הנה זה קורה: אחרי שנים של קורונה, מלחמה ושאר אילוצים מבאסים, מצעד הגאווה חוזר ב-13.6 (שישי, החל מ-13:00) למתכונתו המקורית, כולל המצעד הצוהל לאורך הטיילת והחגיגות בסיומו בבמה המרכזית בצ'ארלס קלור. המצעד ייצא בליווי המסורתי של משאיות ואוטובוסים מקושטים ועמוסי רקדניםות צוהליםות מרחוב של"ג, בסמוך לחוף גורדון וטיילת שלמה להט, ימשיך לכיוון דרום עד רחוב דניאל, ויסתיים בבמה המרכזית בפארק צ'ארלס קלור שתוקדש לגיבורי ולגיבורות הקהילה מאז שבעה באוקטובר, ועליה יופיעו האמניות והאמנים המובילים בישראל.

>> התפתחות דרמטית: פסטיבל דרמה קווין יפתח את אירועי חודש הגאווה
>> מה קשור דגל הגאווה? פשוט מאוד, זה דגל של המאבק על הדמוקרטיה

בעיריית תל אביב-יפו מסבירים ש:"מצעד הגאווה של תל־אביב-יפו הוא אחד האירועים הציבוריים הגדולים, הבולטים והחשובים ביותר שמתקיימים בישראל. מטרתו לחבר בין קהילות ולחגוג גאווה בעיר, לקידום שוויון והכלה של כלל האוכלוסיות החיות בה. הקהילה הגאה, כמו אוכלוסיות נוספות בישראל, נאבקת על מקומה השווה בחברה הישראלית ועל הערכים החשובים שמובילים לחברה צודקת, מאבק שמורגש ביתר שאת מאז פרוץ המלחמה. תל־אביב-יפו גאה להיות עיר פורצת דרך ביחסה לקהילה הלהט"בית ומקור השראה לעולם כולו, והיא תצעד גם השנה, יותר מתמיד, למען המשך המאבק לשוויון מלא של כל אזרח ואזרחית".

כזכור, בשנים האחרונות לבש מצעד הגאווה שלל פורמטים, ביניהם העברתו לשדרות רוקח שגררה ביקורת קשה מהקהילות הגאות, פיצולו למצעד ומסיבה נפרדת, ועצרת גאווה עצובה שהוקדשה לחטופים ולנופלים במקום מצעד בשנה שעברה. חזרתו של המצעד לפורמט האהוב שלו, למרות הקשיים הלוגיסטיים הרבים הטמונים בו, נועדה על פי גורמים בעירייה לתמוך בקהילת הלהטב"ק ולתת לה גב מול ממסדים וציבורים שהולכים והופכים עוינים ואלימים כלפיה. אירועי הגאווה בתל־אביב-יפו הם מסורת ארוכת שנים שהחלה בשנת 1998 בדרישה לשוויון וקבלה. התקדמנו מאז? לא בטוח ולא מספיק.

בבנוסף למצעד, יקיים המרכז הגאה של עיריית תל־אביב-יפו שלל פעילויות במסגרת חודש הגאווה, בהן אירוע למשפחות גאות, אירוע של בוגרי הקהילה בעיר, פסטיבל תיאטרון גאה ודרמה קווין, וויגסטוק, רייב נשים ועוד (פירוט כל האירועים, הרשמה וכרטיסים כאן)

"יותר מ-26 שנים שעיריית תל אביב-יפו נמצאת בחוד החנית של העשייה למען הקהילה הגאה ומהווה עבורה בית ומרחב מוגן", אמר ראש העיר רון חולדאי. "יתרה מכך, אנו עושים זאת לאורך כל השנה ולא רק במהלך חודש הגאווה. חשוב לזכור שהקהילה הגאה הייתה תמיד חלק מהחברה הישראלית – חבריה וחברותיה תורמים, מתנדבים, מתגייסים ומשפיעים בכל תחומי החיים. ועם זאת, מדובר על קהילה שעדיין נאלצת להילחם על זכויותיה הבסיסיות ולהיאבק למען שוויון זכויות והכרה והשתלבות בחברה כולה. זו קהילה שעדיין, בשנת 2025, סובלת מבריונות ומאלימות שמופנות כלפיה. מצעד הגאווה ואירועי הגאווה אינם רק חגיגה – הם גם ההזדמנות שלנו ליצור שיח מחבר ולדרוש מהציבור ומהמדינה, בעיקר בעת הזו, לעמוד לצד ערכי השוויון והדמוקרטיה בישראל".
>> מצעד הגאווה, 13.6 החל מ-13:00, טיילת להט

• הבועה
• מצעד הגאווה
• להטב"ק
• עיריית תל אביב
• שוויון זכויות
• ❤ תל אביב

>> יניב סגל הוא ממייסדי ומובילי תנועת המחאה "החזית הוורודה". מחר (חמישי, 27.6) הוא ישתתף בכנס החופש הראשוןשייערך במצפה רמון ובמצעד הגאווה שייערך שם למחרת. בואו גם (ההשתתפות בכנס חופשית אך כרוכהבהרשמה מראש)

>> חודש גאווה לא שמח: מוזר לחזור מעצרת הגאווה עם מועקה כזאת

"זאת לא שנה למצעדי גאווה". אני שומע את המשפט הזה שוב ושוב בסביבה שלי בחודשים האחרונים.
אחרי יותר משמונה חודשים של מלחמה, עם חטופות וחטופים בשבי, צפון ודרום מופצצים ומפונים, נראה שזה לא נכון ולא מתאים ואולי אפילו קצת אצבע בעין להתמיד במצעדים. מצעד הגאווה, שמוכר בעיקר בגרסה התל אביבית האקסטרווגנטית שלו, נתפס ובצדק כאירוע של שמחה וחגיגה של החיים, והשנה הזאת כולה שכול, עצב וייאוש. ובכל זאת, לא הייתה לנו שום זכות לוותר על המצעד.

הרבה אנשים חושבים על המצעד בתור איזשהו קוריוז, הקרקס שמגיע העירה, חגיגה ופסטיבל, אבל מדובר באחד מהמאבקים החשובים ביותר עבור מי שמתעקש לחיות בסביבה דמוקרטית וליברלית. הכל יושב, כך נראה, על הניראות: זה לא הזמן להומואים בחוטיני על משאיות, זה לא הזמן ללבוש מינימלי, זה לא הזמן לשמחה וחגיגה. גם אם נניח את הניחוח ההומופובי של הטיעון הזה בצד לרגע, מדובר בחוסר הבנה בסיסי של המאבק הלהט"בי: הניראות והמוחצנות הן חלק אינהרנטי של המאבק הלהטבי. זו אינה פריווילגיה, מין פסטיבל תיאטרלי ששמור לימי שלום ושגשוג – זהו המאבק עצמו. ניראות, לקיחת מקום במרחב הציבורי ודרישה להכרה בנו.

הרי מה אנחנו דורשים אם לא את היכולת להתקיים במרחב הציבורי איך ואיפה שבא לנו, מבלי לחטוף מכות והשפלות? אנחנו גאים וגאות בעצמנו וחוגגות את השונות והמיוחדות של חברות וחברי הקהילה מתוך מטרה לנרמל אותן ולהציג אותן לעולם, גם כשאנחנו לא באים לאנשים טוב בעין (ויש הרבה כאלה). אנחנו דורשות זכויות, שוויון וסובלנות בדיוק כפי שאנחנו, ולא כפי שאולי היו רוצים שנהיה.

ויחד עם זאת, מצעד גאווה, כמו הקהילה עצמה, הוא לא דבר בינארי. זה לא חייב להיות או בכחנליה נוטפת סקס או ביטול המצעד. התפיסה הזאת לא תואמת את האופי של הקהילה שלנו, וגם די לוקחת אותנו בתור סתומים. מה היה קורה, נגיד, אם במקום לבטל כליל את מצעד הגאווה בתל אביב היו מכריזים על צעדה בלי משאיות, ככה כמו פעם, ממש לצעוד עם הרגליים? הבינאריות הזאת של או-או היא הפתרון הקל ביותר והכי חסר מעוף.

"לא השנה, נחכה לימים טובים יותר"? אז הנה תזכורת קטנה מההיסטוריה, מתוקות: הוויתור של היום הוא הסטנדרט של מחר. על מה שוויתרנו היום נאלץ להילחם מחדש. שונאינו ימצאו סיבות ממש הגיוניות לכך שגם בשנה הבאה המצעד לא יעבור בעיר שלהם. כשתל אביב, זאת שמתיימרת להיות מגדלור הליברליות בישראל, מכבה את האור שלה – בכל הארץ אורות הגאווה מתעמעמים (רק תראו את מצפה רמון – הדיבור שם הוא לעשות מצעד שקט. אחלה).

עבור מה בדיוק אנחנו נלחמים, אם לא בשביל לצעוד בגאווה ובאהבה ברחובות הערים שלנו?

בימים בהם הומואים ולסביות שהולכים ברחובות מותקפים וטרנסיות וטרנסים מושפלים ומודרים, מצעד גאווה הוא לא איזה זכר לעבר שבו לא קיבלו אותנו ועכשיו התערנו בחברה ואנחנו מרימים לעצמנו על הניצחון. מדובר עדיין בכורח המציאות. לבטל את המצעד זה לחטוא לקהילה ולמאבק שלה. זה להראות שאנחנו מוכנים להתקפל ברגע. והאמת היא שזו גם מעילה בתפקיד, כשמדובר בארגוני הקהילה ו"בכיריה". משכון צרכי הקהילה והמאבק הארוך שלה לטובת צרכי השעה (אפילו דגל הגאווה עבר טיפול בתל אביב והובלט בו הצבע הצהוב למען החטופים) – הם לא חלק מהמנדט שמי שאמון על קידום המאבק הלהט"בי קיבל.

אי אפשר גם להגן על הזכויות שלך וגם לצאת בסדר עם כולם. התפקיד של ארגוני הקהילה הוא לא "לצאת בסדר", אלא לדאוג לאינטרסים ולצרכים שלנו. התפקיד שלנו הוא לא להיות מעודדות לאומיות או מאמי לאומית. במיוחד לא כשילדים ונוער מפונים על הקשת הטרנסית נפגעים פי כמה וכמה מחבריהם ונשארים ללא מענה. במיוחד כשהביטחון האישי שלנו נפגע. במיוחד כשהומואים שווים פחות במותם כמו בחייהם. במיוחד כשנבחרי הציבור העלובים שלנו מסיתים נגדנו (התיישנה יפה האמירה של פינדרוס שאנחנו יותר גרועים מדאעש, לא? איכשהו לא זכור לי שאלה היו הומואיות בחוטיני בטנדרים הלבנים של חמאס), ובמיוחד כשמקצצים בתקציבי הקהילה לטובת עוד כסף לגרעינים תורניים.
מי ילחם בהם אם ארגוני הקהילה עסוקים בלצאת בסדר ובלקפל את הבאסטה בתקווה לימים אחרים שבהם יתאים שוב לדבר על זכויות בסיסיות ללהט"ב?

וגם, בעצם, אז מה אם באמת מדובר בחגיגה? כי מתברר שהדרישה למופנמות וכובד ראש מופנית אך ורק כלפי הקהילה הגאה. הומואים על משאיות? לא השנה! אז הנה, כשירות לציבור, רשימה חלקית בלבד של האירועים שדווקא כן התאים משום מה לקיימם השנה: עדלאידע בפורים בירושלים, מסיבות יום העצמאות, מצעד הדגלים, הופעות של עומר אדם ואייל גולן, עפרה בפארק, רוקדים עם כוכבים, האח הגדול (רק אני לא יכולתי שלא לחשוב על פתח של מנהרה כשראיתי את הכניסה לבית?), חתונות, מסיבות רווקות, ימי הולדת והמועדונים שכולכםן חוגגים ורוקדים בהם (כן, כן, כולכם). אבל באמת, להט"בים, קצת רגישות!

חברות, מדובר פה בהומופוביה במסווה. הרי אף פעם לא באנו להם טוב בעין, והנה יש סיבה לא לקיים את המצעד שנשמעת טוב. הם רק חיכו לזה. שאלה אחת אחרונה, בפרפרזה על צ'רצ'יל: עבור מה בדיוק אנחנו נלחמים, אם לא בשביל לצעוד בגאווה ובאהבה ברחובות הערים שלנו? זה הזמן להיאבק על מה שאנחנו מאמינות בו, במצעדים ובהפגנות, ולהעיף מהשלטון את המושחתים, הלהט"בופובים והקיצוניים. כשזה יקרה, נדבר על אם צריך או לא צריך מצעדי גאווה.

• להט"ב
• טור דעה
• מצעד הגאווה
• שבעה באוקטובר
• שוויון זכויות

ההחלטה לקצץ 15 מיליון ש"ח, שהם כ-40 אחוז מתקציבי המשרד לשיוויון חברתי עבור האוכלוסייה הלהט"בית, תפגע אנושות בפעילות הארגונים של הקהילה הטרנסג'נדרית, הפגיעה ביותר מבין קהילות הלהט"ב, ובמיוחד בשכבות המוחלשות בה.

>> ניצוץ קטן של תקווה: ביקור במרכז הגאה החדש של תל אביב

בשנים האחרונות נרקם שיתוף פעולה פורץ דרך בין ארגוני הקהילה והמשרד לשוויון חברתי, כאשר אחת מגולות הכותרת היא התוכנית הלאומית לקידום האוכלוסיה הטרנסג'נדרית, במסגרתה תומך המשרד בפיתוח והפעלת מענים משני חיים עבור א.נשים על הקשת הטרנסית בכלל ובפרט עבור נשים טרנסיות במעגל הזנות.

לפי המכון הישראלי לחקר המגדר ולהט"ב, כמחצית מהא.נשים הטרנסים בישראל ספגו אלימות פיזית לפחות פעם אחת על רקע זהותם המגדרית, וכ-70 אחוז מחברי וחברות הקהילה סופגות אלימות מילולית באופן קבוע. על פיממצאי סקר המכון הישראלי לחקר המגדר ולהט"ב (2019), 78 אחוז חשבו במהלך חייהם על התאבדות, ו-48 אחוז ניסו להתאבד פעם בחייהם. המענים משני החיים הם לעיתים מענים מונעי מוות.

כדי להבין את הפגיעה העתידית באוכלוסיה הטרנסג'נדרית צריך רק לקרוא את המטרות שהוגדרו עבור התוכנית הלאומית, אותה משרד האוצר בראשות בצלאל סמוטריץ' רוצה לקצץ: צמצום האפליה, ההדרה והאלימות כלפי האוכלוסייה הטרנסית; השתלבות בתעסוקה והשכלה; הסרת חסמים למימוש זכויות בתחומי הבריאות, הרווחה והחינוך.הפעילות המשותפת התחילה כבר בשנת 2022 והשינוי כבר קורה בשטח, אך הקיצוץ מאיים לפגוע בא.נשים הפגיעים ביותר ובפעילות הארגונים המסייעים להן.

אחד הפרויקטים הייחודים שנתמך על ידי התוכנית הוא הבית הטרנסי, שהוקם בדרום תל-אביב במטרה להיות קרוב ככל האפשר לאוכלוסיות המוחלשות ביותר בקהילת הלהט"ב, ולהציע שירותים מותאמים לצרכיהן הייעודיים של מי שבדרך כלל נשארת שקופה מול מערכות הרווחה והמדינה.במסגרת פעילותו של הבית הטרנסי מקבלות נשים טרנסיות קודם כל תמיכה קהילתית, רגישה ומודעת לאתגרים איתן מתמודדת מי שהגיעה לרחובות דרום תל-אביב ושורדות בעזרת עבודת מין. פעמים רבות מדובר על נשים שחוו אינספור טראומות בבית, ברחוב וגם מול המערכות הציבוריות ואפילו מול ארגוני סיוע.

יציאה ממעגל הזנות כרוכה בתהליך ארוך של שיקום, אך ללא שיקום תעסוקתי הולם הכל הופך קשה אפילו יותר. הבית הטרנסי מפעיל תוכניות מותאמות ומספק חניכה וליווי שבלעדיהם ספק גדול אם הסיוע הקיים היה מגיע לנשים שהכי זקוקות לו.שיתוף הפעולה עם המשרד לשוויון חברתי ותמיכת המדינה הייתה בשורה של ממש עבור ארגוני הסיוע הקהילתיים, שבמשך שנים פעלו בעזרת מתנדבים ותרומות. ההודעה על הקיצוץ היא סכין בגב עבור מקבלי השירותים ואנשי המקצוע שצריכים קודם כל לבנות אמון עם מי שרגילות להתאכזב מהמערכות הציבוריות.

אין לראות בקיצוץ הזה גזירה משמיים, אלא החלטת מדיניות של ממשלה חסרת אחריות שבוחרת לתעדף פעילויות הדתה על פני סיוע לאוכלוסיות מוחלשות.פגיעה בשירותים המעטים שקיימים עבור האוכלוסייה הטרנסית בישראל היא התחמקות בוטה של המדינה מהאחריות שלה כלפי אחת הקבוצות המוחלשות והפגיעות ביותר בחברה, ועוד בזמן מלחמה ומשבר כלכלי.הבחירה לקצץ את תקציבי ארגוני הסיוע, בזמן שהקופה הציבורית נשדדת עבור תוכניות "זהות יהודית" של מפלגת נעם ועוצמה יהודית, היא יריקה בפני החברה הישראלית הליברלית ושל כל אזרח ואזרחית שרוצים לראות את המדינה צומחת ומתחזקת.
>> לינור אברג'יל היא מייסדת עמותת טרנסיות ישראל; עופר בן דוד ארז הוא רכז קשרי ממשל בעמותת מעברים לקשת הטרנסית

• טור דעה
• טרנסג'נדרים
• להטב"ק
• שוויון זכויות

להיות אישה במרחב הציבורי זה אחרת. זה אחרת בתחנת אוטובוס, זה אחרת ברחוב החשוך, זה אחרת בחניון וזה אחרת במועדון בלילה. זה אחרת במגרש כדורגל, זה אחרת כשאת מקבלת מחזור באמצע הרחוב וזה אחרת כשאין שמות רחובות על שם נשים סביבך. זאת חוויה שונה שכולנו התרגלנו אליה. אבל אנחנו לא חייבות.

>> חשבנו שגם אם המצב רע, תמיד תהיה לנו תל אביב. טעינו
>> בחירות עכשיו: תל אביב-יפו בוחרת ביום שלישי. המדריך המלא
>> תל אביב במבחן: הבחירות הן ההפגנה החשובה של השנה

כולנו פיתחנו את השיטות שלנו להתמודדות: חלקנו יזייפו שיחת טלפון ברחוב חשוך וחלקנו פשוט יתחילו לרוץ, חלקנו לא חונות בחניון לבד וחלקנו לוקחות מונית כי תחנת האוטובוס הכי קרובה אלינו רחוקה מדי בלילה. כולנו מסתכלות בחשש על חינוך שמרני להפרדה מגדרית, על ביזוי תמונות נשים במרחב הציבורי ועל הרחובות שהולכים ונהיים מסוכנים יותר. מה אם אגיד לכן שיש לנו איך לשנות את זה?

התרגלנו לדבר על המדינה. המדינה צריכה, המדינה עשתה, המדינה "שלי". בממשלה אמרו ככה, הקבינט עשה ככה. אנחנו בדיאלוג ועיסוק אינסופי עם קובעי המדיניות שלנו והדרך בה הם קובעים את התפאורה של חיינו. אנחנו יודעות להגיד שאין מספיק שרות בממשלה ומספר הח"כיות בכנסת ירד, אנחנו ידענו לצעוק "כשאין נשים בקבינט" ואיך הנהגה של נשים תשנה את המציאות שלנו.

אנחנו חייבות לקחת את הפוליטיקה המוניציפלית ברצינות, כי בקרוב היא עלולה להפוך לליברלית פחות ומסוכנת יותר עבור כולנו. יש מקבלי החלטות מחוץ לירושלים. ויש להם יכולת לקבוע איך היומיום שלך יראה יותר מכל אחד אחר

אבל מעבר ל-120 שיושבים בירושלים, בישראל יש עוד 258 בעלי ובעלות אחריות. 258 ראשי רשויות מקומיות אחראים על היום יום שלנו. אנחנו שוכחות מהם ומהעבודה שהם מתחלפים כל חמש שנים, אנחנו בקושי זוכרות את השיטה ובשביל מה יש שני פתקים. הפרצופים שלהם בכרזות ברחוב אולי מזכירים לכם שהכרתם בתיכון, שזה דוד של חברה, שההוא נראה "איש טוב". אנחנו מסתפקות במי שיש וחלק גדול מדי מוותרות על להצביע, כי תמיד יש תחושה שיש משהו חשוב יותר.

אבל הפוליטיקה המוניציפלית משפיעה עלינו יותר ממה שאנחנו יכולות לדמיין. אנחנו חייבות להסתכל בעיניים לכל מועמד ולחפש כל מועמדת, כי עוד אין לנו מספיק כאלה. אנחנו חייבות לקחת את הפוליטיקה המוניציפלית ברצינות, כי בקרוב היא עלולה להפוך לליברלית פחות ומסוכנת יותר עבור כולנו. אני יודעת – איך אפשר לחשוב על בחירות מקומיות? נכון. כולנו נשרפות מכאב וגעגוע והתקווה נעלמת בכל רגע שעובר. אבל יש מקבלי החלטות מחוץ לירושלים. לעיתים יש להם תקציבי עתק ויכולת לקבוע איך הרחוב, החינוך והיום יום שלך יראה יותר מכל אחד אחר.

אנחנו רוצות רחובות עם תאורה, רוצות חניונים בטוחים, רוצות ללכת למועדונים ולבלות בלילה מבלי לחשוש שיגעו בנו, אנחנו רוצות פינות החתלה בשירותים ציבוריים לגברים ולנשים, אנחנו רוצות שהאוטובוס יוכל לעצור לנו גם כמה בלוקים אחרי התחנה כי זה מרגיש יותר בטוח. אנחנו רוצות שלא יתנו לאף אחד לבזות תמונות נשים במרחב הציבורי ואנחנו רוצות שישמרו על התכנים שהילדים שלנו לומדים בבית ספר. אנחנו רוצות שלעולם לא יחגגו אירועים במרחב הציבורי אשר לנו, בתור נשים, אסור להיות בהם. אנחנו רוצות שמות של נשים שיתנוססו על הרחובות סביבנו ואנחנו רוצות מגרשי ספורט עם תאורה בלילה. אנחנו רוצות לקבל הזדמנות שווה ביישוב שלנו.
ביום שלישי תלכי להצביע עבור מי, שאולי, ידאג לך לעתיד שאת מדמיינת. תחשבי על עצמך. על הבית שלך. על הרחוב שלך. איך את רוצה שהוא יראה?
>> פורסם לראשונה באתר המגזין "את". עוד תכנים מצוינים כאן

• בחירות 2024
• טור דעה
• הדרת נשים
• שוויון זכויות
• הבועה

תנועת ההתנגדות להפיכה המשטרית לא נחה לרגע, ותוך כדי שהראתה במוצ"ש איך להוציא כ-450 אלף איש מהבית בכל רחבי הארץ בלי להוציא מיליונים מכספי משלם המיסים, כבר הוכרז יום השוויון הלאומי בחמישי, והוא יתקיים על פי מסורת ימי השיבוש הלאומיים שהתקיימה במשך מספר שבועות עד להקפאת חוקי הדיקטטורה. כזכור, הפורמט כולל עשרות אירועי מחאה גדולים וקטנים בכל רחבי הארץ ושלל שיבושים בסדר היום במקומות העבודה ובאקדמיה, כשחלק לא קטן מהם מתבצע ללא פרסום מוקדם; ביום השיבוש הקודם שנערך בסוף מרץ נחסמו נתיבי איילון למשך שעות ארוכות, כך שכדאי להתכונן תחבורתית.

יום השוויון הלאומי בחמישי מגיע כתגובה למהלכי הממשלה בתחום חוק הגיוס והחקיקה שצפויה לקבע את מסך הבערות והעוני בחברה החרדית ולתקצב אותו במיליארדי שקלים, כמו גם כמאמץ לסמן את הפוליטיקאים החרדים כמי שמובילים את ניסיון ההפיכה מאחורי הקלעים. מטה המאבק המשותף של ארגוני הההתנגדות מסר כי "נתניהו חזר להסית והשרים הודיעו שמטרתם להעביר אתה חוקי הדיקטטורה עוד במושב הזה. רק המחאה יכולה למנוע מממשלת החורבן להרוס את צבא העם, הכלכלה ולמנוע את הקרע בעם".

08:00 מיצב אבני הדומינו של מחאת ההייטק // כיכר הבימה

מחאת ההייטק ממשיכה להיות אחד הכוחות המניעים המשמעותיים ביותר של ההתנגדות להפיכה המשטרית, וגם ביום השיבוש הבא עלינו לטובה יתרחשו מספר אירועים מאז'וריים מטעמה. זה יתחיל על הבוקר בכיכר הבימה, שם יותקן מיצב המדגים את העקרון לפיו אם ההייטק הישראלי נופל, כל המשק הישראלי נופל אחריו. צניחה נעימה.

08:00 צעדות מחאת "אין דמוקרטיה אין חינוך"

כמו בימי השיבוש של חודש מרץ, גם הפעם ייפתח יום השוויון הלאומי בצעדות של הורים, תלמידים ואזרחים ברחבי העיר. צעדות בתי הספר של הצפון הישן והחדש צפויות להתאחד בצומת רוקח-נמיר בסביבות השעה 08:30, בעוד בכיכר השעון היפואית תתקיים החל מ-08:30 הפגנת הורים ותלמידים חשובה שתשים על השולחן את השוויון לאזרחי ישראל הערבים (ינאמו:רולא דאוד, אמונה עספור וישראל פריי). עוד צעדות:

יפו, ביה"ס הדמוקרטי הפתוח, 08:00
דרך נמיר/ יהודה מכבי, 08:00
בי"ס דויד ילין, 08:20
בי"ס מגן, 08:20
ליידי דייויס, 08:25
בי"ס אלחריזי, 08:25
כיכר מילאנו, 08:30
בית ספר שמיר, 08:30
כיכר טאגור (שופרסל), 08:30
בית ספר המשתלה, 08:30
צומת הפיל, 08:45
גשר ההלכה, 08:45
כיכר הבימה, 09:00
אנדרטת רבין, 09:30

08:30 צעדת מחאת הסטודנטים // כיכר אנטין

גם כאן, בעקבות ימי השיבוש הקודמים, כולם כבר מתורגלים ומיומנים בנוהל: מתכנסים בכיכר שליד הכניסה לאוניברסיטה, מרצים, סטודנטים ותושבים מהסביבה, ומשם יוצאים בצעדה אל שדרות רוקח וצומת נמיר. צעדות הסטודנטים עתירות אדרנלין בדרך כלל ומדובר בפעילות בוקר מומלצת ויפה לבריאות.

09:00 מיצג ימי ומסיבת הפגנה // חוף הילטון

ארגוני הלהט"ב מתכננים שלל אירועים לאורך היום, שוויון זה די הקטע שלהם, וזה מתחיל באירוע מסיבתי עם בוקר בחוף הילטון. כן כן, בואו לרקוד.

09:00 שוויון על מדרגות הרבנות // שדרות דוד המלך

יום השוויון הלאומי מעמיד במוקד המחאה את מנהיגי המפלגות החרדיות ואת האופן שבו הם משתמשים בכוחם כלשון מאזניים כדי לייצר מדינת הלכה דה פקטו, עם כל הדרת הנשים והכפייה הדתית הכרוכים בכך. עם פתיחת יום השיבוש יתכנסו משוררות בכניסה לרבנות ויקראו שירי מחאה למען שוויון בין נשים וגברים. אם לא יועיל, לפחות נקבל מעט השראה.שד' דוד המלך 33

09:30מיצג סיפורה של שפחה // שדרות דוד המלך

מעט מאוד דברים מוציאים את תומכי ההפיכה כמו מחאת השפחות, למרות הסברים חוזרים ונשנים על כך שלא מדובר בביקורת על אורח החיים הדתי והחרדי אלא באזהרה מפני הכפייה והאפליה נגד נשים שחוקי הדיקטטורה מאיימים ליצור. בבוקר יום השוויון תהיה לכם עוד הזדמנות להסביר את זה כשנשות "בונות אלטרנטיבה" יתכנסו עם הגלימות האדומות והכובעים הלבנים בכניסה לרבנות. הפעם הם בטוח יבינו.

09:30 צעדת הנוער // כיכר הבימה

מחאת הנוער הולכת ומתחזקת, וביום השיבוש הזה תקיים צעדת מחאה גדולה שתצא מכיכר הבימה אל בית המשפט המחוזי כדי להצטרף שם אל שאר ארגוני המחאה ולהפגין למען דמוקרטיה שוויונית.

10:30 צעדה מהרבנות לבית המשפט

מיד לאחר המיצגים והשירים ברבנות הראשית, יצאו מהמקום ארגוני השטח בצעדה קצרה אל אל בית המשפט ברחוב ויצמן, שם יערך אירוע מחאה נוסף. רחוב דוד המלך ורחוב ויצמן צפויים להיחסם.

11:00 חתונה ורודה // בית המשפט המחוזי

אל שלל המוחים שיצעדו מהרבנות הראשית, יצטרפו בבית המשפט ארגוני הלהט"ב ונשות החזית הוורודה, ויערכו במקום טקס חתונה להט"בי במחאה על האפליה הקשה ממנה סובלת הקהילה בכל הקשור לזכות לאהבה, זוגיות ומשפחה. לאחר הטקס תצא מהמקום צעדה שתחבור אל ההמונים בקפלן. בואו להתחתן איתנו נו.

11:00 הפגנת ההייטק // מתחם שרונה

כמו בימי השיבוש הקודמים, עובדי חברות ההייטק ינטשו את עמדות המחשב שלהם בשעה 11:00 ויצאו אל הרחובות. בתל אביב צפויות להתקיים הפגנות כאלה על רחוב קפלן באזור שרונה, כמו גם ברמת החייל ובאזור המגדלים ביגאל אלון. כל ההפגנות צפויות להתכנס לכיוון צומת עזריאלי-השלום לקראת שעות הצהריים.

11:00 מחאת הלהט"ב // קיבוץ גלויות

אחרי שבקריית שלום הושלכו השבוע אבנים על ביתו של איש התיאטרון הלהט"בי דוד אדרעי, מתכנסים ארגוני הלהט"ב התל אביביים בכניסה לשכונה בהפגנת תמיכה וחיזוק. האלימות ההומופובית נמצאת בעלייה מטרידה, וגם סטרייטים יכולים (וצריכים) לעמוד יחד עם הקהילה. הנה הזדמנות.

12:00 ההפגנה המרכזית // צומת הדמוקרטיה

כאן יתחיל האקשן: כל הצעדות ואירועי הבוקר יתכנסו לקראת הצהריים בצומת שקיבלה את הכינוי המוצדק "מתחם הדמוקרטיה", ומשם צפוי להתחיל הקרב הקבוע על חסימת איילון, אלימות שוטרים, מעצרים והכל. למה לא לחסום פעם אחת את כביש 1 או כביש החוף בשביל הגיוון?

18:30 מחאת עולם התרבות // כיכר הבימה

מוזיקאים, שחקנים ויוצרים יצטרפו אל המוחים לעת ערב, בהתכנסות תרבותית שתחל בכיכר הבימה ותסתיים בקפלן.

19:00 צעדת השוויון של קהילת הלהט"ב // כיכר הבימה

אחד האירועים המרכזיים של הערב יתרחש בכיכר הבימה, שם יתכנסו ארגוני הלהט"ב לקראת צעדה ברחבי העיר בקריאה לשוויון זכויות לחברי הקהילה. יהיה עליז.

נתקלתם באלימות משוטרים או מתומכי ההפיכה?

אלימות השוטרים מסלימה משבוע לשבוע בעיקר בקרבות סביב חסימת האיילון אבל ממש לא רק. אם גם אתם נתקלים באלימות משטרהיש לנו מדריך שלם על זה שכתבה עורכת דין זכויות האדם ספיר סלוצקר-עמרן. אקטיביסטיות יודעות דבר ממליצות לכם ללכת בקבוצות, גם אל ומההפגנה עצמה.

הותקפתם או הייתם עדים לאלימות במהלך ההפגנה?

שתפו ודווחו בפלטפורמת״אלימות״:מאגר מידע הכולל דיווחים, תמונות וסרטונים של מקרי אלימות אשר הופנו כלפי מפגינים. הדיווח מתבצע בלחיצת כפתור פשוטה ואפשר גם לברר אם אירוע אלים שחוויתם כבר דווח למאגר. אם אנחנו לא נתעד ונגן על עצמנו – כבר הוכח שאף אחד אחר לא יעשה את זה.

נעצרתם בהפגנה, לפניה או אחריה?

לא להיבהל. רגע לפני שאתם יוצאים מהבית להפגנה רשמו על פתק (כי הטלפון ילקח מכם) את המספר של ״מערך עצורים״, גוף התנדבותי המלווה ותומך בעצורי השווא בהפגנות ם מרגע המעצר ועד רגע השחרור. יחד איתםהכנו לכםמדריךמפורט להתנהלות נכונה בזמן מעצר.

נשבר לכם הלב תוך כדי הפגנה?

מעצר, או אלימות המופנית כלפיכם משוטרים או תומכי הפיכה שמגיעים בשבועות האחרונים להפגנות לחפש מכות (כן, גם אם רק קיללו אתכם) יכולים להשפיע על הנפש שלכם. באירגון "אין בריאות נפש בלי דמוקרטיה" מתנדבים אנשי מקצוע המעניקים תמיכה נפשית טלפונית לציבור המפגינים.הכנולכם מורה נבוכיםעם עצות ממפגינים מנוסים ואנשי מקצוע שיסייעו לכם לעבור ולעבד את הקושי.

• מחאת הדמוקרטיה
• הפגנה
• הבועה
• ❤ תל אביב
• שוויון
• שוויון זכויות