>>מאיה קוסוברהיא מגישה ועורכת פודקאסטים בכירה בתאגיד הציבורי ("שיר אחד") וממייסדות חטיבת "כאן הסכתים" המעולה. בשבוע הבא היא תשתתף בפסטיבל "מילים טוות" שיתקיים במרכז תאו בהרצליה (21.6-17.6), פסטיבל שכולו מוקדש למילה המדוברת והכתובה במוזיקה, שירה, פרפורמנס, וידאו-ארט ומפגשים עם אמנים ואושיות תרבות ממגוון תחומים. קוסובר תערוך בפסטיבל סדרה מיוחדת בת שלושה מפגשים: עם קובי מידן במפגש נדיר ומסקרן, עם הזמר והיוצר עמיר לב לשיחה מרתקת שתחשוף את הקסם ביצירותיו, ועם הזמר דני בסן לשיחה מעמיקה על אחד מענקי המילים בפזמונאות הישראלית – יענקל'ה רוטבליט – יחד עם ביצועים של בסן לשירים שהפכו לקלאסיקות.כל הפרטים על הפסטיבל כאן.

>> נקודת המפגש של האנדרגראונד והבר הכי טוב // העיר של אלכס סספר
>> חורשה ללא שם וגינה מפעימה שסגורה לציבור // העיר של ניקו טין

1. סמטת עצמון 10

בפאתי כרם התימנים, צמוד לשוק הכרמל. שם היתה הדירה הראשונה שלנו יחד (של רתם בת הזוג שלי ושלי). 45 מ״ר, מטבחון, סלון, חדר שינה ותקרה גבוהה עם מנוף לאופניים שתלויים מלמעלה. כל הטוב הזה ב-2500 ש"ח.
וברקע הרדיו מנגן את המילים של רוטבליט בקולה של קורין אלאל ז״ל:
״ברחוב קטן הפונה הימה ריחות הנענע וקולות השוק…
״החלון קרוע חסר לו בורג, קוץ בצנצנת של חמאת אגוז.
על המדף שניים לאה גולדברג, אלתרמן וזך ועמוס עוז״
סמטת עצמון 10 תל אביב

2. שיח בוגונביליה ורוד-סגול

קצת מעל מאפיית מרגוזה ביפו היפה שבה אני מתגוררת עם משפחתי היום. הגענו לשם זוג צעיר והיום אנחנו אימהות לשלושה ילדים (חמסה עליהם, שיהיו בריאים ושמחים). הצמח הזה זורק אותי למילים של יהודה עמיחי בשיר "באהבתנו" – "שיח בוגונביליה, זמן הופך מקום". את הבוקר ב"מופע של טרומן" שבו אני חיה אני פותחת כמעט כל יום בקפה מרגוזה, מאפייה משפחתית שהדמויות החולפות בה מגיעות בזמנים קבועים ומספקות תחושה של יציבות ובית. גם הכריכים והמאפים מעולים ומדובר בבועה של קיום משותף, בשפות שונות וללא גזענות. מקום שהוא נס בישראל של 2025.
קפה מרגוזה, מרגוזה 24 יפו

3. המזרקה בכיכר ביאליק

יש לי זיכרון מתוק של הכלב שלנו נח, רץ בהתלהבות של גור, הרגליים ממשיכות את פעולת הריצה באוויר – כמו בסרט מצויר – והגוף שלו כבר רטוב כולו ממי המזרקה. הוא יצא והתנער, הרטיב אותנו ואת כל מי שעמדו שם ליד ולא יכלו שלא לצחוק. היום יושב שםמוזיאון העיר תל אביב. הוזמנתי להעביר בו הרצאה על "איך לספר סיפור?" וסדנה שבה יכתבו "סיפורים מימי מלחמה". הדברים שכתבו והקליטו המשתתפות והמשתתפים לא יוצאים לי מהראש ומהלב. סיפור על התאהבות בגיל השלישי, על אח שחוזר עם טראומה מעזה, על אחות שהייתה תצפיתנית, על הבחירה שלא להביא ילדים לעולם, על טיפולי פריון, על ניתוח קיסרי, על החלום ליצור מוזיקה ועל תסמונת הלב השבור. יש מי שהלב שלו/שלה לא שבור עכשיו?
מוזיאון העיר תל אביב-יפו, ביאליק 27 תל אביב

4. שאפה ופועה

השאפה (קפה בר מסעדה) של שירי ושירה היא בעצם יתד בציר החיים שלי, כזו שלמולה אני חווה את הזמן החולף ואיננו חוזר. רקדתי שם בהופעת רחוב של שי צברי, שתיתי לשוכרה עם חברות, התרוצצתי אחרי ילדים שרק למדו ללכת בשבת בבוקר. וכשהמקום נקלע לקשיים כלכליים, בצל המלחמה, ערכנו שם (ניר גורלי ואני) מפגש מאזינות ומאזינים, מעין מופע של "שיר אחד" לייב. נדב הולנדר ניגן ודניאל סאן קריאף שרה.

בחדר העבודה של פועה אפשר למצוא את השקט, הכח וההשראה להתמודד עם הדף הריק ולמלא אותו במילים. כל כך הרבה פרקים של ״שיר אחד״ ערכתי כשאני יושבת מבוקר עד ערב בשלחן השני משמאל עם מקבוק, ריפר (תוכנת עריכה), אוזניות ואוכל טוב שמנחש אותי ומגיע כמעט מעצמו (יש שם מחשב להזמנה עצמית).
שאפה, נחמן 2 יפו // פועה, רבי יוחנן 6, יפו

5. הים

אני חיפאית במקור וגדלתי בין הכרמל לים, כחול וירוק. חוף העלייה ביפו הוא החוף שנהגנו ללכת אליו עד שמצאנו חוף מוצלח ומקסים יותר בבת ים. לוקח לי זמן להשיל מעלי את החורף ולהתמסר לבגד הים, לחול ולמלח אבל כשזה קורה, כמעט כל אחה"צ קייצי מסתיים בשקיעה מול הגלים ובדרך הביתה, כשהחלון פתוח והרוח נכנסת, יש תחושה עמוקה של חיות.

ויש עוד כל כך הרבה מקומות שאני אוהבת! הסינמטק – דוקאביב הוא החג האהוב על חברתי הטובה ועלי. והמספרה הקטנה של ניר רובין ברחוב בלפור. ניר הוא בעצם פסיכולוג, נזיר בודהיסטי וגם ספר.

מקום לא אהוב בעיר:

פעם חיכיתי שעות בחדר המתנה לשירות מחברה סלולרית. הוצאתי מהתיק את "הספר החדש של אורלי קסטל בלום" (שנקרא כך), פתחתי וקראתי את הסיפור "המקום הכי מכוער בישראל" – ובאופן קוסמי ממש גיליתי שהסיפור נכתב על המקום הפיזי שבו אני נמצאת באותו הרגע. איזור התעשייה שבין בני ברק לרמת גן. לא רחוק מקניון איילון (לא נורא שהוא קצת מחוץ לעיר).

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
"מוות קטן" של מיטל רז בתיאטרון הבית, וירטואוזיות של סטוריטלינג ושתי ידיים רוקדות על שלחן ירוק. (דרמטורגית: יעל בייגון ציטרון). ויש מופעים שאני מחכה להם/ן מאוד ואראה ממש בקרוב : "נשות טרויה" של חנוך לוין בבימויה של דנה מודן, מופע בשם Take care בפסטיבל ישראל ו"30 שנה לגעגועי לקיסינג׳ר" של אתגר קרת.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
השיר "בואי אמא" שמושר על ידי אמהות לבושות לבן (משמרת 101). הקולות של נשים שרות במאבקן השקט למול זוועות המלחמה. ערכתי פרק ב"שיר אחד" שמביא את הסיפור המפותל שמאחורי השיר הזה. סיפור שמתחיל עם לאה נאור בקיבוץ נחל עוז ובמובן מסוים גם מסתיים שם.
קולן של נשים בימי המלחמה מזכיר לי את המחזה ״ליזיסטרטה״ ומפיח בי תקווה לימים אחרים.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
למרכזי הסיוע לנפגעי ונפגעות תקיפה מינית. משום שיש א.נשים שהבית שלהם/ן הוא גיהינום כל השנה (שנים) ולא רק בזמן מלחמה. לארגונים ועמותות שמסייעים לילדים ונוער חסרי עורף משפחתי. uלאלו אשר פועלים למען שוויון, צדק ושלום.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
הבן הבכור שלנו חזר לא מזמן מבית הספר וסיפר על חג מתן תורה ועל עשרת הדיברות, מבלי משים הוא המציא דיבר חדש: "אל תתעלם". אני רוצה להרים לכל התל אביבים והתל אביביות (ולכל בני האדם) שלא מתעלמים. האנשים והנשים שיוצאים ויוצאות להפגין בכל דרך אפשרית, אלו ששרות, אלה שמחזיקים תמונות, שזועקות במגפון, שיוצרות שלטים יצירתיים, לכל מי שלא מסיט/ה את המבט, לכל מי שמאמין/ה באדם, בחיים כערך.

מה יהיה?
השאלה שאמא שלי שאלה אותי הכי הרבה פעמים בחיים ומעולם לא היתה לי תשובה. זאת כבר הפכה לבדיחה אצלנו במשפחה, אמא שלי שואלת פעמיים ברצף ״מה יהיה? מה יהיה?״; לא מזמן נפגשתי על במה עם מוקי צור בן ה-87, הוא אמר שההבדל בין תקווה לאשליה טמון בכך שאשליה מגיעה עם סימן קריאה ובתקווה קיים תמיד סימן השאלה. אני רוצה להישאר עם סימן השאלה הזה.

• העיר שלי
• פודקאסטים
• חוף העלייה
• פועה
• שאפה בר
• כיכר ביאליק
• מוזיאון העיר
• מרגוזה
• כרם התימנים

>> יסמין קיני, נולדה בסן פרנסיסקו, גדלה בתל אביב מגיל 8 וכבר 25 שנה מביימת ויוצרת סרטים וסדרות דוקומנטריות, ובמקביל יוצרת סרטים ניסיוניים שמשלבים שירה וקולנוע (סרטי שירה). בעשור האחרון אוצרת קיני את התוכנית "סרטים בעקבות משוררים"בפסטיבל אפוס לסרטי תרבות ואומנותשיתקיים זו השנה ה-15 במוזיאון תל אביב לאמנות ובסינמטק (27-23 באפריל). תוכנית חדשה באוצרותה של סרטים שנוצרו בשנה האחרונה תוקרן בפסטיבל הקרוב (חמישי 25.4 19:30)

>> אופות את תל אביב: אימפריית בבקה בייקרי בידיהן. וזאת העיר שלהן

הגעתי לתל אביב בגיל 8 ומהר מאוד הרגשתי בה בבית. כילדים שוטטנו הרבה ברחובות ובחצרות הבתים, בשדרות המוזנחות שלה, בנווה צדק שהייתה מנוקדת הריסות ומשטחי חרציות וכמובן בים. גדלתי בצפון הישן ואז, אחרי שנים מעבר לים ועשרים שנות גלות בגבעתיים, חזרתי הביתה. אבל הפעם ליפו.

1. חוף גבעת עלייה / עג'מי

ילדות בתל אביב זה הרבה ים. הים של ילדותי היה דווקא חוף הילטון וחוף שרתון וקצת מציצים ואפילו החוף הנפרד של הדתיים, שהיינו מתגנבות אליו כאילו אינו שלנו. עכשיו הים הוא רקע להליכות או ריצות על הטיילת. החוף שאני הכי אוהבת להסדיר בו נשימה הוא חוף גבעת עלייה. בטרסות שמעל הציליות של החוף יש קצת דשא רך, שאם הוא נקי אז אפשר להשתרע עליו בלי מגבת. בקיץ, כשב"קסיס" פותחים מוקדם, אפשר לקנות בטייקאווי שייק או אמריקנו קר ולשבת מול הים הפתוח.

2. קווין קפה

בזכות הרק"ל (או הדנקל מה שתעדיפו) גיליתי את בית הקפה הכל כך יפואי הזה. מאחורי הדלפק תמיד נשים מגניבות וחייכניות במידה הראויה. QUEEN CAFFE הוא מקום מהסוג שנוח לנהל בו שיחה צפופה עם חברה טובה על דברים שלא תגידי אפילו לפסיכולוגית שלך. הקפה מעולה, העוגיות תוצרת בית נמסות בפה, וכשהרק"ל חולפת לה אפשר לדמיין שאנחנו ב– יפו. איפה עוד נהיה?שדרות ירושלים 79

3. לחם אביגיל

על רחוב יהודה הימית, שסובל בימים אלה מעודף פיגומים, בין המספרה של נוער יפו לבין עוד מספרה שכתוב עליה לגברים ונשים אבל תמיד מסתפרים בה גברים, מתחבאת מאפיה קטנה: לחם אביגיל. בזכות המאפיה עומד ברחוב ריח ממסטל של לחם טרי ובריא, כזה שמציף הריאות ודורש פרוסה (עכשיו!); זה ריח שאין לי יכולת לעמוד בפניו ולמרבה המזל לא צריך. הלחמים של אביגיל שווים כל ביס, אפילו רק עם שמן זית. המועדף עלי הוא לחם פנאן עם קמח טף ואגוזים, וגם לחם פרעצל מקמח לבן לימים בהם אני פחות מתאמצת.יהודה הימית 33

4. הסלון של פועה

פועה של שוק הפשפשים פתחו "סלון", חדר שמיועד למי שרוצה לשבת עם המחשב בשקט ולעבוד או עם עוד אנשים בפגישה שקטה. הטריק היפה הוא שלא מחכים לשירות אלא יש קיוסק אוטומטי שאפשר להזמין בו שתיה ואוכל בתעריף מוזל ולשבת כמה שרוצים. כיף לארח בסלון של פועה. לא צריך להכין כלום ולא לשטוף כלים ועדיין יש פרטיות ושקט באופן יחסי. המינוס היחיד שהסלון נסגר מוקדם – בסביבות 18:30. מצד שני זה בדיוק הזמן לעבור לשאפה בר ולהזמין דרינק.רבי יוחנן 8

5. בית האנסמבל "תוצרת בית"

אנסמבל "תוצרת בית" הוא האנסמבל של אחותי המוכשרת אביגיל רובין, והבנזוג המוכשר לא פחות יואב ברתל. יותר מעשור שהם יוצרים תיאטרון פרינג' ותיאטרון מחול וגם הצגות ילדים מופלאות. כל היצירות שלהם, למבוגרים ולילדים, יפות לעין ומרחיבות את הלב. לא רק אני אומרת – הם זכו במלא פרסים. שנים הציגו ברחבי העיר והארץ ועכשיו סוף-סוף יש להם בית משלהם בקריית המלאכה – אחת השכונות שעושות את העיר למה שהיא. כיאה לשם "תוצרת בית" הם שיפצו במו ידיהם אתהסטודיו הזה ועכשיו בין האומנים והאומניות שבבניין יש גם בית לתיאטרון מחול וחינוך.שביל המרץ 3, קומה 3

מקום לא אהוב בעיר

מה שאני פחות אוהבת (אפשר לומר שונאת) זה רימוני הלם שמתפוצצים בחנות של המתוקים מתחת למרפסת שלי ביהודה הימית, שריפת בית הקפה "דאבל אספרסו" על הפינה של שדרות ירושלים וחלונות ראווה שבורים של "מוראד" – חנות שיש בה הכל חוץ מירקות (את זה תמצאו אצל שם-טוב). כל זה מתנקז לשאלה: למה המשטרה והסיירת של העירייה נשארים להם על רחוב יפת ומציקים לכולם על תעודות זהות וחנייה? מילא היו עוצרים את האופנוענים שהטסטוסטרון הרג להם את הזהירות, אבל גם את זה הם לא עושים.

השאלון

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
ראיתי באיחור את יצירתו של אוהד נהרין, "2019",בביצוע אנסמבל בת שבע. התיישבתי בחשש בשורה ראשונה. קצת קרוב מדי, חשבתי. נזכרתי שהזהירו אותי שהרקדנים נוגעים בקהל. אוי, חשבתי. ואז המופע התחיל והייתי כל כך מהופנטת. הקירבה איפשרה לי ממש להתאהב ברקדניות וברקדנים. כשהזיעה שלהם ניתזה עלי הרגשתי חלק מהיצירה. עד כדי כך. יצאתי בתחושה שכל עוד יש מחול כמו "2019" שווה להמשיך לנשום.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
סרטי השירה שהוגשו השנה לתוכנית שאני אוצרת בפסטיבל אפוס לסרטי תרבות ואומנותמוכיחים שהמלחמה לא השתיקה את המוזות. הגעתי לצפות בהם בתוך הכאוס, הכאב והעצב שמסביב, עם אי וודאות אם יהיה או לא יהיה פסטיבל כי "אולי זה לא הזמן". הסרטים הקצרים שמחברים בין שירה וקולנוע צעקו אלי מהמסך: "זה תמיד הזמן ליצירה!"; אז ככה יצא שדווקא השנה על רקע המלחמה התוכנית של "סרטים בעקבות משוררים" עמוסה ביצירות חדשות, מרגשות ועוצמתיות. חלקן קשורות למלחמה וחלקן לא. מביאות מילים של משוררים מהארץ ומהעולם ובעיקר עוזרות לעבד את מה שאנחנו עוברים.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
בית של סולידריות,שפועל מאז אוקטובר 2021 בבית רומנו, הוא מקום שיש בו מגוון פעילויות מחלוקת סלי מזון לאוכלוסיות חלשות ועד סדנאות חינוכיות ואירועים לכל מי שסולידריות אנושית היא משהו חשוב עבורה. כל הא.נשים באירגון הזה הם מקסימים.ות ונעימים.ות וזו תמיד זכות גדולה להצטרף אליהןם ולתת.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
בחצי שנה האחרונה גרה במלון ג'ו שטיבל, לא רחוק מתיאטרון תמונע, אישה מעוררת השראה בשם דניאלה ברק בר צור. היא חברת קיבוץ בארי, מחנכת ומורה לספרות, שהפכה תל אביבית בעל כורחה אחרי שניצלה בעור שיניה יחד עם בן זוגה מוטי בשבעה באוקטובר. אני רוצה להרים לדניאלה שאיבדה תלמידים, חברות, קהילה ובית ועדיין יש בה כוחות להיאחז בכל מה שתל אביב יודעת להציע – ולחיות.

מה יהיה?
בקיץ יהיה חם ודביק. ובכל זאת נאהב את העיר הזו.

• העיר שלי
• פסטיבל אפוס
• גבעת עליה
• עג'מי
• יפו
• פועה
• קריית המלאכה

1. אפיסרי נווה צדק

אפשר לקרוא לה מעדנייה, עבורי זהו התגשמות ההום סטיילינג – מקדש לאסתטיקה ואהבה לאירוח. סיגל הבעלים ואני, אפשר לומר שזו הייתה אהבה ממבט ראשון: שתינו חולקות ריגוש וגעגוע למקום שממלא אותנו אושר – סנט ז'רמן, פריז, ואולי בגלל ששתינו נשואות לבעל צרפתי (כל אחת לאחד שלה). לעולם לא יהיה לי שובע לחפש ולרכוש כלי אירוח, אגרטל דקיק או צלחות הגשה מושלמות. בכל פעם שאכנס – אני מכריזה שאני מוגזמתתת – אבל מוגזמת גאה! והרי איך אפשר לבטא את הביטוי הקולינרי שלי, הפנטיות לכלי ההגשה ואהבה גדולה לבני משפחתי וחברי היקרים ביותר.
שבזי 34

2. פיצוחי משה ובניו

מי שמכיר והתארח אצלנו יודע שאין שבת בלי קמיה (טקס פתיחת שולחן), לפני ארוחת שישי לצד בוכא (שיכר תאנים תוניסאי) ובוטרגה. ברור שעל השולחן יהיו הפיצוחים הכי טריים שיש. סבתי המופלאה אסתר הייתה מקפידה על כל מרכיב שנכנס למטבח שלה: הכוסברה משוק הכרמל, גבינת כבשים מהעיר העתיקה, זרעי מסטיק משוק מחנה יהודה – וככה היא הייתה מסתובבת כל השבוע עד שהמטבח היה מתמלא. אז הנה התפוח והנה העץ. פיצוחים טריים עשויים במקום הם תענוג של שישי וכל יום.
לוינסקי 51

3. פועה

מה לא נאמר על פועה, הפינה האקלקטית והכל כך מוצלחת בשוק הפשפשים ביפו? איך היא מצליחה שנים להישאר חדה ועקבית עם קולינריה יציבה שתמיד כיף לחזור אליה. אמרנו שהכול אישי? אז גם כאן כל פריט תמיד מזכיר את סבתא (של כולנו תכל'ס), כל אגרטל עם הזר שלו ואוסף הצלחות האקלקטי שממש עושה חם, וכמובן אבי הבעלים שתמיד שם, חם, נוכח, עוטף וכל ביס חשוב לו. וכיף שהמקום תמיד מלא, גם לנו.
רבי יוחנן 8

4. בית קנדינוף

איזו פדיחה – אנחנו גרים ביפו כבר שבע שנים ועד לפני מספר חודשים לא הכרנו את בית קנדינוף. המקום – קסם! חוויה קולינרית יפואית מעודכנת יצירתית, אבל יודעים מה מקסים אותנו? התחושה הלא מחייבת ולא מלחיצה של מסעדת שף קנתה אותנו. בלי יומרה, בלי חפירות. אוכל טעים מאוד, שירות מקצועי ונעים וחוויה יפואית שאסור להחמיץ.
הצורפים 14

5. טריגר אנד וויין

הכל אישי כבר אמרנו וטריגר, המכונה שגיא, הוא קודם כל חמד של איש. יש משהו במקום שמחבר בין אהבה לאירוח, יין ובשר מוקפד ועסיסי שפאקינג טעים לי. שגיא ושותפיו מלווים את תהליך גידול הבקר, בחירת הנתחים, היישון והיד המכוונת על הצלחת, לצד סלטים פריכים עשויים למופת. אין ספק שהם יודעים מה הם עושים. כמובן שגיא שמקפיד תמיד ללוות, להמליץ על יין חדש ולדאוג שיהיה נעים. זוהי נקודת המילוט השבועית של איב ושלי רגע לפני הסופ"ש.
מונטפיורי 21

https://www.instagram.com/p/CkNagEpIn5j/

• העיר שלי
• פוד טרמינל
• זה סושי
• אפיסרי
• פועה
• בית קנדינוף

שקשוקה קלאסית // ד"ר שקשוקה

חייבים להתחיל כתבה שכזו עם בינו גבסו – היחיד שיש לו דוקטורט שלם בתחום, דוקטורט עם תועפות שום, מעט פלפל חריף, עגבניות טריות, פפריקה, עוד תבלינים וביצים, כמובן. בזכות ד"ר שקשוקה נדמה שכולנו למדנו להעריך באמת את המאכל שכיף וכדאי לאכול בבוקר, בצהריים וגם בערב (אבל אולי לא באותו יום). אצל הדוקטור תמצאו גם שקשוקה עם בצל, או חצילים, מרגז ואף שקשוקה שווארמה, אבל בסוף בסוף אנחנו שומרים אמונים לקלאסית במחבת.

בית אשל 3. 45 ש"ח, עם לחם, טחינה וחמוצים

שקשוקה פירות ים // קלארו

דמיינו לכם מחבת אדמדמה ולוהטת עם רוטב עגבניות ופלפלים, ביצים, כוסברה ופטרוזיליה בנדיבות ולאלה נוספים שרימפס וקלמארי ומה שעוד מביא הים ממש באותו הבוקר. מדובר בטעמים מענגים של ים שמשתלבים עם העגבניות והביצים לכדי שקשוקה מופתית שהיא כולה ים תיכון, ליטרלי. אגב, לצד כל אלה מוגשת פוקאצ'ה חרוכה קלות, ש… אתם עוד כאן? בעצם, בשביל ליהנות מכל הדבר הזה תצטרכו לחכותלבראנץ' של קלארו בשבת.
הארבעה 23, 92 ש"ח

שקשוקה חצילים קלויים ותרד // דלאל

בבראנץ' של דלאל משלבים עם השקשוקה הקלאסית גם תרד, חצילים וטחינה לכדי ארוחת בוקר עם כל אבות המזון. השקשוקה מורכבת מקולי עגבניות חלומי שעשוי נפלא, מעליו חצילים קלויים בטעם מעושן קלות, ביצים עם חלמון נוזלי לפי הספר וגם טחינה ותרד להשלמת הביס האידאלי. מוגש עם לחמניות טריות שקשה לעמוד בפניהן אז בהצלחה.
שבזי 10, 54 ש"ח

שקשוקה ירוקה // קפה 65

בקפה 65 מגישים לבראנץ' שקשוקה קלאסית, ירוקה וטבעונית. מבין השלוש, בחרנו הפעם דווקא בשקשוקה הירוקה – יצור הכלאיים שלמדנו להעריך ולאהוב עם השניים. זו אותה השקשוקה, מינוס האדום, פלוס הירוק, וכן, זו עדיין נחשבת שקשוקה. לביצים במקרה הזה מתווספים עשבי תיבול, תרד ושמנת – וגם יוגורט עיזים חמצמץ שמאזן את הטעמים. שקשוקה נפלאה שכל טעמיה משתלבים נהדר זה בזה.
רוטשילד 65, השקשוקה מוגשת כחלק מבראנץ' עם בופה, מיץ, קפה וקינוח 135 ש"ח לאדם

שקשוקה טבעונית // פועה

בפועה מגישים שקשוקה טבעונית נהדרת, שמגיעה מוגשת במחבת ועטופה ברוטב עגבניות מהביל, במרכזה, במקום החלמונים – קציצות ירק ריחניות שעשויות היטב וחפות מטעמים של טיגון יתר ולכן משתלבות יופי עם רוטב העגבניות. אם כי בואו, בתכלס מה לא משתלב עם רוטב עגבניות? תוסיפו סלט ירקות, טחינה וגם לחם – ואתם מוכנים להתחיל את היום, להמשיך או אפילו לסיים אותו.
רבי יוחנן 8, 58 ש"ח

שקשוקה בבגט // מרכז הסנדביץ' הטוניסאי

אז רגע, אתם אנשים של מחבת או של פחמימה טובה? בכל מקרה, יש דברים שהם קלאסיקה: גם אם אתם נאמני שקשוקה במחבת, אתם לא יכולים לסרב לבגט השקשוקה שמוציא מאמתחתו מרכז הסנדביץ' הטוניסאי. בגט פריך ואוורירי שבתוכו רוטב עגבניות עם נגיעה פיקנטית, ביצים שהחלמון שלהן יציב (בבגט זה לא עובד אחרת), וגם טחינה, מלפפון חמוץ, לימון כבוש שמוסיף המון כבוש וחסה להשלמת המלאכה. יאמי.
הפטיש 9, 25 ש"ח

חמשוקה // חומוס הבן של הסורי

לא יכולנו להתעלם מעוד מאכל שכבר הפך לנכס צאן ברזל בארצנו: החמשוקה (הלחם בסיסים די שערורייתי): חומוס עם שקשוקה, כמובן. אל קערת חומוס עם גרגרים, שמן זית, מעט טחינה נוספות להם שתי ביצי עין במרקם רך אך יציב, ורוטב עגבניות שמנצח על הכל והופך את השילוב בין השתיים למנצח על אמת. תוסיפו פיתות ויש לכם ניגוב באמת אולטימטיבי.
הלל הזקן 10, 36 ש"ח

• אוכלים שותים
• דלאל
• פועה
• קפה 65
• הבן של הסורי
• קלארו
• ד"ר שקשוקה
• שקשוקה

• Facebook
• Twitter
• Email

1. שפרה: נקודת הצטיידות חדשה בשוק הפשפשים

הביסטרו הסימפטי פועה בשוק הפשפשים, התחיל את דרכו בשנות התשעים של המאה הקודמת, כשפועה לדז'ינסקי נהגה לארח לקוחות לתה ועוגיות בחנות הפרחים שלה. בהמשך השף ניר צוק החל לעבוד עם לדז'נסקי, הביסטרו הוקם וההייפ העצום הוביל להקמת אימפריה שכוללת גם חנות בדים בשם מעשיה. ב- 2015 הלכה לדז'ניסקי לעולמה, אבל מפעל חייה המשיך לשגשג בעזרת השותפים והיורשים. בשבוע שעבר הם השיקו בצד השני של הסמטה את מעדניית פועה. ורד אלטשולר, מלצרית רבת ותק, קיבלה על עצמה את ההקמה, במסגרתה נסעה לאורך הארץ כדי להביא ייצוג משמעותי למוצרים מקומיים מובחרים.

גבינות צאן של שמוליק מחוות אלה (13 ש"ח ל- 100 גרם), גבינת תום של יעקב'ס (13.5 ש"ח ל- 100 גרם), שמן הזית שמייצר אח של פועה מזני ברנע וקורטינה (38 ש"ח לליטר), הדבש של כליל (99 ש"ח לק"ג), התזקיקים של יוליוס (170 ש"ח לבקבוק של גראפה), ויינות, למשל של יקב פלטר, הם חלק ממה שהחליטה לאצור ונמכר פה לצד מוצרים של הביסטרו כמו רטבי ארטישוק, אריסה או טפנד (10-14 ש"ח לצנצנת), וכן עוגיות ומאפים. כל הפריטים הללו הופכים את מעדניית שפרה לנקודה נפלאה להצטיידות במידה ואתם תושבי השכונה או שהזדמנתם לאזור לבילוי. רשמו לעצמכם להגיע לכאן במיוחד למסע רכישות לקראת ארוחות החגים.
שפרה

2. פופ אפ שאמאני בנחלת בנימין

אודי סהר, המוכר בעיר כאורבן שאמאן, החל את דרכו בעולם האוכל הבריא והמיצים הסחוטים כשלמד נטורופתיה והרבליסטקה בלוס אנג'לס והתמחה בניקוי רעלים. כשחזר לתל אביב לפני כשלוש שנים קנה מכונה בייתית לסחיטה קרה והחל לסחוט מיצים למעוניינים. עם הגידול בביקוש הוא עבר למכונה חצי תעשייתית והיום הוא כבר עובד עם מכונה אימתנית כדי לעמוד בביקושים. במקביל החל סהר לתת לאנשים תכניות לארוחות בריאות, כשהם יכולים להזמין ממנו עד הבית. מדובר בארוחות שהוא מבשל בעצמו ללא סוכר, גלוטן או חומרים תעשייתיים.

היום (6.8) יחנוך סהר בית אוכל המוגדר כפופ אפ, מכיוון שבעוד כחצי שנה הבניין אמור לעבור שיפוץ ואז סהר יאלץ לפנות את המסעדה הקטנה שהקים פה בעבודת נגרות מעץ. בתפריט קעריות סופרבולס עם בננה, אסאי, תמר, אגוזי ברזיל, צ'יה, שבבי קוקוס וגרנולה נאה שעשויה מכוסמת (36 ש"ח), טוסט אבוקדו מלחם פומרנץ ללא גלוטן (26 ש"ח), תבשיל יומי משתנה על בסיס דגן, קיטניות וירקות שורש (42 ש"ח), סלט טרי עונתי (26 ש"ח) וגם מיצים הנכבשים בחדר אחורי, (24 ש"ח) וחלבי שקדים המיוצרים במקום (24 ש"ח). אתם אמורים לאכול פה, ליהנות, ולהרגיש קלילים ומלאי חיוניות.
URBAN SHAMAN

3. אדמונד בחצר

ארבעה שותפים צעירים החליטו לקחת על עצמם את המבנה שבו פעלה מסעדת רמלה (אל דאגה, לג'סמינו המשובח של טבת באלנבי שלום), ולפתוח בית קפה חבוי מעבר לחצר הפנימית באלנבי. אין פלא שהשם הנבחר היה אדמונד, ע"ש הגנרל. המקום שופץ בעבודת נגרות עצמית ובשימוש חוזר בפסולת בניה והתוצאה נעימה, לא לגמרי מהוקצעת ומזכירה יוזמות ברלינאיות. הקונספט המהודק כולל פרוסות לחם הנמכרות עם סלמון, גבינה כחולה, רוסטביף של הוק, או בטטה ופטריות (14 ש"ח לפרוסה, תזדקקו לשתי פרוסות כדי לשבוע במידה ואתם רעבים). הקפה נקלה במקום ועשוי תערובת מיוחדת לבית הקפה (12 ש"ח לקפוצ'ינו), וחלקו חד זני ונוצר במיוחד לחליטה קרה (16 ש"ח).

ניתן ללוות את הקפה במאפים ובעוגות של נולה; בראוניז, בחושות, סינמון באנס, מיני מאפינס ועוד (7-15 ש"ח). השכן שחולק עם קפה אדמונד את החצר, יעקב לב שמח, שמתקן ומכוון כלים אתניים, אחראי לביקורים של טובי המוסיקאים בחצר, שבאים לתיקון וג'ימג'ום על עוד וסיטאר בצהרי היום.
קפה אדמונד

4. טש וטשה בגרסת החאצ'פוריה

אחרי שהקימו יפעת טללייבסקי מיראל ובן זוגה, המוזיקאי מיקי מיראל, הידוע בשם הבמה, טש טש, את החמארה הגיאורגית טש וטש, הם החליטו שיש קהל למאפים הגיאורגים. כך נפתח במהלך החודשים האחרונים בית המאפה טש טש שווילי. בין הפחמימות האופייניות תמצאו פה חאצ'פורי קלאסי עם גבינה גיאורגית או עם כרישה ותרד (21 ש"ח), חאצ'פורי עם גבינות או עם חציל (27 ש"ח), חאצ'פורי אצ'רולי בצורת סירה עם ביצה עלומה (29 ש"ח) ואפילו חאצ'פורי טבעוני עם שעועית אדומה (16 ש"ח). תוכלו לצרף לפחמימה גם סלט גרוזיני חתוך גס עם אגוזי מלך (24 ש"ח) או ממרח לוביו גיאורגי ולסגור ארוחה מלאה. אם חם לכם מכדי להגיע ליפו, תוכלו להזמין משלוח לתל אביב.
טש טש שווילי

5. סניף חדש למפגש הסטייק

זה לא סוד שמפגש הסטייק הממוקם בדרך בגין הוא אחד מהעסקים הסובלים מחפירות הרכבת הקלה. בשעות היום עובדי המשרדים ממשיכים לזרום לתוכו בשמחה, אבל בשעות הערב ניכר שהקהל מעדיף גישה נוחה יותר. התוצאה היא סניף חדש וגדול של מפגש הסטייק שיפתח באבן גבירול 14, ויקבל אופי מובהק של אוכל רחוב. הרבה מהמנות יגיעו בגרסת הפיתה או הלאפה; שווארמה, שיפודים וסטייקים (מ- 17 ש"ח לפיתה עם סלטים ועד 62 ש"ח לסטייק בפיתה). מספר שולחנות יאפשרו לגרעין הקשה של הקרניבורים הקלאסיים להתיישב ולהזמין מנות בצלחת, אבל עיקר הדגש יהיה על אוכל דינמי, לקחת לדרך או לזלול רכונים וזהירים מטפטופי הטחינה. הפתיחה להרצה צפויה בעוד כשבוע, בהתחלה יפתח המקום רק בשעות הערב.
מפגש הסטייק, אבן גבירול 14, תל אביב. עדיין אין טלפון.

• כללי
• פועה
• טש וטשה
• חאצ'פורי
• מפגש הסטייק