זו לא חוכמה לטעון ש"כאן הסכתים" יוצרים את הפודקאסטים הטובים בישראל. תקציב ציבורי, מחויבות לתוכן חוצה מגזרים ואנשי תוכן מעולים שהביא לנו יצירות תרבות חשובות כמו "שיר אחד", לצד הפודקאסטים דוקומנטריים חשובים מאין כמותם, דוגמאת "נחל עוז, המוצב שהופקר" של קרן נויבך וצליל אברהם. ועכשיו נראה שגם בחו"ל הבינו את הרמה הגבוהה, כי אחד מהפודקאסטים של התאגיד (הם מתעקשים לקרוא לזה במילה העברית התקנית 'הסכת', אבל אנחנו לא אבשלום קור) מועמד לפרס בינלאומי מכובד במיוחד בתחום.

>>תהיו זאב דגני: חינוך לפוליטיקה ודמוקרטיה הוא צורך חיוני

"שישה באוקטובר" של תאגיד השידור הישראלי נמצאברשימה המקוצרת של המועמדים לפרס הפודקאסט הטוב ביותרבפסטיבל הבינלאומי בניו יורק (New York Festivals Radio Awards), פרס יוקרתי אליו מועמדים כ-90 פודקאסטים שונים מרחבי העולם, שמוגש לצד פרסים לתוכניות רדיו פורצות דרך. הפודקאסט הישראלי נמצא בקטגוריית הפודקאסט דרמה (כלומר, דרמה מתוסרטת) לצד 4 מועמדים נוספים, כאשר הזוכים בפרס יוכרזו ב-22.5 בגאלה וירטואלית של פסטיבל הרדיו החשוב.

יוצרי ההסכת (הנה, זרמנו איתכם) הם אור מצא ואלכסה לרנר (שיצרו בעבר את ההסכת המתוסרט על כרם התימנים, "הכוורת"), שמסרו בהודעה לתקשורת כי הם "שמחים ומתרגשים לעמוד על במה אחת עם גופי השידור הבולטים בעולם כמו נטפליקס ו-BBC ולספר את הסיפור הישראלי. בזכות יכולת התאגיד, נכס תרבותי נדיר בנוף שלנו, ליזום ולתמוך בפרויקט יחודי כל כך, ולעודד עשייה במדיום הרדיו – היצירה הישראלית נמצאת על המפה באחד מפרסי הרדיו החשובים ביותר בעולם".

ההסכת "שישה באוקטובר" (נכנענו) נולד לציון שנה למלחמה בתור תסכית רדיו מתוסרט, בדומה ליצירות ההיסטוריות ששודרו ברדיו עד שנות ה-80 (ידעתם ש"תעלת בלאומליך" נולד כהסכת?). מדובר בדרמת אודיו מתוסרטת בת שישה פרקים שמביאה שישה סיפורים ישראלים דמיוניים, אשר כולם מתרחשים ביממה שלפני השבעה באוקטובר, ונקטעים עם האזעקות ב-6:29. בפרקי ההסכת משתתפים שחקנים מוכשרים רבים, ביניהם אגם רודברג, ריטה שוקרון, סנדרה שדה, אבי דנגור, ועומר חזן. כדאי מאודלהאזין להסכת כאן, כי תיכף הוא עשוי להיות גאווה ישראלית בינלאומית. עכשיו תגידו עוד פעם אחת הסכת, מאדרפאקרז.

• כאן
• תאגיד השידור הציבורי
• פודקאסט
• פודקאסטים
• ❤ תרבות
• ישראלים בחו"ל

מדובר באחד הפורמטים המצליחים ביותר של התאגיד: "בואו לאכול אותי", סדרה שיובאה לארץ עוד בימי רשות השידור הישנה והלא-משהו, רצה כבר שמונה עונות מ-2012 ועד עצם היום הזה. עכשיו מגיע טוויסט חדש בעלילה: עונה של "בואו לאכול איתי" בערבית, שמשודרת בערוץ מכאן 33.

>> פיל גוד בעברית: הסדרות הישראליות שתמיד מוציאות אותנו מהבאסה
>> בקרוב אצל כולכם: 13 הזוגות הגדולים של סדרות הטלוויזיה הישראליות

מה שתמיד עובד וקסום ב"בואו לאכול איתי" הוא המפגש – בתקופה שבה אנחנו כבני אדם יותר ויותר מתקבצים בפינות שלנו ולא ממש יוצרים קשר עם אנשים שונים מאיתנו, ב"בואו לאכול איתי" שמים את כולם מסביב לשולחן – ישראלים ממקומות שונים, צבעים שונים ודעות שונות שמצליחים להקרינג' אחד לשני את הצורה ביחד.הסיפור הגדול של העונה הזו של "בואו לאכול איתי" הוא החברה הערבית. כמו החברה החרדית, למי שאינו חלק ממנה היא נראית כמו מקשה אחת, אך האמת היא שבתוכה יש הרבה מאוד ניואנסים שאנחנו עיוורים להן. את זה מציגה העונה הזאת בגאווה: את השוני שבין ערביי ישראל, את העובדה שהם לא עשויים מאותו החומר, את המציאות שבה חלקם הם הפכים מוחלטים אחד של השני.

עלאא, למשל, הוא בחור דתי רדיקלי עם מאמי אישיוז. נעם היא קוסמטיקאית ומחליקת בוטוקס עם אג'נדה פמיניסטית. ריהאם בחרה בעריכת דין כדי לייצג את בתה עם צרכים מיוחדים, נידאל הוא פרקליט עבריינים עם חוש צדק מפותח, בקיצור סמטוכה אחת שלמה, שלא ברור איך היא מתיישבת יחד. וזה בדיוק הניצוץ שתמיד הופך את "בואו לאכול איתי" לטובה כל כך.

העונה הזאת מגיעה בעיתוי שהופך אותה חשובה יותר מאי פעם, כאשר ערביי ישראל נדחקים לקרן זווית. הם לא על המסך שלנו בתקופה של מלחמה (מי שכן, צריכים לעבור בדיקת נאמנות מאוד מדוקדקת), ובטח שאין אף פעם מקום להציג את המורכבות שלהם. אבל ב"בואו לאכול איתי", גם אם ההיבט הפוליטי פחות נוכח, אפשר לראות את הגוונים, להכיר בהם ולהבין משהו אנושי על כל אחד מהם.וכן, היופי הוא שמיד אתה מתחבר לאחד ומתעצבן מאוד מהאחר. ככה נראה שילוב אמיתי וקבלה אמיתית, לדעת שבתוך כל חברה אנושית יש ספקטרום ויש בתוכה כל מיני סוגי אנשים. על חלקם אתה יכול מאוד לכעוס, אבל באותה מידה גם להבין מאיפה הם באים כשהסיפור שלהם נפרש מולך. ולכל אחד גם יש את הצדק שלו.

אני מודה שאני פחות אוהב תכניות בישול ואוכל בכללי. קצת קשה לי לשפוט על המסך משהו שאי אפשר להרגיש בצפייה (בניגוד לתחרויות כישרון בתחומים אחרים, למשל), אבל ב"בואו לאכול איתי" האוכל הוא הרי רק תירוץ נחמד למה שמתרחש בין ביס לביס – לשיחה, להתנגשות שבין המשתתפים, לחיכוך שמייצר דרמה. גם את זה תמצאו בעונה הזאת.

"בואו לאכול איתי" נולדה ב-2012. גם אז היו רשתות חברתיות, אבל זו היתה תקופה הרבה פחות מקוטבת ומקטבת, תקופה שבה היה אפשר לייצר שיחה שכזו כי היא התקיימה גם במציאות, כי ניסינו, לכל הפחות, לגעת באנשים שונים מאיתנו ולנסות לדבר איתם. היום, ב-2025, המציאות הזאת נראית כמעט אוטופית. אולי זו הסיבה שבגללה, דרך ההומור והציניות, טוב ש"בואו לאכול איתי" קיימת כדי לאפשר את ההבנה שבסוף – בלי הקשר בינינו, ובלי הדיבור בינינו, ובלי להכיל את חוסר ההסכמה בינינו – אף פעם לא נצליח לאכול כמו שצריך. בקושי לנשנש.
>> "תפדלו על עשא", החל מהערב ומדי ערב, 20:10, מכאן 33

• ביקורת טלוויזיה
• בואו לאכול איתי
• החברה הערבית
• אוכל ערבי
• תאגיד השידור הציבורי

כולם רוצים להציל את תאגיד השידור הציבורי. ובצדק. יש מה להציל. במשך שנות פעילותו הספורות הוא הדגים לא רע בכלל מדוע דרוש לנו שידור ציבורי ואיזה תכנים נפלאים ומגוונים שידור כזה יכול לספק. התאגיד ניפק להיטים ונכסי צאן ברזל בכאן 11, כאן חינוכית ובערוצי הרדיו, והפך מהבדיחה שהיה בימי רשות השידור לערוץ מוערך ואפילו אהוב על ידי רבים. להציל אותו מציפורני ממשלת המחדל נראה קריטי. המאבק מתחיל. בשבועות הקרובים הוא יתפוס הרבה תשומת לב ראויה. יש עם זה רק בעיה אחת: זה אינו המאבק הנכון.

>> הקלט סדרה זו: עוד סיבה טובה להציל את השידור הציבורי
>> רשף שי: "המציאות נוחה לסאטירה, אבל לא לשום דבר אחר" // ריאיון

הסיבוב הנוכחי של הקרב על תאגיד השידור הציבורי התחיל בינואר 2023, כשבובת הפיתום שיושבת במשרד התקשורת, "שלמה קרעי", נשלחה במצוות אדוניה כחלק מההפיכה המשטרית, לחרב את גוף השידור שחמק לו בצוק איתן ולאיים על התקשורת החופשית. הקרב ממשיך עכשיו מאותה נקודה לכאורה: ארגוני היוצרים והעיתונאים מתארגנים לקרב בלימה, יאיר לפיד יכנס בכנסת מחר (רביעי, 4.12) כנס תמיכה בתקשורת החופשית, מיטב המגישים כבר עובדים על סרטוני הסטוריז שלהם. אתם כבר יכולים לנחש איך זה יראה.

זה היה אחלה ב-2019. זה היה מתבקש בימיה הראשונים של ההפיכה המשטרית. אבל כמה דברים בכל זאת השתנו מאז, והמלחמה על השידור הציבורי מתנהלת כעת בשדה קרב שונה לחלוטין. מי שמגיע אליו עם הכלים והאסטרטגיה של הסיבוב הקודם יופתע ויובס לגלות שהם נטולי כל אפקטיביות. ממשלת ההפיכה הפכה בשבעה באוקטובר לממשלת החורבן, והיא חסרת בלמים כמו שהיא חסרת לגיטימיות. הפגנות, עצומות, כנסים וסרטוני טיקטוק לא יעצרו אותה.

ולכן, כמו שאומר אסף ליברמן בסרטון שהוציא לרגל המאורע, אין כאן שום בסיס לדיון. הצד השני אינו מעוניין בו. בצד של הקואליציה מלהגים על "רכבת ההפתעות" ו"הבית של פיסטוק", מחרטטים תירוצים על הוצאות ציבוריות ועל ייצוג מגוון, מקריצים את מילת הקסם "שמאלנים". בזמן שאתם שולפים עובדות, מוכיחים את טעותם ומקבלים לייקים בטוויטר, הם כבר התקדמו לפיגוע הבא.

הסיבה לכך היא שחיסול תאגיד השידור הציבורי הוא רק שפריץ קטן מנחשול הסמכטות שמשגרת כעת הממשלה בפרצופו של הציבור, כולל בליץ של חקיקה אנטי-דמוקרטית, פוליטיזציה מוחלטת של המשטרה, פלנגיזציה של צה"ל, הידרדרות כלכלית וגזירות קשות. אין יותר עם מי לדבר ואין על מה. הכוונות ברורות וחשופות. חברי הכנסת והשרים כבר אינם מסתירים אותן. שינוי שיטת המשטר. ריסוק הבלמים האחרונים של הדמוקרטיה. טיהור אתני. התנחלויות בעזה. מלחמת נצח. במקום שאליו אנחנו הולכים לא צריך שידור ציבורי.

בקשת 12 ורשת 13, אחרי כמה ימים של שתיקה מביכה, הוציאו הודעת תמיכה חריפה במיוחד בתאגיד השידור ותקפו את הממשלה על כוונתה לבצע "הפיכה תקשורתית בחסות המלחמה", שהיא חלק מ"תוכנית הממשלה להשתלטות עוינת על התקשורת החופשית בישראל". קל מאוד לכתוב מכתב כזה, אבל אם זה המצב לתפיסתן אולי כדאי שיגידו את זה גם בשמונה בערב, כל ערב, מתוך האולפן. בפועל, סדר היום החדשותי ממשיך להיות מוכתב על ידי מבצעי ההפיכה ומחוללי מחדל אוקטובר. התקשורת מנרמלת את המציאות הזאת וסוללת במו ידיה את הדרך להשתלטות עליה. גם כאן, אי אפשר להמשיך ולהשתמש בכלים הרגילים הישנים.

חשוב להבין: הניסיון לחסל את השידור הציבורי אינו "הטרלה" וגם לא "ספין" או "מסך עשן" שנועד להסתיר את ההפיכה המשטרית המתחדשת או את פשעי המלחמה המתרבים או את שלל הפרשיות שברקע. הוא חלק אינטגרלי מהמכלול הזה, שהשורה התחתונה שלו היא סוף דרכה של מדינת ישראל הדמוקרטית. גם אם מאבק מוצלח יעצור את חיסול השידור הציבורי הפעם, כוונתה של כנופיית הקואליציה לא תשתנה, והיא תצליח בפעם הבאה או בזו שאחריה. ולכן הניסיון להגן על השידור הציבורי במנותק מהמתקפות האחרות שהתחדשו במלוא עוזן – נידון לכישלון מר. מי שרוצה להציל את השידור הציבורי יצטרך להציל קודם את המדינה. בהצלחה לכולנו.

• טור דעה
• תאגיד השידור הציבורי
• כאן 11
• כאן חינוכית
• שבעה באוקטובר

קשה להאמין שעברה כמעט שנה מאז אירועי ה-7.10. אולי זו העובדה שהכל מרגיש כמו יום אחד ארוך מאז – וכנראה שזה בעיקר בגלל שעדיין יש חטופים שם בעזה – אבל התאריך ההולך ומתקרב, כאילו כדי לסגור מעגל למרות ששום דבר לא סגור, הולך להכות בישראלים כמו קיר לבנים. אולי הדיבורים על הטקס של מירי רגב הם פשוט דרך להסיח את הדעת מהעבודה הזו (סתם נו, ברור שהם ספין פוליטי כדי לשלוט על הנרטיב). לכן טוב לדעת שלפחות ברמת השידור הציבורי, עדיין הולך להיות כאן יחס מכבד, כזה ששם במרכזו את האנשים שנפגעו באותו יום ארור וכל האסון שבא בעקבותיו. "אנחנו כאן" הוא מבצע השידורים המקיף את מגוון התוכן של תאגיד השידור כאן לציון שנה ליום הנורא, והוא מכבד מאין כמוהו.

>>הפתעה בטורונטו: הסרט התיעודי החדש שחושף את חקירות נתניהו

במסגרת מבצע השידורים, יציעו במגוון הפלטפורמות של כאן 11 (טלוויזיה, רדיו, הסכתים, דיגיטל) סביב התאריך יצירות תוכן מקוריות העוסקות באותו יום – את חלקם אתם מכירים, לחלקם חיכיתם ולחלקם לא ידעתם שאתם מחכים. פרויקט הדגל הוא כאן 7.10.360 – פרויקט הנצחה דיגיטלישהושק עוד בחודש מאי האחרון, המציג מתחם אינטראקטיבי של מפת העוטף ב-7 באוקטובר 2023, ונועד להנציח את אירועי ה-7 באוקטובר באמצעות תיעודים מזמן אמת, דקה אחר דקה. עד כה נכנסו לפרויקט כמליון גולשים, והסיפורים בו מתעדכנים תדיר, כאשר בתאגיד מתכננים לתרגם את הפרויקט לשפות נוספות, מעבר לעברית ואנגלית, במטרה להפיצו בעולם.

זו היא, כאמור, רק ההתחלה – שכן בתאגיד הכינו סדרה משמעותית של יצירות המיועדות לשידור:"היום שלא נגמר", סדרת הדגל הדוקומנטרית של כאן 11 לציון שנה לאירועי 7 באוקטובר, אשר מובטח להיות "מסמך עיתונאי וטלוויזיוני היסטורי, שיוכל לשמש את הדורות הבאים";"רחל מאופקים", סרטה המדובר של זהר וגנר על גיבורת ישראל רחל אדרי, הבנוי על שחזור דרמטי של האירועים (בעזרת השחקנים מרב גרובר ואלברט אילוז) וכולל גם את רחל עצמה, משחזרת את האירועים לצד השחקנים.

עוד ישודרו בכאן 11 "הותר לפרסום – סיפורה של כאן חדשות במלחמה", המספק הצצה מאחורי הקלעים למערכת כאן חדשות מאז 7 באוקטובר;"הקרב על משטרת שדרות", סרטו של אייל בלחסן המתעד את סיפור הקרב ההרואי, עד להחלטה הדרמטית להרוס את התחנה;"סינדרום עזה", סדרה תיעודית בת 3 חלקים המנסה לנתח את הסיטואציה המורכבת של הרצועה הקטנה במרכז המלחמה; גיבורי 7 באוקטובר ישוחחו עם בן שני ב"תשמעו סיפור"; "שבויים", הסדרה הדוקומנטרית המדוברת של הרגע, הסוקרת במסע באורך חמישה עשורים את אירועי העבר שבהם נשבו ונחטפו ישראלים על ידי ארגוני טרור, ומציגה את אחורי הקלעים של המשאים-והמתנים שניהלה ישראל אז.

מעבר לתוכניות כאן 11, גם ערוצי "כאן חינוכית" ו"מכאן" ישתתפו, עם יצירות כמו"והילד הזה הוא אני", סדרה תיעודית לילדים המתעדת 12 ילדים שחייהם השתנו ללא היכר מאז 7 באוקטובר;"סיר אהבה", תוכנית בישול ואירוח, שמנציחה בדרך מקורית, מקרבת ומחממת לב את סיפורי הגבורה של ערביי ישראל במלחמה. ב"כאן קול המוזיקה" ישודרקונצרט ההנצחה לקורבנות טבח 7 באוקטובר וחללי המלחמהבהשתתפות התזמורת הסימפונית ירושלים, ובכאן הסכתים יעלו הפודקאסטים"שישה באוקטובר", "הסיפור של נחל עוז" ו-"אסיף". תהיה גם תוכנית מיוחדת לזכרה של עובדת כאן חדשות איילת ארנין ז"ל, מספר פרקי "דוקותיים" רלוונטים ועונת מלחמה של "הטרמפיסטים".

• שבעה באוקטובר
• כאן 11
• תאגיד השידור הציבורי
• מחדל נתניהו
• המסך

הוא היה סופר, הוא היה מחזאי, הוא היה תסריטאי, עיתונאי, בימאי קולנוע ותיאטרון, אבל יותר מכל הוא היה אפרים קישון, האיש ששיחרר את ההומור הישראלי לחופשי ושכלל את הסאטירה בישראל יותר מכל יוצר אחר בהיסטוריה, ומחר (שישי 23.8) ימלאו 100 שנים להולדתו. בתאגיד השידור הציבורי יחגגו לקישון את היארצייט ביום שידורים צנוע אך מיוחד עם מיטב אוצרות הארכיון של כאן 11 וכולם מוזמנים להרים אותו 101 פעמים על כיסא.

>> האיש הנרגן והזעוף הזה ברא את ההומור הישראלי במחי ספר אחד

במסגרת יום השידורים יגיש קובי מידן מחר (שישי 19:00), תוכנית מיוחדת של "סוכן תרבות" שכולה מוקדשת לקישון ופועלו, בהשתתפותם של אבי נשר, אורנה בנאי, אתגר קרת, מיקי קם, ג'וי ריגר, גילה אלמגור, הבמאי אלון גור-אריה והתסריטי עידו רוזנטל, וישוחחו על עבודותיו של קישון והשפעתו, על עבודתו המונמנטלית כבמאי קולנוע, על היסודות שהניח לתרבות ולהומור הישראלי, ועל "האיש שכתב סיינפלדית הרבה לפני סיינפלד".

במקביל והחל מ-08:00 בבוקר, יתקיים יום שידורים מיוחד בכאן תרבות והרדיו ילבש חג, כולל ראיון של גואל פינטו עם רפי קישון על אביו כאדם פרטי, פרק מיוחד של ההסכת "אבא תרחם" עם דניאלה לונדון דקל וירון לונדון יבדוק אם ההומור של קישון עדיין מחזיק, יובל אביבי ומיה סלע יבחנו את הספרות של קישון ואת סיפורי מסעותיו, זהר אורבך ישוחח עם במאים על הקולנוע של קישון והזהויות של הישראליות שקיימות בו, ענת שרון בלייס תשוחח על הומרסקות התיאטרון של קישון, והחל מ-19:00 בערב ישודרו תסכיתים מקוריים ונדירים של קישון מאוצרות ארכיון התאגיד, כולל התסכית "תעלת בלאומילך" שעל בסיסו נוצר הסרט.

גם בכאן ארכיון, פרויקט הארכיב הדיגיטלי הנהדר של תאגיד השידור, מזמינים אתכם להתרפק על האיש שלא פחד לפלרטט עם פרות קדושות ולגעת בנקודות רגישות בחברה הישראלית עם ראיונות נדירים של קישון, מערכונים שכתב, קטעים מאחורי הקלעים של סרטיו כמו "השוטר אזולאי", "סלאח שבתי" ועוד קטעי ארכיון מהתרבות הקישונית. הפרויקט עלה לאוויר הבוקר (22.8) באתר ובאפליקציה של כאן וגם בכאן BOX,והוא כולל עשרות סרטונים יפהפיים ומעוררי נוסטלגיה. מצדנו אפשר היה לחגוג ככה שבוע.

• המסך
• כאן 11
• תאגיד השידור הציבורי
• הומור
• קומדיה ישראלית