>> ברק הימן הוא במאי ומפיק דוקו, עומד בראשהמחלקה לקולנוע במדרשה לאמנותבמכללת בית-ברל, ותמיד שמח לדבר באופן אישי עם כל מי שמתעניין בלימודים שם. מוזמנות ומוזמנים לשלוח לו מייל אישי והוא מבטיח לענות: barakos@beitberl.ac.il; ביום חמישי הקרוב (12.1)יוקרן בקולנוע יפו סרטם האחרון של האחים תומר וברק הימן, "אני לא", וכדאי לכם לבוא

1. חוף עג'מי

לפני כמה שנים, בעקבות חבריי הטובים דב חנין ועודד ידעיה, התחילה ההתמכרות שלי לשחיית בוקר בים – בכל מזג אוויר שהוא. מעטים יודעים זאת אבל המים בארץ לעולם כמעט שלא יורדים מתחת ל-17 מעלות – מה שאומר שגם בחורף זה לא באמת כזה קר ובחיי שזה הסם הכי נעים, משמח ובריא שיש למקום הזה להציע וצר לי על כל מי שלא נותן לעצמו לחוות את האושר הזה.

מעטים אף יותר הם אלה שיודעים שמתוך 70 אלף פלסטינים שחיו ביפו לפני הנכבה, נותרו בה רק 4,000 לאחר שנת 1948 וכל מי שנותר הושם בתוך גטו שגדרות תיל עוטפות אותו – בלב שכונת עג'מי, צמוד למקום שבו אני שוחה בבקרים – ולא הורשה לצאת מהגטו ללא אישור של המושל הצבאי. אני מוודא שילדיי לא יהיו בורים כמו שאני הייתי עד גיל 25, אז רק התחילה להתפתח אצלי המודעות הפוליטית לזוועה שאנחנו חיים בתוכה, ומשתף אותם בכל זה.

החוף הכי טוב בתל אביב הוא ביפו. חוף עג'מי (צילום: רמי רפנר, מתוך אתר פיקיויקי)

2. חומוס אל קלחה

השאלה מהו החומוס הכי טעים ביפו היא מהותית, סבוכה ומורכבת. אני עצמי נמצא בקונפליקט מאד גדול מול בני הבכור יוזק בן השמונה שלא מוכן להכניס אל פיו שום דבר אחר מאשר את עלי קרוון (אבו חסן) שזה מקום שאני מאד אוהב, מבלה שם הרבה ומיודד עם מרבית עובדיו שהם כולם אנשים הכי טובים שיש, אבל בעיניי טעמו של החומוס בחומוס אסלי או קלבוני דווקא טוב יותר ועל כך יש לא מעט מתח בבית ובמשפחה. מה שקרה לפני שנתיים בערך, עת הכיר לי החבר היקר והאהוב דוד זונשיין (עד לא מזמן היו"ר של "בצלם" וחומוסאי מדופלם בפני עצמו) את "חומוס אל קלחה" ברחוב סלמה 3 הוא לא פחות מרעידת אדמה קולינרית.

מדובר בחומוס ברמה הכי גבוהה שנתקלתי בה ביפו ואולי בכל הארץ ומנת הפאתה שם (גם זו הצמחונית אותה אני תמיד אוכל) היא פשוט מושלמת. אני אוכל את זה ופשוט כל הגוף נהיה גוש של נעימות ושלווה. אחמד, הבעלים של המקום, הוא נכדו וממשיך דרכו של תאופיק שהיה בעל חומוסייה מוכרת ואהובה ביפו בתקופת השלטון הבריטי. עד שדוד סיפר לי על גן העדן הזה לא ידעתי על קיומו למרות שהוא אשכרה דקה הליכה מביתי, וזו תזכורת לכך שלפעמים האושר נמצא ממש מתחת לאף שלנו בלי שנשים לב וכל מה שצריך זה חבר טוב שיוביל אותנו אליו.סלמה 3

3. קולנוע יפו

חלום שהתגשם במרחק שלוש דקות הליכה מהבית. כל יום מוקרנים שם הסרטים הכי טובים שיש – גם ישנים וגם חדשים. יש שם 2 אולמות ובר עם אוכל ושתייה וגם את המונדיאל ראינו שם עם הילדים והיה פשוט נפלא. היו שם גם הרבה הקרנות של סרטים שלי ושל אח שלי שלי תומר – "החבר דב", "דני קרוון", "מיסטר גאגא", "אני לא" ועוד. בהקרנה שערכנו שם של "גשר על הואדי", שזה הסרט הראשון שעשיתי (יחד עם תומר) לפני קרוב ל-20 שנה, קרה דבר די מטורף ומאוד מרגש: הסתבר שהברמנית המהממת שעובדת שם והיום סטודנטית מצליחה ומוכשרת לקולנוע – היא אחת הילדות מהסרט שהייתה בת 9 כשצילמנו אותו – והסכימה ספונטנית להשתתף בשיחה עם הקהל בסוף ההקרנה מה שכמובן היה מרגש, מפתיע ומאד עוצמתי.

את היומולדת האחרונה שלי (46) חגגתי שם, בקולנוע יפו, והיה כיף ממש! בגדול מדובר באחד המקומות הכי מעולים שיש בעיר הזאת ואני נקרע בין האינסטינקט לפרגן לרועי ניק המלך (הבעלים שלו) ולתרום לפרנסתו לבין הרצון לשמור את זה מקום שרק מעטים יודעים עליו כדי שישמור על הסולידיות והשקט שלו. האינסטינקט ניצח.מרזוק ועזר 14

רק מעטים יודעים ובואו נשאיר את זה ככה. קולנוע יפו (צילום: קולנוע יפו)

4. בית ספר כולנא יחד

שם לומד יוזק הבן שלנו שעכשיו בכיתה ג' – וזו בעיניי סוג של סגירת מעגל, כי "גשר על הואדי" היה סרט על בית ספר ממש דומה (שגם הוא מופעל על ידי עמותת "יד ביד") ולהיות פתאום בצד של ההורים, אחרי שהייתי בצד של אלו שמתעדים אותם, זה מעניין ומוזר. יש בו מן הסתם הרבה בעיות בבית הספר, כמו בכל בית ספר, וגם בעיות שייחודיות לו, אבל למרות שהוא לא בדיוק מצליח לממש את החזון והאידאולוגיה שעל הבסיס שלהם הוא הוקם ולפעמים מאשש ומחזק סטריאוטיפים ודעות קדומות יותר מאשר מצליח לנפץ אותם, אני עדיין מאוד שמח להביא לשם את יוזק כל בוקר ומחכה ליום שגם מאלינה (שעכשיו בטרום טרום חובה בגן הדו לשוני ברחוב ארליך) תצטרף אליו, ומקווה שכמה שיותר משפחות, ערביות ויהודיות, יעשו את אותו הדבר ויעזרו לנו לחזק ולשפר את המקום הזה. לצד כל הבעיות שהוא מתמודד איתן הוא עדיין, מבחינתי, סוג של שמורת טבע אנושית וחיובית בתוך המציאות העצובה הגזענית והחשוכה שבה אנו חיים.שבטי ישראל 68

5. גן העזתים

עד אמצע שנות ה-80' היו מגיעים על בסיס יומי לגן הזה, שממוקם בפינת הרחובות יפת וארליך (אותו רחוב שבו כל בוקר אני רוכב על האופניים עם מאלינה בדרך לגן הדו לשוני בו היא מתחנכת), חבר'ה מעזה על מנת למצוא עבודה בתוך ישראל. בעקבות פיגוע דקירה שבו נהרגו שניים (צעירה יהודייה ומוסכניק ערבי שנחלץ לעזרתה) החלו היהודים והחלה העיריה לקרוא לו בשם "גן השניים". זה המקום שבו אנחנו מפגינים כל פעם שקורה משהו שאי אפשר לשתוק מולו יותר, ויש לי תחושה שנבלה שם לא מעט בשנים הקרובות.

כשמשטרת ישראל, יחד עם הגרעינים התורניים והמתנחלים, יצאו לפרוע בפלסטינים אזרחי ישראל בחודש מאי 2021 במקביל להריגתם של מאות פלסטינים בעזה על ידי צה"ל (בינהם 67 ילדים), ברחתי יחד עם משפחתי מיפו לצפון הארץ כי אין לנו ממ"ד והעדפתי לחסוך מילדיי את הטראומה הזו של האזעקות ונפילות הטילים וכל המתח והאלימות שהיו מסביב. הפעמים היחידות שהגעתי ליפו במהלך השבועיים הנוראיים הללו היו בשביל להשתתף בהפגנות נגד האלימות המשטרתית בתוך ישראל ונגד הפשעים שביצע צה"ל בעזה. האנרגיה המלכדת והחזקה שיש בהפגנות האלה היא כמובן תוצאה של מציאות אכזרית של כיבוש, אפליה, קיפוח ואפרטהייד ועל כן יש בה הרבה עצב ופחד, אבל היא גם מזכירה לך את הכח של החיבור בין אנשים והתקווה שהחיבור הזה מספק.

אסור, פשוט אסור, לשבת בחיבוק ידיים כשמתרחשות זוועות וחייבים לתת יד לכל אלו שהמדינה מפקירה אותם ומתעמרת בהם. לצערי באים יחסית מעט מאד יהודים להפגנות כאלה, אבל אני רוצה להאמין שאולי הממשלה הדוחה והפשיסטית הזו שהוקמה לאחרונה תצליח לזעזע את היהודים (שהממשלה הדוחה והפשיסטית של לפיד ובנט לא הצליחה לזעזע אותם). אולי סוף סוף יתרחבו מעגלי ההתנגדות וכך גם נצליח לחוש תקווה שאולי יש תקנה למקום החולה והפשיסטי הזה ויש סיכוי שנצליח להתמודד ולהילחם בכל המנווולים ששולטים בו.

>> העיר שלי: מאות המלצות על מקומות שתל אביבים אוהבים
>> יש הרבה סודות ביפו ועומר עלוואן מכיר את כולם. זאת העיר שלו
>> תל אביב של פעם והמנזר אחרי הפגנות. זאת העיר של רלוקה גנאה

• העיר שלי
• יפו
• עג'מי
• אל קלחה
• קולנוע יפו
• דו קיום
• יהודים וערבים
• טיים אאוט סופ"ש // גיליון 928 // הכי טוב הכי זול

שירותים טובים הם דבר חשוב. שירותים מצוינים אף עשויים להפוך את הבילוי כולו לסבבה במיוחד. ניקיון, המתנה, פלייליסט, נייר טואלט וסבון ידיים- כל אלה קריטיים לחוויית השתנה חיובית. ליצאנו לבדוק את אסלות עירנו, מאז הגלריה בפלאפון שלי מלאה במלא אסלות. איזה פיפי

בוסר

בבר היין ברחוב החשמל יש תא שירותים גדול ומרווח, שמתאפיין בניקיון ותאורה נעימה, ויש בו גם מראה להסתדר בה, גם סל ענק עם מלא נייר טואלט שיש הרגשה שלא ייגמר לעולם (מה שתמיד תורם לתחושת הרוגע שלנו) – לא זאת בלבד, בוסר הוא גם המקום הראשון בעיר שבו מצאנו גם מדף עם מלאי של טמפונים, זאת הודות לפרויקט לונה ששואף להכניס כאלה ברחבי העיר. אהבנו ונרגענו.
החשמל 5, 4.5 גלילים. בכל זאת, רק תא אחד

ג'ונז

אל השירותים בג'ונז אמנם צריך לטפס במדרגות, מה שלא קל כשאתם שיכורים, אבל הטיפוס שווה את זה כי בסופו מחכה לכם חדר שירותים מוצלח במיוחד. מדובר בשני תאים נעימים, נקיים במיוחד ובאווירה רומנטית משמחת. איך אפשר להפוך שירותים לרומנטיים? תוסיפו נרות, מפיצי ריח ופרחים ויהיה לכם רומנטי בשירותים. ויש גם מוזיקה ברקע. בקיצור, תענוג של פיפי.
זבולון 13, 4 גלילים. גליל אחד אבד בגלל הטיפוס במדרגות

האחים

באחים יש שירותים נעימים עם כיתוב פמיליארי – "אח" לשירותי גברים ו"אחות" לשירותי נשים, אז כן, כולנו אחים פה. האווירה המשפחתית ממשיכה בניקיון במקום ובצבעי התכלת והורוד במתחם השירותים שמשרים שלווה שמגיעה לשיאה כשבתא השירותים מתנגן פלייליסט מיוחד לבאי השירותים (כלומר, לא הפלייליסט הרגיל של המסעדה אלא אחד מיוחד).
אבן גבירול 26, 4 גלילים. כי מעלהאסלה יש לוח תמונות של עובדי המקום, ויש גבול, אחים שלנו

ויקטורי סיטי

מי מאיתנו לא חווה משבר כשדחף עז להשתין תקף בעת קניית מצרכים בסופר? האמיצים ביניכם שאלו את הקופאית אם יש שירותים והיא בטח ענתה בלי להסס שזה רק לעובדים, אחרים ודאי רצו הביתה או לבית הקפה הקרוב. בכל מקרה, מהיום יש שירותים גם ללקוחות בויקטורי סיטי, ובדקנו בשני סניפים. הם אפילו נקיים. בדרך אל הפיפי תצטרכו לפלס את דרככם בין המוני בקבוקים למחזור. נו טוב.
יהודה הלוי 40, אחד העם 54, 3.5 גלילים. זה להשתין בסופר, זוהר זה לא יהיה

מנטנטן

במנטנטן יש שירותים ממש כמו בטוקיו: לאסלה יש מנגנון מיוחד שיודע מתי אתם מתקרבים לאסלה וביכולתו לחמם את האסלה, להדיח מים כשסיימתם ועוד פיצ'רים ביפנית שלא הבנו. וכן, יש גם אפשרות להשפריץ מים באמצעות צינור קטן לאחר השימוש, ממש בדומה לבידה. האם מצאנו את האדם שיעז להשתמש בבידה בשירותים ציבוריים? טרם. אם אתם מכירים אותו, ספרו לנו עליו ושלחו לנו אותו לראיון בלעדי.
נחלת בנימין 57, 4 גלילים. פיצ'רים מגניבים אבל מבלבלים

קפה האנוי ומושו

השירותים במושו וקפה האנוי הם מהמסוגננים והמעוצבים בעיר. צריך לרדת במדרגות ונדמה שהגעתם לעולם אחר. השוס האמיתי, הוא שבשירותי הבנות (גו ליידיז!) דלת השירותים מורכבת ממראה דו כיוונית. מה שזה אומר בפועל – את משתינה ורואה מה שקורה מחוץ לתא שלך, יכולה לשמוע את הבנות מרכלות ליד הכיור או את ההיא שמפוצצת חצ'קון ליד המראה, אבל אף אחת לא יכולה לראות אותך בעת פיפי. חוויה מדליקה ומסריטה כאחד.
מלכי ישראל 3, 5 גלילים. נקי, מגניב ומציצני

HOC

בבית הקפה הוק הכל נכון – לכן אין זה פלא שגם חווית הפיפי אצלם היא מהנכונות שידענו. תא שירותים מעוצב למשעי בקווים נורדיים אסתטיים וחפים מדאווינים, ניקיון שאין שני לו, מראה טובה להביט בה וסבון ידיים אחד שעושה חשק לשטוף ידיים 22 שניות לפחות, ממש כמו בימי הקורונה הראשונים. הסבון, אגב, הוא של ז'ילנסקי רוזן, ואנחנו עדיין מסניפים את הידיים שלנו.
התבור 2. 4.5 גלילים, כי אנחנו מקנאים בסבון

השירותים חסרי המגדר באוניברסיטת תל אביב

אם תטפסו לקומת הרפאים שהיא הקומה הרביעית בבניין גילמן באוניברסיטת תל אביב תמצאו שירותי נכים שהוסבו לשירותים הפונים לכל המגדרים. כן, אפשר להריץ על זה דאחקות אבל אנחנו בוחרים להתמקד בצד החיובי ולפרגן לאוניברסיטת תל אביב על הצעד – וגם לספר לכם שהשירותים נעימים, רחבי ידיים ונקיים ממש.
בניין גילמן, אוניברסיטת תל אביב, 4 גלילים. כי למה רק בקומה 4?

a

שירותי המריבה בaאמנם כיכבו בסיפור בלתי נשכח – אבל בכל מקרה לא נרצה לשכוח אותם כי הם וואו. האסלה מתחממת מעצמה כך שלא צריך להשתין באוויר יותר ותוכלו ממש להתיישב בנחת, שכן במקרה הזה גם מדובר בשירותים נקיים במיוחד. אבי קונפורטי אמנם אמר ש"קשה למצוא את הידית", ונכון, זה באמת לוקח רגע, אבל לאן אתם ממהרים? יופי של שירותים.
מנחם בגין 121, 4.5 גלילים. אתגר הידית הוריד חצי גליל

אלון שבו

השירותים בסניף של אלון שבו בצ'לנוב הוא כל מה שתרצו אחרי שאכלתם טארט או קרואסון או גם וגם: השירותים, בגווני ורוד, והם נקיים ונעימים. לצד הכיור מונח בנונשלט סבון הידיים של מעפילים, המצטיין בניחוח הדרים מופלא. ובמיוחד אהבנו את המראה שניבטה אלינו בעת שטיפת הידיים ומעוצבת כמו עוגה פרוסה לחתיכות. כמו עוגה אומרים לכם!
צ'לנוב 22, 5 גלילים. ואנחנו רוצים את המראה הזאת הביתה

פנטסטיק

השירותים הכי מטורפים ומותאמי-סלפי שהכרנו – ועל כן אין זה פלא שכשתגיעו אליהם תמצאו מגוון בני עשרה מצטלמים בפוזות שונות. אבל בואו לא ניתמם או נתנשא, המראה באמת מגניבה ברמות וגם יוצרת תעתועי ראייה משעשעים שגורמים לנו לשהות בשירותים כמה דקות גם אחרי שסיימנו.
צידון 3, 4.5 גלילים. כי בכל זאת, יש חשש למיגרנה קלה

• ❤ תל אביב
• אוכלים שותים
• שירותים ציבוריים
• שירותים
• בוסר
• האחים
• מנטנטן
• קפה האנוי
• HOC
• אוניברסיטת תל אביב
• a
• טיים אאוט סופ"ש // גיליון 928 // הכי טוב הכי זול

בדצמבר 2019 כתבתי לטיים אאוט עלעשרת הסרטים "הכי מסקרנים" שהוליווד עומדת לשחרר למסכים ב-2020. פתחתי את הרשימה במילים האלה (שנפלו בעריכה): "ארבעה מהסרטים הבולטים של השנה הקרובה בוימו על ידי נשים, וזה אומר שבכל זאת משהו זז שם בהוליווד. באולפנים הבינו שלפחות כשמדובר בסרטים המובלים על ידי גיבורות, יש הגיון מסוים, אפילו כלכלי, לתת לנשים לביים אותם, גם כשמדובר בסרטים עתירי תקציב. אולי בהמשך יתנו להן לביים גם סרטים יקרים על גיבורים מהזן הגברי". אבל בפברואר 2020 החלה מגפת הקורונה להתפשט בעולם, ופרט ל"נשים קטנות" של גרטה גרוויג, שיצא למסכים בארה"ב רגע לפני כן וצבר רווחים מרשימים, שאר הסרטים נחבטו בקופות, או שהפצתם נדחתה ואז הם נחבטו בקופות. בין הקורבנות – "מולאן" של ניקי קארו, "האלמנה השחורה" של קייט שורטלנד ו"וונדר וומן 1984" של פטי ג'נקינס. יש לציין שגם רוב הסרטים שביימו גברים לבנים התקשו להתמודד עם המגפה, אבל כמו תמיד בעתות משבר, את הזפטות חוטפים בעיקר נשים ובני מיעוטים.

סקר חדש של בית הספר לתקשורת ועיתונות של אוניברסיטת דרום קליפורניה בחן את 100 הסרטים המכניסים ביותר של 2022, ומצא שרק 9% מ-111 הבמאים שנשכרו על ידי האולפנים בהוליווד לביים אותם, היו נשים. מדובר בירידה של כמעט 4% ביחס לשנת 2021. באופן דומה, אחוז הבמאים הלא לבנים (שחורים, אסייתים, היספנים) נפל גם הוא מ-27.3% ב-2021 ל-20.7% ב-2022. וכשמדובר בגם וגם – משמע, במאיות שאינן לבנות – האחוז הוא 2.7. כלומר, שנה אחרי שקלואה ז'או היתה לאישה השנייה בהיסטוריה שזכתה באוסקרים לסרט ולבימוי הטובים ביותר, וג'ניפר לורנס הכריזה מעל במת האוסקר "זה יום חדש בהוליווד", במקום לראות התקדמות אנחנו חוזות בנסיגה. או כמו שניסחה את זה ד"ר סטייסי ל. סמית' החתומה על הסקר: "חמש שנים לאחר התפוצצות MeToo# ושנתיים לאחר הרצח של ג'ורג' פלויד, הוליווד כמעט לא השיגה שינוי עבור נשים ובמאים חסרי ייצוג".

אפשר לשאול מדוע הסקר מתמקד דווקא במאה הסרטים המכניסים. התשובה היא ככל הנראה שבעוד האולפנים מחויבים לפרסם את הכנסות הסרטים בקופות, הם לא תמיד משחררים אינפורמציה מדויקת לגבי העלויות. עם זאת, לרוב יש קשר בין התקציב שהושקע בסרט ובקידומו, לבין מידת הצלחתו. כלומר, אם סרט הכניס סכום נאה, זה מעיד גם על מידת האמון של האולפן בהפקה ובבמאית.

מיעוט הבמאיות שנשכרות על ידי האולפנים לביים סרטים בתקציבים נאים אינו נושא חדש, וכבר כתבתי עליו כאן. אלא שעל רקע המאבקים לשוויון הזדמנויות של תנועת Time's Up – שהוקמה ב-2018 כתגובה לאפקט וויינסטין – היה נדמה שלצד נאומים פומפוזיים על גיוון (diversity), הדברים באמת מתחילים להשתנות. אחת הדרישות שהציבה התנועה זכתה לשם "אתגר ה-4 אחוז". השם מתייחס לתחקיר קודם של אוניברסיטת דרום קליפורניה, שמצא שרק ארבעה אחוז מבין 1,200 הסרטים המובילים של האולפנים בין 2007 ל-2018 בוימו על ידי נשים. האתגר (הלא מסובך) שהציבה התנועה בפני האולפנים: להתחייב להפיק סרט בבימויה של אישה בתוך 18 חודשים. בינואר 2019 יוניברסל היה לאולפן הגדול הראשון שהתחייב לעמוד באתגר. מיד אחריו נרתמו גם אולפני MGM, ונראה היה שהעתיד מתחיל לעטות גוונים עמומים של וורוד.

הסקר הנוכחי מגלה שב-2022 יוניברסל אכן שכרו את שירותיהן של שתי במאיות (וגם חמישה במאים לא לבנים) שסרטיהן השתלבו ברשימת מאה הסרטים המכניסים של השנה. אולפני סוני עקפו אותם עם חמישה סרטים שהופקדו בידי במאיות, בהם "לוחמת" של ג'ינה פרינס ביית'ווד, "שירת סרטני הנהר" של אוליביה ניומן, ו"ויטני – I Wanna Dance with Somebody" של קאסי למונס. אבל לדיסני, פרמונט, ליונס גייט, STX, ואולפני המאה ה-20, לעומת זאת, אין אף במאית ברשימת המאה. שלושת האחרונים גם לא העסיקו במאים שאינם לבנים.

יש לסייג ולהבהיר שב-2022 דיסני/פיקסאר דווקא התנסו לראשונה בהפקדת תקציב גדול בידיה של במאית, אבל אז הם מיהרו והעלו את "אדומה אש" של דומי שי הישר לדיסני+ במקביל ליציאתו לבתי הקולנוע. כך הם הפכו את הסרט המקסים הזה לאחד הכישלונות הקופתיים הגדולים שלהם, בלי לתת לו אפילו סיכוי (הם לא פרסמו נתוני צפייה בסרט בסטרימינג), כאילו במטרה להוכיח שלא משתלם להשקיע בנשים.

מחקר נוסף שנערך על ידי "המרכז לחקר נשים בקולנוע ובטלוויזיה" באוניברסיטת סן דייגו, מצא גם הוא שהושגה רק התקדמות צנועה מאז שהאוניברסיטה החלה לבחון את הנושא ב-1998. באותה שנה נשים היוו 17% מהבמאים, הכותבים, המפיקים, העורכים והצלמים שעבדו על 250 הסרטים המכניסים של השנה. ב-2022, נשים אחזו ב-24% מהמשרות הללו. כלומר, השיפור שחל במהלך 25 שנים הוא מזערי. "בהתחשב במספר הפאנלים, דוחות המחקר וההודאות באשמה שהוקדשו לנושא הזה ב-25 השנים האחרונים, אפשר היה לצפות להתקדמות משמעותית יותר", אמרה ראש המרכז ד"ר מרתה לאוזן.

לאוזן בכל זאת מצביעה על ממצא חיובי אחד – סרטים עם אישה בכס הבימוי העסיקו הרבה יותר נשים בתפקידי מפתח אחרים מאשר סרטים שבוימו על ידי גברים. "בסרטים עם במאית אחת לפחות, נשים היוו 53% מהכותבים ו-39% מהעורכים. בסרטים של במאים גברים, נשים היוו 12% מהכותבים ו-19% מהעורכים. אלו הבדלים לא טריוויאליים". וזה כמובן מחדד את הדרישה מהאולפנים לשכור יותר במאיות.

רגע, רגע, רגע. רק לפני שנתיים (בספטמבר 2020 ליתר דיוק) רבים זעקו "מקרתיזם!" למולהתקנות החדשות שניסחה האקדמיה האמריקאית לקולנוע בתגובה לביקורת עליה שהובעה בהאשטאג OscarsSoWhite#.הסטנדרטים החדשים מציבים דרישות סף בפני הפקות שמתכוונות להתמודד על פרס האוסקר לסרט הטוב ביותר. ארבעת הסטנדרטים (מספיק לעמוד בשניים מהם) נועדו לעודד שילוב אנשים מקבוצות שזוכות לתת-ייצוג (נשים, בני מיעוטים, להטב"קים או בעלי מוגבלויות פיזיות או קוגניטיביות) משני צידי המצלמה (אפשר גם רק צד אחד). כזכור, האקדמיה הודיעה שהתקנות האלה ייושמו החל משנת 2024. והנה אנחנו בתחילת 2023, אבל כמו שזה נראה כרגע, הוליווד מתקדמת שני צעדים קטנים קדימה, וצעד אחד גדול אחורה.

• המסך
• נשים בקולנוע
• קולנוע
• הוליווד
• טיים אאוט סופ"ש // גיליון 928 // הכי טוב הכי זול

בוקר חגיגי לתחבורה הציבורית בתל אביב: יותר משבע שנים אחרי פיצוץ גשר מעריב וסגירת ציר מנחם בגין לתנועה תוך העברת קווי האוטובוסים לרחוב המסגר, נפתחים היום השניים לתנועת תחבורה ציבורית של עשרות קווים. חזרתם של האוטובוסים אל דרך מנחם בגין מסמנת את השלמתו של שלב חשוב נוסף בפרויקט שדרת הקריה האמביציוזי שמשנה את פניו של מרכז העסקים הראשי לאורך הציר שבין שאול המלך ליהודה הלוי.

מאז הפלת גשר מעריב וסגירת המקטע הדרומית לצומת, קווי אוטובוס שבעבר נסעו לאורך בגין באופן רציף עברו לזגזג בין צומת החשמונאים לצומת הרכבת דרך רחוב המסגר ורחוב ישראל טל. הסדרי התנועה החדשים יעבירו את כל הקווים הנוסעים לכיוון דרום ברחוב המסגר אל דרך בגין. הקווים ייסעו בדרך בגין עד לרחוב הרכבת, שם יחזרו למסלולם הרגיל בצומת לה גארדיה. להלן פירוט התחנות והקווים:

פרויקט שדרת הקריה הוא הפרויקט המשמעותי והגדול ביותר לפיתוח המרחב העירונ בהיסטוריה של גוש דן. במסגרתו התבצעו ומתבצעות עבודות לפיתוח המרחב הציבורי לאורך תוואי הקו האדום, על דרך מנחם בגין וברחובות המסגר, יהודה הלוי, הרכבת ורחובות נוספים בסביבה.

על פי התכנון של עיריית תל אביב-יפו, הפרויקט אמור להפוך את ציר התנועה העמוס לשדרה עירונית, ירוקה, שוקקת חיים ואטרקטיבית, שבה מגוון רב של תשתיות להתניידות ירוקה: מדרכות רחבות המוצלות על ידי עצים בוגרים משני צדיהן, שבילי אופניים דו-סטריים בשני צדי הכביש, נתיבי תחבורה ציבורית וגישה נוחה לתחנות התת קרקעיות של הקו האדום של הרכבת הקלה, זאת לצד חידוש מערכות הביוב, הניקוז והמים לרווחת התושבים ושיפור דרמטי בעיצוב פני הרחוב שכבר זכה לשבחים רבים, בעיקר במקטע הסמוך לשאול המלך.

אבל בזמן שהשינויים הקוסמטיים, שדרוגי התשתית והיפוך הפירמידה התחבורתית כבר קיבלו את הפרגון שלהם, השינוי שמתחולל הבוקר בתחבורה הציבורית לא פחות חשוב: שינוי מבנה הסטריות של דרך בגין (דרומה) והמסגר (צפונה) צפוי לשפר את זרימת התנועה ובעיקר את זו של התחבורה הציבורית, כולל נת"צ כפול בכל רחוב, מרחב נעים להולכי הרגל ומשתמשי התחב"צ, ורישות שבילי אופניים (בעתיד גם ברחוב המסגר) שיכול להוביל אתכם מדרך בגין אל הטיילת דרך פארק המסילה ב-15 דקות דיווש עצל.

האם יצליח הפרויקט להפיח רוח חיים במרחב האורבני הקשה שבין מידטאון לעזריאלי? בואו נגיד שזה לפחות נותן לו סיכוי. פרטים נוספים אפשר למצוא בשרשור מומלץ ביותר של מתכנן התחבורה יונתן רוזין, שהיה מעורב בפרויקט, על השינויים שנכנסים לתוקפם הבוקר:

• הבועה
• ❤ תל אביב
• תחבורה ציבורית בתל אביב
• עיריית תל אביב
• טיים אאוט סופ"ש // גיליון 928 // הכי טוב הכי זול

עם שם מבלבל למדי אבל גבולות ברורים: קבלו את שכונת הצפון הישן-הדרומי. בוגרשוב מדרום, בן גוריון מצפון, אבן גבירול ממזרח והים ממערב, כשכיכר דיזינגוף היא השמש המרכזית של היקום הזה, שמושכת אליה את כל לוגמי הקפה באשר הם. למעשה זהו אחד האזורים המרכזיים בעיר, ולכן ראינו לנכון לעשות לכם סדר בבתי הקפה הכי טובים , כדי שתדעו בדיוק לאן ללכת אם חשקה נפשכם בקרואסון וקפה, בכריך וקפה, בארוחת בוקר כהלכתה או דווקא במקום שיארח אתכם לאורך כל שעות היום.

קפליקס

בית הקלייה/קפה כבר מיצב את מעמדו כאחד מהטובים והאיכותיים בעיר. ב-2011 נפתח את הסניף הראשון במתחם נגה, ומשם אט אט עלה צפונה ובירך גם את הצפון הישן-הדרומי בנוכחותו. בקפליקס מקפידים על פולים ממגדלים מנוסים מרחבי העולם, על קלייה מדוקדקת עם ציוד חדשני ועל תודעת שירות גבוה שמשמרת לקוחות קבועים שחוזרים שוב ושוב. במקום אין יותר מידי מקומות ישיבה וגם לא מאכלים שיחזיקו אתכם ליום עבודה ארוך, אלא רק נשנושי צד קלים שמשלימים את השלוק המר. לפה תגיעו בעיקר בשביל הקפה עצמו, שלגמרי שווה את זה.
קפליקס. שלמה המלך 12

נחת

כיכר דיזנגוף היא ה-מקום לקפה בגבולות הגזרה הנוכחיים, גם כי סביבה ממוקמים מספר בתי קפה מעולים, וגם כי הכיכר עצמה מהווה מפלט שמשי מעולה לשבת בו עם הקפה והמאפה שרכשתם זה עתה. נחת הוא אחד מהספוטים החמים באזור – מעבר להיותו בית קפה נעים לישיבה, גם הוא, כמו הקפליקס, מתפקד קודם כל כבית קלייה. שפע תערובות מגוונות וייחודיות שיאפשרו לכם למצוא את הקפה המדויק לטעמכם. מעבר לקפה מוגשים במקום כריכים, מאפים וסלטים טריים שמאפשרים התנחלות נינוחה.
נחת. כיכר דיזינגוף 1

בוטי

על אותו המעגל של הכיכר האהובה נמצא גם הבוטי. אמנם הקפה פה נטחן מסוג אחד בלבד של פולים המגיעים היישר מקוסטה ריקה, אך גם הוא לא פחות ממעולה. אבל לבוטי אנחנו מגיעים בעיקר בזכות כריכי הפרעצל הנהדרים שפותחים כל בוקר בטוב יותר. בשעות הערב המוקדמות הקפה והכריך מפנים את מקומם ליינות קלילים ופלטות גבינות ונקניקים שאותן כיף לקחת לכיכר לא פחות מהפרעצלים.
בוטי, כיכר דיזנגוף 4

View this post on Instagram

A post shared by BUTI Dizengoff Square – בוטי (@buti_and_co)

בייקרי

הרשת הכי תל אביבית התמקמה גם היא על המעגל ההיקפי של כיכר דיזנגוף. בבייקרי תמיד ברור מה אנחנו הולכים לקבל: קפה מתערובת פולים שעובדת נהדר, סנדוויצ'ים פשוטים וטובים, מאפים טריים, וכמובן כל הלחמים ומטעמי המעדנייה המוכרים שתוכלו לקחת הביתה. הקונספט של "הזמן ושכח" המאפיין את בתי הקפה בכיכר יאפשר לכם להתיישב במקום ולא לקום – בלי להרגיש רגשות אשם.
בייקרי. כיכר דיזינגוף 6

לה מולאן

בית הקפה והמאפייה הצרפתית האהובה מבוגרשוב שאליה מגיעים במיוחד בגלל הבצקים. בגט שאין שני לו, קרואסונים אגדיים, וכריכים פשוטים שמוכיחים שכשהלחם טוב – לא צריך יותר כלום. כל אלה הופכים את לה מולאן לנקודת אור יקרת ערך ברחוב של חושך קולינרי והמולה תחבורתית רועשת. החל מ-18:00 בערב מתחילים מבצעים משתלמים על הנותרים בוויטרינה, אז בואו להושיע אותם מבדידותם.
לה מולאן, בוגרשוב 72

Eats

הקפיטריה התל אביבית שמגישה קפה טוב, כריכים פשוטים ומדויקים, מאפים טריים שנאפים במקום ואת קופסאות הצהריים המשביעות (למקרה שהגעתם אחרי 12:00). במקום גם מגוון נשנושים מתוקים, מלוחים ועוגות שתוכלו לקחת איתכם הביתה. השוס האמיתי של האיטס הוא הלוקיישן – החצר הקסומה של בית חנה. בכך הוא מהווה מפלט ירוק ושקט שמייצר סביבת עבודה שתוציא מכם את המיטב, שנפלאה לבוקר של הרהורים או לשיחה טובה עם חברה.
Eats. אד"ם הכהן 1

לחם ושות'

כמשתמע משמו – במאפייה ובית הקפה הזה גולת הכותרת היא הבצק. לחמים נהדרים, מאפים מפתים ומנות בית קפה לא מאכזבות בכלל. גם הקפה בלחם ושות' טוב מאוד. אבל יותר מהכל – כל אלה מתגבשים יחדיו למקום נפלא לארוחה שרובנו כבר מזמן שכחנו שהיא קיימת – ארוחת הבוקר. לא כריכי ביס, לא נשנוש על הדרך, אלא ארוחת בוקר של ממש עם תפריט שיבוא לשולחן, סכין ומזלג שיש בהם צורך, וטיפים. אל תפספסו את בייגל הביצה העלומה הנהדר.
לחם ושות'. בן יהודה 128

קפה זוהו

המקום שיגרום לכם להרגיש בברוקלין ממש על בן יהודה. השפה האנגלית שולטת במקום, התפריט כתוב באנגלית, המלצרים דוברי אנגלית והאווירה כולה של חו"ל. המנות גם הן אמריקאיות למדי וביניהן מגוון בייגלים טריים שנאפים במקום עם תוספות כמו סלמון מעושן, אבוקדו, ביצים וגבינות שמנמנות. במידה וחשקתם דווקא במתוק – גם הפנקייקים הם עניין מרגש פה.
קפה זוהו. בן יהודה 73

Fika

המאפיה השוודית שמפזרת את אוצרות הבצק שלה בלא מעט בתי קפה ברחבי העיר היא בעלת סניף משל עצמה בשכונה המדוברת. קפה טרי שנטחן במקום לצד מאפים טריים וייחודיים עם הרבה חמאה והל (כן, בכולם יש הל. לא רק בזה של ההל). בנוסף יש גם לחמים שוודים כמו לחם שיפון גוטלנד עם נגיעה של חושחש וכריכים שווים. המיקום הוורדרד ליד חדר הכושר "הלוקר רום" מאזן נהדר את חווית האימון (אבל אנחנו מעודדים אתכם להתפנן עם קפה ופחמימות גם בלי קשר לכפיפות בטן).
Fika. גורדון 36

תילי

ברחבה העירונית הצמודה למרכז הקהילתי בדב הוז נמצא תילי, שהחליף את קפה יעל. המיקום השקט, אפילו פסטורלי, הופך את הספוט הזה לייחודי ונעים מאוד מאוד. חלל בית הקפה מושלם לשהייה, הוא זוכה להמון אור טבעי, ולשקט נטול הסחות דעת עירוניות כמו אוטובוסים, צפצופים ומפגשים אקראיים. ברקע מתנגן ג'ק ג'ונסון ודומיו, יש צמחים שנשפכים מכל פינה, פינות הישיבה מגוונות, והעיצוב נקי, יפה וחם. תילי הוא אחד המקומות הנפלאים ביותר למתקתקי הלפטופ למיניהם שרוצים סביבת עבודה מושלמת לצד כריכים מעולים, מאפים טריים וקפה איכותי.
תילי. דב הוז 16

View this post on Instagram

A post shared by תִּילִי (@tili_cafe)

• אוכלים שותים
• בתי קפה
• בתי קפה בתל אביב
• מאפים
• ארוחות בוקר
• קפה
• קפליקס
• קפה נחת
• הבייקרי
• לה מולאן
• זוהו
• איטס
• טיים אאוט סופ"ש // גיליון 928 // הכי טוב הכי זול