"מה היתה הארוחה הטובה בחייכם?" זו בו זמנית שאלה פשוטה, ושאלה מורכבת. כי אוכל, ויסלחו לנו המבקרים, זה דבר סובייקטיבי, ועל אחת כמה וכמה כששואלים על הכי טובה. לכן כששאלנו את מגוון הכותבים שלנו,קיבלנו לא מעט תשובות מפתיעות(אחד מהם בחר בבית קפה פריפריאלי, פור גאד סייק).

עבור האנשים שחיים בתוך מטבח, לעומת זאת, השאלה הזו מורכבת אפילו יותר. אינספור טעימות, חוויות, מאכלים ואנשים שמרכיבים את חייו של השף הופכים את התהיה על הארוחה שמתעלה מעל כולן ליותר קשה. או בעצם, אולי יותר קלה. מה שבטוח, זה הפך את התשובות לשאלה הזו למגוונות, מיוחדות ומלאות סיפורי אוכל מרתקים. לא, ברצינות – חכו עד שתקראו את זה של תומר אגאי. אלו הארוחות הטובות ביותר שאכלו השפים בחייהם.

דנה לי ברמן

"קשה מאוד להגיד 'הארוחה הכי טובה'. זה לאו דווקא אומר הכי טעימה, כי היו לי כמה ארוחות בטופ מבחינת טעם, אבל הארוחה המשמעותית ביותר בחיי הייתה במסעדה קטנה במילאנו בשם La Bettola Di Piero. אין לי מושג איך הגעתי לשם, לשכונת מגורים רחוקה מאזורי התיירות, ומצאתי מסעדה שמנוהלת על ידי משפחה – האמא קיבלה את האורחים בדלת, הבת מילצרה, הבן עבד על הבר והאבא במטבח".

"אכלתי שם ארוחת צהריים וייתכן שזו הייתה הפעם הראשונה שבה אוכל גרם לי לדמוע. הייתה שם מנת פסטה עם קישואים וקצת ריקוטה שהתמוגגתי ממנה כדבר הכי טעים שאכלתי בחיים. כל כך טעים, אמיתי, מרגש ומדויק וכאילו כל החלומות שלי התגשמו באותה שנייה. כל הפנטזיות, הקלישאות והרומנטיקה שקשורה במטבח האיטלקי – כל מה שאי פעם דמיינתי קרה. זו הייתה הארוחה הכי טובה שאכלתי כי באותו זמן ומקום כל חלומותיי התגשמו".

חמודי אבולעפיה

"היו לי שתי חוויות ארוחה הכי טובה בחיים, שתיהן בילדות. הראשונה הייתה במסעדת כריסטיאן אלהמברה שפעלה בשדרות ירושלים. אבא שלי היה לוקח אותנו לאכול שם בימי ראשון, עוד לפני שהמקום הפך לכשר, והיינו אוכלים טורנדו רוסיני וסטייק עם פירות ים ותפוח אדמה גרטן וקרם ברולה לקינוח. אני זוכר שבאחת הפעמים ישב בשולחן לידנו ביבי נתניהו, שהיה אז שגריר ישראל באו"ם".

"החוויה השנייה, שהייתה לא פחות טובה ואולי יותר, הייתה ביועזר בר יין. הייתי נער בן 15-16 ושאול אברון היה מזמין מאבא שלי בגט גרמני עגול לשלושה-ארבעה ימים כי לאבא היה עובד קונדיטור מצרפת שהיה סוג של אלכוהוליסט ולפעמים לא היה מגיע לעבודה. לכן שאול היה קונה לכמה ימים מראש כדי לוודא שיש לו את הלחם המיוחד הזה. תמיד כשהייתי מביא את המשלוח שאול היה יושב על הבר ואוכל סטייק עם גוש חמאה ופרוסת לחם. אני זוכר שהוא קרא לי 'ילד, בוא לכאן' ונתן לי ביס מהסטייק. זה היה האוכל הכי טעים שיש".

רן שמואלי | קלארו

"לא צריך ללכת רחוק גיאוגרפית, רק קצת אחורה בנהרת הזמן, קצת אחרי שרושפלד פתח את "תפוח זהב" לפני כ-30 שנה. עמדתי לחגוג יום הולדת עגול עם חברים, וביקשתי מיונתן שיקדיש לנו ארוחה מיוחדת. ויונתן, כמו שהוא יודע, בישל ארוחה גאונית, "סיפור של טלה". כל הארוחה נסובה סביב הטלה וחלקיו בצורות בישול שונות והתייחסות לכל חלק וחלק. זוהי ללא ספק ארוחה שהקדימה את זמנה ואני מודה שזו אחת הארוחות שחרותות לי בזיכרון עד היום".

גל בן משה | פאסטל

"כמה חודשים אחרי הפתיחה של פריזם חזרתי לישראל לראשונה מזה שנים. קבעתי עם חבר והוא לקח אותי לאכול ארוחת טעימות בעזורה תל אביב. הדבר העיקרי שאני זוכר מהארוחה הזאת, מלבד כמויות האוכל המטורפות שכיסו כל פינה מהבר שישבנו לידו, זה כמה שהכול היה טעים. אבל לא סתם טעים ולא רק טעים. אלא טעים יותר ממה שאמור להיות טעים".

"אכלתי בכל העולם, במסעדות עם כוכבים, במסעדות אוכל רחוב, ויש רגעים שהחיים לא מכינים אותך אליהם. לדוגמה הסופריטו בקר – כתף בקר, מים, שמן, תפוחי אדמה, מלח, פלפל. כמה טעים זה כבר יכול להיות? זה כאילו שמישהו הראה לי איך להגביר את הווליום של המוזיקה לראשונה בחיי. הכול נשמע ברור, הכול היה חד. הקימה החד פעמית, הקובה המדהימות. מהסלט ועד הקבב על שיפוד, הכול היה מדהים. למחרת חזרתי לאכול שם שוב ובביקור שלי חצי שנה אחר כך אכלתי שם יום אחרי יום. מאז הארוחות האלו נמשכות אצל אלרן במסעדת אבן עזרא".

ענר בן רפאל | תריסר

"לפני 10 שנים נסעתי יחד עם יבואנית מזון גדולה למפעל פסטות באיטליה, לסדנת פסטות ופיצות. לסדנת הפסטה הגיעה סבתא איטלקייה, שהביאה איתה מהבית את הכול: המקל שמסייע לה בהכנת הפסטה, הביצים שלה והבשר שהיא קונה מהקצב שלה כבר עשרות שנים. היו המון חומרי גלם בסדנה אבל היא רצתה אך ורק את חומרי הגלם שלה, שהיא רגילה אליהם".

במהלך הסדנה היא הכינה לנו מרק עם המון טורטליני קטנטנים, בגודל הקצה של הזרת, שבכל אחד מהם יש 8 גרם בשר. זה היה כל כך טעים שאכלתי בערך 30 טורטליני קטנטנים כאלה. זו הייתה מנה מושלמת ומנחמת, לא היו התחכמויות ולא היה שימוש במכשור, רק הסבתא, המקל שלה וחומרי הגלם שלה. הסבתא האיטלקייה הזו עם המרק המופלא שלה, לימדה אותי כל כך הרבה על חומרי גלם. היא גרמה לי להבין שאם אתה רוצה לעשות אוכל טוב באמת אתה צריך להביא את חומרי הגלם שלך, לדעת מאיפה הם מגיעים אלייך, להיות מודע אליהם ולהאמין בהם".

שחף שבתאי | פופ אנד פופ

"חוויה קולינרית הכי טובה זאת חוויה שמלווה אותך תמיד בחיים, והטעם אף פעם לא נשכח. יש לי כמה כאלה לשמחתי, אבל הבולטת ביותר היא ממיאנמר. הגענו לשם והתחלנו לעבוד על מסעדה חדשה, ראינו מקומות, חומרי גלם ומלא מסעדות. היינו שם במשך שבוע ובאמת שניסיתי לאכול בכל מסעדה ולהכיר כל שף מקומי, ולא מצאתי משהו שהעיף אותי. עד שביום האחרון לפני הטיסה בחזרה לארץ, הבן של אחד מפועלי הבניין לקח אותי למקום של אמא שלו, לאכול סלט עגבניות. מה כבר יכול להיות מיוחד כל כך בסלט עגבניות, חשבתי".

"כאשר הגענו אליה היא עמדה בצל עץ אקליפטוס וגזרה במספרים עגבניות לקערה, והוסיפה עלי תה מקומיים, שום, בצל, בוטנים ועלי לימון. אני זוכר שהכול נחתך ונגזר במספריים והביס של הסלט הזה היה הכי טעים בעולם. השילוב של תה ועגבנייה נחרת אצלי לנצח כחוויה לחיים. במשך כל היום נשארתי ליד עץ האקליפטוס ואכלתי אולי 20-30 מנות. הבנתי שגם אצלי במטבח אני אצטרך תמיד לשמור על פשטות ועל אותנטיות, והיום תמיד יש מנה עם תה שמלווה אותי בכל מקום בעולם. ישר לאחר החוויה יצרתי מנה של סלט עוף בתה יסמין מונגבין (פולי סויה) וכיום כאשר אני עושה אירועים, תמיד תהיה עמדה של סלט שנגזר במספרים לתוך קערה".

בנצי ארבל | קלבריה, כפרה מיו

"הארוחה הכי טובה שאכלתי היא הארוחה שלימים הכי השפיעה עלי, והיתה ממש בשחרור מהצבא. בשכונת סן לורנצו, שהיא מעין פלורנטין של מרכז רומא, נמצאת פיצרית פורמולה אונו – מוסד שכונתי שמגיש פיצה רומאית דקיקה ופריכה, המון מטוגנים, ובירה. זה לא האוכל הכי מבריק ולא הארוחה הכי טעימה שאכלתי, אבל זאת ההוכחה לכך שאוכל לא חייב להיות הכי טעים כדי להשאיר זכרון של חוויה בת 20 שנים, כי שם אכלתי לראשונה סופלי אל טלפונו, ואני זוכר את הביס הזה כאילו היה היום בבוקר".

תומר אגאי | סנטה קתרינה

"הארוחה הכי טובה שאכלתי קרתה בשנת 2016, בתקופה שמאסימו בוטורה ואוסטריה פרנציסקנה היו הדבר הכי חם בקולינריה העולמית. הציפיות היו כמובן בשמיים ממי ששבר את הכלים ועושה אוכל איטלקי מודרני. דרך הסומלייה של המסעדה חברים סידרו לי מקום וטסתי למודנה בתחושה שזו הולכת להיות החוויה של החיים שלי. הארוחה נפתחת במינגלינג, לאחר שזמן ההזמנה עושים קאסטינג, ומזמנים אורחים בעלי מכנה משותף כלשהו. 20 דקות הסתובבתי עם כוס פרוסקו בין אנשים מלאי סטייל ולבושים יפה והרגשתי כמו בהצגה, הטופ שבטופ.

ואז הארוחה התחילה. הסומלייה מוזג יינות מדהימים מהאזור, והאוכל מתחיל להגיע – ביס בטעם החלק השרוף של הלזניה ועוד ביס ועוד ביס, די סבבה אבל יותר חוויה מאשר אוכל מדהים. אחת המנות נקראה Unroasted Tenderloin, פילה בקר בסו-ויד עטוף באפר כרישה שחור שמדמה צלייה וטעם מעושן. אחרי ביס אחד חשבתי לעצמי שפילה בשר על מנגל פחמים הרבה יותר טעים. וזו מחשבה שקורית בארוחה שעולה אלף אירו לאדם במסעדה הכי חמה בעולם באותו רגע. המשיכו להגיע עוד מנות שאני לא זוכר – בגדול זו הייתה ארוחה די לא זכורה – ואז מגיע מלצר הקינוחים ומספר סיפור על פאי לימון. מסתבר שבאחד הערבים, מלצר שבר בטעות את הפאי האחרון שהיה במטבח, ומאז כל פאי לימון מקבל לפני ההגשה חבטה על הדלפק שמרסקת אותו. אחרי כזה סיפור אי אפשר שלא להזמין את המנה, נכון? אז באמת הזמנתי, והבנתי ששבוע קודם לכן אכלתי בבסטה פאי לימון של מיכל בוטון שהיה פי מאה יותר טעים.

לאורך כל הערב הסומלייה עקב אחר התגובות שלי. בסוף הארוחה הוא ניגש אלי עם כוסית לימונצ'לו ובאנגלית שבורה של איטלקים אמר שראה שאני פחות מתחבר. הודיתי שציפיתי לאוכל יותר טעים, למרות שהחוויה שמסביב הייתה מושלמת. ואז הוא אמר 'בשבת בבוקר אמא שלי עושה אצלה בחצר בראנץ' פתוח לקהל. רוצה לבוא?'. אמרתי כן, בטח. החלפתי את הכפכפים של רוברטו קוואלי בנעלי ספורט, ג'ינס וטי שירט והגעתי למקום עם אוכל מטורף, למשל מרק מחלב לא מפוסטר שמשמש לייצור גבינת פרמזן, ובתוכו המון המון טורטליני פיצפונים בעבודת יד במילוי מורטדלה, בגודל של שקדי מרק. אכלתי רביולי ממולא ריקוטה עם רוטב חומץ בלסמי ארטיזנלי לא חמוץ וטעים שאין לתאר, ולזניה ירוקה עם ראגו בולונז מחזיר. ישבתי שם והתמוגגתי, שתיתי פרוסקו מבקבוק שעולה 10 אירו וזו הייתה הארוחה הכי טובה שהייתה לי בחיים.

היו לי עוד ארוחות טובות לא פחות, אבל הדיסוננס בין החוויה שחוויתי באוסטריה פרנציסקנה לחוויה שחוויתי שם יצרה אצלי הערכה מכופלת לאוכל שאכלתי אצל אותה גברת בבית. כלומר אין כזה דבר ארוחה הכי טובה. הארוחה הכי טובה קשורה לאנשים שאוכלים איתם, לרגע שבו אוכלים, למצב הפסיכולוגי, למיקום הגיאוגרפי, לאיזה יין שתית וכמה מסטול היית. זו יכולה להיות ארוחה שאינה קאמרית כמו אצל מאסימו בוטורה, אלא ארוחה פשוטה יחסית שנוגעת לך במקום חשוף בלב. זו אישה מבוגרת שמבשלת אוכל אותנטי בן כמעט 500 שנה, דומה לאוכל של סבתא שלי. וזה מה שאני מבשל. אוכל, קצת כמו יין, מוזיקה ואמנות, קשור לחוויה שאתה חווה באותו רגע. ואת הארוחה הזו אני אנצור ואזכור בגלל אוכל שקשור למישהו בנשמה, לא מתוך רצון לשבור את הכלים".

• אוכלים שותים
• הארוחה הטובה בחיי
• איפה השפים אוכלים
• דנה לי ברמן
• רן שמואלי
• גל בן משה
• ענר בן רפאל פורמן
• שחף שבתאי
• בנצי ארבל

אפשר לאהוב את "שף מתחלף" ובהחלט אפשר שלא. עם זאת, אי אפשר שלא להעריך את מי שחתום על ליהוק צמדי השפים המתחלפים ביניהם ליום אחד – הפרק הפותח, ששודר בשבוע שעבר, הפגיש בין ירון שלו (טוטו) ושגב משה (שגב, שמאז נסגרה), במה שהפך לתאונת רכבת טלוויזיונית שאי אפשר היה להסיר ממנה את העיניים. בפרק ששודר אתמול (שני, 11.7) השתתפו דיוויד פרנקל (פרונטו) ושחף שבתאי (פופ אנד פופ). על אף השוני בפרסונות, הפעם נחסכות מהצופים תמונות קשות – לפרנקל יש מספר התבטאויות ששף אחר אולי היה נעלב מהן, אך לא שבתאי. האופטימיות המדבקת שלו והאנרגיה התזזיתית פשוט אינן מאפשרות לרגשות שליליים לחדור פנימה, ומצליחות להמיס גם את הצוות הקפוץ של פרונטו. "הם קיבלו אותי מאוד בביישנות ובשקט, בצורה מכובדת. לקח להם זמן להיפתח", הוא מספר ואז צוחק. "אני חושב שעד לרגע שהלכתי הם לא ידעו איך לאכול אותי. עד היום בעצם".

אבל שיתפו פעולה? זרמו איתך?
"היה להם חשוב להגן על הדי.אן.איי של המקום, אבל הם היו תמיד עם חיוך קטן. לא צחוק כמו אצלי – רק חיוך – אך נתנו לי תחושה של בית. רציתי לעשות עוד ועוד מנות עד שבסוף ההפקה התערבה. ביקשו שאכין שתיים-שלוש מנות ותוך דקות הכנתי ארבע-חמש, כי היו לי רעיונות. מנהל המטבח והצוות הסתכלו בסקרנות ונתנו לי לעשות הכול, לא כמו בחוויה של ירון שלו בשגב".

שבתאי הוא כנראה אחד השפים העסוקים בארץ. פרט לקומפלקס פופ אנד פופ הכולל מסעדה, בר, חלל אירועים ובייקרי מוערך, הוא מחזיק במסעדות בערים שונות בעולם וגם בתואר שף חברת אל על. מחר הוא טס לציריך לאירוע לקוחות של אל על ומשם הוא ימשיך למרוקו, למסעדה חדשה שפתח בקזבלנקה. "יש לי כמה וכמה מסעדות", הוא אומר בחיוך. "אני נמצא בעיקר בשנחאי, מרוקו ותל אביב, וכמובן נוסע לאן שאל על שולחים אותי". לרוב הוא מעדיף להתרחק מתכניות טלוויזיה, אך הנסיבות גרמו לו להסכים בכל זאת להשתתף בריאליטי. "התכנית צולמה בזמן הקורונה הראשונה, כשאף אחד עדיין לא הבין מול מה אנחנו עומדים. הכל נעצר וחסר לי הריגוש. אם היא הייתה מצולמת כיום כנראה שלא הייתי מסכים. אני אוהב לשמור על האינטימיות עם השפים והצוותים שלי ועם השותפים שלי. אין לי דרייב לצאת החוצה להראות מה אני עושה".

>> כי מותר לכם: קינוחי השוקולד הכי טובים בתל אביב

איך הרגשת כשהבנת שאתה עומד להתחלף עם דיוויד פרנקל?
"לא ידעתי עליו כמעט כלום, פרט למעט ששמעתי מקולגות. ידעתי מיהו ומה הוא עושה בערך אבל שום דבר על האופי והיצירה. ככל שהמונית נסעה דרומה הבנתי שזה עומד להיות מקום קטן. אני אוהב לעשות דברים בגדול, ורוב המקומות הגדולים נמצאים בצפון העיר. הרגשתי כמו תייר מניו יורק שמגיע לכפר קטן באי יווני".

נלחצת? בכל זאת פרונטו אחת המסעדות המוערכות בעיר.
"ריתק אותי שנבחרתי להחליף מטבחים עם דיוויד. עבור שף, מטבח הוא המקום הכי אינטימי. לתת את המטבח שלך למישהו זה כמו להרשות לו להיכנס למיטה שלך ולישון על הכרית שלך. כשנפגשנו בסוף דיוויד נראה לי בחור שקט. התרשמתי שהוא אדם ערכי שאוהב את מה שהוא עושה".

איך הייתה חוויית הסרוויס?
"הדבר הראשון שקפץ לי לעין היה עד כמה המטבח קטן. הוא הזכיר לי את ימיי בשייטת", הוא צוחק. "אצל דיוויד הכל קורה לאט. אצלי חומר גלם לא מספיק להיכנס למקרר והוא כבר יוצא ללקוח. הכל גדול וקורה מהר. המטבח שלי ענק עם כמות אנשים אחרת ועודף אנרגיה. בפרונטו המטבח עובד בצורה מאוד מוקפדת, בסדר מסוים שלא זזים ממנו. חזרתי אחורה בזמן לשנת 1998, ללימודי בישול בפריז כשהיינו מכינים קיש לורן במשך ארבעה ימים (צוחק). הבנתי שוב מדוע בחרתי בבישול האסיאתי ולא נשארתי במטבח הצרפתי. מזל שהתחלפנו רק ליום אחד. לא בטוח שהייתי מחזיק יותר".

גם הקהל והעיצוב שונים מאוד בשתי המסעדות.
"בפרונטו הכל יותר אינטימי. בפופ אנד פופ אוכלים 300 איש בערב וכשמדברים צריך להרים את הקול בגלל המוזיקה. בסרוויס בפרונטו אכלו 32 או 52 איש, אני כבר לא זוכר בדיוק. זה הלחיץ אותי אבל הופתעתי כשהצלחתי ממש לפתח שיחה עם הלקוחות".

>> ממזרח למערב: 17 המסעדות האסייתיות הטובות בתל אביב

איך הצוות שלך התרשם מדיוויד פרנקל?
"הם התרגשו מאוד. אני חושב שעבור טבחים זו חוויה להתנסות בעבודה עם שף אחד, במיוחד עבור אלה שרוצים לפתח קריירה. חלקם גם התחברו אליו. בסיום הצילומים כולם רצו אלי ושיתפו בסיפורים. בדרך כלל אנו מסיימים לעבוד בחצות. הפעם כולם נשארו עד שתיים בלילה לספר איך היה".

לקחת משהו ממנו למטבח שלך?
"למחרת היה לנו אירוע והשתמשנו במקום סויה באבן יוגורט שדייוויד השאיר, חומר גלם שבדרך כלל לא נמצא אצלי. כמו נס פך השמן היא הספיקה ל־250 מנות (צוחק). מאז העולם השתנה לגמרי. אם התכנית הייתה מצולמת בתקופה אחרת, יציבה יותר, אולי משהו היה נשאר בשני הצדדים".

לו שאלו אותך עם מי היית רוצה להתחלף, מה היית עונה?
"חד משמעית יובל בן נריה. אנחנו חברים טובים ומשתמשים בחומרי גלם דומים, ותמיד כשאני מגיע אליו למסעדות אני אוהב לעשות בלגן".

• אוכלים שותים
• חדשות האוכל
• המסך
• פופ אנד פופ
• שחף שבתאי
• פרונטו

1. קפה קונדיטוריה גן עדן

אני אוהב את תל אביב הישנה והקולינריה שלה. כשהיינו ילדים אמא הייתה לוקחת אותנו להסתפר במספרה שליד הקונדיטוריה ובסוף היינו מקבלים משהו מתוק. אני אוהב את הקרמשניט ופצצת שוקולד שמכינים שם, שמזכירים לי טעם של פעם.
דיזנגוף 218

2. סנטה קתרינה

כשאני רוצה להראות איך רומנטיקה ותל אביב משתלבות אני הולך לסנטה קתרינה. תומר מביא אוכל צרפתי עילי, כזה שצריך לדבר על הטכניקות שבו, למדרכה של תל אביב. סנטה קתרינה מביאה את האוכל הצרפתי בטמפו תל אביבי.
הר סיני 2

3. היוונייה

כשהבת שלי מגיעה מאנגליה לביקור ורוצה לאכול שקשוקה, היא תמיד מבקשת ללכת ליוונייה בשוק הכרמל. זה הפך להיות המקום הקבוע שלנו ואני השגריר הכי טוב של היוונייה בחו"ל.
סמטת הכרמל 30

4. ברוקלין

אני מאוד אוהב פיצה. כשבא לי להיזכר בתל אביב של פעם אני הולך לפיצה ברוקלין, שנמצאת בצד הצפוני השקט של דיזנגוף.
דיזינגוף 276

5. אמש

אני נפעם מהאנרגיה שיש בחבר'ה הצעירים בעלי קבוצת נוקס ומהדברים שהם עושים. באמש הוא שילוב של אוכל ושתיה ששומר על הכבוד של חיי הלילה.
ליליינבלום 30

• העיר שלי
• המלצות של מקומיים
• פופ אנד פופ
• שחף שבתאי
• סנטה קתרינה
• פיצה ברוקלין

"עדיף כשלון מפואר, מחלומות במגירה", כתב דודו טסה (שיר עם סיפור מדהים, לכו תקשיבו לפרק עליו בפודקאסט "שיר אחד״), וידע על מה הוא מדבר. אין דבר יותר מוערך מאנשים שמוכנים להשקיע ובגדול, גם כשהמצב לא יציב. וברור ש POP & POPE היא חתיכת השקעה. 30 מליון שקלים,על פי הפרסומים.

קומה 14 במגדל יוקרתי במרכז העיר, מתחם שהוא גם אולם אירועים, גם בר וגם מסעדה כולל מרפסת פתוחה שמשקיפה ישר על מפגינים שחוסמים את הכביש. תוסיפו שף מוערך – שחר שבתאי (ניטן תאי) – וקונספט של "אסייאתית עם השפעות איטלקיות" ותקבלו אוסף ציפיות בשמים (כלומר בקומה 14).

מהרגע הראשון יש אפקט וואו. התקרות הגבוהות, השטיח בפינת ההמתנה והנוף – כולם נותנים בראש. אפילו בחירת הסכו"ם. אבל אחרי שמתרגלים שניה מבינים שוואו זה נחמד, אבל לא כשזה לגמרי בא על חשבון פונקציונליות. למשל השולחן. אין ספק ששולחנות גדולים זה מרשים. והשולחן היה מאוד גדול. לדעתי משהו כמו 2X2 מטר. אז נחמד שאפשר לשמור ריחוק חברתי, אבל במסעדה שמצהירה על עצמה ש"הקונספט כאן הוא שיתוף מנות", היית מצפה לשבת בשולחן שלא דורש לקום כדי להעביר את הצלחת לחבריך לארוחה.

התפריט של POP & POPE גדול וקצת מורכב. אין חלוקה בין מנות ראשונות לעיקריות אלא לפי כלי האכילה – מזלג, צ'ופסטיקס, כף וסכין. אנשים חכמים מאיתנו אולי היו מצליחים להבין את הקונספט, אנחנו ויתרנו וביקשנו שירגשו אותנו. למרות שתכלס, היינו מסתפקים בעמידה בציפיות.

ההתחלה הייתה כמעט מושלמת וקראו לה מאנדרה תירס (61 ש״ח). תחשבו על וון טון בצורת סיגר, שאתה נותן לו ביס, ופתאום גולש לך לפה מילוי של קונפי ברווז, מהסוג שחולמים עליו ימים אחר כך. כל זה יושב על פולנטת אגוזי לוז. מנה נפלאה שהשאירה טעם של עוד.

יחד איתה הוגשו גם פופ אנד פאפאיה – סלט פאפאיה מוצלח למדי, כלומר מספיק מתוק כדי שלא תשים לב שגבו ממך עכשיו 58 שקלים על סלט פאפאיה, ושתי מנות דג – סשימי דג ים (68 ש״ח) שישב בתוך רוטב של מיסו יוזו, אגוזי לוז ושומשום והיה – לא תאמינו – מתקתק (אך טעים), ופופ אנד רול (82 ש״ח) – מנה אינסטגרמית להפליא שמשלבת טונה וסלמון והייתה בדיוק מה שהייתם מצפים לקבל מרול של טונה וסלמון אבל בממש יפה. בסך הכל עד כאן כל המנות היו מוצלחות, למרות שאם היו נגיעות איטלקיות, אנחנו לא הרגשנו אותן.

ואז הגיעה הנפילה, בצורת סלט ויטאלו אווז (58 ש״ח). על פי התפריט מדובר בסלט שמכיל חסה ערבית, צלפים, פרמזן, קרם פרש, פטרוזיליה וויאטלו – סוג של פסטרמה. כאן אולי הייתה נגיעה איטלקית, אבל בפועל זה נראה כמו סלט שאתה מאלתר ב2 בלילה כשאין לך שום דבר לאכול בבית, והטעם היה בהתאם.

מנת שרימפס בקרם דאשי (79 ש״ח) שיפרה משמעותית את המצב. החסילונים הוגשו עם אספרגוס, היג'יקי, אדממה, יוגורט וכרישה מאודה והיו עשויים כמו שצריך ומתובלים טוב (גם אם מעט מתקתקים מדי – כרגיל כאן). בנוסף הגיעו גם שתי מנות דגים – לברק בטאבון (86 ש״ח), וקסרול ים (98 ש״ח) , בר ים שמוגש עם קרם מאדארס, אגוז קמירי, שימג'י ציר עגבניות ושום ירוק וכמהין. שתי המנות היו מצויינות ומתובלות נהדר. שתיהן גם היו מתקתקות. מה שהתברר כקו המרכזי של הארוחה. ישראלים, ככה אומרים בתעשיה, אוהבים מתוק, ופופ אנד פופ לגמרי מספקת את הסחורה בגזרת הסוכר.

המנה המוצלחת ביותר הייתה לחי העגל המלזי (110 ש״ח) – בשר מפורק עם כורכום ועגבניות מיובשות, שהוגש עם נאן נהדר וביחד הם נתנו ביס אדיר, שלא הייתה דרך שלא לסיים איתו את הארוחה. אלא אם כן אתם גרגרנים כמונו שמזמינים גם 4 מתוך חמשת הקינוחים שנקראים – שוקולד, פיסטוק, שקדים ותירס הידועים בכינוי הטוב, הרע ושני הבינוניים.

השוקולד והפיסטוק תפסו את תפקיד הבינוניים. השוקולד (52 ש״ח) – מוס שוקולד, קראנץ׳ קרמל ובייגלה מלוח ושברי שוקולד – הייתה מנה יפהפיה אבל תהרגו אותי אם אני מצליח להיזכר באיזה דבר מרגש או מעניין בקשר אליה. הפיסטוק (48 ש״ח) – פנקוטה וגלידת פיסטוק עם צנוברים – הייתה מנה חביבה, אבל לא כזאת ששווה יותר מאזכור. על השקדים (48 ש״ח), שהייתה קרואסון שקדים שלם אפוי יתר על המידה, שנפתח והוכנסו לתוכו רוטב שוקולד לבן וגלידה רוזטה, לא נרחיב. רק נגיד שלא לשם כך התכנסנו. וחוץ מזה, מה שבאמת חשוב זה לתת כבוד לתירס (48 ש״ח).

התיאור בתפריט – קרם ברולה תירס, פופקורן מקורמל, קרמבל קמח תירס, וקרם חלב קורנפלקס ותירס מלוח מטוגן – היה מרשים. ועדיין הוא לא מסביר את האושר שהמנה הזו הביאה לשולחן. מנות שמבוססות על מרכיב אחד הן תמיד מרשימות, זאת כל כך הרבה יותר. לא זוכר מתי בפעם האחרונה לקחתי ביס ממנה אחרונה וקיבלתי בבת אחת שילוב מרקמים וטעמים מוצלח כל כך. אם לסיים ארוחה אז רק ככה, בקינוח שהוא אחד הטובים בעיר.

מתברר שדווקא הטעם הטוב שנשאר בסוף, הוא זה שמשאיר טעם מר.

POP & POPE היא מסעדה שיש לה פוטנציאל להיות אחת הטובות בתל אביב. ואת הפוטנציאל הזה מרגישים לאורך כל הארוחה. אבל בגלל שהוא מתממש רק לפרקים אי אפשר שלא להרגיש את תחושת הפספוס. המסעדה אולי בקומה 14, האוכל עוד מחכה למעלית בקומה 10.

כוכבים:3 על האוכל, 4 על הנוף והפוטנציאל

הארבעה 28 תל אביב, 03-7595000

• ביקורת מסעדות
• אוכלים שותים
• שחף שבתאי

• Facebook
• Twitter
• Email

על הפרוייקט הקולינרי שעתיד להיפתח באוגוסט הקרוב, סיפרנו לכם כבר בדצמבר. אבל הנה עוד סיבה למסיבה מוגזמת: Pop&Pope משיקים לא פחות ממתחם קולינרי בניצוחו של השף שחף שבתאי, הכולל מסעדת שף, חלל אירועים, חדר VIP, ולאונג' בר. המתחם המדובר, משתרע על פני 3,002 מטר של יוקרה נגישה כשבמרכזו חלל האירועים שהושק כבר בחודש נובמבר האחרון.

גם חלל האירועים המדובר משתרע על כ-320 מ"ר, כלומר, מרווח מספיק כדי להרים לעצמכם את יום ההולדת ה-30 היוקרתית שדמיינתם או החתונה שנאלצתם לדחות, אבל לא ברמה שתיאלץ אתכם להזמין את "ירין לא לענות" כדי למלא מקום.

הכי קרוב לבית

בדומה לענף המסעדנות והלילה, גם עולם האירועים מתרגל תוך כדי תנועה למציאות חדשה ולתקנות משתנות שהופכות את האינטימיות למוטיב מרכזי בעונת החתונות הקרובה. כך שמתחמי אירועי הבוטיק הופכים לאפשרות האידיאלית כדי לקיים את האיוונט המיוחד שלכם כמו שבאמת רציתם. עם האורחים שאתם באמת רוצים, הכל קרוב בית. בלי נהגים תורנים, בלי שאטלים מכיכר רבין ובלי פקקים לאזור השרון בחלל בוטיק צעיר ומגניב. כל שנותר לכם לבחור הוא חתונה אל תוך השקיעה בערב שישי, או אווירת קז'ואל של שבת בצהריים עם מינימום 100 אורחים מינוס קרובי משפחה שבחיים לא פגשתם. כי אפשר אחרת. וכשאתם כל כך קרובים לשמיים, נדמה שאפילו הם לא הגבול.

למביני עניין

המיקום הנחשק, בקומה ה-14 של מגדלי הארבעה, לא רק מביא את חוויית הפירסט קלאס אליכם הביתה, אלא גם מבטא את רוח המיזם הכל כך שונה בנוף. מדובר במתחם שלם הכולל חלל אירועים שנפתח ממש לא מזמן, באווירה של אלגנטיות נגישה, יוקרה ברת השגה ויופי עוצר נשימה לצד פרקטיות מותאמת לאורח החיים האורבני מותגים כמו סמסונג ודייסון העולמית בחרו בו כדי להשיק את מוצרי הדגל שלהם. כבר אמרנו יוקרה? אז נגיד שוב.

איך עושים את זה? בזכות חלל ותפריט מודולריים, לכל מטרה ואירוע. והזדמנות לטעום ממנות השף המדוברות לפני כולם. הספייס מתאים לחתונה באווירת בוטיק, אירוח של כנסים וסמינרים יוקרתיים ביום, השקות נוצצות בערב וביטחון מלא שגם הכנס העסקי שלכם יראה טופ אוף דה טופ, בלי חריקות מיקרופון מביכות ואווירה של שעת שינה. יאללה, זה הזמן לרכוש את הז'קט המחויט שמעולם לא חשבתם ללבוש. או לפחות מכופתרת. העיצוב ארמני, אבל פה בכל זאת ישראל.

בגזרת האוכל, שתסביר לכם גם את מקור השם, תמצאו חיבור ייחודי בין המטבח האסייתי לבית המאפה האיטלקי – עם אופציה לכשרות אם אתם מקפידים. לא סתם הופקד על המשימה שבתאי, האיש, החזון והניסיון בניהול מטבחים בחו"ל, ביניהן מסעדה בפראג שזכתה בכוכב מישלן. התעוזה והדיוק הקולינריים שלו כבר הוכיחו את עצמם בכל רחבי העולם, ועכשיו יש לכם הזדמנות ליהנות מהם שניה מהבית.

בין המנות, תמצאו קונוס טונה במילוי אבוקדו, סרירצ'ה, תפוח עץ, אצת נורי וטונה אדומה; קסרול טורטליני בשר עם פטריות ורוטב כמהין; פיצה דאשי כרישה ושרימפס יקיטורי, אספרגוס, צ'ילי והייג'יקי; סביצ'ה קולומביאני עם קרם קוקוס, קפיר ליים, אבוקדו, צ'ילי וצ'יפס; ופאייה קארי עם פרגית, סופריטו, בזיל ורוטב קארי אדום; ופאייה פלפלת מחזה עוף מהגריל, סופריטו ורוטב פלפל קמבודי. גם בשטח הבייקרי צפויה לכם התלבטות קשה.

אגב, גם מאחורי הבייקרי עומד השף קונדיטור עופר בן נתן. אתם בעיקר זוכרים אותו מפופ-אפ הקרואסונים המתפצחים והפוטוגניים מימי הקורונה, אבל מאחוריו קילומטרז' מרשים שחולש על השתלמות בצרפת, קורס בין לאומי אצל קונדיטורית העל – אסטלה. בקיצור, אנחנו רעבים.

Pop&pope. הארבעה 28, תל אביב.

לפרטים נוספים באתראו בטלפון: 077-6047991

• שחף שבתאי
• אוכלים שותים
• אולם אירועים
• אירועים בתל אביב
• עונת החתונות