יאסו סלוניקי. את היוונית שלנו אמנם למדנו משלומי סרנגה, אבל את האוכל היווני למדנו לאכול ממש כאן בתל אביב. כי עם מסעדה שמכינה עלי גפן ממולאים כבר 92 שנים, מאפה 12 האלים וברבוניות בשפע, גם כאן אנחנו יודעים להינות מאוכל יווני מצטיין. אלו המנות הכי טובות בתחום, למקרה ותרצו להרגיש בחופשה

>>הכי טוב להיות בבית. או לאכול במקדונלד'ס. זאת העיר של הפנר

עלי גפן ממולאים | אולימפוס

האמא של המסעדות היווניות בישראל ואחת המסעדות הוותיקות בארץ עושה את שלה כבר 92 (!) שנה ברציפות, בלי יח"צ ופסטיבלים. מה כן יש כאן? מבחר מסחרר של מנות ממיטב עדות הבלקן בדגש על יהדות יוון, ועלי גפן ממולאים לפנתיאון – חמוצים כהלכה, רכים ונימוחים במילוי אורז, עשבי תיבול וצימוקים ברוטב יוגורט ושמיר. קלאסיקה במיטבה. 38 ש"ח.
קרליבך 7

כדורי זוקיני | יאסו תל אביב

מאחורי הכותרת הפשוטה לכאורה מסתתר המאזה (מזאט, בתרגום משובש) המושלם, זה שמצליח גם ביוון לגנוב את ההצגה: קציצות זהובות, פריכות בחוץ ורכות בפנים, מקישואים, גבינת פטה ועשבי תיבול. הן מטוגנות בשמן עמוק ומוגשות עם קרם פלפלים ושמנת חמוצה, בניגוד מרקמים וטמפרטורות שעושה חשק לרקוד סירטאקי או לכל הפחות לשבור צלחת. 48 ש"ח.
הירקון 105

סלט יווני | קלמטה

סלט יווני טוב קם ונופל על איכות חומרי הגלם, ואת זאת מבינים היטב במסעדת קלמטה ביפו העתיקה. כשתזמינו כאן חוריאטיקי סלט, "סלט הכפר" בתרגום חופשי, יגישו לכם קערה עם עגבניות טריות ומלפפונים מוצקים חתוכים גס, פלפל ירוק ובצל סגול וזיתי קלמטה כשמעל מונחת פרוסה עבה של גבינת פטה. מומלץ בחום להזמין לחם כדי להספיג את המיץ שנקווה בקרקעית, שבעינינו הוא הדובדבן שבקצפת – פרט לנוף המושלם מהחלון כמובן. 50 ש"ח.
כיכר קדומים 10

מוסקה | אוזריה

באוכל אתני הנטייה שלנו היא להיצמד למקור, ובעיר יש כמה וכמה גרסאות מצוינות למוסקה, באולימפוס למשל. אך הפרשנות של שפית אביבית פריאל מחברת בין תל אביב לאתונה בשכבות ראגו בשר, ארטישוק ירושלמי ומלא פרמז'ן, כשאת הכול מכסה שמיכת בשמל אוורירית ונהדרת. 78 ש"ח.
מטלון 44

ברבוניות | שבתאי היפה

בטברנה שבין יפו העתיקה לנמל, במינימום פוזה ומקסימום פשטות שובת לב, מגישים את פאר המטבח היווני – ברבוניות מטוגנות עם פלח לימון בצד, כמו בטברנות של פיראוס. רק המחיר שונה, אבל נגד זה אין מה לעשות. 115 ש"ח.
הצורפים 38, יפו

סובלאקי קבב | אלבי

עם כל הכבוד לשווארמה, סובלאקי אמיתי זה דליקטס שלוקח בהליכה: קבב יווני עסיסי וקפיצי על פיתה עם עגבנייה ובצל חרוך על פיתה רכה שסופגת את המיצים והופכת בעצמה לתענוג מושחת. במקום צזיקי המנה מוגשת עם טחינה כדי לא להוציא לאוכלי כשר את הנשמה, אבל הקונספט כולו לגמרי מנצח. 76 ש"ח.
עולי ציון 6, יפו

מאפה 12 האלים | גרקו ביץ'

היוונים לא מאוד חזקים בקינוחים, אבל מה שכבר יש – מעולה. מאפה 12 האלים שמגשים בגרקו ראוי לשמו, מעטפת בצק פילו זהוב מטוגן ופריך ובתוכה פרוסה שמנמנה של גבינת פטה, כשמעל לכל מזלפים דבש, פרג ושומשום. איך זה מרגיש כשכל העסק המתוק-מלוח-לוהט-קראנצ'י מתפצח בפה, את זה נשאיר לכם לדמיין ורק נגיד שגם זאוס בכבודו ובעצמו היה מאשר. 62 ש"ח.
טיילת שלמה להט 17 (חוף פרישמן)

• אוכלים שותים
• אוכל יווני
• מסעדות יווניות
• גרקו
• אלבי
• אוזריה
• קלמטה

>> זה כמה שנים שיוון הופכת ליעד הכי נחשק של הישראלים. איי יוון הם המפלט החלומי והניתוק המושלם. ספר חדש,"סיפור אהבה, מסע באיי יוון", מציע מבט אישי ומסלולי טיול ב-23 איים יוונים. הסופרת והעיתונאית אבירמה גולן ובן זוגה איש התקשורת שמוליק שם טוב לוקחים אתכם למסע בלתי נשכח ב-370 עמודים עשירים במסלולים, סיפורים, המלצות, מפות ותמונות. לקראת האביב הם שלחו לנו כמה המלצות קולינריות, תפריט טעימות צנוע ואיכותי למאות האלפים שיגיעו השנה ליוון. ואתם אפילו לא צריכים גזור ולשמור, רק לקחת איתכם את הספר

>> ביחד ננצח: שידוכי הקפה ומאפה הכי טובים בתל אביב
>> השף שחזר מבנגקוק כדי לכתוב אנציקלופדיית אוכל תאילנדי

הטרנד של השנים האחרונות באיי יוון הוא מסעדות גורמה. טברנות משפחתיות מזמינות שפים ידועים מאתונה לעונת הקיץ ואלה מגיעים לאיים הקטנים, מחליפים את התפריט המסורתי במנות שף מתוחכמות, מעוצבות ויחסית לנהוג ביוון – גם קטנות ויקרות.בחלק מהמסעדות החדשות האוכל נפלא. אתה נכנס למסעדת איים פשוטה ומגלה מסעדת שף מפתיעה. יש גם מקומות שבהם התוצאה מאכזבת, השף שעיצב את התפריט כבר נעלם, אם המשפחה הבשלנית מתקנת את המנות לפי טעמה והתוצאה לא תמיד מלהיבה.

יותר מעשרים שנה אנחנו מבקרים באיי הים היווני. בחלקם חיינו תקופות לא מבוטלות. עברנו כ-70 איים ואכלנו במאות מסעדות יווניות. לכל קבוצת איים מאכלים אופייניים וסגנון הכנה ייחודי. בכל מסעדה משפחתית מוכנים לגלות לאורחים הנלהבים את הסוד של סבתא שעומדת במטבח מאז שהיא זוכרת את עצמה.האמת היא שדווקא רוב המסעדות המשפחתיות האלה הן פשוט מעולות. קשה ליפול עם אוכל באיים. לקראת נסיעתכם הקרובה (וגם אם אתם לא נוסעים – שווה לחלום) הנה חמש המלצות למסעדות בחמישה איים יוונים קטנים.

"הקנקן" של דימטריס (ובנו) // האי לרוס

אם תצליחו להגיע לאי היפהפה לרוס (ואנו ממליצים בחום לעשות כל מאמץ) הדבר הראשון שתעשו אחרי שתניחו את המזוודות במלון הוא לקחת מונית למסעדה "או קאראפלס" (הקנקן), הממוקמת על נקודת התצפית היפה ביותר באי. דימיטריס, השף והבעלים גדל הגוף, יקבל אתכם במאור פנים ואם יתמזל מזלכם (או תזמינו כמה ימים מראש) גם יושיב אתכם במרפסת המשקיפה על מפרץ ורומוליתוס. אין נוף יפה מזה בזריחה ובשקיעה. בלילה זרועים בחשיכה אורות התרנים של עשרות המפרשיות הגדולות והקטנות העוגנות במפרץ.
דימטריס מבשל בעצמו ויש אצלו הכל: דגים, בשר, פירות ים, מנות מיוחדות וכמובן יין טוב. אל תבואו לזמן קצר. ארוחה של שעתיים תעליב את המארח. תנו לעצמכם לטעום את מעדני הבית, שתו הרבה יין וצאו מהמקום רק כשדימטריס והצוות החביב שלו מתחילים לקפל את הכיסאות.

"לזארקיס" // האי קסטלוריזו

ספק אם תצליחו להגיע אל האי הקטן והמרוחק קסטלוריזו. צריך לטוס לרודוס ומשם לקחת מעבורת או מטוס קטן. מסע לא קל אבל מסעדת לזרקיס מצדיקה את המאמץ. שייטים, לעומת זאת, מכירים את האי היטב. הוא הדרומי ביותר בין הדודקנזיים ופותח כל הפלגה מהארץ ליוון.על הרציף הקטן במרכז המפרץ היפה ביותר ביוון תזהו את שיח הבוגנוויליות האדום המכסה את הסככה. השולחנות הכחולים עם המפות הלבנות מוצבים על קו המים ובשעת האוכל תצפו בצבת הים הענקית וצאצאיה במי התכלת הצלולים.
יורגוס לזרקיס והצוות שלו יטפלו בכם בתשומת לב ובאהבה. גם כאן עדכנו התפריט בשנים האחרונות והוא אירופי ומהודר יותר, אבל לא מוותר על האופי היווני המובהק האופייני לקבוצת האיים הזאת: צלפים בסלט היווני, שרימפס זעירים שנאכלים כמו פיצוחים, תמנון על הגריל ועוד. לזרקיס יהפוך בעצמו את הדג שהזמנתם על הגריל ויוסיף לו רוטב חמצמץ מעודן.האחות מבשלת, האח עוזר בהגשה, האם הקשישה מטאטאה מחמש בבוקר כל גרגר אבק, ואשתו של יורגוס משגיחה על עיצוב הסככה הלבנה. האווירה נפלאה, מיוחדת במינה. והאוכל? נו באמת. כמובן.

"פוסידון" // האי פורוס

פורוס (לא להתבלבל עם פארוס) הוא אי קטן, קרוב יחסית לאתונה. אפשר להגיע אליו ברכב דרך היבשת או במעבורת מפיראוס. זהו אי מקסים עם מסעדות מצוינות. השייטים, כמונו, עוגנים בדרך כלל בצד הצפון-מערבי, לאורך רציף האבן המתעקל עד לנמל המעבורות.המבינים ובעלי הניסיון יורדים מיד לאחר שעגנו ומזמינים מקום במסעדת פוסידון הצמודה לרציף. זוהי מסעדה משפחתית שהפכה למסעדת גורמה מעולה עם מנות שמשלבות את טעמי יוון עם אלה של איטליה (כולל למשל קינוח לימונצ'לו קפוא, מעדן ממש).
כשתשבו מתחת לסככה האלגנטית ורחבת הידיים של המסעדה תוכלו לראות איך השייטים נכנסים למפרץ ועוגנים לקראת הערב, ומאחוריהם השמש שוקעת לאט אל תוך הים. בינתיים יגיעו המנות: חורטה (מעין תרד בר שגדל בהרים), תמנונים וקלמרי נהדרים, סלטים מתובלים בדייקנות מופלאה, פסטות משובחות עם פירות ים ומנות אחרונות מצוינות. בעונה המקום מלא תמיד עד אפס מקום, ואף על פי כן השירות תמיד מעולה והמנות – הנאה צרופה.

"פארוס" // פיתגוריון, האי סאמוס

פיתגורין (עירו של פיתגורס) היא העיירה המקסימה באי הגדול סאמוס. המעגן מלא במסעדות מצוינות, וברים משובחים והאווירה היא של קרנבל תמידי. לכו בכיוון צפון-מזרח לאורך המעגן, המשיכו בשביל העפר המוביל למרינה החדשה ועצרו במסעדה האחרונה במפרץ. זוהי "פארוס", מסעדה משפחתית על המפרץ. אפשר להזמין את המנות לכיסאות הנוח ושולחנות האוכל ממש על קו המים.
הכל מוגש כאן בשפע ואסתטיקה שמעלים חיוך בלתי נשלט של שלווה והנאה: שרימפס עשויים בדיוק במידה הנכונה ותלויים על שיפוד מעוקל, קלמרי ממולא שרובץ בנחת על פירה או אורז נהדרים, עוף בעטיפת פירורים שכל נגיסה ממנו נמסה בפה – והשירות פשוט עילאי.אחרי האוכל (גם בלילה) ובתנאי שלא שתיתם יותר מדי, רדו באיטיות למים והיכנסו לטבילה מרגיעה. המים צלולים וחמימים בעונה, הירח מספק לכם תאורה מושלמת, וכן, מה כבר רצינו?

"שירוקו" // האי נאקסוס

אם לא הייתם בנאקסוס פשוט עלו על טיסה מאתונה ותגיעו. אי גדול, יפהפה ועם חופי זהב נפלאים. העיר המרכזית, חורה, היא עיר הנמל ומרכז הבילוי של התיירים. המסעדות ברובן ממוקמות על רציף הנמל ורובן מלכודות תיירים. המסעדה "שירוקו" נמצאת דווקא באזור המגורים והחנויות, במרכזה של כיכר קטנה. כיסאות המסעדה עומדים על המדרכה ומתחת לסככה במרפסת.

לכאורה, שירוקו היא מסעדה יוונית רגילה. למעשה, המטבח של הוא "פוליטיקי קוזינה", המטבח של קונסטנטינופול, הבישול הייחודי של היוונים שחיו במשך מאות שנים באסיה הקטנה. הפליטים היוונים שגורשו מטורקיה בשנות העשרים של המאה שעברה הביאו איתם את הבישול המעולה הזה והוא נחשב מאוד באזורים רבים של יוון.כל מנה שתצביעו עליה בתפריט תהיה בחירה נכונה. הכל טעים-טעים. אנחנו ממליצים לא לוותר על הצוזוקקיה (קציצות הבשר ברוטב עגבניות אדום), מנה קלאסית שמשלבת את הטעמים הטורקיים עם המיומנות היוונית. בספר שלנו תוכלו למצוא גם את המתכון של המנה הנפלאה הזאת. בתיאבון!

>> עוד על 23 איים יוונים, מסלולי טיול, מתכונים, תרבות ומיתולוגיה בספרם של אבירמה גולן ושמוליק שם טוב: "סיפור אהבה – מסע באיי יוון":לרכישה ישירה באתר הקליקו כאן. להשיג גם בחנויות הספרים

• אוכלים שותים
• יוון
• אוכל יווני
• מסעדות יווניות
• מסעדות מומלצות
• חו"ל

אין הרבה מסעדות יוונית בתל אביב. אולי זה כי אנחנו גם ככה קרובים מדי למקור, ואולי האוכל היווני לא באמת קורץ לישראלים כמו שהיינו רוצים, אבל המציאות לא משקרת – לרוב כשיוון מגיעה למטבח הישראלי, זה באיזה חאמרה, כולל המון אוזו, מוזיקה חגיגית ופאסון. אבל האוכל עצמו? רובו נשאר בצד, כשמדי פעם יש מקום כמו גרקו, שהופך את יוון לאופי שלו. לכן הופתענו לגלות יום אחד בוולט מקום שקורא לעצמו "סובלנקי יווני", ומציע מנות מגולגלות בסיסיות בעיצוב מדוקדק.

>>אוכלים אחרת: 6 מסעדות עם טוויסט מפתיע שנפתחות עכשיו

הדבר הזה היה חשוד קצת, שככה משום מקום נולד מותג. רק אחרי שחיטטנו קצת בכתובת ובתמונות הבנו שבעצם מדובר בסניף רפאים של גרקו ביץ', שלוחת חוף הים של גרקו. עכשיו, במקום להציע משלוחים מגרקו, הם מיתגו מחדש את הסובלקי והגירוס, וארזו אותו למשלוח זריז. ובתור אנשים שכבר אכלו את הסובלקי והגירוס הזה, אנחנו שמחים שהוא מגיע רחוק יותר, בין היתר בזכות הפיתה הנהדרת והאוורירית שעוטפת את המנה. זו אמנם לא מנה גדולה פיזית, אבל בהחלט טעימה ומספקת, וכזו שבאמת מנסה להביא את אוכל הרחוב היווני לארץ באופן האותנטי ביותר. כלומר, אותנטי עד שהם שמים נקניקיות. היי, אנחנו לא נגד, רק אומרים…

מנה מומלצת?זה מאוד תלוי באיזה מוד אתם, בדיוק כמו בעל-האש ישראלי – אבל אם תרצו ללכת על בטוח, קחו גירוס עגל וכבש מגולגל (54 ש"ח), ותחגגו כמו האלים היווניים.
יש אופציה לטבעונים?גם אתם יכולים להרגיש כמו ביוון עם סובלקי קציצות זוקיני (52 ש"ח) מגולגלת בפיתה יוונית עם ירקות טריים ורטבים לבחירה (יש טחינה, אבל הסקורדליה זה זהב לחובבי שום).
איך מזמנים?בוולט
ואם לא בא לי? טוב בסדר, אתם בטח תמצאו משהו מצוין ברשימתהמשלוחים הכי טובים בתל אביבשלנו.

• מה מזמינים היום
• יוון
• מסעדות יווניות
• גרקו

1. קארנל פלורנטין

האם יש מקסיקנית החדשה שמאיימת לשבור את שוק הטאקו? אם הסיפור הזה היה מתרחש בארץ המוצא של הטאקו, הוא היה יכול להיות פתיח לדרמת פשע סוערת. אבל אנחנו לא במקסיקו סיטי, אנחנו בסך הכל בפלורנטין. אבל קארנל, שהתמקמה לאחרונה בתחילת רחוב פרנקל, רוצה להביא את מקסיקו האמיתית לתל אביב, על כל המשתמע מכך – טורטיות תירס אמיתי בעבודת יד שמוכנות במקום, פיקנטיות שלא מתנצלת, מרגריטות קפואות לריענון הקיץ וגם, לא פחות חשוב, מחירים ששואפים להתקרב למקסיקו. כרגע רק שואפים (בוריטו בין 35 ל-48 ש"ח? ספרו לנו עוד), אבל זו התחלה.עוד פרטים? נו, בבקשה

2. פיפטי וואן

השף בר ישראל רק בן 31 וזו המסעדה הראשונה שלו, אבל זה לא מונע ממנו להצהיר שפיפטי וואן, המקום החדש שקם על חורבות מפגש אסי, יהיה המקום ש"יביא את איטליה לתל אביב". רגע, מה, פשוט ככה? חשבנו שכבר לא מעט שפים הביאו את איטליה, או לפחות חתיכה קטנה וטריה ממנה לפה. אבל למרבה המזל, מאחורי ההצהרה הבומבסטית של ישראל עומדת פסטה טרייה שפשוט קשה להתווכח איתה . תאמינו לנו, ניסינו. אין שום ספק שהפסטה נעשית ביד מיומנת, והיא אכן נפלאה ממש. בתפריט, שנמצא כעת בימי הרצה (וכך גם המחיר), תמצאו מגוון פסטות איטלקיות מסורתיות עם טאץ׳ מקומי מסקרן.כל מה שאתם צריכים לדעת עליה כאן

3. גרקו הכשרה

מסעדה יוונית? כשרה? אתם שואלים ובצדק. אוכל יווני הוא הכל חוץ מאשר כשר. סובלאקי למשל, אוכל הרחוב המקומי מבשר חזיר בפיתה עם צזיקי הוא דליקטס שכל שומר כשרות יתרחק ממנו כמו מאש. מכאן אפשר להבין את הגבות שהתרוממו במערכת למשמע הידיעה על גרקו הכשרה שנפתחת באזורי ח"ן, בשכונה חילונית למהדרין. הנ.צ. מוכר וידוע – זהו אותו חלל שלפני שנה נפתח בו שילוב של אוזריה ומעדנייה יוונית ולפני כן איכלס את גרינברג סאן (אסיאתית שלא האריכה ימים) ולפני כן את גרינברג ביסטרו הזכור לטוב. אבל גרקו הכשרה נוטלת מהמטבח היווני המסורתי את אלמנט הבשר ומתמקדת בדגים ומוצרי חלב, ונראה שזה עובד לה. אחרי הכל, אם בגרקו לא היו יודעים בדיוק מה הם עושים, ספק אם גרקו הכשרה הייתה כבר המסעדה השמינית (!) של הקבוצה.אתם אוהבים פרטים אז קחו עוד

• אוכלים שותים
• מסעדות איטלקיות
• אוכל מקסיקני
• מסעדות יווניות

לאורך שלוש שנותיי כמבקר אוכל רחוב ביקרתי לא פעם במסעדות של צביקי עשת. טעמתי אתמשלוח-תקופת-הקורונה המצוין של גרקו, וגם ביקרתימנות הרחוב של גרקו ביץ, שסיפקו גרסה בפחמימה למנות המוכרות של גרקו. זה לא במקרה – עשת בנה לעצמו אימפרייה קטנה סביב המסעדה היוונית שלו ממתחם גרינברג, ולא מפסיק להמציא מחדש את הגלגל של עצמו. מאז פתח את מתחם גרקו ביץ, נראה שהוא עושה כל מה שביכולתו כדי להביא הברקה, ואחרי הגירוס והסובלקי, הגיע תורה של… הפיצה? רגע, מה?

אז כן, לפני כמה ימים דיווחנו לכם על השקתה של "פיצה יוונית" (או, אם תרצו, הפיצה של גרקו) – שילוב מקורי לחלוטין בין המאכל האיטלקי האהוב לטופינג מהמטבח היווני. אם תבקשו כזה ביוון יסתכלו עליכם כמו על משוגעים, ואם תבקשו כזה באיטליה תקבלו צו גירוש וכנראה גם מכות. זה שילוב שרק החוצפה הישראלית של עשת יכולה לייצר. ואני אוהב חוצפה בכל הנוגע לאוכל. ובכל זאת, קצת חששתי ממה שהולך לבוא.

אני כבר יודע שכל הקטע של המטבח של גרקו הוא אוכל שעשוי לעילא, עם תחושה קלה של מטבח המוני שמכין מנות בכמויות. זה ממש סבבה מבחינתי, בטח ברמת הפיצה, אבל מה שדאגתי ממנו הוא דווקא החלק של הלהמציא מחדש. איכשהו תמיד כשממציאים פיצה מחדש שוכחים את אחד מהרכיבים, והכל הופך למעיין פוקאצ'ה מפוארת. אין לי בעיה ספציפית עם פוקאצ'ה, אבל אם הזמנתי פיצה, אני מצפה לפיצה. לא לגרסה מצומצמת עם איזה תוספת מתחכמת.

בגריק פיצה קל מאוד להזמין – אין אופציות להרכבה עצמית, אלא רק 15 סוגי פיצות שונות, להזמנה בגודל מגש שלם (88-128 ש"ח), או בגודל חצי מגש (48-68 ש"ח). הזמנתי שלושה חצאים, ורק כשהגיעו הבנתי את גודל הטעות. אני אדם אחד, הם שלושה, זה כמעט ולא הוגן. אבל היתרון הגדול ביותר שלהם – אני מדבר על הפיצות, כן? – היה חצי פיצה בריונית ושרירנית שנקראה "פיצה גירוס" – בצק פיצה מצופה בבשר פרגית בתערובת תבלינים יוונית, רוטב עגבניות, בצל מקורמל ופטרוזיליה. זה לא רק היה התיאור, אלא הכמות – מעולם לא נתקלתי בכזו כמות של בשר על פיצה. זה לא תוספת, זה העיקרית. זה תחליף לגבינה. זה לאפה שווארמה שלמה שמפוזרת על חצי פיתה.

המשקל הכבד של הפיצה הזו אמנם הכה בי ללא רחם – רבע ממנה מילא אותי, אדם שלרוב שובע בסלייס השביעי – אבל לא תכננתי להפסיק, כי מולי עמדה חצי פיצה סקורדליה ופטריות, שזה שילוב מילים פשוט יפהפה בין פיצה, תוספת מצוינת לפיצה וממרח שום-שקדים יווני שהייתי מוכן להחליף את החומוס עבורו (סתם, לא, אבל הוא טעים). רק כשראיתי אותה הבנתי שזו פיצה שאכן נפלה למחוזות הפוקצ'ה המתוחכמת, וזה באמת קצת מבאס כי למרות שזה טעים, היה אפשר יותר טוב. הסקורדליה מתפקדת בתור רוטב אומאמי טעים (חסר יותר שום לטעמי, אולי שום קונפי יקפיץ פה את הטעם), אבל היעדרה של גבינה, או תחליף לה, השאיר את הסיפור באזורי הפוקצ'ה שאוכלים בחתונה לפני הטקס. זה כיף, אבל כפיצה זה מפוספס, במיוחד כי גבינה טובה היתה משתלבת כאן נהדר.

דווקא האופציה השלישית היתה הפוכה לגמרי – פיצה סלסיצ'ה, עם נקניקיות יווניות, דבש מקורמל, צ'ילי, רוטב עגבניות וגבינת קפלוטירי. בניגוד לאחרות, זו פיצה שהיתה פיצה. רוטב – צ'ק. גבינה – צ'ק. נקניקיות יווניות – מה זה? לא, באמת, מה הופך נקניקייה ליוונית? כי אלו היו פשוט נקניקיות די רגילות, טעימות אמנם, אבל לא שום דבר שלא הכרתי מהסופר. הן היו תוספת נחמדה לפיצה שהיתה בסך הכל נחמה, אבל שום דבר יוצא דופן. במקומות בהם נכח הצ'ילי והדבש (ולמען האמת, לא היו יותר מדי כאלה) היא גם היתה באמת טעימה, למרות שכנראה עדיף לכם לבחור משהו יותר הרפתקני.

המקצועיות של גרקו ניכרת בבירור מכל ביס בליין הפיצות החדש שמגיע מהבית היווני. קשה לומר הפיצות האלה באמת יווניות, ועוד יותר קשה לקרוא לגרסאות הפוקצ'ה האלו פיצה – אבל עם כמה דיוקים (בחייכם, תביאו גבינה עם הסקרודליה) וכמה יצירות מצוינות (אני רוצה לחיות למשך שבוע על פיצה גירוס), יש פה דבר חדש, חוצפה ישראלית על מגש מרובע. וזה כיף שיש אופציות כאלה, כל עוד לא בא לכם פיצה אמתית.

• אוכל רחוב
• אוכלים שותים
• פיצה
• אוכל יווני
• גרקו מטבח יווני
• מסעדות יווניות