סרטים שנכתבים ונוצרים מהר, כדי ללכוד בזמן אמת אירועים של תקופה סוערת, סובלים לרוב משטחיות ומתיישנים מהר. בהחלט יכול להיות שזה מה שיקרה ל"טור פרידה", אבל התעוזה והדחיפות של סרטם של דרור קרן ורוני ניניו, שניסחו טקסט הפונה באופן מובהק לקהל של שמאלנים בלבד, מעניקה לו עוצמה והופכת אותו לסוג של אירוע קולנועי. הוא אמנם צולם בימי הקורונה ב-2020 על רקע ההפגנות נגד ביבי בבלפור, לפני ניסיון ההפיכה המשטרית ולפני ה-7 באוקטובר, אבל בימים שבהם המשטרה מדכאת ביד קשה הפגנות הקוראות לבחירות חדשות והשבר בעם שוב מתרחב, הוא נחווה כעדכני לחלוטין.

>> "אנטומיה של נפילה": יצירת מופת, חמישה כוכבים, רק תנמיכו את 50 סנט

דרור קרן, שכתב את התסריט יחד עם הבמאי רוני ניניו ("כבודו"), מגלם עיתונאי תל אביבי בשם כרמי, שמפרסם טורים פוליטיים התוקפים את ראש הממשלה ביבי נתניהו (אין כאן פוליטיקאים בדיוניים כמו ב"פולישוק" וב"חולי אהבה"). הסרט מתחיל בלילה, כשכרמי מגיע לדירה חדשה אותה שכר כדי לקחת הפסקה מנישואיו המתפוררים לדפי (אילנית בן יעקב), ולכתוב בשקט. אבל במשך 24 השעות הבאות לא יהיה לו רגע של שקט.

התבנית העלילתית של יממה דרמטית במיוחד בחיי אדם היא סמלית, ונעשה בה שימוש אפקטיבי בסרטים כמו "מרד הנעורים" ו"עשה את הדבר הנכון". במקרה של כרמי, הוא מוטרד על ידי הניתוק מבנו האוטיסט שהוכנס לבידוד בהוסטל בשל חשד לקורונה, מוזעק על ידי אמו (ג'טה מונטה) לבוא לדבר עם אביו (יהושע סובול) שהפסיק לתפקד, ונדבק בדאגה של זוגתו לבתם אלמה (כרמל בין המקסימה מ"המפקדת") שיצאה להפגין בבלפור ואינה עונה לטלפון. לכן הוא מתקשה לעמוד בדדליין להגיש טור חדש (הבהילות שבה הוא נדרש על ידי העורך לכתוב טור, ללא נושא ספציפי, היא הדבר הכי פחות משכנע בסרט).

מעל הכל, כרמי נאלץ להתמודד עם איום חדש. ארגון קיצוני מפרסם את תמונתו ואת פרטיו האישיים, לצד תמונותיהם של העיתונאים רביב דרוקר ואמנון אברמוביץ', תחת הכותרת "בוגדים", ומתיר את דמו. כרמי לא נבהל, משום שלדבריו זו אינה הפעם הראשונה שהוא נקרא בוגד. אבל האימפקט של קמפיין השטנה, המתפרסם בשלטי חוצות וברשתות, ניכר במפגשים מקריים עם אנשים שונים ברחוב. חלקם מסתפקים בהתקפות מילוליות, אחרים תוקעים סכין בגלגל מכוניתו ואף מתנפלים עליו פיזית. החשש שמא יפגעו בבתו בכל זאת מלחיץ אותו. כידוע, הקמפיין נגזר ישירות מהמציאות שלנו, אך משנשתל בעלילה קולנועית סופו ידוע מראש.

כל זה מניב סרט אינטנסיבי שצולם היטב (על ידי עופר יינוב) בשחור לבן, כמו "החיים על פי אגפא", שנפרש על פני לילה אחד. מה שהיה מטאפורי בסרטו הפוליטי של אסי דיין מ-1992, שנתפס בזמנו כסוג של נבואה אפלה, הופך למוחשי לגמרי ב"טור פרידה". אחת מהסצנות העזות בסרט צולמה על רקע הפגנה בבלפור, כשכרמי ודפי משתלבים בין המפגינים בחפשם אחר אלמה. גם הביקור האסור אצל בנם בהוסטל מאחד ביניהם ומחזיר אותם להיות בני זוג, לפחות כאמא ואבא.

הסימפטיה הכובשת של קרן תורמת רבות למוכנות שלנו לעבור אתו את השעות הקשות, והדינמיקה בינו ובין בן יעקב נוגעת. הליהוק של סובול – שביטא במחזותיו הפוליטיים את השברים שרק הלכו והתעצמו עם השנים – לתפקיד האב שמסתגר בביתו כי אינו רוצה להתמודד יותר עם המציאות שבחוץ, הוא הברקה. ומולו מונטה הוותיקה, שהרבתה להופיע במחזות של חנוך לוין, מצוינת גם היא.

יש בסרט רגעים אותנטיים יותר ופחות: השיחה עם איש מזדמן שמאשים את כרמי שהוא "מטנף על המדינה" מתפתחת היטב; ההודאה של כרמי שהוא זקוק לחיבוק של בנו האוטיסט יותר משבנו זקוק לו היא תובנת אינסטנט. אבל הסך הכל מתקדם מהר על פני 76 דקות אינטנסיביות שמייצרות תחושה שאנחנו צופים בביטוי מר ואמיץ של תודעת המציאות שבה אנו (או לפחות חלק גדול מאתנו) חיים.

4 כוכבים
בימוי: רוני ניניו. עם דרור קרן, אילנית בן יעקב, יהושע סובול, ג'טה מונטה, כרמל בין. ישראל 2023, 76 דק'

• ביקורת סרטים
• קולנוע
• קולנוע ישראלי
• דרור קרן
• סרטים מומלצים
• מחאת בלפור
• מחאת הדמוקרטיה

שבוע אחרי התנעת המחאה נגד ניסיון ההפיכה המשטרית של ממשלת נתניהו השישית, צפויים הערב להתאסף בכיכר הבימה רבבות מפגינים מכל רחבי הארץ במפגן עוצמה נגד צעדי החקיקה המתוכננים שיבטלו את הפרדת הרשויות בישראל ויביאו למעשה את הדמוקרטיה הישראלית במתכונתה הנוכחית אל סופה. ההפגנה תחל בשעה 19:00 בערב ומארגניה צופים כי תוך זמן קצר יתמלאו אדם גם הרחובות הסמוכים לכיכר, ועיריית תל אביב-יפו נערכת בהתאם לחסימת צירי תנועה.

דוברי משטרת ישראל הפיצו מידע כוזב כאילו בהפגנה מתוכננות הפרות סדר וכי המפגינים מתכוונים לעשות שימוש בסמלים נאציים, בתגובה פנתה דוברות הדגלים השחורים למשטרה והודיעה כי "תפקידכם הוא לשמור על אזרחי המדינה, לא לשרת את העבריין המורשע בן גביר. אנו מצפים מכם לפעול בחדות נגד שתולים שבאים לעורר פרובוקציות מהמחנה הפאשיסטי. אפשרו מחאה דמוקרטית נחושה – אנו נאבקים גם עבורכם ועבור משפחותיכם".

1. איזה כבישים ייחסמו?

כדי לאפשר את הגעתם של רבבות המפגינים לכיכר הבימה ובחזרה ממנה, צפויה העירייה לחסום הערב את הרחובות הבאים לתנועת כלי רכב:

• דיזנגוף/המלך ג'ורג' לכיוון מזרח
• דיזנגוף/תרס"ט לכיוון דרום ומזרח
• דיזנגוף/שד' חן למזרח
• דיזנגוף/אבן גבירול לכיוון מזרח ולכיוון צפון
• המלך ג'ורג'/בן ציון לכיוון מזרח
• שד' בן ציון/מלצ'ט לכיוון מזרח
• אחד העם/רוטשילד לכיוון מזרח
• חשמונאים/רוטשילד לכיוון מזרח
• אבן גבירול/מרמורק לכיוון מערב
• שד רוטשילד/ברדיצ'בסקי לכיוון צפון

מתוך ההפגנה בכיכר הבימה צפויות לצאת מספר צעדות ולחולל שיבושי תנועה באזור מרכז העיר וסביב הירידות המרכזיות לאיילון, יש לעקוב אחר הדיווחים בתקשורת ולהימנע ככל האפשר מלהגיע עם כלי רכב פרטיים לאזור.

2. איך מגיעים?

אם אתם מגיעים מחוץ לעיר:שאלוהים יעזור לכם. חפשו חנייה מרוחקת בתשלום – לא ביד אליהו כי יש שם הופעה של רביד פלוטניק הערב, אבל אפשר ליד הקריה או בצפון אבן גבירול – לכו ברגל או קחו קורקינט משם לאזורה ההפגנה.
אם אתם מגיעים ברכב פרטי:אל תגיעו עם רכב פרטי.
אם אתם מגיעים בתחבורה ציבורית:כוונו את עצמכם אל אזור דיזנגוף סנטר או הקריה והמשיכו משם ברגל.
אם אתם מגיעים ברגל או באופניים:איזה כיף לכם. קשרו איפשהו את האופניים ותחסכו מחבריכם סימני גלגל על המכנסיים.

3. על מה מפגינים?

קודם כל תקראו את הטור הזה.בשבוע האחרון בזבזו רבים את האנרגיות שלהם בוויכוחים על דגלי פלסטין

. מעבר לעובדה שאי אפשר למשטר הפגנה של עשרות אלפי אנשים ולשלוט במסרים ובדגלים של כל אחד ואחד מהם, המאבק הפנימי הזה משחק לידי השלטון. ריבוי מסרים זה דבר צבעוני וטוב, הכל קשור להכל, תפגינו על מה שאתם רוצים, תנו לאחרים להפגין על מה שהם רוצים, בסוף רובנו רוצים את אותו הדבר. זה עבד יפה בבלפור ורק ככה זה יכול לעבוד.

4. איך מתגוננים?

ההפגנה צפויה למשוך אש רב, כולל כוחות משטרה גדולים במיוחד שעשויים לחפש חיכוך עם המפגינים כתוצאה מלחץ פוליטי על מפקדיהם, כולל פרובוקטורים מתוך ומחוץ למחנה, כולל סמויים ושתולים. ציבור המפגינים מתבקש על יד מארגני המחאה לשמור על עירנות, להימנע מחיכוכים ואלימות ולפנות מיידית אל המערך עוטף העצורים במקרה של מעצר ולסרב להיחקר ללא נוכחות עורך דין (פרטים בציוץ שלפניכם).

5. איזה שלטים להביא?

איזה שאתם רוצים. ובעיקר אל תמשטרו שלטים של אחרים. ההפגנה היא שלהם כפי שהיא שלכם ויש לנו מספיק בעיות עם חופש הביטוי גם בלי צנזורים מתוך המחנה. לא אוהבים דגל או שלט מסוים? תביאו אחד גדול יותר שיסתיר אותו.

6. איזה פסקול יתאים להפגנה?

אנחנו לא מתות על הלחן השחוק, אבל מתסמן שזה להיט ההפגנות העכשווי.

7. מי ינאמו בהפגנה?

למי אכפת? הנאומים הם החלק הכי פחות חשוב בהפגנות, ומשמשים בעיקר לניגוח פנים-מחנאי ולחיפוש אחר פליטות פה שיכולות לשמש את המחנה הלאומני-משיחי. אם זה קריטי לכם, הערב ייפתח בהופעה של עברי לידר שישיר את "זכיתי לאהוב", ואחריו צפויים לנאום ציפי לבני ואחרים, אבל מערכות ההגברה גרועות ובמילא לא תשמעו כלום. שחררו

• הבועה
• מחאה
• מחאת בלפור
• חסימת כבישים
• ❤ תל אביב
• דמוקרטיה

אנו חוזים בימים אלו – מי באימה, מי בסיפוק ומי בפיהוק – בתהליך מזורז של הפיכה משטרית. לא רק ממשלה חדשה הושבעה לפני שבוע אלא קם לנו משטר חדש – משטר חשוך, גזעני ומושחת שבז לאורחות הדמוקרטיה, שמפר ברגל גסה כל חוק ונורמה שנועדו לרסן את כוחו, ושמוכן לחרב עד אפר כל מוסד המאיים לעמוד בדרכו. הסתערות כה אלימה ומופקרת, המכובסת באמצעות הסיסמה "משילות", חייבת לפגוש כוח נגדי בעוצמה זהה. אם המשטר החדש לא ייתקל מיידית בהתנגדות ציבורית רחבה, אז מהר מכפי שנוכל בכלל לדמיין הוא ייצור כאן מציאות שבה דבר כבר לא יוכל לבלום אותו. למרבה הזוועה, את מה שלוקח שנות דור לבנות אפשר להרוס מהר מאוד.

מספר ניסויים מדעיים הוכיחו כי הסיפור על הצפרדע המתבשלת הוא מיתוס חסר שחר. הם הראו שכאשר מניחים צפרדע בסיר ומתחילים לחמם את המים בהדרגה, בשלב מסוים הצפרדע חשה בכך וקופצת החוצה – בתנאי שהסיר לא מכוסה, כמובן. ובכן, הסיר שלנו עדיין לא מכוסה

אסור לנו בשום פנים ואופן להגיד שלנו זה לא יקרה – כי הנה זה קורה לנו. אסור לנו להניח שטירוף מערכות מסוג זה לא יוכל להחזיק מעמד – כי לא רק שיוכל להחזיק שנים ארוכות אלא גם יהפוך ברבות הזמן למופרע בהרבה. אסור לנו לשגות באשליה שנצליח לשמור על מעוזים ליברליים, בראש ובראשונה על תל אביב החופשית – כי המעוזים הללו יסומנו ויותקפו בכל דרך אפשרית, עד לקריסתם הסופית. אסור לנו להתפתות להאמין שהישועה תגיע מבחוץ – כי גם אם נהפוך למדינה מצורעת ומוכת סנקציות, המשטר החדש יידע לנצל זאת לביצור שלטונו. ההיסטוריה הקרובה והרחוקה עשירה בדוגמאות למדינות שבהן הציבור הרחב כשל בדלוזיות המסוכנות הללו.

המשטר החדש מצדיק כל צעד ושעל במסע ההרס שלו בכך שהוא מייצג את רצון הבוחר. מעבר לכך שסקרים עדכניים מלמדים שאין לטענה הזו כל אחיזה במציאות, חובה להזכיר שוב ושוב שזהו עיוות של מהות הדמוקרטיה; שרצון הבוחר כפי שהוא משתקף בבחירות לא מספק בידי המשטר 'קארט בלאנש' לעשות ככל העולה על רוחו. הכרעת הרוב בדמוקרטיה אינה מתירה את רמיסת המיעוט – עניין שנשתכח בעקבות השחיקה המתמשכת בהוראת האזרחות והבגידה המתמשכת של עיתונאים רבים בשליחותם הקדושה.

אם מערכות החדשות היו פורצות לשידור ומכריזות שצבאות זרים פלשו למדינה, איש לא היה ממתין לראות מה קורה. אל המצב הנוכחי יש להתייחס באותו האופן בדיוק – כאל מצב חירום לאומי שמשהה כל תוכנית אחרת שהייתה לכם

הרבה מבינים את גודל השעה אבל רבים מדי עדיין לא. חלק נאטמים לחלוטין ולא רוצים לדעת; אחרים מבועתים, צופים במתרחש אבל משותקים מאימה. המשטר החדש בונה על כך שהציבור הרחב לא באמת יקום ויעשה מעשה, במיוחד לא בשלבים שבהם עוד ניתן לעצור אותו. הוא בונה על כך שהאנשים ההגונים ימלמלו לעצמם "טירוף" או "הזיה" לנוכח מהלכיו אבל יעצרו שם. מקסימום יאיצו את הטיפול בהוצאת דרכון זר. יותר מכל, הוא בונה על כך שהזמן יכשיר את הטירוף. נציגיו הקיצוניים יודעים יותר מדי טוב שאין בנמצא קיצוניות שנפש האדם לא תוכל להסתגל אליה.

וזה הרי תמיד כך. בשלב ראשון הדעת לא סובלת את המחשבה שנאשם בפלילים יכהן כראש ממשלה ויקבל החלטות הנוגעות למערכות החוק והמשפט; שבדוקאי שב"כ שהורשע בתמיכה בארגון טרור יתמנה לתפקיד השר לביטחון פנים; שסיפוחיסט משיחי ימונה לתפקיד המושל בפועל של יהודה ושומרון; או שעבריין מס ישמש שר אוצר. אבל אז השמש זורחת בכל בוקר מחדש ומכיוון שהקריסה לא מגיעה בן לילה, מה שבהתחלה היה מופרך מכדי להאמין שמתרחש, לפתע כבר לא נראה כזה נורא. ואחרי שזה כבר לא נראה כזה נורא, זה מתחיל להיראות סביר – עד שלבסוף זה אפילו נראה הגיוני, ואנשים כבר לא ממש זוכרים ממה ולמה עשו פה כזה ביג דיל. וכשמגיעים הדורות הבאים הם כבר מקבלים את המצב כנתון, מבלי להכיר שום אלטרנטיבה.

>> מירי רגב חשפה את תוכנית התחבורה שלה: להחריב את תל אביב
>> התחלנו: הממשלה פתחה במלחמה נגדנו. תל אביב תחזיר מלחמה

לכן אין להסכין עם הטירוף ולו לרגע אחד. יש לעמוד ולהכריז עליו ככזה בקול גדול ואין לעצור לרגע. יש להציב מולו משקל נגדי של קריאה לשפיות. אם מערכות החדשות היו פורצות לשידור ומכריזות שצבאות זרים פלשו למדינה, איש לא היה ממתין לראות מה קורה. אם אזעקות עולות ויורדות היו נשמעות ברחובות, איש לא היה ממשיך בשגרת חייו. אל המצב הנוכחי יש להתייחס באותו האופן בדיוק – כאל מצב חירום לאומי שמשהה כל דבר אחר. כאל צו גיוס שבגינו שגרת החיים מוכרחה להיעצר. אסור לנו להשלים עם מצב שבו חוקי ההרס מגיעים אפילו לקריאה ראשונה. במקום לבהות במסכים באימה, במקום לטמון את הראש בחול, במקום לברוח להכחשות אין לנו ברירה אלא לצאת בהמונינו אל הרחובות – ולוּ רק כשלב ראשון בהתנגדות כוללת. אין לנו ברירה אלא לנהל קרב בלימה.

אנחנו במלחמה על הבית נגד משטר שגמר אומר לחסלו. נדמה כי המטאפורה על הצפרדע שמתבשלת לאיטה בסיר, כבר נשחקה לעייפה. השימוש בה נועד כמובן להציג את הסכנות שבאדישות למצב, כמו גם את האופן שבו אנחנו מוּעדים לגרש מהתודעה כל מחשבה מאיימת על סכנה שניצבת לפתחנו. אבל מספר ניסויים מדעיים שבדקו זאת, הוכיחו כי הסיפור על הצפרדע המתבשלת הוא מיתוס חסר שחר. הניסויים האלו הראו שכאשר מניחים צפרדע בסיר ומתחילים לחמם את המים בהדרגה, בשלב מסוים הצפרדע חשה בכך וקופצת החוצה – בתנאי שהסיר לא מכוסה, כמובן. ובכן, הסיר שלנו עדיין לא מכוסה. אם לא יהיו לנו האינסטינקטים הבריאים לקפוץ החוצה עכשיו, המשטר החדש כבר ידאג לכסות את הסיר לצמיתות.

• טור דעה
• ❤ תל אביב
• מחאת בלפור
• מחאה
• הפגנה
• בנימין נתניהו
• משפט נתניהו

אתמול בשעת אחר הצהריים מאוחרת התקיימה בכיכר הבימה הפגנה של נשות שוטרים בקריאה לתמיכה בשוטרים ושוטרות ובקריאה "לכבד את השוטרים". במקום נכחו כעשרים מפגינות בלבד, אך להפגנה הקיקיונית הגיעו שתי דמויות בולטות: חבר הכנסת איתמר בן גביר ויואב ("הצל") אליאסי. במקום נכח גם צוות צילום של ערוץ 14 ומספר פעילי ימין קיצוני. אל המקום הגיע גם אחד מהבולטים בפעילי מחאת בלפור, קוסטה בלאק, והחל לצלם את הנוכחים.

ישראל פריי מ"דמוקרט TV" דיווח כי בלאק עמד בצד וצילם את ההפגנה, זוהה בידי יואב אליאסי ("הצל") ששיסה בו את המפגינים ("הוא פעיל נגד המשטרה") ואלה תקפו אותו בצעקות ובקללות. השוטרים שנכחו במקום בחרו לעצור דווקא אותו, ללא עילה ברורה, והוא נלקח בניידת למעצר. עדי ראייה טענו כי פעילי הימין הקיצוני שנכחו במקום הם אלה שסימנו עבור השוטרים את בלאק, ולמעשה פעלה המשטרה בשליחותם למרות שעל פי הסרטונים לא נעשתה כל עבירה מצדו של בלאק.

בלאק, ממייסדי תנועת "קומי ישראל" של צעירי מחאת בלפור, ביקש להבין את עילת המעצר, והשוטרים טענו כי עומד נגדו צו מעצר אך סירבו לנקוב בעילת המעצר ואמרו שיציגו את הצו רק בתחנת המשטרה. אל התחנה הגיעה חברת הכנסת אמילי מואטי ממפלגת העבודה במטרה לברר את נסיבות מעצרו ולסייע בשחרורו. ברשתות החברתיות תקפו בתגובה את השר לבטחון פנים עמר בר-לב, שאוזלת ידו מול הפוליטיזציה של המשטרה הובילה לתבוסתו בפריימריז.

אתמול בבוקר פורסם כי איתמר בן גביר מתכוון לקדם בכנסת הבאה את "חוק הגירוש" שיאפשר את שלילת אזרחותם של מתנגדי משטר וגירושם מהארץ בגין "חוסר נאמנות" והכריז כי ישלח אותם "ברכבות לאירופה". תנועת "קומי ישראל" הגיבה בטוויטר בחריפות אופיינית ומסרה כי "החלאה היודונאצי בן גביר מאיים להעיף את אזרחי ישראל מארצם לאירופה ברכבות (!) עכשיו בגלל כל הסיפור הזה של מיזוג אוויר לפני שנה, חשוב לנו נורא לדעת באיזה טמפרטורה מדובר היום? שנדע מה ללבוש". תגובת המשטרה למעצר טרם התקבלה.

• הבועה
• מחאת בלפור
• בחירות 2022
• גזענות

הסדר הטיעון המתגבש-או-לא של בנימין נתניהו נמצא בכותרות בימים האלה, ומביא איתו דיונים רוויי אמוציות על התנהלות מערכת המשפט והקלות שבה היא מציעה לחשודים הסדרי טיעון נוחים. ועל זה אני אומרת: באמת טוב שהתעוררתם! כבר שבוע שהשיח הציבורי ומהדורות החדשות עוסקים בנושא ללא הפסקה. עוד ועוד פרשנים עולים ומדברים נגד העסקה המקלה, כאילו הפרקליטות מעולם לא חתמה על עסקאות טיעון שבאות להקל. נתניהו ועורכי דינו לא המציאו את הסדרי הטיעון. החיפוש אחר מוצא קל ומהיר שאפשר לסמן עליו וי כ"הרשעה" הוא הרגל רע של הפרקליטות כבר זמן רב.

ואיפה אנחנו מוצאות עסקאות טיעון מקילות שכאלה בכמויות? בתיקים רבים של מעשי אונס, כמובן. רוב הנפגעות מאלימות מינית בוחרות לא להתלונן. המעטות שמוכנות לעמוד בקושי שבהגשת תלונה, חקירה ומשפט, מגלות שאפילו אם הוגש כתב אישום (מה שקורה במקרים בודדים בלבד), הוא לרוב יסתיים בעסקת טיעון מפנקת (מפנקת את הנאשם, כמובן).

יכול להיות שנחשפתן לעסקאות טיעון כאלה. לאורן עוזיאל ולרונן שיך, שהפיצו בטלגרם תמונות אינטימיות של מאות נשים, הגישו על מגש של כסף עסקאות טיעון לעונש מגוחך במיוחד. גם כמה מהמעורבים באונס הקבוצתי באילת הוחתמו על הסדר טיעון. כך גם רונן ביטי, שהורשע בעבירות מין, זכה להסדר טיעון שהסתכם בתשעה חודשי עבודות שירות ומאסר על תנאי. עסקת הטיעון של ביטי סוקרה בהרחבה והובילה למחאה ציבורית, כולל עצומה של תנועת כולן שעליה חתמו אלפי א.נשים ובסופה הוחמר העונש ל-20 חודשי מאסר, עדיין עונש קל מאין כמוהו על פגיעה מינית בנערות, הצעירה בהן בת 13 בלבד.

ומה קורה בעשרות תיקי אלימות מינית אחרים, בפרופיל נמוך יותר, שעל עסקאות הטיעון שנסגרות בהם אנחנו אפילו לא שומעות? נעם לוי, בעל חברת ניקיון שאנס ותקף עובדות זרות, חלקן חירשות ואילמות, זכה להסכם טיעון מקל ביותר. יותם אוקון, מורה שפגע מינית בתלמידה בת 12, ניהל משא ומתן עם הפרקליטות על גובה הפיצויים שישלם לנפגעת. גבר בן 50 הורשע במסגרת עסקת טיעון בעבירות מין חמורות ובאונס של שלוש בנותיה הקטינות של בת זוגו. כך גם ישראל חיים, שהשקה באלכוהול נערה בת 13 ותקף אותה מינית בגינה ציבורית ברמת השרון, קיבל עונש מופחת בעקבות הסדר טיעון. על המקרים האלה ועשרות אחרים אנחנו לא שומעות. המילים "הסכם טיעון" לא גורמות לתקשורת לסקר את הנושא בביקורתיות הנדרשת או לציבור להשמיע קול זעקה.

נראה ששכחנו שתפקידה של מערכת המשפט הוא לא לסגור את התיק מהר ככל האפשר, אלא לרדת לחקר האמת, ולהעניש באופן משמעותי על פגיעה כך שתיווצר הרתעה. מערכת המשפט נועדה להשיג צדק לנפגעות ולהגן על החברה מעבריינים אלימים שנכון להיום משתחררים מהכלא (או מכל סוג של ענישה) במהירות, ובידיעה מלאה שלא יצטרכו לשאת בהשלכות האמיתיות למעשיהם.

עסקאות טיעון הן סימפטום למערכת שלא מחפשת צדק. ההוכחה הכואבת ביותר לכך היא גל של טורי דעה של עיתונאים בעלי עמדה מוצקה, שמפצירים בנתניהו "שלא לחזור על הטעות שעשה משה קצב". במקום לנזוף בפרקליטות ולהזכיר לה שקצב הורשע באונס וישב בכלא על מעשיו, במקום לדרוש מהפרקליטות לעבוד קשה כדי להגיע להרשעה וענישה, ציון אמיר ואחרים מטיפים לנאשם בעבירות לבחור בעסקת טיעון, שברור לכל שהיא הבחירה הנוחה ביותר לכל הצדדים, ומי בכלל חושב על טובת הציבור. תפקידנו כחברה הוא לדרוש שמערכת המשפט לא תימדד במספר ההרשעות שהשיגה בעסקאות טיעון מפוקפקות ומקלות, אלא בענישה הולמת על פשעים והכרעה בבית המשפט. לכך נוכל להגיע רק כשהציבור והתקשורת ישמיעו קול רם וברור, ותימתח ביקורת מתוקשרת על עסקאות טיעון שבגללן נפגעות אלימות מינית מאבדות אמון במערכת.

• טור דעה
• הבועה
• תקיפה מינית
• נפגעות תקיפה מינית
• משפט נתניהו
• מחאת בלפור
• כולן: השבוע