לפני שלוש שנים בערך צצה לחיינו באמצעות הרשתות החברתיות מפלגה חדשה בשם "צעירים בוערים" שהבטיחה לתת ייצוג לקול הצעיר במדינת ישראל. הייצוג הזה היה אישה צעירה בשם הדר מוכתר, שהקימה את המפלגה. הפנים שלה החלו להופיע בכל מקום ברשת. הזעקות שלה נשמעו מגוחכות עד כדי כך שהיה מי שחשב שהיא דמות פיקטיבית (אני). אבל היו גם מי שהצביעו לה. 8,800 אנשים ליתר דיוק.אחר כך גילינו שלגברת הצועקת על יוקר המחייה יש דירה על שמה, מה שסיבך אותה באופן אידיוטי לחלוטין עם מס הכנסה, כשבסופו של דבר נאלצו הוריה לשלם עשרות אלפי שקלים בגלל הפה הגדול שלה. היא נכנסה לצבא – אחרי שעמית סגל צעק בטיקטוק שהיא משתמטת – ויצאה ממנו עם תוכנית חדשה: ללקק את התחת של מפלגת השלטון כל הדרך למשבצת של אישה חדשה בליכוד.

מה יש לומר, פתיחת קריירה פוליטית מפוארת.הקמפיין המחודש של הדר מוכתר לכנסת נפתח כמובן בהרעשה, ומכל הדרכים האפשריות היא בחרה לעשות את זה על גבה של הקהילה האתיופית. קטונתי מלדבר בשמם, אבל מהצד לא היה דבר יותר מעורר בחילה מלשמוע אותה מתלוננת שאין אתיופים ב-8200. עזבו שזה לא נכון, עזבו את זה שמלא אתיופים כתבו לה שזה לא נכון, המטרה שלה פה מכעיסה הרבה יותר: מוכתר מנצלת את העליהום שעשתה הממשלה על צה"ל בכלל ועל אמ"ן בפרט מאז פרוץ המלחמה, ועל הדרך ניסתה לרכב על הגב של הקהילה האתיופית כדי להצטרף למתקפות. כך היא אותתה לבייס הביביסטי שהיא מעוניינת.

כשמוכתר הכריזה שתרוץ לפריימריז בליכוד איש לא היה מופתע. מועמדת פופוליסטית למפלגה פופוליסטית. ובכל זאת, דרך הרשתות וערוץ 14 שבו הפכה לאורחת קבועה, הקמפיין שלה תפס תאוצה. מוכתר מוכנה לעשות הרבה בשביל המקום שלה בליכוד תחת המשבצת המשורינת ל"אישה חדשה" שהכניסה את חברת הכנסת טלי גוטליב לחיינו. היא יודעת מה קהל היעד של הליכוד רוצה והיא מוכנה לתת לו את זה. אממה, אמירות בעייתיות והתחנפות לבייס הקיצוני לא הספיקו להדר מוכתר והיא החלה להגיע להפגנות כאילו הייתה מרדכי דוד הבת מהפלנגות העממיות של בן-גביר במטרה אחת: להכפיש את השמאל.

בהפגנות, מוכתר לוקחת את הדברים הכי בעייתיים שאומרים לה ומשתמשת בעריכה מגמתית כדי להצדיק את טענותיה. יש שלושה סוגי סרטונים שהיא מעלה: הסוג הראשון הוא סרטוני צניעות, שבהם היא מדברת על זה שהיא רוצה, לדבריה, שיתעסקו במה שיש לה בראש ולא בגוף שלה. לפי ההגיון המוזר של מוכתר, את לא צריכה טיעונים טובים כדי שיקשיבו לך, את צריכה לכסות את עצמך כדי שגברים לא יתפסו אותך כאובייקט מיני. כלומר, הבעיה היא לא גברים פרימיטיבים, אלא נשים "פרובקטיביות". במקביל היא מתהדרת בשני תארים למדעי המחשב ומשתמשת בזה כהוכחה לחכמתה. נו.

הסוג השני של הסרטונים הוא סרטוני "עימות", שבהם היא כביכול מנסה לשוחח עם אנשי השמאל. רק שכל הסרטונים האלה ערוכים מגמתית, מלאים בניסיונות פרובוקציה וגדושים בטיעונים פופוליסטים חסרי תוכן. כשהיא מדברת על חוק הגיוס לדוגמה, היא לא תנמק מדוע החרדים אינם צריכים להתגייס, כי כמו כולם היא גם הבינה שלא קיימים נימוקים טובים לזה. אז היא פונה לווטאבאוטיזם וצועקת: "מה עם הערבים?".

בסרטון שהעלה עורך הדין גאלב סלאמנה (ומן הסתם לא מופיע בעמוד של הדר מוכתר), היא פונה אל עורך הדין שהפגין בקפלן, ככל הנראה על סמך זיהוי של ערביותו, ומפנה אליו את השאלה. גאלב השיב לה בשלושה מישורים. המישור הראשון הוא האישי: "שירתתי כלוכד עריקים", אמר לה והיא מיד פסלה אותו ואמרה "אבל אני לא מדברת עליך". אז הוא פנה אליה במישור ההיסטורי, וציין שבתקופתו של רבין הייתה עלייה בכמות המתגייסים בציבור הערבי ואילו בממשלה הנוכחית חלה ירידה קיצונית. בפוסט עצמו הוא גם מרחיב עם נתונים ועובדות ואפס פופוליזם. את המישור האחרון בחר להגיש לה בהרחבה בפוסט כשהוא אמר שהוא בעד "שירות שוויוני כולל שירות לאומי וכל מסגרת אחרת המתאימה לציבור הערבי". כלומר, מישור השכל הישר. מזל שלא סיפרה לו כמה תארים יש לה.

הסוג השלישי של הסרטונים הוא הגרוע ביותר: סרטונים בהם היא מנסה לגרום לשמאל להיראות אלים. הדר מוכתר אכן מוכיחה שהיא תלמידתו של נתניהו, אבל לו הייתה תלמידה מצטיינת אז היא הייתה משקיעה שקל או שניים בשיעורי משחק. בסרטון אחד היא מזדעקת כשאדם מנופף את הדגל בפניה וטוענת שהכה אותה. בסרטון אחר היא טוענת שמפגין דחף אותה, אבל בסרטון גם שומעים מישהי מבקשת ממנה להיות בשקט כי מקריאים שמות חטופים.

האם היא הראתה כמה פעמים ביקשו ממנה לא להפריע בזמן הזה? מה קדם לזה? כמובן שאין הצדקה בעולם למי שיתקוף אותה פיזית, אבל כשמקריאים את שמות החטופים הדר מוכתר פשוט הייתה צריכה לסתום את הפאקינג פה שלה, להתנצל שזלזלה בזיכרון חטופים וללכת בבושת פנים. בסרטון אחר, תחת הכיתוב "השמאל הוא אלים, מתי תבינו?", רואים מפגינה הולכת לתומה בזמן שהדר מוכתר פשוט נכנסת בה ואז מאשימה אותה באלימות. אז כן, אם היו לה כישורי משחק אולי זה אפילו היה עובד לה.

למרבה הקרינג' היא גם חושבת שהיא מינימום צ'ארלי קירק, אבל לו לפחות היה קצת קלאס, עד כמה שיכול להיות כזה למיזוגן וטרנסופוב וגזען. הוא לא היה מסתובב בין אנשים ומציק להם בניסיון לחלץ מהם תגובות אלימות. הם היו באים אליו במתחם מגודר, הוא היה יושב בנחת ולא עומד וצועק, כי הוא אף פעם לא נדרש לצעוק כדי להישמע יותר "צודק". מוכתר חושבת שבגלל איזה קייטנת דיבייט בגרמניה היא נחשבת ל"טובה בדיבייט", כשבפועל היא לא מנסה לקדם שיח, היא מנסה לקדם את עצמה, ויכולת הדיבייט הפומבית שלה הייתה מביישת תלמידי כיתה ו'.

אז למה אני יושב וכותב על האישה המזעזעת הזאת? כי אני מאמין שהיא מסוכנת לא פחות מכל חברי הקואליציה. היא הולכת בדרכה של טלי גוטליב, ומאד יכול להיות שהיא תהיה "האישה החדשה" הבאה בליכוד. היא מסוכנת לא רק כי היא מכרה את כל הערכים שלה שנוגעים לדאגה לצעירים וליוקר המחיה ואחר כך עוד הצטרפה למפלגה שפגעה בצעירים יותר מכולם. היא מסוכנת כי היא מסיתה ומשקרת בלי למצמץ. במצב עניינים מתוקן לא היו נותנים במה בתקשורת למישהי כזאת, אבל במפלגה שבה חברות גלית דיסטל אטבריאן וטלי גוטליב חסרות הבושה, או האופורטוניסטית עידית סילמן, הכל יכול לקרות ותמיד יש לאן להידרדר.

הדר מוכתר מייצגת את כל מה שרע בליכוד בפרט ובפוליטיקה הישראלית בכלל. דמגוגית בשקל, חסרת טיעונים אמיתיים או עמדות משמעותיות, חסרת עקרונות וערכים, והיא אינה בוחלת בדבר כדי להשיג את הכוח הנכסף. את הטעות שעשתה התקשורת עם דוגמני התהבמות אחרים היא משחזרת עם מוכתר. כל מה שהציבור יכול לעשות זה פשוט לצאת ולהצביע ולוודא שגם אם היא או מישהי כמוה תיבחר, היא תהפוך לשוכנת ספסלים אחוריים באופוזיציה ובסופו של דבר למשהו שכולנו שכח, כאילו הייתה אורן חזן. עד הבחירות – פשוט עדיף להתעלם מהנוכחות שלה בהפגנות, אלא אם כן בא לכם לשמוע שיש לה שני תארים (יש לה שני תארים במדעי המחשב, ידעתם?).

• טור דעה
• פוליטיקה
• הליכוד
• מחדל נתניהו

הלם וזעזוע ברחבי תל אביב: קמפיין הרשימה המשותפת של הליכוד ועוצמה יהודית, שהתאחדו לקראת הבחירות למועצת העירייה שיתקיימו בסוף החודש, מתנוסס על מוניות שירות ברחבי העיר מאז יום חמישי, כשהוא חוזר על סיסמת ההסתה הקיצונית של בנימין נתניהו מהימים של רצח רבין לפיה "השמאל שכח מה זה להיות יהודי".

>> הדיקטטורה של נתניהו כבר כאן. וזה הניצחון המוחלט שלו

תחת הסלוגן "שכחתם מה זה יהדות" צא לדרך הקמפיין של הרשימה הגזענית המאוחדת, כשרשימת הליכוד מיישרת קו עם האידיאולוגיה הכהניסטית וממשיכה את מסע ההקצנה שלה לעבר מחוזות הדיקטטורה הדתית. בעמוד הפייסבוק של התנועה בתל אביב נכתב במפורש "השמאל שכח מה זה להיות יהודים! הליכוד-עוצמה יהודית בתל אביב-יפו כאן כדי לשמור על המסורת היהודית, על בתי הכנסת, מוסדות הדת בעיר, ועל מרחב ציבורי שאפשר להניח בו תפילין ולהתפלל – בלי שיבזו אותך או ימנעו ממך בכוח".

קמפיין התעמולה הרעיל רוכב על הצלחתה של הפרובוקציה היזומה והמתוכננת להיאבק באיסור על הקמת דוכני דת ומיסיון בסמוך לבתי הספר על פי חוק העזר העירוני, כשההפקה המתוקשרת והמניפולטיבית שנערכה בגימנסיה הרצליה בחודש שעבר משמשת לו כמקפצה תודעתית. זו אינה הפעם הראשונה שבה הליכוד מנסה את מזלו בעיר באמצעות הסתה אגרסיבית: בבחירות הקודמות למועצה ב-2018 הציפה הרשימה את העירבכרזות הסתה נגד מבקשי מקלט. באותה מערכת בחירות זכה הליכוד במושב אחד בלבד במועצת העירייה, אותו אייש ארנון גלעדי עד להרשעתו (בהסדר טיעון) במרמה והפרת אמונים עם קלון בפרשת דוד ביטן. גלעדינחשד גם בעבירות מין נגד קטיןאותו הדיח לזנות לכאורה.

ברשימת הגזענים המאוחדת מקווים כי אחוזי ההצבעה הנמוכים הצפויים במערכת הבחירות שאינה מעניינת איש, תסייע להם לשלש את כוחם במועצה ויותר מכך, בעיקר על חשבון רשימת הבית היהודי "מאמינים בתל אביב", שהתאחדה עם אגודת ישראל בראשותו של סגן ראש העיר חיים גורן.

ברשימות הליברליות שמתמודדות למועצה מיהרו להגיב, בניסיון לעורר מעט את הציבור החילוני בעיר. ציפי ברנד, מס' 2 ברשימתה של אורנה ברביבאי, כתבה לעוקביה בטוויטר-X ש"תסתכלו על קמפיין הליכוד בתל אביב. לא רק שלא לקחו אחריות על המחדל המטורף שהתרחש במשמרת שלהם – הם גם פועלים אקטיבית כדי להחזיר אותנו לשיח של השישה באוקטובר. פילוג, הסתה, שנאה, פירוד – זה הדלק של הליכוד. תל אביב צריכה לשלוח אותם הביתה".

גם ברשימה המאוחדת של מרצ וארגוני המחאה נגד ההפכה המשטרית הגיבו בזעזוע ניכר, וסגנית ראש העיר מיטל להבי אמרה כי "את ההרס והארס שמביא החיבור בין מחל הליכוד ועוצמה יהודית כולנו מכירים היטב מהחודשים האחרונים. עכשיו הם באים לכבוש את תל אביב-יפו. אנחנו, נשות אנשי המחאה והחמ"לים האזרחיים, נסתער על המשימה כדי לבלום אותם ביחד". בקיצור – צאו להצביע ב-27.2.

• בחירות 2024
• הליכוד
• חילונים
• כפייה דתית
• גזענות

בימים האחרונים החל קמפיין התנגדות לכוונתו של שר התקשורת שלמה קרעי לצמצם באופן משמעותי את תקציב תאגיד השידור הציבורי. בהתחשב בהיסטוריה של הליכוד עם התאגיד ("מה שווה התאגיד אם אנחנו לא שולטים בו" הבלתי נשכח), לא פלא שרבים רואים את הערותיוכצעד ראשון בדרך לסגירת התאגיד, או לכל הפחות, פגיעה משמעותית בו ובתכניו. בעוד שבוע, יום רביעי ה-25.1, יתקיים כנס חירום להצלת השידור הציבורי באולם צוותא מטעם איגודי תעשיית הטלוויזיה, אך עוד לפניו החלו להתאגד מגוון יוצרים, אנשי תעשיה ואנשי בידור לתנועה שמאוחדת תחת הלוגו "כולנו כאן." – ומשתפים ביממה האחרונה טקסטים המפרטים את רמתו, חשיבותו והאפקט החיובי שהוא סיפק לתעשיית הטלוויזיה הגוועת. אלה רק כמה מהקולות.

גורי אלפי, אחד הטאלנטים הגדולים שעובדים עם התאגיד,כתב באינסטגרם שלו: "האיום בסגירת השידור הציבורי צריך להלחיץ גם אתכם! כל התוכניות האלה בתמונות לא היו יכולות להיות משודרות בשום מקום אחר חוץ מהשידור הציבורי. יודעים איך אני יודע? כי ניסיתי…ואף אחד לא רצה. התכנים שהייתי שותף להם ועוד המון תכנים אחרים לא היו זוכים להגיע למסך אלמלא השידור הציבורי. זה תפקידו. להעשיר את חיינו. לתעד את הרוח הישראלית. לשאול שאלות. לחפור. להעיז. גם אם זה לא תוכן מסחרי המוני ומתבקש".

נטלי מרכוס, יוצרת "היהודים באים" (עם אסף בייזר יואב גרוס),כתבה בפוסט כי"עם שאין לו תרבות בשפתו הוא עם שסופו לאבד את הזהות שלו. זהות לא נקבעת רק על לפי מי האוייבים שלנו, או מי הפוליטקאים שלנו, או ביבי או לא ביבי. זהות נקבעת לפי מה אנחנו חוגגים, מה אנחנו יוצרים, מה המסורת שלנו, זהות נקבעת לפי מה אנחנו אוהבים יחד. הזהות שלנו היא התנ״ך, והיא גם דוד גרוסמן, והיא גם יונה וולך, והיא רונית אלקבץ, והיא ״לול״, והיא גם ״מנאייכ״, וגם ״קופה ראשית״, ו״טהרן״, ו״חזרות״, ו״המפקדת״, והזהות של הילדים שלנו היא ״ילדי בית העץ״, ״האחיין שלי בנץ״ ו״שלי הכובשת״. לכן הכספים של המדינה, המיסים שלנו, מופנים בין השאר לתרבות. כי תרבות מייצרת זהות ישראלית. איומי סגירת התאגיד הם סימן להתפוררות הזהות שלנו. יצירה בעברית היא לא מותרות, היא חובה לעם שרוצה להישאר עם. אני לא מוותרת על הבית שלי, על העם שלי. זה הזמן להילחם לפני שיהיה מאוחר מידי".

יוצר ותסריטאי "מנאייכ", רועי עידן,כתב בפוסט, דווקא מנקודת מבטו כתומך ליכוד: "אני שייך לימין הכלכלי וחושב שהמדינה צריכה לממן רק את מה שמוחלט שיש אינטרס לאומי לממנו. אני חושב (דעתי האישית כן?) שקיום של תרבות פופולרית ובידור בשפה העברית זה אינטרס לאומי מובהק. אין כיום במדינת ישראל באמת אפשרות לייצר סדרות בעברית בהסתמך אך ורק על השוק המקומי הזעיר. גם עם החובות תוכן והתאגיד וכו' זו משימה על סף בלתי אפשרית מבחינה כלכלית להרים סדרה נורמלית בלי לפחות מימון חלקי מחו"ל".

ניר ברגר, חצי מהצמד שיצר את "המפקדת",תיאר בפשטות את המצב: "אל תאמינו לספינים הזולים. אין שום כוונה 'לפזר את כספי התוכן המקורי בשוק'. אין בזה גם שום היגיון. שידור ציבורי איכותי לא פוגע בתחרותיות בשוק בשום צורה, ולא בא על חשבון אף גוף אחר. מה שהוא כן עושה זה לאפשר יצירה ישראלית מקורית, עצמאית ומעמיקה בשוק קטן שבו אם לא יהיו שידור ציבורי ורגולציה, פשוט לא יהיה היגיון כלכלי בייצור התוכן הזה. ככה פשוט. ומי שאומר לכם אחרת, אולי צריך לקחת עוד כמה ימים ללמוד את העבודה החדשה שלו, ואולי צריך לחשוב על העם שהוא לכאורה מייצג לפני שהוא חושב על האינטרסים האנטי-דמוקרטיים של הבוס שלו".

יניב זוהר, שיצר את "קופה ראשית" יחד עם נדב פרישמן,הזכיראת שורת ההישגים המרשימה שהתאגיד השיג בשנותיו הקצרים: "נס גלוי. לא סוגרים נס גלוי. כשכאן11 רק נפתח גם אני הייתי סקפטי. מה כבר יהיה ההבדל מערוץ11 הישן, שקיבל תקציבי עתק ולא ייצר כמעט כלום? אבל אז הגיעה סליחה על השאלה, וחזרות, ושמונים וארבע, וליגה ג', וקופה ראשית, וטהרן, ומנאייכ. בום בום בום. צליפה אחרי צליפה. ולא תגידו סדרות נישה – להיטים עם קהל עצום ומגוון. ‏רנסנס של יצירה. נס גלוי.

"ואיפה התחבאו כל פצצות הכישרון האלה?", המשיך זוהר. "הם היו שם כל הזמן, פשוט אף אחד לא נתן להם הזדמנות. כאן11 הוא HBO הישראלי. סיירת המטכל של התרבות בישראל, שכבר 7 שנים מייצרת תוכן ישראלי יהודי חכם מעניין, איכותי, מגוון ולא פחות חשוב – פופולרי! וי על כל מבחן אפשרי. אין אחוזי פגיעה כאלה. אין תמהילים כאלה. אין מחויבות ואהבה כזו ליצירה ישראלית". רשף לוי, שיצר את "קרתגו" שמשודרת כעת, בחר לקצר והסתפק במשפט אחד קולע: "לפעמים כשזה ממש טוב, לא חייבים להרוס". וזוהי, כאמור, רק ההתחלה.

• המסך
• כאן 11
• תאגיד השידור הציבורי
• הליכוד

הבוקר של יום רביעי הפציע, ותל אביב התעוררה לתבוסה בבחירות לכנסת ה-25. אחרי ספירת כ-85 אחוז מהקולות, כשנותרו כ-680 אלף קולות לספור, מצביעות תוצאות האמת של ועדת הבחירות על המגמות הברורות שהובילו למפלה. יותר מ-70 אחוז מבעלי זכות ההצבעה בעיר הצביעו למפלגות שמחוץ לגוש נתניהו (כולל המפלגות הערביות), על רקע אחוז הצבעה כמעט זהה לבחירות הקודמות – כלומר כ-60 אחוז הצבעה בנתוני ועדת הבחירות, שהם כ-70 אחוזי הצבעה מתוקנים בניכוי כ-80 אלף תושבי חוץ הרשומים בפנקס הבוחרים כבעלי זכות הצבעה בתל אביב וללא כוונה לממש אותה.

כמו שבטח שמתם לב, זה היה רחוק מלהספיק. אחת הסיבות לכך היא שאחוזי ההצבעה בתל אביב לא עלו לעומת הבחירות הקודמות (לעומת עלייה משמעותית באחוזי ההצבעה בפריפריה), וגם מי שכבר כן הצביעו חוללו התפלגות קולות שהייתה רחוקה מאופטימלית. תל אביב נתנה ליאיר לפיד ויש עתיד 32.86 אחוז מקולותיה, עלייה דרמטית לעומת הבחירות הקודמות (22.09 אחוז). אלא שמרבית העלייה הזאת הושגה בזכות קריסתן של העבודה ומרצ, שאיבדו כמעט שליש מכוחן בעיר כל אחת. נכון לשעת אחר הצהריים, מרצ אמנם עקפה את העבודה במספר הקולות להן זכתה בתל אביב (10.97 אחוז לעומת 9.28 אחוז מכלל הקולות בעיר), אבל שתיהן לא הגיעו קרוב לתוצאות האמת בבחירות הקודמות (13.99 אחוז למרצ ו-14.76 אחוז לעבודה).

לפיד ויש עתיד שתו כנראה גם את קולותיהם של מצביעי בני גנץ וגדעון סער, שאיבדו באיחוד גם הם כשליש ממצביעיהם בעיר (מ-14.94 אחוז בנפרד ל-11.01 אחוז עכשיו). המפלגות הערביות, שבבחירות הקודמות השיגו ברשימה המשותפת רק 1.95 אחוז מכלל הקולות, הגיעו בריצה נפרדת ל-3.11 אחוז מהקולות (1.57 לחד"ש-תע"ל ו-1.54 לבל"ד), אבל זה הישג שמן הסתם אינו מנחם איש. הישג מרשים עוד יותר רשמה מפלגת הציונות הדתית שכמעט ושילשה את כוחה בעיר, מ-1.72 אחוז זניחים ב-2021 ל-4.77 אחוז בבחירות הנוכחיות. ש"ס הגדילה את כוחה במעט (מ-3.63 אחוז ל-4.26 אחוז), הליכוד שמר על כוחו ועל מעמדו כמפלגה השנייה בגודלה בעיר (16.92 אחוז לעומת 16.97 אחוז), וכל השאר הוא היסטוריה והיסטריה.

עם פרסומן של תוצאות האמת הסופיות, נערוך ניתוח מעמיק יותר של נתוני ההצבעה בשכונות העיר, אולם על פי התוצאות המצטברות ניכר שהייתה עלייה מסוימת באחוזי ההצבעה בדרום-מזרח העיר בקרב האוכלוסיה היהודית והערבית כאחת. עוד מידע על הסיבה שבגללה נתון ההצבעה בתל אביב גבוה בהרבה מהנתון הרשמי המדווחתוכלו למצוא כאן.

• בחירות 2022
• ❤ תל אביב
• הבועה
• מפלגת העבודה
• מרצ
• יש עתיד
• הליכוד
• מרב מיכאלי
• זהבה גלאון

בחירות 2022 מתקיימות עד כה במעמד צד אחד. השאלה היחידה ששואלים באולפנים של ערוץ 12 וערוץ 13 לגבי מערכת הבחירות הזאת, כמעט מדי יום, היא כיצד יגיע נתניהו לקואליציית 61. העיסוק המרכזי של התקשורת בכללותה בשבועות האחרונים הוא בנעשה במפלגת הליכוד לקראת הפריימריז. המרואיינים המרכזיים בכל הפלטפורמות התקשורתיות הם ח"כים מהליכוד. היכן שאין ח"כים מהליכוד יש נציגים מטעם בנימין נתניהו שהתנחלו באולפנים ולא מאפשרים למילה אחת של ביקורת כלפי נתניהו להישמע ללא מתקפת גומלין ווטאבאוטיסטית. הידיעה לפיה בועז ביסמוט מתכוון להתמודד על מקום ברשימת הליכוד, לפיכך, היא המקום שבו הכל מתחבר.

הרשתות החברתיות הגיבו כהרגלן בזעם קדוש: מה פתאום שנציגו של נתניהו ב"אולפן שישי" ילך לפוליטיקה? מה עם אמון הציבור בתקשורת? ובכן, צריך לומר ביושר שביסמוט אינו עושה דבר שיאיר לפיד ושלי יחימוביץ' לא עשו לפניו (כולל ההכחשות הנמרצות), צריך לומר גם שמבחינת ביסמוט ומבחינת הליכוד מדובר במהלך טבעי לחלוטין, צריך לומר שלציבור אין גם כך ולו טיפה של אמון בתקשורת, ואין מנוס אלא לומר שמצבן העגום של "אולפן שישי" ושל המפלגה ישתפר כתוצאה מהמהלך. עיתונאים שעוסקים באקטואליה וחוצים את הקווים זה תמיד עניין בעייתי, אבל דווקא במקרה של ביסמוט כסות העיתונאי הייתה דקה כל כך והמפעיל הפוליטי שלו היה גלוי כל כך, שבאמת לא ברור על מה ההתרגשות הגדולה.

בועז ביסמוט הוא בכלל לא הסיפור כאן. האיש משחק עם הקלפים שחילקו לו. מי חילק לו את הקלפים? המינוי שלו כעורך "ישראל היום" במקומו של עמוס רגב היה מהלך קלאסי של נתניהו ושלדון אדלסון שביקשו לוודא מצב של אפס התנגדות ואפס אינטגריטי במערכת החינמון, כך שיהיה כפוף באופן מוחלט לנראטיב הביביסטי ולגחמותיהם של המנהיג ובני משפחתו. ברגע שבו נתניהו הפסיד בבחירות, חודשיים לאחר פטירתו של אדלסון – ביסמוט הוחלף. המינוי שלו כפרשן קבוע לענייני ביבי ב"אולפן שישי" היה מתנת הפיוס של אבי ניר ואבי וייס לנתניהו בעקבות המינוי של רון ירון מ"ידיעות אחרונות" כעורך המהדורה. הוא היה פיון קטן ויעיל בבליץ של נתניהו על התקשורת וכעת הוא מקבל את הגמול בדמות גב חזק בפריימריס וכיסא כמעט מובטח בכנסת.

הבעיה בסיפור הזה, כאמור, היא מחלקי הקלפים בקזינו המושחת של ההון-שלטון-עיתון. על נתניהו אין מה להרחיב את הדיבור, האיש צריך לנשק את רגליו של מנדלבליט שלא פתח בחקירת שוחד ועבירה על חוקי התעמולה בעניין "ישראל היום", אבל מי שנתנו לביסמוט את הפלטפורמה היוקרתית והפכו אותו לפרצוף מוכר בכל בית זה לא נתניהו ולא אדלסון. אולפני הטלוויזיה המסחרית הפכו בשנים האחרונות לזירת תעמולה ימנית שאת מבושיה מכסים בקושי הולך וגובר כמה עלי תאנה עיתונאיים, והלהג הביסמוטי האווילי ב"אולפן שישי" הוא רק הסימפטום. תיק 4000 הוא כסף קטן לעומת הבליץ הזה על התודעה. ישנם כעת ביסמוטים רבים מספור על המסך שלכם, בכל תוכנית אקטואליה, בכל רגע נתון, בכל סוגיה שבה שמו של נתניהו עשוי לעלות.

התוצאה של כל זה היא שחודשים ספורים לפני הבחירות, הליכוד שולט בשיח התקשורתי-ציבורי כפי שאף מפלגת אופוזיציה בעבר לא הייתה קרובה אפילו לשלוט בו. עמוס עוז ז"ל הבטיח פעם שהשקט שישתרר עם לכתו של נתניהו ישתווה לשקט שמשתרר אחרי שבמשך שנים טרטר לנו גנרטור מתחת לחלון ולפתע נדם, אבל נתניהו עוד כאן והגנרטור עובד במלוא כוחו. מירי רגב מפיצה שקרים בפרצוף של רינה מצליח בלי שהאחרונה תמצמץ, הנאשם בשוחד דוד ביטן הוא אורח קבע מבוקש בתוכניות האקטואליה, ואת "תגובת הליכוד", שהיא למעשה תגובת נתניהו וקלגסי המדיה החברתית שלו, מביאים גם לכתבות שבהן הליכוד כלל אינו מוזכר. נסו להיזכר מתי שמעתם בחדשות על המתרחש ביש עתיד, העבודה או אפילו כחול-תקווה-לבן-חדשה. איזה שקט, אה?

בועז ביסמוט יהיה חבר כנסת טוב יותר ממרבית האימבצילים שנתניהו גורר איתו בשנים האחרונות כחומת מגן אנושית. הוא בוודאי לא המטרה שאליה יש לכוון את הזעם עכשיו. זה הרגע לחשוב על מי שאיפשרו לקרקס הזה להתרחש מלכתחילה, חברי הפאנל שישבו לצדו של ביסמוט בפנים מכורכמות באולפן ולא אמרו דבר על המתרחש מאחורי הקלעים כדי לשמור על מקום העבודה הגווע שלהם, ובעיקר העורכים והמנהלים שתזמרו את המהלך. זה הרגע לחשוב גם על המנהיגים המנומנמים של מפלגות המרכז-ימין והשמאל, שממשיכים להפקיר את הזירה התקשורתית ועדיין לא הבינו שהקמפיין כבר בעיצומו. ברמה התקשורתית המגרש ריק ונתניהו לבד מול השער. לגמרי לא משנה באיזה יציע יושב ביסמוט כדי לעודד אותו.

• בחירות 2022
• הליכוד
• בנימין נתניהו
• ערוץ 12
• אולפן שישי
• טור דעה