לא ייאמן שעברו רק שנתיים מאז שהחלו להפתח תאי התרבות של עיריית תל אביב-יפו, שנכנסו בקלות למחזור החיים של כל הקהילה היוצרת בעיר ושל הקהל הרחב שמתעניין בתרבות ובאמנות. תא תרבות המחוגה הוא מרכז לאמנים ולתרבות עצמאית שיושב בקצה של פלורנטין, ומציע מרחב למידה ויצירה, חדר פרינט, תחנת רדיו, סדנאות ואירועים לקהל הרחב – ועכשיו גם מפה.

>> מסביוני ויטל ועד תדר טאון: גם אנחנו מיפינו את פלורנטין
>> ונחיה כמו גדולים: 15 ברים שחובה להכיר בפלורנטין

בחודשים האחרונים עבדנו, נטע נחתומי, אסף ארד, אמרי גפן ואני על מפה של פלורנטין, בניצוחו של עומר שיזף. אחרי הליכות בין מזגנים מטפטפים, סטודיואים ליוגה, נגריות וחנויות חיות, החלטנו למפות את פלורנטין כמו שהיא – מלוכלכת, שבורה, אבל גם מפתיעה ומעניינת. ניסינו ליצור מפה שתהיה שימושית ותאפשר סיור עצמאי בין מוקדי תרבות שונים בפלורנטין, אבל גם ללכוד את האווירה שלה.

פלורנטין היא בעיקר שכונה של עסקים (ואנחנו מפרגנים ל"טיים אאוט" עם ההמלצות לברים), אז ניסינו לחשוב מה עוד קורה פה שהופך את השכונה הזאת למה שהיא. ניסינו לתת מקום למה שקורה ברחוב, לדברים שמי שמסתובב פה אולי מכיר אבל אף פעם לא מתעכב עליהם. חיפשנו את היופי גם בכספומטים, במכבסות ובכסאות המתקפלים.

פלורנטין מלאה בשכבות תרבותיות: היא הוקמה לפני קום המדינה כשכונה קטנה של עולים מיוון, עם בנייה נמוכה ועסקים קטנים. לאחר מכן, החלו להבנות בין הבתים מפעלים ובתי מלאכה שהפכו את השכונה לצפופה. כשרחוב הרצל היה מוצף בביוב, היה איש שהתפקיד שלו היה להעביר אנשים משתי גדותיו של הרחוב (מעניין איך לא קם לו יורש).

בשנות ה-80' וה-90' השכונה המוזנחת הפכה בהדרגה לאיזור בילוי וחיי לילה, ובמקביל לסמל של דירות שותפים בזכות השכירות הנמוכה והסדרה "פלורנטין". גם היום יש צעירים בפלורנטין, אבל לגור בפלורנטין זה כבר מזמן לא זול – ועדיין, כולנו גרנו או מכירים מישהו שגר פעם בקורדוברו.

הקירות המתקלפים מוחלפים בבניה חדשה, והסטודנטים לקולנוע מוחלפים לאט-לאט בהייטקיסטים. בתי המלאכה, הסטודיואים, הגלריות והמועדונים הולכים ומתמעטים – נודדים דרומה לשכונות שהשכירות בהן אפשרית. אבל יש דברים שגם הג'נטריפיקציה לא מצליחה למחוק. בפלורנטין יש גם וגם וגם: בורקס יווני וחנויות תבלינים, מאצ׳ה לאטה, חנות מברשות בעבודת יד, בניינים לשימור, בגדי יד שניה ומפעל להדפסת תלת-מימד.

את כל זה ניסינו להכניס למפה, כדי לסמן רגע בזמן שפלורנטין מכילה את כל אלה יחד – ולחגוג אותה על מה שהיא.התרבות בפלורנטין היא "גם וגם", ואולי זה הקסם שלה. יש בה מקום לישן וחדש, גבוה ונמוך, מיינסטרים ושוליים, וכל אלה מתערבבים זה בזה אבל חיים יחד. זה יכול להיראות כמו בלאגן, אבל זה פשוט נראה כמו פלורנטין.
>> את מפת פלורנטין המאוירת אפשר למצוא במקומות שונים ברחבי השכונה ובתא תרבות המחוגה. מחר (שישי, 12.4) תתקיים ההשקה החגיגית שלה עם סיורים קצרים בעקבות המפה וסביב המחוגה.עוד פרטים כאן

• יוצרים כותבים
• ❤ תרבות
• פלורנטין
• ג'נטריפיקציה
• אמנים צעירים

גם אתם הלכתם מתישהו לאורך שדרות רוטשילד ותהיתם מהו הבניין היפהפה שממוקם בצד המזרחי של הפינה? אז הנה, זה הזמן להפסיק לתהות: מדובר במרכז אדמונד דה רוטשילד, מרכז שמפעיל תכניות לקידום אמנים.ות ומעצבים.ות צעירים. בקומת הכניסה שלו פועלת גלריה לאמנות שהיא אחת היפות בעיר, שמציגה תערוכות קבוצתיות מתחלפות. נשלחנו לגלות מקומות אהובים ומרגשים על ידי האנשים שמביאים לישראל את היין הפורטוגלי פורטה 6, את חלקם אתם אולי כבר מכירים, אבל מה שגילינו זה שתמיד מעניין לגלות אותם מחדש ולפעמים בקבוק יין זה כל מה שצריך.

לאתר Porta 6// וגם באינסטגרם// ואף בפייסבוק

מרכז אדמונד דה רוטשילד, מייסודה של קרן אדמונד דה רוטשילד, פועל כבר מספר שנים לקידום וטיפוח אמנים.ות ומעצבים.ות בשנים הראשונות לאחר סיום הלימודים הגבוהים, בתחומי האמנות והעיצוב בארץ. פעילות המרכז מבוססת על שיתוף פעולה עם מוסדות הלימוד ומתמקדת בהענקת כלים ובפיתוח כישורים מקצועיים ליוצרים.ות בראשית דרכם.ן.

המרכז מסייע לאמנים.ות ולמעצבים.ות צעירים.ות לבסס את מעמדם בשדה המקצועי באמצעות תערוכות מתחלפות, תכניות הכשרה וליווי אישי (מנטורינג), ומהווה מקום מפגש ודיון עבור מגוון הגופים והגורמים הפועלים בשדה (יוצרים, אוצרים, גלריות, מוזיאונים, אקדמיות ועוד).

ההיילייט המרכזי עבורנו, הקהל הרחב, הוא כמובן הגלריה המשגעת ששוכנת בו, בחלל יפהפה עם תקרות מעוגלות ומרצפות מעוטרות מוצגות תמיד תערוכות מתחלפות שמציגות עבודות של אותם.ן האמנים והמעצבים הצעירים. התערוכות הן קבוצתיות, בכל פעם בנושא אחר ובכל פעם ממונה עליהם אוצר או אוצרת אחרים, שאמונים על בחירת המציגים.

החלל הייחודי והגישה הכללית של המקום מאפשרים הצגה של הצבות מורכבות, מיצבים מחומרים שונים וטכניקות שונות, עבודה עם תאורה, סאונד, וידיאו וטכנולוגיה – שיוצרות יחד תערוכות חוויתיות שמפעילות את כל החושים.

את הביקור מומלץ לחתום עם בקבוק יין על אחד מספסלי השדרה המוצלים. רוב התערוכות כוללות גם יצירות שמוצגות בחזית הבניין, עם הפנים לרחוב, כך שגם אם לא תכנסו פנימה לחלל הגלריה – תוכלו לצפות בפיסת אמנות. אבל תעשו לנו טובה: תכנסו.

מרכז אדמונד דה רוטשילד, להשיג בשדרות רוטשילד 104

לאתר Porta 6;מידע על היין באתר שקד

• צאו לגלות משהו חדש
• Porta 6
• אמנות
• גלריות
• אמנות ישראלית
• שדרות רוטשילד
• עיצוב
• מעצבים ישראלים
• אמנים צעירים

תל אביב צריכה עוד מוזיאונים. כן, יש לנו כבר לא מעט, ותוספות חדשות יחסית כמו מוזיאון הטבע ואנו – מוזיאון העם היהודי בהחלט העשירו את ההיצע. אבל דף המוזיאונים באתר עיריית תל אביב-יפו מכיל כרגע 23 מוסדות מוזיאליים רשמיים, וזה קצת רחוק ממה שקורה בערים כמו אמסטרדם (144 מוזיאונים), בריסל (93 מוזיאונים) או סטוקהולם (83 מוזיאונים), ולכן משמח שבשנה הבאה ייפתח "מוזיאון העיר" בבית העיר היפהפה שבכיכר ביאליק. משמח יותר: המוזיאון מחפש יוצרים מכל תחומי העשייה כדי לתת להם כסף.

מוזיאון העיר, שמתוכנן לפתוח שעריו בקיץ 2023, אמור להציג תערוכות מתחלפות "שמבוססות על הנראטיב העירוני, על התושבים והתושבות שחיים בה ועל הסיפורים שמרכיבים אותה". תחת ההגדרה האמורפית הזאת מחפשים אוצרות ואוצרי התערוכות אמנים מכל התחומים בקול קורא שהתפרסם היום בפייסבוק, ומזמין אותם להגיש את הצעתם בטופס אינטרנטי (לינק בתחתית הידיעה).

השנה ומדי שנה יזמין המוזיאון יוצרים ויוצרות, תושבי ותושבות העיר, להציע עבודות חדשות המבוססות על סיפורי העיר בכל פורמט של עיצוב, איור, צילום, וידאו, סאונד, אמנות פלסטית, תנועה, פרפורמנס וכל צורת ביטוי אמנותית אחרת. היוצרות והיוצרים שהצעתם תתקבל יקבלו שכר אמן ותקציב להפקת עבודה חדשה, וישתתפו בסדרה של מפגשים עם אוצרות ואוצרי התערוכה וצוות המוזיאון. אם היינו אמניות היינו לגמרי הולכות על זה.

>> להגשת הצעה בקול הקורא של מוזיאון העיר החדש הקליקו כאן

• ❤ תרבות
• אמנות ישראלית
• ❤ תל אביב
• בית העיר
• עיריית תל אביב
• אמנים
• אמנים צעירים

מזל טוב תל אביב, יש לך מרכז עירוני חדש של עיריית תל אביב-יפו שמוקדש לקהילת האמנות הפועלת בעיר ויהווה מרחב של עשייה ולמידה לאמניות ולאמנים, אבל האמת היא ש"מרכז עירוני חדש של עיריית תל אביב-יפו שמוקדש לקהילת האמנות הפועלת בעיר ויהווה מרחב של עשייה ולמידה לאמניות ולאמנים" זה שם קצת ארוך אז אתם יכולים לקרוא לו "תא תרבות".

בחמישי הקרוב(10.3, 22:00-19:00)יתקיים ערב השקה חגיגי לפתיחת תא תרבות קריית המלאכה והחגיגה תימשך לאורך הסופ"ש עם בוהריים של פעילויות ואירועי סטודיו פתוח(12-11.3, 14:00-10:00). זהו אחד משני מתחמי אמנות שהעירייה החלה להפעיל בדרום העיר תחת השם תא תרבות (השני בפלורנטין), היוצרים יחד מערך של מרכזי מפגש, יצירה ופעולה בתוך הקהילות האמנותיות, ומשמשים כזרוע מקשרת בין העירייה וקהילת האמנות.

במרכז יתקיימו פעילויות שוטפות כגון הרצאות, ערבי רישום מודל וסדנות קצרות לצד שירותים שהחלל מציע לקהילה המקצועית כגון מקום לפגישות, שירותי צילום וחלל ייעודי לניסיונות הצבה ותצוגה. בנוסף, התא מבקש להיות שער בעבור אוהבי האמנות והתרבות המבקרים בקריית המלאכה: לרכז מידע על המתרחש באזור, להעמיק את חווית הביקור ולחבר קהלים לעשייה האמנותית בקריית המלאכה. המרכז הוא חלק מרשת מתהווה של תאי תרבות שייפרסו בשנים הקרובות ברחבי העיר ויספקו מענה לקהילות מגוונות של יוצרים ושל שוחרי אמנות ותרבות.

אירועי ההשקה בחמישי יכללו טקס חגיגי במעמד ראש העיר (19:00) ולאחריו שלל מיצגים, פלוס סטודיו פתוח של כ-30 אמניות ואמנים מקריית המלאכה הפותחים את חללי הסטודיו שלהם לקהל הרחב, פלוס פרויקט האיור "הארטיסטים" של יובל כספי שמציע מפות לשיטוט בין השבילים והמעברים אל עבר 20 נקודות אפשריות לצאת מהם אל הדרך, פלוס הקרנת עבודות וידאו של האמנים גל וינשטיין והילה בן-ארי (אוצרת: לי ברבו). תתקיים גם הופעה של אלי לולאי (רוקפור) ותקלוט של עילי לולאי לפניה ואחריה.

משתתפי סטודיו פתוח:אורן ג'קמן, אחיה כנה, איה חוברס, אילת בן שחר, ג׳סיקה מוריץ, גורית מגן, דבורה מורג, דביר כהן קידר,דליה זרחיה, דליה חי אקו, הילה ליזר בג׳ה, המפעל 1, חגית קזיניץ, טובה אלדד, טיבה נוף, טלי אלמליח, יובל כספי, ישראל כהן, לאה וינברג, ליאורה אלכסנדר, ליאורה קנטרביץ, לילי פישר, מיכל אורגיל, מיכל ליטואר גבריאלוב, מיכל מנגיסטו, מיקי גולדשטיין, מרב ובר חדד, נירה טסלר, נעמה יוריה, סוזי שלמביץ', ספקטור נועה, עזרא הרמן, עידית לוי, עירית בראל בסן, פאני הורוביץ, קוצ׳ינטה קולקטיב פליטות אפריקאיות , רות טל, שושנה צ׳חנובסקי, שיקו כץ, תמר לדרברג

• הבועה
• עיריית תל אביב
• קריית המלאכה
• אמנים
• אמנים צעירים
• גלריות

יש בהומוגניות משהו שמדכא מחשבה חופשית ויצירתיות. לא לחינם שאפו דיקטטורים לאורך ההיסטוריה לייצר חברה הומוגנית. קל יותר לשלוט באנשים שלא חושבים עצמאית. לכן כל מה שנחשד כחריג הופך בעיניי אוטומטית למעניין ומסקרן. יובל למברטו, 20, משוררת, בהחלט יכולה להיחשד ככזאת. היא הכל חוץ מגנרית.כבר בפעם הראשונה שראיתי אותה נדלקו לי האנטנות. לא אחת יצא וראיתי אותה חולפת ביעף על אופניה. בפעמים הבודדות שבהן גם שמעתי אותה מדברת, הבנתי שהאינטואיציה שלי הייתה מדויקת.

למראית עין היא לגמרי אנדרוגינית. דרכה ודרך המפגש הזה איתה נחתה עלי התובנה שאנשים שחושבים שמגדר זה בינארי חיים בעולם שיש בו רק שני צבעים, שחור לבן. ומה זה בכלל משנה מה מי שאני עומד מולו עושה עם הפיפי שלו בחדרי חדרים? האפשרויות המגדריות הן אינסופיות. אין שום סיבה הגיונית מוסרית או אחרת שההגדרה המגדרית העצמית של הבנאדם תגרע מהסקרנות או תמנע מאיתנו מלהתחבר. בטח אם הבנאדם מדברת בהיגיון רב. והחוכמה שם, צריך רק להקשיב לה. בשביל להיות מסוגל להקשיב צריך להיות פנוי.

"הכתיבה מבטאת את חווית עולמי הפנימי בצורה אמיתית וגלויה", אומרת למברטו. "כאשר אני לא כותבת זמן מה, זה משפיע עלי נפשית משום שהכתיבה נותנת לי את היכולת לפרוק ולהתרוקן. היא צורך. כמו נשימה. לא רציתי לגעת במקומות כואבים במודע או לא במודע, עשיתי ספירת מלאי על מסגרת חיי. עבורי זה היה קשוח. בדיעבד אני קוראת לזה הדחקה. הדחקה במערכות היחסים שהיו לי ביני לבין משפחתי ביני ובין אהבות שהיו לי וביני ובין אלוהים. זה התחיל ב'מי אני?', 'לאן נולדתי?', 'למה זה קורה לי?'.

"דמותם של אבי ואמי השפיעו עלי בקיצוניות", היא ממשיכה. "לא ידעתי את מי לאהוב, את מי לשנוא ואת מי לכאוב משניהם. מערכת היחסים המורכבת שהייתה להם הובילה אותי לכעס וחוסר אונים, להתנהגויות לא נורמטיביות רק בכדי לבדוק האם יש אהבת אמת בעולם. האשמתי את אבי בהתמכרות שלו. לא אהבתי אותו, כעסתי עליו, ובדיעבד הבנתי שלאבי לא היה בעצם את עצמו. האבא שנולד אחרי שחיפש את הוריו הוביל אותי לחפש את הוריי שלי.

"ככל שנחשפתי לאמת עמדתי בניסיונות שהלכו וגברו על נפשי שהרימה ידיים. אך לא באמת, כי כשהנשמה מתגברת על התאווה ומתבטאת, יש תחושה של אור אין סופי", מסכמת למברטו. "החיבור לרוח ולעצמי יצר לי סדר במגירות השכל בתהליך קבלה וחמלה. אני מבינה שאני במסע תיקון, שאין רע, הכל כתוב ורק צריך לדעת לקרוא. איך גבריאל בלחסן היה שר? 'זה משחק מתוכנן היטב שלא כמו בחלומות אתה צריך לנוע ומהר מאש הצלפים ומאש המחשבות מאש החרבות אני בתוך הצינורות'".

נעורים. יש בהם משהו שמחמם את הלב. במפגש הראשוני עם העולם, כשבלב עוד יוקדת תקווה. כשעוד בטוחים שיש מה לעשות, שאפשר לשנות. היא נולדה בסוף 2001. הדור הזה שיובל למברטו משתייכת אליו לא מכיר את העולם בלי אינטרנט. לא יודע מה עושים עם טלפון חוגה. הם לא חיכו למכתב מימיהם. מזון הם מזמינים באינטרנט. בגדים הם קונים באינטרנט. אהבה וקשרים חברתיים הם מוצאים באינטרנט. על הכל הם משלמים באינטרנט. הדור הזה סובל מירידה של 70 אחוז ביצירת קשר עין. אינפלציה טוטאלית בכישורים החברתיים.

ועדיין, כמו בכל דור, גם בתוך העדר ההומוגני-דיגיטלי הסטרילי שהוא הדור הזה, יש יוצאי דופן שבעצם קיומם שוברים את התבנית. יש בני ובנות אדם שמרגישים, שכואבים, שמסוגלים לחלוק את התובנות שלהם בחוכמה ובכנות ומוסיפים צבע, עומק וייחוד לחיינו. ובעיקר חוכמה שרלוונטית בזמן. אלו שמסרבים להיות חלק מהעדר מצטרפים למורדים אחרים שהיו כאן לאורך ההיסטוריה של המין האנושי, ושבעזרת האומץ שלהם שינו את העולם והפכו אותו למקום ורסטילי וטוב יותר. או לפחות יותר נסבל. בזכותם כולנו עשירים יותר.

הציור שלא הסתיים מהתשעה באב // יובל למברטו

תסתיר כל אשר אתה מרגיש
תהיה שחקן טוב.
אנשים מקומות ודברים
יחכו לך גם בעולם הבא
מי שמאמין שיפחד.
אסור לדבר
המדבר בורא מציאות במילים
מדחיק אהבתו ומתמכר.
מותר לירות
לעצמך ברגל
חלק גופך לזרים.
אהבה מקבלים בקללות
פורנו זול זורם בעיני ילד קטן
צלחת נשברת מאגרוף.
מגירת כדורים נפתחת
דלת הבית ננעלת
גלידה לפנות בוקר.
העצבים הבלתי צפויים
הציור שלא הסתיים
כמו המחלה שאינה נגמרת
וההכחשה שישנה מתחת לכרית, לא שלי.

• ❤ תרבות
• שירה
• משוררים
• אמנים צעירים
• הצעירים הכי מבטיחים