נמרוד דוויק הוא אחד מאנשי האשכולות היותר מפתיעים שהכרנו. הוא סופר, מעצב משחקים, תסריטאי ופעיל חברתי שחתום בין היתר על הקמת תנועת "V15" וייסוד תנועת "דרכנו", אבל עוד לפני זה הכרנו אותו כדוויק מהפרברים רפיוג'יז, הרכב הגנגסטה-פאנק הנפלא והדפוק ממודיעין-מכבים-רעותששינה את הראפ העברי. לאחרונה הוא שב להוציא מוזיקה כאמן סולו, עם אלבום הספוקן וורד (וקצת ראפ) "תמונת מצב", שהופק על ידי רענן פוגל המוכשר – שהוא למעשה סנונית ראשונה של שירים מתוך ספר שירה שהוא עתיד להוציא באותו השם (וכאן אתם יכוליםלתמוך בגיוס ההמונים שלו). אחד השירים באלבום נקרא "מה קרה לתל אביב של ימי הזוהר", אז באופן טבעי ביקשנו ממנו להרחיב את השיר לטור. העיקר שלא יהיה בספוקן וורד.

העיר היא לא אותה עיר. הרחובות שאנחנו צועדים בהם, מוכתמים בשמן ופירות אזדרכת, הם אפילו לא הד לזיכרון של אותה עיר. כדי להבין את העיר צריך לחזור אחורה אל שברי נעורים, אל הזיכרונות. מי שלא שדד לו ה-THC את הזיכרון, מי שלא אבד לו העבר תחת מצע טראומות ודאגות חיים, מוזמן להרכיב את הסיפור. איך הוא חלם פעם על העיר, איך הוא רצה משהו אחר מהחיים, ואיך המציאות טפחה על פניו.

בכל עיר וישוב בארץ יושבים נעורים וחולמים. לעיתים בכיכר, לעיתים במרכז המסחרי, לעיתים על מגדל המים. המוזיקה מתנגנת מטלפונים, רמקולים קטנים מחריבים באסים גדולים. הם מדברים ועיניהם מביטות הלאה מהפריפריה. חלומות על עיר בה למרפסות יש סיפור והרחובות מלאים בחיוך ותקווה. אגדות על הטיול שאחרי הצבא, על צעדי קריירה ראשונים. על תשוקה ואהבה. שם ימצאו זוגיות ארוכת שנים, שם יגלו את עצמם. העיר היא חלום, היא עתיד ותקווה. צינור של נרגילה, בקבוק וודקה זולה או יין שדפקו מהארון של ההורים. הלשון משוחררת, העולם נפתח. יום אחד לא אגור פה. יום אחד אמצא את עצמי במקום אחר. תבואו איתי, אל תבואו איתי, זה לא משנה. שם אהיה מי שאבחר להיות, שם אשלם עבור כל הבחירות שלי, ואשמח.

מי ירחם על ילדים שגדלו לשברו של חלום? העיר עליה חלמו מעולם לא הייתה שם. פאטה מורגנה, הזיית תרבות פופ. העיר נשדדה מזמן על ידי הקבלנים, המתעשרים, הזמנים. רק תבחר. הסברים מה קרה לה יש בשפע. זה לא משנה. בעיר מצאו הילדים את יוקר המחיה, את הבדידות שכפתה המגפה, את צווי המילואים, את ההלם והכעס מול הבשורות הרעות בעיתון. הם יושבים בבתי הקפה, בברים, אוחזים בכוח באשליה של נורמליות בטוחה. ברחובות הולכים הזקנים וקוראים קריאות זעם. אישה עם מגפון צועקת עליהם "מדוע אינכם קמים? מדוע אינכם משתתפים?". מי יספר לה שאת מחיר העוול נגדו היא מפגינה, הם נושאים. מי יזכיר לה שלשנים ארוכות הם ישאו על גבם את מחיר המלחמה, את צלקות המגפה, ואת החובות לשנים שלקחה הממשלה.

לבד בחדר, במיטה, הם יביטו אל התקרה. מה קרה לחלום שהיה לי? ישאלו. איש לא סיפר שהעיר שחלמתי עליה לא כאן. יותר מזה, היא מעולם לא הייתה. הם צריכים לישון, ללכת לעבודה במשכורת סבירה מינוס, שתממן להם דירה וחופשה וקצת דרינקים ויציאות. הם רוצים תשובות, לא חלומות. הם רוצים שיביטו בהם בגובה העיניים ולשם שינוי לא ימכרו אשליות. שהתקווה לא תהיה חלום, אלא שיחה כנה.

כן, דפקו אתכם. את כולנו. כן, לקחו לכם את החלומות, תצטרכו להסתפק בשברים שלהם. עכשיו צריך לקחת אוויר ולבנות את העתיד כמו שתרצו. העיר היא לא אותה עיר. היא אף פעם לא הייתה. גם לגדולים מכם שיקרו. פשוט לכם שיקרו יותר. אל תוותרו. את החלום אפשר לחלום שוב, את הסיפור אפשר לכתוב. הוא שלכם כמו שהוא של מי שיבואו אחריכם.
לתמיכה בספר השירה של נמרוד דוויק

• יוצרים כותבים
• ספוקן וורד
• אלבום
• הבועה
• נמרוד דוויק

הניינטיז היו עשור מוזר ביותר, זאת יודע כל מי שבילה במהלכן תקופת חיים משמעותית, והדבר הכי בלתי נתפס לגביהן הוא שלאורך רובו של העשור היינו צריכים להסתדר בלי גוגל, יוטיוב, פייסבוק וספוטיפיי ורק בנס נשארנו בחיים.

באותן שנים עגומות מי שרצה מוזיקה היה צריך לכתת רגליו אל "חנות תקליטים" ולרכוש בה כפיס פלסטיק שנקרא "קומפקט דיסק" שהכיל בין 10 ל-18 שירים, לקחת אותו הביתה, להכניס אותו למכשיר ייעודי ולהאזין לו מתחילתו ועד סופו כאילו היה האדם הקדמון. הדרך היחידה לצרוך מוזיקה בפורמט של שירים בודדים הייתה להאזין לרדיו או לרכוש אוספי להיטים. ואז הגיע Hitman של חברת התקליטים הד ארצי, והשנה הייתה 1992, והיה הכי הגיוני בעולם לקבל את נירוונה, רד הוט צ'ילי פפרז, קיילי מינו, פרינס, R.E.M וכמה אלילי יורופופ דוגמת ד"ר אלבן בכרטיס אחד.

לאורך העשור מכרו עשרת האלבומים בסדרת Hitman מאות אלפי עותקים, והיו אחראים במידה רבה לחינוך המוזיקלי של דור שלם ולפסקול של אלפי מסיבות כיתה. עלייתן של תוכנות שיתוף הקבצים גרמה לירידה במכירות הסדרה עד להפסקת הוצאתה ב-2002. והנההגיע האינטרנט לחלוק לה כבוד אחרון עם אתר דליקטסשמעוצב כאילו השנה היא 1995 והמסיבה אף פעם לא נגמרה ומכיל את כל הלהיטים שהופיעו בסדרה. מאחורי המחווה עומד נעמן פרנקל, מתכנת נמרץ שמצא עצמו מחוסר עבודה בזמן הקורונה וגייס את כישוריו לטובת פרויקט ההנצחה להפגת השעמום.

"בשיחת זום עם חבר, לצד השעמום וחוסר הוודאות של התקופה, נוצרה אצלנו רגרסיה לילדות והתחלנו להאזין לאלבומים של היטמן", הוא מספר בריאיון דיאמים בלעדי. "בחנו אחד את השני איזה שירים ואוספי היטמן אנחנו זוכרים, ומשם הראיון לבנות אתר המוקדש כולו לאוסף האגדי התחיל להתגלגל".

בן כמה היית בכלל?
"ההיטמן הראשון שאני זוכר היטב הוא כמובן היטמן 7, שיצא ב-1997 והוא גם הפופולרי ביותר בסדרה. זה קרה כשהייתי בן 9. האחים הגדולים שלי ניגנו אותו ברצף במערכת שהייתה להם בחדר ומאז הוא חרוט לי בזיכרון".

איזה אלבום בסדרה אתה הכי אוהב?
"היטמן 10 הוא ללא ספק הזכור לי ביותר, עוד מהמסיבות של כיתה ו'2. הגילטי פלז'ר שלי מהסדרה כולה הוא Britney Spears – …Baby One More Time רצועה מספר 4 מתוך היטמן 10.

כמה זמן לוקח לבנות אתר כזה?
אני מתכנת במקצועי (ומחפש עבודה אהמ…) אז הפיתוח עצמו לקח כמה שעות. עיקר ההשקעה הייתה בעיצוב ובתוכן.

אתה חושב שעיצוב הרטרו-ניינטיז הזה יעשה קאמבק מתישהו? בבקשה תגיד שלא.
"אולי אלמנטים מסוימים יחזרו, כולל בעיצוב של אתרי אינטרנט. אבל הוויב הכללי של הניינטיז כל כך מכוער שאני לא רואה מישהו נותן לזה במה רצינית".

יש עוד תופעות\אייקונים מהעבר הקרוב שחסרות ברשת ומגיע להן טיפול כזה?
"אני מחפש כאלה.אם למישהו יש רעיון שיצור איתי קשר ואשמח להרים עוד אתר כזה".

• אינטרנט
• ניינטיז
• אלבום
• מוזיקה
• מחווה

הופעות מחו״ל

כשימי הסגרים והביטולים כבר נראים (נאמר בזהירות) כמו זיכרון מר ורחוק, כיף לגלות שהקיץ הישראלי הקרוב יהיה עשיר בביקורים מהגולה: מרוקנרול ותיק, דרך מוזיקת נשמה ועד אינדי.

ניק קייב

אגדת הרוק האוסטרלית, שמקיים כרגע כמתוכנן את סיבוב ההופעות החדש שלו למרות מות בנו והטרגדיה האישית שחווה – מגיע ללייב פארק ראשון לציוןב-23 באוגוסט, עם הפסנתר, הג׳ל בשיער והקול העמוק והמלנכולי.

https://www.youtube.com/watch?v=XU5rP6E8Suw

Electric light orchestra

ההרכב הבריטי המשמח שהביא אלינו את ״Mr. Blue Sky" ו-״Last Train to London" מגיע ארצה לשתי הופעות: אחת במרכז הקונגרסים בחיפהב-5 ליוני, ואחתב-6 ליוניבבנייני האומה בירושלים.

>> טעמי הגלידה הכי מעניינים של קיץ 2022
>> סרטים שאנחנו מצפים להם בקיץ 2022

הסקורפיונז

בין שתי ההופעות הגדולות שציינו כאן תגיע להקת ההארד-רוק הגרמנית The scorpions להופעה בהיכל ׳מנורה מבטחים׳ בתל אביבב-9 ביולי, תכינו את מיתרי הקול למה הולך להיות צרחות, ליטרלי.

Cigarettes after sex

׳סיגריות אחרי מין׳, הרכב הפופ-אמביינט העצמאי מטקסס שכבש את ההיפסטרים ברחבי העולם עם שירים מרירים-מתוקים, הוא ההרכב המפורסם הראשון שפותח,ב-20 ביוני, את רצף ההופעות המעולה שמחכה לנו במהלך הקיץ.

Big thief

אחריהם תעלה ותבוא להקת האינדי-פולק שכבר הייתה אמורה להגיע לארץ בעבר, לשתי הופעותב-6 וב-7 ליולי. אנחנו כבר מחכים לבסיסט ההרכב מקס אולארצ׳יק, הבן של, בנתב"ג עם פרחים.

https://www.youtube.com/watch?v=jnYfWrJbad4

קורי הנרי

משם יפקוד את הבארבי קלידן, זמר ויוצר הסול והג׳אז המוערך קורי הנרי, ב-14 וה-15 ביולי. הנרי היה גם חבר ההרכב המוזיקלי המוערך לא פחות בסצנת האינדי האינסטרומנטלי, Snarky Puppy.

>> המשחקים שיחסלו את היום והלילה שלכם בקיץ 2022
>> האוכל שימלא לכם את הבטן שיעשו את הקיץ 2022

קליס

אחרונה – לפחות נכון לעכשיו – תעלה ותגיעב-17 ביולימלכת המילקשייק שמביאה את כל הבנים לחצר – קליס המהממת, שתוביל הזזת ישבנים משל היינו עמוק במועדון ניו יורקי ולא בלב קיבוץ גלויות.

אלבומים צפויים מישראל והעולם

ליזו – Special

ב-15 ליוליתוציא ליזו את ״Special״, האלבום המצופה מאוד שלה, שהסינגל החדש מתוכו ״About Damn Time״ כבר הפך לטרנד טיקטוק משוגע וצבר מחוות בכל העולם.

פוסט מאלון – Twelve Carat Toothache

הבאד בוי השנוי-במחלוקת-אך-חמוד פוסט מאלון מוציא אלבום בשם "Twelve Carat Toothache"ב-3 ביולי. מאז שמאלון הוציא שיתוף פעולה שהצליח מאוד עם דה וויקנד, מעריצים משתגעים לקראת בוא האלבום הזה – שיציג חיבור גם עם דוג׳ה קאט ורודי ריצ׳.

ליל׳ בייבי – Lamborghini boys

הראפר, שעבר שנה מעוררת מחלוקת לא פחות בגלל הערות להט״בופוביות באחת מהופעותיו – מוציא, גם הוא ביולי, אלבום שככל הנקרא יקרא "Lamborghini boys", על שם מיסטייפ גנוז.

>> המוזיקה שתתנגן לכם בקיץ 2022

קיד קאדי – Entergalactic

הראפר הותיק מוציא באוגוסט אלבום בשם Entergalactic, שהוא בעצם פסקול לסדרה מאויירת למבוגרים באותו שם, שיצר עבור נטפליקס.

https://www.youtube.com/watch?v=CwBHWJB0x5o

דיינג'רמאוס ובלאק טות' – Cheat Codes

ב-12 באוגוסט יצא האלבום "Cheat codes", שיתוף פעולה בין המפיק המוערך דיינג׳רמאוס והראפר Black Thought, מהרכב הסול-ראפ האגדי The Roots.

עדן דרסו – משולש קדוש

הראפרית מפוצצת הסטייל כבר הספיקה לעשות קולאבים עם כל עולם ההיפ הופ הישראלי, וצפויה להוציא אלבום חדש, שני במספר, ב-21 ביולי. הסינגל החדש והמטריף שלה ׳גונג׳, יצא כבר השבוע.

סוויסה

מכונת הלהיטים, אחד מאבות הגל הנוכחי של ההיפ הופ הישראלי ומלך הקמפיינים מתוכנן לצאת באלבום חדש במהלך הקיץ. סינגל ראשון כבר יצא ממש השבוע עם קליפ אנימציה משגע, ואנחנו מחכים כבר לשמוע מה יביא.

נונו

סנסציית הפופ הצבעונית שכבר הספיקה לכבוש כל לב ובודי בישראל נמצאת בפתיחתו של טור סובב ישראל, ובמקביל ממשיכים להם להיערם סינגלים, כולל שיר גאווה שמגיע בקרוב, ולפי מה שהיא מספרת בהופעות, זה מבשר על בואו של אלבום שלם שכולו נעמי אהרוני גל.

עוזי נבון והחוויות – לכל החיים

אחרי שנה עמוסה, בה הספיק נבון (די נו, אנחנו לא משחקים במשחק הזה. זה יונתן לוין, הידוע גם כשוזין) להשתתף ביצירת הפסקות של ׳הד קולך׳ בכאן 11, ואפילו ליצור רימיקס אפרוביטי מטורף ל-׳בנים׳ של נונו – האיש, התסרוקת, החליפה והכישרון, מוציא אלבום חדש ב-10 ביוני. עוד קצת מהרטרו ווייבז שכל כך מאפיינים אותו ושאנחנו כל כך אוהבים לאהוב.

ג׳יי למוטה – ככה שמעתי

בגזרת האינדי יש לנו את הכוכבת העולה הזו, שהספיקה להעביר כבר כמה שנים טובות בגולה ואפילו להיות מוחתמת בברלין. ב-15 ביולי יצא האלבום הראשון שלה בעברית וצפוי בו שילוב בין עולמות ההיפ הופ שאליהם נקשרה לבין היסודות המוזיקלים שגדלה עליהם.

הילה רוח

׳הדובה הגריזלית׳ הייחודית מכולן יוצאת גם היא באלבום חדש ב-24 ביוני. אחרי סינגל ממרץ האחרון בשם ׳מליבו׳ ואלבום רמיקסים מ-2020, מסקרן מה מכינה לנו יוצרת האינדי עכשיו.

פסטיבלים והופעות מיוחדות

הקיץ הקרוב ברוך בפסטיבלים צפופים ומיוזעים ובהופעות של פעם באף פעם, בדיוק כמו שחשקנו והתגעגענו. חלקם ביער, חלקם על שפת הים, חלקם הם אפילו פסטיבלים ותיקים שעוברים שדרוגים ושינויים:

״גולדסטאר בכפר״, 2-4 ביוני

ראשון מגיע פסטיבל ״גולדסטאר בכפר״, שמתקיים בכפר הנוקדים ומקדש השנה רוק ותיק ומנוסה. יופיעו בו איפה הילד, כנסיית השכל ונקמת הטרקטור, ויתקיימו בו שלל מופעי מחווה, ביניהם למאיר בנאי ז״ל.

היהודים: 20 שנה ל-״פחד מוות״, 9 ביוני

השנה יקיימו ׳היהודים׳ מופע מיוחד לכבוד חגיגות עשרים שנה לאחד מאלבומי הרוק הישראלי המשמעותיים שהיו פה – ״פחד מוות״. המופע יתקיים ברדינג 3 שבנמל תל אביב, ויכלול גם להיטים משאר אלבומי הלהקה.

פסטיבל "סי סאונד״, 8-11 ביוני

הפסטיבל הזה בנמל קיסריה מורכב משלושה ערבים, בכל אחד מהם שלוש הופעות שאם יורשה לנו לומר – אצורות נפלא. ביום הראשון לפסטיבל יופיעו שלומי שבן, The Angelcy ואלון עדר עם הלהקה. ביום השני יופיעו יסמין מועלם, מוש בן ארי והבלקן ביט בוקס, וביום השלישי יופיעו נינט, היהודים ומרסדס בנד. קנינו? קנינו.

מופע המחווה למאיר אריאל, 14 ביוני

השנה יתקיים מופע המחווה השנתי והמסורתי לגדול הכותבים והיוצרים שדרכו פה – מאיר אריאל, באמפי פארק רעננה. יופיעו בו, במיטב שיריו: זהבה בן, אסף אמדורסקי, בניה ברבי, שולי רנד ועוד רבים וטובים.

״סנטרל פארק מגידו״ (יערות מנשה), 18-21 באוגוסט

נרוץ קדימה לעיצומו של הקיף, ולפסטיבל הותיק והאהוב שעבר בשנה שעברה מייקאובר רציני – פסטיבל יערות מנשה. הפסטיבל, ששינה את שמו ל-״סנטרל פארק מגידו״, חוזר במהדורה חדשה של ארבעה ימים מזריחה ועד השעות הקטנות של הלילה. יעלו ויבואו בו חנן בן ארי, רביד פלוטניק, מרגי, טיפקס, אסף אבידן, נונו, הג׳ירפות ועוד ועוד.

• ❤ תרבות
• מוזיקה
• ניק קייב
• הופעות בישראל
• הופעות חו"ל
• אלבום
• ראפ
• רוק
• סול
• טיים אאוט סופ"ש // גיליון 897 // הנה הקיץ

סטטיק ובן אל פרצו לעולמנו לפני 6 שנים, אך זה מרגיש כאילו הם איתנו כבר נצח. השניים (או השלושה, יחד עם ג'ורדי), אחראים במידה רבה לגל הפופ הנוכחי במוזיקה הישראלית. עד לפריצתם המיינסטרים הישראלי הכיל שני סגנונות עיקריים: מוזיקה מזרחית, ואת הסגנון שמכונה "מוזיקה ישראלית" אך לחלוטין ניתן גם לקרוא לו ביושר "מוזיקה אשכנזית". שני הסגנונות האלה היו למעשה הסנטר של הפופ הישראלי, בעוד שמוזיקת פופ אמיתית וחו"לית, כמו גם דאנס והיפ-הופ, נותרה בשוליים.

מאז פריצתם שחררו סטטיק ובן אל מה שנדמה כמו 5000 סינגלים שרובם הפכו ללהיטים. הם הגיעו ללב המיינסטרים הישראלי ובשנים ספורות הפכו לאחד ההרכבים המצליחים ביותר אי פעם בישראל. דווקא בגלל זה כמעט מצחיק לדבר היום על אלבום הבכורה שלהם. בשנים האחרונות הקונספט של אלבום כמעט נכחד, ובניגוד להרבה מהפיצ'רים של הפופ הישראלי את הפיצ'ר הזה דווקא לא העתקנו מהאמריקאים. בעוד שהאמנים הגדולים בחו"ל מקפידים להוציא אלבומים באופן סדיר, בארץ מעט מאוד אלבומי פופ יצאו בעשור האחרון. מרגי למשל הוציא EP קצר בלבד, בעוד שנועה קירל לא הוציאה מעולם אלבום. בפופ המזרחי, אצל אמנים דוגמת עומר אדם ועדן בן זקן, האלבומים הם לרוב אסופה של הסינגלים שיצאו לפניו, יותר מאשר יצירה בפני עצמה.

"שבעה ירחים" של סטטיק ובן אל מכיל 7 שירים חדשים לחלוטין, בכולם מתארחים אמנים נוספים חוץ מאחד. אורכו הכולל של האלבום הוא קצת פחות מ-20 דקות כך שאפשר בהחלט לטעון שטכנית מדובר ב-EP (לשם השוואה, ה-EP של מרגי משנת 2019 הכיל 6 שירים ואורכו גם הוא קצת פחות מ-20 דקות). מבחינה מהותית מדובר לחלוטין באלבום. השירים אמנם שונים זה מזה וחולשים על מגוון סגנונות אך מצליחים להתלכד לכדי גוף יצירתי אחד.

סטטיק ובן אל מוכיחים באמצעות "שבעה ירחים" מדוע הקונספט של אלבום הוא הכרחי ואלמנטרי גם במוזיקת פופ. כאשר אמן מוציא רק סינגלים מרחב התמרון שלו מצומצם ביותר. הרי מדובר בשירים שמוכרחים להיות להיטים וחייבים להגיע עם קליפ מושקע, צבעוני וממוסחר. כאשר כל כך הרבה ציפיות ותקציבים מושקעים על שיר אחד הוא חייב להיות מהונדס היטב ובנוי על פי כללי המיינסטרים, כך שיוכל להתחבב על ידי כמה שיותר אנשים. זו הסיבה שאמני הפופ לא יכולים להעז יותר מדי והסינגלים נשמעים צפויים ודומים זה לזה. כשמדובר באלבום עם כמה שירים שלא חייבים כולם להיות להיטי ענק ממוסחרים, נפתחת האפשרות להשתחרר ולחקור סגנונות נוספים. זה בדיוק מה שעשו כן סטטיק ובן אל. נכון, לא תמצאו כאן משהו אוונגרדי או אקספרימנטלי יותר מדי, אבל כן תשמעו כאן את סטטיק ובן אל בצורות שטרם שמענו.

סקירת השירים לפי סדרם:

1. "שבעה ירחים"

השיר הפותח של האלבום והיחיד שלא מתארח בו אף אמן נוסף. מבחינת המילים, זהו שיר אהבה שהקדיש סטטיק עבור אישתו הטרייה. מוזיקלית, יש לנו כאן יורו-דאנס ניינטיזי עם כל האלמנטים הנדרשים לז'אנר: מקצב עשיר עם אקורדים של פסנתר האוס קלאסי, פזמון מלודי ופתיח שקט של סינטיסייזרים בסגנון "Barbie Girl". פתיחה חזקה ומסקרנת לאלבום שבהחלט עושה חשק להמשיך ולצלול.

2. "כוסות ריקות" עם ליאור נרקיס

בוקר אחד התעוררו סטטיק ובן אל ושמעו לפתע את "מועבט" של עדן בן זקן, מיד הם התקשרו לידידם ג'ורדי ואמרו "אנחנו רוצים גם". הסיפור מומצא, אך אם שופטים לפי השיר כך זה נשמע. עם מילים גנריות על אלכוהול והרמות, זהו ללא ספק השיר באלבום שנוצר כדי להרים בחתונות. זהו השיר הכי סטטיק ובן אל-י באלבום וגם השיר הכי קצר (2 דקות ו-14 שניות בלבד). ללא ספק החוליה החלשה מתוך האלבום.

3. "אפס מאמץ" עם נטע ברזילי

מהחוליה החלשה עברנו לחוליה החזקה. בעיניי זה השיר הטוב ביותר באלבום. מלבד נטע, סטטיק ובן אל גייסו גם את יסמין מועלם ליצירת השיר. השפעתה של מועלם מורגשת מאוד, ולטובה. אם אוזניי אינן מטעות אותי מועלם גם שרה לא מעט קולות ליווי בשיר, וגם נטע בעצמה שרה באופן שמעט מזכיר יותר את יסמין מועלם. ההפקה היא מעין אר-נ-בי באווירה לטינית ומזכירה מעט את הלהיט "Obsesión" של אוונטורה משנת 2002. החלק הטוב ביותר בשיר הוא ככל הנראה העקיצה הלא מאוד מעודנת של נטע כלפי דורון "נקלעה לסיטואציה" מדלי, כאשר היא שרה: "אין מקום לעוד מדליה, אני לא צריכה מדלי-יה".

4. "רובינזון קרוזו" עם רן דנקר

רן דנקר גויס לשיר הפופ הרגאטוני הזה ומגיע עם אותו האטיטיוד שאימץ בלהיט האחרון שלו "בית משוגעים". שיתוף הפעולה של רן דנקר יחד עם הצמד עובד טוב מהמצופה, והבתים לוהטים. הפזמון שקודם לדרופ הוא החלק הפחות מוצלח בשיר. הוא גנרי למדי והופך את השיר למעט פסטיגלי מדי. מדובר בשיר כיפי מאוד אך בהשוואה לשאר השירים מאלבום הוא לא בולט במיוחד – לא לרעה ולא לטובה.

5. "גשם מתוק" עם רמי קליינשטיין

בהחלט שיתוף הפעולה המפתיע ביותר באלבום. לא רק שהוא מפתיע, הוא גם מפתיע לטובה. השיר בתחילתו נשמע כמעט זהה לשיר "Kiss" של פרינס, עם בית ראשון אייטיזי ומלוכלך. לאחר הבית הראשון המלוכלך מגיע פזמון נהדר וצלול של קליינשטיין, אך לאחריו השיר קצת מתפזר מדי. פתאום מגיע דרופ דיסקו לחלוטין, שמזכיר מאוד את דאפט פאנק. לאחריו חוזרים לפרינס בבית השני, רק הפעם עם גיטרות ואווירה רוקיסטית יותר ועם ביצוע קולי שונה ומעניין מאוד של בן אל. הגשר לוקח אותנו למקום אחר לחלוטין, עם לחן מתקתק והרמוניות נעימות שאפילו מזכירות מעט רוק של סיקסטיז. הפזמון האחרון הוא כולו דיסקו-דאפט פאנק עד סוף השיר, שגורם לנו להגיע להבנה שזה הסאונד שהיה צריך ללוות את כל השיר מתחילתו עד סופו, וכך היה נמנע הסלט הזה של סגנונות, תקופות ומחוות שנדחס לפחות מ-2 וחצי דקות.

6. "העיר הגדולה" עם אגם בוחבוט

בניגוד לקודמו, השיר הזה קוהרנטי בסגנון ובהשפעות שלו. השיר הוא כולו רוק-פופ אייטיזי ועונג צרוף. זה אולי השיר הכי פחות סטטיק ובן אל-י באלבום. במקום ראפ ודרופים תמצאו כאן סולו גיטרה חשמלית וביט שיגרום לכם לרצות להיכנס לרכב מודל 1983 ולנסוע לים או לדיסקוטק. השירה של אגם בוחבוט עובדת כאן נפלא וזה בהחלט השיר הטוב ביותר באלבום אחרי "אפס מאמץ".

7. "אורות" עם רון נשר

גילוי נאות, אני לגמרי מחוץ ללופ של יחסי רון נשר וסטטיק ובן אל שלמיטב הבנתי היו בדיס שהסתיים רשמית עם יציאת השיר הזה. אינני כתב רכילות אז לכן לא אעמיק בנושא הזה. זה השיר הסוגר של האלבום וגם השיר עם הכי הרבה ראפ באלבום. החלק הטוב ביותר בשיר הוא הבית של רון נשר שהוא גם אחד הרגעים הטובים ביותר באלבום כולו. הבית של סטטיק מצוין גם הוא ואפילו אחד מקטעי הראפ הטובים ביותר שלו עד כה. אך מלבד שני הבתים האלה יש בשיר גם פזמון ודרופ מיותרים לחלוטין. הפזמון גנרי ולא זכיר, והדרופ כמעט זהה לחלוטין לזה של טודו בום. המסקנה העיקרית היא שהגיע הזמן שסטטיק, בן אל וג'ורדי ייגמלו מהדרופים והפזמונים שמובילים אליהם. הדרופים בשירי פופ כבר נעשו באלפי ורסיות, הם נשמעים מיושנים והיו צריכים להיעלם מחיינו אי שם בשנת 2016. אם סטטיק ובן אל היו מעיזים עוד יותר והיו הופכים את "אורות" לשיר שהוא כולו ראפ באק-טו-באק של סטטיק ורון נשר, היינו מקבלים כאן יצירה מופלאה.

לסיכום, "שבעה ירחים" של סטטיק ובן אל אמנם אינו מושלם אבל הוא אלבום פופ נהדר ומהנה; כמו קופסת ממתקים קטנה וצבעונית שתמשוך כל אחד לשלוח אליה יד שוב ושוב. אני מקווה מאוד שנקבל אלבום נוסף מסטטיק ובן אל בשנתיים הקרובות, כי הקונספט מחמיא להם מאוד, ומקווה גם שהם נותנים השראה לאמני פופ נוספים לפתוח את הראש ולהקליט אלבומים. החולשה העיקרית של האלבום היא אורכו. הייתי שמח לראות לפחות עוד 2-3 שירים שייתנו תחושה של הרפתקה קצת יותר ממושכת. בנוסף, אורך השיר הממוצע באלבום הוא כ-2 וחצי דקות. זה נכון שהטרנד בעידן הטיקטוק הוא שירים קצרים, אך זה מתחיל להימאס. שני בתים ושני פזמונים לא מספיקים כדי להחזיק שיר מעניין ומסקרן והייתי שמח לראות יותר הרפתקנות ועושר מוזיקלי. זה ממש בסדר להפיק שירים של למעלה מ-3 דקות ואפילו, רחמנא ליצלן, גם למעלה מ-4 דקות. בכל זאת אניח לרגע את הקטנוניות בצד, ואסיים בשאפו גדול לסטטיק, בן אל וג'ורדי.

• חדשות בפופ
• אלבום
• ג'ורדי
• סטטיק ובן אל תבורי
• נטע ברזילי
• רמי קליינשטיין
• ליאור נרקיס
• אגם בוחבוט

מאז שיצא לפני קצת פחות משבועיים, מה לא נכתב על"KIDS", אלבום האולפן השני של נגה ארז. "אלבום הפופ הטוב של השנה בעולם", "תאמינו להייפ" ו-"נוצר בתל אביב אבל נשמע לא מכאן". הן רק חלק מכותרות משתפכות ואמיתיות לגמרי מתוך כמה מהאתרים הגדולים בארץ. כולן, אולי למעט הראשונה (עצרו את הסוסים, כולה נכנסנו לאפריל ולא נתיימר להספיד מראש ריליסים עתידיים), גם פוגעות בול בפוני, ליטרלי. את הקטעים המדהימים באמת שבאלבום, שיחררו ארז ורוסו (אורי רוסו, שותפה להכל) כבר בסינגלים הראשונים, כיאה להיותם סינגלים, אבל גם היצירה השלמה התגלתה כהברקה.

כן, זה אולי לא משהו חסר תקדים שטרם שמעתם בעבר – הרי"Fire Kites"הכי נשמע כמו המנון המחאה הציני ש-M.I.A לעולם לא תקדיש לישראל;"Story"לגמרי מרגיש כמו סיפור הלקוח היישר מהפלייבוק של דיימון אלברן והגורילז; הבחירה בשימוש בביטוי "טיק טוק" בפזמון של"NO news on TV"היא לא מקרית בשום צורה, ואין שום מפלט מלהזכיר שוב את בילי אייליש, דווקא עכשיו בתקופת שיא העניין סביבה, הרבה תודות לדוקו יוצא הדופן על חייה בשנים האחרונות(שגם כתבתי עליו בהרחבה במדור האינדי של טיים אאוט).

הדיבור החריג אודות ארז כבר הביא לתנועת ה"הצילו אני לא מבין את הבאזז סביב נגה ארז האם אני פגום" באינטרנטים, שהיו מי שלא היססו להצטרף אליה על תקן פתיתי שלג ייחודיים. עם הפקה מהודקת שמדיפה ניחוח של חו"ל בימים בהם חו"ל מרגיש רחוק מתמיד, קליפים בתקציבים שלא רואים פה מדי יום (או בכלל), אג'נדה שלא מנסה להתנער לרגע מהזהות הישראלית (בניגוד לכמה אמנים מפה שניסו את מזלם מעבר לים), פלואו שלא היה מבייש את באסטה ריימס וטונות של סוואג+סחוג, אפשר ורצוי לקרוא לילד בשמו – יש לנו אלטרנטיבה משלנו לאייליש. ולכל מה שחם ורלוונטי, כלומר.

אין פה ניסיון לטשטש את הדמיון בין השתיים ולשם בדיוק כיוונו ארז ורוסו, בין אם ברגעי רוח שטות המפוזרים באלבום (חלקם בעברית, כמו"רוסו, לא אכלת ארוחת בוקר לארוחת בוקר", שמזכיר את האינטרו הרנדומלי שבילי ואחיה פיניאס השחילו ל-"Bad Guy"בפתיחת האלבום, בו היא מדברת על הוצאת הגשר מהשיניים, סתם כי זה היה נראה להם מגוחך); בדרופ המלודרמטי ב-"YOU SO DONE"שמרגיש כאילו נשדד מתיקיה סמויה במחשב של פיניאס, ובמיוחד ברגע שסוגר את האלבום,"Switch Me Off", שכבר לחלוטין נשמע כמו אחת מהבלדות של אייליש. הכי קל יהיה לטעון לחוסר מקוריות, אבל לאלה מכם שעקבו אחר תקציר העלילה במסע המטורף הזה של נגה ארז לתוך בניית מעמדה ככוכבת בינלאומית – זה בטח לא סוד כמוס שמשפחת או'קונל (או אייליש, עבורכם) מעריצים של נגה ארז. לא רק שפיניאס העלה סטורי בו הוא מכתיר את"KIDS"לאחד האלבומים הכי טובים שהוא שמע בחיים שלו, בילי ואביה, היפסטר מדהים שכמותו, עודהרימו לאללה לארז ורוסובשנה שעברה בפודקאסט של השניים על הקטע המשותף עם אקו,"Chin Chin", והמוח התפוצץ.

אם מסדרים נכון את הטיימליין ונשענים על זה שבמשפחת או'קונל כבר עוקבים במשך שנים אחר ארז, זה לא יהיה מופרך להגיד שאורי רוסו הוא למעשה פיניאס הישראלי, ושהרבה בזכות אלבומה הקודם של ארז מ-2017,"Off the Radar", זה שגם הנחית עבורה את שיר הנושאלפרסומת של אפל מיוזיק– הסאונד של בילי אייליש התעצב לכדי זה שאתם מכירים היום. קחו רגע לעבד את הנתון האבסורדי הזה. איך הייתה אומרת אופירוש, מה ששל בילי שלה, אבל לגמרי מגיע חלק מהקרדיט לצמד ארז את רוסו.

אין פה עניין של מי הרים ממי ומי קדמה למי (ארז קדמה לאייליש, אבל למה להתקטנן), כי בסוף היום יוצא שכולם מסבנים זה לזה את הגב ומדובר בווין-ווין קלאסי שהצליח למנף את כל הצדדים, אפילו אם המחשבה שנגה ארז מושפעת מהמקום והסטייל אליו לקחה בילי אייליש את הסאונד שלה עצמה הוא מיינדפאק רציני. המטא של המטא. ההשראה ההדדית הזו ששאבו האחת מהשניה (כמו גם פיניאס ורוסו זה מזה), כזו שלא חוששת מההשוואות המתבקשות ואף מברכת אותן, היא צורת הפירגון הכי חמודה שעוד נותרה בעולם המוזיקה. אל תופתעו אם הטור ההוא בארה"ב שארז נאלצה לבטל בשנה שעברה בעקבות הקורונה יחזור בריבית, כחימום לטור הבא של אייליש.

נגה ארז גרמה לניסוי האינטרנטי שלה להיראות כמו קליפ אחד ארוך ומרהיב

אגב פרגון, אז מעבר לסטורי המדובר ששיתף פיניאס, הוא, אביו ואפילו חברה של בילי (שזה בערך כל הגאנג למעט האמא ואייליש עצמה) העלו סטוריז שתיעדו את ההתכנסות המשפחתית הנרגשת לצפייה באירוע הלייב סטרים שליווה את צאת האלבום: יום אחר יום, שתי הופעות חד פעמיות וזהות אך שונות (האחת יועדה לאזור הזמן האירופי, השנייה לאמריקה). החזון האמנותי הציג ערימת רקדנים שהתפזרו לכל עבר בכוריאוגרפיה מסונכרנת לשלמות משל היו יחידת דגלנים בטקס הדלקות המשואות בהר הרצל, חלל אפל ורחב ידיים שהוסב לחוויה אור-קולית שהופקה, בוימה וצולמה בסטנדרטים בינלאומיים (ובהתאם זכתה לחסות מסחרית של ענקית הבנקים האמריקאית Capital One ושל Vans), וצוות של עשרות מקצוענים שעמלו במשך חודשים על קצת פחות מ-50 דקות מהפנטות של כישרון כמעט מרגיז לצפייה (של כל הצדדים שלקחו חלק באירוע הזה). נגה ארז גרמה לניסוי האינטרנטי שלה להיראות כמו קליפ אחד ארוך ומרהיב, עם הפוגות קצרצרות לאוויר בין השירים, שכללו גם מחיאות כפיים אותנטיות מצד הרקדנים והצוות. הם אמנם באו לעבוד קשה, אבל לגמרי תפקדו כקהל חלופי שהתמוגג מהנאמברים. ההופעה המינימליסטית הכי לא מינימליסטית שתראו.

"People buy views, I know it's old news, but I got bad news for everybody", שר רוסו בפזמון של"VIEWS", אחד מלהיטי השנה שעברה. אחרי צפייה בשתי ההופעות לא נותר אלא להסיק שהחדשות הרעות הן למי שהשכיל לפספס ולא רכש את האופציה לצפות. לכאורה, לא היה שם הרבה למעט מסך עצום אחד בקצה החדר, העמדת "במה" שכללה את רוסו בצידו השמאלי של המסך על שלל אינסטרומנטיו, איתמר לובשטיין על התופים בצידו השני של המסך (סט-אפ זהה לזה של אייליש בהופעה. שוב, מקריות אין פה. חינניות יש דווקא מלא), ועשרות מצלמות שונות ומשונות שניפקו חווית צפייה יוצאת דופן ומכל זווית אפשרית הידועה לאדם. החל ממצלמת דולי על מסלול שהייתה הבסיס לאחד מרגעי השיא של ההופעה, כשארז התיישבה למרגלותיה והחלה להקיף איתה את האולפן במהירות שגברה ככל שהתקדם השיר (במהלך הביצוע ל-"Switch Me Off" היקר לליבה), ועד למצלמת רחף שהשתלשלה מהתקרה ונודנדה לכל עבר ב-"YOU SO DONE".

שתי ההופעות התחילו בספירה לאחור ובדברי פתיחה של ארז הנרגשת שאשכרה ביצעה את אותו המופע פעמיים, בבגדים שונים. היא חזרה שוב ושוב על כך שהם עשו הכל על מנת להביא לנו את השואו הכי טוב בעולם, ודבריה לא הותירו מקום לספקות – הכל במכונה המשומנת הזו עומד להיות מהונדס לעילא, עם מעט מאוד מקום לאילתור. כשזה כבר קרה, אז קשה היה שלא לחייך מאוזן לאוזן. רגע לפני סוף ההופעה, מיד לאחר הביצוע ל-"Dance While You Shoot" שהביא לה את התהילה בפרסומת ההיא, רוסו לחש לה "יש אותנו". ארז, שלא שמעה תחילה מה מולמל לעברה, ענתה לו ב"יש אותנו בענק", שלווה בצחקוק שכולו אנחת רווחה. בקיץ הקרוב ארז ורוסו כבר חוזרים להופיע על במות הפסטיבלים (ביניהםאאוטסייד לנדסבסאן פרנסיסקו לצד שמות ענק כמו הסטרוקס, טיים אימפלה וטיילר, דה קריאייטור), ומי יודע אם הדרך המשוגעת הזו תעבור באיזו מועמדות לגראמי, מוסד ששדדו עד תום אייליש ופיניאס בשנתיים האחרונות. וואלה, יש אותם בענק.

• ביקורת מוזיקה
• נגה ארז
• אלבום
• ביקורות מוזיקה
• מוזיקה אלטרנטיבית
• מוזיקה ישראלית