הסצינה שהכי זכורה לי מלהיט הפשע של נטפליקס מהעשור הקודם, "נרקוס", היא סצינת המוות של פאבלו אסקובר. הרגע שבו הוא נורה על גגות העיר מדיין היה הרגע בו הסדרה נגמרה. לא חשתי שום צורך לראות את העונות שבאו אחריה. הרגשתי שקיבלתי סיפור שלם שמסופר היטב מכל הזוויות וזה הספיק לי. חשבתי שאחרי ש"נרקוס" הגיעה לסיומה, נטפליקס יעזבו את שוק ברוני הסמים הדרום אמריקאי במנוחה, אבל לא. אנדרס באיז, שהביא את סיפורו אסקובר לנטפליקס, חזר עם "גריסלדה" ועם ליהוק מפתיע ביותר לתפקיד סנדקית הקוקאין של מיאמי – סופיה ורגרה.

>> ראינו את העתיד: אלה הסדרות החדשות הכי שוות בפברואר
>> מה ראינו בלילה: 5 סדרות ומאסטרפיס שהחזיקו אותנו ערות השבוע

גריסלדה בלאנקו הייתה אחת מסוחרות הסמים הגדולות במיאמי של שנות השמונים, והסדרה היא סיפור קלאסי של "עלייתה ונפילתה": בשנות השמונים המוקדמות בלאנקו בורחת מקולומביה לאחר שהיא רוצחת את בעלה, ומגיעה למיאמי עם שלושת ילדיה וכל מה שיכלה לקחת מהבית, כולל קילו קוקאין קולומביאני. גריסלדה מנסה להיכנס לסצנת הסמים המקומית ונתקלת בגברים ששולטים בשוק ביד רמה ומונעים ממנה להתקדם. במהלך העלילתי גריסלדה מבינה שתצטרך לפתח את היצר האלים שבה ומגלה שהצלחה מהסוג הזה לא שורדת הרבה זמן.

הבעיה היא ששום דבר מכל זה לא מדויק היסטורית. אין הרבה יצירות המבוססות על סיפור אמיתי המצליחות להישאר נאמנות במאה אחוז לאמת, זה נכון. אבל במקרה של גריזלדה יש הרבה יותר מדי אי דיוקים. בואו נתחיל מהליהוק של גריסלדה, הליהוק הבעייתי היחיד בסדרה. לאורך רוב העונה סופיה ורגרה מפגינה יכולות משחק שטרם נראו ממנה, ומצליחה במפתיע להחזיק את הסדרה בעצמה. גריסלדה בגילומה היא אישה חכמה עם אינסטינקטים חדים, והיא לא סתם הופכת יום בהיר אחד לברונית סמים בסדר גודל אסקוברי. היא בונה את האימפריה שלה ביד אומן הופכת לשם כל כך מפחיד, שהסדרה אפילו נפתחת בציטוט של אסקובר: "הגבר הכי מפחיד שפגשתי הוא אישה. קוראים לה גריסלדה בלאנקו". אבל סופיה ורגרה מתקשה להיות מפחידה.

כל בר דעת שצופה בתוכנית יחפש מיד את גריסלדה בלאנקו באינטרנט ויגלה שאין כל חוט מקשר בין בלאנקו ובין הדמות שמגלמת ורגרה. את גריזלדה האמיתית אני יכול לדמיין שיכורה מכוח ומנופפת באקדח מוזהב במסיבה. זה יהיה מפחיד ומאיים. ורגרה פשוט נראית מסטולה ומעוררת רחמים. השימוש ביופי של ורגרה, למרות הנסיונות לשבש אותו באיפור, רק פוגע באמינות הסדרה. כשאחד מסחרי הסמים הגדולים של מיאמי אומר לה שהיא מפחידה אותו – אני לא מאמין לו.

בכל זאת יותר מדי לוהטת. "גריסלדה" (צילום: יח"צ/ נטפליקס)

חוסר האמינות הזה לא מגיע משום מקום. השורש של הבעיה היא בכתיבה. נדמה שיוצרי הסדרה החליטו לוותר על היצמדות לעובדות והפכו את הברונית המפורסמת למשהו שלא בטוח כלל שהייתה, לצורך הגברת הדרמה. אין בעיה עם זה שלוקחים אדם ומבססים עליו סדרה, אבל לרוב כשקורה דבר כזה ממציאים דמות אחרת עם אירועי חיים בהשראת סיפור המקור. אם זה מה שהם רצו לעשות, אולי לא כדאי לקרוא לסדרה "גריסלדה". ורגרה מדהימה כשהיא משחקת בווליום נמוך, אבל כשצריכה להיות דרמה, יש הרבה יותר מדי ממנה, במיוחד בשני הפרקים האחרונים שגם כך הרגישו דחוסים מדי. למעשה, סיום הסדרה נראה כאילו מישהו ממש מיהר לסיים ולדחוס הכל כדי לזכות בטייטל היוקרתי "מיני סדרה".

לאורך כל העונה מצטברת התחושה שיש הרבה יותר מדי דברים שלא ראינו ושאנחנו חייבים לראות כדי להבין, זה כנראה מה שקורה כשרצים בספרינט אל קו הסיום, אבללמזלנו, למרות כל האמור, "גריסלדה" היא סדרה די טובה על מישהי שמבוססת באופן מאד חופשי על גריסלדה בלאנקו, אבל היא ממש לא על גריסלדה בלאנקו. סופיה ורגרה מצטיינת במפתיע, במיוחד כי במשך שנים השתמשו בה רק בתור אתנחתא קומית לטינית מהלכת, וכאן היא מפגינה יכולות משחק שמחזיקות את הסדרה.

זה גם בטח לא מזיק כשיש קאסט מוכשר של שחקנים כמו אלברטו גוארה שמשחק את דאריו (המתנקש שמתאהב בה), מרטין רודריגז שמשחק את ריבי ועוד רבים אחרים. הסדרה מצולמת טוב, הפסקול שלה מעולה, רק חבל שהיא לא החליטה אם היא מבוססת על סיפור אמיתי או ממציאה משהו חדש. לפאבלו אסקובר זה לא היה קורה.

• ביקורת טלוויזיה
• המסך
• נטפליקס
• סדרות מומלצות
• נרקוס

דיסקליימר: השימוש בסמים אינו חוקי ואינו מומלץ. השימוש בסמים מתחת לגיל 18 מסוכן במיוחד ועלול להוביל לפגיעה בהתפתחות המוחית. אנו מפצירים בקוראינו להסתמך על מידע מהימן ועובדות ולנהוג בצורה מושכלת ואחראית

מי שעוקב אחרי המדור באדיקות אולי שם לב שיש לי חיבה מסוימת לסמים, כמעט לכל חומר שאני כותב עליו יש מקום חם בלב שלי. זה לא המקרה עם קוקאין, חומר שיש לי אליו אנטי בלתי מוסבר מאז ומתמיד. על אף אינספור הזדמנויות, טרם יצא לי להתנסות בו בעצמי, אני אפילו נמנע מכך אקטיבית. אבל קוקאין הוא לא סתם עוד סם, הוא סוג של אגדה, גדול מהמציאות. הוא הסם הלא חוקי השני הכי פופולרי בעולם אחרי קנאביס, עם אינספור סרטים וסדרות, דוקומנטריות ועלילתיות, שנעשו עליו ועל העולם סביבו. על אף המחיר הגבוה והאיכות הנמוכה הוא עדיין שומר על הפופולריות שלו, או לפחות עשה זאת עד לא מזמן. השבוע אני אנסה לשים את האנטי שלי בצד ולהבין מה אנשים כל כך מוצאים בו, מאיפה הוא מגיע, לאן הוא הולך, ומה הוא עושה לנו בדרך.

מאיפה הוא מגיע

ההיסטוריה של הקוקאין עשירה וענפה, אז בואו נעבור עליה בקצרה – קוקאין הוא החומר הפעיל בצמח הקוקה (ובצמח אחד נוסף לפחות) הגדל באופן טבעי בדרום אמריקה. צמח הקוקה נמצא בשימוש מסורתי על ידי תרבויות שונות בדרום אמריקה כבר מעל 1,000 שנים, באופן שמזכיר מאוד את השימוש בגת. עלי הקוקה היו כלי חשוב עבור האנשים שהתגוררו בהרי האנדים משום שהם סייעו לגוף שלהם להתמודד עם אוויר ההרים הדליל. כשעלי הקוקה הגיעו לאירופה, האירופאים ניסו להוסיף אותם למשקאות כמו יין, וכמובן לקוקה קולה, שבמתכון המקורי שלה הכילה עלי קוקה. הקוקאין כחומר פעיל בודד לראשונה ב-1879, ומהר מאוד התגלה בתור חומר ההרדמה המקומית הראשון (לכן הוא מאלחש לכם את האף), וכל חומרי ההרדמה המקומית האחרים פותחו בהשראתו.

לפני שהוא הוצא מחוץ לחוק היה ניתן להשיג אותו במגוון צורות שונות – מסיגריות, דרך אבקה ועד נוזל מוכן להזרקה. הבלש האגדי שרלוק הולמס, הגיבור בספריו של ארתור קונאן דויל, נהג להזריק לעצמו קוקאין כדי להפיג את השעמום. גם זיגמונד פרויד, אבי הפסיכואנאליזה, היה חובב קוק ידוע ואף פרסם ב-1884 את Über Coca, סקירה מפורטת ומעמיקה של השפעותיו של הקוקאין על האדם. פרויד לא היה לבד ומלבד השימוש בו כחומר להרדמה מקומית, קוקאין היה פופולרי בקרב רופאים רבים גם בשעות הפנאי. לאחר הוצאתו מחוץ לחוק, קוקאין עדיין נשאר חומר פופולרי בכל שכבות החברה, כאשר הוא שומר על ארשת של יוקרה שהפכה אותו לפופולרי במיוחד בקרב המעמדות הגבוהים.

תחת המלחמה בסמים של 50 השנים האחרונות, נראה שהקוקאין רק הלך והתחזק. שווי הקוקאין שנמכר ברחוב בארה"ב לבדה נאמד בעשרות רבות של מיליארדי דולרים, וכשמדובר בכל כך הרבה כסף תמיד יהיו יזמים אמיצים שירצו להרוויח. מי שצפה ב-Narcos כבר יודע שההיסטוריה של הקוקאין בחצי המאה האחרונה מלאה בסיפורים על קרטלי ענק, שחיתות בקנה מידה בלתי נתפס, ומאות אלפי הרוגים ברחבי דרום ומרכז אמריקה. על פי הערכות, הקרטל הקולומביאני של פאבלו אסקובר המפורסם היה מכניס כ-70 מיליון דולר ביום כשהיה בשיאו, קרוב ל-150 מיליון דולר במונחים של היום. על אף המלחמה העיקשת של ארה"ב והעולם כולו כנגד התופעה, צריכת הקוקאין העולמית עדיין נמצאת בעליה מתמדת.על פי הערכות, בשנת 2019 כ-20 מיליון איש ברחבי העולם השתמשו בקוקאין, זאת ביחס לכ-18 מיליון ב-2018.

מה הוא עושה לנו

"שמחה ואופוריה מתמשכת, אשר בשום אופן לא שונה מהאופוריה הרגילה של האדם הבריא. אתה חווה עלייה בשליטה עצמית בחיוניות, וביכולת לעבוד. במילים אחרות, אתה פשוט נורמלי, ועד מהרה קשה להאמין שאתה תחת השפעה של סם או תרופה." – זיגמונד פרויד, מתוך Über Coca

בפשט, קוקאין הוא חומרממריץ, עם כל מה שזה מביא איתו. הוא מעורר אופוריה, ממלא באנרגיה, מעלה את הביטחון עצמי, ועל הדרך גם מחרמן. אבל כנראה שהפופולריות הגדולה שלו, לפחות בסצינת הלילה התל אביבית, לא מגיעה דווקא מהעלייה ביכולת לעבוד, אלא בעלייה ביכולות החברתיות. הביטחון העצמי עולה, החרדות החברתיות פוחתות, ועל פי סיפורים של משתמשים, יש משהו בקוק שפשוט עוזר לנקודות במוח להתחבר טוב יותר בשיחה. אבל זה לא רק ההשפעות הסובייקטיביות של החומר, כמו פשוט התפקיד שהוא תפס במשחק החברתי. "רוצה באמפ/שורה?" כבר הפך מזמן לשורת פתיחה לגיטימית במועדון אפלולי. חבורות של זרים מתחברות סביב השימוש בקוק ומנהלות שיחות עומק אל תוך הלילה, יוצרות חברויות אמת אד הוק שרובן מתפוגגת עם השפעת הקוק, אבל מרגישות אמיתיות לחלוטין במהלכה. בתוך הניכור והבדידות של העיר הגדולה, הקוק מספק לנו גשר שמאפשר לנו להרגיש שאנחנו לא לבד, גם אם זה רק לרגע.

על אף ההשפעות החיוביות, הקוקאין גם גובה מחיר. הביטחון המלא המופרז יכול לגרום להתנהגות לא אחראית ולעתים אף מסוכנת, במקרים מסוימים גם לתוקפנות והתנהגות אלימה. את הימים שאחרי בינג', או סתם סשן קוק יפה, מלווה תחושה של אפרוריות וריקנות, ככל הנראה כתוצאה מריקון מאגרי המוליכים העצביים שאחראים לתחושה הנעימה במהלך ההשפעה. הוא גובה גם מחיר מהגוף, בין אם זהפגיעה בריריות האףעקב שימוש מאסיבי, ובין אם בהשפעה הקשוחה שיש לו על הלב – הוא מעלה בצורה משמעותית את הסיכון להתקף לב, שבץ, ושאר אירועים לא נעימים.

השילוב הפופולרי של קוקאין עם אלכוהול גורם לייצור של קוקאתילן בכבד, חומר אופורי יותר מקוקאין, אבל גם נחשב רעיל יותר ללב. מצד שני, בתקופה שבה קוקאין היה חוקי, לא מתועדת עלייה באירועים לבביים, גם לא בקרב רופאים שהיו מכורים אליו. ב-1995 אמור היה להתפרסםהמחקר העולמי הגדול ביותר בהיסטוריה על שימוש בקוקאין, אבל בכיר אמריקאי בארגון הבריאות העולמי (שבין היתר היה חתום על המחקר) מנע את פרסומו משום שהנתונים שהוצגו בו הציגו את הקוקאין באור חיובי מדי. הדו"ח המלא נגנז, כך שאין לנו דרך לדעת מה היו הממצאים וכמה מהם סותרים את הדברים שציינתי לעיל.

לאן הוא הולך

עם זאת, נראה שהפופולריות של הקוקאין נמצאת בירידה. מדובר באחד הסמים היקרים, כאשר מחיר של גרם מתחיל ב-600 ש"ח במקרה הטוב ועולה ל-800 ולעתים אף 1,000 ש"ח ומעלה. מצד שני,האיכות של הקוקאין באירופההיא לא משהו – אחוזי הטוהר הממוצעים של החומר בשוק נעים בין 20% ל-50% – וכשהוא מגיע לארץ הוא מדולל אפילו יותר.על פי מחקר אחר, רק 10% מדגימות הקוקאין שנבדקו בין השנים 2010 ל-2015 באוסטריה הכילו קוקאין בלבד, 5% מהדגימות לא כללו קוקאין כלל. מה כן? 24 חומרים פעילים שונים, ביניהם קפאין, פרצטמול (החומר הפעיל באקמול), לידוקאין (חומר הרדמה מקומי שאמור לחקות את תחושת הנמלול של קוקאין באף), וביותר מ-70% מהבדיקות נמצאה התרופה לבמיזול (Levamisole), שיכולה לגרום לנזקים בריאותיים שונים בפני עצמה. ככל שהקוקאין מדולל יותר – כך תצטרכו לצרוך ממנו יותר כדי לקבל השפעה – כך גם תמצאו את עצמכם צורכים יותר חומרים מדללים שעלולים להיות מזיקים יותר מהקוקאין עצמו.

לצד הירידה בפופולריות של הקוקאין, בשנים האחרונות אנחנו רואים עליה חדה בפופולריות של ‎3-MMC, נגזרת סינתטית של קתינון, החומר הפעיל בגת. המחיר שלו הוא כמחצית מהמחיר של קוקאין, אבל יש לו את הבעיות שלו. בניגוד לקוקאין שנמצא בשימוש בדרכים שונות כבר מעל אלף שנים, ‎3-MMC הוא חומר שקיים בעולם בקושי עשור ואנחנו יודעים עליו מעט מאוד. מלבד העובדה שהואממכר לפחות כמו קוקאין, ייתכן אף שיותר מקוקאין, אין לנו שום ידע לגבי מידת המסוכנות שלו וההשפעות הבריאותיות לטווח הארוך.

לאן אתם הולכים

בין אם אתם צרכני קוק מושבעים או כאלה שהמירו את דתם ל-‎3-MMC, כדאי לקחת בחשבון כמה דברים מרכזיים כדי לשמור על עצמכם. אפשר להתחילמהמדריך הבסיסי למזעור נזקים, להמשיךלמדריך למריחלהנחיות קצת יותר ספציפיות להסנפה, וגם לבחון אתמערכות היחסים שלכם עם החומר, כי מדובר בחומרים די ממכרים ושווה להיות עם אצבע על הדופק. זכרושהתמכרות היא לא מילה גסה, היא לא סימן לחולשה, ולא משהו להתבייש בו. אם אתם חושדים שאתם סובלים מהתמכרות לקוקאין או כל חומר אחר, ישאינסוף מסגרות שונותשיכולות לעזור לכם.

העליה המתמדת של השימוש בקוקאין ברחבי העולם חרף המלחמה הקשה נגדו היא אחת הטענות החזקות כנגד המלחמה בסמים, והדו"ח הגנוז מ-1995 הוא רק עוד דוגמה לאבסורד שבה. ההתעקשות להתעלם מעובדות ומדע מבוסס, ואף לגנוז אותן כשהן סותרות את האג'נדה, הן רק עוד ביטוי של מדיניות שמנותקת מהמציאות. קוקאין הוא חומר בעייתי בפני עצמו, אבל כמו עם הרבה סמים אחרים, הרעות הגדולות סביבו קשורות דווקא להיותו לא חוקי – האלימות והשחיתות של קרטלי הענק, המדללים המסוכנים שמצויים בחומרים ברחוב, וגם המחסור במידע ברור לגבי הסיכונים בשימוש בו והדרכים להימנע מהם. כמו עם הרבה חומרים אחרים, דווקא הסדרה של שוק הקוקאין יכולה לחסוך הרבה מהסבל והנזקים שנגרמים כתוצאה מהיותו לא חוקי.

• בתודעה
• סמים
• נרקוס
• קוקאין
• חיי לילה
• טיים אאוט סופ"ש // גיליון 901 // הלילה הלבן חוזר

• Facebook
• Twitter
• Email

"אני לא אוהבת לשחק דמויות שהיו קיימות במציאות", סיפרה בשנה שעברה השחקנית קריסטין סקוט תומס. "או שאני אעשה את זה טוב, או שאני אעשה את זה רע. זה תמיד מורכב". היא אמרה את הדברים לקראת צאת הסרט "שעה אפלה", שבו גילמה את קלמנטיין צ'רצ'יל, אשתו של ראש ממשלת בריטניה. באותה שנה ראינו את צ'רצ'יל בשלוש הפקות שונות – אחת מהן היא הסדרה "הכתר". האינפלציה הצ'רצ'ילית הזו מדגימה את תאוות ההיסטוריה שמאז ומתמיד הייתה חלק מתעשיית הקולנוע, ועכשיו נוגסת נתחים־נתחים מהטלוויזיה העלילתית.

מחר (חמישי) תעלה לשידור "הרצח של ורסצ'ה", העונה השנייה באנתולוגיית "סיפור פשע אמריקאי", שעונתה הראשונה עסקה במשפטו של או.ג'יי סימפסון. יצירתם של ריאן מרפי ובראד פלצ'וק הייתה הצלילה הראשונה שלהם אל עולמות הפשע האמיתי, ז'אנר שהשתלט על המסכים ב־2015 והיה נחלתן הכמעט בלעדית של סדרות תיעודיות. "בכל פעם שסדרה מז'אנר מסוים הופכת ללהיט גדול היא מביאה איתה גל של צופים, זה היה כך במשך שנים", אמר מרפי בשנה שעברה ל"הוליווד ריפורטר" לאחר שנשאל מה עמדתו בנוגע לכניסת המותג "חוק וסדר" לביצת הפשע האמיתי.

עוד כתבות מעניינות:
סדרות הנוער האמריקאיות עברו לצד האפל
"סיפורה של שפחה" עונה 2: כל מה שצריך לדעת
סוף העולם המזוין הגיע לשעתיים וחצי מרירות ומופלאות

מרפי צודק, אך זו לא הסיבה היחידה לנהירת הצופים אחר סדרות פשע אמיתי. הקולנוע המסחרי של השנים האחרונות מתרכז בסרטי פנטזיה, מד"ב וגיבורי על. "מלחמת הכוכבים: אחרוני הג'דיי", "היפה והחיה" ו"וונדר וומן" היו הסרטים הרווחיים ביותר בארצות הברית השנה. מבין עשרת הסרטים שהיו מועמדים לפרס הסרט הטוב ביותר בטקס פרסיגלובוס הזהב, חמישה היו מבוססים על אנשים או אירועים אמיתיים. השילוב בין תגובת הנגד לשוברי הקופות, תווית האיכות האוטומטית שמודבקת לסרטים שמתחילים ב"מבוסס על סיפור אמיתי" והתקציבים הגדולים של סדרות הטלוויזיה בעידן הנוכחי – הכשיר את ספותינו ואת הקרקע לסיפורים האמיתיים שמתפוצצים לנו על המסך. הנה הטובים והטריים שבהם.

הרצח של ורסצ'ה

ביולי 1997 נרצח מעצב העל ג'אני ורסצ'ה בפתח ביתו בידי אנדרו קונאנן, וזה התאבד ימים ספורים לאחר המקרה והותיר את מניעיו בסימן שאלה. סיפור הרצח הביא למרכז תשומת הלב התקשורתית את משפחת ורסצ'ה הססגונית, אבל גם הציף שאלות קשות בפני אמריקה ההומופובית של שנות ה־90. זה סיפור עצוב וטרגי, אבל מרפי ליהק קאסט כיפי עם דארן כריס, ריקי מרטין ופנלופה קרוז שעוטפת את הסדרה בווייב אלמודוברי. אף שבהפקה התעקשו להקפיד על הפרטים, כולל צילומי סצנת הרצח במקום הספציפי שבו הוא התרחש, בני משפחת ורסצ'ה מתנערים מכל קשר לסדרה וקוראים לה "בדיה מוחלטת".

אויבות: בטי וג'ואן

העונה הראשונה באנתולוגיית הריבים של ריאן מרפי מתמקדת בזה שבין בטי דיוויס וג'ואן קרופורד, שהחל על סט צילומי הסרט "מה קרה לבייבי ג'יין?" והמשיך עשורים רבים אחר כך. מרפי ליהק את סוזן סרנדון וג'סיקה לאנג לתפקידים של בטי וג'ואן בהתאמה ואת קתרין זיטה־ג'ונס וקת'י בייטס בתפקידים משניים, ומיתג את הסדרה כתחנת כוח נשית. בסופו של דבר, "אויבות: בטי וג'ואן" קרובה יותר באווירה ל"מלכות הצעקה" מאשר ל"סיפור פשע אמריקאי", והגרוטסקה מטשטשת את הגבולות בין בדיה למציאות. העונה השנייה תתמקד ביחסים הבעייתיים בין הנסיך צ'רלס ואשתו, הנסיכה דיאנה.

חוק וסדר – פשע אמיתי: האחים מננדז

המותג המצליח "חוק וסדר" החליט ב־2017 לקפוץ ראש לבריכת הפשע האמיתי, אחרי עשורים של טבילת בהונות. עד עכשיו הייתה הסדרה מבוססת בחופשיות על פשעים שקרו, והדמויות בה היו תמיד בדיוניות. הפעם עומד במרכז משפטם של האחים לייל ואריק מננדז, שהורשעו ברצח הוריהם במשפט שהפך לקרקס תקשורתי. "האחים מננדז" שואלת באופן די בוטה כמה מהמהלכים של "אמריקה נגד או. ג'יי סימפסון" – החל מהבחירה במשפט רצח כפול מתוקשר מהניינטיז וכלה בעיצוב דמותה של עורכת הדין לסלי אברמסון (אידי פאלקו), אבל היא מצליחה לעמוד בזכות עצמה, הרבה הודות לפאלקו.

ויקטוריה; הכתר

הסדרות עוקבות אחרי שתי מלכות בריטיות, אליזבת השנייה והמלכה ויקטוריה. אם צריך למצוא חלופה לז'אנר "פשע אמיתי", הרי שמדובר בקלות ב"רכילות אמיתית". בניגוד לסיפור ההוליוודי של בטי וג'ואן, סיפורי משפחת המלוכה מעורבבים בהחלטות מדיניות שהשפיעו על גורלם של מיליוני אנשים, מה שמעניק להם נופך היסטורי יוקרתי. בפועל שתי הסדרות נשענות יותר על מסורות דרמטיות, שלא לומר סבוניות, מאשר היסטוריות, וזה גם מוקד המשיכה העיקרי שלהן. הרבה יותר מעניין אותנו מה הולך בין פיליפ ואליזבת מאשר משבר תעלת סואץ.

נרקוס

הסדרה, שעלתה בנטפליקס ב־2015, כיסתה בעונתה הראשונה שני עשורים בחייו של סוחר הסמים הקולומביאני פבלו אסקובר. סדרה שברובה דוברת ספרדית ומתרחשת בקולומביה לא הייתה יכולה להיתפס כאטרקטיבית אלמלא עמד במרכזה שם גדול, אבל הבעיה עם דמויות אמיתיות היא שהן (אזהרת ספוילר ל"נרקוס" ולהיסטוריה) מתות. בעונתה השלישית נאלצה "נרקוס" להמציא את עצמה מחדש עם ג'ילברטו אורחוולה, מראשי קרטל הסמים קאלי. המהלך הזה הפך את "נרקוס" למעין אנתולוגיה, ולפי הביקורות החיוביות, המהלך הוכיח את עצמו.

מיינד האנטר

ב"מיינד האנטר" של דיוויד פינצ'ר הלכו על היברידיות: היא מזכירה דרמת משטרה פרוצדורלית שעוסקת בפשע אחד בכל פרק, ובמקביל נחשבת לסדרת איכות שמתמקדת גם בחייהם האישיים של הגיבורים. היא היברידית גם בשילוב בין דמויות פיקטיביות לאמיתיות. דמותו של הגיבור, הולדן פורד, אמנם מבוססת על סוכן FBI בשם ג'ון אי. דאגלס, אך היא דמות בדיונית. הרוצחים שהוא חוקר והרציחות שביצעו, לעומת זאת, אמיתיים לגמרי. הסיפורים של אד קמפר, ריצ'רד ספק וג'רי ברודוס קרו באמת, ו"מיינד האנטר" פותחת מחדש את תיקי החקירות כדי להבין מה הוביל אותם.

לטענת גרייס

הסדרה הפופולרית ביותר המבוססת על ספר של מרגרט אטווד היא כמובן "סיפורה של שפחה", שעוסקת בעתיד דיסטופי. אך "לטענת גרייס", שהגיעה אחריה, מבוססת על סיפורה של גרייס מרקס – משרתת אירית צעירה בקנדה של המאה ה־19 שהורשעה ברצח כפול. הסדרה מתחילה 15 שנה לאחר הרצח, שנים שאותן בילתה מרקס במוסד לחולי רוח ובבית סוהר, בעודה משתתפת בסדרת פגישות עם פסיכיאטר שנשלח לבדוק אם ראוי לקצר את עונשה.

• מיינד האנטר
• חוק וסדר
• אויבות
• הכתר
• ויקטוריה
• נרקוס
• המסך
• פנלופה קרוז
• תרבות

• Facebook
• Twitter
• Email

העונה השלישית של "נרקוס" יצרה כמה דיונים על נחיצותו של נבל ראשי, חסרונו המורגש של פבלו, חסרונו הלא מורגש של הסוכן סטיב מרפי וכמובן – השם ישמור חוויאר פנייה אין יותר חתיך ממך בכל העולם הזה. אבל היום אנחנו לא רוצות לדבר על פנייה, אנחנו רוצות לדבר על אייקון האופנה לשנת 2017 – פאצ'ו הררה.

לא להתעסק (1):

כאמור, על העונה שהיתה הדעות נחלקות לכאן ולכאן אבל על דבר אחד נראה שאין עוררין כלל – סוחר הסמים פאצ'ו הררה (או בשמו המלא פרנסיסקו הלמר הררה בוטראגו) בגילומו המסעיר של אלברטו אמאן (Alberto Ammann) הוא קונצנזוס, הן מבחינת הקהל והן מבחינת המבקרים. (פרט טריוויה למטיבי לכת – אמאן הופיע לצידה של קירה נייטלי בפרסומת לבושם של שאנל 5לפני מספר שנים).

ועל זה נאמר, איפה קירה ואיפה אלברטו.

הפרק הראשון בעונה (עוד שניה יהיה פה ספוילרון, אבל לא מזיק באמת), כולל סצינת ריקודים נהדרת של פאצ'ו עם מאהב כלשהו, אחד מיני רבים, אחריה הוא רוצח אדם באכזריות. גם אנשים (בעיקר נשים) סטרייטים לחלוטין יכולים להישבע שוואלק, זה היה מחרמן פצצות. למעשה, להיות גנגסטר גיי שמתנשק עם בן זוג באמצע מועדון בזמנים ההם, בקולומביה, כאשר זירו פאקס אר גיבן, ובכן – מעולם לא היה נראה מעניין וחושני יותר.

אם עקבתם עד עכשיו אחרי הטקסט המאוד קצר הזה כי השקענו יותר באיסוף התמונות (אין בעד מה), כנראה הבנתם שפאצ'ו עשה לנו את העונה, ולא רק לנו. האינטרנט מוצף בשאלות כמו "האם אלברטו גיי בחיים האמיתיים??????" או "פאצ'ו הררה באמת היה גיי????????" וגם "עד כמה הדמות מדויקת????". התשובות לפי הסדר – לא, כן, בערך מדויק לא מופרך. תיחקרנו את הנושא לרמת אילנה דיין אז אתם יכולים לקחת את המילה שלנו על זה.

הו פאצ'ו, החולצות המוקפדות, בדי המשי, החלוקים הלבנים, הפאסון, הבדים הצבעוניים, השעונים המוזהבים, השיער, הזקן שתמיד נראה בול, משקפי השמש וכמובן – הדיבור. חיסלת אותנו. לחייך פאצ'ו, בן זונה קשוח עם מלתחה מושלמת היית – וכזה תישאר.

לא להתעסק (2):

לא להתעסק (3):

• נרקוס
• אופנה
• החיים היפים

• Facebook
• Twitter
• Email

>> הסדרות שיעבירו לכם את יום כיפור
>> אין לכם כוח לבינג'? הכנו לכם את רשימת הסרטים שיסדרו אתכם

[interaction id="59c11cb3f9f41a000166dd7c"]

• וונדר וומן
• ברכות שנה טובה
• נרקוס
• מד מן
• בנות
• תל אביב: חדשות עירוניות
• תל אביב
• עירוני