אף על פי שכל ילד בישראל יודע שעכשיו מתחילה תקופת החגים, משום מה המנהג האמריקאי של פרקי ספיישל לכבוד התקופה הזו לא הצליח לחדור לתרבות הטלוויזיה הישראלית. פרקי ספיישל הם פרקים המשודרים בחג מסויים והוא כתוב ומבוים בהתאם לחג. בדרך כלל מדובר בחג המולד, חג ההודיה וליל כל הקדושים.כדי להיכנס לאווירת החג, החלטנו לאסוף עבורכם את פרקי הספיישל הכי טובים ששודרו בטלוויזיה, לא כולל פרקי ההאלווין של הסימפסונס, כי באמת – איך נבחר את הטוב ביותר?

הג'וקר גונב את חג המולד // "באטמן: הסדרה המצוירת"

הפרק השני בלבד של סדרת האנימציה המיתולוגית של באטמן הוא בכלל ספיישל חג מולד בשם "חג המולד עם הג'וקר". הפרק נפתח, איך לא, בג'וקר שבורח מארקהם אסיילום המפורסם בעזרת טיל שהסתיר בתוך עץ חג המולד, תוך כדי שהוא שר גרסה קצת אחרת של Jingle Bells. באטמן ורובין יוצאים למסע חיפושים בגות'הם ומגלים שהכל די שקט, לפחות עד שהם מגיעים הביתה לצפות בסרט לכבוד חג המולד ומגלים שהג'וקר השתלט על אולפן טלוויזיה. הוא לכד שלושה בני ערובה: נציב המשטרה גורדון, שדרנית החדשות סאמר גליסון ואת הבלש הארווי בולוק. הג'וקר, ראוי לציין, מדובב מארק האמיל האחד והיחיד, שגם עיצב את הצחוק המטורף של הג'וקר והציב רף גבוה לגבי איך שהג'וקר נשמע.

הונאת החג של ג'ורג' קונסטנזה // "סיינפלד"

הפרק התשיעי בעונה העשירית של "סיינפלד" אמנם אחרי הרבה פרקי ספיישל, אבל גם זכה לאינספור שבחים והתמקם במקום השלישי ברשימת "פרקי החגים הטובים ביותר" של TV Guide. בעיניי, הפרקים הכי טובים של סיינפלד הם הפרקים בהם לכל דמות בחבורה יש סיפור נפרד לחלוטין, וזה בדיוק המקרה בפרק הזה: ג'רי יוצא עם מישהי שלפעמים נראית מושכת ולפעמים נראית מכוערת (עלילה שבחיים לא הייתה עוברת מסך היום), קריימר חוזר לעבודה הישנה שלו בחנות הבייגל ואיליין נותנת לבחור במסיבת חנוכה מספר מזויף, ומגלה שהיא נתנה את המספר על כרטיסייה לחנות הבייגל של קריימר. אבל את ההצגה גונב ג'ורג' (ואביו, בגילומו של ג'רי סטילר) כשהוא מנסה לחמוק מלקנות מתנות לקולגות שלו באמצעות כרטיסי תרומה מזויפים לעמותה שלא קיימת – וכמובן, חושף לעולם את החג פסטיבס, פארודיה נהדרת על עצם קיום חגים.

שלושה תרנגולי הודו // "משפחה מודרנית"

לרוב אני מוצא שפרקי חג ההודיה לפעמים נוטים להיות פרקים פחות מרגשים, אבל במקרה של הפרק השמיני בעונה השישית של "משפחה מודרנית", מדובר באחד הפרקים המצחיקים של הסדרה. פיל דנפי, אותו מגלם בכישרון רב טיי בארל, מקבל אישור מאשתו קלייר (ג'ולי בואן) לקבל את האחריות על ארוחת חג ההודיה, כשבפועל היא לא מוכנה לשחרר ומכינה בסתר תרנגול הודו נוסף בזמן שפיל ובנם לוק עובדים על תרנגול הודו אחר. בינתיים, ג'יי (אד אוניל) וגלוריה (סופיה ורגרה) מנסים להתחמק מארוחת החג לאחר שחופשתם בוטלה. כיאה לסדרה, כולם נמצאים שם אחד בשביל השני וזאת בדיוק האווירה שצריכה להיות בפרק ספיישל.

חג הסטירות // "איך פגשתי את אמא"

אפשר להגיד הרבה על "איך פגשתי את אמא" – במיוחד על האופן שבו היא נגמרה – אבל הסדרה בהחלט ידעה איך לבנות בדיחה חוזרת באופן שניתן לקפוץ אליה בכל רגע נתון, בדיוק כמו התערבות הסטירות של ברני ומרשל. בעונה השנייה ברני מפסיד בהתערבות למרשל וצריך לבחור: עשר סטירות עכשיו או חמש סטירות שאותן מרשל יכול להעניק לברני בכל זמן נתון. ברני בוחר בחמש סטירות. עד הפרק התשיעי של העונה השלישית ברני מקבל כבר שתי סטירות ובימים שלקראת ארוחת החג מרשל מתגרה בברני וגורם לו לחיות בפחד מהסטירה השלישית. הוא אפילו מייצר ספירה לאחור. מרשל נהנה אולי קצת יותר מדי, כי לילי, אשתו, שמה לב שהוא עסוק יותר בברני מאשר בהכנות ואוסרת עליו לסטור לברני. כמובן שברני מתגרה בו עד עשר השניות האחרונות, בהן גם ללילי נמאס ומחליטה לאשר למרשל לסטור לברני. אני לא אשקר, זה נראה כואב.

ארמדילו החגים // "חברים"

בפרק העשירי בעונה השביעית של קומדיית המצבים המצליחה רוס מחליט שהגיע הזמן להכיר לבנו הצעיר קצת מורשת יהודית בחג המולד. בן הקטן רגיל שסוזן, אמו וגרושתו של רוס, מתחפשת לסנטה בכל שנה, אך רוס לא מצליח להשיג תחפושת מספיק יהודית ברגע האחרון וממציא לסנטה חבר – ארמדילו החגים, שבא ללמד אותו על חנוכה. צפו בפרק הזה ותגידו לי שלא צריך לאמץ את ארמדילו החגים כסמל לאומי. נראה אתכם.

זומבים בקולג' // "קומיוניטי"

לא רק שהסדרה הזאת עשתה פרקי חגים מצוינים, היא גם עשתה פרודיות מצוינות, רובן לפני העונה הרביעית. הפרק השישי של העונה השנייה מתרחש בליל כל הקדושים ואנחנו מקבלים פרודיה על סרטי זומבים כאשר מחלה מסתורית מתחילה להתפשט במסיבת ליל כל הקדושים בקולג' הקהילתי. הפרק כולל כמה רגעים נהדרים של כל הדמויות, כולל סצנת סקס בין שירלי (איווט ניקול בראון) וצ'אנג (קן ג'ונג) והרגע שבו עבד מקריב את עצמו ומפציר בטרוי להיות "האדם השחור הראשון שישרוד עד הסוף". פשוט זהב.

השוד המסורתי // "ברוקלין 99"

הפעם לא מדובר על פרק מסוים, אלא על מסורת ארוכת שנים של "ברוקלין 99", העוסקת ביחידת משטרה בברוקלין. בכל עונה היה פרק המתרכז בתחרות פנימית בתחנת המשטרה שהתחילה בהתערבות בין הבלש ג'ייק פרלטה (אנדי סמברג) וקפטן הולט (אנדרה בראואר). במהלך השנים המסורת הלכה, השתכללה ונהייתה מטורללת יותר ויותר ואף פעם לא נמאס לראות ולהמר תוך כדי צפייה מי ינצח. אלו פרקי חג מצויינים לא רק בגלל המתח, אלא בגלל שעלילת הצד הזאת, שחוזרת פעם בעונה, מדגימה באופן מדהים איך מסורת מתפתחת ומשתנה עם השנים.

הפעם שכולם הגיעו מחופשים לעבודה // "המשרד"

"המשרד", הסדרה שהמציאה את הקרינג', ידועה בפרקי החגים שלה, אבל זה פרק יוצא דופן כי הוא נתן לנו גם את אחת הדמויות הבולטות בחברת הנייר "דנדר מיפלין": קריד בראטון. קריד הוא הדמות הכי מופרעת במשרד. אם הסדרה בנויה כאילו המשרד הוא בעצם גן ילדים, אז קריד הוא הילד הפסיכופט שיושב בפינה וגוזר לברביות את הראש עם מספריים. בתחילת העונה השנייה מייקל כבר קיבל הודעה שעליו לפטר את אחד העובדים עד סוף החודש, אך מייקל, שרק רוצה שכולם יאהבו אותו, מחכה עד הפרק החמישי כדי לקבל את ההחלטה הזאת. עליו לבחור אם לפטר את דבון או את קריד וכמובן שקריד יעשה הכל כדי להישאר. זו הפעם הראשונה שבה אנחנו נחשפים לטירוף של קריד ואיזה כיף שמייקל בחר לפטר בסוף את דבון במקום.

ספיישל ליל כל הקדושים בחוות טגרידי // "סאות' פארק"

כולם יודעים עד כמה יוצרי סאות' פארק, טריי פארקר ומאט סטון יכולים ללכת רחוק. הרבה שיט קרה בסדרה הזאת: קארטמן נתן לילד שהוא שונא לאכול את ההורים שלו ללא ידיעתו, רנדי הזדיין עם עטלף ובכל רגע נתון יכול להגיע האיש-דוב-חזיר ולהשתגע לגמרי. לרוב הסדרות ברשימה הזאת היו מספר מרשים של פרקי חגים, אבל לא כמו לסאות' פארק – שבשלב הזה כבר הגיעה למעל 20 עונות. הפרק החמישי של עונה 23 נפתח כשרנדי מגלה שלבת שלו, שלי, יש "בעיית מריחואנה". היא פשוט ממש ממש שונאת מריחואנה. הוא כמובן מנסה לגרום לה לאהוב את מה שהוא עושה למחייתו אבל נכשל ולבסוף שלי מחליטה להרעיל את החומר שרנדי תכנן למכור כ-"ספיישל ליל כל הקדושים". הספיישל מעיר את המתים וגם את פו הדוב, אותו רנדי רצח באכזריות לטובת היחסים שלו עם סין. אבל השיא של הספיישל הוא דווקא עלילת הצד המתארת את מערכת היחסים הרעילה של באטרס עם מומיה שהחליטה לקלל אותו, וכל פרק שבו באטרס מקבל תפקיד מרכזי זה פרק טוב.

חג המולד הלבן // "מראה שחורה"

אחרי העונה השנייה של "מראה שחורה" שוחרר פרק ספיישל לכבוד חג המולד בכיכובו של ג'ון האם, רייף ספאל ואונה צ'פלין. מראה שחורה היא סדרת אנתולוגיה המציגה סיפורים שונים המתמקדים באדם מול הטכנולוגיה, כך שהיה מפתיע לראות שהסיפור של הפרק מתמקד בשני גברים שתקועים בבקתה בשלג בחג המולד, אבל משם הסיפור רק נהיה מעוות יותר ויותר. בניגוד לפרקי החגים האחרים ברשימה, זה לא פרק שגורם לך לצאת בתחושה חמימה לחגים, אבל הוא אחד הפרקים היצירתייים והמרתקים ביותר של מראה שחורה בפרט ובסדרות טלוויזיה בכלל.

• המסך
• חגים
• סיינפלד
• באטמן
• חברים
• טיים אאוט סופ"ש // גיליון 914 // בשנה הבאה

>> בשנה הבאה תורם: 21 התל אביבים המבטיחים של תשפ"ג
>> השנה הבא כבר על האש: 10 השפים הכי מבטיחים בעיר

מדי שנה, או יותר נכון מתי שיוצא לנו, אנחנו מחליטים להרים לצעירים המבטיחים של תל אביב ולסמן את אלה מביניהם שמספקים הבטחות מפתות במיוחד לעתיד טוב יותר. לכבוד מהדורת תשפ"ג של "המבטיחים" לבית טיים אאוט חזרנו לארכיון כדי לבדוק איפה צדקנו ונוכל לומר שאמרנו לכם. כי אמרנו לכם.

1. הגר שיזף, עיתונאית

סומנה כהבטחה:2019, ארבעה חודשים לאחר שנכנסה לתפקיד כתבת השטחים של הארץ
מה כתבנו:"הגר שיזף (29) היא מסוג האנשים שמסמנים מטרה וחותרים לכיוונה בהרבה כוונה ועבודה קשה… שיזף שואפת להתמקד באפיקים החברתיים, הכלכליים והתרבותיים של החיים בשטחים – הן של המתנחלים והן של הפלסטינים – להרים תחקירים משמעותיים ולספר סיפורים אנושיים".
מה היא עשתה מאז:בדיוק, אבל בדיוק את זה, באמצעות פרסום עקבי של כתבות, תחקירים ודיווחים על הנושא הכי חשוב שפחות ופחות עיתונאים (וקוראים) רוצים לעשות בו. אה, ואתמול היא גם עצבנה את ינון מגל שקרא לה "כתבת 'הארץ' החוצפנית" אז ברור שהיא בדרך הנכונה.

2. שיראל ברגר, שפית

סומנה כהבטחה:2018, זמן קצר לפני פתיחת OPA
מה כתבנו:"בשנה האחרונה היא בדקה אפשרות להיכנס למקומות שכבר פועלים. בסוף, בעצה אחת עם המשקיעים השקטים, החליטה ברגר לפתוח ברחוב החלוצים 8 מקום חדש שיעוצב לפי החזון שלה. ב־OPA היא מתכננת חלל אינטימי ותפריט של שמונה מנות, שישתנה לפי העונות ומצב הרוח".
מה היא עשתה מאז:סתם, בקטנה, רק הגדירה מחדש מה זה אוכל טבעוני בתל אביב. אה, וגםזכתה בתואר שפית השנה שלנו ל-2019.

3. מוטי טיטמן

סומן כהבטחה:2015
מה כתבנו:"מטבח עילי, קליל, ומתוחכם המתבסס על טכניקות שרכשו במסעדות מכוכבות מישלן, אולם מוגש באווירה תוססת ואנרגטית של בר, מטבח סקסי ומפתיע".
מה הוא עשה מאז:נכנסלדירוג היוקרתי 50Best. וגם עומד יציב ברשימתהמסעדות הכי טובות בתל אביבשלנו.

4. דני אבדיה, כדורסלן

סומן כהבטחה:2018, פחות משנה לאחר שהוחתם לראשונה במכבי תל אביב
מה כתבנו:"דני אבדיה הוא הישראלי הבא ב-NBA. רק תנו לו שנה-שנתיים"
מה הוא עשה מאז:אין צורך באמת לכתוב את זה, נכון?

5. משה רוזנטל, במאי

סומן כהבטחה:2019, זמן קצר לאחר שסדרת הרשת שלו "Confess" נמכרה ל-AMC(אך בינתיים טרם הופקה) ושנה אחרי שסומן כאחד מ"הרווקים הנחשקים של תל אביב".
מה כתבנו:"נראה שרוזנטל זוכה לחיבוק ממסדי גורף, אולם הוא מעיד שהמצב לא תמיד היה כזה. התסכול ממצבו והתקופה הממושכת במהלכה לא זכה להכרה הביאו את רוזנטל למה שהוא מגדיר כ'בגרות יצירתית' ואפשרו לו ליצור מחוץ למסגרות המקובלות".
מה הוא עשה מאז:ביים את "קריוקי" עם ששון גבאי וליאור אשכנזי, שהיה מועמד ל-14 פרסי אופיר וגם זכה בפרס "חביב הקהל" בפסטיבל ירושלים האחרון. על מצבו הזוגי אין לנו עדכון.

6. דור כאהן, תסריטאי וקומיקאי

סומן כהבטחה:2019, יחד עם יותם בקר
מה כתבנו:"לא משנה כמה ההומור מוזר, זה לגמרי עובד, ואנחנו מהמרים שבקרוב (הוא יפרוץ) לקהל הרחב באמת".
מה הוא עשה מאז:העלה את הפודקאסט המצליח "חווית הדור כאהן" ("הפודקאסט היחיד שנותן לכם את חווית הדור כאהן המלאה", הוא מבטיח בתחילת כל פרק) בו אירח שמות כמו גורי אלפי, ליאור דיין ועדי אשכנזי, ולאחרונה גם העלה מופע יחיד.

7. טדי נגוסה, ראפר

סומן כהבטחה:2018, קצת אחרי שהוציא אלבום הבכורה שלו "ט.ד.י".
מה כתבנו:"בשנה האחרונה הוא קורע את מעוזי ההיפסטרים בעיר (אבל לא רק), ונראה שלא משנה כמה פעמים הוא יופיע שם, זה עדיין לא מספיק להם, ולכן ברור שהשנה הקרובה תהיה שנה מכרעת בקריירה שלו".
מה הוא עושה מאז:הוציא עוד שני אלבומים (בהם "זה בדם שלי" המעולה, שהוליד גם להיט ענק באותו שם – עם החברה הבאה ברשימה זו), צבר מיליוני צפיות ביוטיוב וממלא את הבארבי על בסיס קבוע.

8. יסמין מועלם, זמרת

מתי סומנה:2019, שנה לפני צאת אלבום הבכורה שלה
מה כתבנו:"יוצרת ורסטילית עם סטייל חינני ובלתי מתאמץ שנעה בין משחקי לופר, שירה אינטימית וראפ. אלמוניותה הנוכחית היא רק עניין של זמן".
מה היא עשתה מאז:הוציאה אלבום בכורה, נכנסה לכל המצעדים האפשריים וזכתה בפרס אקו"ם על להיט הענק "מסיבה". נכנסה גם לרשימת "30 מתחת ל30" של פורבס לשנת 2022. אין בעד מה, פורבס.

9. תומר טל, שף

מתי סומן:ב-2018, כשעוד עבד ביפו תל אביב תחת חיים כהן.
מה כתבנו:זה לא "מה כתבנו", זה מה שהוא אמר: "אני כבר מרגיש בשל לפרוש כנפיים ולהתקדם לעבר מסעדה משלי, בצלמי ובדמותי. זה גם הולך לקרות בעתיד הקרוב, כי אי אפשר לוותר על החלום. חיים מעודד אותי, אפילו ששנינו יודעים שהפרידה תהיה קשה".
מה הוא עשה מאז:את ג'ורג'. ופאקינג. ג'ון.

10. עדן דרסו, ראפרית וזמרת

מתי סומנה:2018, רגע אחרי שהוציאה את אלבום הבכורה שלה "כתר שקוף"
מה כתבנו:"עם פלואו, כריזמה, צ'ארם של סופרסטארית ואלבום בכורה מעולה – אין ספק שעדן דרסו (20) היא הדבר הכי מרענן ומבטיח בסצנת ההיפ הופ בישראל".
מה היא עשתה מאז:הוציאה לא מעט להיטים, אלבום שני בשם "משולש קדוש" (כן, זה על מה שאתם חושבים שזה) ואפילו השתתפה בפרסומת לביסלי. שזה, עם כל הכבוד, הרבה יותר מגניב מלהיות בפרסומת לשוקו.

11. וייב איש

מתי סומן:2017, יחד עם רון עשהאל (שהוציא גם הוא לאחרונה אלבום מצוין ובעל סיכוי מצוין להשתתף ברשימת "המקיימים" של השנה הבאה)– אז הם עוד היו שותפים להרכב תלא מובב
מה כתבנו:"(חצי מ)צמד מוכשר שאחראי כנראה לראפ הכי כיפי והכי אולדסקול שקיים בארץ היום".
מה הוא עשה מאז:המציא את עצמו מחדש תחת השם וייב איש, הוציא שני אלבומים (אחד לבד, אחד עם צוקוש) והפך לשם שממלא את הבארבי.

• ❤ תרבות
• דור כאהן
• שיראל ברגר
• טיים אאוט סופ"ש // גיליון 914 // בשנה הבאה
• המבטיחים
• מוטי טיטמן
• יסמין מועלם
• עדן דרסו

1. מוצרי מזווה של מסעדות עילית

השנה העברית החדשה הזו תביא אל מדפי המקררים שלנו צנצנות עם טעמים ממטבחי העילית של העיר. את תחילתו של הטרנד הזה יכולנו לראות מפציע עוד בקורונה, עם ליינים נקודתיים של מוצרים מותססים כמו מוצרי "המזווה" של מסעדת רוטנברג הצפונית או אלה של נועה לוי. כעת, יש תחושה של הבשלה של התופעה, כשבראשה עומדים ליין מוצרי "טנא" של מסעדת OCD וליין הצנצנות של מסעדת OPA. ומה כבר יכול להגיע בתוך צנצנת אתם שואלים? "טנא" של OCD מציעים מוצרים החל מריבת שמן זית (שהיא חובה, באמת) דרך "אבקת קסמים" שטוענת שהיא הקיק שחסר לכם במטבח ועד שמאלץ-סחוג נועז. בצנצנות של OPA אפשר למצוא מנגד מוצרים כמו ברביקיו מלון או אומבושי שיזף ישראלי. את כל אלה ניתן להשיג כמובן במסעדות עצמן, במעדניה של קפה אסיף ובמעדניות נבחרות נוספות. לנו נשמע שהולך להיות ממש כיף סתם לפתוח את המקרר השנה.

2. יינות טבעיים ויינות זני מורשת

יינות הם כבר מזמן מוצר צריכה בסיסי במחוזותינו, ומשהו באוויר מבשר שהשנה הזו הולכת לקחת את הסצנה עוד צעד אחד קדימה בעקבות טרנדים עולמיים נרחבים. הטרנד הבולט בסביבה כרגע הוא זה של היינות הטבעיים: יינות שפילוסופיית היצור שלהם דוגלת במה שפחות התערבות בתהליך הפקת היין – החל מגידול הענבים ועד תהליכי התסיסה השונים ביקב. רבים נוטים לבלבל בין היינות הטבעיים לאלה האורגניים או הביו-דינמיים, אך הבדל משמעותי הוא שבאחרונים הדגש הוא על גידול ענבים האורגני, וביינות הטבעיים הגישה היא כאמור הוליסטית ורחבה יותר. התוצאה גם היא מסקרנת, בשיח על יינות טבעיים לא תשמעו רק מונחים מסורתיים כמו "גוף מלא" או "עפיצות" אלא גם מונחים כמו פאנקיות או פראיות, עקב הטעמים, הריחות והטקסטורות המיוחדות שהיינות הללו מניבים.

החלוצים בתחום היינות הטבעיים בעיר הם מותג היבוא "עסיס" של נטלי שפריר, וג'יאקונדה הותיקה בכיכר מסריק שמחזיקה בהיצע מרשים של יינות טבעיים. אך כמובן שהטרנד חדר כבר עמוק לתפריטי היין השווים בעיר ובישיבה בבוסר או בבסטה תמצאו כמה וכמה יינות מסקרנים מהתחום. טרנד נוסף בעולם היין הוא חזרה אל ענבים מזני מורשת מקומיים שאיבדו את מקומם במהלך השנים, בטח במנייסטרים של תעשיית היין, לזני ענבים אירופאים מפורסמים. בעת האחרונה נעשה שימור ושחזור של כרמי זני מורשת, המפיקים יין מקומי נהדר. אז בשנה הבאה עלינו לטובה, כשתדפדפו בתפריטי יין שונים, שחררו את הקיבעון על ויוניה או מרסלן, וחפשו גם את זני הדבוקי, חמדאני וג'נדאלי.

3. מטבחי אפריקה

אם בשנה שעברה הימרנו על המטבחים האסיאתים בנווה שאנן שיסעירו את לבבותיהם של פודיז סקרנים, השנה אנחנו צופים שאוכל הנשמה האפריקאי יהיה זה שיככב בסטוריז מעוררי תיאבון. את מסעדות הפועלים הסודניות, האריתראיות, האתיופיות והניגריות אפשר למצוא בעיקר באיזור שכונת נווה שאנן. האוכל עצמו ינוע בין תבשילים מנחמים, עמוקים ועתירי מרכיבים לבין מנות חלוקה קלילות יחסית בסגנון אינג'רה או עסידה. ואם תרשו לנו להמליץ, בחורף הקרוב קפצו לנווה שאנן ובחרו את אחת ממסעדות הפועלים המקומיות, כי לגמרי הגיע הזמן לרענן את היצע המטבחים בעיר הזו. כדאי גם לעקוב אחר קבוצת "גרגרני שאנן" בפייסבוק כדי להיות מעודכנים בפתיחות/סגירות והמלצות על מסעדות באיזור.

4. דרינקים מקומיים

נראה שזו השנה שבה תעשיית האלכוהול המקומית תפרוץ קדימה, הודות לתרבות האלכוהול שתופסת כאן צורה צבע ונפח בכל מקום ושעה. עדות לכך, וטרנד בפני עצמו, הם מדפי הורמוט והתזקיקים המקומיים בחנויות האלכוהול ברחבי העיר, שנראים עמוסים וצבעוניים מאיי פעם. המזקקה החלוצה בתחום היא יוליוס ביטרס הצפונית, אך לאחרונה הצטרפו אליה שמות נוספים כמו Vedetta ופלטר שמציעים מגוון רחב של אפריטיפים המובססים על תיבול מקומי ועונתי. את המשקאות עצמם אפשר למצוא כבר כמעט בכל בר שמכבד את עצמו בעיר הזאת, ונראה שאת האפריטיבו המוקדם או הנגרוני המאוחר שלנו נעשה השנה עם טעם כחול לבן.

5. שפים בלי מסעדה

הטרנד הזה גם הוא הראה ניצוצות ראשונים אי שם בימי הקורונה, אך נדמה שכיום הוא מקבל ביסוס, הסדרה ותרבות שלוקחת אותו צעד אחד קדימה. נסביר – אין אנו מדברים על ארוחות שף פרטיות או מפגשי אוכל שמתקיימים מדי פעם בחסות בשלנים ביתיים, הרי אין זה חידוש. אנו מדברים על שפים, אנשי קולינריה סקרנים, שויתרו בשלב זה על חלום המסעדה הרגילה כמקובל, ובוחרים לקיים ארוחות או אירועים קולינריים במועדים שונים. אותם שפים מתאפיינים בהקדשת זמנם המלא למחקר ופיתוח שפתם הקולינרית, כשהארוחות עצמן מתפקדות כאירועי שיא של אותו מחקר. שמות בולטים שכדאי להכיר בסצנה הם מיזם butter.il של דביר שסטל ואוריאל שיינמן שמגדלים בעצמם תוצרת חקלאית יוצאת דופן ומביאים אותה לכדי מנות פיין דיינינג מפוארות; ואתיאלה היאט, זוכת מאסטר שף, שחוקרת ובכשרון רב מגדירה מחדש חיבור בין מטבח ישראלי, ים תיכוני ועונתי. אתיאלה מפעילה פוד טראק בימי שישי עם תור שמשתרך לעיתים ממושב מטע ועד דרך נמיר.

• אוכלים שותים
• טיים אאוט סופ"ש // גיליון 914 // בשנה הבאה
• חדשות האוכל
• ג'יאקונדה
• OCD
• opa
• אוכל אריתראי

40. דולי ופן, נועה קירל, פלד – שחרר אותי

השיר מתוך האלבום של צמד המפיקים דולי ופן אולי נבלע בין הלהיטים הבולטים יותר של דולי ופן ושל נועה קירל, אבל הפזמון שמזכיר את הפלואו של רונית רסטה ב"הקיץ בא" זוכה אצלנו למקום חם בלב.

39. Netta – I Love My Nails

בניגוד לרוב השירים של נטע, מדובר בשיר כמעט ונטול גימיקים וטוויסטים. במובן מסויים זה גם הקסם שלו. פופ מיינסטרימי טהור, נעים לאוזן ותפור היטב למידותיה ויכולותיה של נטע.

38. נונו – קיציקיצ

השיר הפותח מאלבומה של נונו "סטטוס" משלב הייפרפופ, פופ נאיבי של שנות האלפיים עם כתיבה נהדרת והפקה מרשימה ביופיה. כל מה שהופך את נונו למציאת השנה.

37. עדן חסון – בואי נישן על זה

בדומה למרגי, גם עדן חסון עשה עצירה בפינת שנות ה-80, הוסיף ווקודר ויצר את השיר המהנה והפופי ביותר שלו עד כה.

36. ואלרי חמאתי – ככה לוותר

הקול המהפנט של ואלרי חמאתי, עברית, ערבית, קצת ים תיכוני, קצת האוס, הרבה פופ – מה צריך יותר מזה?

35. שאזאמאט – יושב עליי בול

שאזאמאט אחראים על אחד הפזמונים הקליטים והדביקים ביותר מהשנה האחרונה. "יושב עליי בול" ייחודי בנוף ושיר שפשוט לא ניתן לשמוע רק פעם אחת.

34. הראל סקעת, נורוז – ברוך הבא לבלאגן

נדמה שבשנים האחרונות הראל סקעת התקשה למצוא את הסאונד הנכון לו בסצינת הפופ הנוכחית, אך עם "ברוך הבא לבלאגן" המטרה הושגה. שיר קצבי וקליל בצורה שלא באה על חשבון היכולות הווקאליות של סקעת, והבית של נורוז הוא תוספת מפתיעה ומעולה.

33. כרקוקלי – כולם מדברים איתי על

שיר הטראפ-פופ האפלולי של הצמד כרקוקלי יגרום לכם לרקוד באווירה מלנכולית בזכות הסאונד המהפנט והכתיבה שצובטת את הלב.

32. שחר טבוך – מנגל

סינגל שמצליח להיות נועז ומשוחרר יותר מקודמו, "מישבאלי". עם משך של כולה קצת יותר משתי דקות הוא כמו שוט לוהט של אנרגיה זילניאלית.

31. חן אהרוני – טראח

פזמון של בלדת מלאת רגש פוגש דרופ אלקטרוני מלוכלך. "טראח" מהאלבום האחרון של חן אהרוני הוא רכבת הרים מסעירה. על אף שהשיר לא יצא כסינגל הוא בהחלט מצליח להשאיר חותם.

30. Tamir – Better

סינגל הבכורה פוסט-הכוכב הבא של תמיר גרינברג הוא שיר של תחושה טובה. עם אווירת פופ אלטרנטיבי של שנות האלפיים והקול המחוספס והבלוזי של תמיר מדובר באחת מהיציאות המהנות של השנה.

29. רן דנקר – השמלה החדשה שלי

השיר שנע בין דיסקו שמשי לפזמון חושני נשמע כמו דואט של דנקר עם אלטר אגו של עצמו. יחד עם הקליפ הנועז, "השמלה החדשה שלי" הפך בצדק לאחד מהלהיטים הגדולים ביותר של השנה.

28. אגם בוחבוט, הפשוטע – בשורות טובות

המנון הגאווה מביתעמוד הממים המצליח "הפשוטע"הצליח לעקוב בסיבוב את מרבית ההמנונים עתירי התקציב שיצאו בחודש הגאווה האחרון. שיר הדאנס-פופ האנרגטי עשיר ברפרנסים מתרבות הפופ והאינטרנט ומציג את אגם בוחבוט באור קליל והומוריסטי שהולם אותה.

27. אלה לי – פקה פקה

"פקה פקה" הוא מעין שילוב של רגאטון קאמפי עם קיי פופ ומציג את אלה לי בגרסה ההארדקור ביותר שלה עד כה. הוא קיצוני ולא מתחנף ועל כן לא הצליח להשתלב במיינסטרים כמו הסינגלים הקודמים שלה, אך בכל זאת מדובר באחת מיציאות הפופ המעניינות של השנה.

26. יסמין מועלם – יחפים

כמו מילות השיר, עם השיר עצמו הוא יחף ופשוט. יסמין מועלם ניקתה לרגע את האלמנטים ההיפ-הופיים שאיפיינו את אלבום הבכורה שלה ומצאה את עצמה מחדש בשיר רגוע וכמעט אמביינטי.

25. עוזאל – שבועיים

עוזאל הוא אחד מהפריצות המעניינות ביותר של השנה האחרונה. הסינגל הראשון שלו תחת יוניברסל ישראל הוא ראפ-פופ ממכר שמשלב אלמנטים אוריינטליים ומעט רגאטון. החוזקה שלו היא בליריקה שנתקעת בראש מהשמיעה הראשונה.

24. נונו – שוז

הסינגל החמישי של נונו בהפקה משותפת של עילי אשדות ובוי אצ'י הוא גם השיר ההיפ-הופי ביותר שלה עד כה. הפלואו המרשים של נונו וההפקה הבועטת יוצרים יחד באנגר רציני מאוד.

23. מרגי – קומה 28

במסגרת המסע בזמן שלו לשנות השמונים, נראה שעצר מרגי גם אצל מרווין גיי – מה שהוליד את "קומה 28". סגנון האר-אנד-בי הפאנקי מציג צד בוגר יותר של מרגי ומסמן עוד שלב בהתפתחות שלו כאמן ומוזיקאי.

22. אנה זק – מי זאת

הלהיט האחרון של אנה זק הוא המנון המעודדות שהיינו צריכים, מעין Hollaback Girl כחול לבן אם תרצו. ההוק של מספר הטלפון הוא יציאה פופית נפלאה.

21. נונו – גוליית 2

הסינגל הזה של נונו הגיע מיד לאחר "ליבינג דה דרים", מה שהציב אותו מול הרבה מאוד ציפיות. בניגוד לקודמו, הוא שיר פופי מתקתק שלראשונה שם דגש בעיקר על יכולות השירה של נונו. "גוליית 2" סימן באופן מובהק למאזינים שנונו היא אמנית ומוזיקאית רצינית שיש בה הרבה מעבר לדאחקות.

20. כרקוקלי – נסיכת הקלאב

"נסיכת הקלאב" אמנם יצא לפני קצת פחות משנה, אך הוא גם טראק מושלם לפלייליסט של מסיבת שנות האלפיים. הוא משלב אלמנטים של היפ-הופ אולד סקול, דיסטורשנים ומלא חוצפה שדורשים לקום ולרקוד כאילו לא סיננו אותך באייסיקיו לפני רגע.

19. אודיה – אינטלקטוערס

השילוב של הכתיבה הפגיעה והחשופה של אודיה וההפקה קלאבית-אלקטרונית יוצר קונטרסט מענג והופך את אודיה למעין רובין (Robyn) ישראלית. הביצוע כאן נע בין שירה לראפ לספוקן וורד והופך אותה לייחודית מאוד בעולם הפופ הישראלי.

18. עוזאל – אחרייך

בלדת הראפ המקסימה הזאת של עוזאל היא גם היציאה הטובה ביותר שלו עד כה. עוזאל שר, מרפרפ ומפייט ואת כל זה עושה בצורה שמרגישה נטולת מאמץ ואותנטית וכך גם מרגשת.

17. שחר טבוך – מישבאלי

השיר הזה של שחר טבוך הוא כולו פופ צבעוני, קווירי ועם הרבה הומור. טבוך אמנם לא לוקח את עצמו ברצינות יתרה אבל זה לא מונע מהשיר עצמו להפוך לבאנגר מדבק להחריד.

16. שי המבר – נתתי אותי אל העיר

השיר הזה שמשך את אוזניהם של רבים כבר כשהושמע לראשונה בעונה הקודמת של "הכוכב הבא", לא איכזב גם כשיצא בגרסת האולפן שלו. ההפקה האורכסטרלית הדרמטית, השירה הנקייה של שי המבר והמילים שנוגעות – כל אלו הופכים את "נתתי אותי אל העיר" ליצירה מיוחדת ומופלאה.

15. נונו – קוביד 19

השיר הזה שהתחיל כהטרלת רשתות חברתיות של נונו אי שם בשיא התפרצות הקורונה, עובד ושופץ לכדי שיר פופ אלקטרוני לוהט עבור אלבום הבכורה שלה. הנגיעות של הדיסקו שבאות לידי ביטוי גם בהפקה וגם בסגנון השירה של נונו כמעט מחייבות את המאזינ.ה לקום ולרקוד.

14. נועה קירל – פנתרה

שיר הרגאטון-פלמנקו הזה עשוי להזכיר דברים ששמענו בעבר, אבל הוא בסוף הוא כל כולו נועה קירל. קירל טורפת את השיר ומביאה את החוצפה שכל כך מחמיאה לה, בצורה הכי מובהקת ששמענו אותה מאז "פאוץ'".

13. Tamir – Into the Night

הסינגל השני פוסט-"הכוכב הבא" של תמיר גרינברג מצליח להתעלות על קודמו. הוא אופורי, מחמם את הלב ויחד עם ההפקה והלחן הנהדר של הפזמון הוא מרגיש כמו קלאסיקה מיידית.

12. Mergui – Sucks to Know You (FU)

מרגי כבר הספיק להתנסות במגוון סגנון במסגרת הקריירה הישראלית שלו, אך זאת הבינלאומית לקחה אותו לזירה חדשה – רוק. סינגל הבכורה האמריקאי הוא פאנק-רוק בסגנון שנות אלפיים שחוזר גם כעת, וגם את האתגר הזה מרגי צולח היטב. "Sucks to Know You" הוא אחד מהסינגלים הבינלאומיים הטובים ביותר שהוציאו אמני פופ ישראלים.

11. אגם בוחבוט – יותר חזק מה

השיר שנכתב סביב משפט שאגם בוחבוט נהגה לצעוק בהופעותיה הצית הרבה אש ברשתות החברתיות. הוא נועז, חושני ובעיקר פצצת מועדונים משכרת. בוחבוט שרה על המשיכה שלה לגברים מסעירים וחזקים לכאורה, מתוך הבנה שהם ככל הנראה גם אלה שיפגעו בה בסופו של דבר.

10. סטטיק ובן אל, דנה אינטרנשיונל – אחלה גבר

אם נודה באמת, בלי דנה אינטרנשיונל "אחלה גבר" היה פשוט עוד אחלה שיר של סטטיק ובן אל. למזלנו, דנה אינטרנשיונל כאן בשביל להעיף את השיר לשמיים. ההוק של "שה, שה, שקט בבקשה" מזכיר את החומרים המוקדמים עם עופר ניסים שהעיפו למעלה את הקריירה שלה בשנות התשעים – ומסתבר שזה עובד ממש, ממש טוב גם ב-2022.

9. עדן בן זקן – WTF

השיר הזה של עדן בן זקן אמנם לא יצא כהמנון גאווה או בחודש הגאווה, אך ההשפעה הלהט"בית מורגשת בו מתחילתו עד סופו. השירה החוזרת של "שפם, גבות ולק" על ביט של טכנו-פופ קוראת לפצוח בהליכת חתול על המסלול. בהחלט היציאה המפתיעה והנועזת ביותר בקריירה של בן זקן.

8. Noa Kirel – Thought About That

הפזמון המקורי, ההפקה העתידנית, השירה הוורסטילית והלחן היפהפה – כל אלו הופכים את "Thought About That" לשיר הטוב ביותר באנגלית של נועה קירל ולאחד משירי הפופ הטובים של השנה.

7. אגם בוחבוט, שחר סאול – באתי להציל אותך

אגם בוחבוט ושחר סאול מגלמים זוג בשיר מרגש ומורכב (שנכתב על ידי אודיה). השם "באתי להציל אותך" מטעה ועושה רושם שמדובר בשיר רומנטי, אך לאחר האזנה לקונטקסט המלא מבינים שההפך הוא הנכון – בדומה לתחושה במערכת יחסים רעילה. הדרופ עם הזמזום בסגנון "Tom's Diner" נותנת אתנחתא יפה ופופית שמאזנת את הליריקה הכבדה.

6. נועה קירל, איתי גלו – פעמון

הסינגל הטוב ביותר של נועה קירל מאז "טרילילי טרללה" הוא שילוב של פופ, דאנס ודיסקו. הבילד אפ של "אני לא צריכה פזמון, רק תשים לי פעמון" נשמע כמו המשך ישיר ל"אין פזמון, תרקדו" של עדן בן זקן ועובד לא פחות טוב ממנו, בייחוד כשלאחריו מגיע לופ מוזר בקטע נהדר עם פעמון פרה.

5. מרגי – לא להיות לבד

"לא להיות לבד" של מרגי הוא לא בהשראת שנות השמונים – הוא פשוט שנות השמונים. ההפקה שנשמעת כמו מחווה ל"Take on Me" של א-הא עובדת נהדר עם השירה של מרגי והלחן הפופי הנהדר. "לא להיות לבד" מראה שוב את הוורסטיליות של מרגי והיכולת שלו לאתגר את עצמו עם סגנונות שונים ולצלוח אותם.

4. נונו, שגיא קריב – Cute Boy

המנון הגאווה הזה הופך את נונו מנסיכת הייפרפופ למלכת הקלאב. הבתים כתובים בצורה שנונה כיאה לנונו, הפזמון זורק אותנו אל קייטי פרי של לפני עשור והדרופ האייקוני שנחרש בטיקטוק הוא כזה שלא ניתן לסרב לו.

3. אנה זק – לך לישון

אנה זק היא אולי לא הווקאליסטית הענקית ביותר במדינה אבל היא גם לא צריכה להיות, כי היא נסיכת פופ ב-100%. "לך לישון" הוא שיר אלקטרופופ שמזכיר פופ אלטרנטיבי של העשור הקודם. הוא יצירתי, ייחודי בנוף ובעיקר להיט אדיר שעשוי להישאר איתנו עוד שנים.

2. שחר סאול, אגם בוחבוט, נורוז – דובשנייה

שחר סאול, אגם בוחבוט ונורוז הפכו לסופרגרופ האולטימטיבי. כל אחד מהם שונה בתכלית מהאחר אך השילוב של שלושתם יוצר כוח אדיר. יחד הם הביאו לנו את המנון הקלאבים הבלתי מעורער של השנה הנוכחית ואת המשפט שמייצג דור שלם: "פויה, ילדה רעה של טיקטוק בואי לאבויה".

1. נונו – ליבינג דה דרים

בואו נודה באמת, השנה הזאת פשוט הייתה השנה של נונו ו"ליבינג דה דרים" הוא הסיבה העיקרית לכך. לשיר הזה היו את כל הסיבות לא להיכנס למיינסטרים – הוא נישתי, קיצוני ובעיקר לא מנסה להתחבב על אף אחד. אבל דווקא כל אלו הפכו אותו למרענן, כזה שגורם לשירי פופ אחרים להישמע בנאליים ונותן השראה לכל התעשייה לנסות לפרוץ גבולות ולצאת מאזורי הנוחות שהתרגלנו אליהם בשנים האחרונות.

ויש גם פלייליסט ספוטיפיי, שיהיה לכם כיף, קל ונוח:

• טיים אאוט סופ"ש // גיליון 914 // בשנה הבאה
• מוזיקה
• נונו
• פופ

מה עשינו?

לקחנו את 54 משתתפי שתי העונות האחרונות של "בואו לאכול איתי" (לא כולל טל שפרש באמצע השבוע האחרון וחנה, שהחליפה אותו), פירקנו אותם לגורמים – גיל, מצב משפחתי, הצלחה בתחרות, יום האירוח – והוספנו חלוקה בינארית ודי סובייקטיבית של מידת נחמדותם, רמת החיים שלהם (גבוהה/פחות) וסוג האוכל שהכינו (ביתי/יומרני יותר). על הדרך גם בדקנו איך מתחלקות הנקודות בהתאם לסוג הארוחה המוגשת – חלבית-דגית, בשרית או צמחונית/טבעונית. את כל זה הכנסנו לאקסל משוכלל בתקווה להבין קצת יותר טוב מה סוד ההצלחה של מנצחי "בואו לאכול איתי". ויצרנו את המתמודד האולטימטיבי. ככה תנצחו ב"בואו לאכול איתי".

תעברו את גיל 35

הגיל הממוצע של משתתפ.ת בעונות האחרונות של "בואו לאכול איתי" הוא 41, כשהמתחרה הצעירה ביותר הייתה בת 22 והמבוגר ביותר בן 75. גם רוב המנצחים בעונות השונות עברו את גיל 40, כששניים מהמנצחים סימנו את גיל הזכייה המינימלי – 32. אולי זה הניסיון שנצבר עם הגיל, אולי רמת החיים המתבקשת מגילאים בוגרים יותר, אולי סתם כולנו מחפשים תחליפי הורים וסבים. מה שמוביל אותנו לנקודה הבאה.

תביאו ילדים

רק שלושה מבין 11 המנצחים.ות ברשימה שלנו לא הביאו ילדים לעולם. תכלס, זה מתבקש – 66 אחוז מהמשתתפים בעונות הם הורים לילדים, מהורים צעירים לזאטוטים ועד לסבים וסבתות שילדיהם עזבו את הבית מזמן. זאת ועוד, בישול זה תחביב קלאסי להורים – אם כבר יש בבית יצורים קטנים שדורשים האכלה ופינוקים ללא הרף, מובן מאליו שתצטרכו ללמוד לתפעל מטבח. אם כי כמות הילדים והנכדים לא בהכרח משפיעה על ההצלחה בתחרות – ברוריה ניצחה בשבוע ירושלים של העונה הנוכחית כסבתא ל-50, אבל יש גם דוגמאות הפוכות, כמו ליאת מעונה 5 שגידלה 12 ילדים אבל בתוכנית הגיעה רק למקום רביעי.

תכינו קומפורט פוד

לא בדקנו את העו"ש של כל משתתפי התוכנית, אבל הערכה גסה וקצת משחקי ממוצעים גילו לנו ש-68 אחוזים מהמשתתפים בתוכנית נהנים מרמת חיים גבוהה. נתון אחר שהערכנו היה איזה אוכל ניסו המתחרים להגיש לאורחיהם – כזה שיכול לענות להגדרה של "אוכל ביתי" או משהו יומרני, מתוחכם או "פלצני" יותר. הרוב נוטים לכיוון הביתי – 61 אחוז מהמתחרים, ליתר דיוק. אם נסתכל ספציפית על 11 המנצחים והמנצחות שלנו נגלה שכולם חוץ משניים עוברים כאנשים שחיים בגבוה, אבל סוגי התפריטים מתחלקים מעט יותר שוויונית: שישה ניסו לכוון למחוזות קולינריים יומרניים, בעוד חמישה העדיפו אוכל ביתי.

בגלל שהגבול בין שתי ההגדרות כל כך דק, ניסינו להבין על בסיס אופי התפריטים מה נוטה להרשים את האורחים יותר. המסקנה הלא-ממש-מבוססת-סטטיסטיקה שלנו היא שתפריט מנצח יורכב, לרוב, מאוכל מנחם, נטול יומרות וקליל, בלי תפריטים מתפייטים מדי. קחו לדוגמה את שבוע תל אביב בעונה הקודמת: ירון, שמתגורר במגדל, שלף את התותחים הכבדים והגיש מנות מפונפנות ועמוסות מרכיבים. אך המנצח של השבוע היה בכלל גיא, שאמנם השקיע בבשר טוב וטכניקות מיוחדות, אבל בחר מנות שקל להבין ולאהוב: מרק תפוחי אדמה, אסאדו ומאפה בננה שוקולד. עוד דוגמה – המורה שרון משבוע דן והשומרון, שלא בילבלה את המוח עם דיבורים על מידות עשייה ופשוט הרימה לכולם עם ארוחה מקסיקנית, כולל צ'ורוס.

תמצאו קצב טוב

רק שלושה מתמודדים.ות בעונות שסקרנו (5.55%) בחרו לוותר לגמרי על בשר מכל סוג שהוא ולהגיש ארוחה על טהרת הצמחונות. 11 משתתפים ניצלו את הלופ-הול בהלכות הכשרות והכינו תפריט חלבי-דגים (20.4%). כל השאר, שזה לא פחות מ-42 ארוחות, היו בחזקות בשרי. קצת קשה להכריע על ההישגים של ארוחות כאלה כשיש פער כל כך גדול בין אורך הרשימה, אבל מבין שלוש האופציות דווקא החלביים-דגיים קיבלו את ממוצע הנקודות הכי גבוהה – מעט יותר מ-29 נקודות. הבשריים השיגו בממוצע 27 נקודות והצמחו-טבעונים רק 25. מיותר לציין שאף אחד מהשלושה לא ניצח באותו שבוע. ישראלים אוהבים בשר וב"בואו לאכול איתי" רואים את זה במיוחד – אפילו בחירה בכבש או בעוף יכולה להוביל תגובות כמו "איפה הסטייק שלי". ובכל זאת, גם לנבחרת הימית יש כמה מנצחים משלה – דוגמאת שחר מנהריה שהרים ארוחה יוונית עם מנות מהים וגם להגיש עוגת גבינה חלבית לקינוח.

אל תארחו ראשונים

הניחוש המקורי שלנו היה שהיום החלש ביותר לאירוח הוא יום ראשון, בגלל היעדר הפרופורציות שמקשה על המשתתפים לדעת למי שווה לפרגן כל עוד אפשר (#צדק_לפיני). בתכלס, מסתבר שההבדלים לא כל כך גדולים, אם סופרים ממוצע כללי של כל המתחרים בשבוע. הימים החזקים בממוצע לאירוח הם שלישי וחמישי שבממוצע מזכים את המארח בכ-28 נקודות, כשכל השאר נמצאים סביב 27 נקודות, עם פערים זעירים ביניהן.

אם מסתכלים אך ורק על נצחונות קשה להכריע חד משמעית האם קיים יום מועדף – ימי ראשון ושני סיפקו לנו רק מנצח אחד כל אחד, שלישי וחמישי תרמו שניים והיום הרביעי מוביל עם שלושה.

תהיו נחמדים, אבל באמת

יש מצב שאנחנו סתם טיפוסים לבביים, אבל 72 אחוז מהמשתתפים בשתי העונות זכו מאיתנו לחותמת "טיפוס נחמד", כולל 11 המנצחים. ההגדרה של נחמדות ב"בואו לאכול איתי" היא מורכבת – כי בסוף כולם מרכלים, רבים עם מישהו או מגלגלים עיניים לשמע אמירה ביזארית. ועדיין, לרוב קל לזהות מי באמת נחמד ומי מנסה את הטריק הזה של להתנחמד ביום האירוח כדי לקבל נקודות ואז לריב עם כולם בשאר השבוע.

אבל מה זה בעצם לנצח?

תשמעו, מקום ראשון ב"בואו לאכול איתי" לא סידר אף אחד בחיים, לא כלכלית ולא קרייריסטית. הפרס עצמו הוא סמלי לגמרי ואנשים נאבקים על הנצחון בשביל הכבוד העצמי, הספורטיביות והאגו – לא כי באמת כל כך חשוב להם לקבל חופשה בחינם. וכאן נשאלת השאלה מה בעצם אתם רוצים להיות – זה שמקבל את הזכות להשוויץ לחברים? המתחרה הבלתי נשכח שיוצר שיחת ברזייה? או משתתף בעונה הבאה של האח הגדול? כי אם החלום שלכם הוא אחד משני האחרונים, אתם מוזמנים להתעלם מכל העצות הנ"ל. פשוט דחפו משפטים קליטים וחרטוטים ברוח "לא נוגעת בבשר יפה שלי", תכינו אוכל בינוני או אפילו גרוע (היוש, תאירה והג'לי העצוב), תריבו עם כולם, תשתכרו כל ערב ותעשו כיף. כולם אוהבים לראות אנשים שכיף להם.

• המסך
• אוכלים שותים
• בואו לאכול איתי
• כאן 11
• סטטיסטיקה
• טיים אאוט סופ"ש // גיליון 914 // בשנה הבאה