Time Outתל אביב הוא חלק מרשת Time Out Global — רשת מדיה בינלאומית הפועלת ב-360 ערים מרכזיות וב-60 מדינות ברחבי העולם. Time Out הוא אחד ממקורות התוכן המקיפים והאמינים ביותר בתחומי התרבות, הקולינריה, הבילוי ותיירות עירונית. התוכן, שמתעדכן 24/7, נכתב ונערך על ידי צוות עיתונאים מקצועי מקומי בישראל, בהתאם לסטנדרטים של Time Out העולמית.
"בבנג בנג": מזללת הסטריט פוד האסייתית שתל אביב הייתה צריכה
אל תחמיצו את הספודו (פינה ימנית למטה). בבנג בנג. (צילום: עוז אוחיון)
כמה כיף שאנשי זופה עמדו בהבטחתם, וחזרו עם מקום אסייתי חדש שלא מרגיש כמו עוד שכפול גנרי של אותן מנות פאן-אסייתיות משמימות, מתוקות וזרחניות מדי - אלא מזללה יצירתית עם איכויות של מסעדה, מלא חשיבה מחוץ לקופסה, וכוכב אחד חדש שאתם חייבים להכיר. שננו את השם ספודו
כאשר צמד השפים עפר אלמליח וקובי בנדלק הודיעולפני מספר חודשים על סגירתה של זופה, נותרנו עצובים וכמהים למרק עוף. אבל גם נותרנו עם תקווה, כי השניים הבטיחו שהם עובדים על לחזור בצורה חדשה, עם מקום חדש ברוח אסייתית, וכעת ההבטחה מתקיימת. BBANG BANG (בבנג בנג, כן – ככה) היא מזללת סטריט פוד אסייתית מדליקה שלא מרגישה כמו עוד שכפול גנרי של מנות ווק משמימות, מתוקות וזרחניות מדי – אלא מקום יצירתי עם מלא חשיבה מחוץ לקופסא, וכוכב אחד חדש ובלתי מעורער בשם ספודו. >>פיפי'ז חזרה הביתה: לרדת מבמת המסעדנות וממש לדבר עם האורחים
הספודו הוא לחמנייה הנאפית בשיטה קוריאנית מסורתית, וממולאת במגוון חומרים יצירתיים וערבים לחיך. את המכשיר להכנת המנה הביאו אלמליח ובנדלק הישר מקוריאה – מעיין טוסטר שמזכיר את מכשיר הוופל הבלגי, שאופה את הלחמנייה, מועך את השוליים שלה ומשאיר מאפה פריך בצד ואוורירי במרכזו. אותה לחמנייה מתמלאת באחד מחמישה מילויים שונים, אשר כל אחד מהם מייצג מטבח אסייתי אחר עם טוויסט מקומי: ספודו עם ראגו בקר תאילנדי ופיקנטי קלות; ספודו עם בקר גראם מסאלה בניחוח הודי ותיבול נעים ומדויק; ספודו עם עוף קצוץ, צ'ילי וקארי שמהונדס נהדר; ספודו צמחוני שקורץ למטבח היפני עם אבוקדו, ביצה חצי קשה, גבינת אמנטל ואצות; וספודו טבעוני, עם פטריות, שעועית ירוקה וטופו – כאשר כל ספודו עולה 48 ש"ח.
קשה להסביר את האלכימיה המדויקת מאחורי ביס מספודו, אבל זה עובד, ובגדול. מצד אחד ישנה לחמנייה קלויה היטב, ששוליה החרוכים והמקורמלים כמעט מזכירים את העדנה של ימי הטוסט משולשים הביתי – אך בפנים היא ערב רב עסיסי של טעמים, מרכיבים ושילובים בלתי שגרתיים. מדובר בסטריט פוד האידאלי, אפשר לקחת במקום, אבל ממש אפשר ורצוי גם לקחת ולאכול בדרך. הוא משביע, טעים לאללה, ואפילו ארוז נורא יפה. ואיכשהו, גם לא מלכלך במיוחד, בניגוד לתמונות. אבל "בבנג בנג" לא נגמר בספודו.
הכוכב שנשפך. בבנג בנג. (צילום: עוז אוחיון)
ראשית, ישנן לא מעט מנות ראשונות ייחודיות, כגוןחציל גוגוצ'אנג מאודה עם מחית פלפלים קוריאנית, כוסברה וקראסט של תבלינים ואצות בגוון אוממי דומיננטי (35 ש"ח), או סלט אטריות שעועית עם פרי העונה ורוטב קארי והמון ירקות בתיבול חרדל ולימון כבוש (46 ש"ח), וגם מנה מסקרנת של ניוקי סיני, שהן כופתאות עמילניות מסורתיות עם רוטב שומשום חרפרף, כוסברה ובצל ירוק (26 ש"ח).יש גם מנת ירוקים בנוסח סצ'ואן שמורכבת מברוקולי, פאק בונג (בעונה) בשום, ג׳ינג׳ר, וטרה סצ׳ואן (38 ש"ח), סלט מלפפונים ואצות ווקאמה עם כוסברה, בצל ירוק, שומשום, ורוטב פיקנטי (36 ש"ח), צלעות תירס בגלייז סרירצ׳ה עם סויה ומייפל (44 ש"ח) או מנה של כרוב וגזר מוחמצים עם שמן שומשום וצ׳ילי (18 ש"ח), ותוכלו גם להתפנק בשיפודי יקיטורי שונים (18-26 ש"ח).
אמרנו עוד. בבנג בנג. (צילום: עוז אוחיון)
ובגזרת העיקריות, מעבר לספודו, תמצאו במקום גם ראמן של אגאדשי טבעוני עם אטריות שעועית, פטריות, אצות וואקמה ושאר ירוקים (58 ש"ח), מנת אטריות מוזהבת ברוטב קארי יפני עם חלב קוקוס, ירקות וקשיו (61 ש"ח) או אטריות תאילנדיות עם סריראצ'ה, ג'ינג'ר, כרוב סיני צלוי בסאקה וביצת ראמן שחומה לפי הספר (61 ש"ח), כך שתוכלו להרגיש פחות או יותר כל מחוז אסייתי במקום אחד. ואם הכל נשמע לכם בלאגן אחד גדול, אתם לא בהכרח טועים, וזה לא בהכרח דבר רע.
אלמליח ובנדלק מוכיחים שאם הבלגאן מספיק מסודר, זה יכול להיות כיף גדול. השניים מלהטיים בין הווק למכשיר הספודו, מערבבים תבלינים ורטבים אסייתים מרחבי היבשת, והתוצאה כיפית, נוחה בכיף ובעלת טעמים מקוריים. זה אומר שלא תמיד יקלעו לטעמכם – אצלנו אחת ממנות הפתיחה, שהורכבהמעגבניות שרי וקולורבי שקולפו ונכבשו ביוזו, סויה וזרעי שומר, היתה פחות לטעמנו – אבל זה לא הוריד בכלום מהחוויה המחוברת לקרקע והמהנה שבאנג באנג מייצרת, במיוחד אחרי ליקקנו את האצבעות מהספודו. איזה כיף שיש מסעדה שמצליחה להנגיש טעמים לא שגרתיים, מבלי למסך אותם בתועפות סוכר מיותרות. אבן גבירול 138, א'-ש' 11:30-23:00
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
כתר המזרח: 30 המסעדות האסייתיות הכי מומלצות בתל אביב
השתפדנו. גאייג'ין (צילום: אסף קרלה)
הגל היפני שעובר על תל אביב, עם שלל איזקאיות וראמניות שנפתחו בשנה האחרונה, מצטרף לגל התאילנדי ששטף את העיר בשנים הקודמות ומסמן שאת ההתאהבות של הסועד הישראלי במטבחים האסייתיים אי אפשר לעצור. ולמה שנעצור? זה כל כך פאקינג טעים
זה כבר לא "גל אסייתי" וגם לא "טרנד אסייתי". תל אביב מאוהבת במטבחים האסייתים והם כבשו אותה ללא תנאי, כשאת ההובלה לוקח המטבח היפני לאחר שנים של דומיננטיות תאילנדית, בהתאמה ליעדי הנסיעות המועדפים על הישראלים. עכשיו יש לנו ראמניות ואיזקאיות שמזכירות את טוקיו ואוסקה, ויש גם מזללות אסייתיות למכביר, ויש מסעדות שף אסייתיות מעולות, וכל מה שחסר לנו בחיים זה עוד כמה הודיות וקוריאניות רציניות, אולי איזו וייטנאמית נחמדה. אנחנו בדרך לשם. לא צריך לטוס אפילו.קבלו את המלצות טיים אאוט למסעדות האסייתיות הטובות בעיר.
טווח המחיר הגבוה
TYO
הלאונג' בר-מסעדה בשבזי מתהדר במנות פתיחה מתוחכמות, רולים יוקרתיים וקוקטיילים מעוצבים, שמדברים אל קהל מחתך מסוים. עם זאת, כשמקלפים מעליו את הבלינג –TYOהוא מקום רציני שלא עושה לעצמו הנחות ומגיש סושי מהטובים בעיר. לשמור לאירועים מיוחדים או כשהבוס מזמין. TYOדלג לתוכן
TYO הוא בר-מסעדה יפני בראשותו של השף בעל השם הבינלאומי,
יאמה-סן – הסושי מאסטר היחיד בישראל !
המסעדה ממוקמת במבנה היסטורי לשימור, מהמיוחדים בישראל. מהרגע שאתה נכנס לחלל המעוצב והמרשים של המסעדה החושים שלך מתעוררים לחיים. העיצוב האקלקטי והמקורי, האוכל היפני האיכותי והטרי להפליא, ומוזיקת רקע נהדרת, כל אלה משפרים את ההנאה שלכם בארוחה לתחושה בלתי נשכחת באמת.
תפריט TYO’s
התפריט כולל מנות יפניות מסורתיות, קינוחים יצירתיים וקוקטיילים מענגים.
האורחים יכולים לבחור מתוך מגוון של סושי, מנות ראשונות ומנות עיקריות המוכנות עם הדגים הים תיכוניים הטריים ביותר.
בנוסף לתפריט הרגיל, TYO מציעה מגוון מבצעים יומיים ושבועיים, המבוססים על המתנות הטריות שנתפסו בים. מטבע הדברים, האורחים נהנים משירות חניה נגישה בכניסה למסעדה, לאורך כל שעות הפתיחה.
אף פעם לא קל למצוא שולחן בבית תאילנדי, אך כדאי מאוד להתעקש. כשבנגקוק רחוקה מתמיד, בכירת המסעדות התאילנדיות בעיר ממשיכה להיצמד בנאמנות חסרת פשרות למטבח שאותו היא מייצגת, ומהווה יעד עלייה לרגל לפודיז ולכל מי שהתייאש מלמצוא מקום על טיסה למזרח. להעצמת האותנטיות מומלץ לנסות לפחות פעם אחת את קואה קון לק, החדר הפרטי שבו מוגשות ארוחות עוד יותר תאילנדיות הארדקור. בית תאילנדי
We launched the Thai House restaurant in the spring of 1996, long before Thailand became Israelis’ most favorite tourism destination. We felt that the Israeli audience is ready for Thai culinary art, as well as for the fascinating Thai culture.
The Thai cuisine offers a wide range of tastes from all Thai regions, from classic dishes such as Phat Thai and Sum Tam, up to rustic ingenuities like Sai Krok Isan and Jungle Curry. We wanted to bring this variety home. Today, after 12 years of winning “Best Asian Restaurant” title, we can say we succeeded in doing so.
בית תאילנדי הארדקור. קואה קון לק (צילום יהונתן בן חיים)
אונמי הילטון
לפני כשנה נפתח במלון הילטון סניף חדש למסעדה הוותיקה, שלמרות מגבלת הכשרות מסתמן כמוצלח יותר מחללית האם שברחוב הארבעה. שף רועי סופר מקפיד על איכות חומרי הגלם ומחבר בין איפוק יפני וקריצה קטנטנה לתל אביב, במנות עדינות ויצירתיות. הירקון 205 תל אביב
המסעדה שזכתה שוב ושוב בטקס פרסי האוכל שרדה את הקורונה והמלחמה בנחישות מרשימה. טאיזו שומרת על הרמה והאופי ועל קלאס באפס מאמץ – מערבי יום ראשון הודיים ועד דמפלינג שנחניזי אייקוני. סוס מנצח שלא מחליפים. מנחם בגין 23 תל אביב
קלאסיקה אסיאתית. טאיזו (צילום אסף קרלה)
גאיג'ין
הביטוי "איזקאיה" מתייחס לבר-מסעדה קז'ואלי, שמגיש אלכוהול ומנות צד קטנות. בגרסה שבנחלת בנימין, גאייג'ין היא איזקאיה עילית עם אלכוהול ומנות צד קטנות, חלקן מצוינות ממש, אך שאר הקז'ואל נשאר מחוץ לדלת. אם מרסנים את הפומו ומסתפקים בקוקטייל ומנה-שתיים של דגים נאים, אפשר לצאת מהיפנית הנוצצת עם טעם טוב בפה ונזק לא כבד מדי לכיס. לילינבלום 29 תל אביב
דגים באיכות כזאת לא פוגשים כל יום. גאייג'ין (צילום אסף קרלה)
סלאס
שף אור גינסברג הוא קודם כל דייג ורק אחר כך שף, ולכן הדגים בסלאס הם באיכות בלתי מתפשרת. כל השאר נתון לפרשנות אישית ולמצב הרוח של גינסברג, שמרשה לעצמו להשתעשע עם חומרי גלם והשראות. ארוחת הטעימות יקרה אך מוצדקת, וחובבי טונה חייבים לעצמם לפחות פעם בחיים להגיע לאירועי פילוט של הדג האימתני. קיצ'וקאי, האיזקאיה הסמוכה, קז'ואלית יותר ולוקחת את הפיוז'ן האסיאתי למקומות פרועים ומענגים. תנחום 6 יפו
הרכש החדש בתחום הגסטרו בר העירוני מביא איתו בשורה תאילנדית לוהטת במיוחד, עם טעמים פיקנטיים שלא מתחנפים לחיך המקומי, מנות ייחודיות ומסורתיות שמראות לנו שהמטבח התאילנדי הוא הרבה מעבר לפאד תאי מתוק, ואווירה מוקפדת שלא מתפשרת על אף אלמנט. קוקטיילים מעולים (כולל סום טאם לשתיה!), אוכל מושקע וחושני, ואווירה סקסית. בתפריט קרוקט בשר לבן באורז ושום, קלמארי מטוגן בתבלינים תאילנדיים ושלל הפתעות מסקרנות בהחלט. הר סיני 1 תל אביב
באו לתפוס פינה. מולאם (צילום: טל ברושל)
סאקה בה
מדובר באיזקאיה בנוסח אוסקה, שזה אומר שחשוך בפנים, יש תא עישון יפני ייעודי בפנים, יש תקליטים שמתנגנים בגרוב, אווירה קלילה ומשוחררת ואוכל מענג ממש לצד סאקה ושלל קוקטיילים. בגזרת הפוד – גיוזות, ניגירי, גיודון, מרק אודון – יו ניים איט, הכל מעולה. מדובר במקום שלא החליט אם האוכל מלווה את האלכוהול או האלכוהול מלווה את האוכל, כי תכלס, למה או/או כשאפשר גם וגם. זבולון 8 תל אביב
סאקה בה (צילום: אמיר מנחם)
קוקו נקו
2025 הייתה לגמרי השנה של הטרנד היפני בעיר, וקוקו נקו היא הנציגה הברורה והמובילה של גל הראמניות שהיכה בעיר, אם לאהראמניה הלוהטת של 2025. התור הארוך שהשתרך בכניסה בחורף שעבר, עם פתיחתה, לא היה לחינם: כאן עושים ראמן יפני כמו שראמן יפני צריך להיות, ולא פחות חשוב מכך – פנקייק יפני כמו שפנקייק יפני צריך להיות, רוטט ופלאפי ונמס בפה. כיף. פלורנטין 5 תל אביב
הכל על הצ'אשו. הראמן של קוקו נקו (צילום: אפיק גבאי)
Wabi
הראמניה הקז'ואלית והמהירה של שף דין שושני נפתחה ונסגרה ושוב נפתחה על רקע המלחמה, ואחרי ששמו של הראמן שלו יצא למרחקים בשלל פופ-אפים, בהחלט הגיע הזמן למסעדה שתהיה כאן כדי להישאר. הנוסחה שפיתח שושני – ראמן עוצמתי ושלל מנות נלוות חביבות כמו יאקי סובה פאן, אוניגירי וגיוזה – אמורה להשתכפל לסניפים נוספים בעקבות ההצלחה, אבל עובדת מצוין גם כמקום ייחודי עם אופי משלו. Wabi, דה פיג'וטו 23 תל אביב
כל איטריה עולם משל עצמה. דין שושני ב-WABI (צילום: יעקב בלומנטל)
וואט סאנג
את היפנית השכונתית פתחו צמד קולגות וחברים ותיקים יוצא סושיית MOON, שלא ממש תכננו לפתוח מקום באמצע המלחמה. למרות רעשי הרקע, וואט סאנג בולטת בשטח ומפיחה רוח רעננה בז'אנר בעזרת פתיחים קלאסיים ומקוריים בביצוע טוב, ראמן, גיוזות ותפריט מגוון של סושי ונגזרותיו. רק שלא יתקלקלו לנו. הרכבת 12 תל אביב
בר האוכל האהוב מציב תחרות קשה לאחות הגדולה, מסעדת בית תאילנדי. עם אווירה משוחררת, קוקטיילים מצוינים ואוכל חריף וחזירי בקטע טוב, קאב קם מתאים לכל הזדמנות שבה צריך לשכוח לקצת מכל מה שמסביב, ופשוט ליהנות. שימו לב: השיבוץ בקטגוריית ביניים מתייחס לנינוחות הכללית שהמקום מעביר בהצלחה רבה ופחות לתמחור, ששואף לגבוה. לינקולן 11 תל אביב
קאב קם (צילום יהונתן בן חיים)
התאילנדית בסמטת הר סיני
יש הרבה תאילנדיות בעיר, אבל אין אחת שעושה זאת כמו התאילנדית בהר סיני. התפריט מציע מנעד רחב של מנות תאילנדיות שעשויות כמיטב המסורת, עם טוויסטים קטנים שהופכים אותן למיוחדות וצבעוניות, והאווירה קלילה וכיפית בזכות הלוקיישן (ולמרות השיפוצים ברחוב). הר סיני 1 תל אביב
הראמן ההו כה מדובר, שיפודים קטנים, שולחנות נמוכים ואווירת שינג'וקו – מנטנטן היא עבורנו קפיצה קטנה ליפן מבלי לעבור בנתב"ג. וכמובן שאסור לשכוח ביקור בשירותים והתייחדות עם האסלה הכי מפנקת בעיר. נחלת בנימין 57 תל אביב
התאילנדית משוק הכרמל עברה מיקום והתרחבה, אך שום דבר אינו מפריע לאותנטיות לבוא לידי ביטוי. בתפריט תמצאו את כל החשודים המיידיים בלי טריקים ושטיקים, וזה בדיוק מה שאנחנו אוהבים בו. הטעמים כמו בבנגקוק והמחיר סביר – כל מה שאפשר לבקש ממסעדה אסיאתית טובה. קרליבך 15 תל אביב
מסעדת אוכל הרחוב התאילנדי היא מעוגני המטבח האסיאתי החזקים בעיר. טעמים שמצליחים לתקשר עם מקסימום קהל, שירות נעים, אווירה וקוקטיילים פירותיים משרטטים דיל שתמיד מצליח. דיזינגוף 275, קינג ג'ורג' 84 תל אביב
כשאייל שני משתף פעולה עם מי שהיו בעלי מסעדת האנוי האהובה, אפשר לצפות שיהיה טעים. למפור מחברת בין אוכל טוב, אווירה קלילה ולא מחייבת ומחירים סבירים – משולש שווה צלעות מושלם לארוחה אסיאתית קז'ואלית. קינג ג'ורג' 30 תל אביב
למפור (צילום: אריאל עפרון)
אוכלים בגבוה, משלמים בקז'ואל
גברת קוטייאו
מסעדונת השוק היא כל מה שטוב באוכל הרחוב התאילנדי: טעמים בועטים ואווירת נו נונסנס, שולחנות קטנים בסמטה צדדית ואוכל שתמיד מתחשק לנו לזלול. עם זאת אסור לשכוח שמדובר במסעדת שף בראש ובראשונה מבחינת התמחור, ובכך שלפעמים המסעדה סגורה כי השף נסע לתאילנד לחפש השראה. יום טוב 1 תל אביב (שוק הכרמל)
האחים אופיר (השפית) ורתם גוטמן יצרו פיוז'ן מוצלח ביותר בין המטבח האסיאתי למנגל הישראלי. למשל עוף טעים ורך במרינדת יוגורט שנארז בתוך נאן, ומחבר את כל מה שאנחנו אוהבים בעל האש עם כל מה שאנחנו אוהבים באוכל הודי. בשעות הערב המקום משנה את פניו לבר אוכל שמחויב פחות לאסיה ויותר לבילוי, אבל אנחנו אוהבים אותו גם ככה. יהודה הלוי 44 תל אביב
טירוף כמה שטעים. סון רון (צילום:אינסטגרם/סון רון)
קפה טאיזו
מאז שנפתח אי שם בזמן הקורונה קפה טאיזו נמצא אצלנו במועדפים בגלל המטבח האסייתי המיוחד של טאיזו, ששואב השראה מאזורים וממטבחים שונים באסיה. שף יובל בן נריה מציע פרשנות מקורית וכיפית למנות אסיאתיות, ובהצלחה רבה כל כך שגררה פתיחת סניף כשר בשרונה מרקט. החשמונאים 99 תל אביב
מה לא כשר בזה. קפה טאיזו (צילום: יחסי ציבור)
אוכל רחוב
סאן מיי
סאן מיי היאמזללת גיוזות שנפתחה בשוק הכרמל, ומתמקדת בגיוזות מאודות מצוינות בעבודת יד. יש בגרסה קלאסית, ממולאים לפי מיטב המסורת הסינית בעוף, כרוב, גזר, ג׳ינג׳ר ושום – ומשם מרחיק הבעלים ואדים קונדרטייב למחוזות אסיאתיים מעניינים, למשל לפיליפינים עם גיוזה ממולאת רוטב אדובו פיליפיני ואפילו לרוסיה עם גיוזה ממולאת תפוחי אדמה ופטריות. ההמלצה שלנו היא למלא את השולחן והבטן בשתיים מכל סוגא ין דבר כזה יותר מדי כיסונים. יום טוב 17 תל אביב (שוק הכרמל)
כיסוני הנחמה כאן. סאן מיי (צילום: יעל שטוקמן)
הונג באו
ואם כבר כיסונים מהמזרח הרחוק ראוי להזכיר גם את הכיסונים הסיניים למהדרין של האו צ׳אנג צ׳ה שמגיש בדוכן הקטנטן שלו באו – לחמניות רכות ומאודות ממולאות בשר בקר/עוף/שרימפס, לצד גיוזות קלאסיות וגם כיסוני שומאי שפתוחים מלמעלה ומשאירים טעם של עוד. אצל האו תוכלו להנות מארוחת דים סאם כהלכתה ורק לרצות עוד מהטעם הסיני האותנטי הזה. שרונה מרקט תל אביב
המזללההפאן אסייתית החדשה והלוהטתמבית היוצר של זופה לשעבר, שתמצאו בה מנות ווק, מרקים, סלטים צבעוניים ומתובלים היטב לצד ספודו – לחמנייה ממולאת ממזרית עם מילויים בנוסח הודי/תאילנדי/סיני ועוד. מה שבטוח, אף פעם לא משעמם בבנג בנג, וכל אחד יוכל למצוא את עצמו בתפריט העשיר והרחב שחולש על טעמים מתוקים, רעננים וגם פיקנטיים וחרפרפים כיאה ליבשת. אבן גבירול 138 תל אביב
אל תחמיצו את הספודו (פינה ימנית למטה). בבנג בנג (צילום: עוז אוחיון)
ליי פו
לא כל ארוחה אסיאתית חייבת להתחיל בתפאורת עלי דקל ולהסתיים בקוקטיילים נוצצים. דווקא הפשטות והאוטובוסים שעוברים בסמוך עושים את ליי פו למסעדת רחוב אותנטית ומותירים את הבמה לשו מאי, וון טון, באנז ועוד מנות אסיאתיות בתמחור הוגן. בוגרשוב 31 תל אביב
"גורקה קיטשן היא אולי לא מטבח גורמה, אבל היא מסעדה אדירה בתמצית שלה– מקום שאתה מגיע אליו, מקבל אוכל טוב עם טעמים נהדרים, עם שירות מתוקתק ובמחיר מצחיק במונחים תל אביבים. קפיצה קטנה, נעימה וטעימה לחו"ל", כתב המבקר שלנו על המסעדה ההודית-נפאלית בנווה שאנן. נסו ותיווכחו ותזמינו לנו סוקוטאי וצ'יקן טיקה. ראש פינה 16 תל אביב
אזור התחנה המרכזית הוא כר פורה למסעדות אסיאתיות אותנטיות, ואל מאנו היא ייצוג מצוין: מטבח וייטנאמי ופיליפיני שהתאחדו תחת קורת גג אחת במקום שמציע את הטוב מכל העולמות – ספרינג רול, סלט מנגו, פו ועוד ועוד. והמחירים מצחיקים, שזו עוד סיבה להגיע. יסוד המעלה 46 תל אביב
מבלי להיכנס לוויכוח על אותנטיות – הכריך בבאן מי 13 פשוט מצוין. באגט פריך לשלמות סופג את טעמי הפאטה, הממרחים והחמוצים, שמתכנסים לביס פרוע ורבגוני. אם כבר הגעתם עד שם או פתחתם אפליקציית משלוחים, שימו לב למרק פו ולעוד מנות שלפעמים המזללה הווייטנאמית החמודה חוטאת בהן. נחלת בנימין 107 תל אביב
מאנץ' אולטימטיבי שמורכב מלאפה שקפקפה רטבים, ירקות ועוף, דגים או טופו, קערות אורז, סלטים ומרקים, כשעל הכל חתום בית היוצר המצוין של מסעדת מאנטה ריי. שי שי נותן מענה אסייתי חד משמעי לקרייב לטעמים אסייתיים־מערביים עזים, ולכן הוא תמיד במועדפים שלנו באפליקציות המשלוחים. אבן גבירול 33 תל אביב
מסעדה נפאלית קטנטנה בכניסה למדרחוב נווה שאנן, עם תפריט קבוע שמשתנה בהתאם לעונה והשוק. המנה המומלצת מכולן היא כמובן מומו – כיסון נפאלי בעבודת יד מאודה או מטוגן במילויים שלוקחים את חוש הטעם הרחק מזרחה. נווה שאנן 46 תל אביב
אהן תאי
מסעדת שוק/רחוב משפחתית אותנטית במלוא מובן המילה, עם שולחנות פרושים על המדרכה והכביש ושפית ילידת תאילנד (בן זוגה הישראלי עוזר בהגשה והאחות ממלצרת). מהמטבח הקטנטן משוגרים החוצה פאד תאי, קארי ועוד קלאסיקות מהמטבח התאילנדי בתמחור באווירת הקאוסאן, כ-50 ש"ח למנה. האוכל טעים ופשוט, ולא פלא שתמיד מלא כאן ויש תור. ישכון 45 תל אביב
כמו בקאוסאן. אהן תאי (צילום שרון בן דוד)
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
כמה זמן חיכינו: סוף סוף האוכל הקוריאני נוחת בתל אביב
תתסיסו את עצמכם קצת. קימצ'י'ז. צילום: מתוך עמוד האינסטגרם kimchistlv
המטבח האסייתי המיוחד של קוריאה כמעט ולא קיים בתל אביב (אלא אם מחשיבים את הקינוחים המוזרים האלה ליד הסנטר), עד עכשיו - קימצ'י'ז, מסעדה קוריאנית חדשה-ישנה שתופסת את מקומה של אהן תאי והולכת לגרום להתמכר לאוכל מותסס
כבר זמן מה שאנו מתלוננים על הגבולות המצומצמים של האוכל האסיאתי בארץ. מסעדות תאילנדיות יש בשפע וגם יפניות לא חסר (בעיקר סושיות), אך בכל שאר המטבחים נרשם מחסור גורף. בגזרת הקולינריה הקוריאנית, עם זאת, מסתמנת תזוזה. בשבת הקרובה מתקייםירידקוריאני, שזה טוב ויפה אבל אנחנו רוצים משהו קבוע – ולכן משמח לספר לכם שבקרוב תיפתח קימצ'יז, מסעדה קוריאנית על מלא.
העיקר, דיונון יהיה? קימצ'יז (צילום רעות ברנע)
בעולם המתוקן קוריאה היא כוכב עולה, ולא רק בגלל משחק הדיונון וקיי פופ. טרנד ההתססות, שאומץ על ידי טובי השפים (ונחשב גם לבריא), מפנה את הזרקור לקימצ'י – ירקות מותססים שנחשבים אבן יסוד במטבח הקוריאני. מנה זו גם משאילה את שמה למסעדה החדשה שתיפתח בקרוב ברחוב לילינבלום, היכן שעד לא מזמן פעלה מסעדת אהן תאי. קימצ'יז היא למעשה גלגול שלמטבח רפאים שנפתח לפני כמעט שנתיים.הבעלים סוני קים, ילידת יפן ובת להורים קוריאנים, בישלה בתחילה לעצמה ולחברים קוריאנים שנתקעו בישראל בגלל הקורונה. כשהשמועה התפשטה והביקוש גבר היא שכרה חלל והחלה לקבל הזמנות לקימצ'י, ביבימבאפ (תבשיל ירקות ובשר טחון ומעליו ביצת עין), בולגוגי (בקר ברוטב ברביקיו), פנקייק קוריאני ועוד.
לאחר שהתנסתה בפופ אפים ואיתרה חלל מתאים בשבועות האחרונים עסוקה קים בהקמת המסעדה, שצפויה להיפתח ממש בקרוב, בתחילת ינואר. "אני קצת חוששת מהסתערות של לקוחות ורוצה לפתוח בשקט", היא אומרת. "נתחיל עם תפריט מצומצם כדי לא לעשות טעויות ולתת שירות טוב ללקוחות שכן יגיעו. בהמשך נרחיב בהדרגה את כמות המנות והשירות". ואם קימצ'יז היא סנונית שמבשרת את בוא האביב, אפשר לקוות שעוד מסעדות קוריאניות ייפתחו כייצוג ראוי למטבח האסיאתי הלא מוכר במחוזותינו. לילינבלום 21
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
יפנית ומקסיקנית נפגשות בדיזנגוף. התוצאה הפתיעה אפילו אותנו
האם זה יתערבב? Kushi Dza ו-Taco Ten. צילום: מתן שרון
שתי מסעדות, מטבח אחד, אפס סיבות למה לחבר אוכל אסייתי ומקסיקני. ובכל זאת, Kushi Dza ו-Taco Ten החדשות (או החדשה?) מצליחות להצדיק את הגימיק עם מנות ששוות את כספכם ותערובת טעמים מהצד המרים של החיים
בשוק המסעדנות הכל כך תחרותי של תל אביב, צריך איזה אדג' כדי לבלוט. זה יכול להיות שף מדובר, אולי מנה מנצחת, לפעמים זה קונספט קולינרי שמאתגר את הקונצנזוס, אבל לרוב? לרוב זה גימיק. אני דווקא לא אומר את זה כדבר רע בהכרח. גימיק זו אחלה דרך למשוך לקוחות, וכל עוד מאחוריו עומד אוכל ראוי, אין לי בעיה בתרגילי יח"צ מסקרנים. אבל לעיתים נדירות, ממש נדירות, הגימיק אשכרה תורם לארוחה.
דו-פנים בלב דיזנגוף. Kushi Dza ו-Taco Ten. צילום: מתן שרון
והגימיק החדש הוא שילובים מפתיעים, כפי שאפשר לראות בצמד המסעדות הסיאמיות Kushi Dza ו-Taco Ten שצצו לפני כחודשיים על פינת דיזנגוף ושדרות בן גוריון בחלל שבעבר איכלס את הסניף הענק של סוסו אנד סאן. מדובר למעשה בגימיק של שניים במחיר אחד – צמד מסעדות מחוברות במותן שחולקות מטבח אחד. האחת, קושי דזה (שם נורא, כי לרוב שם המקום מקוצר לקושי) היא מסעדה אסייתית, בעוד אחותה הסיאמית טאקו טן היא בכלל טאקרייה מקסיקנית. מה הקשר בין אסיה למקסיקו? האוקיינוס השקט. עוד שאלות?
ברור שיש עוד שאלות! למשל, האם זה בכלל עובד? מבחינה קולינרית, תל אביב עברה תהליך התמקצעות שדורש ממקום לדבוק בכיוון אחד ולעשות אותו במיטבו, כך שהכפילות והשוני הגדול בין שני המטבחים מעלים את השאלה האם משהו לא חופף. מעבר לכך, הקונספט – שמאפשר לשבת בשולחן אחד ולמעשה להזמין משני חלקי המסעדה, מעלה את השאלה אם שני המטבחים השונים בכלל מוצאים נקודות השקה בטעמם. יש רק דרך אחת לגלות, וזה להתערבב.
אריגטו, אמיגו. Kushi Dza ו-Taco Ten. צילום: מתן שרון
הדבר הראשון שבולט בקושי וטאקו (אוף, איזה שם גרוע לאסייתית) הוא העיצוב היחודי, שמזכיר בעיקר את עיצוב הבית של דו-פנים מבאטמן. מדובר למעשה במסעדה אחת שחצויה במרכזה: משמאלכם הטאקו בעיצוב צהבהב ושלדים מקסיקנים על הקיר, מימינכם בשחור הסושי (הנה, החלפתי שם) בשחור. זה בהחלט מעניין, רק שכאשר ישבתי מתחת להצללה הצהובה בשעת אחה"צ חמימה, התבשלתי תחתיה. עברתי לאזור האסייתי (שהיה הרבה יותר נעים), למרות שבתכלס רוב מה שאזמין יהיה מקסיקני.
למרות שעברו חודשיים, התפריט הדואלי עדיין בהרצה. זה בסדר, קחו כמה זמן שאתם רוצים כל עוד השירות ישאר כך. אמנם הייתי הלקוח היחיד במסעדה בשעה הזו, אבל המלצרית היחידה גרמה לי להרגיש כמו מלך – הסבירה, המליצה, שאלה, התעניינה, היתה קשובה ונתנה את מלוא תשומת הלב. מקווה ומאמין שכך זה גם יהיה כשהמקום יתמלא בלקוחות. התפריט האסייתי מתרכז בסושי, שיפודי יאקיטורי וקערות פוקה, ומכיוון שהפעם לא היו שיפודי יאקיטורי, הסתפקתי בדים סאם שרימפס (28 ש"ח) מהצד הזה של המסעדה. בתכלס מצאתי את עצמי הרבה יותר בתפריט המקסיקני, ממנו הזמנתי טאקו עוף (23 ש"ח) וקסדיה בקר (46 ש"ח).
דים סאם וקסדייה? אתן מכירות?! Kushi Dza ו-Taco Ten. צילום: מתן שרון
שלושת המנות הגיעו במהירות ויחדיו, כשלפניהן המלצרית הניחה על השולחן ארבעה בקבוקי רטבים מקסיקנים מיובאים, כל אחד בדרגת חריפות משתנה. התחלתי דווקא מהקסדיה, שנצרבה לצבע שחום שהיטיב איתה ונזלה גבינת צ'דר ובשר בקר בבישול ארוך. לקחתי ביס, לעסתי בהנאה, שפכתי קצת יותר מדי מהרוטב שהמלצרית המליצה לי עליו (קשה לעמוד בפני חריפות על בסיס מנגו), לעסתי שוב, והתחלתי אחד אחר השני לדגום את כל הרטבים. מבלי ששמתי לב, כבר סיימתי חצי מנה, וזה לא כי היא היתה קטנה. המנה לא היתה מיוחדת יותר מדי, אבל היתה עשויה נהדר, והדגישה עד כמה אוכל רחוב פשוט הוא כיף גדול, כך שפתאום נעלם הגימיק ונשאר רק הכרסום של אוכל פשוט וכיף.
רבעייה מקסיקנית מסורתית. Kushi Dza ו-Taco Ten. צילום: מתן שרון
הדים סאם, לעומתו, היו קצת מתוחכמים מדי ליכולות של המסעדה, בעיקר במילוי השרימפס שלא לגמרי דייק את טעמו, אבל להגנתם אגיד שדי מהר המלצרית הגיעה לשאול איך הדים סאם, סיפרה שזו ספציפית מנה חדשה וגם לקחה לתשומת ליבה את ההערה שלי – כך שמבחינתי לפחות, מדובר בגישה נהדרת שרק מבטיחה דברים טובים על המקום. מה שכן, גיליתי שברגע שאני שם קצת מהרוטב המקסיקני על הדים סאם, נוצר שילוב מופרע של טעמים שגרם לי לסיים את כולו. מי היה מאמין, הגימק אשכרה השתלם לרגע. הטאקו עוף התגלה קודם כל כמנה ראשונה שמנמנה ומכובדת, עם תערובת עוף עסיסית ומלאת טעם, והביס הג'וסי שנוצר ונטף לי מהידיים עדיין מהדהד טעמים בפה שלי. הוספתי קצת מהטריאקי של הדים סאם, ושוב הגימיק הצדיק את עצמו. איזו הפתעה.
מצדיק את עצמו. טאקו ודים סאם מ-Kushi Dza ו-Taco Ten. צילום: מתן שרון
אולי כי לא לגמרי האמנתי לעצמי, הזמנתי עוד מנה כטייק אווי – בוריטו עוף (49 ש"ח) ונאצ'וס עם סלסות (45 ש"ח). הבוריטו התגלה כהלחם נהדר בין מעטפת הקסדיה המעולה לטאקו הטעים, והיה ביס מאוד מהנה, גם אם מפוצץ בטיפה יותר מדי אורז ביחס לחומרים האחרים (כשביקשתי בלי אורז המלצרית הזהירה אותי שזו עיקר המנה, ותודה על כך), אבל האכזבה האמתית היחידה שהיתה לי בארוחה הזו הגיעה מהאנצ'וס. מסעדה מקסיקנית שמכבדת את עצמה לא יכולה להגיש את עיגולי הנאצ'וס המג'ייפים האלה שקונים בקולנוע, וגם הסלסות היו קצת מאכזבות.
מכל המנות שהזמנתי במסעדה המפוצלת, הנאצ'וס היה היחיד שהרגיש לי כמו זריקת זין שדמיינתי כשחשבתי על מקום שהוא חצי חצי. אבל לשמחתי, רוב מוחלט מהכפילות הזו עבדה, ואם אתם מתלבטים בין אסייתי למקסיקני או חלק ממשפחה שאף פעם לא מצליחה להחליט לאן ללכת, זה אחלה מקום לקפוץ אליו על הדרך. אני מניח שרוב הקהל שיגיע אליה יהיה בלייני דיזנגוף המתישים שבטח יאכלו סושי בטאקו. זה לא רע, לא רע בכלל. רק צריך לחזק כמה ברגים, והדו-פנים של המסעדות עשויה לשרוד עם הגימיק הזה.
Kushi Dza ו-Taco Ten, דיזנגוף 166
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
מצאנו את המסעדה האסייתית הסודית הכי טובה בעיר. אל תבואו
אתם לא מבינים מה יש בפנים. וונטון מטוגן, אל מנו (צילום: עודד קרמר)
כמעט במזל, גילינו פנינה נסתרת בנווה שאנן. קוראים לה אל מנו, היא מגישה אוכל וייטנאמי-פיליפיני עם רטבים מהסוג שלא תדעו מה יש בהם גם אחרי שתלקקו כל טיפה שלהם מהאצבעות. למעשה, כמעט חשבנו לשמור אותה לעצמנו
אחת הסוגיות הכי מבאסות בעולם האוכל התל אביבי היא העדר צ'יינה טאון, כמו שיש כמעט בכל עיר גדולה בעולם. במאתיים השנים האחרונות, מהגרי עבודה סינים יצאו במספרים גבוהים ללא מעט מדינות. כמעט בכולן, הם יצרו בערים הגדולות שכונות מסורתיות עם סצינת אוכל בועטת. אבל אצלנו, בחסות חוקי ההגירה הקשוחים, זה פשוט לא קורה. כלומר יותר גרוע מזה. זה קורה, אבל אנחנו לא יכולים להנות מזה. בעשור האחרון חיים ממש מסביבנו אלפי פועלים סינים, שמקימים את הרכבת הקלה. אבל בגלל שהם לא יכולים להביא את המשפחות, וגם אם יכלו, ספק אם יכלו להרשות לעצמם לגור בתל אביב, הם גרים במתחמים סגורים, ושם הם גם אוכלים. יש להם טבחים סינים, שמביאים במיוחד עבורם מצטרכים סינים, ומבשלים להם אוכל סיני. עושר קולינרי מדהים שאין לנו שום דרך לגעת בו. הדבר הכי קרוב שאנחנו יכולים לחוות זה להגיע לכפר הגלובלי שהתפתח בנוה שאנן.
חייבים להגיד מיד: זה לא צ'יינה טאון, וגם אין שום עניין לעשות גלוריפיקציה לכל האירוע. נוה שאנן היא דוגמה מצויינת למה קורה שהרשויות מחליטות, במודע, לקחת מקום חלש ובעייתי מבחינה סוציו-אקונומית, ולהחליש אותו עוד יותר. נווה שאנן תמיד הייתה שכונה קשה. הפשע, הזנות, ההזנחה היו שם כבר לפני עשורים. רק שבמקום לנסות ולשפר, המדינה, בציניות מוחלטת, שלחה לשם את מבקשי המקלט והפליטים ומהגרי העבודה ואמרה – תסתדרו. קשה להתנתק מהתחושה שלמישהו היה אינטרס כלכלי להוריד את ערך הנדל"ן, לקנות בזול, לשפץ ולהתחיל להביא סוג חדש של דיירים. ג'נטרפיקציה לפי הספר.
סלט מנגו בוסר. עם בצל. לא אכפת לנו אם זה לא נשמע לכם הגיוני (צילום: עודד קרמר)
אבל כמו שלמדנו ב"פארק היורה", החיים תמיד מוצאים דרך. וגם בנוה שאנן יש בשנים האחרונות סצינת אוכל עם מסעדות שהם שיקוף של הקהילות: אתיופיות, סודניות, פיליפיניות, הודיות. תגיד לי מאיפה יש עובדים זרים שגרים באזור, ואגיד לך איזה מסעדות יש. כלומר, יהיה מישהו שיגיד שמבין בזה שיגיד לך. במקרה שלנו זאת הייתה נעמה אליהו, שעשינו איתה סיור קולינרי בשכונה (זההאינסטגרםשלה, מומלץ בחום). כל הסיור היה מופלא, אבל בסוף שלו הגענו לאל מנו. וברגע שטעמנו את האוכל, היה ברור שנחזור.
כמו כל דבר בנוה שאנן, גם הסיפור של אל מנו הוא ערבוב גאוגרפי מרשים. אן, שנולדה בישראל, היא בת למשפחת סירות ויטנאמית, פליטים ממלחמת האזרחים שמנחם בגין קיבל בזרועות פתוחות בסוף שנות השבעים (אותה קבוצת פליטים שמשפחה אחרת מהם פתחה אתהאי פונגבחולון). בן זוגה, ג'ון, הוא פיליפיני. ביחד הם פתחו מסעדה וייטנאמית-פיליפינית שבה הם מבשלים את המסורות שהם מכירים מהבית. מסעדה לא גדולה, בלי תפריטים (יש לוח מחיק עם מנות היום). שולחנות פורמיקה מיושנים, חוסר יכולת להזמין מקום ומלצר אחד שמנסה להתמודד. אבל למי בכלל אכפת מזה, כי הרגע נחתו על השולחן וונטון מטוגנים והם לא פחות ממושלמים.
מאיפה הגיע שרימפס גודזילה? (צילום: עודד קרמר)
וונטון ספייסי פרייד. זה התיאור על הלוח. והוא לגמרי לא עושה חסד עם המנה הזו כי היא הרבה יותר. קודם כל כי הוונטון עצמו הוא שיא של מרקמים. בצק וונטון קריספי זה תמיד דבר נפלא אבל כאן הוא עוטף מילוי עוף רך, נעים וטעים. ואם כל זה לא מספיק, אז מעל הכל יש גם רוטב מתקתק חריף שאין לי מושג ממה הוא מורכב (מוטיב שעומד, אני חושש, לחזור על עצמו לאורך הארוחה) אבל אתה רק רוצה לנגב אותו עם האצבע מהצלחת עד הטיפה האחרונה. הרגע שבו ניסינו להזמין עוד מנה של השלמות הזו, רק כדי לגלות שקיבלנו את המנה האחרונה שהייתה, היה הרגע שובר הלב של הארוחה.
למזלנו, הנחמה הגיעה בצורה כפולה. מצד אחד, סלט מנגו בוסר, עם כמות משוגעת של בצל קריספי מלמעלה ורוטב חמוץ מתוק מעולה, שעוטף את הכל לביס שהוא שכמה שהוא רועש מתחרה רק עם כמה שהוא טעים. ויכולנו ללרלרר עליו עוד שעות, אבל קשה לדבר עם פה פעור, וזה מה שקרה כשניסינו, מהצד השני, את האגרול הויאטנמי. קודם כל, זה לא אגרול, לא במובן הסיני שאנחנו מכירים, של בצק סיגר מטוגן עם ירקות ולפעמים גם בשר. במבט ראשון זה הרבה יותר נראה כמו ספרינג רול, כלומר ירקות שעטופים בנייר אורז שהושרה במים. אבל אז אתה לוקח ביס ואתה מגלה שבתוך הספרינג רול, ביחד עם המלפפון והעלים, הס פן תעיר, ישן לו אפרוח זעיר. כלומר שניצל עוף מטוגן. ועם כל הכבוד לביאליק, כאן זה יותר טעים. וואו, זה חתיכת ביס. ויחד איתו מגיע איזה מטבל חמוץ חריף שמעיף את כל האירוע לשמיים. איזה ביס אדיר.
המנה הבאה הייתה כנפי עוף מטוגנות. כלומר ככה קראו לה, אבל אלו לא היו כנפיים, יותר פולקע קטנים שצופו בסוג של טמפורה חביבה. יכול להיות שאנשים שאוהבים KFC יעופו על המנה הזו (זה מה שקרה בשולחן) אבל אלו מאיתנו שיש להם חוש טעם, קצת הרימו גבה. כל הקונספט של לטגן דברים עם עצמות, דורש בעיני בחינה חוזרת. הסיסיג (sisig) לעומת זאת דורש בחינה חוזרת רק במובן שאפשר לחזור ולאכול אותו שוב ושוב עד קץ הימים. זאת מנה פיליפינית במקור, אבל כאן, על פי המלצר, היא בסוג של גרסה וייטנאמית, שאני בטוח שיש מי שיודע להבדיל ביניהן, אבל אלו לא אנחנו. הרעיון הוא בטן חזיר שקודם מבושלת במים ואז נצרבת על הגריל על לקריספיות כמעט טוטאלית, ואז נחתכת לקוביות ומוגשת עם רוטב חריף. התוצאה היא מאוד טעימה אבל לגמרי לא מרגישה טבעית לחיך הישראלי. הטעם לגמרי בסדר, אבל עור החזיר מקבל מרקם כל כך פריך שזה מרגיש כאילו אתה לועס חול. מתרגלים בביס השני, אבל זאת תחושה מוזרה לגמרי.
יש גם דברים פחות אקזוטיים, בשביל הילדים (צילום: עודד קרמר)
בשלב הזה, שכבר ברור שיש כאן מנות מיוחדות, עשינו הפסקה. כי בכל זאת, חופש גדול, והילדים מתעקשים להצטרף לכל מקום, רצינו לבדוק אם יש גם דברים פחות…. אקזוטים. ובכן, לפי שתי מנות הנודלס שהזמנו, התשובה היא לגמרי שכן. האיטריות עם הבקר היו מעולות. זאת מנה פשוטה אבל טעימה באופן לא הגיוני. הכל היה שם נכון, מרמת הבישול של הבשר ועד הרוטב, מהפריכות של הירקות ועד הרכות של האיטריות. בהתחשב בעובדה שאפשר להזמין את המנות, כמו שעשינו באיטריות העוף, בלי הירקות, יש כאן פתרון שיספק כנראה את רוב הילדים. וכתוב "רוב", כי כמו שהבן של הסנדלר הולך יחף, הבת של המבקר אוכלת רק מקנאגטס. מצד שני, הרגע הגיעו לשולחן ג'מבו שרימפס, אז המקום כבר ינחם אותנו.
גם פה אין לי מושג מה היה הרוטב שהוגש על השרימפס. גם כאן זה לא חשוב, כי הוא היה כל כך טעים שלמי אכפת. אבל מה שבאמת היה מדהים היו השרמפסים. אין לי מושג מאיפה הגיעו הגודזילות האלו, הם היו ענקים, ובשרניים, ועשויים נהדר, ולמרות שהם הגיעו על הראשים ואפילו בלי חריץ בגב ולנסות לאכול אותם היה מטונף כמו דיבור של ראפר ישראלי, בעיקר בהעדר סכינים על השולחן, זה היה שווה כל רגע. כי אחרי שאתה מפרק את השריון עם הידיים ואוכל את השרימפס, יש לך מספיק רוטב על האצבעות כדי שזה ייחשב למנה מוצלחת נוספת.
אם כי לא מוצלחת כמו הבשר הקריספי. כבר שהגענו למסעדה בפעם הראשונה ראיתי את השם של המנה על הלוח, אבל היה לידה איקס כי בדיוק נגמר. וזה היה מאוד מצער כי באמת יש מעט מאוד דברים בעולם שמרגשים אותי כמו בקר קריספי (עוף בתפוזים של פנדה אקספרס, אבל זאת באמת סטייה של פינגווינים). הפעם לא היה סיכוי שנפספס את המנה הזו, ולגמרי בצדק. זה פשוט אדיר. זה חתיכות בקר פריך, ברוטב מתקתק אגדי, שיוצר ביחד אפקט מסטיק חדש. כי כידוע אין שום דבר יותר מוצלח מהביס הראשון מכל מסטיק, כשכל טיפות הטעם משפריצות לך בבת אחת לפה. אז פה זה אותו דבר עם עם תוספת קריספיות. סיום נהדר לארוחה מצוינת.
המסטיק של הבשר. בקטע טוב אבל (צילום: עודד קרמר)
כאן היינו צריכים לעצור, אבל אנחנו כידוע לא אומרים לא לקינוחים. ובמקרה הזה כנראה שזה לא היה רעיון מאוד מוצלח. קיבלנו פלאן, שהדבר הכי טוב שאפשר להגיד עליו שהוא חביב, כי בתכלס זה פלאן, ויש לו תקרת זכוכית של ים המלח. מצד שני, הוא לא היה בסגול מזעזע כמו הקינוח השני, וואפל אובה (ube). אובה הוא סוג של בטטה סגולה, שבזכות המתיקות שלה הפכה למרכיב מרכזי בקינוחים הפיליפינים. הוואפל הוא וואפל אמריקאי שממולא באובה, ומגיע גם עם גלידת אובה סגולה מלמעלה. זה לא בלתי אכיל, אבל זה לא משהו שגורם לך לרצות להטביע את עצמך בתוכו. אקזוטי? מאוד. טעים? קצת פחות.
אל מנו היא כל מה שתמיד חלמנו עליו. מסעדה אסייתית אותנטית, של אנשים שמבשלים לקהילה שלהם, אבל שמחים לארח גם זרים. בהתחשב בעובדה שהמחירים כאן הם מצחיקים ביחס לעיר, ושזוג יכול לאכול ארוחה אדירה בפחות מ-200 שקל, אם הם ימשיכו ככה, אל מנו הולכת להיות אחת המסעדות הכי מבוקשות בתל אביב והמקום הנכון לאוכל אותנטי, טעים וזול.חנן מרגילן, סניף הו צ'י מין סיטי.
פלאן פיליפיני? אולי לא היינו חייבים את זה (צילום: עודד קרמר)
יסוד המעלה 46 תל אביב ★★★★4 כוכבים לאוכל,★★★★★5 כוכבים לאותנטיות
