אם יש משהו שאנחנו בישראל אוהבים יותר מאתוס צבאי, זה ללעוג לאתוס הצבאי. "גבעת חלפון אינה עונה", "מבצע סבתא", "אפס ביחסי אנוש" ועוד קומדיות צה"ליות לקחו את הרצינות התהומית של הצבא הישראלי, והפכו אותה לקאלט. בפועל, כל מי ששירת בצה"ל יודע טוב מאוד איזו קרקע קומית פורייה מצויה שם, והמעטים שמצליחים לגדל משם קומדיה בדרך כלל מנקבים את הפאסון הצבאי המנופח בעצמו. ועל ערן זרחוביץ' ואילן שפלר (חברו לארץ נהדרת והיוצר של "אבודים באפריקה ו-"אבודים באסיה" המצוינות) אנחנו סומכים מאוד שידעו להוציא את ההומור מהאתוס הצה"לי.

הסדרה החדשה של זרחוביץ', שגם מככב בה (דבר שלא קרה בערך מאז "הפרלמנט"), מתמקדת בשירות הצבאי שלו כשקמיסט בסיירת מטכ"ל, שזה כבר סט-אפ קומי מצוין לטעמנו, כי כנראה שאין מקום בו קיים יותר מתח בין ג'ובניקים חבוטים ללוחמים ללא חת ועם אין סוף אגו. הסדרה נכתבה וצולמה לפני השבעה באוקטובר, אז אל תצפו למשהו אקטואלי ו/או מלחמתי מדי, אם כי זה כנראה מחסל את הסיכוי שלה להימכר לנטפליקס ולהפוך ל"ילד רע" הבא, שלא לדבר על "פאודה".

אם כן, "מטכליסטים" עוקבת אחר רני סנדו (אמיר טסלר, לא התפקיד הצבאי הראשון שלו), חייל שבוז שמחפש לצאת מהבסיס הסגור שהוא תקוע בו, ונשלח לתפקיד שקמיסט ביחידת סיירת העלית שלא במקרה אביו ברוך (זרחוביץ') משרת בה. הבעיה היא שברוך ניצל במשך שנים את השושואיסטיות של המטכ"ל כדי לבלשט את בני משפחתו שהוא מפקד בכיר בבסיס, למרות שבפועל הוא הרס"ר, שאחראי לכל היותר על גינון. עכשיו האב והבן צריכים להסתדר עם החיים בבסיס משותף, ולהתאכזב אחד מהשני, ומצה"ל ככלל, תוך כדי השפלות מהצד הקרבי של היחידה. קדימה זרחו, אנחנו סומכים עליך שזה יהיה מצוין.
"מטכליסטים", עכשיו ב-yes

• מה רואים הלילה
• קומדיה ישראלית
• צבא
• yes

יחסית למדינה שקמה על חורבות היסטוריים של אלפי שנים, היצירה המקומית לא משתמשת מספיק במיסטיקה המקומית. איך אין לנו סרטי אימה על שדים יהודיים? למה אין פה דרמות היסטוריות מושקעות א-לה משחקי הכס על דמויות תנכיות? איך זה שההיסטוריה היהודית הענפה שלנו כאן הולאמה לטובת אנשי הדת, ונזנחה על ידי אנשי הפולקלור? ובכן, התשובה היא שעד כה לא היה לנו את כאן 11.

בתאגיד השידור הציבורי היו חכמים מספיק כדי להשקיע בדרמה צבאית מתוחכמת, ששואבת מסיפור דוד, שאול ומיכל (ואף משתמשת בו כמעיין קללה עתיקה) לבניית דרמה עדכנית, ואולי אפילו עדכנית מדי. למרות שהיא צולמה עוד לפני מלחמת השבעה באוקטובר, "חמאם" מתרחשת בעקבות התחממות בגזרת יהודה ושומרון שמובילה את צהל לאייש מחדש בסיס שכוח אל בבקעת הירדן – בהשראת הבסיס האמיתי חמאם אל-מליח, שתפקד בתור אימון מתקדם של חטיבת הצנחנים, אך פורק במהלך האינתיפאדה השנייה.

בסדרה, פלוגת צנחנים נשלחת להחיות את הבסיס הנטוש, ומוצאת את עצמה תקועה באותו הלופ האינסופי של גיבורים סדוקים ומאבקי כוח שעברו מלכי ישראל של פעם, כסוג של קללה עתיקה. או כדברי הקומניקט, הסדרה "עוסקת באופן מיסטי בחרב שעליה אנו חיים כ"עם נבחר", ובפתולוגיה הלאומית של עם ישראל מימי התנ"ך ועד ימינו". יצירתו של מיכאל אללו, בימאי שעד כה עסק בעיקר ביצירה דוקומנטרית, היא בדיוק המשחק המיסטי-מקומי שקיווינו לו, אם כי להבא היינו שמחים אם יהיה מעורב גם איזה שד כנעני. עד אז, נהנה מששת פרקי הסדרה, והפרחים המקומיים לכאן 11.
"החמאם", כאן 11, אחרי החדשות

• מה רואים הלילה
• המסך
• כאן 11
• צבא

בואו נודה באמת, הביקורת על נטפליקס קצת מוצדקת. מבקריה העקשנים (ואילון מאסק גם, משום מה) ממש שונאים את המאמץ הנטפליקסי לייצר תוכן שמשלב אוכלוסיות במיעוט. וגם אם אנחנו ספציפית דווקא מחבבים תוכן כזה, קשה שלא לראות את המאמץ הניכר לאלץ יצירות שכאלו בכמעט כל נושא, או אוכלוסיה, שניתן. "על מדים" קצת מרגישה כמו סדרת נטפליקס שכזו, שכן היא עוסקת בחייל גיי שמסתיר את זהותו אי שם בניינטיז, אבל גם הפעם התוצאה חביבה הרבה יותר משמאסק יכול לדמיין. אולי אם אשכרה היה צופה בדברים שהוא שונא, הוא היה לומד משהו.
>>סאונדסיסטם ת"א: 16 הופעות שצריך לראות החודש בתל אביב

בנתיים אתם יכולים ללמוד ב"על מדים" את סיפורו של קמרון קופ, נער שסבל רוב חייו מהתעללות כי הוא לא היה גברי מספיק, ובחר בתגובה להתגייס למארינס ולהוכיח לעולם ולעצמו שהוא יותר מגברי, ושזה לא הופך אותו לפחות גיי. אבל בשנת 1990 בצבא ארה"ב, להיות הומוסקסואל היה די לא חוקי. וכך קמרון נאלץ להשאיר את הזהות שלו בסוד, תוך כדי הטירונות הכי קשה שמכירים באמריקה. 8 פרקי נטפליקס (שזה אומר בערך בין 40 ל-50 דקות) בדרמה קומית קלילה, להט"בית ואופטימית, בסופו של דבר.

הסדרה מבוססת על ספרו של גרג קופ וייפ, "The Pink Marine", שמגולל את הרפתקאותיו בטירונות מארינס כגיי בארון, ועובדה לסדרה על ידי יוצר הטלוויזיה אנדי פארקר, שכבר עבד על סדרות להט"ביות חשובות בעבר דוגמאת "Tales of the City" המעולה. בתפקיד הראשי המאתגר לוהק מיילס הייזר ("13 סיבות"), כך שנדמה שבנטפליקס מאוד בונים על כך שהסדרה הזו תהפוך ללהיט בקרב הנוער, ואז אילון מאסק יבכה שנטפליקס הופכים את הילדים שלכם לגייז. או למארינס, לא בטוח נגד מה הוא עכשיו.
"על מדים", 8 פרקים, עכשיו בנטפליקס

• מה רואים הלילה
• נטפליקס
• צבא
• להט"ב

אני אמא לשלושה בנים. פה בארץ, שעון החול מתהפך מהרגע שהבנים יוצאים מהרחם, ובמקום גרגרי חול זעירים תמצאו שם גרנולה מתפזרת, גרביים אבודות, חולצות דרייפיט מיוזעות ואינסוף קריאות של ״אמאאאאא אני רעעעעעב״. ובין הררי הכביסה, מכות של אהבה בסלון ובעיטות מדויקות לקדירת ירקות שורש שבדיוק יצאה מהתנור, יושב לו בפינת הבית רס״ר עם שפמפם מהאייטיז. הוא מערבב קפה בוץ בשקט ומביט בי עם פרצוף של ״אני פה כפרה, אני פה. ממתין בסבלנות״.

>>יוצרות הסדרה "אל עצמי" מסבירות איך מעבדים ספר בן 50 לשנת 2025

אני והוא חיים בדו קיום מתוח. משתדלים לא לעצבן אחד את השני ביום יום. כי כן, יש פה דד ליין סמוי שנקרא גיל שמונה עשרה. כולם יודעים שהוא קיים, רק לא מדברים עליו. ובינתיים אנחנו פשוט עושות הכי טוב שיכולות – מניקות, מחתלות, שואבות, מתעוררות בשעות לא שעות, חותכות ירקות בצורת לב, מורחות ממרחים בריאים על לחמי מחמצת שאפינו לבד כי קראנו שזה תורם למיקרוביולוגיה של הילד. ואם הפורטה שלנו לא בתזונה עילית, אז (ובהרבה מקרים) מסיעות לחוגי העשרה, משננות איתם למבחנים, מקפיצות לחבר שגר בחור שהוא לא החור שאת גרה בו, מזדהות על כל ניצחון ועצובות על כל שברון. ובכלל, להיות עבורם שף, נהגת מונית, פסיכולוגית ואחות רחמנייה. והשנים חולפות ביעף, והרס״ר המשופם עדיין מחכה בסבלנות בפינת הבית. ואליו נלווה עכשיו מן תדר כזה שמופיע בשיחות בין הורים, ברמיזות, במפגשים אקראיים, בקבוצות וואטסאפ למיניהן.

המילה ״צבא״ עוד לא נאמרת, אבל היא באוויר כמו צל שלאט לאט מתכהה. בשלב מסוים זו כבר לא שאלה, ואם את מהססת, מפקפקת או מתחילה לשאול שאלות את נזרקת באבחה מחוץ לקונצנזוס. אנחנו חיים בגליל, בין ערוגות בזיליקום פרועות לטיולים עם נעליים מבצבצות בשבילים. שותים יחד חליטת לואיזה ומדברים על תודעה גבוהה, בזמן שהילדים משחקים כדורגל במגרש. שם גם המשיך וצמח תיאטרון הקרקס שלנו, ״תיאטרון הגברת״, איתו הופענו באינספור מקוות בארץ ובעולם עם ילדים על הגב ותפאורה ביד. מסע משפחתי של קרקס נודד שבו כל אחד מצא את מקומו. סוג של טירונות רכה עם צלחות סיניות מעופפות והרבה אהבה.

ומתוך החיים האלה שלנו, של כולנו, הפער הולך וגדל. הפער בין מה שגידלנו למה שהאומה מצפה מהם להיות הוא מלחמה מסוג אחר, מסוג שאנחנו לא באמת יודעות לנצח. איך ״טוב למות בעד ארצנו״ עדיין מסתדר ב-2025? איך זה שההורים פה מגדלים בערוגות מדושנות אהבה את הילדים, אבל עוצמים עיניים בגיל שמונה ימים וחותכים להם בלי או עם להניד עפעף? כן, חזרתי רגע אחורה. כי אולי זה מתחיל בכלל בברית? בעיניים לחות, חיוך למצלמה, מורידים את קצה הפין ולוחשים ״יאללה בואו נגמור עם זה״. תחבושת וחיבוק.

ואני לא נגד מסורת. מלתי את שלושת בניי (תוכלו לצפות בשחזור האירוע על הבמה), ולא באתי לשרוף אף פרה. אני בעדנו ובעד ילדנו, ולא רוצה לתת לרס״ר עם שפמפם להביס אמא עם מעט מדי שעות שינה, בלי שלפחות ננסה להסביר לו שאולי, רק אולי, משהו במערכת הזו דורש כיוונון. ההצגה ״כאם לשלושה בנים״ נוצרה בשלבים. באיזשהו מקום היא נבטה מהבנות שנולדו הרבה לפני שפרצה המלחמה, ביום הולדתי, השבעה באוקטובר. ואגב יום הולדת, אני פריקית של ימי הולדת וביום ההוא, הקוסמוס החליט לחגוג לי עם כאב בלתי נתפס. כך יצא ש״כאם לשלושה בנים״ נפלטה מהרחם כמו טיל בליסטי, עטוף בשק דמעות.

ההצגה הזו מגיעה ממקום אישי אבל היא ממש לא פרטית. זו הצגה עלינו ועל ילדנו כולנו, בין אם בחרנו להיות פה או שם. בין אם בחרנו עבורם או הם בחרו אחרת. בין אם אנחנו מביכות אותם בדאגות שלנו והם ״די אמא הכל בסדר, תפסיקי להביך״. כי חלק מהתפקיד שלו זה להבין (זה לא נשלט, תתמודדדו). אבל בעיקר, כי איתם זה לנצח וקטן עלינו רס״ר עם שפמפן שפמפם מהאייטיז. אני מרגישה שההצגה הזו היא כמו מראה מונחת בסלון, וכל אחד מחליט אם להיעצר מולה או להסיט מבט. כך או אחרת – הפז״מ דופק.
אורנת למפרט היא שחקנית ויוצרת רב תחומית שהקימה עם בן זוגה יונתן סולאג' את "תאטרון הגברת" – תאטרון קרקס נודד; יחד הם מופיעים עם היצירות שלהם בארץ ובעולם – לטביה, צרפת טורקיה גרמניה ועוד. "כאם לשלושה בנים" הינו המופע היחיד למבוגרים הראשון שיצרה. ההצגה תעלה בתיאטרון יפו במוצ"ש ה-26.7.
לפרטים נוספים ורכישת כרטיסים

• יוצרים כותבים
• תיאטרון
• סאטירה
• צבא
• אמהות

מרוץ מוזר מתרחש בחודשים האחרונים בתעשיית הטלוויזיה. מרגע שהחלה המלחמה שלא נזכיר את שמה כי הוא גרוע, פחות או יותר כל יוצרי הטלוויזיה (וגם הקולנוע והספרות, אבל זה לא עליהם) החלו להתחרות על מי יצליח להוציא את היצירה הראשונה על המלחמה. כבר הספקנו לקבל גל סרטי דוקו ראשוניים, אבל יצירה מתוסרטת היא אתגר הפקתי שאורך הרבה יותר זמן. למזלם של HOT, היה להם צ'יט.

>>צבע חדש: במקום לחזור לשחור, הסרט על איימי ויינהאוס נצבע בורוד

"רוח צפונית" היא לא סדרה על המלחמה הנוכחית, אבל מהרבה בחינות, היא נולדה לקראתה. הסדרה, שבמקור נקראה "8200", עוקבת אחרי יחידת מודיעין צהלית (אתם בטח יכולים לנחש איזו) שנמצאת בתקופת משבר, ומתמקדת כמה קציני מודיעין שמנסים למנוע אסון בטחוני שיוביל למלחמה. יש גם תוכנת בינה מלאכותית – "בעלת האוב" הם קוראים לה – שכהגדרת פרסומי HOT, "ספק אם היא שולטת בהם או הם שולטים בה". למה זה מרגיש לנו מוכר מדי? אה שיט, נכון.

מעבר לנושא הרלוונטי, שמתיימר לחשוף את מאחורי הקלעים של 8200, יש לסדרה גם קאסט משובח שכולל את אלישע בנאי, מיכאל אלוני, לוסי איוב ויניב ביטון, אבל החלק המסקרן באמת נמצא דווקא מאחורי הקלעים – הצוות שיצר את הסדרה הוא דניאל שנער (שכתב את הספר "שמיים אדומים") עמית כהן (שעיבד איתו את הספר לסדרה, וגם יצר את "תא גורדין" ו"כפולים") ואסף ברנשטיין (שביים את העונה הראשונה של פאודה). בקיצור, דרים טים של יצירת סדרות צבא וריגול – וזו עוסקת בשניהם. מצפה לנו ערב מותח במיוחד.
"רוח צפונית" זמינה ב- HOT VOD ו-NEXT TV החל מהיום (16.4)

• מה רואים הלילה
• HOT
• סדרות ישראליות
• צבא