Time Outתל אביב הוא חלק מרשת Time Out Global — רשת מדיה בינלאומית הפועלת ב-360 ערים מרכזיות וב-60 מדינות ברחבי העולם. Time Out הוא אחד ממקורות התוכן המקיפים והאמינים ביותר בתחומי התרבות, הקולינריה, הבילוי ותיירות עירונית. התוכן, שמתעדכן 24/7, נכתב ונערך על ידי צוות עיתונאים מקצועי מקומי בישראל, בהתאם לסטנדרטים של Time Out העולמית.
הקבב הטוב בעיר והארוחה שצובטת בלב. זאת העיר של און משען
און משען (צילום ספיר קוסה)
"העיר שלי" - מדור שבו בוחרות דמויות עירוניות מוכרות את המקומות האהובים עליהן. והפעם: און משען, השף החדש של בושוויק, על המקום שמחזיר אותו להיות ילד בקיבוץ ועל הפסטה-נאצי הכי אהוב בתל אביב. נהיינו רעבים
את יהודה הכרתי לפני שנתיים כשחזרתי לארץ לביקור והתמקמתי ביפו. בשנים של טיולים ראיתי גרסאות כל כך מפונפנות לפיתות, שלפעמים כיף להתנחם בפיתה עם בשר מעולה ויד מקצועית. אני נשבע שיש לו את הקבב הכי טוב בעיר. על הדרך ועם האוכל, יהודה הוא איש שיחה מיוחד ואקסצנטרי, כמו שאני אוהב.בן זומא 3
לפני כמה שנים התחלתי את הקריירה הישראלית שלי ב-eatwith. עם הזמן הכרתי מלא אנשי אוכל ואחד מהם הוא יונתן גלעדי. ליונתן יש סטודיו מגניב לאללה בדרום תל אביב, ואחרי ארוחה משותפת שלנו באחד הביקורים בארץ התאהבתי באוכל שלו. ברזומה שלו יש את יועזר ועוד מלא מקומות מדהימים בעיר.
טל רשבסקי, או איך שאני אוהב לקרוא לו בלי שהוא יודע, "pasta nazi”, מכין את הפסטה הכי טובה בתל אביב. הגישה שלו לקולינריה היא רומנטית. כל שיחה איתו היא חוויה, והדגש על איכות כל צלחת גורם לי להתרגש כל פעם מחדש. חשוב מאוד לבדוק אם טל פתח ביום שאתם באים – כרומנטיקן קולינרי אמיתי הוא עובד רק כשיש לו מוזה.שדרות וושינגטון 26
יש לו כוכב מישלן. אפי מהסביח הוא האליל שלו. העיר של גל בן משה
שף גל בן משה, פאסטל (צילום בן פוקס)
"העיר שלי" - מדור שבו בוחרות דמויות עירוניות מוכרות את המקומות האהובים עליהן. והפעם: שף גל בן משה מסגיר שני סודות יפואיים טעימים במיוחד, עף על השווארמה של הבסטה ומפרגן כמו כולם לתגלית הגדולה של משייה. זאת תל אביב שלו
כולם ממליצים על חנן מרגילן וגם אני מאוד אוהב את המקום, אבל כדי לגוון החלטתי ללכת הפעם על זלמניקו, לפני הכל בגלל הסופריטו שהוא ממש טעים. יהודה הוא אנציקלופדיה מהלכת לאוכל ולמסעדנות, איש שעבד עם כולם ומכיר את כולם ומהשפים האלה שיש להם כישרון וידיים מזהב. בפעמיים האחרונות שהייתי שם כל מה שיצא מהמטבח היה טעים בטירוף. יש כיום מעט מאוד מקומות שמצליחים להעמיד תבשילים טעימים וזלמניקו הוא אחד מהם.בן זומא 3
ההמלצה הזו חצי אישית כי ערן שרויטמן הוא חבר טוב. בחצי השני של ההמלצה, הלחם שלו פשוט מצוין. קורנדביף בלחם מחמצת והרינג בפרעצל זו ארוחת הבוקר האהובה עלי. הסניף ברחוב גאולה מהמם, יש בו אנרגיות טובות, מאפים אדירים וקפה מעולה, ואת המנהל יונתן מן שהוא איש מקסים. מכל הסיבות האלו אני משתדל לקיים את כל הפגישות שלי שם.גאולה 44
הפרעצלים של שרויטמן. צילום: יח"צ
3. משייה
לפני שאמרתי "כן" לאיציק חנגל, הבעלים של פאסטל, עשיתי סיבוב מסעדות כדי לבדוק מה יש בעיר. ומשייה היא התגלית הגדולה שלי. גיא אריש מבשל חכם, יצירתי וטעים והוא עושה את שלו מבלי להתפשר, פקטור שממוקם אצלי גבוה ברשימה. נדיר לראות מישהו צעיר ומוכשר שמבשל כל כך חכם ובוגר ועם אמת משלו, שזה דבר חשוב בעיר הזו.מנדלי 5
משייה (צילום: אסף קרלה)
4. אל קלחה
משייה ואל קלחה הם שני המקומות שהכי קשורים בסיפור הזה. גיא אריש גר קרוב לאל קלחה ואנחנו נפגשים שם הרבה. לקרוא לאל קלחה חומוסייה זה מעליב. זיזו טבח במלוא מובן המילה, שתמיד לומד ומקפיד להשתפר. הפאתה שלו היא אחת המנות הטובות בתל אביב, שהפכה בשנתיים האחרונות להיות איקונית, והיא אחד הדברים הכי מעוררי השראה שאני אוכל בארץ. מעבר לכך לזיזו אין שום פרופורציות לגבי הכמויות שאנשים יכולים לאכול. בכל פעם שאני שם הוא מוציא לי כמות אוכל אדירה ושואל למה לא סיימתי. מנת ביצת עין עם פול וסמנה היא ביס בוקר מטורף שמשתווה לפאתה ולפלאפל הממולא.סלמה 3
הפאתה של אל קלחה (צילום: קרינה גנץ)
5. מפגש רמב"ם
אני מניח שכולם מדברים על מפגש רמב"ם בזמן האחרון כי הדברים שאנשי הבסטה עושים הם בהכרח טובים ומקצועניים. על זה הם הפקידו את אפי רז, שלוקח את השווארמה לרמה עוד יותר גבוהה. אפי הוא בונה הפיתות מספר אחת ביקום והייתי אוכל אצלו בטשרניחובסקי ארבע פעמים בשבוע. הוא המציא את מטבח הפינצטות וכל מנה שלו היא פיין דיינינג, שפשוט מוגש בפיתה במקום בצלחת. הוא אחד האנשים שאני הכי מעריך בתחום האוכל בארץ.רמב"ם 3
מרימים לשדרות ירושלים: עבודות הרכבת הקלה מאיימות להרוג את העסקים ברחוב ובסביבתו, רבים מהם טעימים מכדי לסבול. איפה כדאי לאכול בורקס טורקי, כנאפה פלסטינית וקבב בולגרי?
לא בתמונה: שדרות ירושלים הנטושות בעבודות הרכבת הקלה. קזינו סן רמו (צילום: סטודיו או לה לה)
על התלאות הפוקדות את התושבים ובעלי העסקים בשדרות ירושליםכבר סיפרנו הרבה. גם עלהחנויות הקטנותשזה הזמן לפרגן להן ולהגיע אליהן במיוחד – אם רוצים שמשהו מהשדרה הזאת יישמר – כבר דיווחנו. אבל עבודות הרכבת הקלה פוגעות גם ברחובות שמסביב לשדרה, ובהם, הרחק מההמולה הטרנדית של שוק הפשפשים, מסתתרים כמה עסקי מסעדנות ופנינות קולינריות קטנות שרבים יצטערו אם לא יצליחו לשרוד את שנות השיפוץ בשדרה. זה הזמן לרוץ אליהם, כי כמה הזדמנויות כבר יש לכן לעשות משהו טוב תוך כדי שטעים לכן?
>> קפה אלברט, בת עמי 6
היצע פנטסטי לטבעונים ונמנעות הגלוטן, עוגיות מרציפן שאין כמותן בכל העיר, והכי חשוב: המוזיקה תמיד מעולה. המלצת המערכת: "טבעוני הצבעוני".
מוזיקה מעולה ונטולת גלוטן. קפה אלברט (צילום: ליאת שניטמן)
>> מיכאלנג'לו, חנינא בן תרדיון 2
בסמטה נחבאת ליד השדרה ולצלילי מסגד שכן נמצאת קפה-מסעדה טבעונית עם הרגשה ביתית באמת. אל תפספסו את הקוקטיילים המושקעים (והטבעוניים)!
>> מועצת גדולי הפלאפל והשווארמה, שדרות ירושלים 11
בשדרה מאז 1950. קחו את הפלאפל לספסל לצד המזרקה, עם הגב אל השדרה שבתהליכי שיפוץ, ועם הפנים אל הבניין היפה של תאטרון גשר – ותרגישו לרגע בחו"ל.
אף רכבת קלה לא יכולה על הסטייק וואגיו הזה. שיפודי איציק הגדול (צילום: אנטולי מיכאלו)
כולם מכירים את אחת ממסעדות השיפודים הכי אהובות בארץ. אם זה תלוי בקהל היא תשרוד לא רק את עבודות הרכבת הקלה אלא גם מלחמה גרעינית.
>> Coffee roasters, סגולה 15
קפה משובח לכל דורשת שמתכנה לפעמים "סגולה" (לשעבר קפליקס). תוכלו לקחת את הג'ירפה (כן, זה מסוג התפריטים האלו) לכיכר נגה הפסטורלית, בה הותקנו לצד כל כיסא וספסל מחזיקי ספלי קפה מעץ ממוחזר בחסות MOLET.
>> פיצה תיאטרון, שדרות ירושלים 5
בואו לנשנש סלייס לצד הקהל שיוצא מהצגה בתאטרון גשר, בוייב זריז אבל טעים
>> קפה עלמה, שבטי ישראל 14
השכונתי של השדרה. מאזטים טבעוניים (כן, זה פאטה אגוזים) בקפה עלמה (צילום: אפיק גבאי)
בית הקפה השכונתי של אזור השדרה בואכה יהודה הימית. אווירה ביתית, מאפים מעולים מפיס אוף קייק הסמוכה ותצפית נוחה על התור לאבו-חסן.
>> מאפה לאון, עולי ציון 17
מלחמות הבורקס ביפו ניטשות כבר עשורים ארוכים, אבל הבורקס הבולגרי של לאון (מבצק פילו אמיתי וללא מרגרינה) הוא הדבר האמיתי. ועוד לא דיברנו על הבואיקוס והסוטלץ'.
>> יאפא כנאפה, עולי ציון 24
הכוכבת העולה בשמי הכנאפה התל אביבית, עם טוויסט של גלידה טורקית שהופכת את המנה לשילוב המושלם של חם-קר-מתוק-מלוח-קריספי-נמס. שווה את התור.
לא בתמונה: הגלידה הטורקית שעושה את הטריק. יאפא כנאפה (צילום: נטלי יפה)
>> זלמניקו, בן זומא 6
מבקר אוכל הרחוב של טיים אאוט כבר קבע:תחנה חובה לחובבי הקבבמבית היוצר של האיטליז המוערך הסמוך "הבשרים של זלמן" (ובלי התורים של ג'סמינו).
בשר בפיתה כמו שיפו אוהבת. זלמניקו (צילום: שלומי יוסף)
>> פינת הבלקן, עולי ציון 32
מסעדת פועלים כמו פעם, באווירה משפחתית חמה, עם מגוון תבשילים בלקניים יותר ופחות וקבב בולגרי מעולה במחירים עממיים. לאנץ' מושלם.
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
ארטיזנים ובעלי מלאכה גסטרונומים החלו להבין בשנים האחרונות את מה ששוכרי דירות בעיר מבינים כבר שנים: אפשר לחתוך את המתווך. פיזית. קצביות ומוכרי דגים החלו למכור את תוצרתם מוכנה לאכילה בעצמם. כך, החור בקיר של קצביית מיטמרקט בשוק הכרמל נהפך מהר מאוד למסעדת בשרים מצליחה, והחנות "דגי בטשון" פתחה בר קטן ונהדר שמציע את דגי ושרצי החנות מטוגנים או על הפלנצ'ה. למועדון המשובח הזה החליטה להצטרף "הבשרים של זלמן", אחת הקצביות האיכותיות וכבר-די-וותיקות בעיר. כלומר, בעיר יפו.
ליד הקצבייה, בחלל לא גדול בסימטה שיוצאת משדרות ירושלים, פתחו את "זלמניקו" להרצה. כמה פתחו להרצה? על הקרמיקה, בטוש, ליד התפריט, עדיין כתובים המצרכים שעוד צריך לקנות. קוטל זבובים, נייר מגבת. בכניסה מושיק ומוטי, הבעלים של הקצבייה, עומדים עם חברים ולקוחות שהגיעו לטעום. ופה אולי יש צורך להגיד: יש משהו לא הוגן בלכתוב ביקורת על מקום בהרצה, שטרם הכריז על פתיחתו, ואפילו מסרב לגבות מחיר מלא (הייתי צריך להתמקח על הזכות לשלם). אלא, כמובן, אם כבר בהרצה היה מצויין.
זלמניקו (צילום: שלומי יוסף)
התפריט המסתמן הוא כזה: קבב, מעורב, פרגיות, ועוד מיני בשרים לפי מה שמתחשק ויש טרי בקצבייה. ובוריק. על הדנטרוציה של החלבונים במקום (כלומר, על ההכנה של הבשרים והבוריק) אחראי יהודה ארג'ואן, שף שמתמחה באוכל מגרבי וצרפתי. עם הזמנת הקבב, הוא צולה כמות נכבדת של קציצות, פותח את כיס הפיתה ולפני שהוא מתחיל למלא אותה ממרחים, יוצר קשר עין ושואל: "אתה סומך עליי?". כל הנשים בתור מתחילות לבייץ.
יהודה מורח חריף, סלסת עגבניות, אריסה עדינה ונהדרת שהם עושים במקום, קצת חריף, ממרח שהוא טוחן משום וחמוצים, ואז מוסיף קצת כרוב לבן (על שליכטה של טחינה ויתרתי). הביס שמתקבל הוא נהדר ושונה. הקבבים, כיאה למקום, משובחים. שומניים, מתובלים במתינות וקצוצים עם עלים ובצל. הצלייה חותמת אותם יפה מבחוץ, ומבפנים יהודה משאיר אותם אדומים ובשרניים. הממרחים המיוחדים למקום יוצרים פיתה שכל ביס בה מגוון. ממש לקראת הסוף, כשהפיתה החלה להתפרק לי מעט, החלו לצעוק עליי יהודה ומוטי שזו לא הפיתה שהם ישתמשו בה כשהמקום יעבוד באופן רשמי. איזה חמודים. כיף לדעת שהביס הזה רק הולך להשתפר.
הבא בתור הוא הבוריק. יהודה סוגר בטיגון העמוק עלה בוריק עם תפוח אדמה וביצה, דוחף אותה לפיתה, ושואל "אתה סומך עליי?". אני עוצם עיניי ונופל אחורה. אותם ממרחים נמשחים בבפנוכו של הפיתה בתוכה מוגש הבוריק הרותח בשלמותו. הביס חושף שיהודה משאיר את הביצה מעט חיה יותר מהמוכר, מה שגורם לה לנזול ולהתאחד עם הממרחים. יחד עם הקריספיות של הבוריק, הביס הוא פשוט נהדר.
"זלמניקו" עוד לא נפתחה רשמית. הביסים עוד צפויים להשתכלל, ויש רק לקוות שהם ינצלו את המבחר הקרניבורי בקצבייה כמו גם את המנעד הקולינרי הרחב של יהודה כדי להגיש גם פיתות נדירות יותר מקבב מצוין. אבל כבר עכשיו אפשר לסמן בגוגל מפס מקום שחייבים לעבור בו בצפון יפו. איזה כיף.
זלמניקו (צילום: שלומי יוסף)
כוכבים:4.5
טעים:ממש
וייב:אנחנו יודעים מה אנחנו עושים ואנחנו חמודים לגבי זה
מחיר:עוד לא ברור, יהיה בסדר
טבעוני:בוריק עם תפו"א
זלמניקו, בן זומא 3
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
שיפוד מושחת: האיטליזים שיספקו את הבשר הטוב ביותר ליום העצמאות
כל השנה אנחנו חברים של טופו, אגוזים ונבטוטים (נשבעים!), אבל מדי כמה זמן אנחנו נזכרים שאנחנו בסך הכל אנושיים, נתקפים בתאווה חייתית ולא עוצרים באדום. יום העצמאות המתקרב הוציא אותנו למסע בין האטליזים המצטיינים בתל אביב רבתי. כי אם כבר בשר, אז מהמומחים לדבר. אומרים לנו שיש סטייק אחר – הביאוהו לכאן
אחד הסודות השמורים של הפודיז הוא החווה של האחים צוק בעמק האלה. הליכה קצרה בערוץ נחל מובילה לחוויה גורפת של חיק הטבע, חווה שבה גדל עדר עזים מאושר. פה מייצרים גבינות, יינות ובשרים כבר יותר מ־15 שנה. לפני שש שנים פתח תומר צוק שלוחה בצפון תל אביב עם השף אסף שנער, ומאז הוא מביא לתושבי המרכז את התוצרת הנהדרת של החווה מדי בוקר. באטליז שפועל במקום תמצאו עוף של משק ארצי, בקר מרמת הגולן שמיושן במקום פרקי זמן ממושכים (40־60 יום) המעניקים לו טעמים עמוקים, וגולת הכותרת – טלאים שגדלים בחווה עצמה ומדלגים רוב חייהם באחו. לא יכולים להתאפק עד הבית? לא צריך. פשוט גשו למסעדה הסמוכה לאטליז עם הנתח שרכשתם, והצוקים יצלו לכם אותו במידת עשייה לבקשתכם.
הספציאליטה:כל נתחי הטלה. הבתולים ילכו על צלעות, מתקדמים יעברו לנתחים נדירים כמו מוח, אשכים וטי־בון.
הוויטרינה המרשימה, נתחי הבשר המהוקצעים שנחים על האנקולים ממול וכל הווייב של המקום, מזכירים יותר חנות צעצועים מאשר אטליז מסורתי. איוו הוא אטליז שהחל את דרכו לפני 27 שנה בירושלים ולפני כארבע שנים שלח זרוע לשוק בנמל. על שני הסניפים אחראי הקצב אבי בן דוד, שלמד בגרמניה את סודות הטיפול בבשר. הניקיון, האריזה וההקפדה על הפרטים הקטנים הופכים את המקום לחביב על הקהל האנין, זה שמוכן לשלם קצת יותר בשביל לקבל חומר גלם מושלם. הבשר מגיע מגידולים של עגלים וטלאים ממשקים פרטיים ברמת הגולן.
הספציאליטה:קבב טלה, נקניקיות מרגז וצ'וריסו, נקניקיות טלה עם פיסטוק. טיפ מבן דוד – כשאתם צורבים סטייק על המנגל, עבו אותו עם היד (לא לשטח אותו כפי שנהוג) ואל תיגעו בו (לא ללחוץ ולא לחתוך) עד שתראו נוזלים על שטח הפנים העליון של הנתח. רק אז אפשר להפוך.
בין נחילי התיירים בבן יהודה צובר האטליז של האחים למל קהל לקוחות נאמן כבר שש שנים. ארבעה דורות קצבים רשומים בהיסטוריה המשפחתית של יצחק (איז'ו) למל והוא אכן מטפל בנתחי בקר משוישים, בטלאים ובעופות במסירות ובידענות רבה. הקשרים הממושכים שטופחו עם מגדלי בקר וטלאים מקומיים מניבים נתחים מעולים שממלאים את החנות הקטנה והנקייה לצד יינות ודליקטסים. במפתיע, קהל היעד הוא לקוחות פרטיים. "לא מסעדות ומוסדות, אלא טבחים שמבשלים ללקוחות בארץ ובעולם. מדובר באנשים שמבינים בבשר ומוכנים לשלם הרבה על מוצר טוב", מעיד איז'ו על נפש בהמתו.
הספציאליטה:סטייק "דלמוניקו", שקרוי על שם מסעדה שפעלה בניו יורק ב־1846. הנתח נחתך בחיבור בין הסינטה לאנטרקוט ויש ארבעה סטייקים כאלה בכל פרה. חוץ מזה, בהזמנה מראש איז'ו יעשן עבורכם פסטרמה בקר מנתח שפיץ שייטל.
אם אתם מגדירים את עצמכם קרניבורים וטרם שמעתם על רפי אהרונוביץ', אתם כנראה קרניבורים וואנביז. אהרונוביץ', ממומחי הבשר הגדולים בארץ, פועל כקצב וכיועץ קולינרי כבר 25 שנים. את האטליז הוא הקים יחד עם שותפו מנשה מור ב־1998, הרבה לפני שאנשים בכלל ידעו מה זה "שיוש" או "יישון". אהרונוביץ' מעיד על עצמו שגדל בבית שבו היה סוג אחד של בשר לכל שימוש, "בדיוק כמו שהיה פעם יין אדום ויין לבן וזהו". למזלנו, מאז הוא עושה כל שביכולתו כדי לשנות את זה. האטליז שלו רחוק מלהיות שכונתי וזאת הודות לקהל לקוחות נאמן שמגיע מכל הארץ בעקבות הפרות השמנות, העגלים המעולים והטיפים המועילים. "אחרי כל כך הרבה שנים של פעילות מוצלחת, משפטים כמו 'הייתי קונה עם אימא שלי ועכשיו אני פה עם הילד' הופכים לשכיחים יותר ויותר", הוא משחרר אנחה של נחת.
הספציאליטה:מדי שישי מוצעים בשרים מעושנים כמו קורנביף, לשון בשר ועוד. תגיעו מוקדם כי הם נגמרים בצ'יק.
בשנת 1995 לקחו חליל אבו חלווה ואחיו את האטליז הקטן של אביהם, שיפצו והרחיבו אותו עד שהפך לממלכה שמתפקדת כמפעל בשר לכל דבר. לשמחתנו, ההתרחבות לא באה על חשבון האיכות והאטליז שומר על רמתו כבר שנים רבות, ויעיד על כך קהל עצום של לקוחות קבועים וקרניבורים כבדים. אלה מטופלים על ידי תריסר קצבים שנמצאים בכל רגע נתון ומטפלים בכל לקוח בלי לתת תחושה של פס ייצור. הבשר מגיע ממשחטת דבאח שבצפון ועובר תהליך יישון ארוך עד שהוא מוצג לראווה בוויטרינות הנוצצות. בקרוב יפתח חליל מסעדת בשרים מול האטליז.
הספציאליטה:אנטרקוט וצלעות טלה. חליל ממליץ גם על נתח פיקנייה (שפיץ צ'ך) שמיושן במקום במשך 35 יום.
רשת מרינדו קרמה עור וגידים ב־2006, כששני מגדלי הצאן רועי תבור ואיתמר קנדליק מרמת הגולן החליטו לפתוח מקום שלהם ברמת השרון. שנה לאחר מכן הקימו השניים אטליז שהוא מעין חנות מפעל ומסעדה מול קיבוץ עין גב ומאז הם לא מפסיקים להתרחב. בסניפים בתל אביב מוצע מבחר בשרים עצום. חלק מהנתחים מגיע בשקיות מיוחדות עם מרינדה מוכנה מראש.
הספצאיליטה:מלבד הנתחים ה"רגילים" תוכלו לבקש שישליק טלה נפלא שעשוי רק מבשר שוקיים, או שייטל טלה – נתח מצוין ופחות מוכר שמגיע במשקל של 300־400 גרם ועטוף שכבת שומן דקה.
לפעמים אנשים מוצאים את הייעוד שלהם בשלב ממש מוקדם של החיים. זה מה שקרה למשה גלקופ, שגילה שהוא מאוהב אהבת בשר ודם באטליז המשפחתי שהוקם אי אז ב־1959. איש מהגלקופים לא הרים גבה כשהוא לקח את מושכות העסק, וגם לא כשגיסו מוטי חי הצטרף אליו. גלקופ משתמש בעיקר בפרות נקבות מצפון הארץ, שלהן יש בשר "יותר שמנמן", לדבריו. הוא לא ישחרר אתכם לפני שיוודא שאתם יודעים איך לטפל באהבה שלו ויחלץ מכם הבטחה שתדווחו לו על התגובות מסביב לשולחן.
הספציאליטה:נתחי ה"פריים", האליטה של הבשר – סטייקים מיושנים 28 יום בלי קיצורי דרך. לכו על הניו יורק סטייק או על נתח הקצבים.
מחירים לק"ג:אנטרקוט – 179 ש"ח, נתח קצבים – 120 ש"ח, ניו יורק סטייק – 125 ש"ח.
את הקו המקצועי של האטליז המצוחצח הזה מוביל השף־קצב־כוכב ירון קסטנבוים, שחבר לפני כשנה לעו"ד יניב בר־נור ולאיש ההיי־טק אורי ויינשטיין. השלושה התמקמו בסמטה הכי מג'ויפת בשוק והביאו איתם סטנדרטים של בית מרקחת וסגנון עיצוב ניו יורקי. הבשר מגיע מעדרי בקר בצפון רמת הגולן ומחוות טלאים בדרום הארץ. רוצים להסתכל לו בלבן של העין? רק תגידו ותקבלו סיור מודרך במקררי היישון.
הספציאליטה:איברים פנימיים – משקדי טלה, דרך מוח ועד לבבות וכבדי בקר. השוס הוא מסרק טלה – שמונה צלעות על עצם חשופה שרק מחכות להיכנס לתנור עם רוזמרין.
![הפרעצלים של שרויטמן. צילום: יח"צ](https://medias.timeout.co.il/www/uploads/2019/10/1611483335_210274_78925.jpg "הפרעצלים של שרויטמן. צילום: יח"צ")
![צילום: יח"צ](https://timeoutil-static.s3.eu-central-1.amazonaws.com/media/2015/01/IMG_6200-p-500x333.jpg "צילום: יח"צ")
