקטואליה של הערוץ את אשתו של סוכן הכאוס איתמר בן גביר כפרשנית לגיטימית ודוברת חצי-רשמית של מהלכיו, גם הדיבור על "בלי פייק" לא נשמע מאוד מחויב. יש לחדשות 13 כמה מהעיתונאים הכי טובים בישראל, אבל יש לה גם דרך ארוכה וחשובה מאוד לעשות כדי רכוש מחדש את אמון הצופה הליברלי (שהתרגל לחיות לא רע בלי מהדורות חדשות בערוצים מסחריים ולא מתגעגע). הצעד הראשון כבר נעשה. זה הזמן להתקדם.

• ביקורת טלוויזיה
• המסך
• ערוץ 13
• חדשות
• רשת 13
• מחאת הדמוקרטיה