לאחר 11 שנה, הפועל תל אביב בכדורסל חתמה על הסכם חסות חדש וראשון מסוגו בארץ – עם עמותת ויגן פרנדלי, בעלות של מיליון ש"ח. אין לנו מה לומר, כל הקלישאות עלינו – הפועל/תל אביבים/שמאלנים/טבעונים הן פשוט נכונות (ואנחנו אוהבים את זה), במיוחד כששיתוף הפעולה ילך רחוק יותר מאשר סתם לוגו על החולצות של הקבוצה, כאשר הקבוצה, בשיתוף עם העמותה צפויה לא רק לקדם מסרים של טבעונות ואיכות הסביבה אלא גם לקחת אותם למקום פרקטי – במזנון של האולם, לרווחת האוהדים המעוניינים בכך.

"הסכם החסות החדש, שנחתם בין הפועל ת"א ועמותת ויגן פרנדלי, הוא חיבור ראשון מסוגו בישראל בין שתי עמותות, שיפעלו יחד למען עתיד טוב יותר ותזונה בריאה יותר", כך נכתב בהודעה המשותפת, "שווי העסקה ובעלות החסות הראשית אשר נחתמה בין קבוצת הכדורסל הפועל ת"א ועמותת ויגן פרנדלי היא כמליון שקלים, ובמהלך העונה הקרובה יפעלו יחד שתי העמותות לקידום אורח חיים בריא יותר וצמצום תזונה מן החי, הפוגעת באקלים ובבעלי החיים".

עמותת ויגן פרנדלי קמה בישראל ב-2012 (תחילת תחת השם בעל הגוונים המד"ביים "העמותה למען עתיד טבעוני") והם העמותה הגדולה והבולטת ביותר לטבעונות בישראל – ורובנו, גם הלא טבעונים, מכירים אותה קודם כל בתור התו הארצי לסימון המוצרים הטבעוניים בחנויות. בשנה שעברה כבר נתנה חסות חד-פעמית למשחק של בית"ר תל אביב-בת ים, אבל כאן, ללא ספק מדובר בעליית מדרגה.

>>את הקמפיין הטבעוני של עומר מילר דווקא אהבנו הרבה פחות
>>קיבלתם תאבון? הנה 8 המנות הטבעוניות הכי טעימות בעיר

• הבועה
• ספורט
• כדורסל
• הפועל תל אביב
• טבעונות

הביקורת פורסמה במקורבאתר הספוילר, אתר המסכים החדש שלנו. תראו תראו

בחודש הקרוב יציין כל חובב ספורט שנתיים לאירוע חד פעמי שבאופן משונה, בכלל לא התרחש על המגרש. זו היתה סדרה דוקומנטרית, "מייקל ג'ורדן: הריקוד האחרון", שעלתה בנטפליקס בעיצומה של הקורונה שגזלה מאיתנו ברשעות את הספורט, והיתה הסדרה שכל אוהד חלם עליה. ההצלחה המסחררת של הסדרה, שגם החזירה לתודעה את MJ עצמו, מיד גררה אחריה שאלה בלתי נמנעת: האם יקומו בעקבותיה סדרות נוספות?

"האגרוף: סדרת הגמר", בבימויו של אבידע ליבני הנהדר ("חייב לזוז" ו-"שיר אהבה סטנדרטי" עם יואב קוטנר על אריק איינשטיין ז"ל) היא ניסיון מעניין. בעוד "הריקוד" ניסתה, על פניו, לספר סיפור של עונה, "האגרוף" מתפקסת יותר וחוזרת לקיץ התל אביבי המהביל של 1992, אז התקיימה סדרת גמר יוצאת דופן בין "האלופה הנצחית" מכבי תל אביב, ושנואת נפשה, הטוענת לכתר, הפועל תל אביב.

למה דווקא 1992? מאחר וזו היתה הפעם הראשונה מאז 1969 (עונה שהסתיימה עם דאבל אדום), וככל הנראה גם האחרונה, בה הפועל הסתכלה למכבי בלבן של העיניים. השנה בה כל האנרגיות של הפועל ת"א היו יכולות להסתיים בקליימקס המושלם – וגם אז, זה נגמר באכזבה. על המגרש, המשחק ערבב לתוכו פוליטיקות ישנות ומתחים גזעיים, ויכוחים אידיאולוגיים וגם גישות לחיים ולספורט (האם באמת "הניצחון מעל הכל"?). מי שאוהב ספורט, ובוודאי מי שאוהב כדורסל, יתאהב בסדרה הזאת. אבל גם מי שלא מתעניין בספורט בכלל יוכל למצוא בה משל מרהיב על החיים.

הפרק הראשון של "האגרוף" צולל לשורשי היריבות התל אביבית, וכאן יש לשבח את העיתונאי עדי רובינשטיין, שמוסיף לא נדבכים רבים על המאבק בין שתי הקבוצות – וכמה הוא נוגע לפער בתוך הציונות עצמה בין מכבי של הליברלים והעובדים במקצועות חופשיים (למשל, סתם ניגיד, איזה עורך דין צעיר בשם שמעון מזרחי) לבין הסוציאליזם הצרוף מהצד של הפועל. בפרקים הבאים – לצד סיקור הסדרה האינטנסיבית, משחק אחרי משחק, מהלך אחר מהלך – מגיעים גם הסיפורים האישיים והקטנים, שעושים את הסדרה למה שהיא.

הפעם בה מכבי ת"א "הלשינה" על שחקן הפועל בארי לייבוביץ' ופסלה אותו מלשחק במשך שנתיים וחצי; האגרופים בין מייק לארגי ומוטי ארואסטי; הסוף הרע של רלף קליין במכבי, שהוביל את אולי גדול המכביסטים (פרט לשמעון מזרחי) לאמן דווקא בהפועל; וכמובן, הסיפור המכונן, זה שנתן לסדרה את שמה – אותו אגרוף של לבאן מרסר לתומר שטיינהאור.

ליבני והצוות שלו בהחלט יודעים לספר סיפורים מרתקים, ובסדרה הזו – גם הסדרה הטלוויזיונית וגם סדרת הגמר – כמעט כל שחקן הביא עימו סיפור מרתק. כמו ב"ריקוד האחרון", גם כאן מחוגי השעון זזים תכופות קדימה ואחורה, מחברים את ההווה אל העבר (מילדותו של דב חנין בשומר הצעיר, שחיברה אותו לצד האדום, ועד היום שבו שמעון מזרחי, מכביסט בן מכביסט, התחיל להתעניין בכדורסל). מנהג נוסף שאומץ מהסדרה של ESPN הוא הטלפונים הניידים – אלה שבאמצעותם המעורבים חוזרים לרגע הנכון, ומספרים את סיפורם, כל אחד מהזווית שלו.

כאן גם אפשר להיזכר ברפרנס נוסף, הסדרה "סלטיק – לייקרס: האויבים הכי טובים" שהפיקה ESPN על יריבות גדולה אחרת, זו שהגדירה את הכדורסל האמריקני. היכולת לראות את הסיפור משתי הזוויות השונות, כשכל המעורבים (מאמנים, שחקנים, אוהדים ואפסנאים) מדברים מול המצלמה, אקט שמעורר את הדיון מחדש, ואכן הוא התלהט ברשתות החברתיות מיד עם שידור הסדרה.

לצד כל אלה, היו עוד שני יתרונות גדולים ל-"אגרוף": הראשון הוא מיצוי מרשים של חומרי הארכיון למציאת רגעים מדהימים – למשל עימות רווי עקיצות בין יו"ר הפועל דאז אברהם פלדה לשמעון מזרחי בשידור חי. והשני הוא היכולת, כמו ב"ריקוד", להביא את כולם אל השולחן: ממייק לארגי ו-ווילי סימס, דרך צביקה שרף או מוטי דניאל ועד (שומו שמיים!) בארי לייבוביץ' או לבאן מרסר בכבודם ובעצמם. אז האם מדובר בתשובה הישראלית ל"ריקוד"? כנראה שלא, כי קשה להשתוות לטיימינג, לעוצמת הסיפור ולגיבורים של הסדרה האמריקאית. ובכל זאת, לכל מי שאוהב כדורסל, ספורט או סתם סיפור טוב – זו היא סדרה יוצאת מן הכלל על סדרה יוצאת מן הכלל.

האגרוף, yes דוקו וב-VOD

• המסך
• דוקומנטרי
• ספורט
• כדורסל
• מכבי תל אביב
• הפועל תל אביב
• הדרבי התל אביבי
• yes

1. עידוד אמיתי

צריך להודות באמת, מאז השיפוץ וההרחבה זה כבר לא אותו בלומפילד. כן, הוא יהיה מלא בשבת וזה יתרון גדול, אבל אין מה להשוות בין התנאים הנוכחיים לבין הדרבים הקולניים והסוערים לפני השיפוץ. אקוסטיקה גרועה, עיצוב תמוה ותחושה שהרגו לנו את המקדש.

2. כדורגל טוב

באופן כללי שתי הקבוצות לא מצטיינות בכך בתקופה האחרונה, ובמשחקי דרבי זה נכון כפליים. הקלישאה נכונה: לדרבי לא מגיעים כדי לשחק יפה, אלא כדי לנצח ואולי להוריד איזה רגל בדרך. או לפחות להוריד איזה רגל בדרך. זה אמנם לא הכי קורקטי לומר, אנחנו יודעים, אבל זו עובדה. יאללה מלחמה.

3. מציאת משמעות

לא, לא מדובר בניתוח פילוסופי מעמיק אלא באמיתה די אלמנטרית. המשמעות של המשחק הזה לא גדולה. מכבי רחוקה מהמירוץ לאליפות, גם הפועל מדשדשת במרכז הטבלה. ודאי, בהפועל ישמחו לנצח דרבי ראשון לאחר נצח נצחים, אבל ראו סעיף 10. בשורה התחתונה: אין לדרבי הזה הצדקה והוא די תקוע, יעידו אוהדי שתי הקבוצות.

4. ערן זהבי

עובדתית הוא לא יהיה חלק מהמשחק הזה, כמו שלא היה גם בשנים האחרונות. עובדתית, העניינים פחות מסעירים ומרתקים ומלאי עניין כפי שהיה כשהוא עוד שיחק. בהתחלה בצד האדום, אחר כך בצד הצהוב ופיו פיו ובום טראח ופואד.

5. בירה

כי פשוט לא מאפשרים לשתות אלכוהול באצטדיונים בארץ, בזמן שבמקומות אחרים בעולם שבהם צריכת האלכוהול הרבה יותר גבוהה דווקא מאפשרים. למה אתם מונעים מאתנו את הצורך הבסיסי להשתכר, לקלל ולשיר שירי נאצה בזמן המשחק? אין לכם רחמים, תאמינו לנו. תביאו לנו בירה.

6. קיפי הקיפוד

היו ימים, ימים טובים, שבהם קיפי הקיפוד היה נוחת במסוק לפני משחקים בבלומפילד. אמיתי לגמרי. לצערנו זה כבר לא קורה. איפה הילדות שלנו איפהה??

7. חנייה

אין חנייה, תרקדו. כלומר קחו תחבורה ציבורית או תלכו ברגל – תמיד עדיף.

8. גג

הזדמנות טובה להזכיר את המחדל הגדול ביותר בשיפוץ האצטדיון: ההימנעות מבניית גג סביר שמגן על האוהדים בחורף ובקיץ ומייצר אחלה אקוסטיקה. באמת תודה על זה חולדאי.

9. הצעות נישואים

מה אנחנו במשחק בייסבול באמריקה? לכו מכאן, זה לא בידור זה פאקינג דרבי.

10. ניצחון של הפועל

יש מה להוסיף?

• הבועה
• כדורגל
• בלומפילד
• הדרבי התל אביבי
• דרבי
• הפועל תל אביב
• מכבי תל אביב

• Facebook
• Twitter
• Email

זה הולך להיות גדול, רועש, מרגש, מסעיר ודרמטי: אחרי 27 שנה, הפועל, מכבי וכ-30 אלף אוהדים – הקהל הגדול ביותר בבלומפילד מאז שהופסקה הליגה בגלל הקורונה – ייפגשו הערב בגמר גביע המדינה ורק שכולנו נצא משם בחיים.

במשטרה ובחברת היכלי הספורט העירונית המנהלת את בלומפילד צופים לאצטדיון מפוצץ ונערכים ללא מעט בלגן. הם לא שכחו איך בעונה הקודמת הדרבי הופרע מהצתה של כיסאות בשערים 5 ו-11 היכן שהאוהדים השרופים של שתי הקבוצות יושבים (כלומר, עומדים).

מי שהיה במשחק זוכר רגעים מפחידים. איתי, שמלווה את הפועל מגיל חמש סיפר לנו כי ״הדרבי לרוב אינטנסיבי וחם. לפני השיפוץ בשערים של השרופים, הכיסאות היו מברזל ולמרות שהעניינים היו מתחממים לא קרו דברים כאלה. אחרי השיפוץ הכיסאות הוחלפו לפלסטיק. אני הייתי בחמש ופתאום ראיתי כמה שורות מתחתיי את הכיסאות פשוט מתלקחים. לקח כמה דקות עד שהביאו צינור ומטפים והשתלטו על הדליקה. תוך רבע שעה בערך המשחק נמשך. אני חושב שנשרפו משהו כמו עשר-עשרים כיסאות".

בצד האדום: לעזאזל המדינה, תנו לנו את העיר
בצד הצהוב: לסיים את העונה בטעם טוב, על חשבונם

גם גבי היה בשער חמש כשהכול מסביבו החל לבעור. הוא זוכר ניהול מבולבל ביותר. "התחיל המשחק, אני בשער 5, וממש בפתיחה נדלקו כמה אבוקות. לא משהו חריג בדרבים. אבל מהר מאד כיסאות עלו באש – לא להבה קטנה בגובה הכיסא שנכבית מהר מעצמה. להבות ענקיות שהחזיקו הרבה זמן. אנשים ברחו מהאזור, ואף אחד לא בא לתפעל את האירוע. בסוף אוהדים מצאו מטף איפשהו וכיבו את האש".

בחברת היכלי הספורט ספרו לנו שהכיסאות שהוחלפו בשיפוץ נבחרו במיוחד כמעכבי בעירה, שהם עומדים בתקנים בינלאומיים ונבדקו על ידי משרד התקנים הישראלי, "אבל אין דבר שלא יבער אם מישהו יתאמץ מספיק" לדבריהם. הם מזכירים גם לאוהדים שהאבוקות, כמובן, אינן חוקיות.

אחרי שהכיסאות התלקחו העירייה לא לקחה סיכונים, אומרים בחברת היכלי הספורט: נערכה חקירה משטרתית מקיפה וגם הקבוצות עצמן השתתפו בתחקיר האירוע. ממנו עלה כי מדובר בהצתה מכוונת ונגמר בכמה מעצרים. כחלק מהפקת הלקחים נוספו מצלמות והוגבלו מספר האוהדים המורשים לעמוד על מרפסות היציע. כבאיות בכוננות ומשטרה נחשבת להיערכות שגרתית וחשובה, אבל המשטרה הגדילה משמעותית את מספר השוטרים שיגיעו לאצטדיון לכבוד הגמר.

בינתיים באימון המסכם של הפועל בוולפסון כבר נצפו שוב אבוקות (לא אירוע נדיר). תשובות לשאלה איך הוצתו כיסאות גם בשער 11 לא הצלחנו לקבל מדוברות המשטרה, ובמקום נמסרה לנו תגובה כללית לפיה "המשטרה תציב שוטרים גלויים וסמויים לשמירת הסדר והאבטחה, משטרת ישראל תגלה אפס סבלנות כלפי כל אירוע אלימות, ביטויי גזענות ופגיעה ברכוש ותמצה את הדין עד תום עם המעורבים". אנחנו כמובן מקווים שהגביע יהפוך בעיקר לחגיגה עירונית וספורטיבית כמו שרק העיר שלנו יודעת להפיק – ולא לתירוץ להבעיר דברים. מזה יש היה לנו מספיק.

מחברת היכלי הספורט נמסר בתגובה: "אנו עושים מאמצים כבירים לספק חוויית צפייה ספורטיבית ובעיקר בטוחה לאוהדי הכדורגל. בעונת המשחקים הנוכחית לא היה מקרה של הצתת כיסאות. המושבים בבלומפילד עומדים בתקני בטיחות בינלאומיים מחמירים של תקני אש ומניעת בעירה. במקרה בודד שארע בעונה שעברה, לפני כשנה וחצי, הוצתו בכוונת מכוון במשחק הדרבי מספר כיסאות על ידי עבריינים. יודגש כי העובדה שהכיסאות עומדים בתקני עיכוב בעירה, מנעה באותו מקרה את התפשטות האש מעבר למקום ההצתה הנקודתית. אנו מצרים על כך שיש מיעוט של אוהדים הפועלים בניגוד לחוק, גורמים סכנה לחבריהם ופוגעים בקבוצות, באצטדיון ובחוויית הצפייה. קוראים לגורמי אכיפת החוק והקבוצות להוקיע ולמצות את הדין עם העבריינים".
הפועל נגד מכבי בגמר גביע המדינה בבלומפילד (20:30). כל הכרטיסים נמכרו

• הבועה
• הדרבי התל אביבי
• דרבי
• עיריית תל אביב
• ❤ תל אביב
• בלומפילד
• הפועל תל אביב
• מכבי תל אביב

הפכנו לקבוצה קטנה. אולי הכי קטנה שאי פעם הייתה למעט בעונות הירידה. אנחנו קבוצה קטנה לא רק מבחינת היכולת, אלא גם תודעתית. הנהלה מפוקפקת, שחקנים שנפלטים אלינו ובקושי מצליחים להישאר בליגה – כל החומרים הנכונים לגיבושנו הסופי כסינדרלה (מלוכלכת למדי). במקרה נקלענו הערב לסיטואציה. קם הדבר ונהיה: הגענו לגמר גביע המדינה נגד היריבה העירונית, כשהיא מעט חבולה בשל אבדן האליפות ("מעט").

בצד הצהוב: לסיים את העונה בטעם טוב, על חשבונם

הגענו לשם כשבדרך גברנו על שתי שכנות: האריות מכפר שלם והכחולים של בית"ר ת"א-בת ים. 0-1 ובפנדלים, כראוי וכצפוי. במלים אחרות – עבורנו זה בכלל לא גמר גביע המדינה אלא גמר גביע מדינת תל אביב. האמת היא שזה ככל הנראה הדבר היחיד שמעניין אותי – לנצח אותם סוף סוף בדרבי, להיות שוב הבעלבתים של העיר ולו ללילה אחד.

לא חווינו את זה כבר 7 שנים. אנחנו רוצים להיות שוב בטופ העירוני. לצבוע את הרחובות והמדרכות באדום. לצאת מבלומפילד עם חיוך גדול שמרוח על כל הפנים. בקיצור: להחזיק בגביע מדינת תל אביב. אוקי, אתם אומרים לקחת גם גביע מדינה בדרך? שמעו, נשמע נחמד בסך הכל. זורם לנו. אבל הרבה יותר חשוב לנו לקחת את הדרבי. אם לא הערב, אז לפחות בפעם הבאה

• טור אישי
• הדרבי התל אביבי
• דרבי
• הפועל תל אביב
• כדורגל