מה עוד יש להגיד על יעל בר זוהר, מיה דגן וחברותיהן לעולם משפיעניות מטעם הממשלה, שנרתמו לרפורמת "צדק תחבורתי" (חחחחחח) של מירי רגב. זה שקוף שהן לא מכירות את קו 25 הארור, לא תיקפו רב קו מעולם או צעקו בלחץ "נהג! נהג!" כשהוא שוב לא עצר בתחנה. יודעים מה? אם במהלך השנתיים האחרונות מישהי מהן הואילה אפילו פעם אחת לכתת את רגליה החטובות לתחנת אוטובוס ללא צל, הרימו יד לנהג כדי שיעצור, התחככו בזרועות הציבור המיוזע בשעות העומס והתנדנדו על ידית תלושה לאורך נסיעה שלמה – זה אפילו יותר גרוע. כי זה אומר שהן יודעות עד כמה נסיעה בתחבורה ציבורית בארץ היא סיוט. כנראה שהדרך לחשבון הבנק רצופה בשקרים.

>>תשדיר שירות סקסי לחוליגנים או משל להקצנה של הימין הישראלי?

עד לפני כמה שנים עוד היה הגיוני להגיד פה שתחב"צ הוא הדבר היחיד שעוד זול במדינה. היא אמנם היתה גרועה, אבל זולה – בטח לעומת ערים אחרות בעולם. ובכן, זולה היא כבר לא, גרועה היא אפילו יותר. לא אשכח את התייר (זוכרים שהיו פעם כאלו?) ששאל אותי איך להגיע לאזור מסוים בעיר, וכשניסיתי להסביר קטע אותי עם המשפט "אין לכם פה תחבורה ציבורית. זה פשוט אוסף רנדומלי של קווי אוטובוס שאין בו שום היגיון". וואלה, צודק.

אז עם המהפיכה של מירי רגבחרדים, ליכודניקים ואמא שלימשלמים פחות, אבל אני ואוכלוסיות רבות מאוד – ותל אביבים אחת ויותר – משלמים יותר ויותר, והתנאים רחוקים מלהשתפר. וברור שמירי רגב יודעת את זה, אחרת לא היתה רצה להלבין את הקשקוש שלה עם שמות כמו "צדק תחבורתי" ואינפלואנסריות מהשורה שנדהמנו שהשתתפו בזה ללא שום התנצלות.

פעם קראתי שהפרופיל הנפוץ ביותר של גנב ממוצע הוא דווקא לא מישהו משכונת עוני שגונב אוכל מהסופר, אלא בחורות לבנות צעירות ופריבילגיות שלא רואות בסכום זעום של כסף כל משמעות. לכן הן יגנבו סוכריה, או יתחמקו מתשלום מזערי, או לא יתקפו את הרב קו. מאז אני מקפידה לתקף באוטובוס דרך קבע, חלילה לא ליפול לתדמית. אבל מאז שהמחירים עלו (ויוסיפו לעלות בחודש הבא), אני בדילמה. כבר צצו יוזמות לא רשמיות שקוראות להפסיק לתקף את הרב קו, ולמרות שאני לגמרי בעדן, הן מעמידות אותי ואת ערכי בסימן שאלה.

האם אני אמיצה מספיק כדי לא לשלם, ולהתמודד עם פקח ואיום קנס? האם אשב נסיעה שלמה בלחץ לרגע בו יעלה הפקח, רק כדי למהר עם הסמארטפון למכונת התשלום? התחושה העיקרית היא ששוב לא שמים עלינו. שפרייארים לא מתים, ושגם הפעם גורלו של הישראלי היצרן לממן את הקואליציה, ועכשיו גם את יב"ז. כאן נשאלת השאלה – מה עלינו לעשות? איך מתנגדים לחוסר צדק התחבורתי, או לכל הפחות, איך הופכים אותו לצודק באמת?

שמעתי על לא מעט אנשים (כמה מחברי הטובים ביותר) שכבר החליטו שהם מפסיקים עם התחב"צ – עוברים לאופניים, לאוטו שיתופי או אפילו לגט טקסי. אבל זה לא פתרון מספק למי שרגיל או חייב להתנייד בתחבורה ציבורית, כך שכנראה אבחר במחאה הכי מינימליסטית שאוכל – אני לא אתקף, אלא אם מגיע פקח. זה בדרך כלל עובד, וגם אם יש קנס, מדובר בכ-90 עד 180 ש"ח, שהחל מחודש הבא אומר שתוך 10-20 נסיעות לא מתוקפות, הסכום יוחזר. על אפך וחמתך רגב, גונב מגנב פטור. שטויות, היא בטח לא תשים לב, היא עסוקה יותר בחוסר הזמנה לחתונה של נתניהו ג'וניור והטיסה הבאה. היא פשוט לא שמה עלינו.

• טור דעה
• אוטובוסים
• תחבורה ציבורית
• תחבורה ציבורית בתל אביב

חדשות טובות עבור כל מי שצריך להגיע מחיפה או מבאר שבע לתל אביב בסופ"ש ולהיפך, אך בדרך כלל לא יכול לעשות זאת כי אין תחבורה ציבורית בשבת: עיריית תל אביב-יפו תפעיל שני קווי הסעות חדשים וחינמיים בסופי השבוע לבאר שבע וחיפה במהלך המלחמה, החל מסוף השבוע הקרוב.

בעקבות מצב החירום הביטחוני, תפעיל עיריית תל אביב-יפו שירות תחבורה חינמי במתכונת חלופית מזו של מיזם ההסעות החינמי "נעים בסופ"ש", הפועל בהצלחה בתל אביב וב-12 רשויות מקומיות נוספות במהלך סופי השבוע בשלוש השנים האחרונות. מערך התחבורה החלופי עתיד לשרת בעיקר מתנדבים ואת כוחות הביטחון, שנעים בסופי השבוע אל בסיסיהם ואל משפחותיהם בצפון ובדרום הארץ. השירות יינתן גם לאזרחים ולתושבים ויכלול שני קווים: מתחנת רכבת סבידור בתל אביב לתחנה מרכזית באר שבע וחזרה; ומתחנת רכבת סבידור תל אביב למרכזית המפרץ חיפה וחזרה.

בנוסף, הקצתה העירייה אוטובוסים שפועלים לפי צורך לתמיכה בארגון "אחים לנשק", שהקים את החמ"ל הגדול בארץ לסיוע התנדבותי אזרחי למפונים ולחיילים ולכל מי שזקוק לסיוע. בעקבות האירועים הביטחוניים, שירות "נעים בסופ"ש" התדיר עוצר את פעילותו עד להודעה חדשה.

"בימים כאלה של חוסר ודאות ודאגה עצומה, חשוב לנו בעיריית תל אביב-יפו לתת כתף גם לחיילים, למתנדבים ולתושבים שאינם מתגוררים בעיר", אמר ראש העיר רון חולדאי. "לפיכך, אנו מעניקים בין היתר את סיוענו למען הגעה בטוחה ומהירה של כל מי שצריך להגיע לבסיסים ולמשפחה בצפון הארץ ובדרומה במהלך סוף השבוע, כאשר התחבורה הציבורית אינה פועלת".

מיטל להבי, סגנית ראש עיריית תל-אביב-יפו ומחזיקת תיק התחבורה, הוסיפה כי "כולנו מגויסים למאמץ המשותף, ובזמנים הטרופים הללו לאור המצב הביטחוני וכשחלק גדול מנהגי האוטובוסים גויסו או נדרשים בבתיהם, שינינו את מתכונת ההפעלה של 'נעים בסופ"ש' כדי שתתאים לצורכי החירום וליכולת התפעול. השירות מציע אלטרנטיבה לחיילים ולאזרחים ואני מקווה שיהיה בו כדי להקל על צורכי ההתניידות בתקופה הקשה מנשוא הזו".

קווי ההסעות ייצאו בכל שעה עגולה מכל כיוון:
• יום שישי, משעה 17:00 עד שעה 22:00 (יציאה אחרונה ב- 22:00).
• יום שבת, משעה 08:00 עד שעה 17:00 (יציאה אחרונה ב- 17:00).

קו 700 מתל אביב לחיפה:
תחנת איסוף : ת. רכבת תל אביב – סבידור/דרך נמיר
תחנת הורדה: מרכזית המפרץ/שדרות ההסתדרות

קו 700 מחיפה לתל אביב:
תחנת איסוף : מרכזית המפרץ/שדרות ההסתדרות
תחנת הורדה: ת. רכבת תל אביב – סבידור/הורדה

קו 780 מתל אביב לבאר שבע:
תחנת איסוף : ת. רכבת תל אביב- סבידור/רציף A6
תחנת הורדה: שדרות דוד חכם/תחנה מרכזית

קו 780 מבאר שבע לתל אביב:
תחנת איסוף : שדרות דוד חכם/תחנה מרכזית
תחנת הורדה: ת. רכבת תל אביב – סבידור/הורדה

>>פרטים נוספים ומיקומים מדויקים באתר העירייה. מידע בזמן אמת אודות מיקום הרכבים ניתן לקבל באפליקציות התחבורה אוטובוס קרוב, moovit וגוגל מפות (google maps).

• תל אביב נרתמת
• תחבורה ציבורית בשבת
• תחבורה ציבורית
• עיריית תל אביב
• הבועה

אין תל אביבי שלא מתלונן על התחבורה הציבורית בעירנו. למעשה, תלונות על תחבורה ציבורית הן אחד הדברים הכי תל אביבים שיש, זאת למרות שיחסית למקומות אחרים בישראל מצבה של רשת התחב"צ העירונית טוב בהרבה מבחינת רישות וזמני המתנה. אלא שסבירותה היחסית של מערכת הסעת ההמונים בתל אביב לא הופכת את העניין ליעיל וחביב יותר ולא מנחמת את ההמונים התקועים בתחנות, מצטופפים באוטובוסים וממתינים לשווא לקווים שאינם מגיעים (או לחילופין, מגיעים עמוסים מכדי לעצור בתחנה וחולפים על פני הממתינים להם שזועקים בייאוש).

אין גם הרבה דברים מתסכלים יותר מלראות את המוביט מהבהב "עכשיו", ובפועל לחכות לקו עוד דקות ארוכות. ולפעמים יותר. ישנן סיבות רבות לאיחורים, לעומס ולכאוס הכללי בתחבורה הציבורית בתל אביב, החל ממחסור בנהגים ועד לאי-תעדוף תחבורה ציבורית בכבישים, אך את מרבית הבלאגן אפשר היה כנראה למנוע.

שאלנו את אלעד אלפסה, מהנדס תוכנה בתחום התחב"צ וגיק תחבורה (כפי שהוא מכנה את עצמו), שהסביר לנו כי לרוב האיחורים נובעים מהיעדר נתיב תחבורה ציבורית או בכבישים שבהם נתיב התחבורה הציבורית לא נאכף כראוי."כל עיכוב קטן בדרך מצטבר לאורך הנסיעה של הקו", מסביר אלפסה, "וגורם לו לאחר לתחנות הבאות במסלול. אותם נהגים, שגם מצויים במחסור, עושים יותר מנסיעה בודדת במשמרת וחייבים הפסקה בין הנסיעות. אם אוטובוס התעכב בדרך בגלל הפקקים, שהם רעה חולה במדינתנו, גם הנסיעה הבאה עלולה להתפספס וכך נוצרים איחורים גם בשעת היציאה מתחנת המוצא ונסיעות שמתבטלות". חמושות במידע הזה,יצאנו למסע פקוק, צפוף וארוך מדי, שאלנו, חקרנו, בדקנו ואיתרנו את הקווים הכי מעצבנים בתל אביב.

קו 1: איפה הרכבת הקלה?

זהו קו שנולד כ"קו מקדים" לרכבת הקלה ומזדחל על התוואי שלה בין בת ים לפתח תקווה. במקור הוא היה שדרוג רציני, אבל הוא לא עומד בעומס – בשעות החשובות תמיד צפוף בו, האוטובוסים המפרקיים התיישנו והתלכלכו ממש מהר, חווית הנסיעה בו מפוקפקת, ואף אחד לא ציפה שהוא יצטרך לפעול כל כך הרבה שנים. אבל הרכבת הקלה, לא יודעים אם שמעתם, ממשיכה להתעכב וקו 1 ממשיך להתיש את נוסעיו.

קו 14: קטן, טיפש, מבריז

קודם כל מדובר במיניבוס, מה שאומר בהכרח שאו שנצטופף נוסח טיול שנתי עם כיתה שאנחנו לא מכירים, או שנעמוד מטים ליפול בכל פנייה וברקס במסלולו המפותל בין חולון לצפון תל אביב דרך השכונות הדרומיות. בנוסף, התדירות שלו נמוכה למדי והאמינות במוביט גם היא מפוקפקת. אנחנו מכירים מישהי שקו 14 הבריז לה כל כך הרבה פעמים עד שהלכה כ-30 אלף צעדים למחוז חפצה כי הוא לא הגיע. וכן, יש לנו הוכחות.

קו 23: חיבור לרכבת? חחחחחח

כן, זהו הקו העיקרי שמחבר את רכבת השלום למרכז העיר. לצערם של כל הנוגעים בדבר, הוא מחבר גם את גבעתיים ושכונות מזרח העיר למרכז העיר. מה שנקרא, יצאת מהרכבת? בהצלחה עם לעלות על הפאקינג מיניבוס (!) שהוא קו 23. הסיבה שהוא פועל במיניבוס היא שהוא עובר גם ברחובות קטנים וצרים שבהם אין ספייס לאוטובוס בגודל מלא, בין היתר בגלל שהעיריות לא רוצות לבטל כמה מקומות חנייה לרכב פרטי. התוצאה – קו עמוס, צפוף ומורט עצבים שיפרוק אתכם בשוק הכרמל כשאתם על סף התמוטטות.

קו 25: המקום הכי צפוף בתל אביב

קו שנוי במחלוקת. מחד הוא סמל לחיים התל אביביים ואין תל אביבי שלא עלה עליו. המסלול שלו מתחיל בדרום חולון ומסתיים באוניברסיטת תל אביב, ועוצר בדרך בכל תחנה אפשרית (57 תחנות בסך הכל, אבל מי סופרת). התדירות שלו דווקא גבוהה, אבל בגלל שהוא משמש ציר מרכזי מבחינת קישוריות לקווים אחרים, גם הצפיפות מרקיעת שחקים שלא לדבר על הנסיעות המשתרכות והנצחיות שנדמה שלא ייגמרו לעולם. בשעות העומס, נסיעה מקצה אחד לקצה השני שלו יכולה לארוך אפילו שעתיים. כבר עדיף לקחת אוטובוס לאילת.

קו 44: אביוז חסר תחליף

השבוע הייתי צריכה לנסוע בו כל יום וזה מה שהוליד את הרעיון לכתבה. 50 תחנות בין צפון חולון לרמת החייל דרך יפו ופלורנטין. המתנה של דקות ארוכות ומייסרות וחוסר ודאות משווע. מה שהכי מרגיז בו הוא שאין לו תחליף, לפעמים הוא היחיד שבאמצעותו אפשר להגיע – למשל ליפו או לאיזור גשר יהודית – ולכי תדעי כמה עוד דקות יתווספו למוביט ולחוויית האביוז הנוראה שעוברת עלינו.

קו 56: תאשימו את יהוד

הקו הזה נוצר בגיהנום, כך מסתבר, והגיהנום שוכן בין רידינג, דרך אבן גבירול ודרך השלום, בואכה רמת גן, גבעת שמואל, סביון ויהוד. הקו הזה הוא גם בחירתו של המומחה שלנו, אלעד אלפסה, כקו הכי בלתי בעיר: "התדירות שלו מאוד נמוכה, הוא תמיד מאחר, בבוקר מפספס מלא נסיעות, צפוף מאוד בשעות העומס – כי הוא נוסע עד יהוד ששם ראש העיר מתנגדת לאוטובוסים מפרקיים שהיו מפחיתים צפיפות. והוא תמיד נתקע בפקקים האינסופיים של אלוף שדה. זו דוגמה לאיך החלטות של ערים אחרות פוגעות בתח"צ גם בתוך תל אביב".

קו 115: ברוכים הבאים לשנת 2000

מתל אביב לקריית אונו ב-25 תחנות, מה רע? הכל. זהו קו מפותל שמתחיל ברידינג ומשתרך דרך רחוב הירקון, דיזנגוף, דרך השלום ויד אליהו אל מחוץ לעיר, והוא מתאפיין בזמני המתנה ארוכים מהרגיל. אך מה שהכי גרוע בו הוא האוטובוסים עצמם, שבואו נגיד בעדינות שלא חודשו מאז שנות האלפיים המוקדמות. למשל, אין בו שקע USB להטעין את הפון ולהחזיר בו את האנרגיה שאבדה בעת שעשינו ריפרש בלי הפסקה על המוביט. לא נהיה קטנוניים אבל גם המזגן מטפטף, ואין דרך מג'ויפת יותר לסיים את הרשימה הזאת.

• הבועה
• תחבורה ציבורית בתל אביב
• תחבורה ציבורית
• אוטובוסים
• #פיד_תחבורה

נחזור על אותם הפרטים היבשים שאני זוכרת כל כך טוב: אף פעם לא הרגשתי באמת ישראלית. בתור ילדה להורים עולים חדשים מאזרבייג'אן, היה קו ברור ומנחה של ההבדל בין "העדה" לבין "הישראלים". הבית היה מרחב קווקזי אחד גדול. בחוץ הייתה ישראל.

>> מה ישראלי בעיניך? אבו חסן כמובן // אריק שגב
>> מה ישראלי בעיניך? העברית והערבית והג'יבריש // ישי ברגר
>> מה ישראלי בעיניך? ההתרחקות מיהונתן גפן // עודד קרמר

להורים שלי לא היה רכב בשנים הראשונות שלהם בארץ. היינו מתניידים באוטובוסים לכל מקום שאליו נסענו. גרנו בבת ים, מקום שלמזלי זכה לתחבורה ציבורית טובה באמת. ומה הדבר שאי אפשר באמת להתחמק ממנו גם כשאתה כלוא בתוך עדה סגורה? האוטובוס, וכל ארץ ישראל הנוסעת בו, פרוסה על גבי כמה עשרות מושבים. מהזקנה בצמוד לנהג, הנער שנוסע לבית ספר ומשתלט על רביעיית מושבים, האיש שממהר לעבודה וגולל בטלפון בעצבים או הגברת שבוהה בחלון עם האוזניות, רעש של ילדים בוכים, הצ'אחלה שצורחת על חבר שלה בנוגע לארוחת ערב שהם צריכים להגיע אליה, הפלאפל שמישהו אחר בולס בתאווה חסרת בושה.

עם ישראל חי בתוך תחבורה ציבורית והוא זקוק לה בדיוק כמו שהוא נהנה לשנוא אותה. מי שהיה בארצות הברית וראה את הדבר שהם מכנים "תחבורה ציבורית" (ברוב חלקיה) יכול רק להעריך את התחבורה שכן קיימת פה, פשוט על זה שהיא קיימת. נכון,אירופה היא הסטנדרט שהיינו רוצים להגיע אליו אבל הנה יש גם מקומות שאנחנו שמחים לא להיות כמוהם.

>> מה ישראלי בעיניך? הדחקה, עליונות ועמית סגל // עודד קרמר
>> מה ישראלי בעינייך? סרטי מכות בבריכה // נועה אבן
>> מה ישראלי בעיניך? הייטק ושכונה בטלגראס // לירון רודיק
>> מה ישראלי בעיניך? לאהוב את בית"ר ירושלים // אבישי סלע

התחבורה הציבורית קרבה אותי לישראליות, גם אם היא לא תמיד הצליחה לקחת אותי ליעדים בישראל אליהם רציתי להגיע. בתוך בית שבו הייתה הדרה של הישראליות ורצון לשמר את המסורת העדתית, נסיעות האוטובוס נתנו לי הצצה לחברה שבחוץ. כמו הפעם ההיא, לפני שהייתה המהפכה של להעלות נוסעים מכל הדלתות, שתי נשים ניסו להעלות מהדלת האחורית ולא הקדמית, והנהג צרח עליהן, והן ניסו להסביר ברוסית שהן עולות חדשות ולא יודעות בדיוק, ואז הנהג נרגע וקיבל אותן בברכה – הנה לכם תמצית הישראליות: זאת איבה שבתוכה מגולגלת הדדיות. הדדיות היא גם לצרוח לנהג ביחד שיפתח את הדלת, ההדדיות של להיכנס לתוך מריבה של אנשים זרים ולהפריד ביניהם, ההדדיות של ההתעלמות מהומלסים שעולים על האוטובוס וצורחים.כולנו ביחד: עולים חדשים, אנשי עסקים, אשכנזים, מזרחים, זקנים ומבוגרים, כולנו ביחד על האוטובוס בדרך הביתה, עומדים בפקק, ומקללים את כל העולם, כוסעמק. הישראלי המכוער שתווי פניו מוכרות כל כך שהוא כבר מתחיל להיות יפה.

• ❤ תל אביב
• תחבורה ציבורית
• תחבורה ציבורית בתל אביב
• טיים אאוט סופ"ש // גיליון 943 // מה ישראלי בעיניך?

תם עידן בתל אביב: בשעה האחרונה מדווחים כלי התקשורת על החלטתו של משרד התחבורה לסיים את פעילותם של מיזמי הנסיעות השיתופיות באבל דן (בתל אביב) ותיק-תק (בירושלים). המשרד נענה לבקשותיהן של חברות דן ואגד לסיים את הניסוי בתנאי הסבסוד הנוכחיים – מיזם באבל דן סובסד בכ-18 מיליון שקל בשנה מאז השקתו ב-2019 – עקב הפסדים כרוניים ומספר נוסעים נמוך מהמבוקש. השירות יופסק כבר ב-31 בדצמבר.

>> נסענו ביום הראשון של באבל ב-2019 והיה כיף. אבל כבר אז היו תלונות
>> בספטמבר 2019 כבר היה הייפ, אז שלחנו את אלי חביב לבדוק אותו
>> אבל למשחקי המונדיאל אתם עדיין יכולים להגיע עם באבל. תיהנו כל עוד אפשר

שירות הנסיעות השיתופי, שת"פ בין משרד התחבורה, דן וחברת הטק VIA, הציע צי של מיניבוסים שחורים שאפשר להזמין באפליקציה ייעודית, עם תחנות איסוף והורדה קרובות ליעד ומסלול שנקבע בידי אלגוריתם כדי לאפשר את זמן הנסיעה הקצר ביותר. המיניבוסים עצמם הצטיינו בנסיעות שקטות עקב איסור על שיחות טלפון סלולריות, אך השירות צבר תלונות רבות על אי-זמינות, עיכובים ומסלולי נסיעה ארוכים מדי. מבקריו של השירות טענו עוד בתחילת דרכו כי מדובר בפתרון שדומה יותר למונית מסובסדת מאשר משירות משלים למערכת הסעת המונים.

נתוני השימוש בבאבל דן מצביעים על כך שכ-5,500 איש בלבד ביום משתמשים בשירות ההיסעים השיתופי בתחומי השימוש בתל אביב וסביבתה – זה מצטבר לכ-115 אלף נוסעים בממוצע בחודש וכי ב-38 אחוז מזמן הנסיעה שלהם המיניבוסים ריקים. בעיתון "כלכליסט" חישבו ומצאו שמקדם את המילוי של המיניבוסים עומד על 1.57 נוסעים, כלומר קצת יותר מנהג אחד וחצי נוסע ברכב פרטי, כך שגם בהקלה על הפקקים קשה לראות נתונים לטובת השירות. מצד שני, עבור תושבים בקצוות של תל אביב כמו יפו וגבעתיים הייתה באבל שירות חלופי מוצלח לנסיעות ארוכות באוטובוסים.

כך או כך, כנראה שהם יצטרכו להסתדר בלעדיו. בבאבל הצהירו לאחרונה על כוונתם לגייס עשרות נהגים ולהגדיל את צי המיניבוסים כדי להרחיב את השירות ל-10,000 איש ביום, אבל גם זה כבר לא יקרה. את סכום הסובסידיה לשירות מתכוון משרד התחבורה להשקיע בשיפור התחבורה הציבורית בעיר, אז אולי עוד יצא מכל הסיפור הזה משהו טוב.

• הבועה
• באבל
• #פיד_תחבורה
• תחבורה ציבורית בתל אביב
• רכב שיתופי
• תחבורה ציבורית