Time Outתל אביב הוא חלק מרשת Time Out Global — רשת מדיה בינלאומית הפועלת ב-360 ערים מרכזיות וב-60 מדינות ברחבי העולם. Time Out הוא אחד ממקורות התוכן המקיפים והאמינים ביותר בתחומי התרבות, הקולינריה, הבילוי ותיירות עירונית. התוכן, שמתעדכן 24/7, נכתב ונערך על ידי צוות עיתונאים מקצועי מקומי בישראל, בהתאם לסטנדרטים של Time Out העולמית.
"בשביל הירקון": בואו להכיר את הנחל המושמץ באירועי טבע ותרבות
בואו עם כל המשפחה. "בשביל הירקון". צילום: שלומי מזרחי
סיורי טבע, שייט בקיאקים, סדנות מחזור, סיור בעקבות התנים בפארק הירקון, סדנת חשיפה לעולמן של הדבורים ועוד. עיריית תל אביב-יפו (ועוד 6 רשויות) מזמינות את הציבור להצטרף בסוף השבוע האחרון של מרץ לארבעה ימים של אירועים בטבע והכרה עם אחת הפינות הירוקות הכי חשובות בעיר
כמה קל שלא להעריך את פיסת הטבע המיוחדת שעוטפת את העיר מצפון. נחל הירקון הושמץ במשך עשרות שנים, ולמרות שהוא הרוויח בצדק את התדמית המזוהמת, בשנים האחרונות מתקיים הליך טיפוח ושיפור גם באיכות המים (היי, ניתן לשוט בו!) וגם במצב גדות הירדן, שהפכו אזור נפלא לטיול סופ"ש. ולזה בדיוק מזמינים אתכם עיריית תל אביב, שבשיתוף עם 6 רשויות נוספות שחולקות חיבור לירקון הקימו את המיזם "בשביל הירקון" – סדרת אירועי טבע ותרבות סביב הנחל האהוב עם המוניטין המפוקפק.
יותר מ-90 פעילויות מגוונות לכל המשפחה יתקיימו לאורך הנחל בסופ"ש האחרון של חודש מרץ (26-29.3), שיפרסו בין ראש העין ועד שפך הירקון כאן בתל אביב (בפארק גני יהושוע ולאורך הנחל), מתוך מטרה לעודד אנשים לטייל, לבלות לאורך הנחל ואפילו לעשות ספורט, למי שחובב (לא אנחנו). כך תוכלו להירשם לאירועים כמו סיורי טבע, שייט בקיאקים וסדנות מחזור באירוע משפחות במגדלור, סדנת חשיפה לעולמן של הדבורים או סיור ליקוט ובישול קהילתי בנחל פרדסים, סיור בעקבות התנים בפארק הירקון ועוד אירועים ופעילויות שמתאימות גם למבוגרים וגם לילדים, בהרשמה קלילהבאתר היחודי שנבנה לצורך המיזם(רוב הפעילויות ללא תשלום או במחיר סמלי של 30-10 ש"ח).
רק אל תיפלו פנימה. "בשביל הירקון". צילום: שלומי מזרחי
המיזם הוא פרי שיתוף פעולה בין רשות נחל הירקון, רשות ניקוז ונחלים ירקון ושבע הרשויות המקומיות השוכנות לאורך הנחל – רמת גן, פתח תקווה, דרום השרון, הוד השרון, רמת השרון, ראש העין וכמובן אנחנו, תל אביב – הראשות הכי טובה מכולן. למעשה, מדובר בשת"פ רחב אפילו יותר שמערב בין היתר את הקרן הקיימת לישראל, החברה להגנת הטבע, רשות הטבע והגנים, המשרד להגנת הסביבה, המועצה לשימור אתרים, חברת גני יהושע ועוד. בנוסף, חלק מהפעילויות יציינו 90 שנה להקמת מועדון השייטים של תל אביב, וכולל סיורים בעקבות הקמת המועדון, תערוכה וערב נוסטלגי באווירה ייחודית בנוף הסירות. רומנטיקה בירקון באווירה משפחתית, אין יותר תל אביב הקטנה מזה. זמן טוב לנשום קצת טבע. פרטים נוספיםבאתר העירייהאובאתר המיזם
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
גונדי עם משמעות רגשית וסוכריות לעיניים. העיר של אפרת כהן
אפרת (פאפא) כהן (צילום: דורון עובד)
"העיר שלי": המדור שבו תל אביבים אהובים בוחרים את המקומות האהובים עליהם. והפעם: אפרת (פאפא) כהן מוציאה סינגל וקליפ ראשון ורגיש בעברית, אז מיהרנו לסחוט ממנה המלצות על חנויות נהדרות, מסעדה ביתית מושלמת, אלבום אדיר עם תום יורק והצעה להיות בני אדם טובים יותר. נשתדל
אפרת (פאפא) כהן נולדה וגדלה בלונדון, והובילה בשנים האחרונות את ההרכב Fafa Galoure, שהופיע בארץ ובחו"ל ואף הוציא EP מוצלח. עכשיו היא מוציאה סינגל וקליפ ראשון בעברית, ובו היא מזמינה ברגישות לעבור את הסיוט הנוכחי שלנו ביחד, בתקווה שמילות השיר יהוו אולי פתחון פה לכל מי שקולו נאלם בתחושת הקיפאון של הימים האלה.
המקום האותנטי ביותר בתל אביב לקבל בו טעימה של דים סאם כמו שאהבתי לאכול בטירוף כשחייתי בניו יורק בשנות ה-20 המאוחרות שלי. דים סאם הוא אחד המאכלים האהובים עלי ביותר. מגיל 6 החזקתי צ'ופ סטיקס בלונדון במסעדה המשפחתית האהובה New World, בצ'יינה טאון. היו שם טעמים ייחודיים ולא קונבנציונליים. אני תמיד מתרגשת כמו ילדה כשאני עומדת לאכול דים סאם בסגנון קנטונזי אותנטי באולם חתונות סיני ענק וקיטשי, עם דרקונים מוזהבים ומפות שולחן אדומות ונשים מתוקות עם עגלות אידוי שמסתובבות ומחלקות אוכל מופלא.בן יהודה 9
חנות מאוד מיוחדת לאנשים שאוהבים לקנות מתנות מיוחדות ושיש להם fetish לצבעים, ניירת איכותית, מחברות מעוצבות וכל מה שקשור לעולם של דפוס ועיצוב. יש להם מספר חנויות ואני תמיד הולכת לסניף בקינג ג'ורג' שמייצר חוויה ייחודית ושירות נפלא. תענוג להיות שם. אני תמיד נתקעת שם שעות. סוכריות לעיניים. ממליצה בחום רב.שדרות מסריק 19-17
מסעדה פרסית אותנטית משפחתית ליד שוק לוינסקי על נחלת בנימין. אני אוכלת שם מעל עשור. אכלתי שם כמעט עם כל בן זוג שהיה לי, מה שמעיד על המשמעות הרגשית הגדולה שיש לי כלפי המקום הזה. השירות שם נפלא! הם מקבלים אותי עם זרועות פתוחות ומפנקים אותי כל פעם שאני מגיעה לאכול את הקבב וסאבג'י המושלם שלהם. שלא נדבר על המרק גונדי הנפלא שאני אוכלת כמויות ממנו כל חורף.נחלת בנימין 80
איזה גונדי יא וואראדי. סלימי (צילום: ענר גלם)
4. שמעיה
האיש והמסעדה הם חוויה קולינרית ואנושית מדהימה. שמעיה קיים לפחות 25 שנה בשכונת פלורנטין ברחוב ויטל. יש לו מטבח ייחודי וטעייים! יש אופציות טבעוניות, צמחוניות ובשריות. לאוכל יש בדיוק אותו טעם שמייצר את האותנטיות שלו, לא משנה כמה זמן עובר, שמעניק תחושה של עוגן וביטחון. שמעיה מבשל סירים גדולים כל יום עד שנגמרים ונסגר המטבח. אינסוף מנות ירקות לצד מנה עיקרית חמה ומספקת. יצא לי לאכול צהריים פה כל כך הרבה פעמים עם חברים, משפחה ופגישות עם לקוחות שהיו מאד מוצלחות. יש אנרגיות אנושיות וחיוביות. ממליצה בחום.ויטל 2
תחושת ביטחון ורוגע. שמעיה (צילום מסך: גוגל סטריט ויו)
5. בלינקי
אחת מחנויות של אופנת נשים שאני הכי אוהבת. העיצוב פיין ומודרני עם שילוב מדויק של חומרים עם זיקה לאוברסייז מדהים. בלי קשקושים, עם בדים סופר איכותיים. לבשתי לא מעט פריטים שלהם בהופעות וצילומים. השירות מעמיק ונעים מאד! ממליצה על הסניף ביפו.בית אשל 14
לחנות שלנו בשוק הפשפשים, יופי טבעי…ככה, בלי איפור, פילטרים.פוטושופ וכו'.כדאי לכן לקפוץ…
נחל הירקון. צריך עוד כל כך הרבה תיקון ושיקום. הקסם נעלם בגלל הזנחה. אני זוכרת בתור ילדה שבאה לבקר בארץ מלונדון בשנות ה-80'/90', כמה יופי וקסם היה בנחל הירקון. לא היה פחד לגעת או להתרחץ במים. אבא שלי תמיד סיפר לי כמה נפלא היה להתרחץ בנחל הירקון כשהוא היה ילד מתבגר בשנות ה-60'. אני חושבת שהמשך שיקום הנחל יתן המון השראה, יופי ונכונות לתקן ולשפר זיהום ולכלוך. לטהר את המים בנחל כמטאפורה לטיהור וניקוי מים בגוף ונפש שלנו.
איך עוצרים את הזיהום? בואו נתחיל מטיהור. נחל הירקון (צילום: shutterstock)
השאלון
איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב? בסוף דצמבר היה לי את העונג האדיר לאצור ולעשות קריאייטיב לתערוכה מיוחדת במינה, פרויקט בשם Seeing Sound של האומן, מוזיקאי ומפיק מוזיקלי, עומר הרשמן. בפסטיבל לאמנות עכשווית "זז" בת"א תרבות דה וינצ'י. הפרויקט הזה נתן לי כל כך הרבה השראה, תקווה ועשייה בתקופה כל כך בלתי נתפסת, אלימה וחסרת צדק. היו מצבים של אזעקות באזור קפלן ומצאנו את עצמנו יורדים למקלט, שומעים מהקריה דרך מגאפון, "חזרה לשגרה". כמה אירוני. עומר שילב את האמירה "חזרה לשגרה" עם תדרים של אזעקה בתערוכה שלו. במהלך התערוכה היו הרבה הפגנות שהשתלבו עם התערוכה מאחר שהחלל שלנו היה שקוף ל-2 זוויות חוץ ונוצרה אמנות חדשה שממש מביאה את מצב המלחמה והיצירה בו זמנית.ממליצה בחום לבקר באתר שבניתי לעומרלקבל השראה מדהימה.
☆ פסטיבל זז ☆ על הקו האינסופי ☆ שלושה ימים של פרפורמנס, מחול, ואמנות בין הזמנים ☆★ חמישי-שבת, 28-30.12 ★ חמישי ושבת…
2. איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה? יצא לאחד ההרכבים שאני אוהבת בעולם אלבום חדש, Wall Of Eyes של The Smile. האלבום יצא תחת השם "Self Help Tapes" שכל כך רלוונטי. הוא יצירת מופת בלתי רגילה עם סולן אהוב יקר, תום יורק. יש שם כמה קטעים מיוחדים במיוחד: Bending Hectic, Friend of a Friend, Teleharmonic.
לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה? אני מרגישה כולם נפגעו ממה שקרה כאן מה-7.10 ברבדים ומינונים שונים. כמובן שאין מה להשוות למשפחות שאיבדו ילדים ובני משפחה או למשפחות של החטופים/ות. כולנו זקוקים לריפוי וביחד. אני חושבת שמה שהכי חשוב כרגע זה לא לשפוט או לבקר את אחד השני, כל אחד/ת ראוי/ה להרגיש ולחוות את המצב הזה דרך עצמם בצורה האותנטית ביותר. להתחבר כעם ישראל ללא אגו וגאווה מוגזמת. לקבל את האחר ולעזור לכל מי שזקוק לעזרה ככל שניתן. אני תרמתי מלא דברים בחודשים הראשונים לחיילים/ות שלנו ולמשפחות שפונו מבתיהם. חשוב למי שיכול/ה ללכת לכיכר/מטה החטופים/ות, לעזור, לתרום, לדבר, לחבק. אין מצווה גדולה מזו. שיחזירו לנו את החטופים/ות הביתה.
מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע? שאלה מאתגרת. יש כל כך הרבה תל אביביים שאפשר להרים להם. אני מרימה למורן גיל, מאסטר קונדיטור רגיש, מיוחד וייחודי. אני מרימה לדורון עובד, אמנית מופלאה שמציגה עכשיו בשתי תערוכות. אני מרימה ללירז צ'רכי, אשת חיל על התיקון והיצירה המדהימה שלה שגרמה לשינוי דרמטי בקשר האיראני-ישראלי. אני מרימה לקרן טננבאום, מוזיקאית למופת, ייחודית בכל צורה אפשרית.
מה יהיה? שאלת השאלות. האם השמש תזרח בבוקר? אני מרגישה שהכל קודם כל במיינד, דרך השקפת החיים האינדיבידואלית שלנו שהיא סובייקטיבית לחלוטין. אני בת אדם אופטימית שגם רואה ומבינה פאטאליזם, הדו-קיום של החיים. מתפללת שנתחזק ממה שקרה כאן, שנבנה ישראל מתוקנת, שנתחיל תהליך של ריפוי אמיתי לטווח ארוך. שיהיה תקציב לתרבות המופלאה שיוצאת מכאן. שתהיה לנו ממשלה ראויה ומדויקת שתעזור ותגן על האזרחים שלה, מבריאות הנפש והגוף עד להתפתחות עסקית וכלכלית. שנחיה כבר בשפע ונועם אמן! מעבר לזה פשוט להמשיך לחיות ולא לשרוד. ליהנות מכל יום שעובר שלא חוזר. להתמודד ולא להתעצל אם יש בעיה, קושי או אתגר. להשתפר בתקשורת וללמוד לסמוך ולפתוח את הלב. להיות בני אדם טובים יותר.
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
קרנבל בנחל: יום אחד נוכל לשחות בירקון. והיום הזה מתקרב
לכן הנחל מלוח. הירקון התחתון (צילום באדיבות דוברות עיריית ת"א-יפו)
בעתיד הלא רחוק תוכלו לשחות לאורך הירקון כולו, בעקבות אישור תכנית "ירקון נקי" הכוללת הפסקת הזרמת מי קולחין במקטע המרכזי שלו, ביטול תחנות לטיהור שפכים בסביבתו והקמת מערך הגנות למניעת זיהומים עתידיים. חולדאי: "זוהי הזדמנות היסטורית"
קצת חדשות טובות לא יזיקו לנו: מועצת רשות נחל הירקון אישרה בשבוע שעבר את תכנית "ירקון נקי", הכוללת לראשונה מערך הגנות על הנחל מפני מקרי זיהומים עתידיים, ואישרה להמשיך ולקדם את הפסקת הזרמת מי קולחין (מי ביוב מטוהרים) בנחל והזרמת מים שפירים במקומם. מטרת התכנית היא הפיכתו של הירקון לנחל נקי, זורם ונגיש, משאב טבע ייחודי עבור שבע הרשויות המקומיות שבתוכן הוא עובר.
במרכז התכנית: הקמת מערך הגנות לנחל על מנת למנוע מקרי זיהומים עתידיים שעלולים להגיע ממקורות שונים (מכונים לטיפול בשפכים, מי נגר, מוצאי ניקוז, אזורי תעשייה ועוד), לבודד את הירקון מסכנת זיהומים פוטנציאלים, ולהזרים אליו מים שפירים במקום מי קולחין.
הירקון מחולק כיום לשלושה מקטעים בהיבט של איכות המים: הירקון העליון, שתחילתו במקורות הירקון באזור גן לאומי ירקון ובריכת הנופרים ליד ראש העין, לשם מוזרמים מים שפירים (באיכות מי שתיה) מקידוחי מקורות בכמות של כ- 15 מיליון מ"ק בשנה. הירקון העליון מסתיים באזור הוד השרון, במפגש הנחלים של הירקון עם נחל קנה. מנקודה זו, מתחיל הירקון התיכון ובו נמהלים המים השפירים יחד עם מי קולחין (באיכות מעולה) וזורמים עד לאתר שבע טחנות בתל אביב. משמעות הדבר היא שבירקון התיכון ניתן לקיים שייט ולבוא במגע אקראי עם המים, אך המים מסוכנים למגע רציף כמו רחצה וכמובן אינם ראויים לשתייה. הירקון התחתון (או "הירקון המלוח") הינו המקטע שבין סכר שבע טחנות ועד המוצא לים. במקטע זה זורם תמהיל של מי המקטע התיכון ומי הים.
כאן הכל מתחיל. מקורות הירקון (צילום באדיבות דוברות עיריית ת"א-יפו)
הוצאת הקולחים מהירקון מקודמת על ידי רשות המים וכוללת את ביטולם של מכוני טיהור שפכים אזוריים (כפר סבא-הוד השרון, דרום השרון המזרחי, קולחי השרון) ואיחודם למכון טיהור מרחבי באזור דרום השרון. במקביל אישרה רשות נחל הירקון תכנית אב הקובעת את המנגנונים הדרושים להבטחת רציפות הזרמת המים לירקון בהתאם לצרכי הנחל. כמו כן, הגדירה רשות הנחל מחדש את מערכות ההגנה הנדרשות לשמירה על הנחל מפני סכנת זיהומים חיצוניים (גלישות ביוב, תשטיפים מאזורי תעשיה ועוד) לרבות איגומי חירום, תעלות וסכרים וכן אמצעים לתחזוקה שוטפת ואמצעי אכיפה למניעת זיהום.
עם הוצאת הקולחין מהירקון, עתידה רשות המים עתידה להגדיל את הזרמת המים השפירים לכמות שתבטיח את הקיום האקולוגי תוך החזרה וחיזוק בתי גידול טבעיים. מהלך זה יהפוך את הירקון לנחל נקי, אולם מי הירקון השפירים לא ילכו לאיבוד, אלא ישאבו לפני כניסתם לאזור המלוח במורד הירקון ויופנו לשימוש חוזר לגינון העירוני (במקום ההשקיה בקולחין) ולחקלאות באזור מקורות הירקון. יישום התוכנית לאורך 28 הקילומטרים של הנחל יתרום גם למיתון ומניעת הצפות עלי ידי יצירת שטחי איגום להשהיית מים והצפת שטחים פתוחים במעלה הנחל.
אחלה תוכנית. שטחי הצפה ואגנים ירוקים בירקון העליון (צילום באדיבות דוברות עיריית ת"א-יפו)
כזכור, רמת הזיהום הקשה של נחל הירקון התגלתה בעקבות אסון המכביה בו נהרגו ארבעה אנשים ונפצעו עשרות רבים, עם קריסתו של גשר זמני שנועד לשרת את הספורטאים בדרכם לאצטדיון. קריסת הגשר הובילה לעלייתם של חומרים רעילים מקרקעית הנחל, ואלה גרמו זיהומים קשים לפצועים ובחלק מהמקרים גם למוות. פרויקט השיקום של הנחל הושק בעקבות האסון ועבר כבר מספר שלבים לאורך שני העשורים החלופים, במסגרתם שופרה איכות המים בנחל והשייט לאורכו הפך בטוח מבחינה בריאותית.
"זוהי הזדמנות היסטורית לקדם ולשמור על מי הנחל ואף לשפר את איכותם", אמר ראש העיר רון חולדאי שהוא גם יו"ר רשות נחל הירקון, "ובכך להמשיך בהפיכת הירקון למקום של איכות חיים, קהילה וסביבה, ובעתיד הלא רחוק אפילו למקום לרחוץ בו לכל אורכו". יאללה, אנחנו כבר בבגד ים.
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
"העיר שלי" - מדור שבו בוחרות דמויות עירוניות מוכרות את המקומות האהובים עליהן. והפעם: האמנית ניבי אלרואי חוזרת לשכונה הקודמת שבה גרה, מתנחלת בחנויות ספרים ומתגעגעת לחברה הכי טובה שלה שהלכה לעולמה במפתיע
לפני חמש עשרה שנים גרנו מעבר לים וקראתי מאמר של יורם קניוק. הוא תיאר את רחוב ביל״ו, את יוסל ברגנר הצייר והספר השכן שלו שזכו בלוטו, את גן הילדים של איריס ואת בית הקפה ברח׳ כרמיה. הכל נשמע לי כמו מתוך סיפור קצר של ברונו שולץ. כשחזרנו לארץ, והייתי בהריון, רחוב ביל״ו קיבל אותנו אליו בחיבוק. גילינו שהוא בעצם מן קיבוץ עירוני. גידלנו את הילדים עם השכנים האהובים שממול שהפכו לחברים הכי טובים, למשפחה ממש. בחצר של מירנדה ויורם קניוק, עם הטרמפולינה והבית על העץ, נדדו הילדים מרחוב הגלבוע אל החצר. הבית נהרס והיום קם על חורבותיו בית אחר. מחוץ לחלון ראיתי איך העיר נהרסת עם דחפורים ועל חורבותיה קמים מגדלים. המראה מהחלון אפילו היה הבסיס לאחת מהתערוכות שלי. היום אני חיה בבית אחר, מרווח יותר, בשכונה אחרת בתל אביב. אני עוד לא מכירה פה אף אחד כמעט. יש פה עצי פיקוס מפוארים ממש, אבל המגנט של השכונה הקודמת מושך אותי אליו ועדיין שם – אני נושמת יותר בקלות. אני מוצאת את עצמי מדוושת לשם בבוקר, לחיים שהיו לי. אני חושבת שהבלוק בין רחוב לונץ לשינקין תמיד יישאר הבית שלי. רחוב ביל"ו, בין גינת ביל"ו לרחוב שינקין
גינת ביל"ו. צילום: שאול אדרת, מתוך Google Street View
הבית הסקוטי
היה קיץ ובבית הסקוטי ג׳ונגל הצמחיה הירוק היה צהוב ויבש. כל מה שידעתי או חשבתי שאני מרגישה, התערער והשתבש ביום אחד, שבוע אחרי שנאלצנו לעזוב. חברתי הטובה והאהובה, מאיה אטון ז״ל, אמנית אדירה והאישה הכי חכמה שהכרתי, הלכה לעולמה במפתיע והשאירה אחריה עדה של לבבות שבורים. בשנים האחרונות חלקנו יחד סטודיו ונדדנו יחד ממקום למקום כמו אורגניזם דו ראשי. לפני שלוש שנים, עברנו אל הבית הסקוטי ביפו (בזכות הגלריסטית שלה, נעמי גבעון) והפכנו אותו לסטודיו זמני, אבל קיווינו שנשאר בו כל החיים. ידענו שיהפוך יום אחד למלון, והיה לנו מזל גדול, שבעקבות הקורונה, הבניה התעכבה והרווחנו שם עוד שנים של חסד. המבנה יוצא הדופן הזה נוסד ב-1870 ע״י הנזירה מייגן ואביה הכומר הבריטי כבית חולים האנגלי. מאוחר יותר הפך לבית הארחה סקוטי וננטש במהלך מלחמת העולם השניה. הסטודיו שלנו שכן במבנה האחורי שהיה נטוש מאז 1948. עברו עלינו שנתיים מסעירות בהן המקום הפך עבורנו לבועה מחוץ לזמן. המקום היה מכושף ומסעיר. מעולם לא ידענו אם יחכה לנו בבוקר סוס, כלבת תקיפה, שבעה טווסים או שני דגי טרף שוחים בדלי. ביום בו פינינו את הסטודיו, מאיה הצטלמה לווידאו ואני ניסיתי לטפס על העץ עם חברה שהעץ שרט אותה מאוד, כאילו המקום סימן לנו שהגיע הזמן לעזוב. שלושה ימים אחרי מאיה התאשפזה לטיפול ממנו היא לא שבה, והבית הסקוטי הפך למקום האחרון בו מאיה ואני התחבאנו מהעולם. מקום ששחרר לנו כל הזמן סימנים וסמלים שלא הצלחנו לקרוא. הבית הסקוטי, שהופך בימים אלה למלון בוטיק, הוא גם השכונה סביבו. אלישע הטווס של השכן, המכולת ששיפצו לארמון בפינה של רחוב יפת, תהלוכות יום ראשון לכנסיית סן ג׳ון. אבל יותר מהכל – זה בנין שתמיד יהיה קיים לי בתודעה כמקום מסתור, רגע לפני השבר. יפת 54, יפו
הבית הסקוטי ביפו. צילום: נונה ארונוב, מתוך Google Street View
סירה בירקון
מתחת לגשר אבן גבירול, ליד הברווזים ומכונת הגלידות שאף פעם לא עובדת, שוכן כבר שנים צריף ולידו סירות. אפשר לשכור שם סירות משוטים, פדלים או מנוע ולצאת לשיט בן שעה, מגשר אבן גבירול מעבר לגשר נמיר. זה לא זול, אבל זה הכי קרוב לשיט בתמזה או בקאנאל סן מרטן. כשהייתי בת 16 ברחתי ביום ההולדת שלי מבית הספר, באוטובוס, שהוביל אל הירקון. הברזתי ממבחן בתנ"ך ובכלל לא ידעתי שמארגנים לי מסיבת הפתעה בבית ספר. אמא שלי הכינה עוגות ותותים. בזמן שחגגו לי בבית הספר ותהו איפה אני, שכרתי סירה בירקון, שטתי בגשם ובכיתי על בדידותי המרה בגרסת גיל ההתבגרות, כמו איזו מן אופליה בירקון. הלוואי ויכולתי אז לדמיין ששנים אחר כך, השעה הנהדרת ביותר שאוכל לבקש היא כזו של שיט בסירה עם המשפחה שלי, ביום יפה. ביום ההולדת האחרון, הבן הגדול שלי מקסי נהג בסירה ושמר שהאח הקטן שלו, הסערה הג׳ינג׳ית, לא יחליט פתאום לקפוץ למשחה. בדרך פגשנו בהמון שחפים. השתדלנו לא להתקרב מדי אל גדת הנחל, שם חיים הברווזים שהעבירו לפני כשנה מהבריכה בפארק קריית ספר לירקון כי התרבו מדי. שעה כזאת גרמה לי לחייך ולדמיין שיש עוד תל אביב חייכנית ופסטורלי, עם ציוץ של ציפורים והאנשים שאני הכי אוהבת. נחל הירקון, מתחת לגשר אבן גבירול
סירות בירקון. צילום: shutterstock
המגדלור ומגזין III
מאז שאני זוכרת את עצמי טמבוריות, חנויות של ציוד אמנות וחנויות ספרים הן עבורי כמו חנויות ממתקים שמפתות אותי לנסות חומרים חדשים. אני לא שומרת נאמנות לטמבוריה או חנות ציוד אמנות אחת (למרות שמאי ארט החדשה יחסית בפרוג ממש נהדרת) אבל המקומות שגורמים לי עונג ונחמה הן חנויות ספרים שיש בהן גם פינה נעימה ועשירה של ספרי אמנות ועיצוב. כשרע לי או כשאני מרגישה מרוקנת, וגם בכל יום הולדת שלי, של משפחה או של חברים – אני מוצאת את עצמי רוכבת על האופנים בכיוון של חנות הספרים המגדלור. בין הקומה של ספרי הקריאה לקומה של ספרי האמנות אפשר למצוא רגעים של חסד. לא מגרשים אותי משם גם כשאני נשארת שעות, מנסה למצוא מתנה לחברה או שיר שיתאים ממש להרצאה הבאה. בתחילת כל תערוכה, פרויקט או הרצאה, אני הולכת לשם, לעלעול בספרים לחפש איזה זנב ציטוט או סימן דרך. אני עובדת כבר שנים על ספר האמנית שלי, אטלס לחיים אחרי ההצפה, שעתיד סוף סוף לצאת לאור ממש בקרוב, ולכן מקיפה את עצמי בספרי אמן. לפני שנה נפתחה חנות המוקדשת לספרי אמנות ישראלים, ממש מול חלל האמנות מגזין ||| ביפו שאוצרת ומנהלת כרמית גלילי. אני ממש ממליצה להפוך את חנות הספרים הקטנטנה הזאת למקום לרכישת מתנות יום הולדת (פתוחה רק בימי חמישי ושישי). הכסף מגיע בעיקר לאמנים שיצרו את הספרים ואפילו תהליך בחירת הספר מענג מאין כמותו. אפשר גם לאכול בורקס ממש ליד ולקפוץ לחלל האמנות היפה כל כך ממול, מגזין III. המגדלור, מקווה ישראל 18; מגזין III ספרים, עולי ציון 17 יפו
לפני כמה חודשים עברנו דירה אחרי 12 שנים. היגרנו מהקיבוץ ברחוב ביל״ו ליבשת אחרת, מעבר להרי החושך, ברובע 4, בין כיכר רבין לשדרות ויצמן. הקהילה פה נראית ממש נהדרת, גן הילדים ליד גינת אורי קסום, הגננות מסורות, יצירתיות ומחבקות. אבל אני עוד לא כל כך מכירה אנשים. בינתיים אני חברה של עצי הפיקוס המפוארים בשכונה, הכלבים בגינת סוטין ומגלה דרכים סודיות חדשות. בכל יום חמישי, אסף בן הזוג שלי ואני יוצאים למסע מלכותי על האופנים לכיוון דרום, לכל המקומות שפעם היו מרחק הליכה מהבית. לבר בדגי בטשון הטעים כל כך או אפילו עד מסקל, אחד הברים המקסיקנים המשמחים בעיר. אבל מכל המקומות במסעות ימי חמישי, אתמקד במסעדה המקסיקנית לה מעלה בקרית המלאכה. לפני שנים שכן בבניין הסטודיו שלי, ובקומה הראשונה היתה קפיטריה של פועלים בה היינו אוכלים ארוחת צהרים. עברו שנים, הקפיטריה הפכה למסעדה מקסיקנית, מקום שמח שמגיעים אליו לפני או אחרי פתיחות של תערוכות עם החברות למרגריטה עם ליקר צברים או אחת חריפה עם מלפפון, וסביצ׳ה נהדר. אמש ישבתי שם ביום הולדת של חבר וכל הזמן חיכיתי שמאיה, החברה שלי שהלכה לעולמה, תכנס בדלת. קבענו שם ממש לפני שישה חודשים. היא לא באה. אתמול הבנתי שאני חייבת לחזור לאותם המקומות ולשתות ולאכול ולהפסיק לפחד. שחלק מהשיחה שלי איתה, שתמשיך בראש שלי, קשורה במרגריטה ובציורים של הגולגלות המחייכות (היא אהבה גולגלות מחייכות). המקום כל כך שמח ונעים, והייתי שמחה לשבת שם עם מאיה לעוד מרגריטה.\ שביל המרץ 5, קרית המלאכה
לה מעלה (צילום: תם וינטראוב לוק)
ניבי אלרואי היא אמנית רב תחומית זוכת פרסים שהציגה תערוכות בארץ ובעולם. בתחילת פברואר ייפתח הקורס השלישי בהנחייתה בסדרת "המושכות בחוטים" בבית לאמנות ישראלית, שמייצג נקודות מפגש בין אמנים בינלאומיים פורצי דרך לאמנות ישראלית.לפרטים והרשמה
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
הטיהור מגיע: עוד צעד חשוב לעצירת הזיהום בנחל הירקון
איך עוצרים את הזיהום? בואו נתחיל מטיהור. נחל הירקון (צילום: shutterstock)
רשות נחל הירקון הכריזה כי הסתיימו עבודות ההקמה של מתקני הקבע לעצירת השפכים המזהמים מקלקיליה, כחלק מהמאמץ לשמור על הרצועה האקולוגית החשובה ביותר באזור. הדרך לירקון נקי עוד רחוקה. חולדאי: "יש לנקוט בגישה של אפס סובלנות לזיהום הנחל"
רק במהלך סוף השבוע האחרון התבכיינו כאן על כך שבעיר זורם לו נחל יפה ונהדר כמו הירקון, אבל בגלל ענייני זיהום, שפכים וגועל נפש כללי של המין האנושי אנחנו מנועים ומנועות מלטבול בו בימות הקיץ הלוהטים, והנה בצירוף מקרים מרעיש מכריזה הבוקר רשות נחל הירקון על צעד חשוב בדרך לירקון נקי ומאפשר יותר.
רשות נחל הירקון, האחראית על הנחל ממבואותיו ועד המקום שבו הוא נשפך אל הים בואכה רידינג, חוצה רשויות מקומיות ובראשה יושב רון חולדאי, שאתם בוודאי מכירים כראש עיריית תל אביב-יפו. הבוקר הכריזה הרשות על השלמת עבודות ההקמה של מתקני קבע לעצירת השפכים המזהמים שהוזרמו מהעיר קלקיליה לנחל הירקון. המתקנים שהוקמו יאפשרו את העברת השפכים לטיהור במפעל לטיפול בשפכים ויחליפו את האמצעים הזמניים שהופעלו למניעת הזיהום בשנה האחרונה.
איפה שיש דגים יש חיים. דייגים בפארק הירקון (צילום: שאטרסטוק)
צריך להדגיש: כל זה לא אומר שהנחל יהיה נקי וזמין לטבילה קלה בקרוב כמו הנהרות שחוצים את ערי אירופה, ואם לדייק – הנחל עצמו אינו עובר פעולות ניקוי וטיהור בשלב זה. קלקיליה כמובן אינה המזהמת היחידה של הירקון ויש גם ענייני בוצה רעילה שהצטברה עם השנים, אבל הקמת מתקני קבע לעצירת שפכים וטיהורם בחלקו המזרחי של הירקון היא כאמור צעד חשוב ביותר בדרך לשם.
"רשות נחל הירקון יוזמת ומבצעת מכלול של פעולות כדי לשמור על איכות המים בירקון על מנת שנוכל להמשיך ליהנות ממנו", אמר חולדאי. "על כולנו לשמור על משאב הטבע הייחודי המהווה את הריאה הירוקה והרצועה האקולוגית המשמעותית ביותר לאורך המטרופולין הצפוף במדינה ולנקוט בגישה של אפס סובלנות לזיהום הנחל. אני מודה לשותפתי ליוזמה גברת אושרת גני גונן, ראשת מועצה אזורית דרום השרון, שפעלה יחד עמי בשיתוף פעולה פורה, המוכיח שוב שרשויות מקומיות יכולות וצריכות לעבוד ביחד לטובת הציבור הרחב".
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו