החלל החיצון הוא אחת מהזירות האהובות על הקולנוע עוד מאז ש"מסע אל הירח" של ז'ורז' מלייס שיגר אליו את המין האנושי ב-1902. מאז "אודיסאה בחלל: 2001" (1968) הוא מעסיק את חזיונותיהם של גדולי הבמאים, מאז "מלחמת הכוכבים" (1977) אימצה אותו הוליווד כלוקיישן מועדף לשוברי קופות, המקום שבו גיבורי על מצילים את היקום ובני אנוש אמיצים עושים את הבלתי אפשרי ומביטים לתוך עצמם. העשור האחרון הביא איתו מאות סרטים שמתרחשים בחלל מכל ז'אנר אפשרי כמעט (טיפ לתסריטאים: רום-קום בחלל זו נישה שטרם מוצתה) ולכבוד עלייתו של הסרט השלישי והאחרון בסדרת "שומרי הגלקסיה" – הפרנצ'ייז שהביא לחלל את כל הכיף (והוויד, כנראה) של כדור הארץ – התיישבו טובי המוחות האסטרונומיים של מערכת טיים אאוט, כדי לדרג את הסרטים שמתרחשים בזמן/חלל שחלף מאז 2013. אלה התוצאות ואנחנו עומדים מאחוריהן. או לפניהן. בחלל הכל יחסי.

12.אפולו ½10: הרפתקה בעידן החלל(2022)

חרף מה שאולי חשבתם, לא מדובר בסרט המשך לצ'ארלי וחצי, אלא בסרט אנימציה מקסים על מחשבותיהם של ילדים החיים בפרברים האמריקאים בזמן "עידן החלל". זו יצירה של הבימאי ריצ'רד לינקלייטר (בין היתר, "רוק בבית הספר" ו-"התבגרות"), שבהתחלה רצה לצלם אותו כלייב אקשן, אך לבסוף בחר באנימציה ייחודית. מכיוון שהסרט היה בפיתוח משנת 2004, זה אומר שהוא עבד עליו כמעט עשרים שנה, אך לבסוף יצא שילוב מרהיב בין חלום, אירועים היסטוריים ותרגיל זיכרון שמדגים לנו באופן יפהפה איך זיכרון יכול להיות דבר מתעתע – וכל זה עם הקול של ג'ק בלאק ברקע. תענוג.(לירון רודיק)

11. האדם הראשון (2018)

סרטו השלישי של דמיאן שאזאל נופל לא פעם בין הכיסאות. אין בו את המוזיקליות של "וויפלאש" ו"לה לה לנד", גם לא ספקטקל בסדרה הגודל של "בבילון". זה סרט קטן על דמות היסטורית גדולה – ניל ארמסטרונג – והוא מוותר על רוב הקלישאות של ביוגרפיות קולנועיות לטובת סיפור רגיש ולרגעים שובר לב. שאזאל תמיד חוזר בסרטיו לשאלה אילו מחירים נדרש אדם לשלם בדרך להצלחה ולמצוינות, וכאן הוא עושה את זה קצת אחרת מבדרך כלל – לא דרך סיפור על אמנים שאפתנים, אלא בעזרת הופעה עדינה של ריאן גוסלינג כאדם שבור שמחפש גאולה אחרי מות בתו. ויש גם בונוסים בדמות פסקול יפה של ג'סטין הורוויץ וקורי סטול בתפקיד גונב הצגה.(נעמה רק)

10. אווטאר: דרכם של המים (2022)

13 שנים אחרי "אווטאר", ג'יימס קמרון שב לפלנטה של היצורים הכחולים. ליתר דיוק, פנדורה הוא ירח בצביר הכוכבים אלפא קנטאורי. כמו בפעם הראשונה, עיקר כוחו של הסרט הוא העולם הדמיוני העשיר שנבנה בדקדקנות שלא תאומן. הסרט אינו ממהר להגיע אל הקונפליקטים לחיים ולמוות, אלא מקדיש לא מעט זמן להיכרות עם פלאי העולם החדש שמעל ומתחת לפני המים. זה לא בדיוק סרט חלל, אלא סרט הטבע הכי יפה שראיתם, בתוספת סיפור לא רע על הקשר הגורדי בין כל היצורים החיים והצמחים והאדמה והמים. סיקוונס הציד של טולקונית – שבו אנחנו מזדהים עם החיה הניצודה – הוא משיאיו של הסרט, ובו קמרון מראה שהוא עדיין אחד מגדולי במאי האקשן מעולם, ושאקשן לא באמת עובד כשאנחנו לא מושקעים רגשית במה שקורה.(יעל שוב)

9. מלחמת הכוכבים: אחרוני הג'דיי (2017)

היו רבים ששנאו את "אחרוני הג'דיי", היו רבים שאהבו את "אחרוני הג'דיי", ואחרי שחלפו כמעט שש שנים מאז צאתו מותר כבר לומר שהסרט השמיני בסאגה המתברברת של "מלחמת הכוכבים" הוא אחד מהטובים שבסדרה. יש לזה סיבה אחת: לוק סקייווקר. עם כל הכבוד לגלריית הדמויות האינסופית של שבקעה ממוחו של ג'ורג' לוקאס, גיבור הטרילוגיה המקורית שפתחה בפנינו את היקום הזה הוא הדמות הקריטית ביותר בסיפור. הילד מטטואין שהפך לג'דיי צעיר ועצר את אימפריית הרשע הקיסרית מקבל כאן את האפילוג הראוי לו, והאופן שבו מארק האמיל מגלם את סקייוקר הקשיש ב"אחרוני הג'דיי" – נזיר מתבודד שאיבד אמון בעולם ופרש ממנו – מכניס לפרספקטיבה רגשית מעניינת את המאבק שהתחולל בו בין חושך לאור. הסרט עתיר התרחשויות וסצנות אקשן מרהיבות ממש, ויש גם פרינסס ליאה ומילניום פלקון והרבה קריצות למעריצים, אבל את כל זה כבר ראינו. ההבדל הוא שאת לוק סקייווקר גם הרגשנו.(ירון טן ברינק)

8. רוג אחת: סיפור מלחמת הכוכבים (2016)

הסרט הראשון באנתולוגיית "סיפורי מלחמת הכוכבים" עוקב אחרי ג'יין ארסו, הבת של אדריכל כוכב המוות המפורסם, שיוצאת למסע בעקבות אביה, אך בסוף מסתבכת ומצטרפת לצד של המורדים. או אם נקביל את זה לעולמנו, דמיינו אם הבת של ממציא פצצת האטום שאביה נחטף על ידי הנאצים, והיא היתה יוצאת בעקבותיו. כיף, לא? מדובר למעשה בפריקוול לטרילוגיה המקורית, ועבודת בימוי נהדרת של גארת' אדווארדס מצליחה לגרום לו לא להרגיש כמו פריקוול, אלא כמו יצירה שעומדת בפני עצמה. עבודת המשחק המצוינת של פלסיטי ג'ונס בתפקיד ג'ין ארסו לגמרי שווה את הצפייה בסרט הכמעט ארוך מדי, ואם אתם צריכים סיבה נוספת לצפות – אז יש לנו גם את אלן טודיק, שמדובב דרואיד ציני נוסח הרובוט ממדריך הטרמפיסט לגלקסיה. והתוצאה היא סרט איכותי, מרגש, וכזה שכל אחד יכול לצפות בו – גם אם לא ראה מעולם סרט של סטאר וורס.(לירון רודיק)

7. כוח משיכה (2013)

סרטו של אלפונסו קוארון הוא מחול של סנדרה בולוק עם המצלמה (האסטרונאוט ג'ורג' קלוני נפרד מהסרט בשלב מוקדם). היא מגלמת מדענית ואם שכולה שנשלחה למשימת מחקר במעבורת חלל. פיצוץ של לוויין רוסי גורם נזק למעבורת והיא מוצאת עצמה מרחפת לבד בחלל. כדי לשרוד עליה להגיע בכוחות עצמה לתחנת חלל סינית שנמצאת במרחק גדול משם. המבצע נראה בלתי אפשרי אך היא מגשימה אותו באופן משכנע, ובלי שהסרט יהפוך לפנטזיית מדע בדיוני. "כוח משיכה" מורט את העצבים לכל אורכו בשלבו אקשן ייחודי עם מבע קולנועי עוצר נשימה. שוט הפתיחה המהמם שאורכו 13 דקות מתפקד כמעין סרט קצר בפני עצמו, שמבסס את האווירה ואת המטאפורה המרכזית של החיים ללא כוח כבידה, והסרט כולו הוא מין מותחן שהוא יצירת אמנות.(יעל שוב)

6. תור: ראגנארוק (2017)

מרגע שהיקום הקולנועי של מארוול יצא מגבולות כדור הארץ, זה עשה להם רק טוב (הבעיה התחילה כשהם יצאו למולטיוורס, אבל על זה בפעם אחרת). ואין דוגמה טובה יותר לכך מאשר הפרנצ'ייז של תור, שסיפק לנו עד אותו הזמן שני סרטים די משעממים באווירת דרמה שייקספירית-אסגרדית עם טוויסט מודרני קליל, כריס המסוורת' יבשושי ובדיוק דמות אחת בלתי נשכחת (תודה טום הידלסטון) – אבל מרגע שנפתחו שערי שמיים, וטייקה וואיטיטי לקח את המושכות – פתאום הכל נהיה מופרע, מוגזם, צבעוני, משוחרר, ילדותי, מעניין ובעיקר כיף יותר. הסרט הזה היה כל מה שאנחנו רוצים ממארוול – שילוב בין אקשן מהמם לבידור קליל ומצחיק. חבל שהם שכחו את מאז הימים בהם הם עסקו בגלדיאטורים של החלל.(מתן שרון)

5. להציל את מארק וואטני (2015)

4. המפגש (2016)

לפני שהציג את הגרסה שלו לעולמות של "חולית" ו"בלייד ראנר", הבמאי דני וילנב הפך סיפור של טד צ'יאנג לסרט פלישה יחיד במינו, קורע לב ולא פחות מווירטואוזי. בשונה מרוב הסרטים ברשימה הזו, העלילה לא ממריאה בשום שלב לחלל, אלא הוא מגיע אליה בדמותם של חייזרים ענקיים ומשונים עם תפיסה זמן מיוחדת משלהם. גם הגיבורה היא לא דמות שתראו לעיתים קרובות בסיפורי חלל – בלשנית בשם לואיז בנקס (איימי אדאמס בהופעה שהייתה צריכה להעניק לה מועמדות לאוסקר) המגויסת כדי לנסות לתקשר עם היצורים המסתוריים, מאורע שמשנה את חייה בכל דרך אפשרית. התוצאה היא סרט שמשלב בצורה מבריקה בין המאיים, הרגשי והחידתי, ונשאר בראש ובלב של הצופה גם זמן רב אחרי הצפייה בו.(נעמה רק)

3. חולית (2021)

אחרי שעשה את הבלתי אפשרי ויצר המשך ראוי ל"בלייד ראנר", דניס ווילנב ("מפגש", "סיקאריו") מצא סוף סוף אפוס למידותיו: "חולית" האדיר של פרנק הרברט, מספרי המדע בדיוני הגדולים אי פעם, שכבר זכה לעיבוד קולנועי כושל למדי של דיוויד לינץ' וגם הכניע בעבר את אלחנדרו חודורקובסקי, שמעולם לא השלים את העיבוד שלו. עם קאסט מופרך מרוב שהוא איכותי וכיפי בו זמנית (טימותי שאלאמה, אבל גם דייב באוטיסטה וגם חביאר ברדאם? מה זה? זנדייה? ובסרט ההמשך המתקרב גם כריסטופר ווקן?), הדבר הטוב ביותר ב"חולית" הוא שחרף התקציב הענק והציפיות הגדולות, ווילנב עשה את מה שהוא יודע לעשות הכי טוב: מדע בדיוני איטי ומהורהר, שלא מסתנוור מהאפקטים והצילום ולא ממהר לשים רגל על הגז לטובת אקשן. יש שמצאו את זה קצת כבד, אבל אין באמת דרך אחרת לעבד אפוס מהסוג הזה.(עמית קלינג)

2. שומרי הגלקסיה (2014)

אי שם בשנת 2014 ג'יימס גאן לקח קבוצה שולית וקטנה מהיקום הקולנועי של מארוול, ושם אותה על המסך הגדול. שומרי הגלקסיה הייתה הרפתקה מטורפת בחלל, אבל גם הדרך של היקום הקולנועי של מארוול להתרחב מעבר לכדור הארץ, במיוחד אחרי הסיום הדרמטי של "הנוקמים" מ-2012, אז ראינו לראשונה את ת'אנוס. אבל מעבר להרחבת הסיפור, שומרי הגלקסיה גם שינו את הרוח של מארוול בעזרת ההומור של גאן, ובזכות חברי הקבוצה הייחודיים, הכימיה הנהדרת בין הקאסט, אקשן חלל מטורף וגם בזכות העץ עם הכי הרבה מרצ'נדייז בהיסטוריה. תראו את שאר הרשימה, זה היה עשור די רציני בכל הנוגע לחלל. שומרי הגלקסיה הזכירו לנו שאפשר וצריך לצחוק על כמה מגוחך הז'אנר יכול להיות.(לירון רודיק)

1. בין כוכבים (2014)

כמעט עשור עבר מאז שכריסטופר נולאן פוצץ לנו את המוח ב"בין כוכבים", והסרט הזה עדיין בוהק כמו הסופרנובה הכי יפה בחלל, חפור היטב אל תוך התודעה של כל מי שצפה בו יותר מפעם אחת (ומאוד מומלץ לצפות בו יותר מפעם אחת). נולאן המבריק תפר יחדיו תסריט חצי אפוי שכתב על מסעות בחלל עם תסריט שפיתח אחיו לסטיבן ספילברג ונגנז, ויצר מהם מגנום אופוס עתידני מעורר השתאות שמתרחש על כדור הארץ הגווע ועל ספינת חלל שנשלחת דרך חור תולעת לחפש תקווה חדשה למין האנושי, ולהתחקות אחר אותות חייזריים שבקעו ממנו. זה כמובן לא מתחיל אפילו להסביר את רצף המיינדפאקים שנולאן מחולל עם הסיפור הזה, את החזון הספקטקולרי שהוא פורש על המסך ואת עוצמות הרגש (והקיטש המזכך) שהוא שופך על המסך. כי מאחורי כל המדע האקלימי האפוקליפטי והדיונים על חורים שחורים והביצוע החזותי שימיס לכם את המוח, "בין כוכבים" הוא סרט על אהבה ועל אובדן ואבל שמשגר את צופיו למסע פנימי תוך שהוא מסנוור אותם במסע חיצוני. ובחלל, כידוע, אף אחד לא יכול לשמוע אתכם בוכים.(ירון טן ברינק)

• המסך
• קולנוע
• חלל
• סרטים מומלצים
• מלחמת הכוכבים
• מארוול
• שומרי הגלקסיה
• מדע בדיוני
• טיים אאוט סופ"ש // גיליון 945 // אל האינסוף

1. הקוסם

במשולש הרחובות של שלמה המלך והמלך ג׳ורג יש קינג נוסף, וקוראים לו אריאל רוזנטל, או "הקוסם". מלך הפלאפל, הסביח, החציל המטוגן, הרימונדה ועוד (אגב, לאן נעלם התמרהינדי?). אפשר לפרק מנה, ובינתיים להתבונן באנשים: בעיקר בחיילים, תיירים וסטודנטים, בעיר עם חתך האוכלוסייה הצעיר במיוחד שלה. ואריאל הפעיל את קסמיו, קיבץ סביבו קהילה נאמנה והרים את פינת הרחוב שאיכלסה בעבר את חנות התקליטים המיתולוגית "חור בשחור". פעם, כשאספתי את אבי משדה התעופה, עצרנו אצל הקוסם עוד לפני שהוא פירק את המזוודות. אברה קדברה, ובתיאבון.
שלמה המלך 1

2. בית אריאלה

ברחבה שבין מוזיאון ת"א לספריית שער ציון ניצבים פסלים שנותנים לי תחושה שעזבתי את המולת העיר. כאן האנשים לא צועקים ולא צופרים, הכול מתנהל בדממה. אפילו הילדים רגועים. עולים במדרגות אל הספרייה, הדלת החשמלית נפתחת, עוברים את עמדת הביקורת ולפתע אנו מוקפים בתרבות. מצד שמאל הסטודנטים שוקדים על התזה שלהם אל מול מסכי מחשב, כולם עם אוזניות. שקט מופתי. ושם ישנו היכל ענק ובו ספריה אינסופית – ספרים, תקליטורים, ספרים דיגיטליים, ארכיון עיתונים ומגזינים מכל העולם. בימי הקיץ החמים מצאתי את עצמי לא פעם בבית אריאלה (המזגן נפלא), בעיקר בעבור הקומה התחתונה, כי שם ישנה ספריית קומיקס. קאבום!
שדרות שאול המלך 25

3. דוכן הפרחים

את הדוכן לממכר פרחים על פינת רחוב ברזילי ורחוב מקווה ישראל כל תושבי דרום העיר מכירים, עוד מהימים שגינת החשמל לא הייתה כל כך אטרקטיבית. דוד מוכר שם את הסחורה הטובה ביותר בעיר ובמחירים ממש נוחים, כל שאי אפשר לעצור בדוכן שלו בסופ"ש מבלי לחזור הביתה עם זר צבעוני במיוחד. מבחינתי, שבת בלי דוד מהפרחים זו לא שבת.
מקווה ישראל 1 (פינת ברזילי 1)

4. קפה שפירא

במרכז שכונת מגורי, במקום נסתר מן העין בין העצים, ישנו בית קפה עם כיסאות וספסלים מאולתרים שנראה כאילו מוישה אופניק בנה אותו. זה מקום מפגש לבוהמה השכונתית: אנשי רוח, ציירים, אוצרי אומנות, עורכי ספרים מוזיקאים, וגם סתם זרוקים כמוני באים ליהנות מהאווירה המיוחדת והחופשית שיש למקום להציע. ובערבי שלישי, באופן לא עקבי, ישנו אירוע רגאיי מצוין. שכיית חמדה אמיתית.
רלב"ג 15

5. הקיוסקים על רוטשילד

כשיש לי זמן פנוי ואני רוצה באמת להרגיש את הלב הפועם של העיר, תמצאו אותי בין שני הקיוסקים במקום הכי טוב בעיר – על רוטשילד, בין רחוב מאז"ה לנחמני. לשניהם יש אייס קפה. כזה מהמכונה. הפשוט. שאני הכי אוהב. אז באמת שזה לא משנה באיזה מהם לבחור, העיקר לתפוס ספסל טוב עם חצי שמש/חצי צל בין שני הקיוסקים, וליהנות מהתהלוכה הטובה ביותר בעיר. מי ברגל? מי על קורקינט? מי סוחב עגלת תינוק? זה המיקום הכי טוב שהעיר הזאת יכולה להציע. באחריות.
רוטשילד 82 (רוטשילדה), רוטשילד 78

הופעת ההשקה לאלבום הסולו הראשון (מי היה מאמין?) של נמרוד רשף, "המחברת", תתקיים במוצ"ש הקרוב, 6.5, במועדון הבארבי, עם הופעות אורח של ג'ימבו ג'יי, סאבלימינל, מוקי ומירו.לרכישת כרטיסים

• העיר שלי
• נימי נים
• שבק ס
• ראפ בעברית
• היפ הופ ישראלי
• טיים אאוט סופ"ש // גיליון 945 // אל האינסוף

בלי ששמנו לב עברו 12 שנה מאז שבר השפגאט נכנס לחיינו והפך לאחד ממקומות הבילוי הלהטב"קים הבולטים בעיר. גם בעשור השני שלו הוא עושה הכל כדי להמשיך ולשמור על כוחו, ולא נראה שיש לו תכניות לעצור. המקום נוסד על ידי השותפים אימרי קלמן, רן לבל ויעל גל, במטרה להוות בר שכונתי גאה שיאפשר תרבות בילוי רגועה ונינוחה.

לאחרונה נכנסו שני שותפים חדשים, עדי יערה וקיוואן ביסאן. "הכניסה של קיוואן ושלי מסמלת התחלה של עשור חדש", אומרת יערה. "אנחנו פועלים כדי לחדש את המקום ולרענן אותו". השניים עברו מסלול דומה: שניהם התחילו לפני 5 שנים כמלצרים במקום, והתקדמו לאט ובטוח עד שהפכו לשותפים. רן לבל, השותף המייסד, מעיד שהמהלך התבשל כבר לפני תקופה לא קצרה: "אני ושאר השותפים הבנו שאנחנו הולכים ומתבגרים, ושמי שבאמת חי את המקום אלה האנשים שעובדים פה. יש הבנה שמדובר בתחלופה של דור".

הדור החדש של השפגאט בא לידי גם בנראות החדשה שלו, לאחר שעבר שיפוץ משמעותי בחודשים האחרונים. "המטרה הייתה להחזיר את הבר להיות כזה של 360 מעלות והמרכז של המקום", מסבירה יערה. "במתקופת הקורונה העניין הפך להיות בעיקר הבחוץ, ורצינו להחזיר את המינגלינג, לתת לבר להיות המנוע של המקום".

גם המטבח התחדש בתפריט משודרג בפיקודו של השף ציון ברנס מ"האחים", לצד ארוחות בוקר ובראנצ׳ים, והשותפים החדשים פועלים כדי להביא קהלים חדשים למקום. "הרצון הוא להביא עוד קהלים מגוונים, אם אלה הקוויריות מהפאי או ההיפסטרים מהפאג. אנחנו רואים את זה קורה. הבאנו את הדיג'ייז הרלוונטיים ואת המוזיקה הרלוונטית. עכשיו כאלה שהיו באים פעם בשנה – הפכו לקבועים".

אחד ההישגים המשמעותיים של השפגאט לאורך השנים היה להצליח למשוך אליו את כל גווני הקשת הלהט״בקית. "לפני עשר שנים, המחשבה על מקום שיושבים בו הומואים, לסביות וקווירים היה נראה מדע בדיוני", אומר לבל. "היום זה נראה סטנדרטי, אבל אז היו מקומות מופרדים".

רן לבל: "לא הייתה התלבטות, היה ברור מהרגע הראשון שניקח חלק משמעותי בהפגנות נגד הרפורמה המשפטית. כבר בהפגנה הראשונה יצאנו עם דגלים של השפגאט תחת הכותרת 'שפגאט רבולושן'. כל הצוות הגיע"

ואכן, מצב קהילת הלהטב"ק בחיי הלילה של תל אביב השתנה: התרבות הקווירית הלכה ותפסה מקום בולט יותר באופי העיר. הקהלים בחלק ניכר מהמסיבות וממקומות הבילוי התערבבו: גייז, סטרייטים, לסביות, ביסקסואלים, קווירים וטרנסים חוגגות וחוגגים ללא הפרדה מוגדרת. המצב הזה מעלה את השאלה – האם בתל אביב של 2023 באמת יש צורך בבר שהוא להט"בי בהגדרתו?

"יש הבדל בין מקום שהוא גיי פרנדלי לבין מקום שבהגדרה שלו הוא להטב"קי", אומר ביסאן. "כזה שנועד כדי לקבל את האחר ואומר בקול ברור 'זה המקום שלכם ושלכן'". "יש מגוון של עובדים שנותנים לכל אחד תחושת הזדהות", מוסיפה יערה. "העובדות והעובדים מגיעים מכל הקשת הלהטב"קית, וכל אחד שיגיע לפה יוכל למצוא מישהו לדבר איתו ולהזדהות איתו. זה משהו שאינו קיים במקומות שהם רק גיי פרנדלי בהגדרתם".

בחודשים האחרונים הגדרת המקום כלהטב"קי התחדדה והתעצמה אל מול המהפכה המשפטית והממשלה ההומופובית ביותר בתולדות ישראל. "לא הייתה התלבטות, היה ברור מהרגע הראשון שניקח חלק משמעותי בהפגנות נגד הרפורמה המשפטית", מספר לבל. "כבר בהפגנה הראשונה יצאנו עם דגלים של השפגאט תחת הכותרת 'שפגאט רבולושן'. כל הצוות הגיע".

בשפגאט מעידים שהאג'נדה שהם בחרו לקחת באופן מובהק לא פוגעת בהם, אלא להפך: "כולם מבינים שזה לא ימין ושמאל – זו אנושיות ודמוקרטיה", אומרת יערה. "חשוב לנו להעביר את המסר שיש פה קהילה עצומה שחיה ונושמת ויש לה את הזכות להתקיים כמו כל אחד אחר במדינה הזאת".

לבל מספר על מעורבות מצד הקהילה כפי שלא נראתה בעבר: "יש התעוררות בקהילה, אנשים שהיו בבית סופסוף יוצאים. אנחנו רואים גם שהרבה מאנשי המפתח של המחאה הם להט"בים". לאחרונה החלו בשפגאט, בשיתוף עם ארגון "מרימה", לארח בימי ראשון ערבים של הרצאות ופאנלים בנושאי דמוקרטיה והמהפכה המשפטית, שתורמים גם הם להגברת המעורבות של הקהילה בנושאים שעל הפרק.

• ❤ תל אביב
• להטב"ק
• שפגאט
• מחאת הדמוקרטיה
• ברים בתל אביב
• קולינריה
• גיי בר
• טיים אאוט סופ"ש // גיליון 945 // אל האינסוף