>> נתלי רשבסקי (למה שלא תעקבו) היא שחקנית לשעבר וסופרת (ואשתו של טל רשבסקי,נוכל ואמן הפסטה), ובשבוע שעבר היא הסבירהבטור אישי נוקב במגזין "את"בדיוק למה היא שחקנית לשעבר ("בסצנת האונס הבמאית לחשה לי: 'עוד מעט זה נגמר' – ואז פרשתי ממשחק"), ואיך יצא מזה שהיא עכשיו סופרת. ספרה הראשון, "מחר הורסים את הבית", ראה אור ממש לאחרונה בהוצאת עם עובד ואתם רוצים לקרוא אותו.

אסופת זיכרונות מתוקים מהולים במי ים מלוחים // העיר של רוני ידידיה
חוויה שמכווצת את הבטן ומענגת באותה נשימה // העיר של הדס גלזר
קסם של פארקים ותחושת מרחבים מופלאה // העיר של קימל-אשכולות

"מחר הורסים את הבית", נתלי רשבסקי (צילום כריכת הספר באדיבות הוצאת "עם עובד")

1. פתוח/סגור (או הטומטומטו בשמו המלא)

בשדרות וושינגטון המטונפות, בין הנרקומנים, המשוגעים והעטלפים שמסתתרים בעצים, יש את הפסטה הכי טובה בעיר. אני כנראה משוחדת, אבל באמת שעוד לא יצא לי לטעום פסטה טעימה יותר מהחמאת מרווה. לפני שנתיים בערך התווספה גם ראגו לבנה ושתיהן ביחד הן סיבה מספיק טובה לאכול גלוטן אפילו שאני רגישה (מקרה קלאסי של אשת הסנדלר הולכת יחפה).
שדרות וושינגטון 26 תל אביב (פלורנטין)

2. פארק המסילה

אסתכן בכך שהרבה כתבו את זה לפני (כמקום אהוב או לא אהוב, הבנתי שמדובר בנושא שנוי במחלוקת), אבל בתור מישהי שגדלה בקניון אני שרופה על הקונספט הזה של כל מה שאת צריכה במקום אחד. שביל ארוך וירוק שאפשר לרכב עליו באופניים עם הילדים, ברים, מסעדות (ביניהן גםאחותו הקטנה/גדולה של הטומטו– לאבה), גלידות, ירידים, הופעות, גינות משחקים ואינספור כרי דשא שאפשר לשבת עליהם עם חברים על בקבוק יין ונשנושים מהקיוסק ליד. אפשר אולי להוציא את הבחורה מהשרון אבל אי אפשר להוציא את השרון וכו' וכו'.

3. עלמא

לפני שנה הצטרפתי לתוכנית העמיתים של עלמא וככה התוודעתי אל המקום עצמו. מעבר לכך שזה באמת אחד הבניינים הכי יפים בתל אביב (תקרות גבוהות, חלונות עץ, מרצפות מצוירות וגג ענקי לשקוע אתו אל הערב), עלמא לא רק יפה אלא גם אופה: יש תערוכות אומנות מתחלפות, קורסים, הרצאות והשקות לספרים חדשים. והכי חשוב יש להם אוסף ספרים מרהיב ואני יכולה לבלות שעות רק להסתכל על הכרכים.
שד"ל 6 תל אביב

4. בית רדיקל

בתקופות קשות כשהייתי צריכה מקום לברוח אליו זה היה המקום אליו נעלמתי כדי לא להרגיש לבד. ראיתי סרטים, למדתי על הסכסוך או העליתי אנשים מתים באוב, ולפעמים יש גם שוק איכרים חמוד ונחמד של תוצרת מקומית. מקום מושלם לרגעים בהם העיר מרגישה בודדה. חוצמזה יש להם את החצר הכי יפה בתל אביב והם מגישים יין טבעי במחיר שווה לכל נפש (יעני יותר זול מיין הבית בבר התל אביבי הקרוב לביתך). וכמובן, יש גם חנות ספרים קטנה וחביבה מאוד.
התחייה 27 תל אביב

5. הסלון של ענת

הכת של ענת – סליחה, הסלון – היא מקום חמים ונעים לעבוד בו על טקסטים, להשתכר עד כלות ולרכל עם ענת עינהר שחוצמזה שהיא באמת אחת הסופרות הכי טובות שכותבות היום בארץ, היא אוצר של ידע, הבנה, חמלה ואהבה אמיתית לכל מה ומי שקשור למילה הכתובה.

6. חנויות ספרים

מאז שאני ילדה קטנה חנויות ספרים מספקות לי את אותה התרגשות כמו חנות ממתקים. אני אוהבת לעבור בין המדפים ולמצוא קלאסיקות שעוד לא הספקתי לקרוא, ספרים חדשים ששמעתי עליהם או חברים ותיקים שקראתי מזמן ואני רוצה להמליץ עליהם לחברים בשר ודם שלי. שום דבר לא ישתווה לתחושה שיש לי כשאני יוצאת מחנות ספרים עם שלל חדש. והעיר גדושה בחנויות שתופסות לי מקום נכבד בלב: המגדלור, האחים גרין, ב׳ ספרים, אובלמוב, סיפור פשוט, רידינג, סטימצקי אלנבי (שיש להם את קומת המרתף שהיא אוצר בלום לחובבי ספרים באופן כללי ולחובבי תיאטרון בפרט) ועוד הרבה אחרות.

7. סטודיו 108

ליין של מסיבות פעם בשבועיים. זה מטונף. זה רועש. זה ממש לא לגילי ואיכשהו אני מגיעה כמעט לכל המסיבות וגם דואגת לנתב את רוב חיי החברה שלי לשם (כי מולטיטסקינג זו לא מילה גסה).
התנופה 5 תל אביב (קריית המלאכה)

8. קולנוע הפסגה

כל קיץ יש את קולנוע הפסגה בימי רביעי וכל קיץ אני שוכחת שיש את זה ומישהו מזכיר לי ואני באה וזה הכי הכיף והכי מגרד ואני נעקצת מלא מסוגים שונים של חרקים, אבל למי אכפת, כי פעם אחרונה שהייתי היה את "מלך האריות" וכל הקהל שר ביחד וזה היה אחד הרגעים הכי מתוקים ויפים בעולם לא כל כך מתוק ולא כל כך יפה.

9. ציונים לשבח כי חייבת:

הענן (בר שכונתי בשולי פלורנטיןובו חצר פנימית שכיף לשבת בה עם חברים, רענן 36)
Fe (בר חדש וטעיםשנפתח על חורבות המוס ז"ל שלא יחסר לאף אחד מלבדי, שדרות וושינגטון 26)
עזרא גבאי (חנות יבשים ותבלינים על נחלת בנימין 101 שנועדה לעזור לכולנו להילחם ביוקר המחייה)
וקפה הרבי בבית חנה הרבי(שבו כתבתי לפחות חצי מהספר שלי אם לא יותר), קומפרט 5.

מקום לא אהוב בעיר:

זה אולי דבר נוראי להגיד, אבל שער הכניסה לבית הספר של הילדים. יש לי חרדות מאנשים בכלל והורים של ילדים אחרים בפרט. האמת שמדובר בבית ספר חמוד ממש ורוב ההורים כנראה גם הם חמודים ממש, אבל בשביל מישהי כמוני לעמוד בתור למקום עם עוד מלא אנשים שאני מכירה אבל לא באמת מכירה ושלא באמת רוצים לראות אותי (או יותר גרוע, ממש שמחים לראות אותי אפילו שלא ברור לי למה) וצריך לנהל איתם שיחות חולין ולפזר מספיק חיוכים כדי שאף לא ישים לב שאני לא זוכרת את השם שלו (עוד יותר גרוע: כשאני לא זוכרת את השם של הילדים או של מי הם הורים בכלל). זה – ממש זה – הגיהינום האמיתי. גרוע משער בית הספר הם ימי הולדת של ילדים מבית הספר אבל א' זה לא מקום וב' תודה לאל הילדים כבר גדולים והורים לא אמורים להישאר במסיבות אלא להתנדף באלגנטיות אל הריק.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
לשמחתי יש הרבה אירועי תרבות בעיר הזו אבל אני אציין דווקא את האירוע האחרון שהלכתי אליו: יום הולדת שנה לאובלמוב שהייתה בסימן עצלנות/דחיינות ובו אנשים דיברו לשם שינוי על הספר שהם לא קראו. עבור מישהי שקונה יותר ספרים ממה שהיא מסוגלת לקרוא, הידיעה שיש עוד אנשים שסובלים מאותה בעיה (גם אם אצלי מדובר בעשרות במקום באחד בודד) הייתה מנחמת מאוד.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
שום דבר לא נתן לי תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה בכל מה שקשור למצב הפוליטי/חברתי בארץ. אבל כל ספר ישראלי חדש וטוב שיוצא נותן לי תקווה שלא משנה מה יהיה, אנשים תמיד ימשיכו לספר סיפורים מסביב למדורה. אז אציין כמה ישראלים חדשים יחסית שקראתי לאחרונה ואהבתי: "החדר הדרומי" של אדווה בולה, "בני טובים" של כנרת רוזנבלום, "האחו החריש אזני" של ענת עינהר, "שמרי נפשך" של קמה ורדי, "ופתאום בוקר" של נעמה דעי, "היו שניים בלי תפקיד" של תמר רפאל, "יש לך הכול" של דפנה לוסטיג ואני בטוחה שפספסתי פה עוד מלא אחרים טובים ונהדרים. אגב – בדיוק קניתי את "חלום עולם הפוך" של אילנה ברנשטיין ואת "העולם הבא" של נטעלי גבירץ ומצפה לקרוא גם אותם.

לאיזה ארגון או מטרה את.ה ממליצ.ה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
יש יותר מדי ארגונים ומטרות שצריכים את כל העזרה שיש לנו להגיש. בסופו של דבר יש אינסוף דרכים לתת חזרה, כל אחד לפי יכולתו, תתרמו לילדים חולי סרטן, למשפחות החטופים, לנפגעי הנובה, לכל מי שנלחם שיהיה פה שפוי, תמיכה באמנות מקומית, אוכל לניצולי שואה, מעברים או איגי, הרשימה הזו לא תיגמר לעולם. אבל דבר ראשון לפני הכול, פשוט תסתכלו אחד לשני בעיניים, חייכו, תגידו תודה, בבקשה וסליחה. אני חושבת שאם האנשים שמנהיגים אותנו היו עושים את זה כבר היה פה הרבה יותר טוב.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
בעלי העסקים הקטנים שהופכים העיר הזו למה שהיא. אמנים שמתעקשים ליצור אומנות ללא תמיכה ונאבקים למלא אולמות של חמישים אנשים. מוזיקאים שניגנו בלוויות ובתי חולים בזמן שבחו"ל ביטלו להם את כל ההופעות. כל מי שאיבד משפחה וחברים במלחמה הזו. כל מי שעשה מילואים או שירת. כל מי שהגיע אפילו פעם אחת להפגין. והכי חשוב הבעלים שלי, כי הוא תמיד אוהב שמרימים לו, אז למה לא בעצם?

מה יהיה?
אני ממש לא הבן אדם לשאול. יהיה רע. ואז מתישהו יהיה טוב. ואז שוב רע. לא סתם אומרים שההיסטוריה לעולם חוזרת.

• העיר שלי
• ספרות ישראלית
• טומטו
• פארק המסילה
• בית רדיקל
• ספרים
• גן הפסגה
• ענן בר
• עזרא גבאי
• בית חנה הרבי

>> גפן רון, 27, היא זמרת יוצרת שנולדה למוזיקה, השתתפה מגיל שש בעשרות מופעים על במות גדולות, בוגרת להקה צבאית ולימודי מוזיקה והפקה (פלוטו). במרץ 2023 היא הוציאה את הסינגל הראשון שלה, וביום רביעי הקרוב (2.4) היא תשיק בהופעה את EP הבכורה החושפני שלה "חלום מפואר", ובו היא כותבת בלי פילטרים את הכאבים, הפחדים והתשוקות שלה.אם היינו אתם היינו באים.

>> הביסים הכי טובים וחוויה שמוציאה אותי מעצמי // העיר של אריק שנברגר
>> להביט בים מלמעלה ולהיות תיירת בתל אביב // העיר של סיון טלמור

1. שוק לוינסקי

אני גרה בלוינסקי, והשוק נמצא ממש לידי, וזה אחד המקומות שאני הכי אוהבת בתל אביב. הוא תמיד מרגיש לי כמו בית – תוסס, חי, מלא בבתי קפה מדהימים, חנויות מיוחדות ואוכל מעולה במחירים נוחים. יש בו אווירה של יצירה, צבעוניות ושמחה שתמיד עושה לי טוב.

2. פארק המסילה

אחד המקומות שאני הכי אוהבת בעיר. כיף להסתובב שם, לקחת את הכלב לסיבוב או פשוט לשבת ולכתוב. אפשר לבוא בבוקר או בערב, ובכל שעה יש אווירה אחרת. לפעמים יש שם מכירות חמודות של עסקים מקומיים והופעות באוויר הפתוח, שזה תמיד כיף.

3. בית חנה הרבי

מקום שמצליח לשלב בין קפה טוב לאימון טוב. אני אוהבת כושר, במיוחד בתקופה האחרונה – זה הפסיכולוג שלי. בבית חנה יש את המאמנים הכי טובים, והאווירה תמיד נעימה, בין אם זה לאימון, לקפה או ליום עבודה על הלפטופ.
הרבי מבכרך 6

4. בארבי יפו

הייתי שם לא מזמן בהופעה, והסאונד פשוט מדהים. כיף שיש מקום חדש עם וייבים מעולים שנותן חוויית הופעה חזקה. תמיד טוב להתנתק קצת ולהיות מוקפת במוזיקה טובה.

5. הטיילת

הטיילת תמיד כיף – זה מקום מושלם לסיבוב, לפעמים סתם לנשום אוויר, לפעמים לשתות קפה או לכתוב. זה גם מקום נהדר לסיים בו דייט בשקיעה עם הבן זוג או עם חברות, או סתם להסתכל על הים ולהתמלא באנרגיה טובה. הים תמיד מרגיע אותי ומספק רגעי רוגע בתוך כל הטירוף של היום-יום.

מקום/תופעה לא אהוב.ה בעיר:

התחבורה הציבורית.אני חיה על תחבורה ציבורית – אוטובוסים, רכבות קלות, כל מה שיכול להביא אותי ממקום למקום בלי רכב. הייתי שמחה אם היא הייתה יותר טובה, מדויקת ובעיקר עם תדירות גבוהה יותר, במיוחד בלילות ובסופי שבוע. תל אביב היא עיר שאמורה להיות נגישה, אבל לפעמים התחושה היא שהתחבורה הציבורית עדיין לא עומדת בקצב שלה.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון פתח לך את הראש או את הלב?
ראיתי את "שק של סנטימנטים", סרט הדוקו על מופע האיחוד והפרידה של כוורת, וזה היה פשוט מרגש. לצערי, לא הצלחתי להשיג כרטיסים להופעה, אבל הסרט עצמו נתן לי המון השראה. כוורת זו להקה שגדלתי עליה, והיא עיצבה חלק גדול מהטעם המוזיקלי שלי. לראות את הדרך שהם עברו, את היצירה שלהם ואת האנרגיה שהם מביאים – זה פשוט מטורף ומעורר השראה.

איזו יצירה נתנה לך כוח מאז תחילת המלחמה?
הספר"יומן החלמה". אוסף שירים של נשים שמתארות את מה שהן עברו מה-7 באוקטובר ועד היום. הייתי באירוע ההשקה בצוותא, והיה שם פאנל של נשים כל כך מעוררות השראה. זה ספר שמביא המון כוח, הזדהות והשראה, במיוחד למי שעוסקת ביצירה בתקופה כזו.

לאיזה ארגון היית ממליצה לתרום או להתנדב?
למטה משפחות החטופים. הם פועלים מסביב לשעון כדי לשמור את הנושא במודעות הציבורית, ללחוץ על קובעי המדיניות בארץ ובעולם, ולתמוך במשפחות שעוברות את התקופה הכי קשה שאפשר לדמיין. זו לא רק תרומה כספית – זה גם מסר של סולידריות ואכפתיות. כל עזרה יכולה לעשות הבדל אמיתי. אני הולכת להפגנות ומאמינה שכולם צריכים לחזור הביתה עכשיו.

מי התל אביבי/ת שצריך להרים לו/לה כרגע?
אני רוצה להרים לעדן עמית, צלמת וידאו וסטילס מוכשרת בטירוף, אמנית בנשמה, ויותר מזה – חברת ילדות שלי מאז כיתה ד’. מאז שאני זוכרת אותה, היא תמיד עם מצלמה ביד, רואה את העולם דרך העדשה. עדן לא רק מתעדת רגעים, היא יוצרת אמנות, כל פריים אצלה מרגיש כמו סיפור שלם. היא צילמה לי את הווידיאו קליפ לאלבום ואת תמונת הקאבר, והתוצאה פשוט וואו. היא מצליחה ללכוד רגעים בדיוק כמו שהם מרגישים, עם רגש ואמת נדירה. תל אביבית, יוצרת בחסד, ואני כל כך גאה בה. אם אתם מחפשים צלמת ואמנית שתעשה קסמים עם המצלמה – היא הכתובת.

מה יהיה?
למרות שהתקופה שאנחנו חיים בה מורכבת וקשה, יש בי גרעין של אופטימיות שעוזר לי לקום בבוקר, ליצור ולעשות. אני מאמינה בנו, שאנחנו נצא מזה, ושיום אחד כל זה יהיה מאחורינו. בתחילת המלחמה, כשהחרדה הייתה בשיאה ואף אחד לא ידע לאן זה ילך, החלטתי לכתוב שיר שיזכיר לי שיום אחד נהיה אחרי. קראתי לו ‘ביום שאחרי’ והוא היה כמו נקודת אור עבורי. השיר הזה, שהוא חלק מהאלבום שלי, נתן לי כוח להיאחז בתקווה, והלוואי שהוא יוכל לתת את אותה התחושה גם לאחרים.

• העיר שלי
• אינדי ישראלי
• שוק לוינסקי
• פארק המסילה
• טיילת תל אביב
• בארבי
• בית חנה הרבי
• תחבורה ציבורית בתל אביב

>> 27 ארוחות סילבסטר ונובי גוד שתוכלו לחגוג בהן עד השנה הבאה
>> בירת האימפריה: מקדש הבירות של תל אביב משתדרג בדרך ללב שלכם

1. חוף הצוק הצפוני

כשהייתי ילדה חשבתי שבכל מדינה השמש שוקעת בים. רק כשגדלתי הבנתי שזה חקוק בהוויה הישראלית שלי. אה, וזה שזה טעות. החיבור שלי לים קשור מאוד בטרגדיות המלחמה ובצורך שלי לייצר מקום מפלט בטבע. משהו שייתן רוגע ואוויר לעומת הלחץ של האזעקות והמתח שסגר עליי. באיזשהו מקום, חשבתי לעצמי שבמקרה של שני צדדים שנלחמים אחד בשני ואנשים יורים מכל הכיוונים, ויש פחד מפריצת מחבלים לבתים ואין ספור חששות, הים הוא אולי המקום הכי בטוח שיש. האוויר הטוב שיש לים להציע, הדשא הירוק שכפות רגליי מרגישות והנוף שממלא לי את הלב, במיוחד בשקיעות, עזרו לי לעבור את השנה וקצת האחרונות יותר מכל דבר אחר. הייתי לוקחת איתי לשקיעות כל פעם חבר.ה אחרים והיינו עושים כזה שיחה על איזה מהמם יהיה כשהכל יעבור, סוג של מניפסטינג הדדי שכזה. ים ומדיטציה זה המתכון לשפיות לדעתי. ואיזה כיף לנו שתל אביב זוכה לראות את השקיעה מהים, זה מדהים בעיניי. בעתיד אני לגמרי רואה את עצמי פותחת קבוצה בשקיעה אפילו יש לי שם: Sunset Club. תודו שזה חמודי.

2. בית חנה הרבי

פינת עבודה, ספורט ומסעדה שכיף לעבוד ממנה ולהיתקע יום שלם. אם הייתי יכולה הייתי גרה במקום. חלק מהפלא של פלורנטין, באופן אירוני, זה שהיא שכונה קצת מלוכלכת ומאוד מרעישה, אבל אם נכנסים למרחב של בית חנה הרבי מגלים מטמון אינסטגרמי שכולו מקדש ל-well being. זה התחיל בתור סטודיו לאימונים, ומפה לשם הצטרפו אליו בית קפה הרבי החמוד והלא מתיימר ומרחבי עבודה בכל הבניין – חדר ישיבות ופינת עבודה שקטה (פתוח למי שמנוי). תענוג לבקר שם ולהעביר כמה שעות טובות של עבודה שכוללות אימון וארוחה. ישבתי יום שלם עם האני, הכלבה השועלה שלי, והרגשתי כל כך בבית.
הרבי מבכרך 6

3. שוק התקווה

ה-שוק של העיר בעיני. ה-אס של כל שווקי האוכל בתל אביב. בגדול, התקווה זה אזור שנמצא בין לבין, תקוע בין עבר לעתיד, בין שכונה במושב לעיר, בין עוני ואוכלוסיות מוחלשות להיפסטרים ואמנים, בין גזענות לבין רוב של להטבפאקים. יש בתקווה קסם כזה שקשה למצוא כבר בתל אביב. מיקס שברוב השכונות נעלם או לא נמצא באיזון הנכון. יש משהו גולמי, גם בבתים וגם באנשים. כשגרתי בתקווה ולימדתי משחק בסטודיו של יורם לוינשטיין, הייתי הולכת לשוק כל שישי, תמיד עם עגלה כזאת של זקנים, מנווטת בין האנשים. מבחינתי השוק הזה הכי מדהים שיש ומכיל בתוכו את כל מה שטוב בעולם. פירות וירקות הכי טעימים, מעדניות, קצביות וחנויות דגים, חנויות תבלין, אין דבר שאי אפשר למצוא בשוק. אווירה מעולה ותחושה של שכונה. התחושה הזאת שהרוכלים כבר מכירים אותי, אומרים לי שלום, נותנים לי לטעום מאיזה פרי שחתכו, שיש מוזיקה והחיוכים זורמים גורמת לי חום בלב. כל כך מתגעגעת לזה. פחות מתגעגעת לצפיפות, אבל בשביל זה באים בשעות אסטרטגיות, לפני שהשוק נסגר.

4. אמירה

בית הקפה של דודו טסה ביד אליהו.פנינה כזאת מתוקה, צנועה ובול בפוני. חברה טובה המליצה לי וזה אחלה של מקום עם אווירה נעימה, לא רועשת וקלילה. הכי כיף לשבת לכתוב שם, לעבוד עם המחשב או סתם לעשות הפסקה קטנה עם איזה קפה וטוסט עם חברים. יש באמירה איזו פשטות כזאת, האוכל והתחושה הכללית לא מתנשאים עליך.
הפלמ"ח 28

5. הנילוס

קודם כל, בקומה העליונה בנילוס חגגו לי במסיבת הפתעה את יום ההולדת ה-30 שלי, אז ברור שתהיה לי חיבה יתרה למקום והרבה זכרונות ממנו. הרבה מערבי היציאות שלי התחילו שם וזרמו לאיזה מועדון (הרבה לפני המלחמה והעצב ששורר בעיר). אבל כן, וואלה, חייבים להודות שהנילוס מכיל בתוכו את כל מה שצריך בשביל להיות בר תל אביבי ראוי: מיקום עם אדג' (כרגע צופה לקיר בנייה לעוד קו של הרכבת הקלה, לפחות מקשטים שם קצת), מוחשך בדיוק במידה, שירותים גדולים (למבינים), תפריט מעולה וקליל שבא בטוב ובעיקר אחלה של אווירה. מזכיר לי את התקופה שבה הייתי נוהגת לסיים את הערב בבוקר 🙂
אלנבי 33

מקום לא אהוב בעיר

אחד האזורים הכי מפוספסים כרגע בעיר זה ברצועת טיילת החוף שמסיימת את תל אביב ומתחילה את יפו העתיקה, דרומית לצ'ארלס קלור. זה הפך לאזור בנייה חסום בקטע אלים ומגושם לניווט. איזה פספוס. זאת נקודה אסטרטגית תרבותית בעיניי, שצריכה להיות גשר פתוח בין עזות המצח והעסיסיות התל אביבית לבין הקסם הקדום והתפילות עם רבעי הטונים של יפו העתיקה. אני כולי תפילה שיעשו שם פארק עם חנייה חינם ומרחבי דשא יפים ובתי קפה שימשיכו את ההרמוניה התרבותית של צ׳ארלס קלור. לא ברור מה בונים שם, אבל זה נראה עוד מבנים ומקומות שיסתירו את הנוף של הים ויחסמו את העיר מהטבע היחיד שנשאר לה – ים.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
ההצגה "צ'ילבות", שכתב עומר קרן ומשחקים בה הרבה משחקנים.ות היותר אדירים שיש בעיר, הזכירה לי את כל מה שאני אוהבת ושונאת בלהיות שחקנית תיאטרון. יש להצגה הזאת כל כך הרבה הומור ורגישות. היא מציגה מערכות יחסים בצורה מאוד מרגשת. יצאתי דומעת מההצגה, עם טעם של געגוע.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
במלחמה יש כל כך הרבה חוסר שליטה, שהבנתי די מהר שאני צריכה לשלוט בעיקר על המחשבות, האנרגיה והבריאות שלי עצמי. תובנה שאומרת שאין לי ספציפית באמת איך לתרום כרגע, אז להישאר בוייב טוב וחזקה יהיה אולי הכי חכם וייתן השראה וכוח לסובבים אותי. חלק מזה זה לפקוח עיניים לגבי מה אנחנו מכניסים לגוף ותהליכים פוליטיים שעובר המזון שלנו. הספר"הפוליטיקה של האוכל" מאת אורי מאיר צ'יזיקשופך הרבה אור ועוזר להחליט החלטות טובות יותר לעולם טוב יותר.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
כל תרומה היא טובה בעיניי. אני בעד ננו-תרומות, זה תמיד מרגיש שצריך כאלה. אפילו להכין סיר לחבר שחזר ממילואים שבחיים לא יהיה לו אומץ לבקש, או להתקשר יותר ולשים לב. לשמור על חיה או על ילדים ופשוט להיות שם, כל עוד אפשרי. לתת יד בין אדם לחברו. לשכנים. קהילתיות זה המפתח.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
יש כל כך הרבה. בתל אביב יש הרבה מאוד יזמים.ות, אמנים.ות שמגיע להם את תואר הכבוד והרמות של הביוקר. אבל באופן אישי אני רוצה להרים לרותם סוויסה שבימים כתיקונם מנהלת הצגה ("כראמל" בתיאטרון אורנה פורת) ומפיקה ובשנה האחרונה עסקה בעיקר במילואים ובאיך לתרום למדינה. באותה שנה שבה היא מתחתנת עם זוגתה והרבה שינויים אישיים, היא גם הצליחה לשמור על אחרים ולנחם ולעזור לכל כך הרבה פצועים ופצועות, משפחות שחיכו שאהוביהן יחלימו מפגיעות המלחמה. היא ישבה לצד מיטות פצועים ועזרה למשפחות רבות בחוסר האונים הזה. מעוררת הרבה גאווה ונותנת תקווה לנו בתור עם. שאפו ענקי. ואני מחכה כבר לראות אותה עם היוזמות שהיא מבשלת, בשגרה החדשה, ואת המלחמה מסתיימת.

מה יהיה?
שאלה גדולה. מאמינה שיהיה טוב, שצריך לכוון את הלב ואת המחשבות כל הזמן – להזכיר לעצמנו ולאחרים לאיזה כיוון אנחנו רוצים ללכת. באופן אישי משתדלת להתאמן בזה באופן יומיומי, להקרין אור ולשדר עסקים כרגיל. זה הניצחון הכי חשוב שיהיה לנו על המלחמה הזאת או כל מלחמה שתבוא עלינו.

• העיר שלי
• תיאטרון המשולש
• בית חנה הרבי
• הנילוס
• קפה אמירה
• חוף הצוק
• שוק התקווה

1. חזי הירקן

אני גרה כבר כמעט שנה בשכונת התקווה ולומדת בבית הספר למשחק של יורם לוינשטיין. לשותפה שלי – טלי – ולי יש נטייה לא לקנות מצרכים הביתה, שלא לדבר על לבשל אותם. הימים שלנו עמוסים נורא, עד כדי כך שגם חיתוך פירות מסתמן כמשימה בלתי אפשרית. איזה כיף שנמצא לנו חבר בשוק שמוכן לחתוך לנו אבטיח בקופסא בכל שעה, מתנה לכל מי שרוצה להרגיש במיקונוס בין השיעורים.

>> העיר של אסיף אלקיים: בין המקורות הירוקים לקלישאות המוצדקות
>> אוכלים חומוס. מדברים על פורנו. זאת העיר של ליאת אלקיים

2. בית חנההרבי

ספורט מאתחל לי את כל המערכות מחדש – מרגיע, מספק, ומקום טוב להזכיר לעצמי שאני אחראית ליעדים של עצמי. פילאטיס, יוגה, ריצה. בבית חנה התאהבתי מחדש באימוני תחנות – כשנשים מדריכות איך להרים משקולות זה הכי וואו סקסי. מכורה ללהזיע את החיים שלי, להתקלח ולהמשיך את היום כאילו ניצחתי משהו.הרבי מבכרך 6

3. קולנוע יפו

אני כמעט אף פעם לא מצליחה לראות סרטים בבית, תמיד מרגיש שיש משהו מהותי יותר לעשות. אני אוהבת סרטים, ועוד הכי בעולם אוהבת מקומות רומנטיים. קולנוע יפו הוא המקום הכי רומנטי שיש, שמקרין את הסרטים הכי מושלמים שיש, עם ג׳סמין מושלם ופופקורן. אם אחרי הסרט גם יש גלידת מגנום מהסופר ליד אז בכלל החוויה הגיע לכדי שלמות.מרזוק ועזר 14

4. מיראז' ג'אז קיסה

נגרוני. מלא נגרוני. כמה שיותר יותר טוב. חמישי או שישי בערב. מאז שהחלטתי באופן שקול ורציונלי שנשבר לי הלב, אז גם הבנתי שזאת השיטה היחידה שעובדת לאיחוי. אני הקלישאה של עצמי – שיכורה, מביכה, עם חברים, מוזיקה, פיצה. זה עובד, נשבעת.רחוב 3817, פארק המסילה

5. תיאטרון גשר

כל פעם שיש לי איזשהי נפילה בביטחון העצמי כשחקנית בתחילת הדרך וכל החלומות נהפכים גדולים עלי, אני מחכה שירד הערב ואלך לשבת במזרקה מול תיאטרון גשר. בגלל שראיתי כבר את כל הרפרטואר, לפעמים רק לשבת במזרקה ולראות קהל חגיגי מחכה מחוץ לאולם עם כוס יין ואוויר של ים, מזכיר לי כמה האומנות עוד מקודשת ויפה ויש מי שמחכה לה. מתישהו גם סבתא שלי תעמוד שם ותחכה לצפות בי – וזאת המחשבה שמתניעה לי את כל האמביציות מחדש.שדרות ירושלים 9

• העיר שלי
• תיאטרון גשר
• מיראז' ג'אז קיסה
• קולנוע יפו
• שוק התקווה
• בית חנה הרבי