אורי בלופרב, בן 29, הוא שחקן וראפר. הוא משחק בימים אלה בתיאטרון באר שבע במחזה "האמת", וישחק שם גם בהצגה "פינק ליידי" על פי סרטה של מינדי ארליך שתעלה ממש בקרוב. ביום שבת הקרוב (9.8) יראה אור האלבום של "ווירדוס", הרכב ההיפ הופ שלו ושל אחיו אילן, ושמו בישראל "ביצים חומות" ("זה לא משחק מילים, אנחנו מכינים את הביצים החומות הכי טובות בעיר. אז אולי שחקן, ראפר ושף של ביצים").חכו לו כאן בספוטיפיי, כדאי לכם.

1.בלנבי קריוקי

אין על המקום הזה, מרגישים שם בתאילנד. אני מאוהב בקובי בעל המקום, הילדים שלו שמנהלים איתו את הבר והקריוקי ובאנשים שמגיעים לשם מדי לילה. כולם חמודים! מומלץ לסיים שם כל ערב בחוץ. מומלץ גם לאירועים סגורים של חברים. חלום. הם בדיוק פתחו מחדש אחרי שהמקום נהרס מנפילת טילים איראנים. תגיעו.
אלנבי 35 תל אביב

2. מוזמביק

בר הדייטים שלי, למרות שאני לא צריך אותו יותר בהקשר הזה למה אני תפוס ומאוהב עד מוות. אבלללל זה בר מושלם, נעים, פשוט, קצת קלאס קצת שבור ואפשר לעשן בפנים.
נחלת בנימין 29 תל אביב

3. הגג של הסנטר (אחרי סרט)

אני כמעט מתבאס לכתוב את זה שלא יתחילו להופיע לי שם אנשים, אבל אני תמיד עולה לגג של הסנטר אחרי שאני רואה סרט בקולנוע לב, מסתכל על המכוניות למטה וחושב על הסרט שראיתי.
דיזנגוף 50 תל אביב

4. כדורסל בגן מאיר

לאחרונה חזרתי לשחק שם קצת ונזכרתי כמה כיף ומרגש הפלירטוט הזה, שאתה מגיע עם כדור וזורק עם עצמך לסל ,ואז עוד מישהו מגיע וזורק עם עצמו, ופתאום יש איזה מבט קטן, ואז כזה מחזירים אחד לשני את הכדור שעף מהקרש… ככה עד שזה מבשיל לכדי זה שאחד מעז להציע את מה ששנינו כבר יודעים שיקרה ומתחילים לשחק אחד על אחד… ואז מגיעים עוד אנשים, ורק מסתכלים בהתחלה, ידה ידה ידה, עד שמהר מאוד נהיה משחק וזה פשוט כיף ומרגש אין לי מה להגיד.

5. הפסטה בלוינסקי

הפסטה הכי טעימה בעיר. אי אפשר לטעות. הייתי בשוק כשאכלתי שם לראשונה, הבנאדם מכין לך על המקום פסטה לפי בחירה שלך של בשר/דג/צמחוני וזהו, אתה בוחר והוא עף. זה באמת לא יאומן כמה טעים וסטייל.
נחלת בנימין 84 תל אביב

>> גריל-בר אותנטי וגעגוע לישראל נעימה יותר // העיר של מלווין מוריס
>> תל אביב כולה בכדור בדולח ויער לפוקימונים // העיר של רחלי רוטנר

מקום לא אהוב בעיר:

העיר. סתם אבל לא סתם. הכל הפוך, זה בלתי אפשרי. אלנבי, הרגתם את אלנבי. אי אפשר שלא לעשות עבירות תנועה, אני נוסע עם הטוסטוס, זה כמו הו צ׳י מין וייאטנם. ועוד מצלמים אותי, שולחים לי דו"חות בדואר, חוצפנים. קשה עכשיו הקלה אחר כך?? מתי?? קשר רעיל.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
לא יודע אם אירוע אבל המקלט הציבורי מול העבודה 10. בלחימה עם איראן מצאנו את עצמנו יום-יום ולילה-לילה במקלט השכונתי. זווית לראות את הפרצופים מהקפה פתאום מתחת לאדמה, מי תופס איזו פינה, מי שקט, מי מדבר, מי מתחבר עם מי, מי מחלקות בראוניז… מי לוקחים מהבראוניז ומי מסרבים בנימוס. בכל מקרה הלב שלי נפתח ונסגר כמו משוגע בימים האלה, כל רגע קטן כזה מתחת לאדמה, מתיקות של מישהו או שבירות של מישהו, הלך איתי הרבה זמן אחרי.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
"תולעת שלא חייבת כלום לאף אחד", האלבום הראשון של הראפר אדמ שיצא ממש לא מזמן. הוא פשוט יוצר פצצה ומרענן ששר מהבטן ואני עף על מה שהוא עושה.

לאיזה ארגון או מטרה אתה ממליץ לתרום או להתנדב בזמן הזה?
קודם כל משפחות החטופים. לא מצליח לחשוב על מקום אחר להתנדב בו חוץ מלעזור למשפחות החטופים, בכל דרך זה טוב. עד שלא כל החטופים ישובו יהיה לנו פה מאוד עצוב.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
סבתא שלי, חוה אלוביק-שטיגליץ. חגגה 92 בשבוע שעבר! נשמה גבוהה, שמחה, מלאת צ'יל ושיק, היא לגמרי התל-אביבית שלי. 60 שנה פלוס שהיא גרה בטשרניחובסקי, ולאחרונה גם סבא יואל (92 בעצמו) חזר מסיבוב ארוך בארה"ב והצטרף אליה. תמצאו אותה בשוק הכרמל, לה מולאן כל שישי בבוקר, על ספסל בגן מאיר, עושה סידורים בסנטר, או לקראת הסופ״ש הולכת לקיוסק בבוגרשוב להביא לה את העיתון שהיא אוהבת. אני אוהב אותך סבתא את מהממת ומתוקה.(:

מה יהיה?
תראו התחלנו ממאה אחוז טוב ונסיים במאה אחוז טוב, זה קודם כל טוב לי לזכור. עכשיו הדרך לשם תלויה במלא בחירות קטנות עד גדולות של מלא אנשים. אני מנסה לחשוב על עצמי ועל הבחירות הקטנות שלי ואני מנסה בעיקר להיות אותנטי. הלוואי שכל אחד יעצום עיניים רגע ויבחר מהלב (אפשר גם בעיניים פקוחות), אמיתי לא אכפת לי מה, רק שנהיה כנים עם עצמנו.

• העיר שלי
• היפ הופ ישראלי
• קריוקי
• ברים בתל אביב
• דיזנגוף סנטר
• גן מאיר
• לוינסקי

בשירו "עוקף מלמעלה" משנת 2005, מגדיר מוקי את החירות כך: "מה זה חופש בכלל/ אם לא ניצחון האדם על עצמו, אנחנו אבק בחלל/ כל מה שיכולנו להיות ואנחנו לא". מעטים יודעים שמילים אלה נכתבו על ערב קריוקי סוער – ניצחון האדם על עצמו מתרחש מדי ערב, כשאנשים פשוטים עולים לזייף יחדיו את "נערי שובה אליי", טועים בלי בושה במילים, בלחן ובעוד כמה דברים, פשוט כדי לרפא את הילד הפנימי שבהם.

>>תזלזלו בכיכר הבימה כמה שתרצו, אבל היא עדיין מרכז החופש של ת"א

אנחנו סתם אבק בחלל, אז למי אכפת שהמנעד הקולי שלכם מוגבל מדי בשביל שיר של כריסטינה אגילרה. לערב אחד אנחנו כל מה שיכולנו להיות ואנחנו לא – כוכבות רוק. נערי מקהלה. אנשים שזוכרים את הבתים של "I'm Still Standing" ולא רק את הפזמון. יכול להיות שזה לא היה הכיוון המקורי שהוביל את מוקי בכתיבת השיר, אבל אם תרצו, גם אתם יכולים לעלות ולבצע את אותו שיר מול מלא שיכורים. רק קחו בחשבון שאחת השורות היא "את החיים אני אורז חורז בומבאסטית", אז אולי עדיף "נערי שובה אליי".

תל אביב אוהבת קריוקי וקריוקי אוהב אותה. אם ננסה למנות ליינים ואירועי קריוקי קבועים עד חד פעמיים נהיה כאן כל היום, אז בואו נתמקד במקומות שמכילים את הזיופים שלכם כדבר שבשגרה – חלוץ חדרי הקריוקי בסגנון היפני היה פלאג-אין ברחוב הברזל, שאולי עוד חי וקיים אי שם מעבר להרי החושך של רמת החייל, אבל די שכחנו מקיומו כשלחיינו נכנסו האלטרנטיבות הנוחות יותר – מיאון דה מייק (הריווח היצירתי במקור) בנמל תל אביב, וביטבוקס החדש יותר, שמסתתר מאחורי תחנת פיס ברחוב החשמונאים.

מיאון הוא המהוגן מבין השניים, בעוד שהשני והחדש יותר מתחייב לכאוס. הרצפה תמיד קצת דביקה מדי, העיצוב לא מאוד מושקע – ומערכת הקריוקי של המקום היא המלצה בלבד, כי מגוון השירים בה מצומצם. הרבה יותר קל ונוח פשוט לפתוח יוטיוב במחשב ולהשאיר את האייפדים בצד. לא הייתם בערב קריוקי עד שמישהו ביצע מכל הלב את הפתיח של "רכבת ההפתעות", בליווי הקליפ המקורי, אפילו בלי המילים.

כמובן שאי אפשר לכבול את החופש אך ורק בשלשלאות של חבילת בילוי במחיר מופקע, הכוללת שתייה לפי כמות המשתתפים, שעתיים-שלוש של שימוש בחדר ונשנושים שהרגע יצאו מהצ'יפסר. בשביל זה יש לנו את הבלנבי, הבר שמזכיר שחופשי לא חייב להיות לגמרי לבד, כי אפשר לחלוק אותו עם הטיפוסים הרנדומליים שבאו לשיר באותו יום. האם כל ערב בבלנבי הוא ערב קריוקי? אולי, אולי לא – אנחנו הזדמנו לפינה הזו באלנבי רק למטרות שירה.

הרכב הקהל משתנה בכל ביקור. לפעמים תמצאו שם זמרות חובבות מהפריפריה ואת החברים שבאו לראות את האודישן הדימיוני שלהן לכוכב הבא, לצד חבורת היפסטרים במסיבת יום הולדת שהצטרפו אליהן לשירה בציבור של של להיטי שרית חדד. בימים אחרים תזכו לראות ביצועים מרגשים ללהיט כלשהו ברוסית ואחריהם תיירים אמריקאים שיכורים טועים, איכשהו, באחת משלוש המילים בלהיט הדאנס Call On Me. יש גם את ליין הקריוקי הכבר וותיק של הכולי (בהנחיית דימה XR) שמרכז את כל מה שהכולי יודע – אמריקאים ומי שמנסה להזרים אותם.

בדרך יעשנו עליכם המון, כנראה תישפך עליכם כוס בירה אחת לפחות, מישהו יגנוב את השיר שמישהו אחר ביקש ובאופן כללי תרגישו שהגעתם למקום הכי שבור ברחוב אלנבי, סתם כי כבר מזמן לא הייתם בחלקים השבורים האמיתיים ברחוב אלנבי. ובעצם, בר קריוקי צריך להיות קצת מלוכלך, אולי אפילו סליזי. כולנו היינו פעם בערב קריוקי של אנשים יפים ומסודרים שיודעים לשיר וכל מה שיצא לנו מזה זה חרדות (וביצוע נוראי לשיר של הסמית'ס שאנחנו לפעמים נזכרים בו באימה לפני השינה). העיקר שיש את החופש לשיר.

• ❤ תרבות
• מוזיקה
• קריוקי
• כולי עלמא

יום שני כאן איתנו ואנחנו עוד מנסות בלית ברירה לחזור לחיים. זה דורש מאיתנו הרבה מאמץ, לנסות להתרכז בדברים החיוביים כשהכל צבוע שחור, אבל אנחנו מצליחות לעשות את זה. העיר נחה אמנם לרגע אחד, אבל חזרה אט אט לתפקוד בעת מלחמה, ומציעה לנו מגוון אפשרויות אסקפיסטיות לנשום עמוק ולשכוח מהמציאות. לפעמים מותר להדחיק, לפחות זמנית. זה לא בהכרח רע.

אמנות והגות: פילוסופיה דרך אמנות

בואו ללמוד על מה שהכי מעניין אתכם, ולא הספקתם מעולם להתעמק בו: פילוסופיה בראי האמנות. אוקי, לא כולכם התעניינתם, אבל זה מעניין לכולם. בית אריאלה מזמין אותנו למפגש המקוון "מהפרה סוקרטים ועד לוקרטיוס: מהמקדשים ביוון ועד הציורים בפומפיי". המרצה הוא האמן והאוצר יונתן הירשפלד, שיתאר את הזיקות בין הפילוסופיה הכללית וגדולי היוצרים ויענה על השאלה – כיצד האמנות יודעת לחשוב עמוק יותר, ולא פעם מוקדם יותר מהפילוסופיה? הלוואי שתהיה תשובה טובה.
19:00-20:30,כל הפרטים כאן

כולי עלמא קריוקי – שרים למען ימים טובים

בואו לצרוח את הנשמה שלכם החוצה בערב קריוקי בכולי עלמא, שחזר לפעילות, הפעם עם משמעותית פחות תיירים. הקריוקי של הכולי, בניצוחו של אלעד משה האחד והיחיד, ינוגנו לא מעט שירים – התמהיל משתנה, אבל כולו מתמקד בפיל גוד ושירים שכולנו יכולים לצרוח מהלב בתקווה לשחרר את החסם הזה שיושב שם עמוק בפנים. במקביל לקריוקי, עבור מי שלא אוהבת לצרוח את נשמתה ומעדיפה לרקוד, יתקיים גם ערב ״BEEZ IN THE TRAP״ בחדר הורוד שכולו מוקדש לשירים להעלאת המורל.
22:00-01:00, מקווה ישראל 10, הכניסה חופשית

מרחב כתיבה אונליין

יש מי שצריכים לכתוב כדי להוריד את האבנים מהלב. בית הספר לכתיבה של אשכול נבו ואורית גידלי פתחו בעקבות המחה מרחב כתיבה אונליין לקהל הרחב. מידי ערב נפגשים, יוצרים מרחב בטוח ומתחברים רגשית ליצירה ולנפש שלנו שזקוקה למקום. במרחבים הללו, נוצרים רגעים מיוחדים ומהווים עבורנו איזשהי החלמה קולקטיבית חברתית. בחלק מהמפגשים יש גם שירה ונגינה, בחלקם רק טקסטים שעוסקים בכאב, נחמה והתגברות. ביחד מנסים ליצור שפיות. את המפגשים מנחים מנחי ״סדנאות הבית״ ואמנים מתנדבים שונים, כולם מעולמות הכתיבה.
21:00, לינק קבועלמפגשי הזום, להצטרפות לעדכוניםבקבוצת וואצפ שקטה

• תל אביב נרתמת
• כולי עלמא
• אמנות
• קריוקי

1. גלסי

המקום בו מקבלים את פניך בחיוך, המקום בו ישנה תחושה משונה של משפחה. כן, אני מדבר על המקום הנפלא במרמורק 8 שגם בימים הקשים ביותר, כשאף אחד לא מאמין בך, כשאתה נאבק בשביל להספיק לדדליין, כשאתה שוקל לוותר על הכל – זה המקום שיתן לך רגע לנשום במזגן ולהדפיס, לכרוך ולקשט את החלומות שלך על נייר – תמורת כמה שקלים בודדים. בגלסי כנראה הודפסו יצירות הקולנוע, התיאטרון והטלוויזיה הכי חשובות של ה-40 שנה האחרונות ויש לחנות הזו מקום מיוחד בליבי, ואני חושב שגם בלב רבים אחרים.
מרמורק 8

2. סאפה

אמנם רשימת הבארים האהובים עליי ארוכה אבל קשה לי שלא להזכיר את הסאפה בסמטת בית הבד. עם המפגש והערבוב הבלתי נמנע עם האוגנדה, תמיד מספק את כל צרכי הליליים, גם כתחנה ראשונה וגם כתחנה אחרונה. מחירים הוגנים, אוכל נהדר והמקום היחיד בעיר שגם כשמפוצץ, אפשר למצוא איפה לשבת.

3. הגומחה מאחורי כלבו שלום

העיר השתנה רבות מאז שהגעתי אליה לפני 15 שנה, אבל דבר אחד נותר מרשים, יציב ואיקוני – מגדל שלום. ובתור דייר רחוב הרצל, המגדל תמיד מסמן לי בית. בטיסות חזרה ארצה, אני תמיד מחפש אותו רגע לפני נחיתה בשביל להרגיש את הבית מתקרב. אבל מעבר לבניין עצמו, ישנה גומחה קטנה וסודית, בין המגדל עצמו לבורסה לניירות ערך – בפנים יש ספסל קטן, קצת צמחייה ובעיקר שקט מפתיע.

4. גן החשמל

אמנם מעולם לא ישבתי בגן עצמו, אבל במשך שנים הבארים ובתי הקפה שמקיפים אותו היו לי לבית. אם זה לעבודה עם הלפטופ בחשמל 12, בהובר, או בלאבאיט, אם זה לארוחת צהריים באוקינאווה, או לדרינק בבוסר או בג'ורג'ינה. תל אביב של גן החשמל היא התל אביב שדמיינתי עבור שנות ה-30 של חיי – אקלקטית, בוגרת, פוסט ג'נטריפיקציה אבל עדיין עם אדג'.

5. קולנוע לב

אי שם ב-2007 הגעתי לעיר והתחלתי לעבוד בתור סדרן בקולנוע לב. זו הייתה עבודת החלומות שלי. חלק מחברי הטובים ביותר הכרתי שם. כולנו פינטזנו על לעשות קולנוע, סרטים, סטנדאפ, מוזיקה… זו הייתה תקופה מעוררת השראה. לחזור לשם היום ולהציג את "קריוקי", זו סגירת מעגל מופלאה. עבורי, זה היה ועדיין בית אמיתי לקולנוע ואולם לב 1 הוא האהוב עלי בארץ.

>>"קריוקי" הוא סרט התגברות. על אנשים בני 60
>>כבר לפני שלוש שנים ידענו מה הוא שווה. משה רוזנטל ברשימת המבטיחים של טיים אאוט ב-2019

• העיר שלי
• משה רוזנטל
• קריוקי
• גן החשמל
• מגדל שלום
• קולנוע לב