כדאי שתתרגלו לפרצוף הלבן הזה, כי נראה שהיא הולכת להיות הדבר הבא: עם השוואות לקייט בוש והשראות מליידי גאגא, פרופורמנס דראגי ומוזיקה מרימה עם טון מלנכולי - הדבר הכי לוהט בעולם הפופ בדרך למעלה, ואין שום דבר שהולך לעצור אותה
כל סיפור פריצה של כל כוכבת פופ נראה ונשמע אחרת, אבל יש כמה דברים שהפורמט מחייב. למשל, לוק מזוהה שיהפוך אותה מעוד זמרת שאפתנית לאייקון. בשביל טיילור סוויפט אלו היו התלתלים הבלונדיניים, שמלה עם מגפי בוקרים וגיטרה נוצצת, לבילי אייליש היו חליפות טרנינג ושיער צבעוני, ליידי גאגא נראתה כמו אנדרואיד מהחלל וקריירת המוזיקה של אריאנה גרנדה המריאה באמת רק אחרי שהיא אימצה את הקוקו הגבוה. עכשיו תכירו את צ'אפל רואן, שזינקה תוך שנה וקצת מדיי ג'וב בחנות דונאטס לתפקיד האיט גירל החדשה של עולם הפופ. יש לה עדת מעריצים הולכת וגדלה, הופעת Tiny Desk עם 3 מיליון צפיות וגם לוק מאוד קל לזיהוי – רעמה ג'ינג'ית, שפתיים אדומות, פנים לבנות וצללית כחולה נוצצת.
>>נער הפוסטר הנצחי של שחקני האופי: דונלד סאת'רלנד 2024-1935
"אני אוהבת פרצוף לבן לגמרי. התחלתי עם זה כי ככה הבנים בעירייה שלי קראו לגייז – ליצנים", הסבירה קיילי רוז אמסטוטס, היא צ'אפל רואן, בראיון למגזין Paper. את הראיון איתה ביצעה טריקסי מטאל, אחת ממלכות הדראג המצליחות בעולם ומעריצה "ותיקה" של רואן שעוקבת אחרי פועלה עוד לפני ההצלחה שחוותה השנה. זו לא רק עדות למעמדה הנוכחי, אלא גם לזיהוי שלה עם סצנת הדראג ועם תרבות קווירית בכלל. זה מתבקש, בעצם – הלוק המזוהה שלה הוא גרסה מעודנת (אבל רק מעט) של איפור דראג, כשבכל הופעה היא מתאמת עם הקהל דרס קוד מוגזם אחר. לאחרונה המעריצים חזו בגרסה שלה לפרסונה של אגדת הדראג Divine ולפסל החירות, כולל גוף צבוע בירוק וג'וינט ענק.
בספטמבר 2023 היא הוציאה אלבום בכורה בשם "The Rise and Fall of a Midwest Princess", אוסף כיפי לאללה של שירי דאנס-פופ מתוקים וחכמים על התבגרות, אהבה, סקס וחיפוש זהות. התוכן משלב מלנכוליה ומודעות עצמית עם הרבה הומור וכיף מכוסה נצנצים, בהתאם לתקופה, בזמן שהעטיפה האסתטית מציעה גרסה קאמפית וקברטית של סמלי אמריקנה כמו מעודדות, מלצריות בדיינר ותחרויות יופי. "HOT TO GO!" הפך לריקוד בטיקטוק, אבל הלהיט הגדול באלבום הוא בכלל "Red Wine Supernova", בו רואן מספרת על התאהבות בסטלנית יפהפיה שמתוארת בתור "פלייבוי ברידג'יט ברדו". מה נגיד, עולם הפופ עבר הרבה מאז שקייטי פרי נישקה בחורה, ועד שרואן ריפררה לצעצועי מין בשורה "I heard you like magic/ I've got a wand and a rabbit".
כמו פרי, גם רואן גדלה בסביבה שלא לגמרי אוהדת שירים על בנות מתמזמזות. היא נולדה במיזורי ב-1998, ובין שלושה ביקורים שבועיים בכנסייה לשיעורי פסנתר היא מצאה גם זמן לפרסם קאברים ושירים משלה ביוטיוב. ב-2015 היא חתמה על חוזה עם חברת התקליטים אטלנטיק רקורדס והתחילה לגשש אחר פרסונה מוזיקלית ושם במה קליט יותר. השם הנבחר היה מחווה לסבא שלה, שנפטר באותה התקופה – צ'אפל כמו שם המשפחה שלו, רואן כמו סוג של פרוות סוסים, אבל בעיקר כמו שיר הקאובויז האהוב על הסבא, "The Strawberry Roan".
אי.פי הבכורה שלה לא ממש המריא (היום היא מודה שהוא היה די משעמם), אבל הכניסה לתעשיית המוזיקה שינתה את חייה בדרכים אחרות. ב-2018 היא הגיעה ללוס אנג'לס, יצאה מהארון הקווירי, התאהבה באמנות הדראג והחלה לעבוד עם דן ניגארו, מפיק וכותב שירים שהפך לשותף היצירתי שלה. כל זה הוביל אותה לכתוב את "Pink Pony Club", שיר על נערה מעיירה קטנה שמגלה את עצמה בסצנה הקווירית של ווסט הוליווד. באטלנטיק רקורדס לא עפו על הכיוון, וכמה חודשים אחרי צאת הסינגל קטעו את החוזה שלה, בשיאה של מגפת הקורונה. על הדרך היא איבדה גם את השותף לכתיבה – ניגארו עבר להתמקד בעבודה על אלבום הבכורה של הכוכבת העולה אוליביה רודריגו – וכל הנסיבות הובילו אותה בחזרה להורים במיזורי.
המעבר לקריירת אינדי השתלמה לה בסופו של דבר, כשאט אט השירים החדשים שלה – ובעיקר "Pink Pony Club" – בנו לה קהילת מעריצים מכובדת ברשת. אחרי שנתיים של התאוששות היא החליטה לחזור ללוס אנג'לס לניסיון נוסף – היא הסתדרה על כמה עבודות זמניות משונות, וחזרה לעבוד עם ניגארו, חיבור שגם סייע לה להפוך לאמנית חימום בסיבוב ההופעות של אותה אוליביה רודריגו לקידום האלבום "Sour". בדיעבד, הפרידה מחברת התקליטים ההיא הייתה הדבר הנכון עבורה. הנפילה הזמנית איפשרה לה ליצור בדיוק את המוזיקה שהיא רוצה, וגם עיצבה אותה כיוצרת – בתוכן וגם בצורה. "אמרתי, ניתן לזה עוד שנה אחת ואם זה לא יעבוד אני אחשוב מה לעשות. אבל זה פאקינג עבד", היא סיפרה לאחרונה. ב-2023 היא השיגה חוזה הקלטות חדש עם איילנד רקורדס, הפעם בתנאים שלה.
צאת אלבום הבכורה וסיבוב הופעות משלה שמו את רואן על המפה, אבל את הפוש האחרון בדרך לכוכבות סיפק לה סיבוב הופעות אחר, זה של אוליביה רודריגו. הופעות החימום ל-Guts World Tour, שיצא לדרך בפברואר השנה, הקפיצה את ההאזנות לשיריה ב-32 אחוז כבר בשבוע הראשון. משם היא המשיכה להופעה בלייט נייט של סטיבן קולבר, לטייני דסק של NPR וממש לפני יומיים, גם להופעת בכורה בטונייט שואו של ג'ימי פאלון. עד אפריל כמות המאזינים שלה זינקה ביותר מ-500 אחוזים, וההייפ היה כל כך גדול עד שרואן ויתרה על הספוט הפותח בטור של רודריגו כדי להכות בברזל בעודו חם. היא הזניקה את עונת הפסטיבלים עם הופעה בקאוצ'לה וגם הוציאה סינגל חדש – לא מתוך האלבום הקיים, אלא שיר חדש שמיועד לפרק הבא.
הסינגל הזה הוא "Good Luck, Babe!", המנון שברון לב שגרר השוואות לקייט בוש. רואן הסבירה שמדובר בשיר על "הטרוסקסואליות כפויה" – הרעיון שמשיכה למגדר השני נתפסת כדבר הטבעי בחברה הטרונורמטיבית, עד שגם מי שלא מזדהים איתה מרגישים צורך להתאים את עצמם. את הרעיון הזה היא מעבירה דרך הפנייה לפרטנרית שמסרבת לראות את הקשר ביניהן כאהבה, ומוותרת על הזהות האותנטית שלה כדי לנסות ללכת בתלם. "את יכולה לנשק מאה בנים בברים/ להוריד עוד שוט כדי לעצור את התחושה", היא מטיחה באותה מאהבת בפזמון. "בהצלחה מותק, תצטרכי לעצור את העולם כדי לעצור את התחושה הזו". יכול להיות שהכעס בשיר מופנה, במידה מסוימת, גם אליה הצעירה יותר. רואן סיפרה בראיונות על הומופוביה מופנמת ועל קשרים שקיימה עם גברים בלי התלהבות גדולה, בעיקר כי פחדה מדי להודות שהיא בכלל בקטע של בנות.
מסתבר שבאנגר עצוב אבל קאצ'י מהסוג שכיף לצרוח בהופעה זה בדיוק מה שחובבי וחובבות פופ חיפשו הקיץ, והשיר החדש הפך במהירות ללהיט הכי גדול שלה עד כה. רק כדי לסבר את האוזן: שבע מיליון האזנות בסטרימינג בשבוע הראשון לצאתו, 12 אלף סרטונים בטיקטוק, כניסה ראשונה למצעד השירים של בילבורד וקאבר של סברינה קרפנטר. השיא עד כה הוא בכלל אירוע שלא התרחש בסופו של דבר. בתחילת יוני, בהופעה בפסטיבל Governors Ball בניו יורק (שבה הופיעה בדמות פסל החירות), היא חשפה שהוזמנה להופיע באירוע לכבוד חודש הגאווה בבית הלבן, והוסיפה שסירבה להצעה מכל הסיבות המחאתיות המתבקשות – כן, גם זו שחשבתם עליה. נו, באסה. לפחות המוזיקה עדיין עדיין נוצצת ומלנכולית.
