בקושי 24 שעות חלפו מאז ההכרזה על הפסקת האש, והקולינריה התל אביבית מנסה לחזור לעצמה. וזה לא פשוט, כי עדויות מוחשיות עדיין נוכחות בשטח. באזורים בעיר שספגו נפילות נפגעו מסעדות רבות, שעוד מלקקות את הפצעים ותוהות איך ממשיכים מכאן. האיטלקייה הוותיקה קוצ'ינה הס 4 היא אחת מהן, מוסד תל אביבי במלוא מובן המילה, שבטיימינג אירוני מציין בימים אלה 20 שנים להקמתו. מחר (חמישי) תתארח המסעדה במעדניית עילא, עם קולקציה נהדרת מתוך התפריט, מחומרי גלם שהוצלו מתוך ההריסות.

>>המסעדות הכי טובות בשיקגו: לא בטוח ש"הדוב" הייתה נכנסת לרשימה

ההירתמות היפה של עילא לטובת הקוצ'ינה נובעת מתוך היכרות רבת שנים בין שפית תמר כהן צדק ואפרת אנזל. כשהילדים של שתיהן הלכו יחד לאותו גן במשך שנה, הקשר הקולגיאלי התפתח להיכרות אישית. "כשתמר התקשרה אלי, עוד לפני שלום ומה העניינים, אמרתי לה 'הקדמת אותי בכמה דקות'", מספרת אנזל. "היה לי ברור מה הולך לקרות. היה לי ברור שמסעדה עובדת, שהתנפצה ברגע אחד, תצטרך עזרה עם חומרי הגלם והפסטות המעולות, שכבר הוכנו ומחכות להגיע לצלחות".

"המסעדה של תמר נפגעה (או כמו שהיא קוראת לזה – “התנפצה”) מהטיל שנפל בשכונה, ובמטבחה נותרו שפע חומרי גלם נפלאים, שחייבים להגיע לצלחת בקרוב". נכתב בפוסט האינסטגרם של עילא. "המסעדה זקוקה לשיפוץ רציני, ופתיחתה לא צפויה בזמן הנראה לעין". לדברי אנזל, מדובר בחיבור מתבקש גם ללא קשר להיכרות האישית, אלא מתוך מקום אנושי, נשי וקהילתי. "העסקים של תמר ושלי קרובים פיזית, וזה רק מקרה שהעסק שלה התנפץ ושלי עדיין עומד על רגליו. התחום שלנו כל כך שביר, שגם מסעדה מצליחה ושוקקת חיים לא יכולה להרשות לעצמה להסגר לכמה שבועות, בטח ובטח כשהיא צריכה בן לילה לצאת לשיפוץ רציני".

ברוח הזמנים, היוזמה המשותפת נדרשה לגמישות תפעולית. בתחילה דובר על טייק אוויי בשעות היום, בהתאם להנחיות פיקוד העורף, אך עם ההכרזה על הפסקת האש הפורמט השתנה והאירוח הועבר לשעות הערב, עם אפשרות לישיבה במקום. נכון לרגע זה רשימת המנות כוללת רביולי ריקוטה בלסמי (87 ש"ח), ריזוטו יער (78 ש"ח), פסטה פיסטוק ארטישוק (69 ש"ח) ולזניה מנגולד בשמל (92 ש"ח) – מדגם מייצג ואיקוני שמשקף את המטבח האיטלקי במלוא עדינותו והדרו.

אם לא יהיו הפתעות – הלוואי ולא יהיו, כמה אפשר כבר – יבשלו כהן צדק והצוות של עילא את מלוא התפריט כמעט, ובמקררים ימתינו קופסאות פסטה טרייה וטירמיסו לקחת הביתה. "תכלס, זו הגשמת חלום קטנה שלי – להחזיק במקרר של החנות שלי את הפסטות הכי טובות בארץ, ולאפשר לאנשים ליהנות מהן בבתים. שיתוף הפעולה הזה הוא מה שקהילה עושה כשאחד מחבריה צריך רגע של מחשבה, תשומת לב ועזרה". היי, זה גם אומר עזרה מאיתנו, ובדרך שאנחנו הכי יודעים לעזור – לזלול פסטה מעולה וליהנות מערב נעים ברחוב שינקין. הרבה יותר קל להיכנס ככה תחת האלונקה.
שינקין 28, חמישי (26.6), 18:00-23:00

• אוכלים שותים
• קוצ'ינה הס
• תמר כהן צדק
• אפרת אנזל

עונה חדשה של הריאליטי משחקי השף עדיין אינה נראית באופק. ומה עושים המנטורים בינתיים? משתעשעים. תומר אגאי מחליט להקדיש את חודש אוקטובר למטרת גיבוש בסדרת מפגשים חד פעמיים שבהם יתארחו השופטים במטבח של סנטה קתרינה. אם בא לכם לטעום אוכל שאסף גרניט מבשל, הוא ולא אחר – רוצו. "היה קיץ גדוש ועמוס. עכשיו לקראת הסתיו והחורף בחרנו בסנטה קתרינה לעשות כמה דברים מעניינים שקצת יוצאים מהקופסה", זורק אגאי טיזר. "במהלך הצילומים לעונה האחרונה של משחקי השף נוצר מעגל חברים מאוד מפרגן ואוהב. כולנו חברים טובים שאוהבים לבשל יחד. אני התארחתי אצל רובם במסעדות ועכשיו הם באים למטבח שלי".

ראשונה תתארח כבר בשבוע הבא (10.10) תמר כהן צדק, הצלע הנשית בפאנל. ברוח קוצ'ינה הס 4 היא מתכננת עבור האורחים מסע קולינרי באיטליה. השראה לתפריט מגיעה מאזורים שונים בארץ המגף, מנות דגל מהקוצ'ינה והטאבון של סנטה קתרינה. לדוגמה: בודינו פרמז'ן–סופלה הפרמז'ן האיקוני מקוצ'ינה הס, קרודו דג, ברבוניות ממולאות עטופות בעלי מנגולד על ציר שרימפס, רביולי ריקוטה וציר בלזמי מיושן, טליאטלה ראגו עגל חלב, ספגטי ציר סרטנים ופירות ים טריים ועוד. ברשימת הקינוחים תמצאו פנקוטה יוגורט ומרקחת פירות יער וזעתר וטרמיסו קלאסי, שבלעדיו לא תיתכן מסעדה איטלקייה כהלכתה.

שני יעלה ויבוא (20.10) המנטור יוסי שטרית, בן הזוג הטלוויזיוני של אגאי במשחקי השף. ביומיום הוא מוביל את מסעדת היבה היוקרתית (שמעתם, סוקרי מישלן?), אבל בסנטה מתכנן השף המוכשר משהו שונה לגמרי – מועבט שישי צהריים שמח וטעים עם מוזיקה, אלכוהול, מנות ותבשילים שמזכירים את הבית של שני השפים. חלה מבצק בריוש עם סלטים מרוקאיים תפתח את האירוע, ואחריה יוגשו טייק-אופים מקוריים, כגון גרסת יוסי שטרית למרק עוף עם טורטליני ושיפוד יקיטורי נתח קצבים עם ליה, הקבב המופתי של סנטה קתרינה, מפרום טלה עם צלע טלה – גרסת השף למפרום הקלאסי, תבשיל מרוקאי חריף של קציצות דגים עם מולים שאגאי יגיש על תקן סיר קציצות יום שישי – הכנאפה המצטיינת שלו ועוד הפתעות טעימות במיוחד.

אחרון חביב מאד בסדרת האירוחים (31.10) הוא אסף גרניט – מחזיק כוכב מישלן, השף הרשמי של אל-על ובאופן כללי כוכב־על קולינרי. האירוע בהשתתפותו מעניין במיוחד, שכן גרניט מתכנן להביא איתו את הסגנון של בובל'ה, המסעדה שפתח לאחרונה בפריז ונשענת על מטבחי מזרח אירופה. לקרדה מפלמידה לבנה עם תמרים צהובים ומיץ חריין, גרבדלקס כבוש בסלק וזרעי חרדל, קרפלעך ממולאים סיסקה בקר עם בר בלאן, עמבה וטחינה וקניידעלך ממולא שרימפס, מולים וציר חאמוד מיצגים פיוז'ן סקסי למטבחי אשכנז כמו שרק גרניט יכול לייצר.

אגאי מתכנן להשוות ולהעלות במנות בהשראת מטבח מזרחי כפי שהוא תופס את הרעיון – לוקוס חי במיץ של סלט ערבי,ניוקי עסיד (לא מה שאתם חושבים) מסולת בשמנת חמוצה עם סחוג ירוק וסמנה, מרק בויאבז על קוסקוס צהוב וטחול ממולא חלקי פנים של עגל עם אריסה ולימון כבוש. בשלב הקינוח תוכלו להשוות בין מזרח אירופה של גרניט, שיכין קומפוט של סבתא לאה עם גלידת זרעי כוסברה, לעומת המזרח של אגאי, שיכין עוגה בסקית מגבינת לאבנה. ומי שיחליט ללכת לשלוש הארוחות, יוכל להשוות ולקבוע מיהו השף הגדול מכולם. זה לא אנחנו, אין לנו מספיק כסף.
הר סיני 2, הזמנות באתר

• אוכלים שותים
• משחקי השף
• תומר אגאי
• אסף גרניט
• תמר כהן צדק
• השף יוסי שטרית

אתם ראיתם את זה? אתם קלטתם את זה? אתם שמעתם את משרוקית הכלבים של נתניהו מסיתה את ההמון הנבער נגד שפית תל אביבית מוערכת? החטא הנורא של תמר כהן צדק, המוח והלב מאחורי קוצ'ינה הס הנפלאה והכוכבת החדשה של "משחקי השף" ברשת 13, היה השתתפותה באחת ממאות ההפגנות שמתרחשות מדי סופ"ש על הגשרים ברחבי הארץ נגד הנאשם בפלילים בנימין נתניהו. היא לא נשאה נאום מתלהם, היא לא התראיינה בהרחבה, היא לא צעקה בכיכר העיר. היא בסך הכל עמדה שם בצומת עמיעד עם שלט שעליו כתוב "לא תחזור". זה הספיק כדי להפוך אותה לאויבת העם החדשה.

בתוך שעות, ובמהלך החג כולו, הופצה תמונתה מההפגנה ברחבי הרשתות החברתיות שהוצפו בשלל קללות, גידופים ונאצות של תומכי נתניהו נגד כהן צדק, מאוחדות בדרישה להחרים את המסעדה שלה ולהדיח אותה מתפקידה בפריים טיים כשופטת בתחרות הריאליטי-בישול. היה מבהיל לראות כמה מהר פונה אספסוף נבער, שרובו לא שמע על כהן צדק מימיו, לקרוא לביטולה ומחיקתה של שפית מוערכת רק משום שיצאה להפגין בשם זכותה הדמוקרטית. בסצנת האוכל של תל אביב, תמר כהן צדק מוכרת כאישה שקטה, צנועה ונעימה שרחוקה מרחק שנות אור מעולם השופוני של השפים הבכירים בעיר. אם זה קרה לה זה יכול לקרות לכל אחד.

>> והמסעדה של תמר רק מוכיחה כמה היא צנועה ונעימה

לשם שינוי זה באמת לא עניין של ימין ושמאל. את המתקפה הפרועה הזאת של מכונת הרעל הביביסטית חוו על בשרם בשנתיים האחרונות גם אנשי ימין רבים שסירבו לישר קו עם מנגנון התעמולה של נתניהו. לכאורה לא צריך לדאוג לשפית המחוננת עם המסעדה הקטנטנה מרחוב הס, האנשים שקראו להחרים אותה אינם ולא היו מעולם לקוחות שלה ורובם חושבים שקוראים לה תמר הס, כי זה מה ששופרית ההסתה כנרת בראשי צייצה להם, אבל מספיק חמום מוח אחד שיחפש את המסעדה שלה בגוגל כדי להרוס מפעל חיים. זה מפחיד. ועוצמת השנאה המטורפת הזאת צריכה להטריד כל אזרח ישראלי שהדמוקרטיה חשובה לו.

>> למעשה, אפילו במשחקי השף היא האחת עם הקלאס

זכות ההפגנה היא זכות יסוד בכל דמוקרטיה, והאיום על תמר כהן צדק משקף את האיום על הזכות הזאת. זה זמן רב שכל הפגנה נגד נתניהו חשופה לאלימות מילולית ופיזית, מקרי האלימות שהופנו נגד מפגינים כאלה בשנתיים האחרונות רבים מספור, ועכשיו כשהאיומים עוברים גם לפסים אישיים כבר ברור שמדובר בקמפיין השתקה פשיסטי שמבקש להרתיע אזרחים מעצם הרעיון של נקיטת עמדה נגד נתניהו. אחרי הדה-לגיטימציה לערבים ואחרי הדה-לגיטימציה לשמאל, אנחנו כבר בשלב של דה-לגיטימציה לכל מי שאינו משתחווה בכניעה למושחת מקיסריה. וזו הרי מהותו האנטי-דמוקרטית של הביביזם.

>> והיא גם מכירה כמה מקומות פשוט מצוינים בעיר

בקוצ'ינה הס אי אפשר למצוא שולחן כמה שבועות קדימה גם בימים כתיקונם, ובעקבות הקמפיין שערכו לה כלבי התקיפה של נתניהו אפשר להניח שהתור להזמנות התארך, ועדיין צריך לעמוד לצדה ברמה העקרונית והמעשית ולתמוך בזכות ההפגנה שלה. כי אתם הבאים בתור. גם אם לא תעמדו בהפגנה עם שלט. גם אם לא תכתבו שום דבר פוליטי בפייסבוק, מספיק שמישהו במערך ההסתה ישרוק במשרוקית ואלפים יתייצבו כדי למרר את חייכם. אם דרושה לכם הצצה אל עתיד שבו נתניהו משתלט מחדש על ראשות הממשלה, הנה היא במלוא כיעורה המסוכן. צאו להצביע.

• בחירות 2022
• הבועה
• טור דעה
• תמר כהן צדק
• קוצ'ינה הס
• אוכלים שותים
• בנימין נתניהו

ריאליטי האוכל הוא ז'אנר חמקמק, כזה שלגמרי ברור מה גורם לו לעבוד, חוץ מלעורר תיאבון. הרגע אכלתם ארוחת ערב דשנה, ועדיין תוך בערך 20 דקות אתם מוצאים את עצמכם מסתערים על המטבח בקריאות "יו איך בא לי רביולי קובה חמוסטה". אבל משחקי השף חזרו לעונה שישית, ולטובת זה גייסו כמה שפים חדשים שראוי לבדוק עד כמה הם מעוררים תיאבון בעצמם.

את השחקנים החדשים, שלושה במספר, אפשר להגדיר בתור הפועלים השחורים של עולם השף סלבס כרגע – רז רהב חתום הפנים (OCD), תמר כהן צדק החייכנית (קוצ'ינה הס 4) ותומר אגאי הלא צפוי (סנטה קתרינה) – שהחלו את התכנית במונטאז' עריכה שהורכב מהכנת פסטה. חשבתי שעם זה הפסקנו עם כל ההאדרה העצמית הזו, אבל גם בהמשך הפרק השפים נותנים לעצמם טפיחה על השכם בכל הזדמנות. באנו לשמוע את המתמודדים, לא?

ובכל זאת, אם הפוקוס נשאר על השפים, בואו וננסה לפחות להבין אותם. לקח לי קצת זמן לעכל את השופטים החדשים, אבל אז נחתה עלי תובנה – ברגע שתומר אגאי פלט "תפוח האדמה יכול לנקום בך", משפט שצריך להיות מוטבע על כל שקית תפוצ'יפס מעתה ועד עולם, הבנתי שתומר אגאי יכול להתגלות כתואם אייל שני.

בכל הנוגע הנוגע לרז רהב ותמר כהן צדק, עדיין קשה להבין מה מקומם בפאנל העמוס. רהב מרגיש מעט כמו יענק'לה שחר, במובן שפניו עדיין חתומות במהלך כל הביקורות שנתן, כאילו ההתרגשות או המצלמות מנעו ממנו לחייך. מצד שני, הידע שלו מטורף והיה מעניין לשמוע אותו מדבר, ונראה שהשפים האחרים בהחלט מכבדים אותו. תמר, לעומתו, עשתה לשולחן השופטים בדיוק מה שהיא עושה עם הפסטה שלה – הוסיפה עידון והפכה אותו לנעים ונחמד בהרבה.

ואחרי שהכרנו את השופטים החדשים הגיע הזמן לשאול – מה בדיוק העניין הזה שכל תכנית בישול נהייתה חידה בלשית? ממתי השפים צריכים להיות שרלוק הולמס? ב"מאסטר שף" מנחשים את פרופיל האדם שנכנס וב"משחקי השף" מנחשים איזו מנה המתמודד הולך להכין – באתי לצפות בתכנית בישול ולפתח תיאבון, עזבו אותי מחידות קשות עכשיו.

המתמודד הראשון בפרק היה תום לוי, שכבר על ההתחלה הראה שהוא לא מתכוון להיות צנוע, והעיד על עיסתו טוב טוב. הוא אכן זכה ב-4 סכינים, אבל נדמה שהולך להיות פה קלאש מעניין עם השופטים על רקע הביטחון העצמי הגבוה שלו. אם הוא הצליח לעצבן אותי כצופה, קל לדמיין מה הוא עשוי לעשות לאסף גרניט.

המתמודדת שכן הצליחה לתפוס אותי הייתה מיה אורן, בת 23 שבילתה את כל חייה הצעירים הרחק מישראל. נראה שהיא הולכת להיות דמות מעניינת העונה והמנה שלה גרמה לי לרצות לקפוץ ראש לתוך המסך. אחריה, לקראת סיום הפרק, הגיע חי צארום, עם סיפור המכור הנקי לסמים שריגש את השופטים עד בכי. למה לא הבאתם את פומפי וזהו?

עם עונה חדשה ופאנל חצי חדש, משחקי השף מנסה לרענן את עצמה אחרי כמה שנים פחות טובות. שחקני החיזוק בהחלט היו מעניינים, אבל בסוף המטרה לא ממש הושגה. כל מה שרציתי היה ללכת למקרר בהתקף מאנץ', אבל זה לא ממש קרה. אולי הפרק הבא ישלח אותי לאסוף איזה משהו בפיתה.

• ביקורת טלוויזיה
• המסך
• ריאליטי
• משחקי השף
• תומר אגאי
• רז רהב
• תמר כהן צדק

לכאורה אין שום דבר הגיוני בקוצ'ינה הס. זה לא הגיוני שהיא כל כך קטנה. זה לא הגיוני שהיא פתוחה רק שלושה ימים בשבוע. זה לא הגיוני שכבר שבע שנים יש טרטוריה איטלקית רומנטית ושקטה מילימטר וחצי מהרעש והטינופת של רחוב אלנבי. זה לא הגיוני שכל השקט והעדינות בצלחת מצליחים לצרוח "וואו!" (אבל בלחישה). ומה שהכי לא הגיוני, זה שאתם עדיין כאן, ועוד לא הלכתם להזמין מקום.

תיכף נדבר על האוכל ויהיה מעולה – נודר! – אבל אי אפשר להתעלם מהעובדה שהקסם של קוצ'ינה הס מתחיל עוד לפני שאתה מתיישב. מהרגע שנכנסים בדלת (בהנחה כמובן שנכנסים, כי יש רק ארבעה שולחנות בפנים ועוד בערך עשרה פזורים על המדרכה בחוץ) ברור לחלוטין שאנחנו כבר לא בקנזס (כלומר, ברצועת הסליז של אלנבי). כל הטינופת והג'יפה של הרחוב הכי נמוך בתל אביב, מתפוגגים בבת אחת למין מינימליזם לא מתאמץ, שעוטף אותך בעדינות כמו שמיכי-פינוקי. אין עיצוב מפונפן, אין המולה מהמטבח והפלור, אין מוזיקה רועשת. יש מפות לבנות, ושירות נעים ויין נהדר בכוסות ונוף פסטורלי במיוחד של השמש שצובעת את הים בכתום לפני השקיעה.

>> בשבוע שעבר אכלנו את ארוחת הטעימות של סלאס. היה לא קל
>> בלי מלכודות: המסעדות שיעיפו לתיירים את המוח

זה כאילו מישהו החליט לעשות מקום בתל אביב שלגמרי לא ירגיש כמו תל אביב, ולגמרי הצליח לייצר את אחת הפינות הכי רומנטיות באזור. ואז מתחילות להגיע המנות ואתה קולט שגם בכל מה שקשור לאוכל, זה הכי רחוק מתל אביב שאפשר. השפית, תמר כהן-צדק ("וינס ותמר", "קוצ'ינה תמר"), לא מנסה להמציא מחדש את המטבח האיטלקי או לתת לו פרשנות מתחכמת, כמו שכל כך אוהבים אצלנו. אין כאן מנות מעוצבות, אין על כל צלחת מיליון מרכיבים שמתפוצצים לך בפה ויותר מהכל אין פה טיפה יומרה. יש בישול איטלקי לא מתחכם, על סף הביתי, שמבוצע באופן נהדר.

התחלנו עם בודינו פרמיג'אנו, כלומר סופלה פרמזן. עכשיו, ברור לכולנו שבעברית סופלה זה "חביתה של הביוקר", אבל באיטלקית של קוצ'ינה הס זה היה "ענן שאי אפשר להפסיק לאכול". אתה לוקח ביס, הנעימות הגבינתית והקרמית נמסות לך בפה ואתה מרגיש בשמיים. כשאתה בטוח שהגעת לשיא מגיעות הפטריות וטעמי האדמה שלהן מורידים אותך לקרקע בעדינות.

המנה הבאה הייתה רביולי ריקוטה וטרטופו, ביצה עלומה ואספרגוס והיא הייתה שיעור לחיים בתיבול. טרטופו הוא חומר גלם מסוכן ולא סלחן. הנטיה שלו להשתלטות שנייה רק לנטיה של טבחים ישראלים לשים יותר מידי ממנו בשם הלארג'יות. והנה כאן, הוא היה בדיוק במינון הנכון, כלומר מורגש אבל לא מוגזם. השילוב בינו לבין בצק רביולי אדיר שהצליח לשמור על גוף ולא הסתמרטט בבישול, לבין הקריספיות של האספרגוס והקרמיות של הביצה העלומה היה כמו פאזל שהחלקים שלו מסתדרים מעצמם בחלל הפה ויוצרים סיפור שלם.

ניוקי פרושוטו טלה ואפונה טרייה שהגיע עמו היה מוצלח, אבל עורר גם סימני שאלה. הניוקי עצמם היו מהטובים שאכלנו בשנה האחרונה, עדינים ורכים אבל לא הולכים לאיבוד, ומבחינתי אפשר היה להגיש אותם רק עם פרמזן. הפרושוטו והאפונה לעומת זאת הסתובבו בצלחת כמו וחיפשו את עצמם ומטרה לחיים. אם הם היו צריכים לתת קרנצ'יות ומליחות למנה הם לא ממש עשו את זה. אבל אז הגיעה גם פסטה פיסטוק ארטישוק ושום דבר מכל זה לא היה חשוב. כי באמת, זו המנה שהכי לא סביר והגיוני לקבל בתל אביב. מנה שכל כולה, במהות שלה, היא איטליה. זה מתחיל בפסטה דקה דקה עם עשבי תיבול בבצק, מהסוג שאין שום דרך למצוא כאן, בצבע ירוק שצועק אביב ופיסטוק (האגוז, לא ההחבר של רגע ודודלי), שמוגשת עם חתיכות ארטישוק משומר ופירורי פיסטוק. במונחים ישראלים זאת מנת פסטה בעייתית. היא קטנה, היא פשוטה ואף אחד לא חשב שצריך לשפוך על הפסטה שבעה ליטר רוטב. אבל כאן, בבועת החלל וזמן הלא קשורה לכלום, זה היה פשוט קסם. פשטות כפרית מדויקת, שמייצרת ביס שגורם לך גלים של עונג.

מנת הפסטה השנייה שלקחנו, הייתה אפילו יותר מוצלחת. נגיד מראש, אם אתם לא בעניין של אנשובי אין לכם מה לחפש כאן, אבל אם אתם מבינים משהו בחיים האלו, אתם נכנסים עכשיו לקורס אכילת אנשובי מזורז כי זה לגמרי שווה את זה. קוראים לזה קורדונטי אנשובי, וזאת אותה פסטה דקיקה, אבל בצבע כתום בוהק, לרוב בזכות פלפלים טחונים שעורבבו בבצק, עם שום, שמן זית, גרידת לימון ופירורי לחם. רק זה בפני עצמו מייצר מנה שהיא לכאורה גסה ופשוטה אבל למעשה היא אחת המנות המדויקות שאפשר לקבל בתל אביב. זה לא מספיק כי לכל זה מתווספות נגיעות אנשובי. ומה שהכי מדהים זה שאין שום צורך לאכול את המנה הזו בשביל לטעום אותה. עוד לפני שהכנסת את הפסטה לפה, הארומה של האנשובי כבר תוקפת לך את כל בלוטות הטעם וגורמת לך לרייר, ואז כל האושר הזה והמרקמים העדינים מתחברים ביחד לריקוד עדין ונעים על הלשון.

אחרי כל הפסטות האלו היינו צריכים קצת בשר, אבלכבר לא היינו מסוגלים לחשוב על משהו כבד, אז הזמנו סקלופיני עגל בלימון ומרווה רק כדי לגלות שהחלק הכי טוב במנה בכלל לא הופיע בתפריט. שלא יובן לא נכון, הסקלופיני היה עשוי נהדר, רוטב הלימון היה עדין ומאוזן, והכל התחבר ביחד למנה שאתה לא יכול לאכול אותה בלי לעצום עיניים ולהתפרק על הזכרונות מבית הסבתא האיטלקיה שלך אפילו אם אין לך אחת כזו. אז מה יכול לשדרג מנה מופלאה שכזו, אתם שואלים? שפצלה כמובן. כן, השפצלה מוכרים אצלנו בעיקר מהמטבח ההונגרי, אבל גרסאות שלהם מסתובבות בכל אזור דרום מזרח אירופה וגם בחלקים הצפוניים של איטליה, שם הם נקראים לרוב טרופי, למרות ששם מתאים יותר היה "טיפות גן עדן". לא רק שהם היו מושלמים בבסיסם, הטיגון הקצר שהם קיבלו, כנראה בחמאה, נתן להם צבע שיזוף סקסי ומרקם מושלם. השילוב שלהם הם רוטב הלימון של הסקלופיני הוא לגמרי הוכחה לקיומו של כח עליון. רגע שבו אתה פתאום מגלה שלפעמים הצעקה הכי חזקה היא פשוט הרבה לחישות שמהדהדות יחד בהרמוניה מושלמת.

>> לפני שבועיים אכלנו בדלידה ונותרנו מעט הלומים
>> המסעדות הכי טובות בתל אביב: בכמה מתוכן ביקרתם?

לקינוח עשינו משהו שלא עשינו קודם מעולם: לקחנו פלטת גבינות. זאת צלחת לא גדולה עם ארבעה או חמישה סוגי גבינות ועם מוסטרדה, מעין ריבה מתוקה חריפה שקצת מזכירה צ'אטני הודי. זה עדין, זה אגרסיבי, זה רך וזה קשיח, זה נעים וזה טעים וזה בעיקר לא שום דבר שדומה לקינוח שהייתם מצפים לקבל באזור חיוג 03. והיה גם טירמיסו. אין לי יכולת לתאר את הדבר הזה במילים קוהרנטיות. זאת המנה הכי מרושלת במראה שלה שקיבלנו כל הערב, אבל טעימה באופן כמעט יוצא דופן. אין מכות של מתיקות או טעמים מוגזמים של אלכוהול כמו שמקובל לרוב. רק תחושת נעימות נפלאה שגורמת לך לסיים את הביס ולרצות ולחזור לעוד אחד.

וזאת בדיוק התחושה כשאתה יוצא מקוצ'ינה הס. זאת לא הארוחה הכי טובה בעיר. זאת לא הארוחה הכי מלהיבה בעיר. זאת בטח לא הארוחה הכי מרשימה בעיר. אבל היא גם לא מנסה להיות אף אחת מאלה. במקום זה היא מתמקדת רק בדבר אחד – לעשות אוכל איטלקי עדין, נעים וממש טעים. והיא עושה את זה בשקט כל כך צועק, שאי אפשר שלא לשמוע את ההנאה מתגלגלת במורד אלנבי.

★★★★ 4 כוכבים, ★★★★★ 5 נקודות אווירה
קו'צינה הס, ג'-ה' 23:00-18:30, הס 4 03-5551038

בודינו פארמיג'אנו 42
רביולי טרטופו 87
פסטה פיסטוק 62
סקלופיני עגל 120
ניוקי 88
קורדונטי אנשובי 62
צלחת גבינות 82
טירמיסו 46

• ביקורת מסעדות
• אוכלים שותים
• תמר כהן צדק
• מסעדות איטלקיות
• מסעדות איטלקיות בתל אביב
• טיים אאוט סופ"ש // גיליון 896 // ההופעות המיתולוגיות