כל מסעדה שנסגרת משולה לאבן שנזרקת לאגם ויוצרת אדוות. כל אדווה כזו מייצגת אדם שאיבד את מקום עבודתו, ולעתים גם השקעה של זמן וכסף שיורד לטמיון. והאדוות האלו משפיעות על כל האגם – כך נולדים חיבורים מקוריים, כמו השפים ממנסורהשעוברים להוביל את מסעדת ג'ורג' וג'וןאו הליווי שלרושפלד לבריקס. אבל לא כולם מצליחים למצוא לעצמם פתרון כל כך אלגנטי. למענם, כדי לשמר את התשוקה לבשל לקהל ולהחזיר קצת את הצבע ללחיים, מושק באוזריה ליין בשם "הקרוסלה", שמארח לערב אחד שפים שנותרו בלי מסעדה.

>>חם וטרי מדליית אל כרמל: האוכל הדרוזי מגיע למסעדה בדיזנגוף

"הנקסט דור שלנו בתפוסה נמוכה. אין כמעט אירועים וקשה לגייס עובדים. לכן החלטתי לפתוח אותו ולארח שפים שאיבדו את המסעדה שלהם ומצאו את עצמם עם מטבח סגור. זה win-win situation", מסבירה שפית אביבית פריאל. המיזם נולד בפגישה מקרי בינה לבין השפית דנה לי ברמן, שמסעדת גן השקמים שלה נסגרה לאחר שישה חודשי פעילות בלבד. פריאל התחברה לגעגוע לבישול, וברמן תהיה הראשונה בסדרת שפים שיתארחו בנקסט דור ויעשו ממנו מסעדה שלהם לערב אחד. "מסתובבים בינינו אנשי מקצוע מעולים עם תשוקה לבשל ואין להם איפה. אצלנו יש להם במה".

עם פרוץ המלחמה שבו מסעדות בתל אביב לנוהג מימי הקורונה – לארח שפים שאיבדו את מסעדותיהם. הפעם היו אלה בעיקר יוצאי הצפון והעוטף: חיים כהן אירח בדיקסי את המבורגריית כביש 90 האהובה, קאלו באבא מקרית שמונה בישל בקסבה (שנסגרה לאחרונה) ועוד ועוד. בפופ אפ שיתחיל הערב (שני) מתכננת ברמן להגיש טייק אופים יצירתיים על המטבח הצפון איטלקי־אירופאי, ולחגוג עם כמה טעמים מהמטבח הישראלי, אבל גם עם חזיר.

התפריט נפתח בסלסלת לחם של האופה אילנה טל וחמאה מוקצפת, ונמשך במעין מפגש בין גן השקמים ומזווה ישראלי־עונתי. את הצד האיטלקי מייצגים ויטלו טונאטו, בודינו פרמזן עם ריבת שרי וקרקר, נודי ריקוטה ברוטב פטריות וחמאה חומה עם שקדי עגל, סלט זוקיני וסטרציאטלה, פפרדלה 40 חלמונים עם בצל מקורמל ופורקטה טלה. המטבח הישראלי מגיע בתצורת בטן חזיר בגלייז תמרים, סלט שומר הדרים ושקדים ופילה דג עם סלט שומר ותמרים וולוטה פטרוזיליה ולאבנה מתובלת (52-140 ש"ח). הקינוחים מתכתבים גם כן עם אירופה הקלאסית, טירמיסו וטארט טאטן תפוחים עם קראמבל חלב וגלידת שמנת חמוצה. טורטליני ברודו, ה-מנה מגן השקמים, לא תוגש הפעם. כנראה שלמענה נצטרך לחכות שברמן שוב תפתח מסעדה או תחזור לסיבוב נוסף בקרוסלה.

סדרת האירוחים אינה מתעמקת בנסיבות ובמיקום, ומכוונות לכל שף שכרגע אין לו איפה לבשל. פריאל מספרת שכבר יש לה על הכוונת את גדי בור ויונתן דנון, השפים לשעבר של מסעדת "נומי" בעמק חפר, ואת שף אסף שטרן מקפה דו סוליי שנסגר. היא מציעה מקום לבשל בו ערב אחד כדי לשבור את הקריז, ומזמינה כל שף שזקוק לכך לפנות אליה. "יש שפים שחייבים ליצור כדי לחיות ואחרים מבקשים קהל לנשמה. עם כולם אנחנו מבקשות ליצור בימים לא פשוטים אלו מציאות של ערבות הדדית, יצירה ותנועה".
מטלון 44, שני-שלישי (18-19.11) מ-19:00

• אוכלים שותים
• חדשות האוכל
• אביבית פריאל
• אוזריה נקסט דור

מה עושים כשאין מה לומר? עושים. שפים, מסעדנים וארגונים אזרחיים בתל אביב מתגייסים לעזרת הפצועים בבתי חולים, החיילים בשטח ותושבי הדרום ומפעילים מערך תמיכה להכנת אוכל מנחם. יותם ואסף דוקטור (האחים, דוק, אייבי) מגייסים בשעה זו ממש חברים מתחום הקולינריה שיבואו לבשל.

"אנחנו מרימים אצלנו במסעדת האחים מערך הכנה והפצה של אוכל ופונים למסעדות ולספקים. בשעה 12:00 ייצאו 270 מנות לחיילים שהוכנו מהמלאי הקיים אצלנו אבל הן לא יספיקו. יש דרישה מטורפת ואנחנו מנסים לבנות כוח וקוראים לאנשים לפנות אלינו", הם אומרים ומוסיפים ששפים רז (רהב) ושלום (שמחה אלברט) ממסעדת OCD כבר בדרך לעזור.

https://www.instagram.com/p/CyIYi-aiHXU/?igshid=YTUzYTFiZDMwYg%3D%3D

המרכז הקולינרי אסיף סגור לקהל הרחב אך פועל כעת לטובת בישול ארוחות עבור אלו הנמצאים בחזית וכל מי שזקוק לכך, בשיתוף עם החמ"ל של מסעדת האחים. המרכז מזמין התארגנויות פרטיות נוספות ו/או גופים שזקוקים למזון ליצור קשר בטל' 03-3752727.

במקביל, עמותת "חמניות", שבימי שגרה תומכת ביתומים, הקימה במהלך הלילה מוקד סיוע למשפחות ומערך ריכוז ושינוע אוכל לחיילים, פצועים ותושבי הדרום. העמותה מבקשת לפנות למסעדנים שמעוניינים לסייע בתרומות אוכל וקפה. אפשר ליצור קשר בטלפון 052-6658888 (הדר).

איגוד המסעדות והברים נתרם גם כן לסיוע ומפעיל מאתמול בבוקר (שבת) מערך של תרומות מזון ושינוען לבתי חולים ולחיילי צה"ל. בין המסעדות שנרתמו לסייע רשת R2M של רותי ברודו, שישקו, אבולעפיה בנמל, אברקסס צפון, ליזלוטה, דלאל ומאנטה ריי. "עשרות בעלי עסקים נרתמו מיד ופועלים בהתנדבות מלאה ומתוך תחושת שליחות", מוסר שי ברמן מנכ"ל האיגוד.

השפית אביבית פריאל (אוזריה), שלוקחת חלק בהתארגנות מכינה כריכים וסלטים להעביר לצוותי רפואה ולפצועים. "אני עושה את זה בבית בעזרת חברות כי בסביבה של האוזריה אין מרחבים מוגנים", היא מספרת ומבקשת ממי שרוצה לתרום מצרכים או לעזור בשינוע ליצור עמה קשר בטל' 054-3512513.

מסעדת פופה של שף אביב משה תורמת ואוספת מזון וחומרי גלם כשרים לתושבי העוטף ולחיילים – בשר, דגים, ירקות. לפניות יש ליצור קשר בטלפון 054-2215196 (אילן חביב), 050-8875140 (אור מנדיל).

במסעדה במתחם שרונה פועלת "כנפי רוח", יוזמה פרטית של תאי קינן, אזרח מן השורה, לאספקת ארוחות לכוחות הביטחון ולתושבי הדרום. "העליתי אתמול פוסט וביקשתי מכולם לשתף. הגעתי למי שהגעתי ואנחנו מריצים כאן מנות לבתי חולים בשאיפה שנצליח להגיע דרומה, למרות שזה מסובך בגלל המצב". מאות מתנדבים נענו לקריאה והגיעו לבשל במקום ששמו נותר חסוי לבקשת הבעלים. מתנדבים שרוצים להגיע ולסייע מתבקשים להתקשר לטלפונים הר"מ, וכמו כן ניתן להעביר תרומות בפייבוקסובביטלמימון הפרויקט.

מתנדבים לבישול, אריזת ושילוח ארוחות טבעוניות מוזמנים להגיע ממחר (שני) ועד רביעי (9-11.10) למטבח בתל גיבורים. לא יכולים להגיע? גם תרומה בפייבוקס תעזור. פרטים והרשמה בקישור.

ארגון אחים לנשק מחפש אנשי קשר במסעדות לתרומת ארוחות לפצועים. לפניות בטל' 054-9732789 (מורן).

• אוכלים שותים
• הבועה
• מלחמה
• מסעדות בתל אביב
• אביבית פריאל
• אביב משה
• האחים
• אסף דוקטור
• פופה
• אוזריה

יש מעט מאוד דברים שמצליחים להפתיע כל פעם מחדש כמו שוק לוינסקי בלילה. היסטורית, זה ניצחון קטן לאיש שהפסיד בגדול. אלחנן ליב לוינסקי היה מראשי אגודת חובבי ציון ברוסיה. בשנת 1893 הוא פרסם את הרומן העתידני הראשון בעברית, שתיאר מסע לארץ ישראל העתידית שם הוקמה מדינה יהודית. הספר לא זכה לתהודה ונשכח. עשור אחר כך פרסם בנימין זאב הרצל את "אלטוילנד", רומן עתידני שתיאר, בצירוף מקרים, כמובן, מסע לארץ ישראל העתידית שם הוקמה מדינה יהודית וניצח בנוק אאוט בתחרות על תואר חוזה המדינה. הרצל קיבל הר. לוינסקי נאלץ להסתפק בשוק. והנה בלילה פתאום הכל מתהפך. אצל לוינסקי בשוק הכל חי ושמח ונעים. ובהר הרצל? בית קברות.

אז איפה היינו? כן, בשוק לוינסקי. ולילה. כלומר המשאיות של העירייה כבר עברו וניקו את כל הג'יפה, והרעש והבלאגן, ואז תלו את תפאורת הווייב וההייפ, שפכו ליטרים של נעימות, ופזרו מלמעלה אבקת צ'יל שגורמת לך לרצות למצוא את הכיסא הפנוי הקרוב ולבלות בו ערב עם הרבה אלכוהול ומעט תזוזה. ואוכל. מלא אפשרויות של אוכל. למשל אוזריה.

לפני כמעט עשור פתחו אביבית פריאל אביחי ואופיר לאמי את מסעדת השוק הים תיכונית שלהם ברחוב מטלון, מול המיתולוגיה העירונית של מתי המקלל ומאז, אם להשתמש בשפת המקום המקום, הם מצליחות אחושרמוטה (מילה, אגב, שלא מומלץ להגיד בשום הקשר למורה שלכם בתיכון, כי היא עלולה לחשוב שקיללתם אותה, וזה ייגמר בהשעייה של יומיים מבית ספר. אל תשאלו איזה בן משפחה גילה). כך שעוד לפני שנכנסים, חייבים להגיד מילה טובה על הישג כל כך מרשים בעיר שבה הסיכוי של מסעדה לשרוד את השנה הראשונה קטן מהסיכוי שתהיה מלחמה איפה שהוא בעולם ורון בן ישי יישאר בבית. גם כי כשמגיע מגיע, אבל בעיקר כי בפנים, גם אם נגיד משהו, אין שום סיכוי שתשמעו.

אם הטקסט הזה היה נכתב באנגלית מכאן הוא היה כולו ב-caps lock. כי מי שלא צועק לא קיים באוזריה. מילא לא לשמוע את המלצר. מילא לא לשמוע את שאר היושבים בשולחן. המוזיקה באוזריה כל כך חזקה שאתה מתקשה לשמוע את עצמך. לא שזה דבר רע במקרה שלי (בעיקר חוסך הרבה שטויות), רק שאם צריך לבדוק מדי פעם אם אתה מדמם מהאוזניים, כנראה שיש בעיה. אבל כמה אפשר להתלונן, בעיקר כשאף אחד לא שומע אותך? במקום זה בואו נתחיל לאכול.

התחלנו עם כרובית מטוגנת. עכשיו, בואו נודה על האמת, אין באמת סיבה לכתוב על עוד מנה של כרובית מטוגנת. וגם אין שום סיכוי שזה משהו שהייתי חושב להזמין. אבל המלצר המליץ (כלומר, הוא הצביע על המנה בתפריט ואמר משהו שלא שמעתי, אז נניח שזו הייתה המלצה) אז זרמנו. וזאת התבררה כהחלטה מצוינת. הכרובית הייתה עשויה בדיוק במידה הנכונה, קריספית מבחוץ ורכה מבפנים, אבל מה שהפך אותה ללא "עוד כרובית מטוגנת" היה רוטב קיסר קסום שליטף את הכרובית באופן שכל בסיטואציה אחרת היה מצדיק פתיחת חקירה פלילית אבל כאן פשוט העלה חיוך בלתי נשלט על השפתיים.

גם ה"רביולי" סלק, כלומר דפי סלק במילוי קרם גבינת עיזים, הצליחו לשבור את הבנאליות של התיאור. קרם הגבינה היה מתובל בדיוק במידה הנכונה והשילוב בין הרכות שלו לבין הסלק, שהצליח לשמור על פריכות, עבד באופן מוצלח וסיפק ביס כיפי להפליא שיעבוד נהדר גם לאנשים שלא מאוד מחבבים סלק ו/או גבינת עזים. באמת אל תשאלו איך גיליתי.

בשלב הזה, רף הציפיות שלנו המשיך לעלות אבל השרימפס המוקפצים, שהוגשו עם עגבניות מיובשות, שמן זית, שום וצ'ילי, לא מאוד התרגשו מזה. זאת עוד מנה פשוטה יחסית אבל כזאת שמבוצעת באופן שאתה עוצם את העיניים ובלוטות הטעם שלך צועקות ספרד. שרימפס מוצלחים, תיבול נהדר ורוטב שמן זית מתובל שהוא החבר המושלם של לחם הבית המעולה שהזמנו, הרבה יותר ממטבל עלי הגפן שמוגש עם הלחם (יודעים למה אף לא שמעתם על מטבל עלי גפן? כי לשים עלי גפן מרוסקים בשמן זית זה לא מטבל, וגרוע מכך, זה לא טעים).

ואז כשחשבנו שיותר טוב מזה לא כבר לא יהיה, הגיע קרם התירס, כשמעליו ארטישוק ושבבי פרמזן. עכשיו תראו – העובדה שארטישוק הוא החיים עצמם (עובדים קשה, אבל אם מפצחים את השיטה מחכה לך גן עדן) היא עניין ידוע. קרם תירס, כשעושים אותו טוב, הוא יצירת אומנות. וכמו שיסביר לכם כל שף איטלקי – אין שום דבר בעולם שלא משתפר עם שמים עליו פרמז'ן. ועדיין, כשאתה לוקח את כל הדבר הזה על מזלג ומכניס לפה, אתה לא מצפה לדבר כזה. וכזה, הכוונה היא ל"וואו". מרקם וואו, טעם וואו, ביס וואו.

גם מנות הבשר משיכו את המגמה. קיבלנו נתחי שייטל בשמן זית שהוגשו עם תיבול של פימנטון (פפריקה מעושנת ספרדית), פלפל פדרון ובצלים וישבו על אחו בלנקו – רוטב על בסיס שום ושקדים. וזה עבד מעולה. השייטל היה עשוי בדיוק במידה והפפריקה נתנה לו קיק משגע מצד אחד, כשהאחו בלנקו נותן איזון נעים מהצד השני. התוצאה היא מנה שאי אפשר להפסיק לאכול אותה עד שהצלחת ריקה לחלוטין.

מנת הבשר השניה הייתה נתחי סינטה דקים, עשויים מדיום רייר, שהוגשו על פיתה סופלאקי עם ירקות ורוטב צזיקי. יוון הקלאסית במובן החיובי של המילה. אם היינו מקבלים מנה כזאת באיזו מסעדה באתונה היינו רצים לכתוב פוסט מתלהב בפייסבוק (ככה זה זקנים, כל התנועות האלו בטיקטוק עושות לנו בחילה). כאן זאת פשוט מנה כיפית. מין גירוס יווני מפונפן שאוכלים ביד, ואז מנגבים את הצזיקי שנשפך על הסנטר.

בשלב הזה כבר היינו גמורים לגמרי. אבל כבר הסברתי בעבר שיש לנו אפס יכולת להגיד לא לקינוחים. ובמקרה הזה כנראה שזו הייתה טעות. הטארט או שוקולד עם מלח מלדון מעושן ובצק שקדים היה מאכזב למדי. הבצק היה עבה מדי וקשה מדי, השוקולד היה סתמי מדי והמלח לא הורגש מספיק אפילו לקבל "מדי". גם הברולה שקדים החצי הקפוא לא היה להיט גדול. האם הוא היה סביר? כן. האם הוא היה ברולה? גם כן. האם יש עוד משהו שאפשר להגיד על זה? לא.

הדבר היחיד שעוד הצליח להציל את הקינוחים היה הספיישל היומי שהיה פבלובה מפורקת. כלומר קרם עשיר עם חתיכות מרנג מסביבו. ולמרות שזה נשמע כמו אחד הדברים היותר בנאלים שאפשר להזמין זה התגלה כקינוח טעים למדי. הקרם היה מתוק, אבל לא באופן תוקפני. המרנג היה נהדר והתותים שקישטו את כל האירוע הזכירו שגם מנות בנאליות אפשר לעשות ממש טוב. וזה בדיוק מה שקרה פה.

אז יש מקום לעבוד על הקינוחים, אבל גם עד שזה יקרה, אוזריה ממשיכה להיות אחד המקומות הכי כיפים בסביבה. זה אולי לא המקום הכי נוח או הכי נעים לשיחה, אבל כשזה מגיע לאוכל, קורים פה דברים נפלאים. בסוף, הדרך הכי טובה להסביר את אוזריה היא באמצעות מנה של אוזריה. במקרה שלנו דטיל קון בייקון. אין בתפריט פירוט, אבל אם הבנו נכון מדובר בתמר עטוף בייקון שממולא בגבינות כחולות ומגיע בבודדת, כלומר תמר אחד במנה. זה קטן. זה רועש, זה קצת מוזר. אבל זה ממש טעים. וזאת בדיוק אוזריה.

★★★★ 4 כוכבים
אוזריה, מטלון 44, ראשון עד שישי 23:30-12:00 (סגור בשבת)

הכרובית של אביבית 28 ₪
רביולי סלק 48 ₪
שרימפס מוקפצים 68 ש"ח
לחם הבית 20 ₪
ארטישוק על קרם תירס 56 ₪
שייטל בשמן זית 70 ₪
סינטה סופלאקי 68 ₪
טארט שוקולד 48 ₪
ברולה 42 ₪
פבלובה 48 ש"ח
דטיל קון בייקון 18 ש"ח

• ביקורת מסעדות
• אוזריה
• אוכלים שותים
• אביבית פריאל
• מסעדות מומלצות
• שוק לוינסקי

1. שוק לוינסקי

אני מתה על השכונה שהאוזריה נמצאת בה. בעשר השנים שאני בו שוק לוינסקי עבר מהפך. אני אוהבת שיצרו בו מדרחוב שמקפיץ את השוק, למרות שקשה יותר למצוא חניה ולהתנייד ברכב. יש פה עדיין תמהיל של חנויות ישנות וחדשות ומקומות אוכל חדשים שנפתחו. מרגש אותי גם שרז רהב מגיע לשכונה, אני מאוד אוהבת אותו.

2. חנן מרגילן

ה־Go to שלי לנחמה. כשאני מרגישה קצת לא טוב אני הולכת לחנן מרגילן. ייאוש מהקורונה? חנן מרגילן. זו התרופה שלי לכל הצרות, דושפרה ושקדי עגל.
מסילת ישרים 15

3. פופינה

המקום האהוב על המשפחה המצומצמת שלי, בעלי והילדים. בכל חגיגה משפחתית אנחנו על פינת הבר בפופינה. אני מתה על אוראל והאוכל שלו ועל הצוות. כיף לנו שם.
אחד העם 3

4. אימפריאל

הקוקטיילים, המקצוענות, אווירה בר פרופר – לא בר־מסעדה או בר קולינרי – זהו הפורטה של האימפריאל. הברמנים מקצוענים והקוקטיילים סופר־מושקעים.
הירקון 66

5. פרדיסו דל ג'לטו

אני אוהבת את הגלידה בפרדיסו דל ג'לטו במתחם שוק בצלאל כי היא לא עמוסת סוכר ומרגישים את איכות חומרי הגלם בכל ביס.
בית לחם 3

• העיר שלי
• המלצות של מקומיים
• אוזריה
• אביבית פריאל
• שוק לוינסקי
• חנן מרגילן
• פופינה
• אימפריאל

בתכניות הריאליטי בז'אנר הבישול, המנטורים תמיד ממליצים למתמודדים "לבשל את עצמם". ובכן, בסדרת ארוחות שצפויה להתרחש בקרוב – נאה דורש ונאה מקיים, והשפים באמת יניחו על הצלחת תחנות מהחיים האישיים.

This Is Me או "הארוחה הכי אישית שבישלתי בחיים" הוא יוזמה של חברת Ontopo, בשיתוף מותג הרום היוקרתי Zacapa וחברת דיינרס קלאב.

מובילת הפרויקט, היזמית ויועצת הקולינריה אפרת אנזל, ישבה עם שבעה שפים ושפיות, שהרכיבו תפריטים המשקפים נקודות זמן משמעותיות בדרכם המקצועית והאישית: ניר צוק, ארז קומרובסקי יחד עם הקולגה-חברה מאיה דרין, אורי נבון (שף ובעלים של קבוצת מחניודה), אביבית פריאל (אוזריה), אוראל קמחי (פופינה), מוטי טיטמן (מלגו ומלבר) ודיוויד פרנקל (פרונטו).

"הרעיון מאוד מדבר אלי. הארוחה מתארת את מה שעבדתי ואת מי שאני היום והסכמתי רק מפני שמדובר בסיפור אישי", מסביר פרנקל, שבדרך כלל נמנע מפסטיבלים. "אחת המנות שאני מתכנן להגיש היא רביולי חלמון בהשראת מסעדת אורקה. הייתי לוחם בקבע ותכננתי אחרי הצבא לעבור לתל אביב ולעבוד במסעדה. אני זוכר שאכלתי את המנה הזו ולמחרת ניגשתי למפקד היחידה שלי ואמרתי לו שאני רוצה להשתחרר. שבוע לאחר מכן כבר עבדתי באורקה. דרך המנה הזו הבנתי כמה אוכל יכול לרגש ולהשפיע ועד כמה אפשר לגעת דרכו באנשים".

בארוחה בפרונטו יכין פרנקל גם פתיחים המבוססים על מטבחים ומקומות שהוא בישל בהם – הבאסקי, הסקנדינבי וניו יורק, כולל טרטר בקר על לחם שיפון עם איולי אויסטרים וגרגר נחלים. "זו מנה שמזכירה את נומה כשעבדתי בה לפני 12 שנים – טרטר בשר ציד עם תלתנים, שילוב טעמים נורדי שמתייחס גם לכריכים הפתוחים שמקובלים בקופנהגן".

בעלי המסעדות יארחו במסעדות שלהם ואילו ארז קומרובסקי וניר צוק יבשלו בביתם, ביישוב מתת שבגליל וביפו העתיקה בהתאמה. צוק הרכיב תפריט שעובר במסעדת לה דיבלאק בפריז שבה הוא התמחה דרך קרפ כוסמת ירוקה במילוי פטריות, מחווה לבית קפה בקרית מלאכי בו עשה את צעדיו הראשונים כטבח, מש בטחינה גולמית עם תרד מפועה ("הקהל היה הרוס על המנה. אני שנאתי אותה"), קרפצ'ו על חיטה מקורדיליה ז"ל ותבשיל ארטישוק ירושלמי ואסאדו ("אני אוהב את המטבח הערבי כבסיס ליצירה"). הארוחה מתקיימת במטבח הפרטי שלו עם נוף מעורר קנאה לים, באווירה אינטימית-סיפורית מתודלקת בקוקטיילים על בסיס רום זקאפה. התפריט קבוע למעט החלפות בגין רגישויות וטבעונות. המחיר: 460-995 ש"ח לאדם.

"השפים בעיניי הם אמנים, וכמו לכל אמן, לכל שף יש סיפור ויש דרך", מספרת אנזל על הרציונל שמאחורי הבחירות. "כשאנחנו יושבים במסעדה שלהם ואוכלים מנה זו או אחרת, היא בדרך כלל משקפת את מי שהם היום, אבל מגלמת בתוכה אלמנטים מכל התחנות שהם עברו בדרך. לכל שף יש סיפור חיים מרתק ודרך מפרכת שעבר. הרבה ויתורים, הרבה ימים קשים ותשוקה בלתי מתפשרת, שנותנת את הכוח להמשיך במקצוע הלא פשוט הזה. לכל מרכיב, לכל חומר גלם ולכל בחירה יש סיבה, ואם להשתמש בקלישאה – כשהם 'מבשלים את עצמם' מתקבלות צלחות בלתי נשכחות".
5-22.12, הזמנות דרך אתר או אפליקצייתontopo

• אוכלים שותים
• חדשות האוכל
• ארז קומורובסקי
• ניר צוק
• דיוויד פרנקל
• מוטי טיטמן
• אביבית פריאל
• אוראל קמחי