הישארו עמנו רגע: ראשון לציון. נכון, זה בראשון לציון. אנחנו בתל אביב אוהבים להתנשא על ראשון לציון כמו על כל עיר אחרת בסביבה, אבל לצד החסרונות הברורים של כל עיר שאינה תל אביב, מתחילות להצטייר בשנים האחרונות גם הזדמנויות ראשל"ציות להרפתקאות קולינריות שאולי לא היו מתאפשרות למסעדנים כאן – החל ממסעדות ענק שהיו מובילות את בעליהם לפשיטת רגל בעיר הגדולה יותר, ועד מיזמים קטנים ואישיים שלא היו עומדים בעלויות אחזקת העסק בלוקיישן תל אביבי טוב. התוצאה היא מקומות כמו הופמן.

>> המוזיקה בפנים: "ענן" הוא בדיוק הבר שפלורנטין היתה צריכה

תל אביב כבר גדושה ומלאה בברי יין מיוחדים יותר או פחות, וחנויות יין שהן גם בר יין נפוצות מאוד אף הן, והתחרות אכזרית וקשה. אבל דווקא בעיר היין המקורית מצאה רותם לב ארי את הספוט המושלם להקים בו את המקדש הפרטי שלה לאוצרות יין ותרבות שתיית יין. לב ארי חיה שנים בתל אביב (וגם עבדה אצלנו ב"טיים אאוט") ועם שובה לעיר הולדתה החליטה להגשים את החלום ומצאה מקום מושלם לגמרי במקרה ליד הבית שלה, ברחוב קטן שיוצא מרחוב רוטשילד השוקק והמרכזי.

"היה לי חשוב להביא לראשון משהו שאין בה", הא מספרת, "חווית שתייה אחרת שהיא גם בילוי איכותי ונעים למי שמאס בנסיעות לתל אביב. הופמן הוא בר יין שכונתי או אזורי, מקום לא מתיימר, ואני הייתי רוצה לאפשר ללקוחות שלי לשתות יינות שונים שלא ניסו קודם, אבל בהתנהלות שכונתית ונעימה שגורמת להם להרגיש מאוד בנוח".

בדרך הארוכה לפתיחת המקום, למדה לב ארי את רזי היין ב-WSET, ואת התוצאות אפשר לראות במגוון היינות הייחודי בהופמן שנבחן ונבחר בקפידה רבה. מרבית התוויות אינן מוכרות וסיכוי נמוך להיתקל בהן בחנות יין שגרתית, לצד קלאסיקות מוערכות ומגוון מעניין של אזורי גידול, כשמרביתם מיובאים מאירופה וחלקם מגיעים מיקבים ישראלים מיוחדים. הדגש הוא על תמחור הוגן ונגיש – שתיית יין במקום במחירי חנות ומגוון יינות הנמזגים בכוסות ויתחלפו כשלרותם יתחשק.

משהו לנשנש? ברור, איך אפשר בלי, אבל בהופמן לא רוצים לתת לאוכל להשתלט על ההצגה – כפי שקורה בלא מעט ברי יין – ומתמקדים בקלאסיקות איכותיות כמוו צלחת שרקוטרי (79 ש"ח), צלחת דגים מעושנים וכבושים (82 ש"ח), צלחת גבינות ברקנית עם קונפיטורה ביתית (66 ש"ח) וצלחת לחמים שמגיעה עם חמאה, שמן זית ובלסמי מצומצם, זיתים וחריף (24 ש"ח). בימים חורפיים כמו אלה יש גם סנגריה חמה. נשמע כמו מקום שהיו שמחים לקבל בכל עיר. כן, אפילו אצלנו.
>> הופמן, השדה 12 ראשון לציון 052-3677815,עוד פרטים באינסטוש

• אוכלים שותים
• בר יין
• ברים חדשים
• ראשון לציון

זה נכון שביומיום קשה מאוד לגרור את חברי המערכת שלנו מחוץ לתל אביב. מצד שני, אם כבר אנחנו עושים את זה, מסיבה כזו או אחרת – כדאי שנעצור לאכול בדרך. אספנו כאן שלוש (וחצי) תחנות קולינריות בכיוונים שונים לגמרי בארץ, ולמרות שהן לא בהכרח מצדיקות מסע קולינרי ייעודי, אם כבר יצאתם לדרך – מדובר בשלוש (וחצי, וחצי) עצירות מומלצות בהחלט.

1. ארמון סהרה

ארמון סהרה נמצאת בנין, כפר קטן על הכביש בין עפולה לכפר תבור, שפעם, לפני כביש 6, היה ציר תנועה מרכזי בדרך לצפון. בכניסה לכפר, בבניין שמאחורי תחנת הדלק, פעלה במשך לא מעט שנים מסעדת שיפודים שנסגרה בתקופת הקורונה. את החלל הענק לקח נשאת עבאס, שעבד שנים במסעדה המשפחתית ובסניף שפתחו בעכו – והפך אותו למשהו שהוא אמנם לא בדיוק חלק מטרנד הפיין דיינינג הערבי (המבורך) של השנים האחרונות, אבל לא נופל ממנו בהרבה מבחינת החוויה והאיכות. "מגיע לשולחן סיר גדול שכוסה בבצק והוכנס לתנור, ועכשיו הפיתה היא המכסה שלו, כמו בקבב חאלבי. אחרי שהמלצר (בטקסיות מוגזמת להפליא) חותך את הבצק, הוא מרים את המכסה ובפנים מתגלה בשר אוסובוקו כל כך רך ונעים, שהוא מתפרק מהעצם רק מהמבט של המלצר (טוב, לא. הוא השתמש במזלג. אבל תודו שזה נשמע יותר טוב ככה). יחד עם הבשר מגיעים בסיר עם אורז ותפוחי אדמה, אבל מה שהופך את החוויה לבאמת מוצלחת זה היוגורט שמוגש בצד",כתב המבקר שלנו. השתכנעתם? אתם כבר מריירים? אתם כבר בדרך לצפון? אז שניה אחת, קבלו את סעיף 1.5.
ארמון סהרה, כפר נין. ראשון-שבת 11:00-23:00, הנחיות הגעה מדויקות בפסקה הרביעית של הביקורת (לינק למעלה)

1.5. חלוז' בריחניה

עוד תגלית מדהימה של המבקר שלנו מהדרך שלו לארמון סהרה (מה שכן צריך לתת לכם פרופורציות לגבי גודל המנה: הוא עוד אכל את כל הארוחה הזאת אחר כך). נביא לכם את הטקסט המפורש: "ריחניה הוא כפר צ'רקסי ליד רמות נפתלי. אם נכנסים ברחוב הראשי, נוסעים בו עד הסוף, פונים ימינה, מגלים שאתם באין כניסה, עושים יו-טרן, ממשיכים ישר ולוקחים את הפניה הבאה ימינה, ואז נוסעים עד הסוף שוב ימינה, מגיעים מחדש לכניסה, אל תשאלו איך גיליתי, נוסעיםשובברחוב הראשי, הפעם לאט, רואים מימין בניין שנראה מבחוץ כמו סניף דואר ומבפנים כמו סניף דואר שגם מוכר שוקו ולחמניות. ושם, מאחורי קיר עם חור בצורת דלפק, עומדת אישה ומטגנת את גן עדן.

חלוז'. ככה קוראים לזה, אבל השם האמיתי צריך להיות "ענן של אושר". כי מדי פעם הכל מסתדר, ומוצאים מסעדה ערבית מעולה, כזאת שממש שווה לעצור בה אם נוסעים צפונה למרות שיש לה שם קצת מלחיץ ומיקום טעון היסטורית. אבל לפני שניגשים לזה, חייבים לדבר על זה שסופ"ש בצפון הוא כמו שקית הפתעות של יום הולדת. יש פוטנציאל לחגיגה, אבל יותר מידי פעמים זה נגמר בבכי. לא הפעם, ממש לא הפעם. אולי בדמעות של אושר. כיסון בצק מטוגן ממולא בגבינה". כן, אנחנו רוצים כיסון של אושר מטוגן ממולא בעוד אושר. רגע, מה אמרנו? (ולא, אין למקום הזה שם, וגם לא בדיוק כתובת, אבל הנה קיבלתם את ההנחיות המדויקות).

2.5. אהרוני'ס

לא, אנחנו לא נטען ששווה לצאת מהעיר במיוחד בשביל ההמבורגר של אהרוני. זה לא דיס – הוא המבורגר מצוין, הוא היה מחזיק מעמד מצוין גם מול המתחרים הכבדים שלו בעיר, בזה אין ספק. האם הוא מתעלה עליהם? לא. יש בעיר הרבה המבורגרים מצוינים שמנהלים ביניהם מערכת יחסים של תיקו רב משתתפים. אם אתם כבר בתל אביב, תאכלו המבורגר שקרוב אליכם. רצה הגורל ומצאתם את עצמכם באזור גני תקווה-סביון? זו כנראה אחת מארוחות הצהריים הכי טובות שאתם יכולים לקבל. "זה המבורגר מחומרי הגלם והמוצרים הכי טובים שיש בשוק, וזה המבורגר שלא מנסה להיות משהו מעבר להמבורגר. הביס אישש את התיאוריה – תערובת הבשרים שהתאגדה לקציצה הזו היא חלום של כל קרניבר, מדויקת להפליא, כמעט נטולת תיבול או יומרה מעבר ללהיות הקציצה הכי טובה שהיא יכולה",כתבנו עליו בספטמבר עם פתיחתו. חוץ מזה, קיבלנו גם קציצת עוף ככה על הצד יחד עם הצ'יפס. אין תלונות.

אהרוני'ס – קצביה, המבורגריה ורוטיסרי, מתחם צים אורבן, ריט 1 גני תקווה. ראשון-חמישי 11:00-22:00, שישי 10:00-16:00

3. סקון נקון

הגעתם לראשון לציון? בטח לא חשבתם שאי שם ברחוב הראשי הניינטיזי עד מאוד שלה מסתתרת אחת מהמסעדות התאילנדיות הכי פשוטות וכיפיות שיצא לנו לאכול בהן בזמן האחרון, גם אם האוכל שם, איך נאמר, לא ממש פוטוגני. הוא גם לא צריך להיות, הוא טעים. "במבט ראשון ברור שיש כאן פיגוע אסתטי: רוטב קארי חום-אפור וכמה ירקות שראו ימים טובים יותר שוכבים להם, חסרי חיים, על נתחי הבשר",כתב המבקר שלנו, וכן, אנחנו יודעים שזה לא נשמע טוב, אבל הנה בא הטוויסט:"אבל אז אתה לוקח מאורז שהגיע בצד, מוזג עליו מה-29, ומקבל סיבוב של 180 מעלות. אין פלא שהמנה הזו כל כך מכוערת: את כל היופי שמרו לחלק של הטעם. בתפריט כתוב שזה חריף אבל זה ממש לא. כלומר, יש חריפות אבל היא לגמרי ברקע. מה שכן יש פה קארי נהדר, מלא בטעמים עשירים ועמוקים, ואפילו הירקות, מסתבר, מחזיקים מעמד ותורמים את חלקם לאירוע".
רוטשילד 119, ראשון לציון. שני-שישי, 12:00-15:00, 18:00-22:00, שבת 12:00-16:00, סגור בראשון

• אוכלים שותים
• מסעדות בצפון
• ראשון לציון
• ישראל אהרוני
• המבורגר

סיום החגים והחזרה לשגרה הביאו איתם בשורות מפתיעות לרעה. שתי מסעדות תאילנדיות שנפתחו בעיר בשנה האחרונה –קוקו תאי, מיזם חוף גורדון של שורדי הראליטי נדב ודניאל, ותאי ליין קיצ'ן החמודה של מידד קונפורטי ביפו העתיקה – הודיעו על סגירה. שתיהן, באופן מפתיע, טענו שהן מראש תכננו להיות סוג של פופ-אפ, והסגירה הייתה מתוכננת. השאלה הראשונה לראה צירוף מקרים שכזה היא – האם פופ-אפ שלא סיפרו לנו מראש שהוא פופ-אפ הוא פופ-אפ או סתם כישלון? אבל האמת היא שזו סתם רכילות שמסתירה את הדבר החשוב באמת. כי אם נכשלתם ועכשיו אנחנו מספרים לנו סיפורים, זה דבר אחד, לא נעים אבל לא מזיק. לעומת זאת, אם ידעתם מראש שאתם פותחים משהו זמני והסתרתם את זה, תוך כדי שאיבת אנרגיה ומשחק ברגשות שלנו, זה כבר סיפור אחר.

ככה או ככה, העובדות הן שהיצע האוכל התאילנדי המוצלח בעיר הצטמצם ואמון הציבור נפגע, ואת זה היינו חייבים לתקן. אפשר היה, כמובן,לנסות ללכת לבית תאילנדי, אבל גם לכו תמצאו מקום וגם העדפנו שלא למכור ילד כדי לממן את האירוע (למרות שהם הסתובבו בבית כל חודש החגים, אולי זה לא בהכרח כזה רעיון רע). רצינו משהו שאפשר לסמוך עליו, משהו עם שורשים. אז עשינו משהו שלא עשינו מאז ימי נאפיס הגדולים. הלכנו לאכול בראשון לציון. הנסיעה לרחוב רוטשילד בראשון היא פחות עניין של קילומטרז', ויותר עניין של מסע בזמן. כלומר, תרגיל אדריכלי של מסע בזמן, עם לוק של פעם, מפרצי חניה ומדרכות רחבות. שם, בין הטוסט נקניק לעוד סטודיו קעקועים (לפי המספר שלהם ברחוב, מדובר במסורת ראשל"צית ענפה), נמצא חלל שבאותה המידה יכול היה להיות בית מרקחת. כי הוא היה פעם בית מרקחת. אבל בשנים האחרונות הוא הפך לסקון נקון – הסוד הכי ידוע באזור.

לדני שקד (אבא של הפרסומאי ספי שקד, מכל האנשים בעולם) באמת היה פעם בית מרקחת. זוגתו, רותאירת (כלומר רותי), אותה הוא פגש בתאילנד, הייתה שם מהנדסת מזון ותמיד אהבה לבשל. לפני שמונה שנים, כאשר דני מאס בבית המרחקת, הוא ורותי החליטו להסב אותו למסעדה תאילנדית, מסעדה שאנשים שמבינים דבר או שניים בתאילנד העידו שהם מאוד מחבבים. אז שורשים ומסורת יש, וברור שכאן לא מדובר בחלטורה קיצית שתעלם ותשבור לנו את הלב עם בוא הסתיו. אז היה ברור שנסיעה לראשון לציון היא מחיר קטן לשלם. בכלל, "קטן" זה משהו שעוד יחזור על עצמו בסקון נקון, ולא (רק) בהקשר המחיר. זה מקום קטן, עם בקושי שבעה שולחנות. יש לו תפריט קטן, רק דף אחד. אפילו שעות הפתיחה קטנות, עם הפסקת צהריים די מרשימה באמצע היום. העיקר שהמנות לא קטנות, ושהנה הן מתחילות להגיע.

התחלנו בטסט הכי בסיסי שצריך להעביר בו כל מסעדה תאילנדית – סלט הטום סאם. סלט הפאפיה הירוקה הוא קו המשווה, הדרך הכי קלה להבין איפה נחתת. כאן, נחתנו לתוך רוטב מתקתק-חמצמץ כיפי, עם קיקים של חריפות דומיננטיים מספיק כדי שאי אפשר יהיה להתעלם מהם, אבל גם מספיק מרוסנים כדי שתוכל להרגיש משהו מלבדם. מראש זאת לא מנה שאמורה להעיף אותך, אבל היא בהחלט נעימה. הנאם טוק, סלט נתחי הבקר הצלויים, לעומת זאת, היה מפתיע לטובה, ודילג בקלילות על הכשלים האפשריים והמוכרים של המנה. לא היה פה איזה מרכיב סודי או מתכון קסמים, אבל השילוב בין נתחי הבקר שהיו מטופלים במדויק, הירקות והרוטב המוצלח מלמעלה, לקחו מנה סטנדרטית ושידרגו אותה באמצעות ביצוע בלבד. לעומת זאת, היינו שמחים אם הספרינג רולס היו עומדים באותו הסטנדרט. זה לא המצב. כן, הם היו פריכים, וכן, הרוטב (הצהוב, שלא תטעו לחשוב שזאת מסעדה סינית) היה מתוק עד בחילה והלם לחלוטין את הסיטואציה, אבל היחס ציפוי/מילוי היה בעייתי במיוחד. יותר מידי עלי סיגר, פחות מידי מילוי. בכל הנוגע לקראנץ' זה עבד, במבחן הטעם הרבה פחות.

בעיקריות, כמו תמיד, בהעדר יכולת אמיתית להבדיל בין המנות, פשוט הימרנו. ואלה המספרים הזוכים בהגרלת התפריט שהתבצעה ממש עכשיו: 9, 29 ,33 ,25, והמספר הנוסף: מנת ילדים. מספר 9 התברר כצלחת אימתנית של שרימפס מטוגנים מצופים בפנקו. עכשיו, ברור שגורמה זה לא, והשרימפסים לא היו, איך נגיד את זה בעדינות, מיטב התוצרת הימית שיצאה לפני דקות מהרשת. וגם ציפוי הפנקו היה גס ומרושל באופן שלא היה עובר אודישן בשום ריאליטי טבחים. אבל לא בשביל זה באנו עד לראשון, נכון? באנו לאכול הרבה ובכיף, ואת זה המנה נותנת ובגדול, בעיקר בזכות הפריכות המושלמת. זה פופקורן שרימפס, כמו שהטבע התכוון. המספר הנוסף, מנת הילדים, הייתה בתכלס די אותו הדבר אבל עם עוף. פה הציפוי כבר היה פחות מרושל ובצד הוגש גם צ'יפס תעשייתי עם קטשופ אבל שוב – הפריכות לקחה את הפיקוד וחוסלה עד הפירור (הקראנצ'י. מאוד) האחרון.

29, הידועה בכינוי קארי פאננג בקר הייתה אחת המנות היותר מוצלחות שטעמנו לאחרונה. במבט ראשון ברור שיש כאן פיגוע אסתטי: רוטב קארי חום-אפור וכמה ירקות שראו ימים טובים יותר שוכבים להם, חסרי חיים, על נתחי הבשר. אבל אז אתה לוקח מאורז שהגיע בצד, מוזג עליו מה-29, ומקבל סיבוב של 180 מעלות. אין פלא שהמנה הזו כל כך מכוערת: את כל היופי שמרו לחלק של הטעם. בתפריט כתוב שזה חריף אבל זה ממש לא. כלומר, יש חריפות אבל היא לגמרי ברקע. מה שכן יש פה קארי נהדר, מלא בטעמים עשירים ועמוקים, ואפילו הירקות, מסתבר, מחזיקים מעמד ותורמים את חלקם לאירוע. לגמרי הפתעה משמחת. 33, כלומר הפאד פריק קינג עוף, לעומת זאת, היה דוגמא נהדרת למרכיבים סבירים שלא מצליחים להתחבר לשום דבר מעבר לזה. היה כאן עוף סביר, אם כי לא מעניין, שהוקפץ עם שלל ירקות, מג'ינג'ר וגזר ועד שני סוגי צ'ילי. ולמרות שאי אפשר להגיד שזה היה רע, קשה מאוד להגיד שזה היה טוב. זה בעיקר היה סתמי.

25 (…טוב, הבדיחה הזו מיצתה את עצמה) – פאד סי יו שרימפס – החזיר את העניינים לצד החיובי של הספקטרום. גם כי השרימפס היו טובים ומוצלחים בהרבה מהעוף, וגם כי כאן דברים ממש עבדו ביחד ולא רק אחד ליד השני. אטריות האורז הרחבות, שמתגלגלות לתוך עצמן, הן משחק מרקמים שלם בפני עצמן, והשילוב שלהן עם הברוקולי והבצל הירוק הרגיש כמו משחק בתוך משחק. כל זאת ביחד עם הרכות של השרימפס יצר מנה ממש מוצלחת לסגור איתה ארוחה.

בעידן בו מסעדות נפתחות ונסגרות תוך כמה חודשים, מוסדות כמו סקון נקון הם נכס. יש פה אוכל טעים במחירים סבירים, ולמרות שהן לא "מספקות חוויה", הן לא יכנסו לאף דירוג של טיים אאוט. אין כאן קונספט, סקס אפיל, או הייפ, אבל ברגע שיצאת ממקום כזה, אתה כבר מתכנן את הפעם הבאה שתחזור.

3.5 כוכבים על האוכל, 4 כוכבים על ה-VFM. יש תפריט צמחוני ותפריט טבעוני. רוטשילד 119, ראשון לציון. שני-שישי, 12:00-15:00, 18:00-22:00, שבת 12:00-16:00, סגור בראשון

סום טאם 45
נאם טוק 62
ספרינג רול 32
שרימפס מטוגן 69
שניצל צ'יפס ילדים 45
קארי פאננג בקר 70
פאד פריק קינג עוף 70
פאד סי היו שרימפס 70

• ביקורת מסעדות
• אוכלים שותים
• אוכל תאילנדי
• ראשון לציון
• מסעדות מחוץ לתל אביב
• טיים אאוט סופ"ש // גיליון 920 // פאק פאק פאק

"אה יופי", חשבתי לעצמי בסרקזם, "עוד מתחם אוכל". ואתם לא יכולים להאשים אותי על המרמרת, כי זה באמת נראה שזה טרנד הפוסט-קורונה הלוהט מכולם. מתחמי אוכל – לוקיישנים שמרכזים תחת גג אחד מספר מטבחים שונים, סוג של קומת אוכל מנותקת מכל קניון – הפכו ברגע לעניין בעיר. מתחם DNA בעזריאלי ומתחם פוד טרמינל מידטאון נפתחו בהפרש זמנים זניח ובמרחק זריקת פיתה אחד מהשני, והם מצטרפים למתחם שרונה ושוק צפון וכיכר גבעון ובקרוב גם בטח יתחמו את כל יפו בתור מתחם אוכל גדול. לכן לא מפתיעשכאשר דיווחנו על פתיחתו של "פוד טרמינל" לפני מספר שבועות, טעינו לחשוב שמדובר במתחם בפני עצמו שנפתח.

להגנתנו, בעלי "פוד טרמינל" קצת נתנו לטעות הזו לקרות, כי גם המקום החדש שנפתח בעצמו במתחם מידטאון (כבר אז היינו צריכים לחשוד) נשאר עם הגדרה מעורפלת, בדיוק כמו אחיו התאום מראשון לציון, שכונה בעצמו מתחם. אז מה זה בפועל? מיזם קולינרי – כלומר, קונספט מסעדתי חדש – שמציע ארבעה מטבחים שונים תחת קורת גג אחת. אם נרדד את זה לפשט, מדובר במטבח משלוחים (אחד) עם כמה מקומות ישיבה באווירת מזללה מתוחכמת שמציע ארבע סוגי תפריטים ממותגים שונים, חלקם מוכרים וחלקם חדשים – וונג (ויאטנמי), ביג איב'ס (המבורגרים), סאבג' (מטבח על בסיס תנור גחלים) וזה סושי (זה סושי).

כשהגעתי למידטאון, עם המחשבה שאני הולך לאכול במתחם בתוך מתחם, הופתעתי כאמור לגלות שמדובר במסעדה אחת, אפילו די קטנה, שממוקמת באחת מפינות רגליו של בניין WE TLV, ממש מחוץ לכניסה ללובי. הלוקיישן מעוצב במינימליזם הייטקי שחרחר, הכיל ארבעה שולחנות של רביעיה, ארבעה שולחנות של צמד ושמונה מושבים על דלפק שצמוד לחלון. החלונות הגדולים מכניסים אור טבעי שלא מפריע למסך הענק על הקיר המרכזי, שמקרין בלופ סרטון תדמיתי מהוקצע המציג דיילות מחתימות דרכון (הבנתם? כי זה טרמינל) לקראת ארוחה של מנות נאות למראה. מעליו רצים צמד באנרים א-לה בורסה שמריצים את שמות המטבחים המשתתפים. באנגלית. כמובן שבאנגלית.

תפריט ההזמנה במסופים דווקא נוח בהרבה מכל הסבטוחה הזו של המטבחים. בתפריט הוולט שלהם, למשל, הבלגן חוגג וקל לאבד את הידיים והרגליים בין כל המנות והספיישלים, אבל כאן עם קטגוריות כמו "מאודים", "תוספות חמות", "ראשונות קרות" ו-"מרקים", קל הרבה יותר להתמצא. במקום שמגיש סוגי אוכל שונים, השאיפה שלי היא תמיד לטעום מכמה שיותר מטבחים, אבל בעיה – כשהגעתי, מנות הסאבג' לא היו זמינות וסושי זה לא בשבילי, כך שלא יהיה הוגן להזמין גם משם. זה צמצם אותי לשני מטבחים – זה של וונג, ומותג ההמבורגרים החדש שלהם. למען האמת, זה עדיין מלא מלא מלא אופציות.

התחלתי עם הסיבה לקיומי בעולם הזה, והזמנתי המבורגר. מגוון ההמבורגרים באמת נאה, והטופינגז נראים מחושבים היטב ועדיין מקוריים. למשל זה שהזמנתי – "ביג צרפת", הבנוי מהמבורגר בקר (לא כתוב, אבל אני מעריך שכ-180 גרם), מיונז, אורגולה, פונדו גבינות אללה איסטור ובצל מקורמל עם טימין (64 ש"ח). יחד איתו הזמנתי תפו"א צלוי (19 ש"ח) ולא ציפיתי להצלחה גדולה מדי. בכל זאת, תפסת מרובה לא תפסת, ובפוד טרמינל בהחלט תפסו מרובה. לשמחתי, הם דווקא לגמרי תפסו.

ההמבורגר לא היה גדול, אבל בהחלט היה מדויק. הבשר לא הצטיין יתר על המידה – בקר פשוט במידת מדיום וול בלי תיבול הרפתקני – אבל התוספות כבר שינו את כל המגרש. פונדו הגבינות סיפק טעם גבינתי עמוק ומורכב שעוד לא מצאתי על המבורגר ישראלי ומרקם של רוטב סמיך ששבר את תקרת הזכוכית של הצ'דר/אמנטל המוכר. השילוב עם הבצל המקורמל וטעמי הטימין הפכו את הכל למנה מתוחכמת ופשוטה כאחד, בטעם שאני יכול להגדיר אך ורק בתור מרק בצל צרפתי בגרסת המבורגר, וזה היה פשוט ומצוין. התפו"א שלצידו, מנה שאין מה להצטיין בה, הצטיין גם כן: ארבעה רבעים שחומים, חמאתיים ורכים ברמה שכאילו נולדה במעבדה, ועם השמנת והמליחות המדויקת זו היתה מנת צד שממש הפכה את הכל להמבורגר יוקרתי.

לסיבוב השני, שנלקח בטייקאווי, התמקדתי במטבח של וונג והזמנתי ביף באן (2 יחידות של באן במילוי בקר מפורק בבישול ארוך ותיבול קארי יפני, חסה, שבבי שאלוט מטוגנים ואיולי יפני. 59 ש"ח), סלט גוי גא (חזה עוף מפורק במרינדת שום וג'ינג'ר, כרוב לבן, בצל סגול וצ'ילי עם עשבי תיבול ורוטב נאם בליווי קרקרי שרימפס, 46 ש"ח). האריזה המוקפדת הוכיחה עד כמה המקום רציני בכל הנוגע למשלוחים, ופתאם היה לי ברור כשמש למה מכוונים בפוד טרמינל – אוכלוסיית ההייטק ומשפחות שמתקשות להחליט.

המנות לא היו יוצאות דופן או מלהיבות במיוחד, אבל הן עדיין היו מצוינות בגזרתן. פשוט מנות טובות וגדולות. ארוחת צהריים אידיאלית לכל עובד משרדים. סלט אסייתי מרענן, באן בשרני וטעים (גם אם היה אפשר להוסיף עוד בשר) ורמת מקצוענות כמעט אוטומטית שפגשתי רק במסעדות הענק של ראשון לציון. והאמת היא שתל אביב צריכה כאלה כדי לספק את אוכלוסיית נושאי הסיבוס ההולכת וגדלה. אם אתם נוטים להזמין מהמשרד, בטוח שיש את ההוא שמוכן לאכול רק המבורגרים ואת ההיא שרוצה רק אסייתי וההם שנדפקו על קרייב לסושי. "פוד טרמינל" הוא בהחלט פיתרון מספק לכל החשקים ונראה שאף אחד לא יוצא מקופח. לעזאזל, באמת הגיע הזמן לעבור להייטק.

פוד טרמינל מידטאון,מנחם בגין 150, ראשון-שבת 11:00-24:00, זמין גם בוולט ותן ביס

• אוכל רחוב
• אוכלים שותים
• המבורגר
• זה סושי
• אוכל אסייתי
• ראשון לציון
• מסעדות בתל אביב
• טיים אאוט סופ"ש // גיליון 917 // שיק לוינסקי

אני אוהב מאוד את המונח "מזללה". מה יש לא לאהוב? זה מתאר מקום שבו זוללים. כל כך פשוט, כל כך יפה, ועם זאת כל כך משומש לרעה. לא הגיוני שמקום שאני יוצא ממנו רעב מעז לכנות את עצמו מזללה. אם לא זללתי – אתם לא עוברים את הרף המינימלי שמוגדר. למרבה ההפתעה, דווקא המזללות שמחוץ לתל אביב נוטות להיות אלו שמצדיקות את שמן – בתי אוכל שדוגלים בלהעמיס, מספקים מנות אוכל גדולות מהנדרש ומוציאים את הלקוח זלול עד לא ידע. כזה הוא הגראז', מזללת המבורגרים שנולדה, איך לא, בראשון לציון, על כל גימיקיה.

>> בשבוע שעבר אכלנו מנת פלאפל שצריכה להיכנס לפנתאון
>> לפני שבועיים מצאנו כריך קריספי צ'יקן מושלם

בראשון לציון אוהבים מנות גדולות ומוגזמות, לפחות כך התרשמתי מהמסעדות המצליחות בעיר (דוגמת הסוהו), והגראז' לא מעז לסטות מהתדמית הזו עם שורה של המבורגרים על שם גנגסטרים (יותר פאבלו וטוני, פחות טופאק וביגי), תוספות מרהיבות/מפחידות כמו כדורי ריקוטה ורטבים אמריקאים במהותם, גם אם מופרעים ומגוונים יותר בטעמם. כבר ארבע שנים שהסניף התל אביבי של הגראז' פועל ברמת החייל, ומבלי לשים לב הוא הפך להיות אחת ההמבורגריות היותר מגוונות בעיר, בעיקר בזכות רוטציה תמידית של ספיישלים, הוצאת והכנסת מנות בהינף קציצה ובעיקר הרבה הרפתקנות חיובית שמצדיקה את התואר "מזללה".

כעת משיקים בגראז' סדרה של ארבעה "המבורגרים מפורקים" (85 ש"ח לכל אחד, מחיר מעט מפולפל אבל הוא כולל תוספת ושתיה). מה זה בדיוק המבורגר מפורק ואיך הוא עדיין המבורגר אם הוא מפורק? יצאתי לבדוק ובלבדוק אני מתכוון לזלול. לא אלאה אתכם יותר מדי עד התשובה, מדובר בהמבורגר לכל דבר עם ערימת בשר מפורק מעליו. ויש להודות שהשם די מטעה אבל קשה לי להיות כועס כשאני כל כך שבע, ואוהו כמה ששבעתי. אולי במקום לכנות אותם מפורקים היה עדיף לשנות את השם למפרקים.

ישנם, כאמור, ארבעה מפרקים עם מבנה בסיסי זהה ושינויים קלים אך מהותיים: כולן בנויות על קציצה בת 230 גרם, ערימת בשר מפורק וצמד כדורי ריקוטה מעל בליווי תוספות ורוטב שמהווים את השוני בין מנה אחת לאחרת. כולן מוגשות בלחמניה רכה ומתקתקה מהרגיל. היא גם מתפרקת יותר מהרגיל, אבל זה לא בהכרח רע כשצריך למצוא את הדרך לנגוס בהכל.

ראשית טעמתי את הבאגסי, שם הבשר המפורק בבצל ויין והרוטב הוא פרמז'ן. אמור להיות איפשהו גם בצל וכרישה שלא הצלחתי למצוא. זה ביס נחמד מאוד, אבל לא מעבר. הבשר של הקציצה עשוי היטב אבל מרגיש מעובד יותר מדי, רוטב הצ'דר חמוד ושמנוני אבל הייתי מעדיף צ'דר אמיתי והבצל והיין שהיו אמורים להיות מורגשים בבשר המפורק נעלמו, אם בכלל היו, ברוטב הצ'דר. עם זאת, הבשר המפורק עצמו היה איכותי ועסיסי, הוסיף עוד שכבת בשר שנתנה מנעד מרקמים וטעמים מהנה יותר מהרגיל, ולצד הפריכות של כדורי הריקוטה בהחלט הרגשתי שיש פה מאמץ לכיוון הנכון.

המאמץ הזה התגלה כמשתלם עם צמד ההמבורגרים הבאים, האסקובר והסופרנו. הראשון כלל בשר מפורק בברביקיו (שהפעם היה מורגש בהרבה), מכיל צ'ילי ופלפל קלוי עם רוטב קרמל. ההברקה של שילוב בין טעמי החריף של הבשר למתוק של הרוטב (והוא בהחלט מתוק, גם אם לא בדיוק קרמלי, וזה דווקא לטובה) הפכה את המנה הזו לאחת המיוחדות, המענייות והמהנות שאכלתי, גם אם חומרי הגלם או מידת העשיה לא היו בדיוק לטעמי. כזה היה גם הסופרנו, שזכה לפירוק בריבת בייקון (יותר חתיכות בייקון מריבה, אבל לא יכול להתלונן על זה) ורוטב שמנת פלפלת בגרסתו הטראשית. זה היה הטעים מכולם, מערבב בין מנעד טעמים מיוחד ומצליח סוף סוף להתעלות מעל סך חלקיו.

דווקא הבורגר האחרון, הקפונה, היה קצת מאכזב. לא רק שהרוטב כלל בעיקר שמן ופטרוזיליה, אלא שכאן גם הטעם העשיר של הבשר המפורק קצת נעלם. אז נכון, פירורי הגבינה האיטלקית שנוספו לבשר הוסיפו טעם מורכב ועמוק, אבל הוא הרגיש קצת לא קשור לכל חגיגת ההגזמות הזו. ככה זה, כשצועקים מלא קשה להעביר ניואנסים קטנים. בסוף שפכתי עליו מעט מהרוטב שמנת פלפלת וקצת מהרוטב הקרמלי וטיפה מהצ'דר של שלושת ההמבורגרים הקודמים. ואוי, אני חושב ששוב זללתי יותר מדי. אתם יודעים מה אומרים, בראשון התנהג כמו ראשל"צי. גם אם זה ברמת החייל.

הגראז' תל אביב, ראול ולנברג 24, ש'-ד' 11:45-02:00, ה' 11:45-03:00, ו' 11:45-04:00, 03-6499600

• אוכל רחוב
• אוכלים שותים
• המבורגר
• המבורגרים
• ראשון לציון
• גראז'