יום השביתה והעצירה הארצי ביוזמת מטה משפחות החטופים ומועצת אוקטובר יצא לדרך השכם בבוקר, ובשעות שחלפו מאז נחסמו רוב צירי התנועה הראשיים בארץ ונגרמו שיבושים חריפים לשגרה בהשתתפות מאות אלפים במאות נקודות מחאה ברחבי הארץ. במקביל, משעות הבוקר המוקדמות, עוסקים חברי הממשלה וקואליציית החורבן בהסתה פרועה נגד המפגינים ובניסיונות לגמד את המחאה, כצפוי. באופן לא פחות צפוי, מקבלים מתנגדי המחאה מטעם השלטון רוח גבית חזקה מתקשורת המיינסטרים. וכבל זאת בחדשות 12 של קשת הצליחו להגיע לנקודת שפל חדשה.

בסביבות השעה 10:00 צייץ החשוד באונס חנוך מילביצקי, חבר כנסת וסוכן כאוס מטעם הכת "קבלה לעם", ש"פרעות התמיכה בחמאס יצאו לדרך, יהודים, ישראלים ששורפים את המדינה כדי למנוע את השמדת חמאס. היו בעם שלנו כבר כאלו במהלך ההיסטוריה. התגברנו עליהם. כך יהיה גם הפעם". שבע דקות אחר כך מיהרו ב-N12 להדהד את הציוץ של מילביצקי ללא כל ביקורת והפיצו את הדברים ל-700 אלף עוקביהם כאילו היו תורה מסיני. למרות ביקורת קשה מצד מגיבים, בשעות שחלפו מאז נותר הציוץ המחפיר של N12 באוויר.

אל הציוץ המחליא של מילביצקי הצטרפה מתקפת ציוצים של שרים וח"כים שהדהדו את דף המסרים שקיבלו מלשכת ראש הממשלה, ועיקרם היותם של המוחים "תומכי חמאס" שכמובן "פוגעים בחטופים", ודבריהם הודהדו גם הם ללא ביקורת או קונטקסט בתקשורת המיינסטרים, ומבלי שאף עיתונאי בהם יזכיר שכל החטופי שחזרו מן השבי אמרו שהדבר היחיד שחיזק אותם בשבי היה המאבק הציבורי להחזרתם הביתה.

>> האנשים שחיים בתל אביב הולכים להפסיד הכל. זה הזמן לעצור // טור עורך
>> כל ההפגנות, הצעדות, החסימות והשיבושים // המדריך המלא ליום השביתה
>> שביתת רעב: יותר מ-150 מסעדות בת"א הצטרפו לשביתה למען החטופים

אחת הצדיקות הבודדות בסדום התקשורתית הייתה מיכל פעילן, כתבת חדשות 12 בעצמה, שאמנם לא התייחסה ישירות לציוץ המבחיל של N12, אך ציינה כי "מדהים שאדם שחשוד באונס, וכרגע צריך לשבת בבית ולהתבייש עד שימצו איתו את הדין, מעז בכלל לצייץ בטוויטר ועוד להביע ביקורת על אזרחים שהוא חי מהכסף שלהם, כשלמעשה הוא לא ראוי לאגורה". יחד עם זאת, מדהים לא פחות שגוף התקשורת הגדול במדינה מהדהד את דבריו ללא ביקורת.

במקביל, זיהו אנשי "פייק ריפורטר" כבר בשעות הצהריים המוקדמות מתקפת השתקה דיגיטלית נגד המחאה למען החטופים, מתקפה שמטרתה לשבש את פעילות הווטסאפ בקבוצות הגדול של מובילי המחאה באמצעות דיווחי שווא, פעילות שנוהלה מתוך קבוצות ווטסאפ של תומכי נתניהו ובן-גביר. וכדי להשלים את המתקפה נגד המחאה נרשמו כבר בשעות הבוקר מעצרים אלימים של מפגינים ותקיפות שלהם בידי אזרחים.

יש לציין כי במרבית גופי תקשורת המיינסטרים לא נתנו ביטוי לחברי כנסת מהאופוזיציה שהביעו תמיכה במחאה, וגם לא סיקרו את האלימות שהופנתה נגד המפגינים בידי שוטרים ואזרחים, ובניגוד לימי שיבוש בזמן המחאה נגד ההפיכה המשטרית, הקפידו שלא להצטייר כמי שתומכים חלילה במחאה להחזרתם של 20 חטופים חיים ו-30 מתים בפעימה אחת בתמורה להפסקת המלחמה. העיקר שהמגישים ימשיכו לענוד את הסרטים הצהובים על בגדיהם באולפן.

• המסך
• קשת
• עמית סגל
• שבעה באוקטובר
• מטה החטופים והנעדרים

אם אפשר היה להפוך שמחה לאיד לאנרגיה, מחירי החשמל בישראל היו צונחים אתמול לרמות חסרות תקדים עם היוודע מעורבותו של עמית סגל בפרשת ההדלפה החדשה מהשב"כ. הפרשן היהיר, הזחוח, היודע-כל, האמפליפייר של מכונת הרעל הביביסטית – הפך ברגע אחד מצייד לניצוד. אחרי שנים שבהן הוא רודף מרצים, אקדמאים וקולגות שנתפסו בשמאלנותם, קיבל סגל טעימה פואטית קטנה מהגזלייטינג שהוא עצמו מייצר על המסך כמעט מדי ערב. אחרי כמעט 24 שעות של טנטרום ציוצים ופוסטים בחשבונותיו הפרטיים ברשתות החברתיות, הגיעה השעה 19:50 ועמית סגל לא ישב מסביב לשולחן המהדורה המרכזית של חדשות 12.

>> אנחנו נלחמים בגורמים האנטי-ליברליים בעיר. ואסף זמיר מחבק אותם
>> אחרי 22 שנים של "ארץ נהדרת": הגיע הזמן להיפטר מהפורמט העתיק

לא ברור אם הייתה זו יד המקרה הנעלמה שהדירה את סגל מהמסך בפריים טיים או שמישהו בחדשות 12 נזכר מבעד למסכי הגיזלוט שאתיקה עיתונאית היא דבר, ושלא סביר לאפשר לפרשן להגג על פרשה פלילית-ביטחונית שהוא מעורב בה, אבל בכל מקרה התוצאה הייתה אחת המהדורות הסולידיות והרגועות של קשת 12 בשנתיים האחרונות, כאילו הוציאו מהאולפן גנרטור מטרטר של רעש לבן ובשקט שהשתרר אפשר היה לשמוע סימנים של חיים עיתונאיים תבוניים.

זה בכלל לא היה מובן מאליו. בשעות אחר הצהריים סגל עדיין טייל להנאתו באולפנים, ובשעות הצהריים המוקדמות פורסם באתר N12 טור פרשנות מביש ומביך פרי עטו, שבו שטח תיאוריית קונספירציה נגד ראש השב"כ והיועצת המשפטית לממשלה והדהד את קשקושי הדיפ-סטייט של משפחת נתניהו כמו מריונטה טובה. המבוכה התחילה עוד קודם: כבר עם היוודע הפרשה בערב יום שני, פצח סגל ברצף-שצף מקציף של ציוצי היסטריה, ובראשם "הייתי רוצה לחיות בדמוקרטיה שבה לאנשים שהובכו בגלל פרסום אמיתי לא תהיה היכולת לצאת למסע נקם שבמסגרתו יוכלו להאזין לעיתונאים ולחקור אותם על מקורותיהם… מה דעתכם, אנחנו חיים בדמוקרטיה כזאת?".

וזה רק נעשה מביך יותר: מהר מאוד התברר שבניגוד לפנטזיות הפרנואידיות של סגל, השב"כ לא האזין לאף עיתונאי ולא חקר אף עיתונאי כדי להגיע לחשוד א'. למעשה, מי שהסגיר את המדליף לידי השב"כ היה סגל עצמו, כשפרסם לפני כשלושה שבועות את המסמך המודלף מבלי לטשטש או להשחיר בו פרטים שהובילו ישר אל המדליף. מדובר באקט מדהים של חוסר מקצועיות משוועת, כזאת שגם סטודנט שנה א' לתקשורת היה מתבייש בה, הפקרה מוחלטת של מקור עיתונאי מצדו של סגל שתוביל כנראה למאסר ממושך של המדליף. אם זה לא היה סגל הזחוח, ניתן היה לשער שלא הופיע במהדורה המרכזית פשוט כי לא ידע איפה לקבור את עצמו מגודל הפדיחה.

בהיעדרו של סגל מהמהדורה, קיבל כתב הפלילים ברנו טגניה זמן מסך אינסופי כדי להציג את עמדת החשוד, ואליו הצטרף באולפן גם עו"ד אורי קורב המייצג אותו, מבלי שניתנה לפרשן המשפטי גיא פלג הזדמנות להגיב לטענה המגוחכת שהחשוד פעל "בממלכתיות ולפי ראות עיניו ושיקול דעתו", כאילו לכל שב"כניק שמורה הזכות להדליף מסמכים מסווגים אם נדמה לו שיש בכך חשיבות. קרן מרציאנו ניסתה להקשות, אבל בפועל עמדת החשוד היא זו שקיבלה את זמן המסך הממושך ביותר במהדורה. את שמו של סגל נזהרו סביב השולחן שלא להזכיר והסתפקו במילת הקוד "עיתונאים" (אם כי לא בטוח שהמילה הזאת אכן מתארת את פועלו).

מהר מאוד, יחסית לחומרת החשדות, עברה מרציאנו לנושא הבא: חשיפה של עומרי מניב על הדלפה נוספת מהשב"כ שאינה קשורה לאף אחת מהפרשות האחרות, אך מחזקת את הנראטיב שהשב"כ הפך לממטרה של הדלפות לכל עבר. מעניין את מי זה משרת. בחדשות 12 כבר מזמן בחרו במלך על פני הממלכה, נרמלו עד היסוד את היותו של ראש הממשלה נאשם בפלילים שגרר את המדינה אל התהום, נרמלו את הקואליציה העבריינית והאנטי-ציונית שלו, נרמלו את הפקרת החטופים ואת ההתנערות של הדרג המדיני כולו מאחריות לטבח השבעה באוקטובר, ולגמרי קטן על בכיריו לנרמל את מעורבותו של הפרשן המוביל שלהם בקמפיין חיסול של ראש השב"כ.

סגל עוד יקבל מעורכיו את ההזדמנות שלו לגזלט ולחרטט את הפרשה הנוכחית, אולי כבר הערב, אבל ההחלטה להשאיר אותו אתמול על הספסל מעידה שלפחות כמה רפלקסים עיתונאים בסיסיים עדיין מתפקדים בחדשות 12. אפשר להתווכח אם הכוחות העיתונאיים האיכותיים שעדיין מצליחים לתמרן בתוך המערכת המשוחדת הזאת עושים לכולנו טובה עצומה עם האצבע בסכר או משמשים עלה תאנה להכשרת הדיקטטורה של ביביסטאן, אבל במשך ערב אחד לפחות אפשר היה לדמיין איך הייתה נראית המהדורה המרכזית של קשת אם לא הייתה בוגדת על בסיס יומי בשליחותה. תגידו, בסדר, אבל הוא מביא להם רייטינג. ובכן, הרייטינג של חדשות 12 אתמול היה זהה לזה של כל שלוש המהדורות המתחרות ביחד. עוד סיכה בבלון.

• ביקורת טלוויזיה
• המסך
• קשת
• בנימין נתניהו
• שב"כ
• עמית סגל

נתחיל בשורה התחתונה: העונה הזו של "ארץ נהדרת" ממשיכה בקו העלייה שלה. אתמול (רביעי) היא המשיכה במגמת השיפור עם פרק מהודק, מלא ברגעי שיא, כולל רגעים סאטיריים ומוצלחים של ממש. אבל הסיפור המרכזי של הפרק הוא דווקא חיקוי שמזמן לא קיבל מסך, חיקוי של אחד מבכירי העיתונאים של חדשות 12 שהיה זמן רב מחוץ לתחום של תוכנית הסאטירה.בפעם האחרונה שבה עמית סגל זכה לחיקוי מ"ארץ" זה נגמר בתקרית דיפלומטית. "ארץ" העזו להגיד על סגל שהוא לא ממש מדייק בתחזיות שלו, וסגל מצידו שלחתגובה ארוכה ומתבכיינת שכולה וואטאבאוטיזםו"איפה הייתם כשזה היה מצד שמאל". זה קרה ב-2021, ומאז לא ראינו את החיקוי של סגל. כנראה שמשהו השתנה.

>> לא רואים בעיניים: דירוג 20 הסדרות הטובות ביותר של 2024
>> ישראל זורמת עם אייל גולן: אישה אחת בוכה מול מדינה חסרת מוסר

והמשהו הזה השתנה ספציפית בסגל עצמו. אם לפני שלוש וחצי שנים הביקורת על סגל היתה מקצועית (כלומר, שהוא עוסק בחיזוי וניבוי אירועים וטועה בהם שוב ושוב), סגל של 2024 ב"ארץ נהדרת" הרבה יותר זחוח, הרבה פחות עיתונאי, ומשתמש הרבה יותר בוואטאבאוטיזם למרבה האירוניה. עמית סגל שמופיע כאן, בחיקוי המושלם של רועי בר נתן, הוא כבר לא סגל העיתונאי של מערכת החדשות שעוסק בסיקור פוליטי, אלא סגל של "פגוש את העיתונות" עם גלגולי העיניים, עם השפרור הפוליטי המתמיד וכמובן, עם ההתנתקות הישנה והטובה, שהוא תמיד חוזר אליה.

אני מודה שלי, אולי בניגוד לאחרים, אין טינה מיוחדת לסגל, אבל החיקוי הפעם קצת המחיש את הבעיה הגדולה שלו כעיתונאי: לצד העבודה העיתונאית שהוא יכול ואמור לעשות, בהרבה מקרים זה מרגיש כאילו הוא עסוק בתחרות הטרלות בטוויטר, בתחושת הקורבנות מול האולפן שמסביבו וברצון העז "לתקוע לשמאלנים האלה" וכל זה קצת גובר על שיקול הדעת שלו. קצת? אולי הרבה. ובמקרים רבים, בפרפראזה על השיר המפורסם, מרוב וואטאבאוטיזם לא רואים את האמת.

עוד קודם להופעתו החגיגית של סגל, את הפרק פתח מערכון פתיחה די מוצלח שהתייחס לניתוח הסרת הערמונית שעבר נתניהו. בקצרה, המערכון התייחס למציאות החלופית שבה במקום הסרת ערמונית – השתילו לנתניהו לב חדש. והוא, עם הלב המחודש, קורא מהר לצחי ברוורמן (מי האמין שמתישהו תהיה לו דמות ב"ארץ נהדרת") ודורש ממנו למהר ולהחזיר את החטופים, כי זה הדבר הכי חשוב. כשהתגלתה הסיבה למפנה הרגשי שלו והטעות תוקנה – נתניהו חזר למוד הישן וחסר הלב שלו. זה המחיש את הדיסוננס הכי כואב בין המנהיגות שהיתה צריכה להיות לנו עכשיו – לזו שיש לנו בפועל.

פאנל הפתיחה, לצד החיקוי של עמית סגל, עסק בעיקר בסיכום השנתיים לממשלת ה"ימין על מלא" – ובדרך, היתה גם ביקורת מרומזת למערכת החדשות שבה "ארץ" עובדת. לצד סגל בפאנל הראשון הופיע גיא פלג (בחיקוי מבריק של ערן זרחוביץ') – וכמו במציאות, גם כאן שימש כתמונת הראי של סגל. אם סגל מרוכז בהתנתקות ובג'יהאד נגד "השמאל", פלג מרוכז במשפט נתניהו – כאילו הוא-הוא הדבר הכי חשוב במציאות שלנו. ובתוך ויכוח הניצים הזה, יש את המציאות המדממת – עם הממשלה הלא מתפקדת, הטילים וההרוגים שממשיכים להיערם, והחטופים שכבר יותר משנה וחצי בעזה.

בהמשך, בחלק שבו דורגה הממשלה, עברנו לסוג של ריאליטי שנועד לדרג את השרים הגרועים והמשרדים המיותרים. הייתה פה אמירה מאוד בוטה כלפי חוסר התועלת של הממשלה (וגם כאן, נתניהו שיחק תפקיד משני – אולי סמל לחוסר המנהיגות ולעובדה שאיש הלא-ישר בעיניו יעשה), אבל גם סוג של עקיצה ברורה לחדשות – קיציס פנה לשרים וניסה לשאול אותם מה הם עשו בענייני משרדם. בחדשות האמיתיות, כשמראיינים את השרים האלה, לא נוגעים בתחומי האחריות החשובים שלהם ושואלים אותם על הצורך בפעולה קרקעית והאם זה הזמן לתקוף באיראן. דבר קצת מוזר לשאול את שר האוצר.

אגב, סמוטריץ' שזוכה בסוף התחרות בתואר המפוקפק, גם קיבל נאמבר וקליפ שבו "ארץ" הצליחה לעשות עוד דבר שלא עושים במהדורה שלפניה: למקד את הביקורת על מה שכנראה תהיה החזית הבאה במדינת ישראל, הלוא הוא ההתמודדות עם ההשלכות הכלכליות של המלחמה. סמוטריץ' רוקד את הנאמבר ושר "יהיה לכם עוד יותר חוב ועוד יותר חוב" – והנה קיבלנו עוד דוגמא שבה "ארץ נהדרת" רואה את מה שהעיתונאים בחליפות לא ממש מצליחים לראות.

הרגע שבו קיציס הפנה מבט לשרים שיקלי, אליהו ואמסלם ודרש מהם למנות דבר אחד טוב שעשו למען המדינה – והם, כמו במערכוני "ג'פרדי" של SNL, מקפידים לענות לא נכון, היה רגע סאטירי חזק. לא רק כלפי השרים, שהם כבר מזמן כלי עלוב וריק, אלא בעיקר כלפי המוסד המכונה "שר". אם פעם שר בממשלה נגע לתחומים רחבים והייתה לו איזושהי פרסטיז'ה וכבוד, היום שר הוא חבר כנסת משודרג שעסוק בעיקר בניסיון ללבות את הבייס ולספור קולות בפריימריז. לא, חלילה, לדאוג לכלל הציבור.

מיד אחריהם, אולי גם כדי לענות ליללת ה"איפה הייתם כשזה היה בשמאל", הגיעה גם ירידה כואבת לכיוונו של ראש האופוזיציה יאיר לפיד. הרפרנס היה הנאום שהוא נשא בקפלן שבו הפליא לצרוח בתקיפות מלוא הגרון – אבל במציאות הוא מוביל אופוזיציה חלשה ומפוררת לממשלה. באופן מעניין, הסאטירה כלפי הממשלה והאופוזיציה מגיעה מאותו המקום – האדרת המילים, הרטוריקה והפופוליזם על פני מעשים שאשכרה משפרים את המצב.

אחרי שלב ה"עוד כותרות" הגענו לפאנל השני – כשבמוקד עמד חלק הקידום העצמי לקשת, הפעם עם אסי ודסי (תומר קאפון ועדי חבשוש) מ"בקרוב אצלי", בחיקוי שהיה קצת מפוספס. הייתה תחושה שב"ארץ" היו חייבים להתייחס ל"בקרוב אצלי" המצליחה, וקצת התקשו למצוא משהו אמיתי או מצחיק להגיד, עד כדי כך ששוב נאלצו לקשור לחבשוש את ה"אני יצאתי בחמש" הישן מ"צומת מילר". כמי שמאוד אהב את "בקרוב אצלי", אני מודה שהיו לי ציפיות מהמערכון הזה ודי התאכזבתי. גיא פינס של רועי בר נתן, לעומת זאת, היה הברקה – ואם צריך להמר, עוד נשמע מהחיקוי הזה רבות.

החלק האחרון של הפרק היה הדובדבן שהפך את הפרק למוצלח כל כך. אנחנו חוזרים למערכוני חירטאקוס – הפעם סביב חג החנוכה, כשגיבורי האי הקטן מגיעים לראות הצגת "חנוכאקיס" – התשובה היוונית לחג, שבו באופן טבעי הצדדים התהפכו; היוונים הם הטובים והיהודים הם הרעים. קצת מזכיר את מערכון פורים ששודר במרץ 2012 – שבו קיבלנו את "יום הזיכרון לשושן" אצל המדענים הפרסים. מתוך הדאחקה, שאפשר בקלות להפוך לאיזה בדיחה קלילה ולא מזיקה, הגיעה סאטירה אמיתית.

זה קרה כאשר אחת האמהות הישראליות (לשעבר) עולה לבמה ודופקת מונולוג על איך ההצגה לא הוגנת. "רק הגנו על עצמנו, ואתם אומרים ג'נוסייד?". דרך המערכון הקליל לכאורה, היתה כאן סוג של התייחסות גם להסברה הישראלית ובעיקר, עוד עקיצה לתופעת הירידה והרצון לבנות "ישראל חדשה" במקום אחר. אולי המסר השמרני החבוי מאותה הצגת "חנוכאקיס" ושירת "אנטיוכוס, כוס, כוס" הוא שבסופו של דבר, בחוץ אף פעם לא יאהבו אותנו. האשליה שאפשר להתחיל מחדש דרך רילוקיישן היא אולי אשליה מנחמת, אבל אשליה נשארת אשליה.

"ארץ נהדרת" המשיכה עם פרוץ 2025 את מה שנגמר ב-2024 – סוג של קו עלייה אנרגטי, שהופך את התכנית להרבה יותר איכותית, הרבה יותר ממוקדת במסרים הסאטיריים שלה וגם הרבה יותר מצחיקה על הדרך. ואם במציאות לא נראה שהשנה הקרובה תהיה יותר טובה – לפחות תהיה לנו דרך יותר טובה לצחוק על זה.

• המסך
• ארץ נהדרת
• סאטירה
• קשת
• עמית סגל
• בנימין נתניהו

זה היה יום כיפור מעניין. הפידים בטוויטר בערו. ובמרכז המדורה: עמית סגל ומנהלת הסושיאל שלו. בעקבות שרשור ציוצים ביקורתי של מבקר התקשורת לשעבר אביב הורביץ, רגע לפני שנכנס החג, פצחה מנהלת הסושיאל של סגל בטנטרום מבדח שנראה כמו פיגוע מדיה, ובמהלכו הסבירה בין היתר שסגל מכוון מסרים שונים לקהלים שונים ורשתות חברתיות שונות כמו פוליטיקאי דרג ז', וכי הביקורת של הורביץ מגמתית ו"נועדה לשרת את תומכי 'אחים לנשק'". אחרי שכולם צחקו וצחקו, פנה הפיד רבתי לעשות במהלך החג את מה שהוא הכי אוהב לעשות: לעסוק בדבר הלא נכון.

>> המדינה החדשה שבפתח: יוסי מזרחי הציל את האינטגריטי של חדשות 12
>> הפיכה בשידור חי: הערב שבו אנשי חדשות 12 הפכו רשמית לערוץ 14

התרגשות כזאת לא נראתה ברשת החברתית האלימה של אילון מאסק מאז הוחלף אייקון הכוכב של הפיברוט באייקון לב של לייקים: לעמית סגל יש מנהלת סושיאל! למה הוא צריך מנהלת סושיאל? ולמה מנהלת סושיאל כזאת? האם היא זו שחוסמת עבורו אלפי צופים וגולשים שמבקרים אותו? והאם הוא יפטר אותה עם צאת הצום? וראיתם מה היא אמרה על ויויאן סילבר? ומה היא אמרה על הנכים? ומה היא אמרה על קשת 12 ועל ידיעות אחרונות שמעסיקים את סגל? ואיזה פה ג'ורה דוחה ונשמה מושחרת יש לה באופן כללי?

כל זה, כמובן, לא מעניין בכלל וחשוב רק במידה מועטה. מי שאינו ניחן בזיכרון של דג זה מוכה אמנזיה ידע כבר במהלך 2023 שסגל מעסיק מנהלת סושיאל, וגם את זהותה, פשוט כי שניהם אמרו את זה בעצמם. לא היה כאן שום גילוי חדש ומסעיר. מה שהיה חשוב פה הוא הציוץ המונומנטלי של הורביץ שהתניע את הסערה. כמו בימי הזוהר שלו כמבקר תקשורת ב"העיר" וב"מאקו", הורביץ פשוט חפר בפיד של סגל, אסף דאטה וספר ציוצים. וזה היה הפאנץ' שהפנה במכתבו הפתוח לסגל: "בשנה האיומה ביותר, שבה פקד אותנו האסון הנורא מאז השואה, שהתרחש לאחר עשור וחצי שבו בראש המדינה עמד כמעט ברציפות איש אחד ויחיד, צייצת או ריטווטת 123 פעמים נגד מתנגדי רה"מ השונים, עוד 51 פעמים נגד הממסד המשפטי והביטחוני, אבל מפורשות נגד נתניהו – פעם אחת בלבד".

למרות שהשרשור של הורביץ על כל חלקיו זכה לכ-55 אלף לייקים, נחשף ליותר מ-600 אלף איש, וחשף הטייה מובהקת ובלתי ניתנת להפרכה של סגל, הדיון הציבורי שבעקבותיו עסק כמעט בלעדית במנהלת הסושיאל ובתגובותיה הרעילות. וזה, ילדים וילדות, מהלך לא רע בכלל של ניהול סושיאל משברי והסטת האש מהלקוח. לפטר אותה? אם כבר, סביר להניח שסגל יעניק לה בונוס נאה. במקום שיצלבו אותו לאורך כל יום הכיפורים על מזבח הפרקטיקות האנטי-עיתונאיות שלו, כולם דיברו על חני וייזר. על מי? בדיוק.

הנתונים שליקט הורביץ היו סבירים לחלוטין לו היה מדובר בצייצן ביביסט מן השורה או ליצן ממכונת הרעל של ערוץ 14, אבל הם סבירים פחות כשמדובר בעיתונאי רציני המסקר את הזירה הפוליטית, ובלתי סבירים בעליל כשמדובר בפרשן הפוליטי הבכיר של הערוץ הנצפה ביותר במדינה, במהלך שנתה הקשה ביותר. מאחורי המספרים האלה מסתתרת עובדה אחת פשוטה: סגל הוא מגה-שופר של נתניהו שמשתמש בשידורי קשת וב"ידיעות אחרונות" כמערכת ההגברה שלו, ועל הדרך מתעשר מאוד מפועלו זה, כנראה יותר מכל איש תקשורת בישראל.

וזאת יודע כל צופה ביקורתי של חדשות 12 בשנים האחרונות: חשיפותיו העיתונאיות של סגל זניחות לחלוטין עד לא קיימות. פרשנותו הפוליטית מכילה בעיקר נבואות שגויות המתנפצות על קרקע המציאות כאילו היה אורקל מעלי אקספרס. אבל את עבודתו האמיתית הוא עושה היטב, כי עבודתו האמיתית היא לדברר ולשמר את שלטונו של בנימין נתניהו כסוכן תעמולה ממולח, והוא מבצע אותה באדיקות ובקנאות גדולה. ואין כאן הרבה אידיאולוגיה: מול ראש ממשלה ימני ואמוני בהרבה מנתניהו כמו נפתלי בנט לא היסס סגל לשלוף ציפורניים ולנשוך כמו שעיתונאי בכיר אמור לעשות. מול נתניהו הוא מגרגר ומתכרבל בהנאה.

על פי הערכות של גורמים בענף, סגל מרוויח עשרות רבות של אלפי שקלים כפרשן חדשות 12 בכל חודש, עשרות רבות נוספות של אלפי שקלים מידיעות אחרונות בכל חודש על טורו המשמים, מאות אלפי שקלים נוספים בחודש מהרצאות, פאנלים ושאר חלטורות, ובשורה התחתונה כמה מיליוני שקלים לא מעטים בשנה מפועלו התקשורתי. בריאיון שהעניק סגל לאחרונה לאפליקציית הסרטונים של קשת, V1, נקב הוא עצמו בסכום של 700 אלף שקלים לחודש, כלומר 8.4 מיליון שקלים בשנה. זה התגמול הנאה שמקבל התועמלן הלאומי על עמידתו האיתנה לצד נתניהו. זה המפעל. ושגשוגו הכלכלי של המפעל תלוי בהישרדותו של נתניהו.

אז כן, הבחירה של סגל באחת הדמויות המחרידות ביותר בזירה הטוויטרית כדי לנהל את הרשתות החברתיות שלו, מעידה כנראה לא מעט עליו ועל האופן בו הוא תופס את עבודתו כזירת קרב שבה יש להלום במתנגדים, לחסום כל ביקורת ולנטרל באגרסיביות שיח נגד עמדות השלטון. אבל היא לא הסיפור פה. גם הוא לא. הסיפור, ועל זה אביב הורביץ כבר כנראה לא יכתוב, הוא קברניטי קשת וידיעות אחרונות שמאפשרים לאדם אחד להשתמש בפלטפורמה שלהם כמפעל רווחי להנדסת תודעה. אולי נדבר על זה ביום כיפור הבא, אם עוד נהיה פה.

• טור דעה
• קשת
• ערוץ 12
• שבעה באוקטובר
• בנימין נתניהו
• עמית סגל

זה היה יום שייחרט עמוק בדברי הימים של אחרית מדינת ישראל. לא רק כי עבריינים חמושים בהובלת שרים וחברי כנסת פרצו בכוח ובאיומים לשני בסיסים צבאיים. לא רק כי הם נאבקו למען זכותם של חיילי מילואים להתעלל מינית בעצירים ביטחוניים. לא רק כי המשטרה והשב"כ נעלמו מהשטח ואפשרו להם לעשות כרצונם. כל אלה הם אמנם סימנים ברורים לקריסתה של המדינה, אבל מי שחתמו על האירוע ונרמלו אותו מרגעיו הראשונים הם אנשי תקשורת, פעם כלבי השמירה של הדמוקרטיה והיום צ'יניצ'ילות המחמד של ההפיכה המשטרית, ובראשם לא סוכני התעמולה מערוץ 14, אלא קברניטי קוקה קולה 12.

>> מאוחר מדי: בג"ץ לא ימנע את הניצחון המוחלט על חדשות 13

בעוד כמה שנים, כשהכל כבר יהיה מאחורינו, אפשר יהיה לחזור אל יום האתמול ולראות את הכתובת על הקיר, כשחברת החדשות החזקה והמובילה בישראל יישרה קו עם מחרחרי מלחמת האזרחים. מיד עם פרוץ המהומות הוקפץ אל האולפן עמית סגל, ארכיטקט הגזלייטינג והנרמול של חדשות 12, כדי להסביר שהבעיה במעשיהם של חיילי המילואים אינה העובדה שלכאורה אנסו באכזריות עציר ופשעו פשעי מלחמה, אלא העובדה שנתפסו.

"אני אגיד לך את עמדתי בנושא הזה שהיא בעצם העמדה בנושא אלאור עזריה", הסביר הפרשן לענייני הכל, "מעשים שמצד אחד הם מעשים שעל פי החוק היבש הם מעשים שלא ייעשו, מצד שני כלפי המתועבים שברוצחים. גילוי נאות: לא התרגשתי מסיפור אלאור עזריה: האיש בן מוות, היה מת בכל מקרה, בעניינים כאלה הכלל הוא, לדעתי, לחייל, אתה רוצה להצליח, אל תיתפס".

באולפן לא נרשמה התנגדות מהותית. גיא פלג אמנם התפלץ, אבל השידור המשיך הלאה. סגל לא נקרא לשיחת נזיפה. להפך. לאורך היממה הוא המשיך לספק תמיכה מוסרית לפורעים באמצעות ווטאבאוטיזם עלוב ושקרי. סגל, מהוגי ומפיצי השקר הנאלח על "הפריצה לבית ראש הממשלה" בימי מחאת בלפור התמימים, לא החמיץ את ההזדמנות כדי להשריש את עלילת הדם ההיא ולהשתמש בה כדי להכשיר את פעולת המיליציות העברייניות בשדה תימן. הוא סיפק את המסגור המוביל לשאר דוברי ההפיכה: הכל בגלל המחאה נגד הממשלה ובגלל היועמ"שית גלי בהרב-מיארה. כי אם מותר לחסום כבישים בהפגנה לא אלימה ולהפר את הסדר הציבורי, אז מותר גם לפרוץ רעולים וחמושים לבסיס צבאי סגור בזמן מלחמה. זה הרי בדיוק אותו הדבר.

באותה שעה שבה עורכי חדשות 12 איפשרו לסגל להוביל את הקו המערכתי להגנה על הפלנגות באולפן, הותקף הכתב שלהם אורי איזק בידי הפורעים שהובלו על ידי צבי סוכות לתוך הבסיס בשדה תימן. איזק מיהר להעלות סטורי יבבני שהופץ בפלטפורמת N12 וזכה למאות אלפי צפיות ברשתות החברתיות, ובו הוא מתקומם ש"לחמתי חמישה חודשים בעזה, לי הם קוראים נוח'בה? אני לא מבין מאיפה זה בא". עיתונאי טוב היה מחכה כמה שעות ומוצא באולפן הערוץ שלו את אותו צבי סוכות, שבמקום לשבת אזוק בחקירת שב"כ, הוזמן ל-12 דקות בפריים טיים של חדשות 12 לריאיון נינוח עם קרן מרציאנו, כשמהצד שומר עליה עמית סגל, שוב הוא, כדי לוודא שהתעמולה מתנהלת כסדרה ללא הפרעות מיותרות. משם זה בא.

הזמנתו של סוכות לאולפן ביום כזה, אחרי מעשים כאלה, היא אחד משני דברים: ליקוי מאורות עיתונאי קולוסאלי שבסופו פיטורים של האחראים להבאתו – או מדיניות מכוונת של חנופה לפאשיזם המתנחלי ונרמול הנאציפיקציה של החברה הישראלית. מכיוון שהיינו כאן בשנתיים האחרונות אנחנו כבר יודעים איזו משתי האופציות נכונה. מי שהפכו את איתמר בן גביר הרופס והאנטי-ישראלי לכוכב טלוויזיה ואחר כך גם לשר לגיטימי והעניקו רוח גבית לפוליטיזציה של המשטרה, עושים כעת את אותו טריק בגזרה הצה"לית. הם ידאגו שבאולפן ישב גם איזה צקצקן על תקן עלה התאנה הדמוקרטי, במסגרת אידיאולוגיית "שני הצדדים" והסימטריה הקדושה, אבל את מרכז הבמה יקבלו תמיד שורפי האסמים וסוכני הכאוס.

בשעת ערב מאוחרת החליטו בקשת 12 שעם כל הכבוד לדמוקרטיה הישראלית, לצה"ל ולמלחמת האזרחים שבפתח, יותר חשוב לשדר את "רוקדים עם כוכבים". הם הפקירו את זירת האקטואליה לערוצי התעמולה 14 ו-i24News, אבל למעשה הצטרפו אליהם אידיאולוגית, מסמנים לציבור שמה שמתרחש בבית ליד אינו מספיק חריג וחשוב כדי לשנות את לוח השידורים. המרדה המונית נגד צה"ל בזמן מלחמה? נו, עוד יום בקרב על הרייטינג, ואפילו חלש יחסית (13.4 אחוז בלבד למהדורה המרכזית).

אבל זה לא רק שקשת מיישרת קו עם ערוץ 14. היא למעשה גרועה ומסוכנת ממנו. בביצה הרקובה של מיראלשווילי לפחות לא מתיימרים לייצר שום דבר שאינו תעמולה למען השלטון, ולא מתאמצים לכסות אותה תוך כדי היתממות וגלגולי עיניים בעלי תאנה עיתונאיים ובמופעי בידור לסימום הציבור. יבוא יום, והוא לא בהכרח רחוק, שבו לובשי מדים רעולים וחמושים יפרצו לאולפן של יונית לוי. אפשר כבר להכין את הסטורי עם ה"מאיפה זה בא" מראש ולהזמין את מנהיג הפלנגות לאולפן.

• ביקורת טלוויזיה
• קשת
• החדשות
• עמית סגל
• שבעה באוקטובר
• מחדל נתניהו