Time Outתל אביב הוא חלק מרשת Time Out Global — רשת מדיה בינלאומית הפועלת ב-360 ערים מרכזיות וב-60 מדינות ברחבי העולם. Time Out הוא אחד ממקורות התוכן המקיפים והאמינים ביותר בתחומי התרבות, הקולינריה, הבילוי ותיירות עירונית. התוכן, שמתעדכן 24/7, נכתב ונערך על ידי צוות עיתונאים מקצועי מקומי בישראל, בהתאם לסטנדרטים של Time Out העולמית.
כולנו בלגים: "מאמו" מביא את המחמצת והמסקרפונה לוופל הבלגי
החבר המופרע החדש שלכם. מאמו וופל. צילום: יעל בונפיס
שכחו מכל מה שידעתם על וופל בלגי. שכחתם? יופי. כי הוופל הבלגי של "מאמו" הולך ללמד אתכם הכל מחדש - לא עוד בצק אוורירי סטנדרטי, אלא בצק מחמצת פריך עם טעמי חמאה וקרמל. וחכו עד שתשמעו את התוספות המיוחדות (ולפעמים: החריפות)
הישראלים מתים על וופל בלגי, אבל מה לעשות, בורים. כולנו אמנם מכנים אותו וופל בלגי, אבל זו טעות, כי עבור הבלגים עצמם יש שני סוגים של וופל בלגי (או גופרה, אם תרצו ממש לדקדק): האחד הוא וופל נוסח בריסל, והוא הסוג וופל שאנחנו רגילים לאכול כאן – וופל עם בצק תפוח בעל מרקם אוורירי ורך שעשוי מתערובת בצק קלאסית, הכוללת ביצים, קמח, חמאה ואבקת אפייה. השני הוא נוסח ליאז', והוא כולל תוספת שמרים לבצק, והכנתו מורכבת יותר, אך שווה את זה, משום שהשינוי מייצר מרקם קריספי וטעם חמאתי-קרמלי מנצח. עכשיו כבר לא צריך לטוס לבלגיה כדי לחזות בפלא החמים והנעים הזה, כי בימים אלה ממש ניתן כבר להשיג אותו במשלוח וולט הביתה. זה הרגע להכיר, או בעצם לנגוס, במאמו, שמביאים וופל בלגי ליאז'י.
אולי בטח תוהים לעצמכם "רגע, וופל בלגי הוא וופל בלגי. מה כבר יכול להיות כה שונה או מיוחד?". אז אני עוד זוכרת ביקור בבלגיה בו טעמתי את הוופל הליאז'י המפורסם, ובאותו הרגע אמרתי לעצמי "הו פאק, מה בעצם אכלתי עד עכשיו?", והחיים כבר לא נראו אותו הדבר. בלי הגזמות. סתם, אולי עם קצת הגזמות. אבל הוא כן טעים בצורה בלתי רגילה. הצורה אולי זהה, אך החווייה מרגשת ומספקת בהרבה. בוופל הליאז'י הבצק הוא שבמרכז, ולא התוספות שנערמות עליו. חוץ מתערובת השמרים, הוא עשוי גם מהרבה חמאה וגושי סוכר חום, מה שמשווה לו מתיקות קרמלית וחמאתית, ועל כן למצוא אותו בתל אביב זה גילוי מרגש.
קלאסיקה אמתית. מאמו וופל. צילום: יעל בונפיס
מאחורי מאמו עומד עדן סמט, אימפריית וופלים דזעיר אנפין, שגם עומד מאחורי קרייזי באני. כן כן,אלו הוופלים בצורת פין ופות, חה חה. קרייזי באני עוד עומדת בעינה – ועדיין מככבת במסיבות רווקים ורווקות, ובסטורי של טינאיג'ריים שובביים – אך כעת מרחיב סמט את מניפת הוופלים שלו, יוצא מהאזורים המוצנעים ומייצר וופל מהוגן למדי, אותו מכין לפי מתכון של אמו – מה שהעניק לו את השם מאמו. מאותה מאמו מדוברת הגיעה גם האהבה של עדן לבצקים ולאפייה, כשהחל כבר בילדות לאפות יחד איתה, וללמוד את רזי הבצק, ובצק השמרים בפרט.
כעת הוופלים של מאמו מוצעים במשלוח וולט הביתה, ובהמשך צפויים גם למצוא מיקום קבע. כשטעמתי את הוופל גיליתי שאכן מדובר באותו קסם שזכרתי. הוא מגיע חמים, שטוח ובעובי דק, נדיב בחמאה, קרמלי דיו ונעים לבריות. הוופל מוגש עם מספר תוספות שמחמיאות לבצק, ולא מאפילות עליו, פשוט כי כשמדובר בבצק כזה זה ממש חבל: יש את הקלאסי, כמו שאוכלים שם בבלגיה, עם קוביית חמאה ומייפל. יש שוקולדי, עם פררו רושה ואגוזים מסוכרים, יש אחד עם נוטלה וקינדר, או עם פיסטוק שמוגש בליווי שוקולד לבן ושברי פיסטוק.
למבוגרים והאמיצים בחבורה יש גם וופל עם שוקולד מריר וגרידת תפוז, או עם שוקולד בלגי וצ'ילי גרוס. חוץ מזה, אנחנו צופים שהוופל שמשלב בין נוטלה לבייגלה מלוח יהיה להיט מבטיח. עוד בתפריט, כל עוד הם עדיין כאן, וופל עם שוקולד לבן ותותים טריים, ועוד בגזרת הפירות יש גם עם נוטלה ובננה. מלבד זאת ניתן (וכדאי) להוסיף לחגיגה שקית זילוף של קרם מסקרפונה ענוג, עם טאץ׳ וניל נחוץ, לזלף מלמעלה ולראות כי טוב. מחירי הוופל עומדים על 40 ש"ח לאישי, ו-70 ש"ח לזוגי, ותוספת המסקרפונה כרוכה בתוספת של 10 ש"ח. בקיצור, נראה לנו שמצאנו לכם כיבוד ראוי לפרק הבא של מאסטר שף – להזמין מאמו זוגי ולזלול מול חיים כהן. זמין במשלוח בימים א-ה בין 17:00-20:00 ובמוצ״ש בין .20:30-00:30
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
קטן עלינו אבעבועות הקוף: 5 מגפות שתל אביב כבר הצליחה לשרוד
קו החוף בתל אביב, תראו איזה יופי. צילום: גיל כהן מגן \\ גטי אימג'ס
מאז פברואר 2020, הפוסט טראומה של ״מקרה ראשון התגלה בישראל״ מקפיצה את כולנו מהכיסא. למול אבעבועות הקוף, המגפונת החדשה שמדליקה את ההיפוכונדרים, יצאנו לחפש קצת אופטימיות ומצאנו חמש מגפות תל אביביות שכבר הספיקו לזעזע אותנו - ולחלוף כמו שבאו
כל מי שחי פה יותר משנה כבר יודע שבתל אביב כמו בתל אביב – טרנדים באים והולכים. כשהם באים הם יכולים להדביק עיר שלמה תוך רגע, ובמרחק הזמן, עם ההתפיידות, אנחנו מסתכלים לרגע אחורה ושואלים.ות – למה עשינו מזה כזה עניין גדול? למה עשינו מזה משהו בכלל?
אז עכשיו זה אבעבועות הקוף. בסדר, נעשה קצת טררם, אולי נראה קצת חבר׳ה רציניים עם כפפות באוטובוס (נו מה, אמרו שזה עובר במגע!), וגם זה יחלוף. איך אנחנו יודעים? כי כבר צלחנו אלף כאלה. קורונה זה עוד לייט, איפה אתן הייתן במגפת השקפקפים הצבעוניים של 2014? הרי לכם חמש מגפות תל אביביות שהן ההוכחה הבטוחה לשרידות המדהימה של העיר כשהיא מתמודדת עם התופעות הקרינג׳יות ביותר של העשור:
התחבורתית: סגווייז והאבר-בורדים
הו, פאק. היינו יכולים לעצור בצמד המילים האלה, כי הן מתארות באופן מדויק את הסלידה העמוקה שלנו מכמויות הכלים הסמי-אוטונומיים שפקדו את רחובותינו בין שנת 2010 ל-2016, בערך. הן מתארות באופן מדויק גם את מה שבוודאי היה יוצא לנו מהפה אם היינו רואים כלי כזה מתקרב לעברנו, נשלט על ידי איזה גיק מנוזל שעושה עליו דאווינים.
סעו, ואל תחזרו לכאן. סגווי בתל אביב. צילום: shutterstock
הסגווייז היו הראשונים, עוד לפני דושים מההייטקס – שילוב שהיה עובד אש היום, אגב – כל מי שרצה להיראות עשיר ופרוגרסיבי היה ממהר לרכוש את הכלי ה׳סביבתי׳ והמעוצב הזה, וסביר שהוא גם היה עובר איתו תאונה קלה ומאבד שן קדמית. בכלל – זוכרות ימים שהליכה לטיילת לוותה בחשש מצמית מלהידרס על ידי קבוצת תיירים מתגלגלים?
בשנים האחרונות תפסו ההאבר-בורדים את קדמת הבמה, שהם בעצם בדיוק אותו דבר רק בלי כידון. יופי, בואו ניקח מהם עוד קצת שליטה וביטחון. עשירי הנדל״ן התחלפו בבנים שלהם, שהידיים החופשיות מאפשרות להם לגלול בטיק טוק ולחטט באף תוך כדי, ואנחנו קיבלנו רחובות שנראים כמו סצנה מ"WALL-E". לאחרונה, לשמחתנו, גם אלו נעלמו ברובם מהרחובות ואנחנו נותרנו לחכות למגפה התעבורתית הבאה. תתכוננו לרחפני משלוחים בגובה עיניים.
החברתית: היפסטרים
אח, זוכרים שזו הייתה המילה הכי מושמעת בעיר? ההיפסטרים כמובן לא נעלמו, הם עדיין כאן, עם הקעקועים המיוחדים שהם עשו ידנית, השפמים המאפירים ועגילי החישוק בשתי האוזניים. אבל אנחנו כאן כדי להזכיר שהיו ימים קשים יותר בעשור שעבר, בהם תל אביב רק התחילה ללמוד את תחום ההיפסטריות ממקבילותיה באירופה. חייבים להודות שהעיר קרטעה מאוד בצעדיה הראשונים בתחום – וכולנו נשאנו בהשלכות. בשם המגניבות נאלצנו לשאת חולצות כפתורים אובר סייז לא מכובסות בצבעים אפילפטיים, זקנים עבים ולא מקולחים, ובקשות לדרינקים כמו: ״תעשה לי מוסקו מיול, אבל שיהיה על טקילה ושים לי דאש של איזה ביטר מלמעלה״. וזה עוד מבלי לדבר על פטישיזציה של אבי ביטר.
כמה טוב שנרגענו מהאננס. היפסטר בן גוריון. איור של עמית שמעוני
היום ההיפסטרים הם קצת כמו קורונה: אנחנו כבר מתורגלים בהם והם נטמעו בקרבנו יפה. כל כך יפה, עד שאנחנו כמעט לא יודעים האם יש מצב שגם אנחנו, כמוהם, אוהבים באמת את ניקולאס ג׳אר. יש לנו פינה חמה בלב אליהם, שלא תטעו – הם אמנם הכניסו לעיר סוס טרויאני של טכנו, אבל הם גם גורמים לפלורנטין להרגיש קצת כמו ברלין, וזו משימה לא פשוטה.
הקולינרית: ופל בלגי ופרוזן יוגורט
הייתה תקופה, בעיקר כשהמהפכה הגלובלית התחילה לתת את אותותיה בתחילת המילניום, בה רצינו מאוד להיות אמריקה. עשרות המבורגריות, רבבות פיצריות וגלידריות, שפע, שפע, שפע בכל מקום. הדברים התחילו להתגלגל לכיוון פחות מעורר תיאבון כשטרנדים קולינריים יותר ספציפיים התחילו לצוץ בעיר כמו סניפי מקדונלד׳ס אחרי גשם הניינטיז.
בהתחלה הגיעו חנויות הפרוזן יוגורט. בשלב מסוים נדמה היה שכל חנות שהתפנתה בלב העיר הפכה לאיזה ׳יוגו׳, ומשכה אליה תורים של בני 14 ותחרות על למי יש אוריאו אמיתי ולא מזויף. היום נראה שהטינאייג׳רים מעדיפים דברים שמצטלמים יותר יפה, אך הספוטים החזקים לפרו-יו, שהיו חזקים גם אז, שרדו את המפלה – דוגמת ׳תמרה׳ ברוטשילד או ׳אניטה׳ במתחם שרונה.
באמת? בלגים? אתם יודעים מה הם אוהבים חוץ משוקולד? וופל בלגי. צילום: Shutterstock
לאחר מכן הגיע הוופל הבלגי – עוד להיט אמריקאי במהותו, שגווע קצת יותר מהר בעיקר בגלל שגם בארה״ב הוא כבר פאסה עשרות שנים. רשת ׳ופל בר׳ סגרה את סניפיה בתל אביב במהלך הקורונה, אבל ׳לה גופרה׳ הוותיקה והטובה עודנה עומדת בשלל סניפים. כנראה שלתל אביבים עדיין יש חיבה לבצק מרובע עם שקעים ממולאים בנוטלה והרים של קצפת בצד.
ה-(לא) אופנתית: שקפקפים, מוצרי שפם וינשופים
שנת 2014 תיזכר לעד בקרב מוקירי האופנה בעיר כשנת האסונות. למזלי, בתור מי שהייתה טינאייג׳רית בעצמה בשנת 2014 – אני יודעת היטב מה היה מקורם. הפופולריות הגואה של רשת חברתית אמריקאית בשם ׳טאמבלר׳, ותחילת התהוותה של אינסטגרם כמעצמת לייקים וצומי – איחדו בני נוער מכל קצוות תבל סביב טרנדים קרינג׳יים בשפע. אז לצד פאן פיקשן של וואן דיירקשן ותמונות ׳דאק ליפס׳ בפילטר שחור לבן – הגיעו גם טרנדים אופנתיים גרועים לא פחות.
בחורף: מוצרים עם הדפס שפם. כן כן, מה ששמעתם קוראים בני דור ה-z יקרים: סוודרים, טי שרטים, שרשראות, המשוגעים לדבר אפילו קעקעו שפם בצד הפנימי של האצבע המורה רק כדי שיוכלו להצטלם איתו מעל השפה כאילו זה איזה קווירק חמוד ולא סטייה. גם תכשיטי ינשופים צצו באותו שלב מסיבה מסוימת, בחסות סניפי רשת Accessorize ועשרות חנויות בסנטר, שהפכו למוקד עלייה לרגל לנערות עם כובעי גרב וטייטס איילים. בקיץ: השקפקפים, בעיקר של רשת Havaianas הברזילאית, היו הבשורה החמה. ככל שרכשת ביותר צבעים, שעם הזמן הפכו להדפסים (קרוקס כבר היו שם חמודים, גם אותם זה לא הציל), כך הוטב מעמדך החברתי והאופנתי.
כן, זה הגיע עד לתינוקות. מוצץ שפם. (מתוך Amazon)
לאנושות קרו כל מיני דברים מאז שנת 2014 – התחמם פה, הזדהם פה ובהחלט נהיה פה יותר מצולם ומתועד בכל פינה. הטאמבלר גווע, האינסטגרם התחזק, ולפתע טרנדים הפכו לדבר שלא מסתמך על סימבולים וחיות אקראיות. מי יודע – אולי עוד עשור יסתכלו על פיד אינסטגרם מעכשיו ולא יבינו למה אנחנו מצטלמים בוואנזיס או למה החזרנו את הג׳ינס בגזרה נמוכה לאופנה, ריבונו של עולם.
הבליינית: מגה ברים
נתחיל מהסוף: לאחרונה מרגיש שלפחות בתחום הזה, תל אביב קצת נרגעה. יש תורים – אבל הם לפיקוק, לגזטה, למוזנר ולאוקטובר, המקומות השכונתיים, הקטנים והאינטימיים שכולנו אוהבים לאהוב. אולי זו ההתייקרות המחרידה שלא מאפשרת לנו לשלם יותר 65 שקלים לג׳ין טוניק, אבל נדמה שדווקא כוחם של המגה ברים – אותם קומפלקסים ענקיים שנפתחו בעיר בהמוניהם בצמוד זה לזה ומנסים לכסות את כל נישות הבילוי – דווקא נחלש.
כן, חוויית קוקטיילים מפונפנים ואוכל מפונפן עוד יותר לצידם, ולאחריהם מוזיקת דאנס שמנסה להשאיר אותך במקום מ-21:00 עד 1:00 – עוררה התלהבות מהירה שדעכה כמות שבאה. הטי האוס הענק והשאפתני, למשל, ששכן בבית ציוני אמריקה והציע תפריט ענק של קוקטיילים מבוססי תה ו-20 מנות חלוקה, נסגר תוך פחות משנתיים ואת מקומו תפס הסניף החדש והמשגע של ״האחים״. ה-״ביצ׳ קלאב״ שהיה הבטחת הטיילת הפך לבר-מסעדת חוף יחסית סולידי באווירתו, עם מסיבות מפעם לפעם. אפילו ה-״פנטסטיק״ הפומפוזי והמקושט כבר פחות מדובר והפך יותר ליעד עלייה לרגל לחובבי תמונות אינסטגרם מאשר לבליינים.
הטרנדים בחיי הלילה התל אביביים באים והולכים, אבל הידיעה שגם בעידן הפוטוגניות אנחנו עדיין מעדיפים את הבירה שלנו במקום שנקבל בו חיוך מהמלצרית האחת שאנחנו אוהבים ולא יחמיצו לנו בו פנים כשנלך – היא די מנחמת.
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
הגודל? הטעם! זללנו וופל בלגי בצורת פין ופות ויש לנו מסקנות
מדובר בבולבולים מסוג טעים. קרייזי באני. מאינסטגרם
הייתם רוצים להאמין שכבר ראינו וטעמנו הכל אבל הנה נפתח לו מקום חדש בפרישמן שיורד נמוך. מאוד נמוך (אבל טעים). יש פה כל כך הרבה אפשרויות להנחתות ואנחנו סומכים עליכם שתדעו מה לעשות אתם
עד כאן הכל טוב ויפה, אבל מה עוד לא סיפרנו לכם? ובכן, לא סיפרנו לכם אבל נספר עכשיו שהוופלים מגיעים בצורת פין ופות. כן, כן. וופל הפות מגיע גם עם גלידה לבחירה, וופל הפין מתנשא לגודל של 16 ס"מ, אבל איך אומרים?הגודל לא קובע. את הוופלים אופים לפי תבנית שנוצקה במיוחד לאירוע והאמת, אנחנו חייבים להודות – איברי המין שיוצאים מהמכונה הם אסתטיים ואף מעוררי תיאבון. נדמה שלכך התכוון המשורר.
מאחורי המקום החדש והמשגע עומד, זקוף (סליחה היינו חייבים), עדן סמט, תל אביבי מלידה ואיש חיי לילה שנתקל בקונספט השובבי בפריז ובעוד בירות אירופאיות והחליט יחד עם שותף לפצוח בהרפתקה. תל אביב היא עיר שחייבת לדבריו, 'בולבולטרי' כהלכתו. וול, כמו כל עיר שמכבדת את עצמה.
היי חברה. קרייזי באני. מאינסטגרם
שמות המנות מתאימות גם הן לרוח השובבית במקום: 'גולד דיג' שהוא וופל פין במילוי שוקולד לבן, ציפוי שוקולד לבן ואבקת זהב. או 'קרייזי באני' שגם הוא וופל פין במילוי נוטלה וציפוי שוקולד בלגי, אוריאו ובייגלה מלוח. בגזרה הנשית תמצאו פותות, האחת עונה לשם 'שוגר דדי' והיא מצופה שוקולד לבן ומוגשת עם גלידת וניל, והשנייה היא 'תותי פרוטי' – וופל פות בציפוי שוקולד לבן, מילוי ריבת תותו וגלידת וניל עם תותי שדה.
מחירי הוופלים נעים בין 20-35 ש"ח. ונגיד שהם מושלמים לדעתנו למסיבות רווקים\רווקות לכבוד עונת החתונות שבפתח.
ואיך המקום החדש יסתדר במדינתו השמרנית? שאלה טובה. בסופו של דבר קצת קינק עוד לא הרג אף אחד, ובטוח שלא בתל אביב. מה גם שהמקום נפתח בשעה 17:00 אחר הצהריים, שעתם של המבוגרים. נוסיף ונאמר שהוופל גם ממש טעים עד מענג, הוא מיטיב להיות פריך וקריספי מבחוץ ורך ואוורירי מבפנים. עם טעם וגודל אי אפשר להתווכח. בתאבון! פרישמן 75, 052-748-3237
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
אם אף אחד לא היה מספר לכם שהגלוטרייה היא מסעדה־מעדנייה ללא גלוטן, לא הייתם שמים לב לכך, כי במבחן הטעם כל המנות "הפחמימתיות" שבה עומדות בפני עצמן, כלומר טעימות להפליא גם לאוכלי כל. אחרי שפיצח בהצלחה מתכונים נטולי גלוטן ללחם, לפיצה, לנודלס ולפחזניות החליט השנה ערן זינו, השף שעומד מאחורי הגלוטרייה, לאתגר את עצמו עם קרואסון חמאה. "זו הפסגה, הגביע הקדוש", הוא אומר, "רציתי לעשות בצק עלים שמרים, שבגרסתו המקורית משתמשים בקמחים מיוחדים כדי לקבל תוצאה צרפתית קלאסית, אבל זה היה קשה מאוד, כמעט בלתי אפשרי.
"אז החלטתי לשנות כיוון וללכת על עוגות שמרים במקום, ואז הגיע כאב הראש: בצק ללא גלוטן הוא מימי ומכאן שהשמרים מתים ואין תפיחה. אחרי עשרה ימים הגעתי לבצק שמורכב מקמח תירס, תפוח אדמה, טפיוקה, אורז ופשתן, והוא הצליח לתפוח. ואז הגיעה החמאה שחירבה הכל ופירקה לי את הבצק. בסופו של דבר עבדתי עם שני בצקים – בצק חמאה ובצק שמרים – וקיפלתי אותם זה לתוך זה. התוצאה טעימה בטירוף ומשתדכת נפלא לפרג, שמרים או שוקולד. בכל טיוליי בעולם לא נתקלתי בעוגות שמרים ללא גלוטן. לתחושתי אנחנו הראשונים בעולם שהגענו למתכון ראוי וטעים".
פאי של הגלוטרייה (צילום: מיכל רביבו)
בשם האב
שישה חודשים אחרי שהילדות של זינו אובחנו כחולות בצליאק, הוא התחיל בניסיונות אפייה קדחתניים, בראש ובראשונה כדי לרומם את רוחן. "לתת לילדות שלי לחם קנוי ללא גלוטן היה אחד האירועים הקשים שחוויתי", מספר זינו. "לא משנה׳ מה עשיתי: מרחתי חמאה, תיבלתי, טיגנתי במחבת – הריח הסינתטי שנדף ממנו לא עזב אותי. אמרתי לעצמי שלא יכול להיות שעולם הנטול גלוטן מריח ונראה ככה, והתחלתי לחקור את הנושא כמעט באובססיביות. "אין שום בעיה לבשל מנות ללא גלוטן כגון פירה, קציצות או אורז, אבל כשהילדות שלך רוצות לאכול משהו שאסור להן – הלב נשבר. יעל אשתי זרמה עם המחקר שלי והחלה להעלות רעיונות: אולי תכין להן קוסקוס? אז מצאתי את סוג התירס האופטימלי ומישהו בירושלים שטוחן אותו בעובי הנכון. בכמות מאוזנת של קמח תירס פיתחתי קוסקוס שאפילו אימא שלי המרוקאית מתלהבת ממנו. ואז הגיעו עוד רעיונות: נודלס, פסטה, תערובות פירורי לחם לשניצל, וופל בלגי ופחזניות".
פיצה של הגלוטרייה (צילום: מיכל רביבו)
במשך שנים הוא עבד כמנהל מטבח אצל מיטב השפים (חיים כהן, לאון אלקלעי, צחי בוקששתר), ולפני שש שנים החליט לצאת לדרך עצמאית. בפסח שעבר הוא הצטרף לחלל האירועים נור שביפו כמי שמופקד על הקייטרינג במקום. אירוע ההשקה של נור נפל בדיוק על פסח ותפריט ההשקה היה ברור: "האסימון נפל לי שנה לפני כן, בחזרתה של מסעדת התרווד הוורוד בפופ אפ הקולינרי 'דינר ראש'. אפיתי לסרוויס את הלחם שאני מכין לבנות וכולם ביקשו לקנות אותו הביתה. זה ישב לי אי שם בתודעה, וכשחיפשנו תפריט לפתיחה של נור לקחתי את הרעיון צעד אחד קדימה: פופ אפ ללא גלוטן שיכלול מסעדה, מעדנייה, פיצרייה ומאפייה".
השמועה על פתיחת המסעדה־מעדנייה הראשונה ללא גלוטן בארץ פרשה כנפיים בקרב חולי הצליאק והנמנעים מגלוטן, והם מיהרו להזמין מקום מראש לשני ערבים וגם קפצו לקפה ומאפה בבוקר. "כשילד חולה צליאק מגיע למסעדה שמותר בה הכל ואין את המילה אסור – זה כמו לונה פארק. החוויה הזאת, שבה הילדים שלך ממודרים חברתית כי הם צליאקיסטים, היא קשה".
קוסקוס של הגלוטרייה (צילום: מיכל רביבו)
אז למה לא לפתוח את הגלוטרייה כמקום קבוע?
"זה יקרה. אני נזהר מהצהרות, אבל אני מתכנן להאט ולמסד את הפעילות בקייטרינג עד סוף השנה כדי שאוכל להתפנות ולטפל ברעיון של הגלוטרייה. אני לא רוצה מסעדה, אלא חלל מארח. כשהיא תקום היא תהיה ילד חריג, קצת כמו הצליאקיסטים".
לחם זיתים של הגלוטרייה (צילום: מיכל רביבו)
מה אוכלים בגלוטרייה?
הגלוטרייה תחולק למסעדה, בר וחנות. במסעדה יוגשו מנות כמו פיצה עם תוספות שונות (42־62 ש"ח), נודלס עם ברווז פריך, בק צ'וי ונבטים (64 ש"ח), קוסקוס עם ירקות וגרגירי חומוס (56 ש"ח), שניצל קלאסי עם פירה (64 ש"ח) ועוד. תפריט הקינוחים יכלול פחזניות ממולאות בקרם וניל עם גלידת ריבת חלב ורוטב שוקולד (32 ש"ח), טארט שוקולד וטופי על בצק פריך עם קרם מסקרפונה (32 ש"ח), עוגת גבינה אפויה עם קומפוט ענבים וחבושים (32 ש"ח), לחמים (22־32 ש"ח) וכמובן עוגות שמרים עם תוספות שונות כמו פרג, שוקולד, קינמון אגוזים ועוד (38 ש"ח).
הגלוטרייה בנור, פנחס בן יאיר 5 יפו, 6205985־053
החנות תפעל כל יום ב-20.4־2.5 10:00־17:00 (בשישימ־10:00־15:00), המסעדה תפעל כל יום ב-24.4־2.5 11:00־23:00
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
אם אתם חובבי בירה, אוכל ומוזיקה, הפסטיבל הזה מכוון בדיוק בשבילכם: בין התאריכים 30.3 ל-2.4 מדי ערב בשעה 19:00, יהפוך שוק הנמל לבלגיה קטנה. במסגרת הפסטיבל, יציעו דוכני השוק מנות מיוחדות שיותאמו לבירות. על התוכן הקולינרי של הפסטיבל יהיה אחראי השרקוטייר הפופולרי אלן טלמור, שכבר למעלה מעשור עוסק בשרקוטרי.
