את לאה לב אתם מכירים כסטנדאפיסטית מבריקה שכיף לשמוע ברדיו ובטריליוני פודקאסטים שבהם היא מתארחת או מארחת. עכשיו תוכלו לראות אותה גם כשחקנית בסרט שמאיים להיות קאלט, "ילד ז*ן",בבימויו של ירדן אגיאן שגם משחק לצידהיחד עם תובל שפיר. הקרנת הבכורה תתקיים ברביעי הבא (15.1), ואם היינו במקומכםהיינו לוחצים כאן ורוכשים כרטיס. אבל אנחנו לא במקומכם אז תעשו את זה לבד, אתם ילדים גדולים.

>> העיר של מרינה שויף: בר להרגיש בו נוח בפיג'מה והכיכר שהיא הלב
>> היא הגברת הראשונה של האופנה בתל אביב. זאת העיר של הגר אלמביק

1. קאמל קומדי קלאב

הבמה הראשונה שלי ושל סטנדאפיסטים רבים. החליף המון כתובות במהלך השנים, וזה קצת מה שכיף בו. לרוב אפשר לנחש את הגיל של הסטנדאפיסט לפי המיקום של הקאמל בהופעה הראשונה שלו. באופן אישי, אני מתגעגעת לקאמל בנחלת בנימין.
אלנבי 128

2. אנסטסיה

אני בכלל לא טבעונית! כשכתבתי את "לעבור את הלילה", שותפי לכתיבה (שהוא כן טבעוני) גרר אותי לשם. הופתעתי לגלות כמה אוכל טבעוני יכול להיות טעים! ממש נפתח בפניי עולם חדש. העברתי שם הרבה שעות כיפיות, תודה להם.
פרישמן 54

3. מסקל

עם כל הכבוד למסעדות המקסיקניות בארץ (ויש כבוד, אני אוהבת כל בוריטו כאילו היה בן), המסקל היא המסעדה המקסיקנית הכי אותנטית בארץ. ועל זה מעידה לא רק אני, אלא גם כל התיירים מדרום אמריקה שאני שומעת לידי כשאני יושבת שם.
ויטל 2

4. האוזן השלישית

יש לי רכב קצת ישן שאפשר לשמוע בו דיסקים, ככה שבשנים האחרונות אני שומעת המון מוזיקה בדיסקים ואוספת דיסקים מדהימים שאנשים זורקים. מפה לשם, האוזן השלישית הפך להיות הוט ספוט בשבילי. בכל פעם שאני באזור, אני קונה שם כמה דיסקים יד שניה. יחס לבבי, עם בית קפה מקסים, ותמיד יש סיכוי לפגוש את ארקדי דוכין! חגיגה של מקום.
קינג ג'ורג' 48

5. שוק האוכל האסייתי

מקום חובה לכל בשלן.ית. להגיע בסופ"ש, להעמיס מוצרים במחירים הוגנים, ולהכין בבית אוכל אסייתי טעים.
התחנה המרכזית החדשה, קומה 4

מקום לא אהוב בעיר

מחלף השלום. אי אפשר לאיית "חלאה" בלי "לאה", ואני מודה שאני חלאה שמגיעה לעיר עם רכב פרטי. מעדיפה לעמוד בפקקים מאשר להסתמך על התחבורה הציבורית, תתבעו אותי. והתרגלתי לפקקים בתוך ומחוץ לעיר. אוכלת אותם כמו גדולה. אבל הפקקים של מחלף השלום? עינוי. אין מילה אחרת לתאר את הדבר הזה. והגיע הזמן שמישהו יעשה עם זה משהו. ואני לא מדברת על הממשלה, כי הם מזמן כבר ויתרו עלינו. אני מדברת לחברות ההייטק השוכנות באזור יגאל אלון – תתחילו להוציא שאטלים לעובדים שלכם. זה הזמן להיכנס מתחת לאלונקה ולארגן הסעות מסודרות כדי להחזיר קצת שפיות לכבישים. די. להפקרות.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
הייתי בהרצאה של זאב אנגלמאיר – פתח לי את הראש! מאוד מעורר השראה לראות בנאדם עם מלא כישרון ויוזמה עושה כל כך הרבה דברים מגניבים לאורך זמן. נהניתי מאוד.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
"נאדי באדי" של שחר טבוך ו"באמפרים" של נס וסטילה. לצד כל שירי המלחמה והשכול, אני צריכה שירי פופ שיגרמו לי להרגיש שאנחנו גם נורמליים. אז תודה לכל המעורבים בהם.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
בכלכלה הנוכחית אני ממליצה לכולם להשקיע את זמנם ביצירת מקורות הכנסה נוספים.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
קובי בלולו, חברי הטוב שהוא גם סטנדאפיסט מצוין, בשלן על, עושה ארוחות שף מדהימות, פופ-אפים של אוכל הודי, מייצר מלא תוכן לרשתות, מנחה את הפודקאסט "בטן מלאה" ובנאדם נסיך! מעריכה ואוהבת אותו מאוד מאוד.תעקבו אחריו אם לא עשיתם את זה עד עכשיו!

מה יהיה?
שואלים אותי כאילו אני אחראית על משהו. מה יהיה? מה שתעשו שיהיה.

• העיר שלי
• קולנוע ישראלי
• לאה לב
• קאמל קומדי קלאב
• אנסטסיה
• מסקל
• האוזן השלישית
• תחנה מרכזית תל אביב
• דרך השלום

לפעמים טיימינג הוא הכל בחיים: בדיוק איך שמצאנו את עצמנו מתחבטים בשאלה האם המטבח המקסיקני אכן נמצא בפריחה מחודשת, התפרסמה הודעה על ערב מקסיקני במרלוזה. מה לחמארת הדגים משוק הכרמל ולמקסיקו? "התוודעתי למטבח המקסיקני כשטיילתי קצת במקסיקו ולמדתי להכיר ולאהוב אותו. לפעמים אני משלב את הטעמים במטבח שלי, למשל שווארמה דג בתערובת תבלינים כמו במקסיקו", מסביר השף והבעלים דור אבן את הבחירה. זו לא הפעם הראשונה ששוק הכרמל נתקל במטבח המקסיקני, אבל המעבר שלו מדוכני אוכל רחוב למסעדה של ממש (גם אם לערב) מסמל יותר מכל את חדירתו למיינסטרים.

לאחר שנים שבהן התבשל על אש קטנה מסתמן שסוף סוף זוכה המטבח המקסיקני לכבוד המגיע לו. לנוכח השממה בעבר, רשימת המקומות המקסיקניים שנפתחו בתל אביב בשנה וחצי האחרונות מפתיעה:גולדן בוריטו, באחה קליפורניה, הברSupreme Room ברוטשילד, לה קטרינה בנחלת יצחק ("אוכל מקסיקני פשוט ונהדר",כתב המבקרשלנו) ואפילו טראק מקסיקני במתחם DNA בעזריאלי. השפית רימה אולברה פתחה במסעדת אואזיס את "גאטו אזול", ליין אוכל מקסיקני, ואלמלא הטאקו מאנדיי של שף גיא גמזו (אריא, נונונו) נסגר, סביר להניח שעד היום היינו עומדים מול החלון וממתינים לטאקו בירייה.

לה אסקינה,טאקו טן & קושי דזההיפנית־מקסיקנית ודה טאקו המוצלחת כשלעצמה נסגרו בתוך זמן קצר יחסית כל אחת מסיבותיה, אך גם להן חלק לא מבוטל בגל הזה. ואי אפשר לשכוח את השחקניות הוותיקות שחוות גם כן סוג של תור זהב:מסקליטו, ספוט הטאקוס והבוריטוס מבית מסקל, וסניף חדש ומצליח לטאקריה ביד אליהו. טאפאצ'ולה עברה לחלל גדול יותר והרחיבה את התפריט,ומקסיקנה הגדילה את מספר הסניפים והוכיחה שיפור משמעותי בגזרת המשלוחים. אז מה הסיפור עם המטבח המקסיקני? למה לקח לו כל כך הרבה זמן להיטמע בסצנה והאם הוא עתיד להישאר?

"גם כשאנחנו פתחנו לפני 10 שנים עשו כתבה על התעוררות המטבח המקסיקני. אבל זה לא נמשך זמן רב. ספקים גדולים הביאו ליינים של מוצרים ונאלצו לסגור אותם", מצנן שחר שטרן (טאקריה) את ההתלהבות. שף איתמר דוידוב, בעלי טרז פזוס, יצרן וספק מוצרי אוכל מקסיקניים, מתבטא גם כן באיפוק. את ההתעוררות האיטית הוא מייחס לריחוק גיאוגרפי ולמורכבות, שמנוגדת לדימויו של המטבח המקסיקני כפשוט וכפרי.

"זהו מטבח עשיר מאוד ולא קל לחקות אותו. הוא מגיע מתרבות אחרת, רחוקה, ובישראל אין קהילה מקסיקנית שתלמד את התורה". מאז הוקמה החברה לפני 23 שנים עוקב דוידוב אחר התפתחות המטבח המקסיקני. נקודת המפנה אירעה לפני כעשור, כאשר ארגון אונסק"ו הכריז על המטבח המקסיקני כמטבח מורשת. "מאז מקסיקו החלה להיות מוצפת בשפים מרחבי העולם. הקונספציות על אוכל משעמם וחריף פינו מקום לאפיל מושך והמטבח המקסיקני הוא אכן כזה".

סיבה נוספת לפריחת המטבח המקסיקני נעוצה – איך לא – בנטפליקס. "תולדות הטאקו", "בין שני מטבחים" ו"איירון שף מקסיקו" זכו לאחוזי צפייה מרשימים והביקוש מחלחל לשטח. "כולם ישבו בבית בקורונה וצפו בסדרות אוכל. אז גם התחיל עניין הטאקו אל פסטור", משחזר שטרן. "רצינו להכין את המנה כשפתחנו אבל אף אחד לא הכיר אותה. היא מבוססת על חזיר וחששנו שייווצר אנטגוניזם. כעת אנשים כבר יודעים מה זה טאקו אל פסטור".

שף נועם בינרט (לה מעלה) מסכים עם הדברים. "אנשים צפו בנטפליקס ונפתח להם המוח, ובאמת ראינו זינוק בעבודה", הוא מעיד ומסייג שלמרות העלייה בביקוש, המטבח המקסיקני אינו זוכה בישראל לתרגום מוצלח. "מקומות מקסיקניים בארץ אינם מתקרבים בטעם וברמה לאותנטיות. אנו מרגישים כאילו אנחנו בין היחידים בארץ שעושים משהו שקרוב להיות אוכל מקסיקני, למרות שאני קורא לו Mexiterranean, מקסיקני־ים תיכוני".

כבר סמכא בתחום, הוזמן בינרט לשפוט בריאליטי משחקי השף בפרק שעוסק במטבח המקסיקני. על פי התרשמותו, למתמודדים לא היה סיכוי לפצח את האתגר. "בין המתמודדים יש טבחים מוכשרים אך אף אחד מהם לא התעסק בפן האמיתי של הקולינריה הזו. ההגשות היו נחמדות אבל הטעמים לא בכיוון. אני בטוח שעשו המון עריכה על הפרק", הוא צוחק, וממשיך בחצי בדיחה. "היינו עשרה שופטים אורחים ולא נראה לי שלמישהו היה משהו טוב להגיד. אם כבר אמרו משהו טוב זה רק ככסת"ח כדי לא לצאת רע בטלוויזיה".

למרות הפופולריות לו הוא זוכה בתקופה האחרונה, הטענה העיקרית לחובת המטבח המקסיקני נוגעת למחיר. בישראל בוריטו, טאקוס והחברים יקרים יחסית לאוכל רחוב. בארה"ב ומקסיקו מחירם דולרים בודדים, וההשוואה מן הסתם אינה מוצדקת אך היא בכל זאת מקוממת. דוידוב תולה את האשם בממשלה ואת הפער בעלויות חומרי הגלם והייבוא. "אני יצרן שמייצר בישראל טורטיות מקמח מיובא ממקסיקו שעולה המון כסף וגם השינוע יקר. בגלל הייבוא הכול יקר".

בינרט מוסיף שני סנט על מחסור בחומרי גלם אותנטיים שמאלץ אותו להכין טורטיות ורטבים. "אין את התירס הנכון, האבוקדו יקר מאוד, וחסרים דברים שהופכים את הקולינריה המקסיקנית למה שהיא. אנשים שנסעו לטיול אחרי צבא ואכלו טאקו בפוד טראק בשני דולר לא רוצים לקבל בישראל טאקו פחות טוב ב-40-50 ש"ח. האיכות אף פעם לא הכי טובה והמחיר יקר אבל אני מקווה שיהיו כאן עוד מסעדות מקסיקניות", הוא מסכם באופטימיות. "זה אחלה מטבח עם אוכל שמח ונגיש שיכול להתקרב למעמד של פלאפל שכונתי".

• אוכלים שותים
• אוכל מקסיקני
• מסעדות בתל אביב
• טאקריה
• מסקל

1. אדי בטשון

אדי נמצא ממש קרוב אלי ואנחנו מכירים מזמן, עוד מהמקום הקודם שלי שהיה במרכז יפו. יש לנו מערכת יחסים חמה ואני מדברת איתו יותר מאשר עם כל גבר אחר בחיי. הוא יודע יותר טוב מכולם מתי יש לי ארוחת טעימות ואיזקייה, וכשמגיע דג גדול הוא מתקשר לשאול אם אני רוצה אותו. החנות שלו אמנם קטנה ולא זולה, אבל הסחורה נהדרת. אדי מביא את הדגים הכי טריים וטובים, מנקה אותם ומוכר ללקוח בחוויית קניה מצוינת. הוא איש מדהים ואני חולה עליו.קדם 63

2. מסקל/מסקליטו

לפני שטסתי ליפן עבדתי במסקל. התחלתי כשהמקום היה קטן ואחר כך ניהלתי אותו. אני אולי נשמעת משוחדת אך במסקל יש את האוכל המקסיקני הכי טעים שטעמתי. זיו הבעלים הוא לב זהב ואנחנו חברים טובים. במסקל משקיעים מאוד באוכל והאווירה נעימה ולכן תמיד כיף לי להגיע לשם. שמחתי מאוד כשמסקליטו נפתח ואני תמיד מזמינה משם.ויטל 2/הרצל 77

3. אבו חסן (עלי קרוואן)

אני מאוד עצבנית על אבו חסן ומאוד אוהבת את המקום: עצבנית כי תמיד יש שם תור ומכוניות, ורחוב הדולפין הוא הדרך היחידה שלי לצאת מהבית, ואוהבת כי אבו חסן הוא מקום נדיר. ביפן אין חומוס וגם אין את חומרי הגלם המתאימים, וכשחזרתי הלכתי ישר לשם כדי לנגב מנה. כיום אבו חסן נמצא דקה מהבית והסטודיו שלי, וכשמתחשק לי לדפוק ארוחה כמו שצריך אני קופצת אליו.הדולפין 1

4. איסאן

מקום קטן בשוק הכרמל שגיליתי במקרה. יש שם אווירה ושמחת חיים כמו שחוויתי בביקוריי הקצרים בתאילנד והאוכל מאוד אותנטי.רבי עקיבא 22

5. קפה אנטון

מקום קטן שנראה כמו מכולת, אבל הקפה שהם קולים כבר כמה דורות הוא פשוט מצוין. ביומיום אני לא שותה קפה אבל כשאדי מזמין אותי לשתות קפה אני הולכת לשם. לקפה אנטון מגיע את הכבוד שלו כמקום נדיב ומסביר פנים וכמוסד יפואי, שמי שלא גר בסביבה לא מכיר – וחבל. קפה כמו שמגישים שם לא טעמתי בשום מקום.קדם 73

https://www.instagram.com/p/B9m841iHR_Z/

• העיר שלי
• אוכלים שותים
• דגים
• מסקל
• אבו חסן
• יפו

לפני שנתחיל, בואו נדבר על הפיל היקר שבחדר. גל עליית המחירים לא דילג גם על תחום אוכל הרחוב, ובלא דילג אני מתכוון נכנס בו חזיתית והשאיר אותו לדמם על הכביש. המסעדנים סובלים, קהל הלקוחות משלם יותר וזה עוד מבלי להתייחס לאסקלציה של דמי המשלוח בוולט. זה מצב מחורבן, אבל גם נתון – אנחנו העיר היקרה בעולם וברור שנסבול מתג מחיר קיצוני גם באוכל. בחודשים האחרונים גם מדור זה חווה על בשרו את העלייה, ואפילו הלנתי עליה לא פעם (לצד מלחמה עיקשת בקופסאות רוטב מיניאטוריות). אבל הגיע הזמן לשחרר טיפה.

יקר פה, כולנו יודעים. מה שהיה נחשב מחיר גבוה לפיתה לפני שנתיים כבר הפך לסטנדרט. להלין על כך שוב ושוב לא עוזר ללקוח, למסעדות או לבריאות הנפשית שלי. לכן מעכשיו, למחיר אתייחס בחומרה רק כשהוא באמת חריג ונותן תמורה לא ראויה לכסף, כשנשאר טעם מר של גניבה לאור יום. אחרת, אתייחס לגודל המנה, לטעמה, לחווית האכילה הכללית ובעיקר לאוכל עצמו. המחירים עדיין יופיעו כאן כמובן, ושכל אחד יחליט אם פיתה ב-40 ש"ח שווה עבורו. את המלחמות על מחיר הפסטה נשאיר ל"צינור" (אבל לא אנטוש את מלחמת הרטבים שלי!).

ובנושא לא רחוק – אחת הדרכים להתמודד עם עליית המחירים ועם קצת מסקנות מימי הקורונה, היא פתיחת סניפי אוכל רחוב למסעדות, דוגמת הדסון לילינבלום. המטרה היא להציע את מנות המסעדה בדוכן שמתמקד בטייק-אווי ובישיבה קלילה מבלי להתעסק בטיפ למלצרית או חניה. הנציגה החדשה של הפורמט היא "מסקליטו", האחות הקטנה של מסעדת מסקל המקסיקנית, אחת מוותיקות הדור הנוכחי של פלורנטין. בכנות, תמיד ראיתי את מסקל כמסעדה מהסוג שמפסיקים לבוא אליה מרגע שעוברים לתל אביב וזה בדיוק מה שעשיתי לאורך שנים, כך שמסקליטו הקטנה היא הזדמנות נהדרת לבדוק איך האוכל מפלורנטין שורד ביחס למקסיקניות החדשות.

התפריט של מסקליטו קל מאוד לתפעול: ישנן ארבע צורות הגשה (בוריטו, 3 יח' טאקו, 3 יח' קסדייה או קערה) כשלמעשה תמחור המנה לא מתבסס על הקנקן, אלא במה שיש בו – ברבקואה בקר וטלה (ברוטב תפוזים.58 ש"ח), פולד פורק (חזיר בצ'יפוטלה והדרים.58 ש"ח), עוף מפורק (בעגבניות אדומות וירוקות.54 ש"ח) ושורשים (ירקות שורש ושעועית לימה.52 ש"ח). לצידם ניתן להזמין נאצ'וס (22 ש"ח) פריכים עד קשיחים לחובבי הז'אנר, שמוגשים לצד סלסה מעגבניות מבושלות וטעם מעושן קלות בהתאם למסורת.

התחלתי עם בוריטו ממולא בבשר הבקר והטלה, יחד עם אורז, שעועית, סלסת אבוקדו, חסה וסלסת עגבניות. מדובר בבוריטו כל כך קלאסי עד שהוא כמעט גנרי, ולמרות שהוא נארז בצורה מקצועית יותר מכל מקום אחר בעיר, הוא היה קומפקטי למדי, ברמה שאפשר לכנות אותו בוריטיקו. הטעם הזכיר יותר את הגרסה המסורתית של הבוריטו בפשטותו, עם טעמים פחות עזים ממקבילותיו בעיר, כשהבשר חולק את מרכז הבמה עם השעועית והאורז ומאבד קצת מטעמו המצוין שמתגלה רק כשקוטפים חתיכה מבפנים. הפתרון, בהתאם, הוא לזלף אחת משלושת הסלסות החריפות שאפשר וכדאי לקחת מהדלפק (רק אל תעשו את הטעות שלי: תשאלו מה היא החריפה מכולן – ותזהרו). אה כן, ותוותרו על תוספת הגבינה. אני לא מאמין שאני אומר את זה אבל היא מיותרת לחלוטין במכלול הטעמים הגדול.

אחר כך דגמתי את הטאקו עם בשר החזיר הפיקנטי, שהיה טעים מאוד אבל מעט דל בכמות. אני אישית גם לא חובב גדול של טורטיות תירס מחוספסות שכאלו, אבל הרמה גבוהה מאוד, הביס עסיסי עד לרמת נזילה על היד והירקות טריים וטעימים (סלסת אבוקדו, סלסת עגבניות, בצל וכוסברה). הייתי שמח גם למעט עגבנית טריות או הפתעה אחרת בביס, אבל אפשר להסתפק בחתיכות החלפיניו הפרוסות שמוגשות לצד כל המנות לשדרוג הקראנץ' הרענן.

לבסוף טעמתי את הקסדייה, מנה שמשום מה לא פשוט להשיג ברמה בעיר. שלוש החתיכות הורכבו מבשר העוף המפורק, טורטיות חיטה, מוצרלה, סלסת עגבניות וחמוצים, והיו כנראה המנה הטעימה ביותר מהאופציות של המקום. בשר העוף היה עסיסי מבלי להיות נוזלי, המוצרלה נמתחה כרצוי, ויחד עם הרטבים (שחולקו בנדיבות!) מדובר בביס טעים מאוד, במיוחד עם רוטב התפוז החמצמץ. בשילוב עם שמנת חמוצה סמיכה (תוספת של10 ש"חעבור כמות נאה), זה אפילו בביס מצוין. זה אוכל מקסיקני טעים, פשוט בסגנונו וסוגר פינה מוצלחת בבטן, אוכל שבכל תקופה אחרת היה יכול להפוך למנת VFM. אבל הבטחתי שלא אדבר על הכסף, אז כן. היה טעים. איזה באסה.

מסקליטו, הרצל 77, ב'-ש' 13:00 – 23:00.יש גם בוולט

• אוכל רחוב
• אוכלים שותים
• פלורנטין
• אוכל מקסיקני
• מסקל
• טאקו

גל חמישי או לא, גם ינואר היה (ועודנו) חודש די סוער בגזרה הקולינרית עם פתיחות מעניינות. זה לא סוד שהשפים הגדולים חזרו לפעול בכל הכוח, אבל זה לא מסתפק רק שם: העיר הזו (וסביבותיה) ממש בעניין של אוכל, וזה ניכר. אספנו עבורכם את שלוש הפתיחות הכי מסקרנות של החודש האחרון. מוזמנות להתווכח אתנו על זה בתגובות, העיקר שיהיה טעים לכולנו.

1. יוסי שטרית זוהר מתמיד

מדובר באחת הפתיחות המסקרנות ביותר בשנים האחרונות.שף יוסי שטרית חוזר לקדמת הבמה עם "היבה"(זוהר או הילה במרוקאית) החדשה שלו במתחם מידטאון בדרך בגין. הקונספט הוא תואם OCD: המסעדה פתוחה מספר ימים בשבוע רק בשעות הערב לשני סבבים, כל אחד ל־40 אורחים בלבד. תמצאו כאן תפריט טעימות ובו 12-15 מנות, לדוגמה: בריוש וחמאת אבקת גדילן מצוי; בריסקט דלעת; מרק ארטישוק ירושלמי מוקצף על תבשיל חוביזה ופנה קוטה ארטישוק ירושלמי; טרטר דג ואבוקדו בוויניגרט לימון כבוש; טייק אוף על בורקס במילוי קרם גבינה וחצילים מעושנים; שקדי עגל מעושנים בזיגוג רימונים על תבשיל אורז.היבה, דרך מנחם בגין 144.לפרטים נוספים

2. רושפלד נוחת בר"ג (בדרמטיות)

ברמת גן הסמוכה לנו נחתה בדיוק רשת המעדניות "קולינריק" עם שף יונתן רושפלד בפרונט. מתברר שהעיר כמרקחה: החילוניים מחבבים, והחרדים מעט פחות (בגלל אופי המקום). הסופר־מעדניה מזכיר סניף של טיב טעם ויש בו הכול מהכול: דלפק גבינות ונקניקים (כולל חזיר) מהארץ ומחו"ל, ירקות ופירות, קצבייה ומוצרי חלב, פשטידות מצוננות ועוגות, טואלטיקה, משקאות קלים וחריפים ועוד. לצד כל זה, וזו גולת הכותרת מבחינתנו תמצאו שפע של אוכל מוכן: סלטים, מנות בשר ודגים בסגנונות שונים, שניצלים טריים וזהובים, רוטיסרי ועוד. אנחנו ממליצים במיוחד על סלט ביצים מעולה (7.5 שקל ל-100 גרם), שרימפס ברוטב שמנת (12.90 שקל ל-100 גרם), סלמון בעישון חם עם חרדל ודבש (12.90 שקל ל-100 גרם)ועוד כמה אפשרויות. הכל כאן.
קולינריק, ביאליק 39, רמת גן, 03-6227456, ראשון-חמישי 8:00-21:00, שישי 7:00-19:00, שבת 9:00-20:00

3. אחות קטנה למקסיקנית הפלורנטינאית

ברחוב הרצל נפתחה באחרונה"מסקליטו", אחות קטנה ופחות מחייבתלמסקל האהובה מרחוב ויטאל. בתפריט המצומצם תמצאו פה: בוריטו – טורטיית חיטה ובתוכה אורז, שעועית, סלסת אבוקדו חסה וסלסת עגבניות; טאקו מטורטיית תירס בעבודת יד, סלסת אבוקדו ועגבניות, בצל וכוסברה (שלוש יחידות); קסדייה מטורטיית חיטה, מוצרלה סלסת עגבניות וחמוצים (שלוש יחידות); וקערת אורז ושעועית עם סלסת אבוקדו ועגבניות, למי שמעדיף לוותר על מעטפת בצק (52-58 ש"ח). כל אחת מהמנות כוללת תבשיל לבחירה: ברבקואה בקר וטלה בתפוזים, פולד פורק – חזיר בצ'יפוטלה והדרים, עוף מפורק בעגבניות ירוקות ואדומות ותבשיל ירקות שורש עם שעועית לימה כאופציה צמחונית. תפריט המשקאות קטן ומהודק גם כן ותמצאו בו את המרגריטות האהובות של מסקל בגרסה קצת שונה, על בסיס טקילה או מסקל (38/44 ש"ח) ואגווה פרסקה, חליטה טבעית קרה (14 ש"ח).
מסקליטו, הרצל 77, תל אביב, שני-שבת 13:00-23:00 (שעות פתיחה בהרצה)

• אוכלים שותים
• חדשות האוכל
• מסעדות חדשות
• יוסי שטרית
• יונתן רושפלד
• מסקל