>> יוסרא עשור היא יוצרת יפואית ומנחת קבוצות סריגה ורקמה, ובימים אלו היא עורכת ומנחה יחד עם אמנית הטקסטיל המקומית שירי כנעני סדרת מפגשים הנקראת "סורגות תקווה – حياكة الأمل" בבית הבאר היפואי בסלמה . במהלך המפגשים נפגשות סורגות יפואיות יהודיות וערביות, וטוות יחד יצירת טקסטיל ומארג אנושי של כבוד ושותפות. לרגל אירועי "במלוא הדרה" – שבוע השוויון המגדרי של עיריית תל אביב-יפו, הן ישיקו את הפרויקט בשבוע הבא, שיוצג על גבי הקיר החיצוני של בית הבאר.עוד פרטים כאן.

>> המבנה הכי יפה בתל אביב ופארק עצום לרוץ בו // העיר של סמג'
>> הקפה הקבוע והמעוז האחרון של שלטון הזקנים // העיר של גיא בן נון

1. חוף עג'מי

אין מקום שמרגיש לי יותר כמו בית מחוף עג'מי. בילדותי היינו רצים יחפים על החול החם, טובלים במים הצלולים, ומרגישים שהים הוא חלק מאיתנו. הנוף היה ציורי – סירות דייגים שטות באופק, עוברות מהנמל וחזרה, השמש שוקעת בצבעים עזים והשקט נשבר רק בקול הגלים. לאחר תקופה ארוכה בה החוף נזנח והתמלא בפסולת בניין, הוא הפך לחלק מפארק מדרון יפו, אך אינו מורשה לרחצה. למרות זאת, אני עדיין חוזרת לשם, טובלת את רגליי בים באזור שבו יש גישה, כי החוף הזה הוא לא רק מקום – הוא זיכרון, נשימה, געגוע.

2. בית הבאר – מרכז תרבות יפואי

כבר מספר שנים שאני מדריכה קבוצת סריגה של נשים יפואיות בבית הבאר, לצד סדנאות רקמה פלסטינית ועוד. בית הבאר הוא עבורי מקום קסום, שמפגיש נשים יפואיות יהודיות וערביות עם חוטים וצבעים, שיחות וצחוק. השנה החלטנו לקחת את זה צעד קדימה וליצור תערוכה שתתפרש על כל בניין בית הבאר (וגם בגלריה המהממת) – "סורגות תקווה". כל תפר בתערוכה הוא סמל לחיים המשותפים שעלינו לבנות יחד, לכל העבודה הקשה שעוד לפנינו. אני גאה ומתרגשת לראות איך הסריגה שלנו הופכת לאמנות ולמסר של תקווה.

3. כנסיית סנט ג'ורג' (אל-חאדר)

למרות שאני מוסלמית, כנסיית סנט ג'ורג' תמיד הייתה עבורי מקום של נחת. בילדותי השתתפתי בטקסים דתיים בכנסייה, עזרתי להדליק נרות, והרגשתי חלק בלתי נפרד מהקהילה. המקום הזה מזכיר לי שבתי תפילה, לא משנה מאיזו דת, הם מרחבים שבהם אפשר למצוא חיבורים עמוקים. יפו תמיד הייתה עיר שבה החיים היו שלובים זה בזה, ואני מאמינה שעדיין ניתן למצוא בה מרחבים משותפים של שקט ושלווה.

בית הספר חסן ערפה

בית הספר שבו גדלתי, והיום כמעט כל נכדיי (12 במספר!) למדו בו גם הם. בית הספר הזה לא היה רק מקום לימודים – הוא היה קהילה, משפחה. בסמוך לו נמצא בית הקברות של חסן ערפה, האיש שיזם את הקמתו והסיפור שלו תמיד ריגש אותי. אני רואה במקום הזה זיכרון חי של חינוך ושל נתינה, ומקווה שהוא ימשיך להיות בית לילדים וילדות רבים גם בעתיד.
קדם 40

5. מסגד עג'מי

בתוך כל ההמולה של העיר, מסגד עג'מי הוא המקום שבו אני מוצאת שלווה. קרוב לבית הספר שבו למדתי, קרוב לים וקרוב ללב שלי. זהו מקום של תפילה, של חיבור, של רגעים של שקט בתוך היום-יום. בכל פעם שאני נכנסת אליו, אני מרגישה איך ההיסטוריה והאמונה משתלבות זו בזו, מעניקות כוח להמשיך הלאה.
רחוב קדם פינת הספינה

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
העבודה עצמה – והמפגש של הנשים – לקראת התערוכה "סורגות תקווה", חיממה לי את הלב בצורה משמעותית. מוזמנים ומוזמנות לפתיחה ולמפגש עם הנשים שעבדו כל כך קשה על יצירת "סורגות תקווה", ביום שלישי הקרוב (4.3 20:00, בית הבאר, סלמה 6).

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
"הנביא"של ג'ובראן חליל ג'ובראן.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
קבוצת הסורגות שלנו הפכה לקהילה של ממש, ואנחנו מחפשות נשים ואנשים שיוכלו לבוא להרצות לנו ולהעשיר אותנו מהידע שלהם. אני מציעה גם לכם לפתוח את הלב ולבוא ולנדב מזמנכם ומהידע שלכם לקבוצת הסורגות שלנו בבית הבאר. כל סדנה שתעבירו אצלנו תכה גלים רבים בקהילה.

מי התל אביבי שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
רון חולדאי, ראש עיריית תל אביב-יפו, על המאמצים והשינוי המשמעותי שהביא בשנים האחרונות כלפי החברה הערבית ביפו.

מה יהיה?
בקוראן כתוב: התפללו אלי ואענה לכם.

• העיר שלי
• בית הבאר
• בתי הבאר של יפו
• עג'מי
• פארק המדרון
• יפו העתיקה

הפארק היפואי היפהפה שופץ על ידי עיריית תל אביב-יפו ועכשיו הוא מכיל את אחד ממתקני השעשועים הגדולים בעיר, שלושה פסלי חוצות חדשים ואפילו צל. כן, מה ששמעתם. נשלחנו לגלות מקומות אהובים ומרגשים על ידי האנשים שמביאים לישראל את היין הפורטוגלי פורטה 6, את חלקם אתם אולי כבר מכירים, אבל מה שגילינו זה שתמיד מעניין לגלות אותם מחדש ולפעמים בקבוק יין זה כל מה שצריך.

לאתר Porta 6// וגם באינסטגרם// ואף בפייסבוק

פארק המדרון היפואי נפתח בשנת 2010 והפך מיד לפנינה תל אביבית. הוא משתרע על שטח של 200 דונמים על חוף ימה של יפו, והוקם כחלק מפרויקט שיקום האזור על מה שהייתה במשך עשורים מזבלה של פסולת בניין. במקומה קיבלנו מדשאות ירוקות עצומות על גבעות הפסולת המטוהרות, אמפיתאטרון מרהיב ושלל מתחמי משחקים ופיקניק.

במסגרת פרויקט חידוש ושיפוץ הפארק, ניטעו במקום 60 עצי אשל ותות חדשים שמתווספים ל-60 עצים שהצטרפו לפארק בשנים האחרונות – מה שמעניק לו את פוטנציאל הצל המיוחל, וזה כבר עניין שאינו מובן מאליו.

חידוש ושדרוג מתחם השעשועים הגדול שבפארק כולל מתקן משחקים מרכזי משולב, רב-גילאי ומונגש, הכולל מגלשות, אלמנטי טיפוס סולמות וחבלים ולוחות משחק על גבי משטח גומי ייחודי. בנוסף, הותקן מתקן קשתות טיפוס אתגרי עם כבלים ומתקן משחקים-משולב לפעוטות. מה צריך יותר מזה? מתחם אימוני נינג'ה ומתחם כושר, כמובן, שממוקמים ממש ליד.

אבל זה לא הכל: במסגרת "אבץ", פרויקט פסלי החוצות הנהדר של המחלקה לאמנויות בעיריית ת"א-יפו, הוצבו בפארק שלושה פסלים חדשים של שלושה אמניםות עכשוויים, לוהטים וראויים: בחלקו הצפוני של הפארק ניצב "שערי כוכב", פסל יפהפה של נועה יפה, שכמו מקבל את פני המבקרים ומאפשר להם להכנס דרכו אל עולם אחר.

קצת דרומה משם, בחלק המערבי שקרוב יותר לים, נמצא הפסל של אפרת נתן "ציירים על החוף". הפסל כולל שלושה אובייקטים חלולים מפלדת אל חלד ואלומיניום צבוע, והוא מאפשר צפיה דרכם אל הנוף (משני צידיו) והקשבה להד המגיע מהגלים. בחלקו הדרומי של הפארק, על אחת הגבעות הנוספות בצמוד לאמפי, מוצב "לונה", פסלו של משה רואס. הפסל בנוי משלושה ירחים הנושקים זה לזה כשלושה מופעי ירח בו-זמניים. באחד מהירחים משובצת עדשת זכוכית שמאפשרת קליטה של קרני שמש ושבירתם על המדשאה שנפרשת על טיילת החוף. כך בתוך הפסל מתקיימת מערכת יחסים בין שני הכוכבים – השמש והירח.

הפארק כולו שופץ על ידי עיריית תל אביב–יפו בהשקעה של 10 מיליון שקלים, במסגרת הליך שיתוף ציבור בהובלת המישלמה ליפו, ביוזמת תושבים ותושבות. ברחבי המתחם שודרגו עמודי התאורה לתאורת לד חסכונית בחשמל, יעילה ומאירה יותר לשיפור הבטיחות ותחושת הביטחון האישי, והותקנו חסימות לאופנועים, ספסלי בטון מעוצבים, גידור מקיף והצללה.

מה עוד נותר לנו? נכון מאוד, אתם כבר יודעים. בקבוק יין של פורטה 6, כמה כוסות (או אם אתם הרפתקניים, אפשר ישר מהבקבוק), פינת ישיבה מתחת לאחד עצי הפרי או ליד אחד הפסלים, להסתכל על הים ולהרים לחיי כל היופי הזה.

>> פארק מדרון יפו, להשיג בין נמל יפו בצפון וחוף גבעת עלייה מדרום

לאתר Porta 6;מידע על היין באתר שקד

• צאו לגלות משהו חדש
• Porta 6
• ❤ תל אביב
• פארק המדרון
• יפו
• עג'מי
• חוף הים בתל אביב
• גן שעשועים
• אמנות

ענברחצרוני, בת 32, היא זמרת ויוצרת במחוזות האינדי. מאחוריה שלושה אלבומים ובימים אלה היא משחררת חומרים חדשים מאלבומה הרביעי. הסינגל הראשון מתוכו ("כוכב קטן"),שגם נכנס לפלייליסט גלגלצ, מתייחס באופן אישי לגעגוע ואהבה לחייל שיצא למלחמה. בסינגל החדש "כשאהבה תפרוץ" היא נוגעת במושג האהבה מכיוון אחר, מתוך רצון לתת נחמה ותקווה בימים של מלחמה.

>> חוף לנשום בו אהבה ויקום נסתר עם חומוס // העיר של רות דולורס וייס
>> העיר שלנו: 8 המלצות מיוחדות שקיבלנו על תל אביב השבוע

1. חוף העלייה/עג'מי

אוהבת להגיע לשם להתנתק קצת מהכל 🙂

2. קאנטרי העלייה

נהנית לשחות שם כשיש לי אנרגיות לזה, ולהתפנן בג׳קוזי כשאין לי.העלייה 28

3. השאפל בר

בר קטן ושכונתי שאני אוהבת בפלורנטין, מוזיקה טובה ואיכותית, אווירה חברותית וביתית, תמיד אפשר להכיר שם אנשים צבעוניים חדשים ומעניינים לשיחה כיפית.פלורנטין 19

4. היאכטה של סיגל דה מאיו

בנמל יפו, מול הזקן והים, ישנה יאכטה של אישה מגניבה מאוד שמארחת אצלה בכל מיני מפגשי קונספט קטנים ומיוחדים, עם סדנאות תרפיות ומרגיעות לנפש, טאפאסים טעימים, הופעות ועוד. שווה להכיר, למצוא אותה באינסטה וליצור קשר 🙂

5. פרמטה

מקום מגניב לגמרי של ג׳אמים ביפו, מתאים למוזיקאים או לחובבי מוזיקה שבא להן.ם להאזין למוזיקה חיה שמתרחשת שם ספונטנית. בעלת המקום, מיכל, מקסימה והאווירה כייפית ומשחררת.פנחס בן יאיר 10

מקום לא אהוב בעיר

הכבישים!! קשה מאוד להתנייד בתוך העיר עם רכב ולמצוא מקום לחנות בו (בעיה ידועה ולא חדשה). יש הרבה מקום לשיפור בכל הנוגע לתנועה וחנייה בעיר.

השאלון

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
נהניתי מההופעה של שביט נוי בבית היוצר, אמן מוכשר מאוד ומלא ענווה, עם שירים מרגשים מלאי כנות ועומק.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
האמת שמה שעזר לי בין היתר להתמודד עם המלחמה הוא ליצור בעצמי תוכן הנוגע בה מכל מיני כיוונים, השיר שהוצאתי, "כוכב קטן", שכתבתי מזמן לחייל שיצא במלחמת לבנון השנייה, פתאום קיבל משמעות חדשה ורלוונטית בשבעה באוקטובר ובהשראתו יצרתי סרט דוקומנטרי קצר – "נשות הברזל" – הנשים שבעורף, בו ראיינתי בנות זוג של לוחמים וכל העשייה הזו עזרה לי מאוד להתמודד בתור בת זוג של לוחם שחיכתה לו. להרגיש שאני לא לבד בתוך זה.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
ממליצה לכל אדם לתרום לארגון שהוא מאמין בו באופן אישי, אין חוקים אין ארגון שהוא יותר מהאחר, וכל תרומה והתנדבות בימים אלה היא מבורכת, מה שבא מבפנים בסוף הכי נכון ומשפיע. באופן אישי הופעתי בהתנדבות בזמן המלחמה בשטח מול חיילים ומול מפונים, ושם מצאתי את מקומי ואת תרומתי, מאמינה שיש המון דרכים לעזור ולתרום, ושכל דרך היא טובה ומשמעותית.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
התלאביבית שאשמח להרים לה היא ליאת לרנר, אמנית, צלמת מוכשרת ופעילה חברתית שלוקחת חלק משמעותי בתמיכה במטה החטופים ובמאבק להשיבם הביתה.

מה יהיה?
⁠יהיה טוב אם רק נמשיך להאמין בזה ונייצר את זה יחד. מתוך האמונה והידיעה.

• העיר שלי
• אינדי ישראלי
• יפו
• יאכטה
• פלורנטין
• קאנטרי העלייה
• עג'מי

>> יסמין קיני, נולדה בסן פרנסיסקו, גדלה בתל אביב מגיל 8 וכבר 25 שנה מביימת ויוצרת סרטים וסדרות דוקומנטריות, ובמקביל יוצרת סרטים ניסיוניים שמשלבים שירה וקולנוע (סרטי שירה). בעשור האחרון אוצרת קיני את התוכנית "סרטים בעקבות משוררים"בפסטיבל אפוס לסרטי תרבות ואומנותשיתקיים זו השנה ה-15 במוזיאון תל אביב לאמנות ובסינמטק (27-23 באפריל). תוכנית חדשה באוצרותה של סרטים שנוצרו בשנה האחרונה תוקרן בפסטיבל הקרוב (חמישי 25.4 19:30)

>> אופות את תל אביב: אימפריית בבקה בייקרי בידיהן. וזאת העיר שלהן

הגעתי לתל אביב בגיל 8 ומהר מאוד הרגשתי בה בבית. כילדים שוטטנו הרבה ברחובות ובחצרות הבתים, בשדרות המוזנחות שלה, בנווה צדק שהייתה מנוקדת הריסות ומשטחי חרציות וכמובן בים. גדלתי בצפון הישן ואז, אחרי שנים מעבר לים ועשרים שנות גלות בגבעתיים, חזרתי הביתה. אבל הפעם ליפו.

1. חוף גבעת עלייה / עג'מי

ילדות בתל אביב זה הרבה ים. הים של ילדותי היה דווקא חוף הילטון וחוף שרתון וקצת מציצים ואפילו החוף הנפרד של הדתיים, שהיינו מתגנבות אליו כאילו אינו שלנו. עכשיו הים הוא רקע להליכות או ריצות על הטיילת. החוף שאני הכי אוהבת להסדיר בו נשימה הוא חוף גבעת עלייה. בטרסות שמעל הציליות של החוף יש קצת דשא רך, שאם הוא נקי אז אפשר להשתרע עליו בלי מגבת. בקיץ, כשב"קסיס" פותחים מוקדם, אפשר לקנות בטייקאווי שייק או אמריקנו קר ולשבת מול הים הפתוח.

2. קווין קפה

בזכות הרק"ל (או הדנקל מה שתעדיפו) גיליתי את בית הקפה הכל כך יפואי הזה. מאחורי הדלפק תמיד נשים מגניבות וחייכניות במידה הראויה. QUEEN CAFFE הוא מקום מהסוג שנוח לנהל בו שיחה צפופה עם חברה טובה על דברים שלא תגידי אפילו לפסיכולוגית שלך. הקפה מעולה, העוגיות תוצרת בית נמסות בפה, וכשהרק"ל חולפת לה אפשר לדמיין שאנחנו ב– יפו. איפה עוד נהיה?שדרות ירושלים 79

3. לחם אביגיל

על רחוב יהודה הימית, שסובל בימים אלה מעודף פיגומים, בין המספרה של נוער יפו לבין עוד מספרה שכתוב עליה לגברים ונשים אבל תמיד מסתפרים בה גברים, מתחבאת מאפיה קטנה: לחם אביגיל. בזכות המאפיה עומד ברחוב ריח ממסטל של לחם טרי ובריא, כזה שמציף הריאות ודורש פרוסה (עכשיו!); זה ריח שאין לי יכולת לעמוד בפניו ולמרבה המזל לא צריך. הלחמים של אביגיל שווים כל ביס, אפילו רק עם שמן זית. המועדף עלי הוא לחם פנאן עם קמח טף ואגוזים, וגם לחם פרעצל מקמח לבן לימים בהם אני פחות מתאמצת.יהודה הימית 33

4. הסלון של פועה

פועה של שוק הפשפשים פתחו "סלון", חדר שמיועד למי שרוצה לשבת עם המחשב בשקט ולעבוד או עם עוד אנשים בפגישה שקטה. הטריק היפה הוא שלא מחכים לשירות אלא יש קיוסק אוטומטי שאפשר להזמין בו שתיה ואוכל בתעריף מוזל ולשבת כמה שרוצים. כיף לארח בסלון של פועה. לא צריך להכין כלום ולא לשטוף כלים ועדיין יש פרטיות ושקט באופן יחסי. המינוס היחיד שהסלון נסגר מוקדם – בסביבות 18:30. מצד שני זה בדיוק הזמן לעבור לשאפה בר ולהזמין דרינק.רבי יוחנן 8

5. בית האנסמבל "תוצרת בית"

אנסמבל "תוצרת בית" הוא האנסמבל של אחותי המוכשרת אביגיל רובין, והבנזוג המוכשר לא פחות יואב ברתל. יותר מעשור שהם יוצרים תיאטרון פרינג' ותיאטרון מחול וגם הצגות ילדים מופלאות. כל היצירות שלהם, למבוגרים ולילדים, יפות לעין ומרחיבות את הלב. לא רק אני אומרת – הם זכו במלא פרסים. שנים הציגו ברחבי העיר והארץ ועכשיו סוף-סוף יש להם בית משלהם בקריית המלאכה – אחת השכונות שעושות את העיר למה שהיא. כיאה לשם "תוצרת בית" הם שיפצו במו ידיהם אתהסטודיו הזה ועכשיו בין האומנים והאומניות שבבניין יש גם בית לתיאטרון מחול וחינוך.שביל המרץ 3, קומה 3

מקום לא אהוב בעיר

מה שאני פחות אוהבת (אפשר לומר שונאת) זה רימוני הלם שמתפוצצים בחנות של המתוקים מתחת למרפסת שלי ביהודה הימית, שריפת בית הקפה "דאבל אספרסו" על הפינה של שדרות ירושלים וחלונות ראווה שבורים של "מוראד" – חנות שיש בה הכל חוץ מירקות (את זה תמצאו אצל שם-טוב). כל זה מתנקז לשאלה: למה המשטרה והסיירת של העירייה נשארים להם על רחוב יפת ומציקים לכולם על תעודות זהות וחנייה? מילא היו עוצרים את האופנוענים שהטסטוסטרון הרג להם את הזהירות, אבל גם את זה הם לא עושים.

השאלון

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
ראיתי באיחור את יצירתו של אוהד נהרין, "2019",בביצוע אנסמבל בת שבע. התיישבתי בחשש בשורה ראשונה. קצת קרוב מדי, חשבתי. נזכרתי שהזהירו אותי שהרקדנים נוגעים בקהל. אוי, חשבתי. ואז המופע התחיל והייתי כל כך מהופנטת. הקירבה איפשרה לי ממש להתאהב ברקדניות וברקדנים. כשהזיעה שלהם ניתזה עלי הרגשתי חלק מהיצירה. עד כדי כך. יצאתי בתחושה שכל עוד יש מחול כמו "2019" שווה להמשיך לנשום.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
סרטי השירה שהוגשו השנה לתוכנית שאני אוצרת בפסטיבל אפוס לסרטי תרבות ואומנותמוכיחים שהמלחמה לא השתיקה את המוזות. הגעתי לצפות בהם בתוך הכאוס, הכאב והעצב שמסביב, עם אי וודאות אם יהיה או לא יהיה פסטיבל כי "אולי זה לא הזמן". הסרטים הקצרים שמחברים בין שירה וקולנוע צעקו אלי מהמסך: "זה תמיד הזמן ליצירה!"; אז ככה יצא שדווקא השנה על רקע המלחמה התוכנית של "סרטים בעקבות משוררים" עמוסה ביצירות חדשות, מרגשות ועוצמתיות. חלקן קשורות למלחמה וחלקן לא. מביאות מילים של משוררים מהארץ ומהעולם ובעיקר עוזרות לעבד את מה שאנחנו עוברים.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
בית של סולידריות,שפועל מאז אוקטובר 2021 בבית רומנו, הוא מקום שיש בו מגוון פעילויות מחלוקת סלי מזון לאוכלוסיות חלשות ועד סדנאות חינוכיות ואירועים לכל מי שסולידריות אנושית היא משהו חשוב עבורה. כל הא.נשים באירגון הזה הם מקסימים.ות ונעימים.ות וזו תמיד זכות גדולה להצטרף אליהןם ולתת.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
בחצי שנה האחרונה גרה במלון ג'ו שטיבל, לא רחוק מתיאטרון תמונע, אישה מעוררת השראה בשם דניאלה ברק בר צור. היא חברת קיבוץ בארי, מחנכת ומורה לספרות, שהפכה תל אביבית בעל כורחה אחרי שניצלה בעור שיניה יחד עם בן זוגה מוטי בשבעה באוקטובר. אני רוצה להרים לדניאלה שאיבדה תלמידים, חברות, קהילה ובית ועדיין יש בה כוחות להיאחז בכל מה שתל אביב יודעת להציע – ולחיות.

מה יהיה?
בקיץ יהיה חם ודביק. ובכל זאת נאהב את העיר הזו.

• העיר שלי
• פסטיבל אפוס
• גבעת עליה
• עג'מי
• יפו
• פועה
• קריית המלאכה

חן אריאלי היא סגנית ראש עיריית תל אביב-יפו, ​​הממונה על הרווחה והשירותים החברתיים. אריאלי היא סגנית ראש העיר הלסבית הראשונה בעיר, שהצטרפה לפוליטיקה לאחר 20 שנות עבודה בחברה האזרחית.לצד התחייבויותיה העירוניות, מכהנת אריאלי כיו"ר איגי – ארגון הנוער הגאה. כמו כן, אריאלי הקימה ומשמשת כיו"ר 'שיטה' – מכון למדיניות מקומית שמטרתו לקדם ערכים ליברליים ודמוקרטיים ברשויות המקומיות ברחבי ישראל.אריאלי בת 47, נולדה וגדלה בחיפה, מתגוררת בתל אביב-יפו ב-25 השנים האחרונות. היא נשואה להלית לוי, במאית קולנוע וטלוויזיה מובילה.

1. כיכר רבין

אני חושבת שהייתי במאות הפגנות ואירועים בכיכר רבין, עוד לפני שקראו לה כך: מעצרת השלום בה רבין נרצח, אליה הגעתי כצעירה מבולבלת מחיפה, דרך חגיגות השמחה הספונטניות בליל הזכייה של דנה אינטרנשיונל באירוויזיון ואיך התערבבנו עם אוהדי כדורגל במזרקה, ההפגנות למען זכויות נשים, נגד הכיבוש, מחאת האוהלים של 2011, וההפגנה ההיסטורית הגדולה של הקהילה הגאה ב-2018, בה עמדתי על הבמה מול 100 אלף איש ורעדתי מהתרגשות. זאת כיכר העיר שלי ובמובנים רבים היא כיכר העיר של המדינה ואני כבר לא יכולה לחכות לסיום העבודות שתחזור אלינו למחאות ושמחות.

2. חוף ע'גמי

האהבה לים היא גנטית אצלנו במשפחה וגם במשפחה הנבחרת שלי. הים הוא המקום שלי הבטוח להירגע בו ולקחת נשימה. אני חיה עם בת הזוג שלי הלית ביפו כבר עשור, ואני אוהבת את חוף עג'מי כי הוא מייצג את העתיד האפשרי הכי אופטימי של העיר הזאת והמדינה הזאת. אני שוחה ושומעת מגוון שפות בתוך המים, והנונשלנטיות של החיים ביחד מקלפת ממני את הציניות תמיד. זה מרגיש הכי טבעי בעולם וככה הייתי רוצה שזה יהיה בכל אחד מחלקי העיר. אי אפשר לדבר על הים ביפו בלי לדבר על ההמשך ההכרחי מיד אחריו – חומוס אבו חסן כמובן. מיאסר קראוון, אלמנתו של עלי קראוון שהקימה יחד איתו את החומוס, נפטרה לאחרונה ואני שולחת ניחומים למשפחה שהיא חלק מהתרבות שלנו בעיר.

3. דיזנגוף סנטר

כילדה חיפאית שלא מצאה את עצמה, הייתי מבריזה מבית ספר הרבה, וכשלא הייתי מבלה בים – הייתי תופסת טרמפים לעיר הגדולה ומגיעה לדיזינגוף סנטר. כמו דורות של נוער אבוד מרחבי המדינה, הייתי מגיעה לסנטר ומרגישה שקנה הנשימה שלי נפתח ואפשר לקחת אוויר. בשבילי זה לנצח יהיה לא סתם מרכז קניות אלא סמל למעוז החופש והקבלה. זה המקום הראשון שהרגשתי בו שאני יכולה להיות אני, ולהסתובב חופשיה בעיר שמקבלת אותי לחיקה בלי שיפוטיות ובלי מבטים נעוצים. עד היום יש בו בית קולנוע משגע ומגדלים ירקות על הגג, מה צריך יותר מזה?

4. שוק האיכרים

וידוי: אני מכורה לשוק האיכרים, ויש לי אפילו הצדקה פוליטית לאובססיה שמביאה אותי להתעורר בשעה מופרכת בכל יום שישי ולגרור עגלה מיפו לקצה השני של העיר. הלית, בת הזוג שלי, היתה יוצרת ועורכת שותפה לסדרה בשם "הפוליטיקה של האוכל". בשנתיים בהן היא עבדה על הסדרה נחשפתי לכל מאחורי הקלעים של האוכל, איך הוא מגיע לצלחת שלנו, מי מרוויח בדרך ומי מפסיד.כשאנחנו קונות בשוק האיכרים, אנחנו יכולות לקנות את המזון ישירות מהחקלאים ללא תיווך של רשתות או שימור וקירור, זה לא רק המעשה היפה והמוסרי, זה גם פשוט טעים וטרי וריחני ברמה שאי אפשר לחזור אחורה, ויעידו כל האנשים שהתארחו אצלנו בשנים האחרונות. אה, וזה בתל אביב, בלי לנסוע לשום שדה או מושב, כמובן.

5. נחמני 28

אני זוכרת איפה הייתי כששמעתי על הרצח בברנוער. קיבלתי שבעים טלפונים מבוהלים, אני זוכרת שכל מה שיצא ממני זה "אני לא מאמינה, אני לא מאמינה". הייתי אז כבר לסבית תל אביבית בטוחה בעצמי, והרגשתי שבועת הסבון שטרחתי לטפח התפוצצה בשניה, ובמקומה נדלקה בתוכי איזו אש. אני עדיין פועלת מתוך האש הזאת, גם 14 שנים אחרי, בחצי השנה האחרונה אני חושבת על האירוע הזה שוב ושוב, הוא מבחינתי תמרור אזהרה, נבואת זעם ליום-יום שיכול להיות לנו אם לא ניאבק.זה אירוע טראגי וטראומתי שגבה את חייהם של ניר כץ וליז טרבושי זיכרונם לברכה, אבל עדיין גובה מחירים קשים מכל מי שהיו שם ברגעים הנוראיים האלה ושרדו, ובאומץ רב הקימו לאחרונה עמותה כדי לסייע לאחרים שנפגעו מפשעי שנאה כלפי להט"ב, בהעדר הכרה מהמדינה ומוסדותיה.

הדלקת נרות מחוץ לזירת הרצח, ב-2009 (צילום: JONATHAN NACKSTRAND/AFP via Getty Images)

6/7. שפגאט ובית אריאלה

איך. אני. אוהבת. את. הקהילה. הזאת. כמה יצירתיות, כמה חיים, כמה הרמות. להיות בעלי עסק בישראל זה לא פשוט ושני המוסדות הלהט"ביים האלה פשוט מוכיחים כל יום שאפשר לעוף יותר גבוה. מסיבות רחוב, תפריטי שף, ערבי הרצאות פוליטיים – וזכור לי גם איזה רגע שבו אפשר היה למצוא על הקיר אילן יוחסין מביך שהבהיר בדיוק מי הייתה עם מי ומתי.בית אריאלה (הבר, לא הספריה) הפך תוך שנים ספורות למעוז לסבי כל כך כיפי ומגניב, שזה כמעט כיף להרגיש את העיניים של כל השולחנות במקום קודחות לך בגב בנחת. השפגאט כבר כזה נכס צאן ברזל, שפוליטיקאים מגיעים לשם להתחנף כשיש בחירות. כל מי שמשתייכת לקהילה הזאת יודעת שהברים והמועדונים הם מקום של טקסי חניכה, של השתייכות וגם של מורכבות. בשבילי, לחיות בעיר שיש בה מקום כיפי לפגוש בו אנשים כמוני ולהיות מי שאני בחופשיות, זאת אחת המתנות הגדולות שהעיר הזאת נותנת, ולא סתם מגיעות לכאן כל כך הרבה תיירות.נחלת בנימין 43/ הרכבת 2

• העיר שלי
• בחירות 2023
• חן אריאלי
• כיכר רבין
• עג'מי
• דיזנגוף סנטר
• שוק הנמל
• הרצח בברנוער
• שפגאט
• בית אריאלה