Time Out תל אביב About

Time Outתל אביב הוא חלק מרשת Time Out Global — רשת מדיה בינלאומית הפועלת ב-360 ערים מרכזיות וב-60 מדינות ברחבי העולם. Time Out הוא אחד ממקורות התוכן המקיפים והאמינים ביותר בתחומי התרבות, הקולינריה, הבילוי ותיירות עירונית. התוכן, שמתעדכן 24/7, נכתב ונערך על ידי צוות עיתונאים מקצועי מקומי בישראל, בהתאם לסטנדרטים של Time Out העולמית.
טיים אאוט

טיים אאוט סופ"ש // גיליון 920 // פאק פאק פאק

כתבות
אירועים
עסקאות
שימו שרימפ על הברבי. שרימפס עטופים בבייקון, בדיוק כמו בפורטר אנד סאנס. צילום: Shutterstock

הבחירה המטומטמת: 14 המנות הכי לא כשרות הכי טובות בתל אביב

אחרי שהרב הראשי הספרדי לישראל יצחק יוסף אמר שמי שלא אוכל כשר "המוח שלו נהיה מטומטם", החלטנו שאנחנו צריכים לשקוע לתוך...

מאתשרון בן-דוד2 באוקטובר 2023
מנהיג חזק לאספסוף חזק. קיליאן מרפי ב"פיקי בליינדרז" (צילום: יחסי ציבור/BBC)

כוח, כסף, כבוד: 10 הדמויות הכי כוחניות בטלוויזיה שלכם

כוח, כסף, כבוד: 10 הדמויות הכי כוחניות בטלוויזיה שלכם

מנהיג חזק לאספסוף חזק. קיליאן מרפי ב"פיקי בליינדרז" (צילום: יחסי ציבור/BBC)
מנהיג חזק לאספסוף חזק. קיליאן מרפי ב"פיקי בליינדרז" (צילום: יחסי ציבור/BBC)

אז מיצינו לבינתיים לעקוב אחר מאבקי הכוח בחדשות ואנחנו בשלבים לחזור לעקוב אחר מאבקי כוח פיקטיביים בכל שאר הטלוויזיה, נכון? אלו הן הדמויות שהכי נהנינו מהכוחנות שלהן (טוב, בעיקר בגלל שהן בידיוניות)

10. דאינריז טארגאריין, "משחקי הכס"

למרות שארבע העונות האחרונות של הסדרה החריבו את הדמות שלה לחלוטין, אי אפשר להתעלם מדמותה של דאינריז טארגאריין, הבת של המלך המטורף, הטוענת לכתר ודורשת את הכס שנלקח מאביה. דאינריז נמכרה לשבט הדות'ראקים והפכה למנהיגה שלהם, שחררה עבדים, גידלה דרקונים ואף פעם לא שוכחת לקנות את כוס הקפה היומית שלה מסטארבאקס. היא גם תזכורת מעולה עבור ראש הממשלה הנכנס: מי שמכניס דרקונים לקואליציה, שלא יתפלא שהממלכה שלך עולה באש.

9. סלינה מאייר – "ויפ"

הקומדיה Veep עוקבת אחר סלינה מאייר, אותה משחקת ג'וליה לואי דרייפוס, סגנית נשיא ארצות הברית שיחד עם צוותה מנסה לעלות בסולם הדרגות – טוב, בדיוק דרגה אחת, אבל משמעותית מאוד – של הממשל האמריקאי. ככל שהסדרה מתקדמת מאייר הופכת ליותר ויותר מושחתת ובסוף הסדרה על אף שהיא זוכה בנשיאות (שוב, אבל זה סיפור ארוך), היא מאבדת את כל השאר.

8. פייטון הובארט – "הפוליטיקאי"

פייטון הובארט הוא תלמיד תיכון שחולם להיות נשיא ארצות הברית ולכן הוא מתחיל מלמטה. הכי מלמטה. מבחירות למועצת התלמידים. במהלך תקופת הקמפיין של העונה הראשונה הובארט וצוותו מנסים למשוך בכל החוטים על מנת להבטיח את נצחונו של הובארט, ובעונה השנייה הוא כבר עולה מדרגה ומתמודד על מושב בסנאט. אף על פי שהעיסוק בזירה הפוליטית האמיתית יכולה להישמע מפחידה יותר, נדמה ששום דבר לא מרגיש נכלולי ושפל יותר מהתפלשות בביצה שנקראת בית ספר תיכון. פייטון הוא פוליטיקאי שלא מוותר ומוכן לעשות הכל כדי להגיע לפסגה והוא מוכן לשלם גם מחיר כבד (וגם לשלם מחירים כבדים של אחרים, בכיף) בדרך לשם. למרות שהרבה זמן לא שמענו עדכון על הסדרה, היא לא בוטלה – היוצר שלה, ריאן מרפי (האיש הכי חרוץ בביזנס) רוצה לחכות כמה שנים כדי שבן פלאט, שמשחק את פייטון הובארט, יתבגר קצת לעונה השלישית שתהיה גם עונת הסיום של הסדרה.

7. פיטר מלדונאדו – חוליגן אמריקאי

דילן מקסוול (ג'ימי טאטרו), כוכב העונה הראשונה של "חוליגן אמריקאי" הוא דוגמה מצוינת לבריון האמריקאי הממוצע. הוא לא התלמיד הכי מבריק, משתמש בכוח שלו ובגודל שלו כדי להתקדם ובכלל מושך המון תשומת לב רעה, מה שהופך אותו למטרה קלה בעיני המורים כאשר מציירים איברי מין זכריים וגדולים על כל המכוניות בחניון בית הספר התיכון בו הוא לומד. למזלו, פיטר מולדנאדו (טיילר סייג' אלוורז), הוא נער צעיר שאוהב לצלם מחליט להפוך את הסיפור לסדרת דוקו-פשע כדי לחפש את האשם האמיתי, נכנס לבית הספר עם מצלמה נסתרת, חוקר את המורים שלו שבבירור נמצאים בעמדת כוח גבוהה יותר ונלחם במערכת המושחתת. בקיצור, לפעמים גם לעיתונאים יש כוח, אבל זה בעיקר בנטפליקס.

6. פגי אולסון – מד מן

אוקיי, אז אולי הממלכה של פגי אולסון היא קצת יותר צנועה מאשר של החברים האחרים ברשימה, אבל קחו בחשבון כמה מאמץ היא צריכה להשקיע בשביל לכבוש את מה שהיא כובשת: היא אישה בשנות ה-50 וה-60 שמנסה להתקדם בתוך מועדון גברים סגור בתקופה שממש לא נתנה לנשים את האפשרות להתקדם. פגי מתחילה את הסדרה כמזכירה פשוטה (ודי תמימה, למרות שהחלק הזה נזרק מהחלון יחסית מהר) ומסיימת בתור מנהלת קופירייטינג בחברת ענק. אין ספק שכישרון המשחק המדהים של מוס תרם המון לדמות, אבל גם המהלך העלילתי הלא צפוי שלה מעיד על הרבה יכולת להנהיג ולשנות. פגי יכולה להיות תובענית, כועסת ועקשנית, אבל תמיד יזכרו אותה כדמות יוצאת דופן בנוף שכולו עודף טסטוסטרון.

5. אליסנט הייטאוור – "בית הדרקון"

איך אפשר שלא להזכיר את המלכה ששינתה את גזירת המלך והחליטה לגנוב את המלוכה עבור בנה? למרות שהעונה הראשונה של הפריקוול ל"משחקי הכס" הייתה בעיקר אקספוזיציה ארוכה ומלאת דרקונים, היו בה גם רגעים של חסד, בעיקר בזכות דמותה של אליסנט (אוליביה קוק). כאשר אביה, אוטו הייטאוור מחליט לסרסר בה כדי להבטיח את המלוכה לנכדיו, אליסנט הייתה רק ילדה, אבל מהר מאוד מצאה את עצמה כמלכה עם עמדה וקול משלה. היא ערמומית, נקמנית ואף על פי שהיא טוענת שהיא לא דומה לאביה, שניהם עדיין חתרו תחת צו המלך ותחת כל אחד אחר שעמד בדרכם. בקיצור, הם לא שונים כפי שהיא הייתה רוצה לחשוב.

4. נאקי תומפסון – אימפריית הפשע

סטיב בושמי נהדר בתור נאקי תומפסון (קשה להיזכר בזה עכשיו, אבל בזמנו זה היה סקופ מטורף שכוכב קולנוע כמו בושמי מגיע לתפקיד ראשי בטלוויזיה), גזבר העיר של אטלנטיק סיטי וגם השליט האמיתי מאחורי אימפריית הברחת ומכירת האלכוהול בזמן תקופת היובש בארצות הברית. נאקי מזגזג בין דמות הגנגסטר האכזרי וחסר הרחמים לדמות הפוליטיקאי החביב והנדיב, שעושה כל מה שהוא רק יכול עבור הקהילה שלו. הוא מצליח גם להניע את גלגלי השיניים הכי חלודים בבית הלבן ביד אחת בעוד שביד השנייה הוא מנהל קשרים עם משפחות הפשע הגדולות ביותר. לצד הופעות של גנגסטרים מוכרים כמו אל קפון בצעירותו, אנחנו רואים איך נאקי מצליח לרכז את כל הכוח אצלו ובעצם שולט לא רק באטלנטיק סיטי, אלא גם בחצי מדינה. עד ש… טוב, ברור שזה לא נגמר טוב, נכון?

3. ריק סאנצ'ז – "ריק ומורטי"

ריק סאנצ'ז הוא כל כך הרבה דברים: הוא אבא גרוע, גאון מטורף, מהפכן שחותר תחת היקום כולו. ריק סאנצ'ז פשוט לא מקשיב לאף אחד, כולל לגרסאות אחרות של עצמו מיקומים אחרים, שהקימו ממשלה שמנהלת את כל הריקים והמורטים שקיימים. הוא גם הפושע הכי מסוכן בגלקסיה. ההשפעה של ריק על היקום שלו (ושל אחרים) היא מטורפת ומתאזנת רק בכך שיש עוד לא מעט דמויות ביקום הזה שיכולות לטלטל יקומים באותה קלות (טוב, אחרת היה משעמם). הוא אולי לא מנהיג לגיטימי, אבל הוא בהחלט האדם המשפיע ביותר במולטיוורס של "ריק ומורטי".

2. טומי שלבי – "פיקי בליינדרס"

קיליאן מרפי היה ידוע כנבל קולנועי נפלא, כמו "הדחליל" ב"באטמן מתחיל", אך מהר מאד קודם לתפקיד מרכזי – טומי שלבי ב"פיקי בליינדרס". טומי חוזר מהמלחמה ומשתלט על עסקי ההימורים של משפחתו, עד שאלו גדלים וטומי עובר מפוליטיקת רחוב לפוליטיקה מדינית ואף מנסה להפיל את המפלגה הפשיסטית באנגליה מבפנים. עיני הכריש של טומי והיכולת שלו תמיד להטות את הכף לטובתו מצביעה על יצר הישרדותי ההולם… ובכן, פוליטיקאי. טומי תמיד חייב לצאת כאשר ידו על העליונה, לא משנה באיזה מחיר.

1. סול גודמן – סמוך על סול

הסדרה שהתחילה כהרמת גבה קולקטיבית ("מה, באמת עושים ספינאוף ל'שובר שורות'? מה הם, נדפקו בשכל?) הפכה לאחת מיצירות המופת הגדולות של העשור האחרון והרחיבה את הסיפור של סול גודמן (בוב אודנקירק), אותו הכרנו בסדרת האם. כשרק פגשנו אותו לראשונה, הוא היה עורך דין מפוקפק שמועסק על ידי המורה-לכימיה-שהפך-לברון-סמים וולטר-הייזנברג-וייט, אך מסתבר שהדרך שעבר עד שהגיע לשם מעניינת לא פחות. בהתחלה הוא בכלל היה ג'ימי מקגיל, נוכל רחוב שמואשם בהתערטלות בציבור ופונה לבקש עזרה מאחיו, צ'אק. בעקבות ההסתבכות, ג'ימי מחליט לחזור לתלם ומתחיל לעבוד בפירמת עורכי הדין שצ'אק ייסד, עם חלום גדול: להפוך להיות עורך דין בעצמו בחברה של צ'אק. כשהחלום התפוצץ, הוא התחיל לעבוד כעורך דין עצמאי ממחסן של סלון יופי וככל שהזמן עובר, ג'ימי, בכוח רצון, תחכום וייאוש אינסופיים משנה את צורתו והופך לסול גודמן הצבעוני והחלקלק, עורך הדין של אחד מסוחרי הסמים הגדולים בתולדות ארצות הברית. ואז, כמובן, גם לעוד מישהו, אבל זה כבר סיפור אחר.

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

אז מיצינו לבינתיים לעקוב אחר מאבקי הכוח בחדשות ואנחנו בשלבים לחזור לעקוב אחר מאבקי כוח פיקטיביים בכל שאר הטלוויזיה, נכון? אלו...

מאתלירון רודיק29 בדצמבר 2022
מדע בדיוני טלוויזיוני במיטבו. "המרחב/ The Expanse (צילום: ג'ייסון בל/Syfy)

הכי רחוק שאפשר לברוח: סדרות המד"ב הטובות ביותר בעשור החולף

הכי רחוק שאפשר לברוח: סדרות המד"ב הטובות ביותר בעשור החולף

מדע בדיוני טלוויזיוני במיטבו. "המרחב/ The Expanse (צילום: ג'ייסון בל/Syfy)
מדע בדיוני טלוויזיוני במיטבו. "המרחב/ The Expanse (צילום: ג'ייסון בל/Syfy)

המדע הבדיוני פורח בזמנים קשים, כי הוא לוקח אותנו אל קצה הדימיון האנושי ולא רק מאפשר לנו לפנטז על העתיד, אלא גם על להבין דברים על ההווה, מלכודת אסקפיסטית שתמיד מתחברת בחזרה למציאות. בחרנו ודירגנו את 15 סדרות המד"ב הטובות ביותר של העת הזאת בדיוק בשביל זמנים קשים כאלה

זה לא זמן טוב לדבר בו על טלוויזיה שאינה מתרחשת באולפני האקטואליה, אבל מדי פעם מומלץ מאוד להתנתק מבליל הצעקות בפאנלים והדיווחים הריקים ולמצוא מפלט זמני בסדרה טובה או סרט טוב להפוגה והסחת הדעת. אין ז'אנר יותר טוב מהמדע הבדיוני כדי לעוף איתו רחוק רחוק, אל קצה גבול הדימיון האנושי, ובעשור החולף הוא נהנה מתנופה גדולה של המצאה, כישרון טלוויזיוני ותקציבים גדולים כדי להגשים כמה חלומות מד"ב מרהיבים. אבל זאת מלכודת.

כי בניגוד לתדמית שלו, מד"ב טוב אינו אסקפיסטי כלל. הוא לוקח אותנו אל המקומות הכי מרוחקים בגלקסיה ובעתידים האפשריים רק כדי להחזיר אותנו אל קרקע המציאות, לפעמים בחבטה, עם פרספקטיבה חדשה או לפחות נוספת על ההווה. ז'אנר המד"ב פורח בתקופות קשות בדיוק בגלל הטריק הזה, שהופך את סדרות המד"ב הטובות ביותר לאלגוריות רבות עוצמה על המצב האנושי ולסדרות מעולות באופן כללי, גם למי שאינו ממעריצי הז'אנר. כשערכנו את הדירוג הזה בדסק הטלוויזיה של "טיים אאוט" לא הייתה כאן מלחמה, אבל זה רק הופך את חלק מהסדרות שמופיעות בה לרלוונטיות אפילו יותר.

***

15. "ריק ומורטי" / "Rick & Morty"

זה כבר תשע שנים (מה? מתי זה קרה?) ושש עונות שהסדרה של ג'סטין רוילנד ודן הרמן לועגת לכל קלישאות הז'אנר, אבל בו זמנית מצליחה לתפקד כקומדית סיי-פיי בזכות עצמה. איך? ובכן, הם ממש ממש משקיעים בצד המד"בי, מפרקים את ההיגיון הפנימי בכל אחת מהקלישאות שהם מעלים על הגריל, ולא פעם מציעים גם פתרונות משל עצמם לבעיות שגילו. מסע בזמן? בואו נצחק על הפרדוקס. יקומים מקבילים? בואו נחקור את כולם, אבל את כולם. זן חייזרים מתקדם תוקף אותנו? בואו נירה להם ברקטום. בניינטיז היו קוראים לזה המד"ב מת מצחוק, אבל היום, גם אחרי שאיבדה גובה ואת ג'סטין רוילנד הדוש – זה פשוט קאלט מיידי.

>> המצעד שחייבים לראות: 20 הסדרות הכי טובות של הרגע
>> הסדרות שהחזיקו אותנו ערות בלילה: אימה, אימה וסדרת בנות מושלמת

14. "סייברפאנק: אדג'ראנרס" / "Cyberpunk: Edgerunners"

באיזה זכות סדרה מצוירת שמבוססת על מותג משחקי מחשב מצליחה להיות כל כך טובה? "Cyberpunk: Edgerunners" היא אחת מיציאות האנימה המוצלחות ביותר של נטפליקס עד כה (נעשתה על ידי האולפן היפני היוקרתי Studio Trigger), שהצליחה מספיק בשביל להחזיר מיליוני שחקנים (לא פחות) ל-"Cyberpunk 2077", המשחק עליו היא מבוססת ושיצא שנתיים קודם לכן. העלילה כאן די מינימליסטית, ומזכירה קלאסיקות ז'אנר סטייל "אקירה", אבל זאת לא סדרה שרואים בשביל הסיפור. אנחנו כאן בשביל הויזואליה המטורפת, עם שימוש אינטנסיבי בסלואו-מושן, טיפוגרפיה פסיכית, פריז-פריימים ושאר טריקים, פלטת צבעים מושלמת וטונות של אווירה. ועדיין, עם כל פרק מתחזקת התחושה שהגיבורים שלנו לא הולכים לשום מקום טוב, וכשהסדרה סוף סוף תופסת ומושכת חזק במיתרי הרגש לקראת הסיום שלה – זה עובד על 200%.

13. "המנדלוריאן" / "The Mandalorian"

צריך להגיד את האמת: בשלב הזה, תשעה פרקים פנימה, מסתמן ש"אנדור" עומדת להחליף את "המנדלוריאן" בתור היציאה הטלוויזיונית הגדולה של "מלחמת הכוכבים". אבל עם כל הכבוד, "אנדור" טרם סיימה עונה, ולפחות לבינתיים המקום של "המנדלוריאן" מובטח: אם "מלחמת הכוכבים" המקורית הייתה אגדת אבירים בחלל, הרי ש"המנדלוריאן" מבליטה את האלמנטים המערבוניים שתמיד היו שם. הסיפור של אקדוחן-קשוח-שנאלץ-לשמור-על-ילד הוא קלישאת מערבונים ידועה ("אומץ אמיתי" היא דוגמא טובה מהשנים האחרונות, או הכבר לא כל כך אחרונות), אבל כשהילד הזה הוא בכלל בייבי יודה, הדבר הכי חמוד שנראה על המסך מזה זמן רב, אז ברור שיש כאן משהו מיוחד. בעוד שהסרטים האחרונים של "מלחמת הכוכבים" (ועל הפריקוולים אנחנו בכלל לא רוצים לדבר) הרגישו דחוסים מדי, עמוסים מדי, "המנדלוריאן" מראה בדיוק כמה הפרנצ'ייז הזה, לנצח היקום הקולנועי מס' 1, יכול להרוויח מפורמט טלוויזיוני. ב"מנדלוריאן" יש אקשן, ויש דרמה, אבל היא גם יודעת לקחת את הזמן.

12. "אהבה, מוות ורובוטים" / "Love, Death & Robots"

אחד הממתקים הכי כיפים שהרעיפה נטפליקס על מנויה המופתעים: סדרת אנימציה אנתולוגית, כל עונה מכילה מספר סרטונים קצרים לא קבוע, באורכים משתנים מיוצרי אנימציה וקולנוע שונים, והדבר היחיד שמשותף להם הוא העיסוק באחת המילים שבכותרת על רקע עולם עתידני כלשהו. התוצאה היא התפוצצות יצירתית סוחפת ולא אחידה ברמתה, וחוסר האחידות הוא איכשהו חלק מהכיף. יוצר הסדרה, טים מילר (שהוא גם הבמאי של "דדפול"), עבד יחד עם המפיק שלו, אחד דיוויד פינצ'ר, במטרה לייצר סדרת טלוויזיה שתהיה עדכון ללהיט האייטיז המיתי "Heavy Metal", ובסוף יצא להם משהו שונה לחלוטין ולא בלתי משונה. כולם הרוויחו.

11. "מסע בין כוכבים: עולמות חדשים ומשונים" / "Star Trek: Strange New Worlds"

מעריצי "מסע בין כוכבים" אמנם התברכו בשנים האחרונות בהחייאה של הפרנצ'ייז האהוב, ועוד עם רוחב היריעה המאפיין מותגי ענק בימינו: לא סדרה אחת אלא חמש (ויש עוד בדרך). הבעיה הייתה באיכות: "דיסקאברי", הראשונה שבהם, התחילה טוב ואיבדה כיוון מהר מאוד; "פיקארד" התחילה מצוין ואיבדה כיוון אפילו יותר מהר; "Lower Decks" היא חמודה מאוד, אבל היא קומדיה מצוירת קלילה שלא באמת סוגרת את הרעב ל"סטאר טרק" חדש. ואז הגיעה "Strange New Worlds", שמשמשת למעשה פריקוול ל"מסע בין כוכבים" המקורית – ומצליחה בו זמנית גם להחזיר את הרוח שלה, עם כל מה שהיה חסר לסדרות החדשות (תחושת הגילוי האינסופית בכל פרק, בעיקר) וגם לעדכן אותה לזמננו. חוץ מזה, אנסון מאונט/כריסטופר פייק הוא פשוט הקפטן הכי טוב שהיה למותג הזה מאז ימי בנג'מין סיסקו.

10. "ארקיין" / "Arcane"

אנחנו שוב אומרים: באיזה זכות סדרה מצוירת שמבוססת על מותג משחקי מחשב מצליחה להיות כל כך טובה? הרי במשך שנים הרגילו אותנו שעיבודים למשחקים הם פשוט לא זה, ושהם מיועדים רק למכור מרנצ'דייז. אבל "League of Legends", אחד המשחקים הגדולים ביותר בעולם, ממש לא צריך עזרה בלמכור מרצ'נדייז, ואולי זו הסיבה ש-"Arcane" יצאה כל כך טוב: במקום לנסות להוסיף למותג גודל, היא מנסה להוסיף לו עומק והערכה. "Arcane" (שלא דורשת שום היכרות מוקדמת עם המשחק) בנויה, לכאורה, כסיפור מעלה-מטה קלאסי: עיר עליונה של עשירים מנותקים ועיר תחתונה של עניים דפוקים. אבל היא חכמה מספיק בשביל לא בהכרח להשמיץ את כל ה"מעלה" וגם לא להלל את ה"מטה". מה שכן יש פה זה סיפור על שתי אחיות מה"למטה" שמתמחות בלגנוב מה"למעלה", עד הפעם הזאת שהן גונבות משהו שלא בטוח שהן בשלות להתמודד איתו. יש כאן עולם סטימפאנק עשיר ומעניין המשלב קסם וטכנולוגיה, סיפור קלאסי שמצליח להיות לא בנאלי, עיצוב דמויות מרהיב ובימוי מעולה (שימו לב שבניגוד למקובל בז'אנר, כאן ברגעי אלימות המצלמה דווקא אוהבת לברוח ולהשאיר עבודה לדמיון, סטייל קוונטין טרנטינו).

9. "ווסטוורלד" / "Westworld"

בעונה הראשונה שלה נחשבה "Westworld" לסדרת מד"ב גבוהה העוסקת בסוגיות פילוסופיות של הקיום האנושי והשפריצה יומרות עם כיסוי לכל הכיוונים. מאז כבר למדנו והפנמנו שהמטרה היחידה והבלעדית של יוצריה, ג'ונתן נולאן וליסה ג'וי, היא לשחק לנו בראש ולקיים יחסים שלא כבדרך הטבע עם המוח שלנו, וחייבים להודות שבעונה הרביעית שהסתיימה לא מזמן זה היה די מענג. אתם כבר מכירים את התרגיל: רובוטים ואינטליגנציות מלאכותיות, בני אדם שהם אולי רובוטים ורובוטים שהם אולי בני אדם, מציאות מוטלת בספק, סימולציות בתוך סימולציות, צירי זמן נפרדים, חידות עטופות באניגמה עטופות במסתורין, כל טריק בספר כדי להמם ולבלבל את הצופה ולהכריח אותו לחשוב. סדרה שהיא בעצם סוג של מתקן עינויים בלונה פארק, ממש כמו בלונה פארק החולני שבו היא מתחילה. ביטולה המפתיע בידי HBO הותיר צופים מאוד לא מסופקים ויש סיכוי שהיא תחזור בפורמט זה או אחר כדי לסגור את הסיפור.

8. "עבור כל האנושות" / "For All Mankind"

העולם שאנחנו מכירים היה מאוד שונה אם ברית המועצות הייתה נוחתת ראשונה על הירח. "For All Mankind", סדרת ההיסטוריה האלטרנטיבית-מד"בית המרשימה של אפל TV+ מתחילה מנקודת המוצא הזו ומגיעה בעונה השלישית שלה אל 1992, בעולם שבו המרוץ לחלל נמשך, הטכנולוגיה מפותחת משמעותית משלנו והאסטרונאוטים של רוסיה, אמריקה ואיזו חללית פרטית של איזה אילון מאסק וונאבי במרוץ להקמת התיישבות אנושית ראשונה על המאדים. מעבר להפקה המושלמת, המבט אל המציאות החלופית הזאת מעלה שאלות קשות על סדר העדיפויות העולמי במציאות שלנו, וההתמקדות בחייהם של האסטרונאוטים ואנשי נאס"א בתוך ההיסטוריה המדומיינת הזאת מעניקה ל"For All Mankind" את כל המטען הרגשי-אנושי שהשם שלה מבטיח. היינו עוברים לגור במציאות הזאת.

7. "Made For Love"

"מראה שחורה" אולי הפכה את כל הגישה המד"בית של "זה העולם שלנו אבל עם שינוי טכנולוגי קטן אחד" לקלישאה, אבל "שבב של אהבה" מצליחה לתרגיל הזה את הקסם, ולאו דווקא בזכות האלמנט המד"בי, אלא דווקא בגלל כמה שזה מרגיש קרוב למציאות. מיליארדר תמהוני א-לה אילון מאסק יוצר שבב שמאפשר לו לראות, לשמוע ולמדוד כל פיסת אנושיות של אשתו, שבתגובה, באופן די הגיוני, מנסה לברוח. מכאן הסיפור מסתחרר, והשבב נשאר רק אלמנט בודד בקומדיה נהדרת שכוללת, בין היתר, את ריי רומנו במערכת יחסים עם בובת מין. וזה הרבה יותר מתוק ממה שזה נשמע. לפעמים כל מה שצריך זה תרגיל מד"בי קטנטן כדי להפיח חיים בסדרה שלמה.

6. "בובה רוסית" / "Russian Doll"

בשנים האחרונות כולם רוצים לעשות סיפורי לולאות זמן (אתם יודעים, בגלל עודף תסריטאים שעדיין תקועים בלולאת זמן ל"לקום אתמול בבוקר"). מעטים הצליחו לעשות את זה טוב, מגניב, יצירתי ומדויק כמו נטשה ליון ב"בובה רוסית", בתור מעצבת משחקים (והבחירה במקצוע ממש לא מקרית) עם רעמת שיער ג'ינג'ית מפוארת והרבה הרגלים גרועים שמגלה ערב אחד שהיא פשוט לא יכולה למות, בין אם היא מנסה או לא. לסדרה אמנם קוראים "בובה רוסית" (מה שאנחנו מכירים בתור בובת בבושקה והרוסים בתור מטריושקה), אבל היא יותר מזכירה קוביה הונגרית – כשהחלקים שלה מחליקים בדיוק למקום הנכון, זה כל כך מספק שממש אפשר לשמוע את הקליק.

5. "Station Eleven"

בינואר שודר הפרק האחרון של "Station Eleven" ב-HBO ומאז לא נרגענו. כמה יופי. כמה קסם. העלילה סהרורית וחלומית, והיא מתמקדת בקבוצת ניצולים שמתלכדת כקבוצת תיאטרון נודד ומחפשת ניצולים אחרים להופיע בפניהם, והכל מוזר ויפה ופואטי.כמו לחש שאמאני עתיק שנולד מחדש, בקעה "Station Eleven" מתוך רב המכר של אמילי סיינט ג'ון מנדל מ-2014, והראתה לעולם איך עושים סדרה על עתיד פוסט-אפוקליפטי מלא אימה וכאב בלי להידרדר לקלישאות דיסטופיות ובלי לאבד את מנעד הרגש האנושי. היוצר פטריק סומרוויל (שאחראי גם לתסריטים של "הנותרים" ו-"Maniac" ומתפקד כשואו-ראנר ב"שבב של אהבה") מגיש כאן יצירת מד"ב נטולת מדע, בעולם שאיבד את מרבית יכולותיו הטכנולוגיות אחרי מגפה דמויית שפעת שחיסלה את מרבית האנושות. יצירה טלוויזיונית ייחודית שהשתמשה בכל חומר המקור של הנובלה הגרפית וספק רב אם תשוב לעונה נוספת. יש דברים שהם יפים מכדי להימשך.

4. "Undone"

הפנטזיה הפסיכדלית של רפאל בוב-ווקסברג, היוצר של "בוג'אק הורסמן" הענקית, הולכת הכי רחוק מהסדרה הקודמת שלו (הוא מוכיח כאן, וסליחה על משחק המילים הנוראי, שהוא ממש לא סוס של טריק אחד). גם היא סדרה מצוירת, אבל בסגנון שונה לחלוטין (רוטוסקופינג – צביעה עדינה של וידאו, מה שיוצר מראה ריאליסטי וחולמני בעת ובעונה אחת), היא איטית, מהורהרת וגם כבדה יחסית – אולי הדבר היחיד שיש לה במשותף עם "בוג'אק" הוא היחס הליברלי מאוד לזמן. רוזה סלזאר היא עלמה, בחורה צעירה ודי אבודה שבעקבות תאונת דרכים מתחילה לראות את אביה המת בכל מקום, והניסיון שלה להבין האם היא באמת נמצאת על התפר בין קיום לאי-קיום או שמא היא פשוט סובלת מנזק מוחי הוא הנושא המרכזי של העונה הראשונה.

3. "המרחב" / "The Expanse"

פשוט אופרת החלל הטובה ביותר שנעשתה מזה שנים והסדרה שרצינו ש"באטלסאטר גלקטיקה" (זוכרים? זוכרים איזה כיף היה בשתי העונות הראשונות שלה וכמה נורא היה אחר כך?) תהיה. שש עונות מושלמות של אינטריגות פוליטיות בחלל, על רקע מלחמה קרה (שמתחממת לפעמים) בין כדור הארץ למאדים, מולקולה הרסנית וצוות אחד של ספינה שתקועה באמצע של כל הבלאגן הזה. הסדרה הסתיימה בינואר האחרון, ולמי שלא צפה בה מעולם, יש לנו חדשות טובות: הסוף מספק לחלוטין ואפשר להתחיל אותה בלב שקט.

2. "הבנים" / "The Boys"

רק נסו להגיד לנו ש"הבנים" היא סדרת גיבורי-על יותר משהיא סדרת מד"ב, ונגיד לכם שלא אכפת לנו (חוץ מזה, מקור הגיבורים הוא בתמיסה סודית שיוצרה על ידי תאגיד ענק. זה מספיק מד"ב עבורנו). פארודיה על גיבורי על, סאטירה על המציאות החברתית-פוליטית, דרמה באמת מלחיצה על גורל גיבורינו ומספיק שוטים מגעילים/סוטים כדי לספק את המעריצים מהאינטרנט. "הבנים" היא לא רק אחת מסדרות המד"ב הטובות כיום, היא גם אחת מהסדרות הכי טובות של העשור, למרות חוסר יציבות מסוים בשלבים האחרונים. מה לעשות, כשאתה מציג בשלמות דמות כמו הומלנדר, חורים עלילתיים מרגישים כמו עניין די זניח.

1. "ניתוק" / "Severance"

פיץ' המעלית של "ניתוק" היה יכול להפוך בקלות לעוד מעשייה מאוסה של הקפיטליזם המאוחר: עובדים בתאגיד ענק עוברים הליך רפואי פולשני שמאפשר להם לחיות חיים נפרדים לחלוטין בעבודה ובבית, מבלי לזכור את העבודה בבית או את הבית בעבודה. ברור שבמהרה זה הופך לסיוט.

הרעיון מקורי, אבל "ניתוק" מובילה את הרשימה הזאת לא בזכות הקונספט אלא בזכות הביצוע, וגם בגלל שפעם אחר פעם היא מתחמקת מכל דבר שמזכיר קלישאה אפילו במעורפל. חשבתם שקיבלתם סאטירה חברתית? קיבלתם הרבה יותר מזה. התסריט, שנבנה במדויק סביב העובדה שהצופה תמיד יודע בדיוק פי שתיים מהגיבורים שלו (לפחות אלו שעברו את הניתוק). הצילום הקלאוסטרופובי המופרע (בעיקר במסדרונות התת-קרקעיים של לומון, התאגיד-בואכה-כת בו עובדים הגיבורים) שמזכיר את "ברזיל" של טרי גיליאם ואת "פליי טיים" הקלאסי של ז'אק טאטי. המשחק הנפלא של אדם סקוט, ג'ון טורטורו, פטרישיה ארקט וכל שאר הקאסט (כריסטופר ווקן!), בעצם. וכמובן, נעימת הנושא הכי קליטה בטלוויזיה. אפילו יותר מ"יורשים".

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

המדע הבדיוני פורח בזמנים קשים, כי הוא לוקח אותנו אל קצה הדימיון האנושי ולא רק מאפשר לנו לפנטז על העתיד, אלא...

מבעירים קטנה ונלך. מורדים בתל אביב (צילום: עמנואל דונאנד)

עוד לא אבדה תקוותנו: 22 כללים חשובים למורד התל אביבי

עוד לא אבדה תקוותנו: 22 כללים חשובים למורד התל אביבי

מבעירים קטנה ונלך. מורדים בתל אביב (צילום: עמנואל דונאנד)
מבעירים קטנה ונלך. מורדים בתל אביב (צילום: עמנואל דונאנד)

תוצאות הבחירות משמעותן דבר אחד - מדינת תל אביב היא עובדה גמורה, עכשיו רק נותר לנו לחשוב מה הלאה. אין מה להוריד את הראש - אנחנו צריכים להיות מוכנים לכל תרחיש, כולל מדינת הלכה. הכינו את הסליקים בבתי הקפה! שכבו עם גייז! זה לא נגמר עד שזה נגמר!

בלי פאניקה

להילחץ לא יעזור לנו. גם להירגע לא יעזור לנו. כלום לא יעזור לנו אעהאעהההה!!! רגע, עוצרים לנשום עמוק. בלי פאניקה, בלי פאניקה, בלי פאניקה. אוקי, אנחנו הרבה יותר טוב עכשיו.

מצאו את הבעיה של השמאל

רססו אותה עם K-300. אם זה עדיין לא עובד, קראו לאיש מקצוע. לא, די כבר עם אהוד ברק.

אם יהיה פה לייק אחד אספר לכם מה הבעיה של השמאל

— Yosef Rosenberg (@Yosefros)November 2, 2022

הפסיקו את מעגל זריקת האשמה

בחייכם, אי אפשר להמשיך ככה. מרץ מאשימים את העבודה שמאשימים את מפא"י שמאשימים את החד גדיא. דיינו. אי אפשר ששמאלני אחד יקח פעם אחת אחריות? לא נו, לא אתה אהוד ברק.

הכינו פלייליסט מחאה

כי זו לא המחאה שלנו אם אי אפשר לרקוד איתה, וחוץ מזה זה יעביר לכם לפחות כמה שעות של הדחקה טובה. אהוד, דיייייי.

תלמדו איך לבנות רשת בוטים

ותכנתו אותה כדי להגיב עם התמונה הזו בכל פעם שמישהו מזכיר אונליין את בן גביר.

הבן-גביר-בוט. איתמר בן גביר בועט בטרנסית, מצעד הגאווה 2008 בתל אביב (צילום: ג'ק גואז\גטי אימג'ס)
הבן-גביר-בוט. איתמר בן גביר בועט בטרנסית, מצעד הגאווה 2008 בתל אביב (צילום: ג'ק גואז\גטי אימג'ס)

תצטיידו באוכל

לא צריך להגזים עם שימורים. תזמינו משהו מוולט, זה ירגיע את הרעב ויכין אתכם לשעות של צעקות מול הפיד.

תתחילו להתפלל

לא להתפלל לאלוהים שיעזור לנו, אלא כדי שתוכלו לעבור כדתיים גם כשצריך לצאת ממדינת תל אביב.

ובכלל, תכינו הסוואה

לא צריך הרבה – כל נודניק עם זקן הופך לגדול בתורה עם כמה שינויי לבוש קלים, וכל בליינית תל אביבית יכולה להפוך לאינפלואנסרית טיק טוק חרדית עם שביס.

תרגיל בהתחזות. ערן זרחוביץ כנפתלי בנט ההיפסטר ב"ארץ נהדרת" (צילום: גטי אימג'ס)
תרגיל בהתחזות. ערן זרחוביץ כנפתלי בנט ההיפסטר ב"ארץ נהדרת" (צילום: גטי אימג'ס)

חפשו גיבורי תרבות

אבל אחד ראוי הפעם. לא עוד פעם נודניקים פרובוקטיבים שעוברים צד בשנייה שנהיה טיפה קשה פה. הפעם ראוי לעמוד מאחורי מי שבאמת משקף את הלך הרוח התל אביבי במלואו. בקיצור, שרית חדד אנחנו איתך!

תתארגנו על נשק

לא כלי נשק, חס וחלילה. אנחנו סמולנים פציפיסטים. תכינו פוסט זועם לכל תרחיש, ובבקשה בבקשה נסו להימנע ממשחקי מילים איומים סטייל "מושחתיהו".

בנו סליק במרתף

אבל שוב, אין צורך לשמור שם נשקים. שימו 4 קילו חזיר בהקפאה, תיק עם תלבושות למצעד הגאווה ואת הדרכון הבוסני-הרצגוביני שאולי יכניס אתכם לאיחוד האירופי.

סננו אוטומטית מהפיד את המילים "טרלול פרוגרסיבי"

וגם את המילה "מסוק". אל תשאלו למה.

שכבו עם בן מינכם

גם כאות מחאה לפגיעה בזכויות חברי הקהילה הלהטב"קית, גם ניצול הזדמנות כל עוד מותר, אבל בעיקר כי מין זה כיף ואסור לשכוח את זה גם במהלך מרד.

אספו גזרי עיתון על משפט נתניהו

אנחנו כבר לא נשמע ממנו בעתיד הנראה לעין. היה שלום, משפט קטן. היה כיף כל עוד זה נמשך

אז כמה אמרת שעולה הצוללת הזו? אני אקח שתיים. (צילום: Getty Images)
אז כמה אמרת שעולה הצוללת הזו? אני אקח שתיים. (צילום: Getty Images)

תפגינו אחרת

"אי שפיות היא לעשות את אותו דבר שוב ושוב ולצפות לתוצאות שונות", אלברט איינשטיין מעולם לא אמר. אבל זה לא הופך את המשפט הזה לפחות נכון. ותרו על הפגנות רוטשילד, הגשרים וכיכר המוזיאון. נסו להפגין אחרת. נגיד, כשיעבירו את החוק שאוסר על מכירת חלב סויה, נסו להפגין בשדה בוקר, סתם כדי לבלבל אותם.

תעשו מלא ילדים

איום דבשמוגרפי אמרתם? אם התל אביבים יעשו ילד בכל פעם ששוכבים פה, אנחנו נוכל ללמד אתכם דבר או שניים על משבר הדיור.

אל תיגררו לפרובוקציות

זה אף פעם לא עוזר, וברשותכם – נמחיש באמצעות תמונה:

אריאל ברונז אזוק לאנדרטה בכיכר רבין לאות מחאה. צילום: יח"צ
אריאל ברונז אזוק לאנדרטה בכיכר רבין לאות מחאה. צילום: יח"צ

אל תקשיבו לטורי הדעה של הארץ

בואו נגיד ככה,אם הצלחתם בחידון הזה, אתם בבעיה והגיע הזמן להתחיל להיגמל. לשלם 340 שקלים לחודש כדי שיספרו לכם שאתם שמאלנים גרועים והכל באשמתכם זה קצת מוזר, אנחנו מוכנים לעשות את זה בחינם אם השירות הזה נחוץ לכם.

תחליפו רשת חברתית

פייסבוק, אינסטגרם, טיקטוק – כולן מוכנות לעבוד בשיתוף פעולה עם שלטון שיחטט לכם בפרופיל עד שימצאו פוסט שמחמיא לחומוס ויאשימו אתכם בתמיכה במחבלים. זה הזמן לעבור לרשת של דונלד טראמפ, אף אחד לא ימצא אתכם שם.

הסתננו לערוץ 14

היי, אם מיני ביביסטים הצליחו להסתנן לתוך כל ערוצי החדשות האחרים, עכשיו זה הזמן לתת להם לטעום מהתרופה שלהם. זה די קל: הפכו לשמאלני פרובוקטור שתמיד מוציא את הצהוב, תסכימו לכל הזמנה מטעם הערוץ כדי להתכתש מול מי מהם שרוצה לשחק, ותוך כלום זמן תהפכו לפרשן קבוע לענייני סמולנים. עכשיו אתם עמית סגל, מזל טוב.

מי, אני? עמית סגל בחדשות 12 (צילום מסך: קשת12)
מי, אני? עמית סגל בחדשות 12 (צילום מסך: קשת12)

עשו חבר ערבי

די נו, אין לכם? אי אפשר להישאר פארודיה על תל אביבים. קדימה, תתחילו בדוגמה אישית.

פשוט תחיו, וקחו את זה בקלות

לא צריך להקים צבא תל אביב ולא יוצאים פה לשום מלחמה. סך הכל מחשבים מסלול מחדש. תחזרו לחייכם, תמשיכו להילחם על מה שאתם מאמינים בו ולעשות דברים טובים, ואל תשכחו שיותר מחצי מאזרחי ישראל (כן, ימנים, זה כולל גם ערבים) הצביעו לגוש שמתנגד לנתניהו, אז סתם יצאנו טמבלים וננסה שוב בפעם הבאה. עד אז, בהצלחה במרד.

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

תוצאות הבחירות משמעותן דבר אחד - מדינת תל אביב היא עובדה גמורה, עכשיו רק נותר לנו לחשוב מה הלאה. אין מה...

מאתמערכת טיים אאוט4 בנובמבר 2022
נועה ואמיר בדירה שלהם. צילום: אריאל ארבל

הגלריה הזוגית: דירת 65 מ"ר שהיא תערוכה שלא נגמרת לעולם

הגלריה הזוגית: דירת 65 מ"ר שהיא תערוכה שלא נגמרת לעולם

נועה ואמיר בדירה שלהם. צילום: אריאל ארבל
נועה ואמיר בדירה שלהם. צילום: אריאל ארבל

הדירה של נועה שטיינברג ואמיר קסלר מלאה באוצרות שנועה אספה מהרחוב ואמיר תלה בהרבה סבלנות - ולכל חפץ בדירה הזאת (ויש שם הרבה חפצים) יש סיפור משלו. העניינים מסתבכים רק כשזה נהיה ברור שאחד מהחפצים חייב כבר למצוא בית אחר

4 בנובמבר 2022

מי:נועה שטיינברג, 31, פסיכולוגית בהתמחות ומורה ליוגה;אמיר קסלר, 32, מנהל מוצר בחברת היי טק
איפה:ליד יהודה הלוי
ותק:ארבע שנים
מטראז':65 מ"ר
כמה משלמים שכירות? "6,500 אבל בדיוק העלו לנו ל-7,000"

ספרו לי על העיצוב המיוחד של הבית.
אמיר:
"נועה אחראית על העיצוב.אני לגמרי על תקן הקבל"ן בבית, המבצע. יש פה אולי שלושה פריטים שאני הייתי אחראי עליהם. התפקיד שלי הוא לתלות את התמונות והמדפים, וליהנות".
נועה:"יש בינינו שיתוף פעולה מהמם סביב הבית. אמיר דופק מסמר ואז אנחנו תולים את התמונה ופתאום אני מבינה שהיא צריכה להיות סנטימטר ימינה, אז הוא מוריד את התמונה ודופקים שוב. עםהשנים אני גם ממש מתייעצת איתו".

הרבה ממה שנמצא בבית שלכם נאסף מהרחוב?
נועה:
"כמעט הכל. מהרחוב, מחדרי המתנה, יד שנייה או מתנות.אני לגמרי אספנית, והרגישות הגבוהה שיש לי בתור פסיכולוגית מתבטאת גם כלפי חפצים. אני ממש זוכרת מאיפה מצאתי כל דבר ויש לי סיפורים שלמים על כל חפץ.יש משהו מאוד ריגשי מבחינתי בלעצב את הבית, וזה תהליך שכל הזמן משתנה. משהו שהיה נראה לי אסתטי היום עוד יומיים יראה לי רע. אם נוריד את כל התמונות תראי מלא חורים כי התמונות זזו כל כך הרבה פעמים, וזה אומר שהעיצוב מספר איזשהו סיפור פנימי שלי. והסיפור הוא בהשתנות מתמדת".

צילום: אריאל ארבל
צילום: אריאל ארבל

לאספנות יש קונוטציה מעט אגרנית, לא?
נועה:
"אמיר יגיד שיש קצת היבטים אגרניים. לפני כמה זמן נאלצתי למסור מנורה עצומה שהייתה פה ועשתה קרע ביחסים שלי ושל אמיר. ממש אהבתי אותה אבל בקושי השתמשנו בה, היא הייתה עצומה. כמות הפניות שקיבלתי לגביה הייתה עצומה וזה כאב לי כי הבנתי שאני מוסרת משהו יקר ערך אבל זה עיצבן את אמיר ברמות שקשה להסביר והוא צודק, כי לא השתמשנו בה באמת".
אמיר:"זה נכון. בבית יש משהו מאוד אומנותי ואני אוהב את זה, אבל מבחינתי הוא גם צריך להיות פונקציונלי. יש את הנקודות שבהן האמונתיות חוצה את הגבול ומתחילה להפריע, כמו המנורה הענקית שחסמה את כל החדר ובקושי עבדה. אבל עם רוב הדברים אפשר לחיות בשלום וזה לגמרי שווה את זה".
נועה:"אני חושבת שבסוף הרגעים האלה של הצמתים בזוגיות, כשיש התנגשות של רצונות, אלו האיזורים הכי מעניינים ומלמדים. לפעמים אמיר מזכיר לי שפונקציונליות זה חשוב כי הבית בסופו של דבר צריך לשרת אותנו. אבל לפעמים זה הפוך, אני מכניסה משהו הביתה שבהתחלה הוא מתנגד לו אבל אז הוא מבין וקשה לו לחיות בלעדיו".
אמיר:"נכון. כמו הספסל שהשכנה זרקה ונועה מצאה על הגג. הוא היה במצב מחריד, מעופש. שנאתי אותו ורציתי שנעיף אותו בכל דרך אפשרית. אבל לנועה היה איזשהו חלום לעשות לו שיפוץ קטן עם משייפת ולצבוע אותו מחדש. עשינו את זה ועכשיו הוא בחדר שינה ואני מת עליו ולא יכול לדמיין מצב שלא יהיה אותו בחדר".

הספסל שאמיר לא יכול בלעדיו. צילום: אריאל ארבל
הספסל שאמיר לא יכול בלעדיו. צילום: אריאל ארבל

אמיר:"חבל שאין לנו תמונה שלו לפני השיפוץ".

חדר השינה

צילום: אריאל ארבל
צילום: אריאל ארבל
צילום: אריאל ארבל
צילום: אריאל ארבל

נועה:"הירח הזה היה לי בחדר מאז שהייתי קטנה. תמיד אהבתי את הירח. הוא מרגיע אותי. אפילו יש לי קעקוע של ירח".

צילום: אריאל ארבל
צילום: אריאל ארבל

אמיר:"נועה קנתה לי את הבובה הזאת, זאת דמות מ"המסע המופלא", אחד הסרטים של סטודיו ג'יבלי היפני. אנחנו אובססיביים לסרטים שלהם ותמיד צופים בהם ביחד".

הסלון

צילום: אריאל ארבל
צילום: אריאל ארבל
צילום: אריאל ארבל
צילום: אריאל ארבל

אמיר:"התמונה הזאת הייתה תלויה בבית ישן של ההורים שלי. היא שכבה במחסן הרבה שנים ועכשיו מקבלת חיים מחדש. בהתחלה זה היה לי מוזר, טעון רגשית. עכשיו אני אוהב את זה".

צילום: אריאל ארבל
צילום: אריאל ארבל

נועה:"גרנו שנה בברלין. מאוד התחברנו לשקט, לרוגע ולדברים הקטנים. הרבה דברים בעיצוב של הבית מושפעים משם. למשל זה שאנחנו לא מדליקים את האור מהתקרה. בברלין לא מותקנות בכלל מנורות כאלו, התאורה היא תאורה של אווירה, יש בזה איכות מרגיעה. התקליט שמוצג זה בדרך כלל התקליט שאנחנו שומעים הכי הרבה באותה תקופה".

צילום: אריאל ארבל
צילום: אריאל ארבל

"גם המקרן הוא השראה מהמחיה שם. זה מאוד ברלינאי. אנחנו משתמשים בו כמו בטלוויזיה. קוראים לזה בימר ולכולם יש כזה בבית. אנחנו אוהבים את זה כי זה מוסיף איזושהי מידה של טיקסיות. אי אפשר ללחוץ על השלט ולהפעיל תוכנית. צריך לסגור את התריסים ולהדליק את המסך ולוקח לו כמה שניות להתחמם. זה פעולה אחת פחות שאנחנו עושים באוטומט. חוץ מזה שזה נותן אווירה של קולנוע, ואין גוש ענק שחור שתלוי בסלון."

סרט של ג'יבלי, כמובן. צילום: אריאל ארבל
סרט של ג'יבלי, כמובן. צילום: אריאל ארבל
צילום: אריאל ארבל
צילום: אריאל ארבל

נועה:"אני מאוד אוהבת עירום נשי. גוף עירום זה הדבר הכי אנושי שיש. הוא לא צריך להיות יפה, הוא פשוט צריך להיות. זה אפילו לא מיני מבחינתי. אני חושבת שיש בזה אמירה לשים את זה על הקיר, כמו להגיד שזה חלק מהחיים".

צילום: אריאל ארבל
צילום: אריאל ארבל

נועה:"אני אוהבת את המראה הזאת כי מזוויות מסויימות אפשר לראות בה השתקפות של התמונות בסלון."

המטבח

אמיר:"המטבח זה תחום האחריות שלי. על המקרר תלויות מדבקות של מילים בגרמנית. כשגרנו שם התחלנו ללמוד את השפה אז רצינו להמשיך לתרגל אותה בארץ. זה לא עבד אבל השארנו את המדבקות בשביל הזיכרון. יש גם מגנטים חדשים עם בובות של פרויד ויונג שקניתי לנועה לכבוד תחילת הדוקטורט שלה בפסיכולוגיה".

צילום: אריאל ארבל
צילום: אריאל ארבל
צילום: אריאל ארבל
צילום: אריאל ארבל

מזכרות מקרובי משפחה שחיים בקופנהגן ומילאנו.

ספריה ופינת אוכל

צילום: אריאל ארבל
צילום: אריאל ארבל

חדר עבודה

צילום: אריאל ארבל
צילום: אריאל ארבל
צילום: אריאל ארבל
צילום: אריאל ארבל

אמיר:"זה כלי העבודה שאיתם אנחנו עובדים כשאנחנו משפצים רהיטים, תולים תמונות או מטפלים בעציצים. אני אוהב את זה שאפילו בדבר הכי פונקציונלי שיש כמו כלי עבודה נועה הכניסה את הדברים הקטנים והאומנותיים שלה, כמו הגלויה והבובה של הראש צבי".

צילום: אריאל ארבל
צילום: אריאל ארבל

נועה:"באחד מימי ההולדת שלי, כשהיינו ביפן, אמיר החליט שהוא חייב לקנות לי רובוט. בהמשך פיתחתי אליו חיבור ריגשי עמוק כי לקחתי קורס קומיקס בבצלאל ובחרתי ליצור סביבו את כל העבודה שלי. פיתחתי לו עולם פנימי עשיר. רובוט שעבר מיפן לירושלים ומתגעגע הביתה".

צילום: אריאל ארבל
צילום: אריאל ארבל

נועה:"ציור קטן של אמיר שלא הייתי מסוגלת לזרוק".

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

הדירה של נועה שטיינברג ואמיר קסלר מלאה באוצרות שנועה אספה מהרחוב ואמיר תלה בהרבה סבלנות - ולכל חפץ בדירה הזאת (ויש...

מאתאריאל ארבל4 בנובמבר 2022
בואי אלינו במשלוח יפה. אונאומה (צילום: יעקב בלומנטל)

בדקנו את המסעדות הכי טובות לפי דירוג וולט. ויש לנו מנצחת

חודש אחרי שבדקנו את המסעדות עם הדירוג הכי נמוך בוולט, החלטנו שמגיע לנו פיצוי. בקיצור, הזמנו מארבע מסעדות עם דירוג כמעט...

מאתמתן שרוןומערכת טיים אאוט4 בנובמבר 2022
אנשים במקום כבישים. מצעד הגאווה 2022 (צילום: אלכסי רוזנפלד/גטי אימג'ס)

לא יקחו לנו את מצעד הגאווה השנה. אבל יקחו לנו הרבה יותר מזה

המתקפה המתוזמנת של ח"כים מהציונות הדתית על זכויות הלהט"ב מצביעה על הכיוון אליו אנחנו הולכים בשנים הקרובות: יהיה כנראה קל מאוד...

מאתירון טן ברינק4 בנובמבר 2022
לא, אתם בעצמכם השתגעתם לגמרי. המבורגר "משה אתה השתגעת לגמרי" (צילום: מתוך עמוד הוולט של הפרוזדור)

אכלנו המבורגר אחד שראוי לרשימת הטובים בתל אביב. ועוד אחד שלא

השבוע הזה דורש אוכל מנחם, ואין מנחם כמו המבורגר טוב. קפצנו לבדוק את "פרוזדור", המבורגריה שמאכילה קרניבורים מאושרים כבר שבע שנים,...

מאתמתן שרון5 בנובמבר 2022
ארט קלאב. כזה, אבל עם מרחב רגשי.

מה שיותר עמוק יותר עמוק: 10 מסיבות מומלצות לסופ"ש

ברור שיש לנו כאן מסיבת 13 שעות חופרת במיוחד בארט קלאב // אבל גם למי שטכנו זה לא הג'אם שלו, יש...

מאתאספיר איובוב3 בנובמבר 2022
האמנית הצרפתייה ORLAN בגלריה שלוש

דברים יפים, דברים יפים בכל מקום: 12 תערוכות לראות בסופ"ש הקרוב

אמנית צרפתייה שהשתילה לעצמה עצמות לחיים (וזה קצת מפחיד) // הלוק החדש והמפתיע של פופאי // זיכרונות מילדות בטירה בגרמניה //...

מאתרעות ברנע3 בנובמבר 2022
ראו עוד
popup-image

רוצה לקבל גיליון טרי של TimeOut עד הבית ב-9.90 ש"ח בלבד?

(במקום 19.90 ש"ח)
כן, אני רוצה!