Time Outתל אביב הוא חלק מרשת Time Out Global — רשת מדיה בינלאומית הפועלת ב-360 ערים מרכזיות וב-60 מדינות ברחבי העולם. Time Out הוא אחד ממקורות התוכן המקיפים והאמינים ביותר בתחומי התרבות, הקולינריה, הבילוי ותיירות עירונית. התוכן, שמתעדכן 24/7, נכתב ונערך על ידי צוות עיתונאים מקצועי מקומי בישראל, בהתאם לסטנדרטים של Time Out העולמית.
סרט הנטפליקס של סיינפלד לא שנון מספיק כדי להצדיק המוניטין שלו
זה אולי מתוק, אבל לא מי יודע מה מזין. ג'רי סיינפלד. צילום: מתוך פרומו לסרט "הקרב על הפופ טארט"
סרט הבכורה של ג'רי סיינפלד כבימאי לא מצליח לעמוד בציפיות, ולא שהיו לנו כאלו. אבל גם אם הוא לא יהפוך לקלאסיקה - והוא לא יהפוך לקלאסיקה - לפחות יש תבונה אחת שלקחנו ממנו: לא חשוב המוצר, העיקר השם. שאלו את ביבי
לז'אנר הקפיטליסטי שלביוגרפיות של מותגיםכמו "טטריס" ו"אייר" מצטרף עכשיו "הקרב על הפופ-טארט", המגולל, לכאורה, את סיפור פיתוחו של הביסקוויט האמריקני ממולא הריבה שבשנות השישים הוצע כתחליף לדגני הבוקר. משום שהאיש שכתב וביים את הסרט הוא ג'רי סיינפלד, מדובר בכ-6.3 אחוז אמת, ו-93.7 אחוז קומדיה מטופשת, שנראית כמצעד של החברים של ג'רי.
לפני שאמשיך, גילוי נאות: הסרט עורר בי נוסטלגיה משתי סיבות. הראשונה היא שבילדותי גרתי במשך שנה במישיגן שבארה"ב, שם התוודעתי לקורן פלייקס. יום אחד הורי לקחו אותנו לבקר במפעל קלוגס שבעיר באטל קריק, והצטלמנו שם עם הטיגריס שבחזית. הסיבה השנייה היא שבבגרותי גרתי שבע שנים בניו יורק, ודווקא אז התמכרתי לפופ-טארט על מילוייו השונים. ההיכרות האישית עם הטיגריס ועם טעמו המתוק של הביסקוויט החם תרמה לכך שהקומדיה הלא ממש מצחיקה הזאת של נטפליקס שעשעה אותי כמעט לכל אורכה.
נקודת המוצא של הסרט מבוססת על עובדות: בראשית שנות השישים התחוללה תחרות בין קלוגס ופוסט, שתי החברות המובילות בתחום דגני בוקר, על פיתוח מאפה בוקר שמתאים לטוסטר. כמתואר בסרט, שני המפעלים נוסדו באותה עיר קטנה במישיגן, וחברת פוסט נוהלה על ידי מרג'ורי פוסט, בתו של מייסד החברה. בסרט, המתרחש בראשית שנות השישים, "מרג'ורי" מגולמת על ידי איימי שומר, בעוד יריבה אדסל קלוג מגולם על ידי ג'ים גאפיגן.
השניים מציצים זו על זה באמצעות טלסקופים, ודי דלוקים זה על זו. על פיתוח הפופ-טארט בחברת קלוגס ממונה בוב קבאנה – הלא הוא סיינפלד – ולצורך העניין הוא מגייס מדענית של נאס"א בגילומה של מליסה מקרתי. השניים מקבצים עוד כמה מומחים מתחומים שונים, שלא ממש מבינים מה מצופה מהם, עד ששני ילדים מוזנחים שמחפשים אוכל בפחי האשפה באים עם הפתרון.
התסריט, שג'רי כתב עם שניים משותפיו לכתיבת "סיינפלד" ועוד אחד שכתב איתו את "כוורת בסרט", נבנה כרצף של פארודיות על ז'אנרים ואירועים היסטוריים. התשלובת כוללת סרטי מאפיה, סרטי קרטל, פרויקט החלל, טקס האוסקר, מאזן האימה עם הסובייטים, סרטי מלחמת וייטנאם, ועוד שדות התייחסות. שום דבר לא שנון במיוחד, ושום דבר שמצדיק את המוניטין של המעורבים ביצירה, אבל בסך הכל די חביב.
בשלב מוקדם בסרט מופיע יו גרנט, שהוזמן לשחזר כמעט בדיוק מה שעשה ב"פדינגטון 2". הפעם זה לא ממש מצליח לו. על אף שדמותו נכתבה בהשראת ת'רל רייבנסקרופט האמיתי – השחקן שהעניק את קולו לטיגריס של קלוגס – קו העלילה של גרנט ושאר השחקנים המתוסכלים שמגלמים את סמלי המותגים פשוט לא עובד. גם פיטר דינקלג' כמנהיג סינדיקט החלב, כריסטיאן סלייטר כחלבן וג'ון האם בתפקיד מפתיע, לא ממש מבריקים. בעצם, שני הילדים חסרי הניסיון שמגלמים את ההומלסים הקטנים, מצחיקים יותר מרוב הכוכבים הבוגרים. כן, אפילו יותר ממקרתי, שלא מספקת כאן את מה שהיא יודעת לעשות עם תסריטים יותר טובים (זה כאילו שהיא מנסה לא להאפיל על סיינפלד, שמעולם לא היה שחקן דגול). שמותיהם הם אלינור סוויני וביילי שיץ, ומעניין אם ימשיכו מכאן לקריירות על המסך.
טענה אחת שחוזרת בסרט אינה חדשה, אבל רלוונטית לשלל הקשרים של שיווק. לא משנה מה מוכרים, אומר ג'רי, העיקר איך קוראים לזה. לכן הפופ-טארטס מנצחים את "Country Squares" של החברה המתחרה, ולכן בישראל מנסים לשכנע אותנו שמה שקורה עכשיו בעזה זה "חרבות ברזל" ולא מלחמת ה-7 באוקטובר. אז גם אם הסרט לא יהפוך לקלאסיקה, והוא לא יהפוך לקלאסיקה, הנה תובנה שאפשר לקחת בתום הצפייה. 3 כוכבים Unfrosted בימוי: ג'רי סיינפלד. עם ג'רי סיינפלד, מליסה מקרתי, איימי שומר. ארה"ב 2024, 93 דק'
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
"סיינפלד" הצילה את "תרגיע": לארי דיוויד סידר לנו פינאלה מושלם
לארי דיוויד וג'רי סיינפלד, "תרגיע" (צילום: יחסי ציבור/HBO)
אחרי 24 שנים ו-12 עונות, הגיע רגע הפרידה מ"תרגיע" ולארי דיוויד בפרק פינאלה לפנתיאון שסגר מעגל גם עם הסיום השנוי במחלוקת של "סיינפלד". שלושה עשורים של קומדיה עילאית הגיעו לשיאם בעונה הזאת ויהיה קשה לדמיין את המסך שלנו בלעדיו // אבישי סלע נפרד בשחוק ודמע
אחרי 12 עונות – ולא פחות מ-24 שנים של פעילות (מי זוכר שהפרק הראשון שודר עוד בשנת 2000?) – "תרגיע" יורדת מהאוויר. לארי דייויד, מי שהתחיל את הסדרה הזאת כתסריטאי נרגן ונחבא אל הכלים, מסיים אותה כדמות שעומדת בבסיס אחת הסדרות הטובות שנוצרו במילניום הנוכחי. אם פעם היה נהוג לדבר על "קללת סיינפלד" שהכתה את כל גיבוריה – דייויד, בתהליך איטי והדרגתי, הצליח להסיר אותה. ובפרק הפינאלה הוא גם הצליח להסיר את כתם פרק הסיום של "סיינפלד".
הנחת יסוד: "תרגיע" לעולם לא תהיה "סיינפלד". היא לא תהיה אגדית כמוה, היא לא תהיה אהובה כמוה, וגם אם הדמויות בה אדירות בחלקן (אני מדבר עליך, סוזי גרין) קשה יהיה להשוות אותן לארבעת המופלאים מהניינטיז – ג'רי, ג'ורג', קריימר ואיליין – אנסמבל השחקנים המדהים שיצר את הסיטקום הגדול בהיסטוריה.אבל במובנים רבים "תרגיע" היא – על משקל פוקימון – הצורה המתפתחת של "סיינפלד", בעידן המודרני של הקומדיה, בלי צחוקים מוקלטים וסט באולפן ובעיקר עם כתיבה קצת יותר משוכללת.
אי אפשר לעצור אותו. לארי דיוויד ב"תרגיע" (צילום: יחסי ציבור/HBO)
"סיינפלד" תפסה אותי כילד בואכה טינאייג'ר. גם היא הייתה הרבה יותר צעירה. הגיבורים שלה היו אנשים בגילאי 35-40, רווקים כולם, כאלה שיוצאים ונכנסים ממערכות יחסים והחיים שלהם – גם אם הם אומללים – מכילים בתוכם סוג של תקווה.את "תרגיע" פגשתי אחרי הצבא, בתקופה שבה התרחקתי מהעולם. בתקופה שבה הרבה פחות האמנתי באמיתות הגדולות, ואולי גם נעשיתי קצת יותר ציני. שם "תרגיע" הופיעה, והדהדה את מה שחשבתי עוד קודם; שהעולם, גם אם יש בו אנשים טובים, מלא גם באסהולס ועכשיו צריך להתמודד איתם.
גם לארי דיוויד עצמו, לאורך שניים וחצי עשורים, עבר למצב צבירה שונה – הוא יותר מבוגר, תוך כדי ואחרי נישואים, העולם פחות פתוח לפניו ומכיל הרבה יותר אנשים ותופעות שמפריעים לו בדרך. גם הדמויות הקבועות שמופיעות בסדרה מרגישות יותר פמיליאריות – ליאון בלאק הוא סוג של קריימר מפותח, ג'ף הוא ג'ורג' שהחליף את האמא מהגיהנום באישה מהגיהנום. זה המקום שבו דמויות האב של "סיינפלד" מתבגרות, מתפתחות והופכות להיות הרבה יותר מורכבות.
ההפך הגמור מג'רי של "סיינפלד". לארי דיוויד, "תרגיע" (צילום: יחסי ציבור/HBO)
כי לארי דייויד מ"תרגיע" הוא במובנים רבים ההפך הגמור מג'רי של "סיינפלד" – הרבה יותר בולט בנוף, הרבה יותר מעצבן, הרבה פחות נוח לעיכול מהקומיקאי עם החיוך של מיליון דולר והבלורית המתנפנפת. במילה אחת: אסהול, אבל האסהול שאנחנו אוהבים.גם אם אנחנו נרתעים מאנשים כמו לארי דייויד בחיים האמיתיים שלנו – בסתר אנחנו מאוד רוצים להיות כמוהם. יש משהו כמעט "סופר גיבורי" באומץ של לארי דיוויד – ביכולת להתקטנן על הדברים שמעצבנים אותנו, אבל אף פעם לא היה לנו את היכולת להגיד באמת. באחד הפרקים, לארי משחק תפקיד של "רוצח שכיר חברתי" – כזה שתמורת סכום סמלי, יהיה מוכן לעשות את כל הדברים שאנחנו, כבני אדם, לא עושים; כי אנחנו מתביישים, כי אנחנו מפחדים, כי אנחנו מעדיפים להתחבא מאחורי הנימוס.
לארי דייויד של הסדרה לא מחויב לכללים האלה בכלל. הוא לא מנומס, הוא לא מחפש להתנחמד, הוא לא היה כאן כדי שנאהב אותו. ובעידן שבו כולנו הפכנו לקצת יותר מאופקים, מעוכבים, מצונזרים, ההצלחה הגדולה של "תרגיע" היא גם קצת הערצה לדמות הפומבית, הפרועה והכל כך פאקינג אמיתית של דייויד.
העונה האחרונה של "תרגיע" הייתה עונת פרידה מושלמת. אחרי הנסיגה בעונה הקודמת, העונה הזאת הייתה קלאסיקה ארוזה באלגנטיות לכל מי שאהב את הסדרה עד היום. משעשעת, מעניינת, חוזרת לשורשים ה"סיינפלדיים" – לתובנות שנראות כמו חלק מהחיים של כולנו. הופעות האורח לאורכה היו בינגו (די אם נזכיר את ברוס ספרינגסטין הגדול, שהגיע לעשות כבוד בדרכו) ובאופן כללי – אחרי שבעונה הקודמת היא הייתה קצת טרחנית מדי, יש כאן שיפור מהדהד. אולי שמרו את הטוב לסוף.
אני אומר לכם, בפעם האחרונה. "תרגיע". (צילום: יחסי ציבור/HBO)
קו העלילה בעונה הזאת, שהתנהל סביב המשפט המגוחך נגד לארי דיוויד באטלנטה – כי נתן כוס מים למישהי שהמתינה בתור לקלפי ועבר על חוקי הבחירות של מדינת ג'ורג'יה – מזכיר מאוד, הרי, את הסוף של "סיינפלד"; גם שם היה חוק די מוזר שהוביל לבלגן משפטי שלם ובסופו של דבר גם להעמדה לדין. הסוף של "סיינפלד", כזכור, אכזב לא מעט את הצופים המושבעים – ולארי דייויד לקח את ההזדמנות האחרונה לסיים את זה כמו שצריך בסצינה לפנתאון שלא נהרוס כאן לטובת החוששים מספוילרים.
"תרגיע" הצליחה כל כך כי היא שיקפה בדיוק את כל מה שאנחנו לא. היא הייתה אמיתית, היא הייתה כנה (לפעמים יותר מדי), היא לא פחדה לגעת בסוגיות לא פוליטיקלי קורקט (המחזמר "פאתווה", למשל), ובעיקר היא הרגישה נורמלית בתוך עולם שהתחרפן ואיבד את הצפון. העולם של "תרגיע" הרבה יותר קרוב לעולם שלי מאשר "סיינפלד" הניו יורקית והבורגנית. לארי הרבה יותר קרוב אליי מג'רי. וכשהוא הולך, בהחלט נרגיש בחסרונו.היה פריטי, פריטי, פריטי גוד.
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
ג'רי סיינפלד נחת בתל אביב לתמיכה במשפחות החטופים. הרשת השתגעה
ג'רי סיינפלד במטה משפחות החטופים והנעדרים (צילום: מטה המשפחות)
אתמול בשעות אחר הצהריים נחת ג'רי סיינפלד עם משפחתו בישראל לביקור של תמיכה וסולידריות, וברשתות החברתיות פרץ גל של עליצות כמותו טרם נראה מאז ה-7.10, כך שמטרת הביקור כבר הושגה. בתפריט: קאמבק של ויכוחי "חברים או סיינפלד", דאחקות על צפון אברקסס ותפילה המונית להשתתפותו ב"ארץ נהדרת"
אתמול (שני) בשעות אחר הצהריים המאוחרות נחתו בישראל ג'רי וג'סיקה סיינפלד עם ילדיהם, לביקור שמטרתו הפגנת תמיכה וסולידריות עם משפחות החטופים, פליטי העוטף והגבול הצפוני ומדינת ישראל כולה, כדי לחמם לנו קצת את הלב השבור. ואכן, הידיעה על ביקורו הציפה את הרשתות החברתיות בגל של עליצות כמותו טרם נראה באזור מאז ה-7.10, ונראה שמטרת הביקור כבר הושגה מיד עם נחיתתו.
ביקורו של סיינפלד עורר גל של תגובות נרגשות, כמו גם התלקחות מחודשת של הדיון המתיש "סיינפלד או חברים?", דיווחים נלהבים מהשטח עם ביקורו במסעדת צפון אברקסס של אייל שני ואינספור ניסיונות לייצר בדיחות סיינפלדיות על עגבניות, ותפילה אחת קטנה ומשותפת לרבים שסיינפלד יעשה הערב את המייקל רפפורט ויופיע ב"ארץ נהדרת" (מה שספק רב אם יקרה, שכן הוא אינו ידוע כקומיקאי ספונטני וזורם במיוחד).
סיינפלד כבר הספיק להיפגש עם משפחות החטופים מיד לאחר נחיתתו וצפוי לצאת היום לסיור בישובי העוטף. כך או כך, המשתמשים ברשתות החברתיות שוב התעלו על עצמם כספקי דיווחים ופרשנויות מפוכחות לאירוע בזמן אמת, הרחק מהקלישאות של כתבי הבידור בתקשורת המיינסטרים, והזכירו לנו שוב למה אנחנו מבזבזים שעות מהחיים שלנו על השיט הזה. הבה נצא למסע בין מיטב התגובות:
כן, כולנו חושבים על אותו דבר
שבוע שעבר מייקל רפפורט נחת בישראל ולמחרת השתתף בארץ נהדרת
היום סיינפלד נחת ומחר יש ארץ נהדרת, אתם חושבים על מה שאני חושב?
תרגיעו: איך הגיע הדוקו הגנוז על לארי דיוויד ל-VOD של yes?
עכשיו אנחנו יודעים למה הסרט נגנז. לארי דיוויד מתראיין ב"The Larry David Story"
לאחר שנגנז בחודש מרץ בצעד חריג רק יומיים לפני השידור, הסרט התיעודי על יוצר "סיינפלד" ו"תרגיע", שעשה שותפו הותיק לארי צ'ארלס (במאי "בוראט") צץ פתאום לבכורה עולמית לא מכוונת ב-VOD של yes. הספקנו לראות אותו (ולהתאכזב) לפני ש-yes הורידו אותו, כנראה לתמיד
בתחילת 2022 אחזה התרגשות במעריצי "סיינפלד" ו"תרגיע" לדורותיהם: לארי דיוויד, המוח הגאוני מאחורי שניים מהסיטקומים הגדולים בתולדות המדיום, עתיד לעמוד במרכזו של דוקומנטרי רשמי מבית HBO. ולא סתם, האיש שמביים את הסרט וערך את הראיון עם דיוויד (שמהווה את עמוד השדרה של הסרט), הוא לא אחר מאשר לארי צ'ארלס – מהכותבים הבכירים של סיינפלד ובמאי קומי מעוטר בפני עצמו, בין היתר של "בוראט". רק שיומיים לפני שידור הסרט בתחילת מרץ HBO הודיעה במפתיע ש"לארי החליט שהוא רוצה לעשות את הדוקו הזה מול קהל חי". הסרט ספק נדחה, ספק נגנז כליל, ואפילו הטריילר שלו הוסר מערוץ היוטיוב הרשמי של HBO. למיטב ידיעתנו, הוא מעולם לא הוקרן לציבור הרחב – עד שאתמול בערב (לכל המאוחר) פתאום מצאנו אותו יושב לו ב-VOD של יס דוקו.
The#LarryDavidStoryon@HBOMaxis being postponed. Instead, Larry has decided he wants to do it in front of an audience. Stay tuned for more info.
הופעתו קצרת המועד של "The Larry David Story" ב-VOD של יס (הסרט הוסר היום בבוקר המאוחר) הייתה אירוע מפתיע מאוד. הנה הדוקו על לארי דיוויד, שרבים מאוד ציפו לראות ומעולם לא הוקרן לציבור – בגרסה המלאה שלו, עם תקציר, תרגום והכל. רק שלמרבה הצער, הסרט מאכזב למדי: מדובר בראיון מורחב בו דיוויד חולק עם שותפו הותיק צ'ארלס, בסדר כרונולוגי פחות או יותר אנקדוטות מחייו. על פניו, מדובר באירוע, כי לארי דיוויד לא מרבה להתראיין – אבל למרות שראיונות איתו הם נדירים, הוא כן נמצא בעין הציבור מספיק זמן כך שעבור מעריצים כבדים (שמהווים בלאו הכי את קהל היעד של הסרט הזה) מדובר בעיקר בסיפורים מוכרים לעייפה: כבר שמענו על קריירת הסטנדאפ הכושלת שלו, איך הוא ביסס את קריימר על שכן שלו, איך הוא הפך לשותף יצירתי של ג'רי סיינפלד, ואפילו סיפורי הילדות אותם הוא חולק, ברובם המוחץ, סופרו בעבר – והנוכחות של צ'ארלס כמראיין אף מחבלת לעיתים בפאנצ'ים שלהם.
אבל זאת לא הבעיה הגדולה של "הסיפור של לארי דיוויד". יותר חמור הוא ההיעדר המוחלט של עמדה, תזה או אפילו מבנה שיאגד את השיחה הזאת בין שני חברים ותיקים למשהו שמציע ערך מוסף או תובנה כלשהי לתוך נפשו של אחד מגדולי היוצרים של תקופתנו. ועדיין, מי שראה אותו אתמול בערב זכה – ולו בגלל שהוא נכנס למועדון מצומצם מאוד, מאוד.
מה בכל זאת חדש בסרט? דבר אחד חדש ומעניין זו העובדה שלארי דיוויד מתגלה כאדם מאוד לא אתאיסט, כפי שהיה ניתן אולי לשער על סמך הפעמים הרבות בהן הוא התעמת עם נציגי דתות כאלו ואחרות לאורך "תרגיע". אבל מתברר שלארי דיוויד לא זר לאמונה לאלוהים וגם בעל-טבעי: הוא מתאר ביקורים אצל מגדות עתידות וגם אומר שהוא מאמין, בצורה כזו או אחרת, בחיים שאחרי המוות. "זה נותן לי נחמה, ואם זה נכון, אז יופי, ואם זה לא נכון – אני אף פעם לא אדע את זה", הוא אומר. שני הפרטים האלו דווקא שופכים אור מעניין על שני הרגעים העל-טבעיים היחידים שהיו אי פעם ב"תרגיע": דמות של מגדת עתידות בעונה השנייה, שנותנת לשריל (אשתו דאז בסדרה, שמגלמת שריל היינס ומבוססת על אשתו לשעבר של לארי, לוני לנארד) נבואה מדויקת; וגם סצינה בה לארי מת ועולה לגן עדן בסוף העונה החמישית, שם הוא פוגש צמד מלאכים (אותם מגלמים סשה ברון כהן ודאסטין הופמן) – שממהרים להתרגז ממנו ולהשיבו לחיים בכדור הארץ.
פרט מדהים מהדוקו על לארי דיוויד שעלה היום ביס דוקו: הוא התגייס לצבא, עבר טירונות של 8 שבועות ואז הוכשר כאחראי על אחסון נפט. אחרי שנתיים הוא יצא על קב"ן
דבר מעניין אחר שדיוויד פותח בסרט הוא נושא ממנו הוא נמנע באופן עקבי ברוב המקרים – סיפור הסרט הכושל שעשה אחרי שעזב את הפקת "סיינפלד" ב-1997, "ענבים חמוצים". על הסרט, שנכשל נחרצות בקופות ואצל המבקרים, לארי דיוויד אומר כיום ש"אני לא יודע מה חשבתי לעצמי. זה סרט שלא עובד בכלל". דיוויד מודה שאחרי ההצלחה של "סיינפלד" הוא החל להתייחס לעצמו כאל מי שמבין בכתיבה ובקומדיה, ו"ענבים חמוצים" גרם לו להסתכל על עצמו באופן הרבה יותר ביקורתי.
לפחות רואים איך הוא היה נראה עם שיער. לארי דיוויד ב"The Larry David Story"
כדי לכסות במעט על העובדה שלא באמת מדובר בדוקו כי אם בראיון ארוך ומחופף, השיחה נקטעת תדיר על ידי אינטרקאטים מסרטים ויצירות שונות שאמורים להעשיר את הטקסט של דיוויד. כשהסינקים הללו מגיעים מ"סיינפלד" ו"תרגיע" זה עוד איכשהו חינני; בשאר הזמן זה פשוט ניג'וס. בקיצור, קצת קשה להאמין שההזדמנות לדוקו רחב יריעה ומקיף על הסיפור הבאמת מרתק של דיוויד התבזבזה על התוצר הזה. אבל הצפייה בו מחזקת דווקא את ההערכה לאיש, שנודע כברומטר שאין בלתו להבדלה בין המצחיק והתפל (טוב, חוץ מאשר ב"ענבים חמוצים"). עכשיו זה הרבה יותר ברור למה הוא גנז את הסרט: זה לא שהוא לא היה מרוצה מאיך שנחשף בו. הוא פשוט לא היה מרוצה מהעבודה שנעשתה.
מחברת yes נמסר בתגובה:"מדובר בטעות אנוש. הסרט ירד אחרי מספר שעות".
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
יש סרטים כל כך מטומטמים שהם טובים. אלו לא הסרטים האלה
אפילו התרגום מטומטם. "כוורת בסרט"
יש דברים שאי אפשר לתרץ גם ב"אבל סרט מטומטם זה כיף!". כמו סרט מד"ב שלם שמבוסס על עובדה מדעית שהיא פשוט לא נכונה, סרט ספורט על ספורט שלא מעניין אף אחד או סרט שהיה כל כך מטומטם שהוא גרם למישהו לאבד את המשרה הכי שווה בהוליווד
מה הופך סרט למטומטם? אם כל הקונספט שלו מבוסס על עובדה מדעית שגויה לגמרי, זה עוזר. ואם הוא לוקח את הקונספט הזה ומגזים אותו בטירוף? זה כבר מושלם. לאחר שב-2011 בראדלי קופר כיכב ב"ללא גבולות" בתור אדם שנהיה סופר-אינטליגנטי לאחר שלקח סם המאפשר לו להשתמש ביותר מ-10% מהמוח שלו, ב-2014 סקרלט ג'והנסון החליטה לקחת את זה צעד נוסף קדימה, וכיכבה ב"לוסי" בתור אישה שנהיית סופר-אינטליגנטית לאחר שלוקחת סם המאפשר לה להשתמש ביותר מ-10% מהמוח שלה… והיא הופכת לגיבורת על. אם לא ידעתם, בני אדם לא באמת משתמשים רק ב-10% מהמוח שלהם, ולא משנה כמה ציטוטים מזויפים של אלברט איינשטיין יכתבו על זה באינטרנט. לוק בסון, האיש מאחורי "האלמנט החמישי" ו"ניקיטה", ביים את סרט האקשן הזה שבניגוד לדמות הראשית, בעלת כוחות שמאתגרים את כוח המשיכה – לא באמת מצליח להתרומם. כתבתי את הפאנץ' הזה עם 10% מהמוח שלי.
"כוורת בסרט"
אם כל הקונספט שלך מתחיל מבדיחה גרועה – אפילו אם היא של אחד הקומיקאים הגדולים בהיסטוריה – כנראה שיצא לך סרט מטומטם. זה מה שקרה כאשר ג'רי סיינפלד דיבר עם חברו הטוב סטיבן ספילברג, שרצה שסיינפלד יככב בסרט לחברת ההפקה שלו, דרימוורקס. סיינפלד זרק כבדיחה אגבית ש"אם יעשו סרט על דבורה, אפשר יהיה לקרוא לזה Bee Movie" (משחק מילים על הקונספט של "בי-מובי", סרט סוג ב') וספילברג משום מה אמר "רעיון טוב" ונתן לו מלא כסף. התוצאה: סרט מצויר מבולבל מאוד על דבורה שתובעת את המין האנושי על שימוש בדבש (באמת), ומכיל כמה בדיחות טובות, לצד כמה בדיחות די גזעניות וגם סתם הרבה בדיחות לא מצחיקות מספיק. זה בהחלט סרט לראות עם חברים, מהסוג שאם צוחקים בו לא ברור אם זה בגלל שהבדיחה מצחיקה או שהיא כל כך מטומטמת.
"דיזסטר מובי"
מאז שבני אנוש התחילו לראשונה ליצור אמנות, הופיעו גם בני אנוש שיושבים בצד וצוחקים על האמנות שמישהו אחר יצר. יורשיהם ההוליוודיים אולי הביאו לנו קלאסיקות קומיות כמו "אוכפים לוהטים" ו"האקדח מת מצחוק", אבל בשנות האלפיים ז'אנר הפרודיה הפך לצל של עצמו, הודות בעיקר לצמד שמוקים בשם ג'ייסון פרידברג ואהרון זלצר, סרטים שהקונספט שלהם לפארודיה הוא "בואו נראו דמויות מסרטים עכשווים בסיטואציה שהן לא אמורות להיות בה". ואם הן יכולות להפליץ, להגיד בדיחה פוגענית או להיראות כמו תחפושת האלווין זולה – מה טוב. הצמד היה אחראי לסרטים כמו "מת לדייט", "פגוש את הספרטנים" ו"משחקי הלמות מרעב", אבל גולת הכותרת שלהם כנראה היה "דיזסטר מובי" (כן, ככה תרגמו את זה. כן, פשוט כתבו את זה על הפוסטר) סרט שמעז להיגמר בפרודיה על שירו הקומי הנשכח של ג'ימי קימל "I'm Fucking Ben Affleck" שאיכשהו הופכת אותו ליותר גרוע.
"קראנק"
זה שסרט הוא מטומטם לא אומר שהוא לא יכול להיות מאוד מהנה, כן? אם אתם לוקחים צמד במאים צעירים ויצירתיים, שחקן ראשי כריזמטי ועריכה בסגנון הפרעת קשב וריכוז, יכול לצאת סרט כיפי כמו "קראנק" מ-2006, בו ג'ייסון סטיית'ם מגלם מתנקש קשוח, שאחרי שהוזרק לו סם פיקטיבי, חייב לשמור על האדרנלין שלו גבוה אחרת הוא ימות. מה שבעצם נותן לו תירוץ ללכת מכות, לקחת סמים, לקיים יחסי מין ברחוב ולנהוג באמצע לונדון כמו נהג מונית בתל אביב בשלוש בלילה. צוות הבמאים נוודין וטיילור ביימו את התסריט המטופש ומלא הבדיחות הפוגעניות שלהם בצורה יוצאת מן הכלל, מה ששומר על האדרנלין של הקהל גבוה כמו של הדמות הראשית. ב-2009 יצא גם המשכון שלקח את הדברים עוד יותר רחוק: עכשיו הדמות של סטיית'ם צריכה לחשמל את עצמה כל כמה זמן כדי לשמור על עצמו בחיים. אל תנסו את זה בבית.
"מעבר לשיא"
יכולנו למלא את הרשימה הזו עם סרטי אקשן של סטאלון ושוורצנגר משנות השמונים, אבל רובם איכשהו מתעלים מעל הטמטום ומגיעים למשהו מדהים. זה לא המקרה בסרט בעלם השם ההולם "מעבר לשיא" שמספק לנו גם את פינת "גאווה ישראלית" ברשימהף כי בויים על ידי מנחם גולן והופק על ידי גולן ויורם גלובוס בתקופה ההוליוודית שלהם. זהו סרט ספורט, לא בדיוק הכניסה הראשון של סטאלון לז'אנר, רק שבמקרה הזה הספורט הוא הורדת ידיים. כן, הורדת ידיים. סטאלון משחק נהג משאית שחולם להיות אלוף העולם בהורדת ידיים, שזה מתברר, דבר אמיתי. הסרט הוא פיסת צ'יז מובחרת של שנות השמונים, עם סיפור על סטאלון מגדל את הילד המסכן שלו ופסקול שכולל שירים של קני לוגינס (מלך הפסקולים של שנות ה-80) ואחיו הטמבל של סילבסטר, פרנק סטאלון. גם אתם תריעו כשסטאלון שולף את המהלך הסודי שלו באמצע קרב הורדת ידיים – היפוך הכובע שלו לאחור. ואז תשאלו את עצמכם: למה?
"מצ'טה"
אין דבר יותר עצוב מסרט מטומטם שמנסה להגיד משהו חכם. סליחה, אמרתי עצוב? התכוונתי מצחיק. ברצינות, "מצ'טה" של רוברט רודריגז הוא סרט די כיפי, ויש לו כמה דברים מעניינים להגיד על הגירה מקסיקנית לארצות הברית, בעיקר בעידן פוסט-טראמפ, אבל המסר נעלם בין פיצוצים, יריות, ציצים ורוברט דה נירו עושה מבטא טקסני. לפחות יש לנו את דני טרחו הגדול בתפקיד חייו בתור גיבור האקשן מצ'טה. אה, והופעה ממש מטומטמת של סטיבן סיגל עם מבטא שלא מייצג אף לאום שאי פעם היה קיים.
"ג'וניור"
אנחנו חיים היום בעידן שהגבולות הבינאריים בין המינים מטשטשים, וזה דבר טוב. אבל אני לא חושב שאף אדם, לא משנה כמה פרוגרסיבי, יגן על "ג'וניור" מ-1994, הסרט בו ארנולד שוורצנגר נכנס להריון. לאחר ההצלחות של שיתופי הפעולה שלו עם שוורצנגר "שוטר בגן ילדים" ו"תאומים" החליט במאי "מכסחי השדים" איוואן רייטמן לשתף פעולה בשלישית עם השרירן האוסטרי, הפעם בסרט בו הוא משחק מדען גאון ממין זכר שנכנס להריון. והחלק של הנכנס להריון עדיין יותר ריאליסטי מהחלק של המדען הגאון. הבעיה היא שסרט בו גיבור אקשן שוורצנגר-י נכנס להריון היה יכול להיות כיף מטומטם, אבל הבחירה להפוך אותו למדען אינטלקטואל ורגיש שבמקרה מגולם על ידי ארנולד שוורנצגר, ואז נכנס להריון, הופכת את כל הדבר למבלבל ומטומטם בו זמנית.
"סוף שבוע אצל ברני"
הנה סרט שהפך לשם קוד באמריקה ל"סרט מטומטם". ב"חברים", לדוגמה, כאשר הכותבים היו צריכים לבחור מה הסרט האמיתי שרייצ'ל הכי אוהבת (למרות שהיא טוענת שזה "יחסים מסוכנים") הם בחרו כמובן ב"סופשבוע אצל ברני", הסרט בו צמד יאפים חרמנים, מוזמנים לבלות בבית הנופש של הבוס שלהם, מגלים שהוא מת, ואז מחליטים להסתובב עם גופתו הטרייה כאילו הוא חי. אבל אל תדאגו: הם שמו לו משקפי שמש! עלילת הסרט כבר הפכה לקלישאה ונעשו עלייה פרודיות ב"סאטרדיי נייט לייב" ו"פילדלפיה זורחת", אבל חשוב לתת פה כבוד לסרט המקורי על בחירת העלילה המטורפת הזאת. אה, והסרט עצמו בעיקר משעמם. רק שתדעו.
"הספר של הנרי"
רוב הסרטים ברשימה הזאת הם מטומטמים, אבל הם לא ניסו להיות הרבה יותר מזה. הם קומדיות או סרטי אקשן, בהם טמטום יכול להיות (לפעמים) דבר טוב. אבל מה אם היה סרט דרמה רציני שאשכרה ניסה להגיד משהו ולרגש את הקהל… והוא היה ממש מטומטם? כמה מטומטם? מטומטם ברמה שהוא קיבל ביקורות כל כך גרועות, שהבמאי שלו, קולין טרברו ("עולם היורה") פוטר מלביים את הסרט התשיעי בסדרת "מלחמת הכוכבים" למרות שכבר כתב תסריט. זה מה שקורה שאתה כותב סרט על הילד החכם בעולם, שמת באופן טראגי אבל משאיר לאמא שלו הוראות מדוייקות איך לרצוח את השכן שלהם שמתעלל בבת המאומצת שלו. אם זה נשמע לכם עלילה מאולצת, מטופשת וחסרת רגישות – אז אתם צודקים לגמרי זה עצוב שטרברו איבד את ההזדמנות שלו לביים את "עלייתו של סקייווקר", אבל קשה להאשים את אנשי דיסני שראו את "הספר של הנרי" ואיבדו כל אמון בטרברו.
"ג'ק וג'יל"
ואיך אפשר לסיים בלי המאסטר של הטמטום – אדם סנדלר. סנדלר אמנם זכה להערכה מחודשת בשנים האחרונות הודות לכמה תפקידים דרמטיים טובים, לצד ההבנה שסרטיו המוקדמים, מטומטמים ככל שיהיו, הם עדיין מצחיקים וכיפיים. אבל קשה למצוא מישהו שייגן על "ג'ק וג'יל" הסרט בו אדם סנדלר משחק תפקיד כפול בתור אח ואחות. זהו. זה הקונספט. ג'ק הוא בחור רגיל ויש לו אחות שנראית כמוהו עם פאה והיא מעצבנת. אה, והיא גם גורמת איכשהו לאל פאצ'ינו (בתפקיד עצמו!) להתאהב בה. הסרט אולי מטומטם, אבל הכול שווה את זה בזכות הסצנה בסוף הסרט בו השחקן זוכה האוסקר אל פאצ'ינו עושה ראפ בפרסומת של דאנקין דונאטס. זה מטומטם, אבל זה גם גאוני.
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
![אי אפשר לעצור אותו. לארי דיוויד ב"תרגיע" (צילום: יחסי ציבור/HBO)](https://medias.timeout.co.il/www/uploads/2024/02/larry-1-1000x561.jpg "אי אפשר לעצור אותו. לארי דיוויד ב"תרגיע" (צילום: יחסי ציבור/HBO)")
![ההפך הגמור מג'רי של "סיינפלד". לארי דיוויד, "תרגיע" (צילום: יחסי ציבור/HBO)](https://medias.timeout.co.il/www/uploads/2015/12/Larry-David-Curb-Your-Enthusiasm-season-eight_s.jpg "ההפך הגמור מג'רי של "סיינפלד". לארי דיוויד, "תרגיע" (צילום: יחסי ציבור/HBO)")
![אני אומר לכם, בפעם האחרונה. "תרגיע". (צילום: יחסי ציבור/HBO)](https://medias.timeout.co.il/www/uploads/2024/02/larry-1000x667.jpg "אני אומר לכם, בפעם האחרונה. "תרגיע". (צילום: יחסי ציבור/HBO)")
![לפחות רואים איך הוא היה נראה עם שיער. לארי דיוויד ב"The Larry David Story"](https://medias.timeout.co.il/www/uploads/2022/12/p21630429_b_h8_aa-750x500.jpg "לפחות רואים איך הוא היה נראה עם שיער. לארי דיוויד ב"The Larry David Story"")
