פרויקט American Express Experiences מבית Round Tables concepts בבעלות היזם יאיר בקייר מביא לנו בימים אלה את אחד השפים המובילים באמריקה הלטינית, הלוא הוא ג'רמן מרטיטגי. מרטיטגי ניצח במהלך עשור על מסעדת Tegui היוקרתית שבבואנוס איירס, והיא כיכבה לאורך כל העשור בטופ-10 של המסעדות הטובות באמריקה הלטינית לפי מגזין "פיפטי בסט", ואף דורגה במקום ה-25 ברשימת המסעדות הטובות בעולם.

>> שותי חינם: הקוקטיילים הכי זולים בתל אביב (יחסית לתל אביב)
>> לובסטר רול בנמל תל אביב וסופ"ש של ירידי שבועות // חדשות האוכל

שף מרטיטגי הפך עם השנים לאייקון קולינרי בארגנטינה והפך לשופט נלהב ב"מאסטר שף ארגנטינה". בואו נודה באמת, אנחנו כבר ממש אוהבים אותו. אגב, המסעדה שלו בבואנוס איירס עומדת סגורה מאז 2022 עקב נזקי מגיפת הקורונה, אך עתידה להיפתח שוב בחודשים הקרובים, מה שאומר למעשה ש-Tegui חוזרת לראשונה לחיים ממש אצלנו, בפופ אפ שיימשך שלושה שבועות במבנה היפהפה של הסוהו האוס ברחוב יפת.

כידוע סוהו האוס תל אביב הינו בית לקהילה היוצרת, וחלק מרשת עולמית של למעלה מ-40 בתים ממיאמי עד איביזה, שפועלת במסגרת מועדון חברים. הפעם לא צריך להיות מחזיק כרטיס אמריקן אקספרס או חבר בסוהו האוס כדי ליהנות, כיהחוויה פתוחה גם לקהל הרחב.

לצד מרטיטגי יעמוד לא אחר מאשר אחד הברמנים הטובים בעולם, חוזה מנדס מפורטוגל. הבאתו של חוזה והצטרפותו לפרויקט נעשתה בשיתוף המותג היוקרתי GREY GOOSE, על בסיסו יירקח חוזה תפריט ייחודי ומותאם לארוחה. חוזה הצעיד את הבר שלו TORTO בפורטו לרשימה היוקרתית DISCOVERY BEST 50 וזכה בתואר הברמן הטוב בפורטוגל. לצד תפריט הקוקטיילים חוזה יערוך מאסטר קלאס לקהל הרחב ואף יארח בחלל ה-Courtyard בסוהו ערב קוקטיילים לצד לייב די.ג'יי.

ומה בנוגע למחירים? אז האמת שהם מפתיעים משהו. עבור 399 ש"ח בלבד (חברי אמריקן אקספרס נהנים מהטבה) תקבלו ארוחת טעימות בת 7 מנות לצד קוקטייל פתיחה ומי פררלה.

מי שמצוי במחירים במסעדות השף ובכלל לא יכול להתכחש לעובדה שמדובר במחיר ממש מציאה לארוחה חד פעמית של אחד השפים הטובים בעולם.
הארוחות יתקיימו החל מה-9.6 ועד ה-26.6 (למעט ימי ראשון) בערב, מספר המקומות ממש מצומצם, אז אנו מציעים לכם לתפוס את מקומכם.
>> להזמנת כרטיסים

• אוכלים שותים
• ראונד טייבלס
• ארגנטינה
• שפים
• בואנוס איירס

אם אי אז, בימי הגל החדש הצרפתי, קלוד שברול, ז'ק ריווט ורובר ברסון היו כותבים ומביימים יחד סרט על שוד בנק, יש אופציה שהיה יוצא להם משהו כמו "העבריינים". סרטו של רודריגו מורנו, שנבחר לייצג את ארגנטינה באוסקר, מתחיל כמו דבר אחד, ואז יוצא לטיול בין סוגים שונים של קולנוע, ובסוף משאיר אותנו להרהר על ראש גבעה. זה סוף פתוח שמותיר שאלות לגבי מה קרה ומה עוד יקרה, אבל אחרי שלוש שעות של צפייה בסרט אנחנו כבר אמורים לדעת לא לצפות לפתרונות עלילתיים צפויים.

"העבריינים" אינו ניחן בתבנית עלילתית מוכרת, אך רמיזה לכיוונים שאליהם יפנה בדרכו נמצאת בסצנה מוקדמת. אישה זקנה (השחקנית הוותיקה אדריאנה אייזמברג, שהיא אמו של הבמאי) מגיעה לבנק להפקיד צ'ק, והפקידים מגלים שהחתימה שלה זהה לזו של לקוח אחר. בזמן שהם מנסים לפתור את הסיבוך, הכספרית מריאנלה אומרת ש"יש אנשים שיש להם אותן חתימות… ויש אנשים שיש להם אותם חיים". גם העובדה ששני גיבורי הסרט נקראים מורן ורומן רומזת לנו שהם מעין השתקפויות זה של זה. שמו של הבמאי הוא, כאמור, מורנו – ובהמשך נפגוש גם דמויות ששמותיהן רמון, נורמה ומורנה, והעלילה המפוצלת תכלול ואריאציות על אירועים דומים (כולל שימוש מוצלח במסך מפוצל).

שוט הפתיחה מתמקד בחליפה אפורה שמונחת על כיסא, כמו התרוקנה מהאדם שבתוכה. הדימוי הזה של חיים חסרי זהות שייך למורן (דניאל אליאס), שמדי בוקר קם לאותה שגרת עבודה משמימה בבנק בבואנוס איירס. בוקר אחד הוא מנצל את העובדה שעמיתו רומן (אסטבן ביליארדי) נעדר בגלל תור אצל הרופא, ומפלח מכספת הבנק 650,000 דולר.

כפי שנחשף בטריילר, מאוחר יותר באותו יום הוא פונה אל רומן, שאותו הוא מכיר רק באופן שטחי ביותר, ומבקש ממנו לשמור על הכסף. לטענתו הוא מתכנן להסגיר את עצמו למשטרה, והוא מאמין שיישב בכלא שלוש וחצי שנים. העסקה שהוא מציע לרומן היא שעם שחרורו, השניים יחלקו ביניהם את הכסף חצי חצי. מורן חישב ש-325,000 דולר הוא הסכום המצטבר שהיה מרוויח אחרי 25 שנות עבודה מייבשת נשמה, ועל פי תכניתו בעוד שלוש וחצי שנים הוא ורומן יוכלו להתחיל לחיות חיים שלמים ומספקים יותר מחוץ לבנק (שהצילום מדמה אותו לכלא).

מי פשע? "העבריינים". צילום: יח"צ

כצפוי, המציאות בשנים הבאות פחות פשוטה מכפי שמורן העלה בדעתו, אבל יש להניח שהיא גם לא מתפתחת כפי שאתם מעלים בדעתכם. אחרי שמורן מסגיר את עצמו (ומסתבך בכלא עם אסיר בריון שמגולם על ידי אותו שחקן שמגלם את מנהל הבנק), הסרט מתמקד בעיקר ברומן, שנגרר לסיפור בלי להתכוון. בבנק חושדים בו ששיתף פעולה עם מורן, ורואת חשבון חוקרת מגיעה להפעיל לחץ עליו ועל עמיתיו, מה שמייצר סיקוונס מבדח מאוד. בחפשו אחר מקום להחביא את הכסף, רומן יוצא למסע פיזי ונפשי בחיק הטבע, במהלכו הוא פוגש אישה שאיתה הוא הולך לקולנוע לראות את "הכסף" של ברסון.

ככל שהסרט מתקדם, הסגנון שלו נעשה יותר משוחרר ואידיוסינקרטי, מתובל בהומור אקסצנטרי מחויך. בעצם המבנה שלו, "העבריינים" כמו מדגים את הטיעון של מורן – במקום להיכנע לתבניות מוכתבות הוא בוחר בדרך עצמאית, והיא בהחלט מהנה ומעשירה יותר, אם מתמסרים לה. אמנם היו רגעים שבהם הרגשתי שאפשר היה לקצר קצת, אבל בשום שלב לא חשתי כבדות.

הפסקול הנהדר מורכב מיצירות של בך והרבה אסטור פיאצולה, מה שמייצר תחושה שהסרט הוא מעין טנגו לשני גברים ואישה. יש גם תקליט ויניל מ-1971 של להקת הרוק הארגנטינאית "Pappo's Blues" שעובר מיד ליד ומייצר ציפייה. הציפייה הזאת היא אולי היחידה שנסגרת בסוף הסרט, כששיר מתוכו משולב בפסקול ועושה חשק להתוודע ללהקה.

לסיום אציין שכל השחקנים נענו לגישה העקמומית של מורנו, מהבמאים הבולטים של הקולנוע הארגנטינאי החדש, והם מצוינים. הצחיקה אותי במיוחד מריאנה צ'אוד בתפקיד הכספרית מריאנלה, שאומרת כלאחר יד את משפט המפתח שציטטתי למעלה, ומיד ננזפת על ידי הבוס.
4 כוכבים
Los delincuentes בימוי: רודריגו מורנו. ארגנטינה 2023, 189 דק'

• ביקורת סרטים
• המסך
• קולנוע
• ארגנטינה

לא מעט ארגנטינאים מקומיים גורסים שאין להשיג אמפנדס ראוי במחוזותינו – הכיסונים הקיימים בשוק הם, לדבריהם, תעשייתיים, קפואים או יבשושיים, ולא מספקים את חווית הזלילה הראויה שדורשת בצק טרי ומטוגן עם מילוי רטוב ומהנה שמתפרץ מכל ביס. זה הזמן להגיד שלום לפרנקו ולילי, שלצד אמפנדס ראויים לשמם ידאגו לכם גם למטעמים נוספים מהמטבח הארגנטינאי, עם טוויסט צרפתי מסקרן.

פרנקו שווץ עלה מבואנוס איירס בארגנטינה לישראל כשהיה ילד, ורק במהלך הקורונה הכיר בתל אביב את לילי נעים, עולה חדשה מפריז שהגיעה לארץ להתגייס לצה״ל, ומאז נשארה. חוץ מאהבה, לזוג הייתה אהבה משותפת לאוכל, ולא סתם אוכל – אוכל מבית אמא. פרנקו העריץ את האמפנדס של אמו, ולילי שמרה רשימת מתכונים משפחתית שהחלה ברטטוי של הסבתא רבה, עברה דרך ביף בורגניון של הדודה, וסיימה בדרינק אצל העוף השיכור של אמה (הצרפתים קוראים לזה קוק או ואן).

השניים למדו את המתכונים המשפחתיים על בוריים, התאמנו בבית עד לתוצאה מדויקת, והחליטו לקחת את אהבתם צעד קדימה עם מקום שמשלב את המטבח הארגנטינאי עם הצרפתי. כך נולד לה "קוסינה פרנקו&לילי", שזה פשוטו כמשמעו "המטבח של פרנקו ולילי". או כמו שאנחנו קוראים לו, המקום בו גילינו שאמפנדס אסאדו לצד רטטוי שבושל שעות ארוכות זו אחלה של לאנץ׳.

השניים פתחו את המקום החדש ב-4 באוקטובר, ולמרות שהתיזמון בבירור בעייתי, הם מקווים שדווקא בימים אלה אנשים כמהים לאוכל טוב וטרי בניחוח ביתי שמוכן במקום.התפריט כולל שלוש מנות צרפתיות לבחירה: עוף קלאסי בתנור (65 ש״ח), ביף בורגניון (70 ש״ח), ועוף ביין (65 ש״ח), שמקבלים עם שתי תוספות לבחירה – רטטוי מופלא ומנחם, אורז לבן, צ׳יפס, תפוח אדמה אפוי או סלט ירקות טריים. המנות הצרפתיות מבוססות כאמור על מתכונים משפחתיים של דורות, והם באמת לא מנות שנפוץ לראות בעירנו – אולי משום שאכן נדמות ביתיות או מיושנות, אך אנחנו דווקא רואים בכך שינוי מרענן.

בגזרה הארגנטינאית תמצאו כאמור מגוון אמפנדס (15 ש״ח ליחידה) במילויים שונים: עוף, אסאדו, צ׳וריסו וטבעוני, המבוסס על ירקות אפויים. האמפנדס מטוגן במקום ונותר חמים, אך אינו חוטא בשמנוניות יתרה. ניסינו את מילוי האסאדו, והוא היה עסיסי וניחן בטעמים מופלאים ובמרקם רצוי – כלומר פריך מבחוץ, ורך ורטוב מבפנים. בתוספת מילוי ביצה קשה, מדובר בביס מנצח.

עוד בגזרה הארגנטינאית תמצאו כריכי ג׳בטה (שגם אותה אופים הזוג במקום) פריכה וטרייה במילויים של נקנקיית צ׳וריסו (32 ש״ח) עם צ׳ימצ׳ורי בעבודת יד, או ג׳בטה עם אסאדו (55 ש״ח) עם רוטב קריאולי פיקנטי, או נקנקיית מרגז חריפה (32 ש״ח), כי בכל זאת ארגנטינה. יש בתפריט גם ג׳בטה אחת שמחברת את שני העולמות – צ׳ימצורי, רוטב קריאולי ונתחי עוף בזיתים אפויים בתנור, בניחוח צרפתי מובהק (55 ש״ח). מפגש עולמות מלא כאן בעיר.
קוסינה פרנקו אנד לילי, רחוב מלכי ישראל 8, ב'-ד' 11:30-20:00, ה'14:00-20:00, ו'10:30-15:30ש' 19:30-00:00, כשר.גם בוולט

• אוכלים שותים
• ארגנטינה
• אוכל צרפתי

לפני אי אז שנים, ישראל היתה מוקפת בטלנובלות ארגנטינאיות. "המורדים", "כמעט מלאכים", "קטנטנות" וכמובן הטלנובלה הותיקה "סלסטה" (וההמשכון בעל השם המדהים – "סלסטה, תמיד סלסטה"). אך מכולם, קשה לומר שהיה בישראל טירוף כמו שהיה סביב "בובה פראית", וספציפית, סביב הכוכבת נטליה אוריירו. אלוהים אדירים, מדובר באישה שננשכה על ידי דודו טופז. כמה ארגנטינאיות יכולות להגיד את זה? בטח המון, אבל היא היחידה שננשכה בלב הפריימטיים הישראלי.

עכשיו הכוכבת שכל כך אהבנו בישראל זוכה לפריצה משמעותית לשוק הבינלאומי עם מיני סדרה חדשה שעלתה ברחבי העולם ב-Hulu (וזמינה בישראל בדיסני פלוס) שמגוללת את סיפורה של אווה פרון, שידועה יותר בכינוי "אוויטה". כן, אותה אחת שגילמה מדונה בסרט מ-1995. פרון היתה אשתו של הנשיא חואן פרון, אך מעל הכל היתה גיבורת מעמד הפועלים וסמל של ממש לעניי ארגנטינה, ולכן גם הפכה לדמות אייקונית.

>>אתמול ראינו מאסטרפיס מאויר מהעידן הפרהיסטורי

אוריירו כנראה למדה דבר או שניים משחקנים ישראלים, כי ברוב הסדרה היא תגלם את הגופה של אווה – הסדרה "סנטה אוויטה" דווקא לא מספרת את סיפור חייה, אלא מתמקדת בעלילה הביזארית שהחלה עם מותה מסרטן צוואר הרחם ב-1952, בגיל 33 בלבד. אז גופתה נחנטה והוצגה לראווה, הוברחה לקבורה באיטליה, עברה לקבורה במדריד, חזרה לארגנטינה, נחטפה על ידי השלטון הדיקטטורי ובעיקרון חייתה במותה יותר משרובנו נחייה בחיינו.

הפרק הראשון של "סנטה אוויטה" זמין עכשיו בדיסני פלוס. פרק חדש עולה מדי יום שלישי

• מה רואים הלילה
• אוויטה
• ארגנטינה
• Hulu
• דיסני+

אנטוניו בנדרס ופנלופה קרוז, שתי פצצות כריזמה, הם הכוכבים הספרדים הכי גדולים בעולם. שניהם גדלו בסרטים של פדרו אלמודובר, אך לא ממש נפגשו אצלו (פרט לסצנה קצרה ב"לעוף מהתרגשות" החלש). עכשיו הם משחקים לראשונה זה לצד זו לאורך סרט שלם, וללא ספק נהנים לעשות זאת. זה כוח המשיכה העיקרי של "התחרות הרשמית" – קומדיה עם שאיפות סאטיריות, המתבוננת על פלח מסוים של התהליך של הפקת סרט, לפני שהמצלמות נכנסות לפעולה.

לצידם מופיע אוסקר מרטינז הארגנטינאי, שזכה בפרס השחקן הטוב ביותר בפסטיבל ונציה 2016 על הופעתו ב"האזרח המכובד", סרט קודם של צמד הקולנוענים הארגנטינאים גסטון דופראט ומריאנו כהן, שכתבו וביימו את "התחרות הרשמית". השחקן הרביעי בסרט הוא בניין מבודד שניחן בארכיטקטורה מודרניסטית ונראה כמו מוזיאון לאומנות בלי הציורים. החללים הגדולים והכמעט ריקים של הבניין הם אתר ההתרחשות המרכזי. משמשים מעין תיבת תהודה למשחקי הכוחות בין שלושת הגיבורים ומעניקים לסרט ממד תיאטרלי.

התירוץ להגעתם לשם: קולנוענית מהוללת, שזכתה בדקל הזהב ובפרס הבימוי בפסטיבל ונציה (עוד יבוא היום), מלהקת שני שחקנים לסרטה הבא – כוכב קולנוע בינלאומי ושחקן תיאטרון רב מוניטין – ויוצאת איתם לתשעה ימי חזרות. צילומי "התחרות הרשמית" החלו במרץ 2020, אך הופסקו אחרי ימים ספורים בגלל הקורונה. הם חודשו בספטמבר אותה שנה, בזמן שספרד שבה ונכנסה להסגר בשל עלייה במספר החולים. הסרט כלל אינו מתייחס למגפה העולמית, אך נדמה שנוכחותה מורגשת במיעוט האנשים על המסך ובריחוק ביניהם. הריקנות הזאת מייצרת חוויה מנוכרת, אקספרימנטלית במידה, והשחקנים מתקשים למלא אותה.

קרוז, מחומשת ברעמת תלתלים אדומים, מגלמת את הבמאית לולה קואבס כאמנית אובססיבית ומלאה בעצמה, שמתעקשת לחדור עמוק לתוך נשמותיהם של השחקנים שלה. לכן היא מאתגרת אותם בסדרת תרגילי משחק מוקצנים, שבאחד מהם היא דורשת מהם לשחק סצנה מתחת למה שנראה כמו סלע ענקי המשתלשל מעגורן שהזמינה במיוחד. אבל מעבר לפרודיה, הסרט לא מצליח לשכנע אותנו שיש לה תפיסת עולם אומנותית מגובשת – כזו שתהפוך אותה לקולנוענית זוכת פרסים.

הדרמה של התסריט שכתבה מתמקדת בקונפליקט בין שני אחים, שאחד מהם אחראי למות הוריהם. לולה ליהקה בכוונה שחקנים שמגיעים מעולמות תרבותיים מנוגדים, במטרה למחוץ את האגואים המנופחים שלהם, ולנצל ואף לטפח את המתח ביניהם. בנדרס הוא, באופן טבעי, הכוכב הבינלאומי פליקס ריברו, שרוב סרטיו אינם מן המיטב. הוא גבר נרקיסיסט ושטחי שמסתמך על מראהו המצודד ואינו רגיל לעשות חזרות, והוא נוהג לאחר כדי להפגין את חשיבותו, אבל הוא שחקן יותר מוכשר מכפי שנראה במבט ראשון. ואילו מרטינז המבוגר ממנו הוא איבאן טורס המתנשא, שמעמיד פנים שהוא מתנגד לתחרויות ופרסים, אך מפנטז בסתר שהוא זוכה באוסקר (כדי שיוכל לדחות אותו).

החלק הכי אבסורדי ומוצלח בסרט הוא הפתיחה שבה מנכ"ל חברת תרופות זקן, שרוצה להשאיר חותם לפני מותו, שוכר את לולה לביים סרט במימונו. חוזה לואיס גומז מספק הופעה מבדרת כמיליארדר הקלולס והשמרן, שאין לו כל עניין בתוכן של הסרט, רק במוניטין שהוא עשוי להביא לו. אלא שלנקודת המוצא הזאת אין השפעה על המשך הסרט. אחרי הפתיחה המממן כמעט נעלם מהמסך, והתסריט אינו מנצל כראוי את העובדה שלולה נאלצה/הסכימה ללהק את בתו לתפקיד מרכזי. אחר כך הסרט עובר לשלב החזרות, והופך לסדרה של תרגילי משחק שלא מתקדמת לשום מקום מעניין. התסריט מכוון את חיציו הלא מחודדים לעבר אומני הקולנוע והאגואים שלהם, אבל אין בו אבחנות או הפתעות של ממש. במהלך הצפייה היה רק רגע עוצמתי אחד שהפתיע אותי, וסיפק לי חוויה מערערת. רוב הסרט אינו מגיע לשם.

את הנאה העיקרית מספקת הופעתו המרובדת והשנונה של בנדרס – נחמד לראות אותו מגחך על הקריירה ההוליוודית הלא מאוד מזהירה שלו. ליהוקו לצד מרטינז, שהוא גם במאי תאטרון, תואם את הדמויות שהם מגלמים בסרט, ומניב כמה רגעים טובים. ההופעה של קרוז חיצונית יותר, ונסמכת בעיקר על התספורת הלא טיפוסית והבגדים האופנתיים שעוצבו עבורה. בסך הכל "התחרות הרשמית" מבדר לפרקים, אך אין בו מספיק חיוניות (שלא לדבר על עומק), ונדמה שהוא נסמך יותר מדי על ההישג הראשוני של ליהוק צמד הסטארים.

★★★ 3 כוכבים
Competencia oficial בימוי: גסטון דופראט ומריאנו כהן. עם פנלופה קרוז, אנטוניו בנדרס. ספרד/ארגנטינה 2021, 114 דק'

• ביקורת סרטים
• המסך
• קולנוע זר
• פנלופה קרוז
• פנלופי קרוז
• ספרדית
• ארגנטינה