אנו חיים בזמנים קשים. כלומר, קשים להיות גבר סיס-סטרייט כמובן. לא רק שהתנהגותו של ההטרוסקסואל המסכן ממושטרים מראש על ידי מוסכמות החברה, הגבול משתנה ומצטמצם מדי יום בעזרתם האדיבה של משפיענים, פודקאסטרים ומומחי גבריות מטעם עצמם. לכל אלה יש הסברים יפים ומפורטים, שלרוב יתחילו ב"גבר אמיתי בחיים לא", ויסתיימו ב"כי זה גיי". ולא רק גברים – גם נשים לא פעם מצטרפות למסיבה כדי למנות מאפיינים בלתי רצויים בעיניהן, תוך שימוש באותה שפה מכילה ויפה ברוח "להחזיק מטרייה זה לא מושך וגם אתה הומו". אח, תודה טוויטר על לקחים לחיים.

>>הפנטזיה על אירלנד התפרקה. אני משלימה חלום שהמציאות הפריעה לו

לכן, כשירות לקורא הגברי הסטרייט, אנו מציעים כאן את הרשימה המעודכנת (לפחות לרגע סגירת הגיליון) לסטרייט הגברי המושלם, לפחות לפי דושים ואנשים שתקועים בעבר לא ברור. כל מה שצריך זה להתמקד בסעיפים אלה, וכך לא להיחשד בהומואיות, רפיסות, רכרוכיות, עדינות, אינטיליגציה רגשית, היותך אכזבה מוחלטת לאדם הקדמון ואפילו, לא עלינו, נשיות. המנצח יזכה בהיי פייב מדוב גריזלי. אולי. אנחנו עדיין בודקים אם היי פייב הפך לגיי בעקבות הלהקה.

1. לאכול סטייק שצדת לבדך

אין צורך להסביר שבשר = גבר = עוצמה = טוסטסטורון = לוקח במכות = חלבון. וכידוע, חלבון הוא סיבה בפני עצמה לקום בבוקר לעוד יום של לחץ, שחיקה, תחליפי חלב ושאר סכנות לאדם הגברי ברמות. אם לא הצלחתם לצוד אותו היום, אז אפשר למצוא חלבון בדברי מאכל מגוונים, בדרך כלל באריזה שחורה אטומה עם אותיות גדולות ודרמטיות, המסמנות שהמוצר מכיל לפחות 10 אחוז גבריות גולמית. אפשר גם לאכול עוד סטייק במקום.

2. להרביץ לקיר

אמנות המכות לקיר היא מלאכה עתיקה המבטאת רגשות שונים מהטווח הרצוי והנחוץ למאצ'ו הממוצע. החשוב שבהם הוא כמובן כעס, רגש שנוצר בתהליך אבולוציוני מאיחוד של רגשות פרימיטיבים שונים. רגשות נוספים הם… לא, יש רק כעס בכל מיני דרגות. תתמודדו

3. לרכב על טיגריס לקרב אגרוף ביער נגד דוב

כדי לעלות על הטיגריס יש להסתכל לו ישר בעיניים ולחשוב מחשבות נחושות. אם יש ביניכם קליק הוא כבר יעשה את השאר. אם כן זה טיגריס בת אפשר להגיד לה שהיא נראית טוב יחסית למישהי בגילה, ושאם היא לא הייתה מתאפרת כל כך הרבה היא הייתה נראית יותר טוב. עם הדוב תתמודדו לבדכם. יש דברים שסטרייטים אמורים לדעת לעשות.

4. להתקלח עם ענף בתור ספוג

אומרים שככה אינואיטים מתקלחים, מסורתית. והאדם הקדמון. ברור שהאדם הקדמון. זה נורא מדעי. קוראים זה מקלחת פליאו.

5. לשיר בקריוקי את "המתוקות האחרונות" של אריק ברמן

אבל תטעו במילים פה ושם, זה מה זה גיי להקשיב בתשומת לב למילים של שירים.

6. להגיד "אחי"

המקבילה הגברית לקלף ג'וקר. לא משנה מה תעשו, אמירת מילת הקסם "אחי" תוסיף לכם אוטומטית 5 נקודות גבריות. תמורת "אח יקר" תקבלו עוד 5 ואם אחיכם החדש יקרא לכם "אחי" בחזרה אתם נכנסים להגרלה שהמנצח בה מקבל פק"ל קפה וקופסת סיגרים.

7. ליצור את חווה מהצלע שלך

אבל צריך למלא טופס ולהוציא תעודת יושר בשביל זה ובדרך כלל יש שם מלא תור אז אולי עדיף לוותר. אפשר במקום לעקוד את בנך יחידך.

8. לנגן בגיטרה במדורה

להקות ומוזיקאים מותרים: מטאליקה, גאנז, משינה, רד הוט, ברוס ספרינגסטין, פינק פלויד, פרל ג'אם והשיר "מכה אפורה". אסור וונדרוול. די, זה חרוש. אם אין בנות במדורה מותר אך ורק ראפ, אחרת זה גיי. סורי.

9. סקס עם בת*

* בלי להחזיק ידיים; **המשחק המקדים כולל מין אוראלי שהיא מבצעת בך; ***בלי להחמיא לה תוך כדי; ****כשגומרים צריך לצעוק "על לא דבר".

10. להתקשר לאבא שלכם ולהגיד לו שאתם יודעים שהוא אף פעם לא באמת אהב אתכם אבל זה בסדר כי עבדתם על זה הרבה בטיפול ואתם יודעים שהאושר שלכם לא תלוי באישור שלו

אבל בסוף לזכור להגיד "אחי".

• סאטירה
• גברים
• מאצ'ו מאצ'ו

>> אמיתי יעיש הוא שחקן, במאי ומנהל תיאטרון עוטף הנגב.ההצגה "גבר" של תיאטרון עוטף הנגבתעלה בתיאטרון תמונע ביום רביעי הבא (8.5, 20:00). הצגה נוספת מבית התיאטרון,"בוקר של שוטים", תעלה בתמונע ב-3.6. אחר הפעילויות של תיאטרון עוטף הנגבכדאי לעקוב כאן.

>> 3426: זה הולך להיות מרחב התרבות הכי מעניין בעיר

מה זה להיות גבר בתקופה הזו?
עם כמה אתגרים אנחנו מתמודדים?
הגבריות הישראלית המיתולוגית מתפרקת אט אט. אותו גבר חסון שלא מבטא רגשות מתחיל לפנות את מקומו לגבר שיכול להביע רגשות ואף מרשה לעצמו גם להיות חסר אונים. אבל זו רק ההתחלה של המהפכה. רק אחוז קטן מהגברים הישראלים זוכה לקחת בה חלק.

הגברים שהתבצרו בממ"דים חסרי אונים, החיילים שיחזרו משדה הקרב, ובתקווה גם החטופים שלנו שיחזרו מהגיהנום בעזה. כולם יצטרכו להרחיב את המנעד הרגשי שלהם, ואנחנו כחברה צריכים לתת כתף ויד לחלוק, לשתף ולקבל

עמדתי פעם בחתונה באחד מהמושבים ליד החופה. האמא של הכלה עלתה ונשאה נאום מאוד רוחני ורגשי. אחריה עלה האבא, איש אדמה, איש גדול, החזיק את הדף עם סימני הקיפול. עדות לכך שכבר כמה ימים הוא נושא את הנאום הזה בכיסו האחורי. הוא מתחיל לדבר ואני מרגיש שאני לא מצליח לנשום יחד איתו. המילים שלו בנאליות, מלאות בסיסמאות כמו "יציאה מהקן", "גדלת כמו פרח", אבל הקול שלו זועק אחרת. הוא נפרד מילדתו האהובה, לא שולט בקולו שבוגד בו, ולפתע יוצאת לו נהמה, כמו חיה פצועה ופרץ של בכי.

הוא מתנצל, מסכם במילים "אני פשוט אוהב אותך ילדה שלי", מסתיר בבושה את הדמעות ויורד מהחופה. לאבא הזה הייתה אהבה גדולה ועצומה לבת הזקונים שלו והוא לא הצליח להביא אותה לידי ביטוי במילים. הלקסיקון הרגשי שלו לא היה מפותח. הגוף שלו מרד והוציא מתוכו בפרץ את הנהמה החייתית ואת הדמעות, התפרצות רגשית שמרדה ברצון להסתיר, להעלים או לאפק רגשות – תוצאה ישירה מההסללה שטיפחנו בחברה הישראלית הצברית.

בימים מוטרפים אלו, הגבר הישראלי עובר אתגרים לא פשוטים שגם אותם נצטרך להכיל לשתף ולעבד.
הגברים שהתבצרו בממ"דים חסרי אונים, החיילים שיחזרו משדה הקרב, ובתקווה גם החטופים שלנו שיחזרו מהגיהנום בעזה. כולם וגם אחרים יצטרכו להרחיב את המנעד הרגשי שלהם, ואנחנו כחברה צריכים לתת לכולם כתף ויד לחלוק, לשתף ולקבל תוקף לרגשותיהם. כולי תקווה שיותר ויותר גברים (וגם, אולי, בעזרת הנשים שאיתם), יאפשרו לעצמם לשחרר, לשתף ולתת ביטוי לפגיעות שלהם. זו לא פריבילגיה. אחרת נפגש שוב מול הסטטיסטיקה במקומות שבהם מובילים הגברים בענק: דיכאון סמוי, פסוריאזיס, התקפי לב והתאבדויות.זו העת לשים על זה את הדעת, כי מצפה לנו תהליך ארוך ומורכב של ריפוי.

במסגרת לימודי בבית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטת ת"א במסלול הנחיית מעגלי גברים לפני שנתיים, התוודעתי למסע שעברתי מילד לגבר. מילד רגיש בשכונה מחוספסת, עד לגבר שאשתו מבקשת ממנו יום אחד לזרוק את הארגז כלים שלו. עם הרבה הומור מהול בכאב יצרתי יחד עם יוסי צברי – אקטיביסט, אומן המילים והספוקן וורד – את ההצגה "גבר" בתיאטרוןעוטף הנגב,שעלתה לראשונה בתיאטרונטו 2023 וזכתה בפרס חביבת הקהל ובציון לשבח.

בעקבות אירועי הזוועות ב-7 באוקטובר, חווינו ב"תיאטרון עוטף הנגב" טרגדיות אישיות וקהילתיות. צוות התיאטרון, שחקנים והצוות הטכני מורכב מתושבי יישובי העוטף, כשחלקם הגדול חוו וחווים עד היום את הזוועות של אותה שבת נוראית. סיוון, בתו של חבר ההנהלה שמעון אלקבץ, נרצחה עם בן זוגה; חבר הנהלה אחר חסם בגופו את המחבלים שעמדו להכנס לעין הבשור; עופר קלדרון, אחיו של המנהל הטכני שלנו ניסן קלדרון, עדיין בשבי החמאס.

מתחילת המלחמה ועד היום, צוות התיאטרון מעביר סדנאות טיפוליות והצגות בישובים המפונים בכל רחבי הארץ למען החוסן הנפשי והקהילתי. פעילות התיאטרון בקרב המפונים חשפה את הכאב, ההשפלה והבדידות איתם מתמודדים התושבים והעניקה להם מקום לדבר ולהתמודד עם הרגשות שלהם באמצעות כלי התיאטרון והמשחק. בימים אלו מתאושש תיאטרון העוטף ומעלה את ההצגות שלו חזרה בתל אביב.

• יוצרים כותבים
• ❤ תרבות
• תיאטרון
• תיאטרון תמונע
• הנגב
• גברים

הגבר הישראלי הקשוח הוא אידיאל מקומי ותיק שעבר לא מעט תמורות לאורך השנים, אבל מעט מאוד מקומות מציגים זאת בבירור כמו על המסך הקטן, איפה שהגבר תמיד קשוח, עד שהוא לא לגמרי. על רקעהשינויים בדמותו של הגבר הטלוויזיניברחבי כל העולם, אספנו את עשרת הגברים הישראלים הכי קשוחים על המסך, לטוב או לרע.

>>מה הולך ברו: דירוג 10 הגברים הכי קשוחים בטלוויזיה האמריקאית

10) מליק (גידי גוב) | "כן, מה?"

"כן, מה?" היא קומדיה קצת נשכחת שנעשתה בליבן של שנות השמונים, ושודרה בערוץ הראשון. ענת גוב ז"ל יצרה, ושלחה אל מרכז הבמה את בעלה גידי, בשיאם של ימי האלפא שלו. תוך כדי שהוא מג'נגל בין זהו זה, פסטיגלים ודמותו המסוקסת כזמר, גידי מופיע כאן בתור מליק – איש קבע קשוח שמנסה להתמודד עם החיים המורכבים שמחוץ לשדה הקרב. הגבריות הצבאית מן הסתם עוד תתפתח, כאן היא הופיעה בצורה כי משעשעת שלה.

9) רענן אורן (ליאור אשכנזי) | "חדר מלחמה"

עוד סדרה שקצת נשכחה עם השנים, אבל בזמן אמת עוררה תשומת לב. האיש שכתב אותה היה דאז עוד סמל גבריוות ישראלית, יאיר לפיד, שיצר את הסדרה קצרת הימים (עונה אחת, תשעה פרקים) ל"רשת". איך דברים משתנים. במוקד הסדרה, שרפררה לא פעם (מילה יפה ל"גנבה מ-") לסדרה "הבית הלבן" ולכותב המיתולוגי ארון סורקין, עמד חמ"ל ממשלתי שהתיימר להביא אליו את הטובים ביותר – מהשב"כ, אמ"ן והמוסד. המפקד של החמ"ל היה אותו רענן אורן, בגילומו של אשכנזי, שסחב את הדמות הקשוחה הזו פחות או יותר לאורך כל השנים (אפילו עד לחיקויים כמו של בני גנץ או ניר דבורי ב"ארץ נהדרת") – גבר סמכותי אך אמפתי, שכולנו חולמים להיות.

8) גבעון כספי (גיא זוארץ) | "השיר שלנו"

כי מסתבר שגברים יכולים להגיע גם בתור פסיכופטים. מי ידע? בתוך "השיר שלנו", אותה דרמה מוזיקלית יומית אגדית שהופקה עבור "יס", הופיעה דמותו של כספי – ארכי-נבל מהסוג המרושע ביותר, אבל גם כזה שאין דרך קצת לא לקנא בו. גבר שעושה מה שהוא רוצה (הרבה יותר מדי), איש עם כוח בלתי נתפס – ובעיקר בנאדם שחטף יותר יריות מפיפטי סנט, ואיכשהו הצליח לשרוד שתי עונות שלמות. מדהים.

7) גיא ריבק (ברוך דרור) | "רמת אביב גימל"

ממשיכים בטלנובלות, ונזכרים בדמות הסליזית להחריד של אותו ריבק – מה שנהוג בעבר לכנות "גבר של פעם", ומה שהיום קוראים לו בפשטות "אסהול". מי שרואה את הפרקים הראשונים של רמא"ג (ששודרה ב"טלעד", ערוץ 2) די יידהם למראה הדמות הזאת מתהלכת לה בקלילות בפריים טיים הערוץ שתיימי בשיאו. רודף שמלות די שקוף, דוש מארץ הדושים שרק מחפש להשכיב ולעשות כסף (תוך כדי תחמנות ישראלית די נפוצה). היום, כנראה שהדמות היתה מוגלית לאי השדים, אבל אז – הרבה גברים רצו להיות גיא ריבק.

6) תומר לוי (אסי כהן) | "מסודרים"

"מסודרים" היא אחת הסדרות הטובות של "קשת", כשבמרכזה עמד מוסד החבר'ה הישראלי. ארבעה גברים שונים מאוד – שייצגו ארבעה סוגים של גברים. גיא פוגל (אסף הראל) היה האשכנזי הקלאסי, זה שמחפש להשקיע את הכסף באופן ארוך טווח ולא רוצה לנקר עיניים. ארז קליימן (ערן זרחוביץ') הוא החנון שמנסה להמשיך לעבוד. ברלד (מאור כהן) הוא הסטלן שרק מחפש ליהנות ממה שאפשר, ובלב הסדרה עמדה הדמות של תומר לוי – דמות הבוס הקשוחה והכל כך אלפאית. הגבר שמחפש לבצע, לעשות חיים, עם כל השופוני שאפשר – זה שבסוף תמיד משיג את הבחורה וזה שהכי נהנה עם הכסף שלו. חלום הסטארט אפ הישראלי, מגולם בבן אדם אחד.

5) רס"פ גבריאל שוקרון (דני שטג) | "מ.ק. 22"

"מ.ק. 22", גם היא סדרה קצרת ימים ואנדרייטד שנוצרה עבור "קשת", היתה מעשה די מבורך – ולצערי, כזה שלא חזר על עצמו – בכך שהצליחה לרוקן ממשמעות לחלוטין את המושגים הצבאיים. ולהלן, מוסד "המפקד" – שוקרון הוא לא באמת דמות ברת סמכא, אלא כזו שמשחקת אותה. הקשיחות שלו בהחלט קיימת, אבל מתבטאת בעיקר באיך שהוא שותה את הקפה שלו, ואיך שהוא דואג לפנסיה. בסופו של דבר מדובר באיש שמפקד על עובדי רס"רים שצובעים עצים ומוציאים חפצים מהאפסנאות. גבר בגיל העמידה, שלא התקדם אף פעם וראה את כל חבריו עוברים אותו בקלות. אבל גבר קשוח לא מוותר על משרה נוחה. אם זה לא היה כל כך מצחיק, זה היה אפילו קצת עצוב.

4) ברק הראל (עמוס תמם) | "מנאייכ"

אולי דמות הארכי-נבל הכי גדולה שיש היום על המסך. הראל,כפי שכתבתי כאן בעבר, היא דמות נבל גברית מדויקת עד העצם. דווקא במינימליזם שלו – זה שהוא לא צועק, בקושי מרים את הקול, אבל עושה את הדברים הכי מפלצתיים; בא ונעלם לפי הצורך, לא נאמן לשום דבר ולאף אחד (חוץ מלמשפחה, וגם אותה הוא עוזב כל פעם שמשהו מסתבך). וכשזה משתלב עם תמם, הגבר-גבר הנכון של התקופה וטיפוס מאוד אהוב, זה מייצר דמות מהסרטים.

3) סגן עידו (אקי אבני) | "טירונות"

"טירונות" היתה כנראה הסדרה הצבאית הטהורה הכי גדולה שהיתה כאן (אם לא סופרים את "מ.ק. 22"), ובמוקד עמד אקי אבני, עוד דמות גברית מאוד אהובה, שגילם את המפקד, סגן עידו. האיש מהנאום עם כתובת האש, ובעיקר הגנרל יודע הכל – מנהיג שצועק "אחריי", שסוחב אחריו את הפלוגה שלמה עד סוף הטירונות. מנהיג קשוח עד הסוף, שהופכת למושא הערצה. מיתוס גנרלי, שהיום כבר קצת קשה למצוא. היום, הגבריות העדכנית נראית הרבה יותר כמו… טוב רגע, עוד לא הגענו לשם.

2) ברוך אסולין (משה איבגי) | "הבורר"

כמובן שאני לא בא להגן בשום צורה על מעשיו המזעזעים של איבגי, אבל גם אין ספק שבאותה נקודת הזמן איבגי היה הג'יימס גלדונפיני שלנו. או בעצם, הטוני סופרנו שלנו. דמותו של בורר העבריינים, הבוס הגדול של משפחת אסולין, היא דמות גברית מוקפדת. מנהיג שקט, כזה ש"לא שואלים מה עשה בלילה", וכמעט דמות של אלוהים – בעל קודים ומוסר, שיודע לארגן היטב את כל חבורת העבריינים הדי עלובה שמסתובבת סביבו. ברוך אסולין הוא זאב שעומד בראש צבא של כבשים, אבל חתיכת זאב טלוויזיוני – ששווה להתמכר אליו גם היום.

1) דורון קביליו (ליאור רז) | "פאודה"

כי בסוף, ליאור רז – והדמות של דורון – הוא הגבריות הישראלית מודל 2024. הבטחתי שנגיע לזה. הוא כבר לא ממש בצבא, כי הוא בעיקר מסתערב בשטחים. הוא לא בודד, אלא בעל משפחה שהוא השאירה מאחור כדי להישלח אל האש. ובעיקר, הוא לא חלק מהמלחמה הסקסית של פעם – זו עם הקומנדקרים והטנקים והסע-בן-צור-סע אל גבעת התחמו-או-שת. עכשיו הוא מסתובב בקסבה של חברון, רמאללה וג'נין – ורודף אחרי מחבלים בתוך שכונות מיושבות. ככה נראות המלחמות שלנו היום, לטוב ולרע. וככה גם נראים הגיבורים שלנו. וזה לא במקרה שדווקא בסדרה הזו מצאנו אייקון גבריות שפורץ את המסך, כמו עידן עמדי.

• המסך
• טלוויזיה ישראלית
• גברים
• ליאור רז
• גידי גוב
• הכי טובים

אלה הגברים שהטלוויזיה, בעיקר בארצות הברית, אוהבת עכשיו יותר ויותר. הם קשוחים מאוד, הם בודדים מאוד, הם זאבים בודדים מאוד, לא זוכר אם אמרנו שהם קשוחים מאוד, אבל מתחת למעטה המחוספס הם כנראה קשוחים מאוד. יש להם לב. הם הגוד גאיז. אבל קשוחים. צ'ייסרים של טסטוסטרון כל יום כל היום. זה בטח אומר משהו על דמותו של הגבר האמריקאי בעת הזאת, אנשים צועקים את מה שחסר להם, אבל יאללה, סבבה, תביאו אקשן. וזה בדיוק המתכון ש"טראקר" מתכוונת לנסות.

>> מה הולך ברו: דירוג הגברים הכי קשוחים בטלוויזיה האמריקאית
>> צא איתנו גבר: מה קורה לגברים הקשוחים של הטלוויזיה?

הסדרה החדשה שעלתה אתמול ב-CBS, ואם תצליח יש להניח שתגיע עד מהרה גם לארץ, עוסקת בסיפורו של קולטר שואו, זאב בודד וקשוח שהוא גם סורבייבליסט מקצועי וגם בעל חושי גישוש מפותחים, שנודד ברחבי ארה"ב ומתפרנס מכך שהוא מסייע לרשויות החוק או לאזרחים פרטיים במשימות איתור של אנשים שנעלמו וקוטף את הפרס המובטח למי שיסייע במציאתם. הכל כמובן – כמובן! – מסתבך כשהוא נקלע לחקירה שאשכרה משנה לו משהו.

את ה"טראקר" מגלם ג'סטין הארטלי, פנים מוכרות מאוד לצופי טלוויזיה אובססיביים שכבר כיכבו ב"סמולוויל", "צעירים חסרי מנוח" ו"This is Us", ועכשיו הוא סופסוף מבוגר מספיק כדי להיות מחוספס ומסוקס כמו שעכשיו אוהבים. הפרק הראשון שודר מיד אחרי הסופרבול והביא 18 מיליון צופים, נראה איך הסדרה תסתדר בלי מקפצת הרייטינג הגדולה ביותר בהיסטוריה בשבועות הבאים, אבל לפחות על סמך הבכורה יש כאן סדרת אקשן אפקטיבית ונוסחאתית שהקהל יכול להתחבר אליה בקלות. מה יש לומר, יצאה איתנו גבר.
>> "טראקר", עונה ראשונה, פרק בשבוע כמו פעם. בינתיים רק ב-CBS

• המסך
• מה רואים הלילה
• CBS
• גברים

על אף השינויים התמידיים בדמות הגבר הטלוויזיוני, העולם אוהב לראות גברים מסוקסים עומדים בפני אתגרים. בין אם הם גיבורים, אנטי גיבורים או סתם נבלים, העיקר שהם מספיק חזקים לעמוד בהכל.חלק מהגברים ברשימה הזאת הם הם אנשים בעלי יתרון פיזי מובהק, חלק פשוט חסרי מעצורים, אז רגע לפני שהם מפנים את הדרךלמודל הגבריות החדש: הנה רשימת הגברים הכי קשוחים על המסך.

>>גבר אחי: דירוג 10 הגברים הכי קשוחים בטלוויזיה הישראלית

10. גראלט מריוויה ("המכשף")

באמת שהתאמצנו מאד להביא רשימה ללא גיבורי על, כי צריך להיות כאן קרב הוגן, אבל אי אפשר להתעלם מצייד המכשפות האהוב. הסיבה שהוא כאן למרות כוחות הכישוף שלו, היא שהם לא מגדירים אותו. הם שם כדי לעזור לו, מן הסתם, אבל הכוח האמיתי של גראלט מגיע מתוך מיומנות, קור רוח וחוסר יכולת כללי להביע רגש. נו, גבר. מי שמכיר את המכשף אפור השיער מהמשחקים מכיר את כל התארים שהוא נושא איתו. תגידו את האמת, לא הייתם מפחדים אם היה רודף אחריכם בן אדם בשם גראלט מריביה, הזאב הלבן, גווינבלייד, הקצב של בלדוויקן ואוחז חרב הגורל?

9. ווילסון פיסק ("דרדוויל", "הוקאיי", "אקו")

אין הרבה נבלים טובים ביקום הקולנועי של מארוול, אבל אחד בהחלט הרוויח את מקומו ביושר בגלריית הנבלים של ענקית הקומיקס. מלבד היתרון הפיזי של קינגפין, אין לו כוחות מיוחדים. הוא פשוט מאד אינטליגנט, מאד חזק, ומאוד נוטה להשתמש בשיטות מאפיונריות להשגת מטרותיו. חוץ מזה, זאת הברקה להדביק את המבט המאיים של וינסנט ד'אונפוריו לנבל כל כך אייקוני, אויבם המושבע של שלושה גיבורים: אקו, דדרדוויל וספיידרמן. נסו להתמודד מולם, ותגידו לנו שזה לא קשוח.

8. ג'ון דאטון ("ילוסטון")

ג'ון דאטון הוא הגרסה העדכנית של אחד מהארכיטיפים הכי ותיקים, בקולנוע ובטלוויזיה כאחד – הקאובוי. אב המשפחה של חוות דאטון המפורסמת הוא אבא קשוח, שמאמין בענישה פיזית על ילדיו, אבל גם רוצה לכפר על חטאיו כשהוא מבין שהוא לא נהיה צעיר יותר. הוא לא אכזרי כמו כמה מהפושעים ברשימה, אבל הוא יודע מה הוא רוצה, עקשן כמו פרד, ולא צריך הרבה בשביל לאיים. מספיק רק מבט אחד או משפט קצרצר כדי להלך אימים על ילדיו, ועל כל מי שמעז להתנגד לו.

7. המנדלוריאני ("המנדלוריאן")

מנדו (פדרו פסקל) הוא אחד הלוחמים הכי קשוחים בגלקסיה. חלקמכת מתנקשים שמזכירה יהודי חלל, שהם למעשה הלוחמים המיומנים בגלקסיה (אחרי הג'דיי והסית', אבל להם יש את הכוח). מנדו מתגבר על אינספור מכשולים במטרה להגן על בייבי יודה (אני מסרב לקרוא לו גרוגו), ובכל פרק מחדש הוא מוכיח למה אסור להתעסק איתו. זה לא שמנדו לא נופל ונכשל לפעמים, אבל בכל פעם הוא מרים את הראש, שם את הקסדה ויוצא לחסל קצת רעים.

6. מייק ארמנטראוט ("שובר שורות", "סמוך על סול")

עוד ב"שובר שורות" מייק היה דמות אהובה במיוחד, ומאחר וידענו שהוא קשור לסול גודמן, שמחנו לקבל אותו בחזרה בספין אוף. ההישג הגדול של מייק בתור מה שנקרא "גבר קשוח" הוא לא הפעולות הרבות שהוא עושה למען האנשים ששוכרים את שירותיו, אלא עצם העובדה שגם אחרי שאנחנו נחשפים לצדדים יותר אישיים ורגישים בו, הוא עדיין נשאר אחת הדמויות הכי מאיימות שראינו על מסך הטלוויזיה.

5. דוויט מנפרדי ("המלך של טולסה")

כולם יודעים שסילבסטר סטאלון הוא חתיכת בן זונה קשוח, ואם אתם מפקפקים בזה, הגיע הזמן למרתון "רוקי" ו"רמבו". אבל זה לא סוד שהוא גם מזדקן לא מדהים, ובשלב מסוים האימיג' של סליי מחסל זרים בג'ונגל הפסיק להיות אמינה. אבל בתפקיד דווייט מנפרדי, מאפיונר שישב שנים בכלא עבור משפחת הפשע מבלי להוציא מילה וחוזר כדי לגלות ששולחים אותו לפתוח סניף מאפיה בטולסה, הוא כבר אמין לגמרי. אין מה להגיד, זה פשוט תענוג לראות את סטאלון עושה בית ספר בפשע לכל טולסה, והוא עושה את זה עם כל כך הרבה ביטחון עד שאפילו נשים שצעירות ממנו בעשרים שנה נופלות לרגליו. נו טוב, לא הכל יכול להיות אמין.

4. ג'ואל מילר ("האחרונים מבינינו")

עוד דמות של פדרו פסקל נכנסת לרשימה, ולא בכדי. בינינו, אני מעדיף את גרסאת המשחק, אבל אין ספק שאחרי פרק או שניים פסקל מצליח לתפוס את המהות של ג'ואל ולהביא אותה לידי ביטוי. הוא הטיפוס השקט והחשדן שעושה את כל מה שצריך לעשות כדי לשרוד, גם אם זה אומר לירות בכל מי שינסה לפגוע באלי. מהרגע שפרצה המגיפה ג'ואל מתמודד עם טרגדיות אישיות, מראות מזעזעים, והוא מאבד את האנשים הכי יקרים לו. את כל זה הוא צריך לעבד בעצמו, אבל גם להישאר חזק עבור הילדה עליה הוא שומר מכל משמר. אם תשאלו אותי, זה די קשוח. אה כן, והוא יכול להרוג אתכם כמעט עם כל חפץ שנמצא בהישג יד.

3. רוי טילמן ("פארגו")

במשך השנים פארגו הציגה לא מעט גברים קשוחים – לורנס הרוצח השכיר (בילי בוב ת'ורנטון), מייק מיליגן (בוקים וודביין), וכמובן וי. אם. ורגה (דיוויד טווילס), שהיה יותר מפחיד ומעורר חלחלה מקשוח, אבל עדיין נחשב. ובכל זאת, הנבל המוצלח מכולם הוא רוי טילמן בגילומו של ג'ון האם. טילמן הוא שריף טראמפיסט המאמין אך ורק בחוקת ארצות הברית, ולא בחוקיה. הוא רכושני, אלים, ואולי אחרי כמה פרקים תבינו שגם מפלצתי – אבל אין מה להגיד, הוא הדמות הכי קשוחה שהייתה השנה על המסך. ולא רק בגלל האב שהוא, או הבעל שהוא, אלא בגלל שחוויית הצפייה בו כל כך קשוחה.

2. תומאס שלבי ("כנופיית ברמינגהאם")

אם יש משהו שההיסטוריה של פיקי בליינדרס הוכיחה, זה "אל תתעסקו עם תומאס שלבי". עזבו אתכם, זה פשוט לא כדאי. פשוט תנו לו את מה שהוא רוצה וזה יחסוך לכם את הסבל. תומאס שלבי חוזר לברמינגהאם ישר אחרי מלחמת העולם הראשונה, ובהתחלה הוא מרגיש שקט. אפילו שקט מדי. אבל השקט של שלבי הוא הכוח שלו, כי כשהוא מתפרץ, זה הרבה יותר משמעותי. כל מי שניסה להפיל את טומי (ויש לא מעט) לא נשאר בחיים, וממש עד הרגע האחרון, גם כאשר כל הסיכויים נראים אבודים, הוא ממשיך להילחם ממש כמו שנלחם במלחמה שיצא ממנה. אז תזכרו את הסלוגן, ו"אל תתעסקו עם תומאס שלבי".

1. בילי בוצ'ר ("הבנים")

מכל הדמויות הרבות שהצגנו כאן, אין ספק שהבחור הכי קשוח על מסך הטלוויזיה הוא בילי בוצ'ר. רק כדי להבהיר, אנחנו מדברים כאן על אדם, בשר ודם, שרוצה להילחם בגיבור העל הכי חזק בעולם – הומלנדר. אתם לא רוצים להיות על הכוונת של בוצ'ר, כי הוא יכול להיראות בהתחלה קצת גס וקצת מקסים, אבל תסמכו עליי כשאני אומר לכם – כשהוא שם מישהו על לוח המטרה, הוא לא מרפה עד שהוא פוגע. וכשהוא פוגע, זה לרוב יהיה כואב ואכזרי. הוא כל כך קשוח עד שהומלנדר, גיבור על שיכול לחתוך אותו לשניים בן רגע עם ראיית הלייזר שלו, ישב אצלו בבית כדי לקבוע להילחם זה בזה על אדמה חרוכה. כן, כמו שני בוקרים שקובעים דו קרב בצהרי היום. אני לא יודע מה איתכם, אבל אם הומלנדר היה רוצה להרוג אותי, לא הייתי מרגיש עם זה מאד בנוח. לעומת זאת, ככל שהסדרה ממשיכה, נראה שבוצ'ר רק נהנה מהמשחק של חתול ועכבר, וממש ניזון מזה. אמאל'ה, איזה גבר.

• המסך
• טלוויזיה
• גברים
• אמזון פריים
• נטפליקס