סיון טלמור היא מהזמרות האהובות בסצנה ויש לה סינגל חדש ויפה עם סיפור ישן ויפה, ומתברר ש"העיר שלי" הוא המדור האהוב עליה, אז יש לה עבורכם שלל המלצות יפות על פוט מסז', על ריקודי סטפס, על הקפה הסודי של נמל יפו ועל הסנדוויץ' חביתה הכי טוב בעיר הכי טובה בעולם. בונוס: שיטה חדשה ומנצחת לקרוא את המדור
>> סיון טלמור היא זמרת ויוצרת, מהווקאליסטיות הבולטות בסצנה, ב-11.4 היא תופיע בפסטיבל הפסנתר וביוני בהיכל התרבות, ויש לה סינגל חדש שכתב והפיק לה תומר ישעיהו עם סיפור יפה: "לפני כמה שנים אלבי, הבן הבכור שלי ואני ישבנו בפארק, ברגע כזה של אחר הצהריים. הוא היה קטן, עדיין בגן. דיברנו מילים פשוטות אבל השיחה הייתה כמו של שני חברים ותיקים. פתאום משום מקום נחתו צמוד אלינו שני אווזים ענקיים. סימנתי לו עם האצבע על הפה שאנחנו צריכים להיות בשקט בשביל לא להבהיל אותם והבטנו בהם כמה רגעים ארוכים, שנינו יושבים בשקט מופתי והם בשלהם.
>> גינה של אהבה מפעם וחנות שעושה צמרמורת // העיר של אורין יוחנן
>> המקום הכי סודי ושדרה להרגיש בה בת 14 // העיר של לוטוס אתרוג
"צפינו בהם כל כך מקרוב, ברגע קטן של טבע נקי ויפה במלוא הדרו, שני אווזים במנוחה ממסע ארוך מעבר לים. הרגשנו שניתנה לנו מתנה, הצצה קרובה ואינטימית למסע של טבע. תומר ישעיהו ואני ישבנו על המרפסת שלי אחה"צ אחד וסיפרתי לו את הסיפור הזה. על אלבי, על האווזים, עליי. אחרי שיחה עמוקה וכנה על השינוי והכוחות שהאמהות נתנה לי, ירדתי לרגע לרחוב להביא חבילה מהדואר. כשחזרתי, השיר "אלבי" היה מוכן. תומר פשוט הוציא אותו מיד, מילים ולחן, ונתן לי את המתנה היפהפיה הזאת. שיר מאמא לבן או בכלל מבן לאמא. מנגינה של אהבה".
זה אחד המדורים שאני הכי אוהבת. ולמה אתם שואלים? כי לפני כמה שנים החלטתי שכל פעם שאני קוראת את ״העיר שלי״ עם מישהו שעושה לי חשק, אני מסמנת לעצמי מקומות ומבטיחה שאני לוקחת מישהו שאני אוהבת לאותם המקומות. ואני עושה את זה. וזה אדיר. נותן לי תירוץ מעולה לגלות את העיר כל פעם מחדש עם מישהו אהוב עליי. אז אם הגעתם ל׳עיר שלי׳ שלי, חובה עליכם לבחור לפחות מקום אחד מהרשימה – ולקחת מישהו שאתם אוהבים לבוקר/שקיעה/דייט של ערב. אני אספק את המקום ואתם תנצלו את הזמן לקוואליטי של ביחד. סגרנו?
1. פארק המדרון
פארק המדרון ביפו הוא מבחינתי כמעט ספוט סודי. לא ברור (ואולי טוב שכך !) איך הוא כמעט תמיד ריק מאנשים, וזה אחד המקומות ה כ י יפים בעיר. לעלות למעלה על גבעת הדשא הענקית הזאת, ולשבת מול הים, כשרק ירוק וכחול פרוסים מולך (במיוחד אגב בשעת שקיעה, אם נלך כבר עד הסוף עם הקיטש הנפלא). להביא איזה תרמוס ושמיכת פיקניק – בכלל ניצחון. עם הילדים תביאו גם כדור, ומדובר במרחבים ירוקים בהם הם יכולים לרוץ ואתם יכולים פשוט לרבוץ ולהביט בים מלמעלה. (אגב, על רגעים משפחתיים מהפארק הזה נכתב השיר החדש שבדיוק יצא – "אלבי". על שמש מלטפת, על שיחות ושירים עם שני הבנים שלי ועל מפגש עם שני אווזים ענקיים שפגשנו באמצע נדידה).
![לבד על גג העיר. "לונה" של משה רואס בפארק המדרון (צילום: רעות ברנע)](https://medias.timeout.co.il/www/uploads/2024/09/1726568094_1332191_98608-1000x1132.jpg "לבד על גג העיר. "לונה" של משה רואס בפארק המדרון (צילום: רעות ברנע)")
2. סטודיו ניה
התחלתי לרקוד סטפס. הבנתי שהחיים האלה קשים ומכים בנו כל הזמן אז אני צריכה לייצר לעצמי רגעים של אושר והתנתקות. בזכות שני חברים (מוזיקאים רוקנרול) שאיכשהו החליטו שבא להם פתאום להתחיל לרקוד ודווקא סטפס, נכנסתי לזה ממש. גדי פטר כבר עזב, אבל עוזי רמירז ואני נשארנו ואנחנו אול אין בזה. ונטלי, המורה שלנו דואגת לצחוק הרבה ובעיקר לא לוותר לנו. אני לא מוותרת על הפעם בשבוע סטפס שלי, שעה וקצת בהן אני ילדה, ואני מזיעה ומתאמצת לזכור צעדים, שומעת מוזיקה שמשמחת אותי ובעיקר- תלושה מהמציאות וממי שאני. רקדנית סטפס מקצועית כבר לא אהייה, אבל כמה כיף לי אלוהים.
פנחס בן יאיר 3
3. נמל יפו (והקפה של מיכה)
מדי פעם אנחנו מתעוררים מוקדם. כל הבית – האיש שלי ושני הבנים – אלבי (8.5) וגורי (6), ואנחנו מחליטים להספיק לקפה בוקר לפני שמתחיל היום. אז מתלבשים מהר מהר והולכים לשבת בקפה אצל מיכה בנמל יפו. אני מאוהבת בצינה של הבוקר בנמל, ברומנטיקה של הריח של הים שמתערבב עם ריח הקפה, בשעה הזאת – 06:45 – שבה עלה כבר האור אבל עדיין לא נכנס בה כל הרעש של היום. זה ספוט כזה שאני מצליחה להיות בו נוכחת, להסתכל סביבי ובאמת להגיד תודה על המקום היפה הזה שבו אני גרה. זה חו"ל זה? לא, זאת יפו! הקפה של מיכה ("קפה אסיל", אם אתם מחפשים ברשתות), מוותיקי הנמל, פשוט וטעים, הימאים באים לקפה שחור של בוקר, הבנים שותים שוקו עם מרשמלו קטן שנמס פנימה, ומשם ממשיכים לבית ספר ולגן ומתחילים את היום.
רציף העלייה השנייה
4. HOC
בגדול, הקטע המיוחד של בית הקפה הזה הוא הגישה וההגשה היפנית, המחשבה שמאחורי כל פול ופול, המאצ׳ה המושקעת והאסתטיקה הנקייה והמדוייקת. אבל אם נודה באמת, מה שבאמת אני באה לספר לכם, זה על סנדוויץ׳ החביתה ה כ י טוב שתטעמו כנראה בחייכם. באמת.
התבור 2
5. סיאם
לפעמים אחרי לילה קשוח של חגיגות אנחנו מחליטים לעשות לעצמנו חוויה תאילנדית מקומית. נפתחים עוד ועוד מקומות של תאי מסז׳, ולנו יש אחד אהוב במיוחד – סיאם בדיזנגוף. מתמסרים לגמרי לפוט מסז׳ המטריף, עם פכפוך המים והיוטיוב עם הלופ של הקלידים הזולים, משל היינו במכון בנגקוקי מעולה, ומשם ממשיכים לבית תאילנדי. שקלתי לא לגלות לכם את החוויה הנפלאה הזאת, אבל יאללה, אם כבר אנחנו פה – אז כבר.
דיזנגוף 93
6. בית רומנו
אולי לא בחירה מקורית, אבל כשמשהו טוב הוא פשוט טוב…קצת כמו שכל הנחלים זורמים אל הים, ככה אני מרגישה שכל פארק המסילה זורם לבית רומנו. לפחות פעמיים בשבוע (אם לא ארבע) אני מוצאת את עצמי בפארק המסילה – עם הילדים, על האופניים, בג׳אז, בגלידה, בקפה או בפיצה המעולה. וזה פשוט תמיד עובד.
7. לילה בסוהו האוס
בתור תל אביבית, לעשות לילה בתל אביב ולהיות לרגע תיירים בעירנו – זאת אחת החוויות האהובות עליי. אולי כי אני באמת חושבת שתל אביב היא כנראה העיר הכי טובה בעולם, אבל אני גרה בה, אז אני צריכה לפעמים להדליק את עצמי עליה מחדש, כטיבה של זוגיות ארוכת שנים. לא מזמן עשינו לילה כזה בסוהו האוס, שנדף ניחוח חו"לי במיוחד. החדרים מעוצבים פגז, האומנות במלון היא משהו לא יאמן והסבונים במקלחת – ווווווואו. משם הלכנו דרך העיר העתיקה לקפה של משק עפאים (סלמה 6) עם ניחוחות של ארץ ישראל הישנה והטובה, המשכנו לפשפשים וקינחנו בצהריים של נקניקיות ושפצלה בשאפה (נחמן 2) שתמיד בא טוב. חוויה הכי חו״לית שהיא הכי כאן.
השאלון:
איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
מופע הסולו של איה זהבי פייגלין בצוקר בהיכל התרבות (הבא, אגב, ב-7.5) זה הדבר הכי מרגש ופותח לב שראיתי בשנים האחרונות. איה היא כוורת זהב במכרות הכי חשוכים. הופעה שבה בכיתי וצחקתי ובאמת הצלחתי להתמסר למסע. רפואה ללב. אין המלצה חמה מזאת.
איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
״עימות״ של מיכל אליסף ומעין אבן היא יצירה אמיצה וקשוחה, אבל כל כך חשובה לצפייה. לאמהות, לאבות, למורים למורות ואולי לכל אישה וגבר בעצם. הזכיר לי שיש פה עדיין יצירה בועטת וכנה, גם בתקופות של מלחמה בהן אנחנו לפעמים נוטים לשים בצד את ה״בעיות הרגילות״ שלנו בחברה.
לאיזה ארגון או מטרה אתה ממליץ לתרום או להתנדב בזמן הזה?
יש עמותה אחת שאני אוהבת ממש שהיא גם עמותה שעושה טוב וגם מחנכת את הילדים שלנו לעשות טוב –״האוצר האבוד״. פרויקט שבו ילדים אוספים מטבעות של עשר אגורות, ומחליטים יחד לאיזו מתרה הם תורמים. ממליצה לכל הורה להביא את האוצר האבוד לכיתה או לגן של הילדים. זה באמת מתנה לחברה ולילדים שלנו.
מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
אסף זמיר.כי הוא עושה דיאטה מטורפת ואני גאה בו, כי הוא איש שעושה את מה שהוא עושה פה מתוך אמונה חברתית עמוקה ואמיתית, ובעיקר כי הוא נשוי לאחותי – ואני גאה בו על זה!חוץ מזה, להשקיע באסף מבחינתי זה קצת כמו להשקיע במדרכות בתל אביב. זה בסוף יחזור אליי במשהו טוב יותר… איש שאני באמת אוהבת ומאמינה בו.
מה יהיה?
אני תמיד מאמינה שיהיה טוב, כי כזאת אני. אבל גם מאמינה שצריך שאנחנו נהייה קצת טובים יותר, וככה נגיע לטוב הזה. אז שזה יהיה בבק אופ אוור מיינדס – אם כל אחד מאיתנו קצת יותר ישתדל לעשות טוב – ביחד זה יהיה הרבה מאד.בסוף, עם כמה שאנחנו הישראלים יכולים להיות מעצבנים, אין עלינו בעולם הזה.
