ב-2019 "ג'וקר" הימם את העולם. טוד פיליפס כתב וביים אותו כסרט שעומד בפני עצמו, ולא כפתיח לסדרה קולנועית, והקהל נענה לו בהמוניו. והנה, כמקובל בהוליווד, חמש שנים אחרי כן אנחנו מקבלים סרט המשך. אבל לא רק שהוא אינו דומה בשום אופן למה שמקובל בסרטי המשך, הוא גם מבהיר באופן ברור שכאן זה נגמר. פיליפס, שהיה מזוהה בעיקר עם קומדיות שטותיות על מסעות גבריים, מתגלה שוב כיוצר אמיץ ונבון שמעז לנתץ ציפיות. קשה להאמין ש"ג'וקר: טירוף בשניים" יזכה להצלחה קופתית דומה, ויש להניח שאף יאכזב לא מעט אוהדים של הסרט הקודם, שלא יקבלו כאן את מנות הדם והאדרנלין שהם מחכים להן (יש רק שתי רציחות, ואחת מהם מתרחשת מחוץ למסך). יש להוסיף שחלקים נרחבים ממנו מתרחשים בתוך מוחו המעורער של גיבורו.

>> ג'ורג' קלוני ובראד פיט התאחדו לסרט. וזה כיף כאילו זו שנת 2005
>> הסנדק של הקולנוע: דירגנו את הסרטים הכי גדולים של פרנסיס פורד קופולה

"ג'וקר" סיפר על ארתור פלק, גבר שפוף ומוכה עם היסטוריה של ילד מעונה שיום אחד מתפוצץ, ורואה כי טוב – מה שעורר לא מעט טענות שהסרט פונה לרגשות מסוכנים של גברים לבנים. כשארתור אימץ את דמות הג'וקר שעושה מה שבא לו ורוצח את מי שבא לו, הוא יצא לרקוד על גרם המדרגות שהפך מאז לאתר תיירות. הסצנה האייקונית הזאת היא הבסיס לסרט החדש, שהוא מיוזיקל כמעט במלוא מובן המילה (פרט לפתיח שהוא בז'אנר מפתיע אחר). וזה למה ליידי גאגא נמצאת שם.

ארתור (חואקין פניקס שב לתפקיד שזיכה אותו באוסקר) הוא עכשיו אסיר/מאושפז בארקהם, או בשמו המלא "המוסד לפושעים בלתי שפויים על שם אליזבת׳ ארקהם". לאורך רוב עלילת הסרט הוא נע בין המוסד לבין בית המשפט, שם הוא נתבע על ידי התובע המחוזי החדש הארווי דנט (הארי לוטי מ"התעשיה") באשמת רצח חמישה אנשים. אף אחד, פרט לצופים, לא יודע שהוא רצח את גם אמו.

עורכת הדין של ארתור (קתרין קינר) מקווה להשיג את זיכויו בטענה שהוא סובל מפיצול אישיות, ושלא הוא ביצע את הרציחות אלא הג'וקר שהשתלט עליו. אבל מעריציו של הג'וקר לא אוהבים את התאוריה הזאת, שבעיניהם הופכת אותו מגיבור לשבר כלי. זה כולל את הארלין קווינזל (ליידי גאגא), מאושפזת נוספת בארקהם, שדלוקה על הג'וקר מאז שצפתה בסרט שעשו עליו, ובחברתו היא מפתחת אלטר אגו משל עצמה – הארלי קווין.

באופן סמלי, ארתור והארלין נפגשים במהלך הקרנה בארקהם של המחזמר הקלאסי "קרון הלהקה", והיא מנצלת את ההזדמנות להבעיר את המקום ואת ארתור. "קרון הלהקה" מ-1953 הוא הסרט שעבורו נכתב השיר "That's Entertainment!". מאוחר יותר הארלי תחזור על המילים "העולם הוא במה, הבמה היא עולם של בידור" – כשהפעם הדגש הוא על העולם שמחוץ לבמה, ויחסו לרצח כסוג של בידור.

גם ארתור שר שירים מוכרים שמייצגים את מה שמתחולל בעולמו הפנימי. את "For Once in My Life" (הזכור כשיר של סטיבי וונדר אף שהוא לא היה הראשון שביצע אותו) הוא מבצע כשהוא טועה לחשוב שסוף סוף מישהי אוהבת אותו כמו שהוא, ואת "If You Go Away" (במקור של ז'ק ברל) הוא שר כשהוא חושש שהיא עומדת לעזוב אותו. ארתור, או שמא הג'וקר, שר גם דואטים עם הארלי, ואילו היא מגישה בעוצמה הולכת וגדלה כמה קלאסיקות של מיוזיקלס, בהן "Get Happy" של ג'ודי גרלנד, ולהיט מתוק של הקרפנטרס שהיא מתבלת בפלפל. השירים בביצועם הישן לצד זה החדש הועלו לספוטיפיי, ואני מאזינה להם בהנאה תוך כדי הכתיבה.

חלק מהשירים מסומנים באופן ברור כהזיות של ארתור, וחלקם נדמים לחלק מהמציאות המרה שבה הוא כלוא, בזמן שתומכיו מפגינים מחוץ לארקהם (ורוב הזמן גם מחוץ לפריים). כמעט כולם מבוצעים בשלמותם, והכל מצולם ומבוים לעילא. מתחתם זוחלת המוזיקה המעולה והלא משמחת לב של הילדור גות'נאדורטיר, שזכתה באוסקר על הפסקול שהלחינה לסרט הקודם. כחובבת מיוזיקלס אהבתי את הכיוון שאליו הלך הסרט, אבל אפילו אני הרגשתי שהוא קצת התאהב ברעיון יותר מדי, ושאפשר היה לקצץ שיר או שניים לטובת העמקת הדרמה. ועדיין, ליידי גאגא מצדיקה לגמרי את הליהוק שלה בכל רגע שהיא על המסך. פניקס מצוין בהופעה טיפל'ה יותר מאופקת מאשר בסרט הקודם (הוא עדיין צוחק ללא שליטה), והשניים נהדרים יחד.

לפני שבועיים כתבתי כאן על "הסנדק 2" שהוא מפרק בהדרגה את כל מה שהסרט הראשון בנה. זה גם מה שעושה "ג'וקר: טירוף בשניים", שבוחן את ההתמודדות של ארתור עם מה שחולל בסרט הקודם (בהקשר זה מהותית ההופעה הקצרה והנוגעת ללב של לי גיל בתפקיד קולגה לשעבר). לא פחות מכך זה סרט על הצופים, ועל תגובתם לסרט הוא, בלי לאזכר ישירות את ההסתערות על הקפיטול ב-2021. זה מתבטא באופן סמלי בסצנה שבה הארלי מנפצת חלון ראווה של חנות וגונבת טלוויזיה שבה משודר המשפט של ארתור. וזה מה שהופך את "ג'וקר: טירוף בשניים" לסרט מהורהר, רלוונטי ובסופו של דבר נורא עצוב.

4 כוכבים
Joker: Folie à Deux בימוי: טוד פיליפס. עם חואקין פניקס, ליידי גאגא, ברנדן גליסון, קתרין קינר. ארה"ב 2024, 138 דק'

• ביקורת סרטים
• סרטים מומלצים
• הג'וקר
• חואקין פיניקס
• ליידי גאגא

בסוף "נפוליאון" מופיעות על המסך כתוביות שמספרות ששלושה מיליון אנשים מתו במלחמות שניהל, ושהמילים האחרונות שיצאו מפיו לפני מותו היו "צרפת, הצבא, ז'וזפין". בשעתיים וחצי שלפני, רידלי סקוט מרחיב את המילים האלה לסרט עתיר תקציב וחסר עניין, שאינו מוסיף להן שום דבר משמעותי. מדוע בכלל רצה לעשות סרט על המצביא והקיסר בן המאה ה-18? לא נראה שהאיש עצמו מעניין אותו במיוחד, וגם לא הפוליטיקה הצרפתית שהעלתה אותו לשלטון.

בסוף הסרט כתוב גם שנפוליאון השתתף ב-61 קרבות, ונדמה שסקוט רצה להעלות על המסך כמה שיותר מהם. זה נתן לו הזדמנות להלביש המוני סטטיסטים בשריונות ולהריץ אותם מצד לצד, וגם להפיל אותם לתוך מי אגם קפוא כמו ב"אלכסנדר נייבסקי" של אייזנשטיין. אבל פרט למספר מראות מרשימים בגוונים אפרוריים (סקלת הצבעים של הסרט מוגבלת) הסרט נטול חיים ונטול אמירה.

סקוט כבר ביים כמה אפוסים היסטוריים עתירי ניצבים וקרבות, בהם "1492: מעבר לאופק", "ממלכת גן עדן", וכמובן "גלדיאטור", שזכה באוסקר לסרט הטוב ביותר אך הותיר את הבמאי בידיים ריקות. "נפוליאון" הוא הגרוע שבהם. זה גם אחד מתפקידיו הפחות מעניינים של חואקין פניקס, שהמועמדות הראשונה שלו לאוסקר היתה על הופעתו ב"גלדיאטור" לפני 23 שנים. יש לציין שמאז, סקוט, כבר בן 86, המשיך לביים סרטים אדירי תקציב בקצב מוגבר, כמעט סרט בשנה (לצד שלל פעילויות נוספות), כך שאולי מה שמשך אותו אל נפוליאון זה ההספק.

רוב הסרט נע בין שדות הקרב לבין מפגשיו של נפוליאון עם אשתו הראשונה ז'וזפין (ונסה קירבי). מנקודת מבטו נראה שהיא היתה אהבת חייו, ולכן כתב לה מכתבים משדה הקרב וזיין אותה בברוטאליות מאחור במהלך ביקוריו הקצרים בבית. משום שסצנות דומות נכללות בסרטים קודמים של סקוט, לא ברור אם הזיון מאחור נועד להדגיש את הגסות של נפוליאון, או שזה אומר משהו על הבמאי.

עוד פחות ברור מה יחסה של ז'וזפין אל בן זוגה. בהתחלה נראה שהיא נישאת לו מתוך שיקול אינטרסנטי, בהיותה אריסטוקרטית שבעלה הראשון איבד את ראשו בתקופת שלטון הטרור של המהפכה הצרפתית. היא מפתה את הקצין השאפתן באמצעות פיסוק רגליים, אך מיד אחרי החתונה היא מתחילה לנהל רומן עם בחור צעיר ואטרקטיבי יותר (במציאות נפוליאון היה בן 27 כשהם נישאו וז'וזפין הייתה מבוגרת ממנו בשש שנים). כשנפוליאון שומע על הבגידה הוא נוטש את החזית וממהר הביתה, ואז יש רצף של סצנות קטועות שביניהן יחסיהם של בני הזוג משתנים מקצה לקצה. בסצנה אחת הוא נוזף בה על בגידתה, ובסצנה הבאה היא הופכת את יחסי הכוחות ושולטת בו כמו דומינטריקס ולא ברור איך הגענו משם לכאן, מה גם שבהמשך אין זכר למה שנרמז כאן.

וכך מתנהל רוב הסרט. אין בו כמעט סצנות עם קשת דרמטית שבמהלכה אפשר להבחין בהתפתחות שמייצרת שינוי. כל סצנה ניחנה בטון אחד בלבד. לא ידוע אם כך נראה גם התסריט שכתב דיוויד סקרפה ("כל הכסף שבעולם", "גלדיאטור 2") או שזה מה שנשאר אחרי העריכה המאסיבית של הסרט. בראיון למגזין "אמפייר" סקוט טען שיש לו גרסה "פנטסטית" באורך ארבע וחצי שעות.

ונחזור לז'וזפין. בשום שלב לא עולה מהסרט רושם שהיא אוהבת את בעלה הבריון, אך כשהוא מתגרש ממנה משום שאינה יולדת לו ילדים היא נמלאת עצב וגעגועים. לא הבנתי למה בדיוק היא מתגעגעת, כי זה לא שהוא זרק אותה לכלבים. ונסה קירבי היא שחקנית רבת יכולת, כפי שהדגימה ב"הכתר" וב"קרעים של אישה", אבל הפעם נראה שהיא לא יודעת כיצד היא אמורה לגלם את הדמות הפרומה שהופקדה בידיה.

גם חואקין פניקס הוא שחקן מצוין, וגם הוא לא ממש מבין מה הוא אמור לעשות כאן. נפוליאון מתואר על ידי הצרפתים שסביבו כקורסיקאי גס רוח, וזה בולט שפניקס הוא אמריקאי יחיד בקרב המוני שחקנים בריטים (וטהר רחים אחד) בתפקידי אריסטוקרטים צרפתים. זאת גישה ליהוקית מוכרת בהוליווד, לא רק בסרטים של במאים בריטים כמו סקוט, ללהק אנגלים בסרטים היסטוריים, מתוך תפיסה שהאמריקאים נראים ונשמעים עכשוויים מדי. אבל ככל הנראה האפיון של נפוליאון כבריון חסר עידון הוא אחד מהזיופים ההיסטוריים שהסרט מלא בהם. לא רק זאת – בתום הסרט אנחנו לא יודעים על נפוליאון של סקוט יותר משידענו מרפרוף זריז על ערך הוויקיפדיה של בונפרט.

כיצד הצליח האיש הגס וחסר התחכום שנראה בסרט להפוך לקיסר אדיר כוח שסחף אחריו המונים, והוביל רבים מהם אל מותם? מעבר להיותו מפקד שאינו נשאר מאחור אלא דוהר קדימה, לא ברור. הניואנס המעניין היחידי בדמות הוא היותו ילד של אמא (שינייד קיוזק) אבל גם זה אינו מפותח דיו.

אפשר רק לנחש איך סטנלי קובריק, שהקדיש שנים מחייו לפרויקט שלא קרם עור וגידים, היה מעצב את הדיקטטור הגדול. סטיבן ספילברג עובד עכשיו על סדרה בת שבעה פרקים שתתבסס על התסריט שכתב קובריק. וישנו גם סרטו המונומנטלי ופורץ הדרך משלל בחינות אומנותיות שיצר אבל גנס ב-1927. הגרסה של סקוט היא הפקה של אפל TV פלוס, ולשם היא תגיע בקרוב. "נפוליאון" היה אחת התקוות של שירות הסטרימינג לאוסקר, אבל לפי כל הסימנים המקדימים זה לא עומד לקרות. אה, יש סצנה טובה אחת בפרלמנט שמספקת דימוי אפקטיבי של דמוקרטיה טוטליטרית. היא לא מצדיקה סרט שלם.

★כוכב אחד
Napoleon בימוי: רידלי סקוט. עם חואקין פניקס, ונסה קירבי, רופרט אוורט, טהר רחים. ארה"ב 2023, 158 דק'

• ביקורת סרטים
• המסך
• קולנוע
• חואקין פיניקס

האקדמיה האמריקאית לקולנוע הכריזה היום (שני) על רשימת המועמדים לטקס האוסקר ה-92, שיתקיים בלוס אנג'לס ב-9 בפברואר. את משדר ההכרזה הנחו איסה ריי וג'ון צ'ו. הסרט שגרף את המספר הגבוה ביותר של מועמדויות הוא "ג'וקר", עם 11 הזדמנויות לחטוף פסלון, כולל בקטגוריית הסרט הטוב. אחריו הגיעו "היו זמנים בהוליווד", "האירי" ו"1917" עם 10 מועמדויות כל אחד, אבל הפוקוס השנה יהיה על "פרזיטים", שמועמד לסרט הזר וגם לסרט הטוב (6 מועמדויות בסך הכל) – ועשוי לעשות היסטוריה באוסקר. "ארץ הדבש", שזכה בדוקאביב האחרון, מועמד בקטגוריית הדוקו והסרט הזר.נטפליקסחדרה גם לקטגוריית הדוקו עם שתי מועמדויות ("מפעל אמריקאי" של הזוג אובמה ו"קצה הדמוקרטיה"), ו"סיפור נישואים" ו"האירי" שלה מועמדים בקטגוריה הראשית.

הסרט הטוב ביותר

"פורד גד פרארי"
"האירי"
"ג'וג'ו ראביט"
"ג'וקר"
"נשים קטנות"
"סיפור נישואים"
"1917"
"היו זמנים בהוליווד"
"פרזיטים"

שחקן ראשי

אנטוניו בנדרס ("כאב ותהילה")
ליאונרדו דיקפריו ("היו זמנים בהוליווד")
אדם דרייבר ("סיפור נישואים")
חואקין פיניקס ("ג'וקר")
ג'ונתן פרייס ("האפיפיורים")

שחקנית ראשית

סינתיה אריבו ("הארייט")
סקרלט ג'והנסן ("סיפור נישואים")
סירשה רונן ("נשים קטנות")
שרליז ת'רון ("פצצה")
רנה זלווגר ("ג'ודי")

שחקנית משנה

קתי בייטס ("ריצ'ארד ג'ול")
לורה דרן ("סיפור נישואים")
סקרלט ג'והנסון ("ג'וג'ו ראביט")
פלונרס פיו ("נשים קטנות")
מרגו רובי ("פצצה")

שחקן משנה

טום הנקס ("יום יפה בשכונה")
אנתוני הופקינס ("האפיפיורים")
אל פצ'ינו ("האירי")
ג'ו פשי ("האירי")
בראד פיט ("היו זמנים בהוליווד")

בימוי

"האירי" (מרטין סקורסזה)
"ג'וקר" (טוד פיליפס)
"היו זמנים בהוליווד" (קוונטין טרנטינו)
"1917" (סם מנדז)
"פרזיטים" (בונג ג'ון הו)

תסריט מקורי

"רצח כתוב היטב"(ריאן ג'ונסון)
"סיפור נישואים" (נח באומבך)
"1917" (סם מנדז וכריסטי ווילסון-קיירנס)
"היו זמנים בהוליווד" (קוונטין טרנטינו)
"פרזיטים" (בונג ג'ון הו, האן ג'ין וון)

תסריט מעובד

"האירי" (סטיבן זאיליאן)
"ג'וג'ו ראביט" (טאיקה וואטיטי)
"ג'וקר" (טוד פיליפס וסקוט סילבר)
"נשים קטנות" (גרטה גרוויג)
"האפיפיורים" (אנתוני מקארתן)

הסרט הזר

"Corpus Christi" (פולין)
"Honeyland" (צפון מקדוניה)
"עלובי החיים" (צרפת)
"כאב ותהילה" (ספרד)
"פרזיטים" (דרום קוריאה)

שיר מקורי

"I Can't Let You Throw Yourself Away" (רנדי ניומן, "צעצוע של סיפור 4")
"I'm Gonna) Love Me Again" (אלטון ג'ון, "רוקטמן")
"I'm Standing With You" (דיאן וורן, "Breakthrough ")
"אל הלא נודע" (קריסטן אנדרסון-לופז ורוברט לופז, "פרוזן 2")
"Stand Up" (ג'ושוע בריאן קמפבל וסינתיה אריבו, "הארייט")

פסקול מקורי

"גו'קר"
"נשים קטנות"
"סיפור נישואים"
"1917"
"מלחמת הכוכבים: עלייתו של סקייווקר"

צילום

"האירי"
"ג'וקר"
"המגדלור"
"1917"
"היו זמנים בהוליווד"

עריכה

"פורד נגד פרארי"
"האירי"
"ג'וג'ו ראביט"
"ג'וקר"
"פרזיטים"

סרט תיעודי

"American Factory" (של הזוג אובמה)
"The Cave"
"The Edge of Democracy"
"For Sama"
"Honeyland"

סרט אנימציה

"הדרקון הראשון שלי: העולם הנסתר"
"I Lost My Body"
"קלאוס"
"מיסטר לינק"
"צעצוע של סיפור 4"

איפור ועיצוב שיער

"פצצה"
"ג'וקר"
"ג'ודי"
"מליפיסנט"
"1917"

עיצוב תלבושות

"האירי"
"ג'וג' ראביט"
"ג'וקר"
"נשים קטנות"
"היו זמנים בהוליווד"

אפקטים ויזואליים

"הנוקמים: סוף המשחק"
"האירי"
"מלך האריות"
"1917"
"מלחמת הכוכבים: עלייתו של סקייווקר"

• המסך
• אוסקר
• סרטים
• קולנוע
• קוונטין טרנטינו
• לאונרדו דיקפריו
• חואקין פיניקס
• שרליז ת'רון