מסיבה ממש טובה לא הייתה בעיר מאז שבעה באוקטובר, ואפשר להבין למה. די.ג'ייאים גדולים מחו"ל כמעט ולא הגיעו לתל אביב מאז שבעה באוקטובר, ואפשר להבין למה. אז די ברור שעל פסטיבל טכנו עם הד-ליינרים כמו מייקל מאייר, עומאר אס ותומאס מלכיור אין על מה לדבר. אבל זהו, שלמרבה התדהמה דווקא יש: הפסטיבל של מועדון הבלוק וגאת'רינגס במדבר,עליו הוכרז במפתיע בחודש שעבר, פרסם לפני שעות מספר את הליינאפ שלו, והוא שומט לסתות.

>> הבלוק היה הבית השני שלי // וידויה של בלוקרית

כזכור, הפסטיבל יתקיים בסופ"ש של ה-28 וה-29 במרץ, 24 שעות של מוזיקה ללא הפסקה בשלוש רחבות, בנווה המדבר הקסום שיטים, אי שם בלב המדבר, באמצע הדרך בין מצפה רמון לאילת. הפסטיבל מציע לבאיו הסעות מתל אביב ואפשרויות לינה מגוונות עד כדי גלאמפינג על מלא, אבל מול הליינאפ המסתמן ספק אם מישהו מאלפי הבאים ירצה ללכת לישון. וכמו שאומרים בבלוק, שימו את זה ברקע:

הליינאפ מציג נבחרת מרשימה של אורחים מחו"ל בקליבר שמזמן לא היה כאן, ובראשם חביב הקהל הישראלי מייקל מאייר, אגדת הטכנו עומאר אס, מלך המיקרו תומאס מלכיור במופע לייב וגם ההרכב האיטלקי קרוס אבניו במופע לייב, דינו סבאטיני לייב בזריחה, ובנוסף מעיין נידם הברלינאית שלנו, MIHIGH הרומני ובסך הכל עשרה תקליטנים מחו"ל (שניים מהם ישראלים, מה שפייר) ועוד נבחרת אדירה של כישרונות מקומיים בהובלת הרזידנטים של הבלוק, טל כהן ועשהאל וייס, עם סט בק-טוק-בק של חמש שעות לא תמימות בכלל.הרשימה המלאה וסדר ההופעה והחלוקה בין הרחבות כאן.

ומה עם הכרטיסים, אתם שואלים. ובכן, בזמן ששאלתם נשארו עוד פחות. סבב הכרטיסים הראשון עף תוך 24 שעות, והסבב השלישי כבר נמצא בעיצומו ועם הכרזת הליינאפ המרשימה הזאת לא יעבור זמן רב עד שיסתיים. כרגע מחיר הכרטיס הוא 425 שקלים, בסבב הבא זה יהיה 450 שקלים, וזה עוד לפני שהתארגנתם על כל מה שצריך להתארגן (הסעה, לינה, אוכל, שתייה, בטח שכחנו משהו).במקומכם היינו מזדרזים, וכמובן מחזיקים אצבעות חזק חזק להמשך הפסקת האש. חמסה.

• ❤ תרבות
• טכנו
• הבלוק
• פסטיבל טכנו
• מוזיקה אלקטרונית
• מייקל מאייר

מזמן לא היו לנו חדשות באמת באמת טובות, והנה 2025 מתחילה איתן: שנתיים וחצי לאחר סגירתו, מועדון הבלוק, שהוביל את חיי הלילה בתל אביב במשך כעשור והיה מהגורמים הבולטים לנעיצתה במפת הקלאבינג העולמית, חוזר אל חיינו באירוע חד פעמי שיש לקוות שלא יישאר כזה.

>> כדור דיסקו במקום שנדליר: "המקום" שחלום לרשת את הבלוק

בעמודים הרשמיים של מועדון הבלוק ברשתות החברתיות, שעדיין מתעדכנים מעת לעת בהודעות שונות, התפרסם היום בצהריים פוסט שכבר מבעיר את הסושיאל. תחת הכותרת "The Block Outdoors: Into The Wild" מתפרסם פוסטר שיגרום לכם לשריין מיידית את הסופ"ש של ה-29-28.3, בעוד 82 יום בדיוק מרגע זה, אבל מי סופר את הדקות (אנחנו). מאז סגירתו של המועדון אמר הבעלים לשעבר, ירון טראקס, במספר הזדמנויות כי בכוונתו לרתום את המותג לטובת אירוע מחוץ לתל אביב, אבל למציאות הקשה היו תוכנית אחרות. עכשיו, כך נראה, בשלה העת.

חוץ מהעובדה שמשהו אכן קורה בתאריך הזה ושהוא כנראה יקרה מתחת לכיפת השמיים ומחוץ לתל אביב, אין כרגע פרטים נוספים על הפסטיבל שיסמן את הקאמבק של המועדון לחיינו, וגם מכירת הכרטיסים טרם החלה. האיור היפהפה של פרופגנדה (גם אליו התגעגענו!) מציג אווירה מדברית משהו, אבל לכו תדעו. חברת ההפקה שמופקדת על האירוע, Gatherings, הפיקה ב-20 השנים האחרונות פסטיבלים רבים בלוקיישנים כמו כפר הנוקדים, חאן שיטים, בורג' בנימינה, גבעת חביבה ועוד, כך שהניחוש שלכם לגבי המיקום של האירוע טוב כמו שלנו.

בתקופה שחלפה מאז סגירתו של הבלוק הצהירו לא מעט קלאבים חדשים על כוונתם להיכנס לנעליו כגורם מוביל בעולם המועדונים המקומי, אבל שנה וחצי של מלחמה לא איפשרו לאף אחד לנסות את זה ברצינות. כך או כך, קשה יהיה להתווכח עם הקביעה שמאז סגירתו של הבלוק בטרם עת באוגוסט 2022, סצנת המועדונים העירונית לא הצליחה להתאושש, הוואקום שנותר בה רחוק מלהתמלא ואף קלאב לא הצליח לתפוס את מקומו הדומיננטי והמשפיע-תרבותית. בקיצור, אנחנו מתגעגעים מאוד.

• חיי לילה
• הבלוק
• פסטיבל טכנו
• מוזיקה אלקטרונית
• טכנו

האם זה קצת מוזר שנחמד לנו שיש שוב חדשות כאלה? כי פייר, התגעגענו קצת להתעסקות בקסקסת של חיי הלילה על פני המציאות הנוכחית. היום (7.1) הושק – לפחות וירטואלית – מועדון חדש הצפוי להיפתח ב-19.1 על חורבות הבלוק, באותו לוקיישן מיתולוגי בתחנה המרכזית. מה שהיה אמור להיות מאורע משמח הוכתם במעט בפוסט שפרסם ירון טראקס, מבעלי הבלוק לשעבר ולעד הפנים והקול ומערכת הסאונד של המועדון. בפוסט הוא רומז על כך שהמועדון החדש לא רק התמקם באותו לוקיישן, אלא מנסה להעתיק את הבלוק במיתוג, באנשים, בשם, בסגנון ואפילו במערכת הסאונד – ואף גרס כי בעלי המועדון החדש פונים לחברות סאונד ויחצנים בשם הבלוק.

>תעלומה בתוך סנדוויץ': מי היא הילדה מהחלון של איציק ורותי?

המועדון המדובר הוא הקווסט (QUEST), שנכנס ללוקיישן המיתולוגי במרכזית, אותונטש הבלוק בסוף אוגוסט 2022. בזמנו כתב טראקס כי סגירתו של הבלוק התרחשה בשל "ההשפעות ארוכות הטווח של מגיפת הקורונה, המצב הכללי של סצינת המועדונים בישראל ובעולם, והעובדה שללא הרחבה הראשית, המועדון עובד כבר תקופה ארוכה בתפוסה של פחות מ-40% ומתקשה לעמוד בהוצאות". מאחורי הקלעים עד גם סכסוך ארוך שנים, שגם הגיע למישור משפטי, מול חברת נצב"א המפעילה את התחנה המרכזית – וגם איום סגירת התחנה המרכזית, שנכון לעכשיונדחה לפחות עד 2035.

אם כן, הקווסט נכנס למקומו החדש, ורק הבוקרהשיק עמוד אינסטגרם טרי, בו הכריז על פתיחת המועדון ב-19.1. בפוסט היחיד שפורסם בעמוד נכתב כי "הקווסט הוא מסע בעולמות הפנטזיה, הוא סיפור תרבותי מבוכי שנוכל ללכת ללכת לאיבוד בו בכיף, ולמצוא את עצמינו בלב ארמון מפואר של צלילים, באלמנט הבסיסי שלנו, ביסוד הכי עמוק, בריקוד. שנים של ניסיון בסצנה התל אביבית לימדו אותנו על קדושת חווית הבילוי, איך להדק את מה שכבר ניראה מהודק, לדייק גם כשאנחנו מרגישים כבר בול באמצע, לקחת כל אלמנט לקצה שלא חלמנו שאפשר להגיע אליו -ואת האג׳נדה הזו יצקנו לתוך הקירות של הקווסט. לתוך התוכן, לתוך תוכנו, אנחנו מאמינים בקהילה האלקטרונית ובצורך בהיכל תרבות חדש עתידני שלא שוכח לרגע מאיפה הוא בא".

במקביל, הדי.ג'יי המוערך עמרי סמדר פרסם פלאייר למסיבת "גנוז" – ליינאפ חדש שהוא מרים עם גי אפיקומן – שיתקיים במועדון הקווסט ב-26.1. באותו הפלאייר, מתחת לשם המועדון החדש, נכתב "EX BLOCK", ונראה כי זה מה ששבר את גב הגמל, וגרםלירון טראקס לפרסם פוסט נוקבשפונה ישירות לאנשי הקווסט: "כשלפני כמה חודשים הם פרסמו סרטון קידום למועדון שלהם ושילבו בתוכו את השלטים שפרופגנדה עיצב, עם הסלוגן 'ריספקט דה וייב', שתקתי. העו״ד אמר לי שאני יכול לתבוע אבל שאין בזה טעם בשלב זה", כתב, והמשיך לפרוס את כל האופנים בהם הקווסט מתחקה אחר אביו הרוחני, שלא ידע שהוא כזה. כשהתחלתי לשמוע מאנשים שהבלוק חוזר לתחנה, תיקנתי והסברתי בסבלנות שזה לא אנחנו, ואפילו הוצאתי פוסט הבהרה מהעמוד".

"כשגיליתי ממש במקרה וברגע האחרון", המשיך טראקס, "שהם ניסו לקחת את המיקסרים שלי – טראקס 1 והפרוטוטייפ של טראקס 2 – מהסטודיו של טכנאי האלקטרוניקה, דאגתי להחביא אותם במקום בטוח. כששמעתי שהם מנסים לגייס כמה שיותר מהצוות הקודם, אנשים שגדלו איתנו במקום, נשכתי שפתיים וסתמתי, כי איך אני יכול להאשים אנשים שצריכים פרנסה? אפילו כשסיפרו לי שהם אומרים לחברות הסאונד וליחצנים שזה הבלוק ושאני חלק מזה, תיקנתי את כל מי ששאל, ועדיין שתקתי, למרות שבפנים לא היה לי קל".

"תמיד האמנתי שאמנות זה משהו שמגיע מבפנים. או שיש לך את זה, או שאין לך את זה", חותם טראקס את הפוסט. "אז אוקיי, קראתם למקום שלכם סקוואט בערבוב אותיות, וללאונג׳ לאונג׳, ול-יארד נסט, ועל הפוסטרים 'אקס בלוק', ובסרטי הקידום 'ריספקט דה וייב', ואפילו הליינים מרגישים קצת מוכרים משום מה. נראה לכם שזה יספיק? לא יודע על מה בדיוק חשבתם כשעשיתם את כל הדברים האלה, אבל אם אתם עד כדי כך אוהבים את העבודה שעשינו עד שהרגשתם צורך לעשות לנו הומאז׳ כל כך מרגש, אולי תשמחו גם לקבל את עצתי הצנועה: הדבר החשוב ביותר בעשיית לילה אמתית, שמגיעה מבפנים ושבאמת מכבדת את הקהילה ואת ההיסטוריה הארוכה של הסצינה, זה למצוא את הקול הייחודי והאותנטי שלך. כמו שאנחנו עשינו".

טרם ביקרנו בקווסט, אז קשה לנו באמת לקבוע עד כמה דמיון קיים לבלוק, אבל אין ספק שטראקס מעלה כמה נקודות מצוינות, ובעיקר – הכרגלו – מעלה דיון חשוב על תרבות חיי הלילה המקומית. נישאר לעקוב, לא מעט כי התגעגענו לעקוב אחר דרמות קטנות שכאלה.

• ❤ תרבות
• חיי לילה
• הבלוק
• בלוק
• מועדון
• מועדונים בתל אביב

מה שחסר לנו בתל אביב זה בניינים רדופי רוחות רפאים. עכשיו כשהעיר אימצה את האלווין באופן כמעט רשמי, וילדים מחופשים עם סלסלות ממתקים אינם מחזה נדיר ברחובותיה בסוף אוקטובר, כואב מתמיד חסרונם של בתים רדופים, נטושים ומלחיצים, שהאגדות מספרות על קולות מקפיאי דם שבוקעים מתוכם בלילות של ירח מלא.

הבעיה המרכזית היא שבתל אביב של משבר הדיור, כל בית נטוש הוא זהב נדל"ני שהופך בזריזות לפרויקט קבלני מניב עוד לפני שרוחות הרפאים מבינות בכלל מה קורה. חשבתם שלכם אין איפה לגור? מה יגידו רוחות הרפאים של השוק הסיטונאי שצריכות לרדוף עכשיו את קניון TLV? ראיתם כמה עולה שם סדין? ברוח הצדק החברתי ולכבוד ליל כל הקדושים, החלטנו לדאוג לרווחתן של הישויות האקטופלזמטיות בעיר עם רשימת המקומות שהכי כדאי לרדוף בתל אביב. אל תשכחו את זה כשאתם הולכים לקלפי.

קולנוע עדן

מה זה:המבנה היפהפה של קולנוע עדן הישן ברחוב לילינבלום פינת פינס
למה כדאי:הבניין הנוכחי קיים כבר 95 שנה, קולנוע עדן פעל מקום מאז 1914 (אז עדיין ראינוע), וספק אם יש בניין נטוש ותיק יותר בעיר. למצבו הנוכחי הוא הידרדר מאז שבנק לאומי השתלט עליו ב-1974, סגר את הקולנוע ופירק אותו כדי להקים מגרש חנייה לעובדיו בין חומות המבנה. אחר כך נמכר ליזם נדל"ן שנכשל בניסיונו להקים על חורבותיו המשומרות מלון בוטיק, ומאז הוא משמש אטרקציה לעכברושים של שכונת נוה צדק
רוחות שהיינו שמחים לראות:גרטה גרבו. אין לנו מושג מה יש לה לחפש דווקא בנוה צדק מכל העולם, אבל ראינוע זה ראינוע.

התחנה המרכזית

מה זה:המפגע העירוני הגדול ביותר בעולם
למה כדאי:הניהול הכושל והתמוה של משבר התחנה המרכזית בידי מרב מיכאלי ורון חולדאי, מוביל לכך שהיא תהיה איתנו עוד כמה שנים לפחות ותמשיך לזהם את העיר בנוכחותה. מצבה העגום עד מחליא של התחנה עצמה, בקומות הנידחות ובפינות הנסתרות שלה, משווה לה גם כך חזות של סרט אימה דל תקציב ופוטנציאל נדל"ני משובח לישויות מהעולם שמעבר, והאמת האירונית היא שבשלב זה רוחות רפאים רק יוסיפו לה קצת חיים.
רוחות שהיינו שמחים לראות:תושבי השכונות הסמוכות בדרום תל אביב חשופים כבר עשורים לזיהום אוויר קשה, ורבים מהם נפטרו ממחלות הקשורות לזיהום האוויר הזה. זאת תהיה נקמה שמוגשת קרה מאוד.

בית הקברות טרומפלדור

מה זה:בית הקברות העירוני הישן ועתיר הסלבז המתים
למה כדאי:זה פאקינג בית קברות, מה לא ברור. כל מי שביקר כאן פעם בלילה – ואם לא ביקרתם כאן בלילה איזה מין תל אביבים אתם – מבין מיד איזה כר מרעה רומנטי זה לפעילות אנרגטית פראנורמלית. אווירה של קלאסיקה.
רוחות שהיינו שמחים לראות:אריק אינשטיין ושאול טשרניחובסקי משתכרים ומפריעים לסמי עופר לישון. כן גם רוחות של טייקונים רוצות לישון, היפים מסריחים!

הפיל בדיזנגוף סנטר

מה זה:פיל עצום על אחד מגשרי המעבר בדיזנגוף סנטר שמישבנו בוקעת מגלשה
למה כדאי:חשבתם שמערת העטלפים של הסנטר קצת מקריפה? צחקתם מהבדיחה שסיפרתם לעצמכם על רוחות רפאים שעדיין מחפשות את היציאה מהסנטר? אתם תפסיקו לצחוק כשתיכנסו לתוך הפיל אליו שולחים מיטב הורי העיר את ילדיהם. מקום אפל.
רוחות שהיינו שמחים לראות:שמואל פלאטו-שרון ז"ל, ממייסדי דיזנגוף סנטר, הוא המועמד המושלם לרדוף את הפיל ולשחק עם הפעוטות שנקלעו למקום. לא מתוקה אל תעברי דרך הדוד הנחמד זה לא נעים לו.

כיכר אתרים

מה זה:עוד אסון תכנוני שהכה בתל אביב בשנות השבעים והפך מאז למפגע סביבתי
למה כדאי:לא כדאי בכלל. רוחות רפאים אוהבות לרדוף מקומות נטושים, אבל יש גבול אפילו לכמה שהן מוכנות לסבול. מי שביקר במבנה הקולוסיאום במסגרת סיור על חייהן של עובדות המין במועדון החשפנות שפעל במקום, יודע גם שמקום לא חייב רוחות רפאים כדי להרגיש רדוף.
רוחות שהיינו שמחים לראות:בריזה מהים. אחרי שיורידו את הכיכר ויפתחו את שדרות בן גוריון אל החוף.

הבלוק

מה זה:המועדון של כל המועדונים, הבית של כל הקלאברים, שהלך לעולמו בטרם עת לפני כחודשיים
למה כדאי:הבלוק לא השאיר חלל רק בלב שלנו, אלא גם הותיר אחריו חלל חשוך ועצום בפאתי התחנה המרכזית על סלמה שנראה כמו מקום מרבץ אידיאלי לרוחות רפאים שיודעות איך לחגוג.
רוחות שהיינו שמחים לראות:די.ג'יי פרנקי נאקלז המנוח מרים את כל הקלאברים המתים שהכרנו. עולה לנו רק מלחשוב על זה.

מוזיאון האצ"ל

מה זה:מוזיאון האצ"ל בתש"ח הוא שמו המלא, והוא מנציח את לוחמי האצ"ל שנפלו בהגנה על העיר
למה כדאי:לוקיישן מושלם בפארק צ'רלס קלור בשורה הראשונה אל הים, מבנה שהוא קופסה שחורה הבוקעת מתוך הריסות בית ערבי, מטען פוליטי ולאומי לא מבוטל, מחיקת שכונת מנשייה, הקרב על יפו, רוחות מן העבר. יש כאן הכל.
רוחות שהיינו שמחים לראות:מנחם בגין. למה לא. בטח תהיה שיחה מעניינת.

סמטת עכו בנווה שאנן

מה זה:המקום הכי נמוך ושבור בתל אביב
למה כדאי:הרחוב משמש כמקום המרבץ הקבוע של רוחות רפאים בדמות בני אדם נפגעי סמים, מרבית תושבי הסביבה נמנעים ממנו כמיטב יכולתם, ואף אחד לא ישים לב לכמה רוחות רפאים אמיתיות שיעברו לגור בו. הקאבר המושלם. יתכן שאז הוא גם איכשהו יהיהפחותמקריפ ומבעית.
רוחות שהיינו שמחים לראות:זאת סמטה שלא תשמחו לפגוש בה אף אחד, סמכו עלינו.

כיכר רבין

מה זה:כיכר העיר הגדולה למרגלות בניין העירייה
למה כדאי:הכיכר ההיסטורית בדרך כלל נטושה לחלוטין (למעט האזור החביב של הבריכה האקולוגית ז"ל), וזה עוד לפני עבודות הרכבת הקלה שהשתלטו עליה והפקיעו אותה מהציבור. יש לה את האנרגיה הזאת של מקום שקרה בו דבר נורא (משהו עם ה-4.11, לא?), הפסל הקודר והמונומנטלי של תומרקין לא עוזר לווייב, וכעת היא עומדת עזובה ומנותקת ובשלה לחלוטין לפולטרגייסט שלה.
רוחות שהיינו שמחים לראות:מספרים שבלילות סחופי רוחות אפשר לשמוע בכיכר המהום עמום של קול בס גברי ועגמומי מפזם לעצמו את "שיר לשלום". אבל זה לא רבין, סתם איזה רוח זבלה שבאה להטריל.

• ❤ תל אביב
• האלווין
• פחד
• רוחות רפאים
• קולנוע עדן
• תחנה מרכזית תל אביב
• בית הקברות טרומפלדור
• כיכר אתרים
• דיזנגוף סנטר
• הבלוק
• פארק צ'ארלס קלור
• כיכר רבין
• נווה שאנן

בית זה מקום שגורם לך להרגיש בטוח להיות מי שאתה ולעשות מה שאתה אוהב.לכל בית יש חוקים, והחוקים של הבלוק, אלו שגרמו לי להרגיש בטוחה, הוכתבו בנאום בכניסה – זה שאומר, בין היתר, שיש מה לעשות אם מישהו חודר למרחב האישי שלך.אני מספיק זקנה לזכור גם את הזמנים שלפני ההנחיות בכניסה, אבל המונולוג הזה, שחזרו עליו אלף פעמים בלילה במשך יותר מאלף לילות, גרם לגברים מז'אנר "חודרים למרחב האישי" להיות יותר מודעים ולשים לב.

>>כל אחד בתל אביב צריך מקום שיהיה לו בית שני, כי על הראשון כבר ויתרנו
>>אתם תגידו, "וואו, זה כמו בצ'לסי". אני אומרת, לא, זו קריית המלאכה
>>הבית שלי הוא איפה שההיפ הופ נמצא. בדרך כלל זה בתל אביב

אם את בליינית בעיר הזאת, זה שינה כבר את האופן שבו נכנסת פנימה – בראש מורם, בכתפיים זקופות, הרשית לעצמך לתפוס את כל המקום שדרוש לך כדי לרקוד. כי את רצויה, כי היה חשוב שיהיה לך נעים וטוב, יותר חשוב מזה שיהיה נעים למי שנעים לו לרקוד צמוד צמוד אלייך.בשנים האחרונות היו גם שירותים שהוקצו לנשים בלבד והפכו למרחב ייעודי, שבכניסה אליהם ישב שומר כל הלילה ודאג שאף גבר לא ייכנס. אלו היו מעשים שאותתו לי כבליינית שמכבדים אותי, שהנוכחות שלי חשובה. זה נתן בטחון להגיע, ולהגיע גם לבד אם התחשק לי. המקום הזה נתן ביטחון שלקחתי לעוד מקומות בעיר ובעולם, שלמען האמת דווקא נתנו לי להרגיש שמסיבה היא ג'ונגל שחלים עליה חוקים של "אין חוקים" כי זו סיטואציה "משוחררת" או איזה חרטא בסגנון.

החוקים היו גם שמכבדים את הווייב. זה אומר שלא מוציאים טלפונים, לא מצטלמים ולא מסמסים, לא מייצאים את החווייה בזמן אמת. החוקים של הבית שמרו על הרוקדים ואפשרו לשמוח כמו ילדים בני ארבע, מוגנים, בלי שאף אחד ישפוט את החיוך המטומטם שלא יורד מהפנים ואת המילים העילגות שיוצאות מהפה. זה היה זמן לעשות רק מה שטוב לך, כל עוד זה לא פוגע באחרים. "רק מה שטוב לך" היה לפעמים להתלבש הכי זרוק ולפעמים בשיא הנצנצים, ולפעמים לבוא לרקוד עד הבוקר ולפעמים לבוא לרקוד רק בבוקר ולפעמים רק כמה שעות ולחתוך, ולהרגיש הכי בנוח ברחבה מפוצצת אנשים כי זה לא משנה. כל אחד הגיע כדי לעשות טוב עבור עצמו. אם היה שבוע חרא היית מחכה לסופש כדי לפצות את עצמך ואם היה שבוע מדהים אז הלכת לשם לחגוג.

>>אני לא טונה וגם לא אהוד בנאי. אבל בבארבי אני יכול לרגע להאמין שכן
>>אני תל אביבי כמו סניף טיב טעם. אני רוסי כמו סניף טיב טעם
>>לכל חלקי פרוייקט "הבית השני שלי"

כמו בבית, על הקירות של הבלוק מסומנים זכרונות של המון אנשים. הפעם שהקאת מאחורי הרמקול והפעם שנתת מחמאה והפעם שהצמדת מסטיק לקיר (סליחה) ולקחת אותו שוב רק כדי לגלות שזה מסטיק של מישהו אחר (מה שמגיע מגיע) והפעם שרקדת עם מישהו זר וחלקתם משהו מעבר למילים והפעם שניהלת שיחה שלא תצא לך מהראש והפעם שחיבקת מישהו לראשונה וכבר ידעת שאתם אוהבים.

כמו בכל בית בתל אביב, האנשים מהבלוק הפכו לשותפים שלך. אלה אנשים שהכרת לפעמים שם, אנשים שחלקו איתך את האהבה ואת המרחב ואת החוויה ואת הרגע. אלה האנשים ששמחת איתם יחד בדבר שאתם אוהבים יחד, שחלקו איתך את הלילות הכי יפים והפכו לחלק מתוואי האושר הפרטי שלך, וזה נשאר גם הרבה אחרי שארבע (או מאה) הקירות השחורים של הבית הזה ילכו לאלף עזאזל.בסוף בסוף, זה היה הבית השני שלי בעיר כי זה המקום שבו חייכתי הכי הרבה. ועכשיו אני הומלסית.

• הבועה
• ❤ תל אביב
• טיים אאוט סופ"ש // גיליון 918 // הבית השני שלי
• חיי לילה
• מועדונים
• הבלוק