Time Out תל אביב About

Time Outתל אביב הוא חלק מרשת Time Out Global — רשת מדיה בינלאומית הפועלת ב-360 ערים מרכזיות וב-60 מדינות ברחבי העולם. Time Out הוא אחד ממקורות התוכן המקיפים והאמינים ביותר בתחומי התרבות, הקולינריה, הבילוי ותיירות עירונית. התוכן, שמתעדכן 24/7, נכתב ונערך על ידי צוות עיתונאים מקצועי מקומי בישראל, בהתאם לסטנדרטים של Time Out העולמית.
טיים אאוט

המגזין

איך לא קראו להן להקת כאפה? להקת חמסה. צילום מסך מתוך הקליפ "אתה חייב למות עלי"

להיט אחד ודי: 30 זמרים ישראלים שזכו ל-15 דקות תהילה ולא יותר

להיט אחד ודי: 30 זמרים ישראלים שזכו ל-15 דקות תהילה ולא יותר

איך לא קראו להן להקת כאפה? להקת חמסה. צילום מסך מתוך הקליפ "אתה חייב למות עלי"
איך לא קראו להן להקת כאפה? להקת חמסה. צילום מסך מתוך הקליפ "אתה חייב למות עלי"

One Hit Wonder, קוראים לזה האמריקאים, והפלא היחיד הוא שאין לנו הרבה יותר מהם בארץ. אספנו את הלהיטים החד פעמיים הגדולים ביותר בישראל - החל מהלהקה של הדוגמגישה ושחקן הכדורגל ועד לסדאם יא מטומטם ויש לו מסיבה. עלייתם ונפילתם של כולם

5 באפריל 2024

"וואן היט וונדר". שלוש מילים שמספרות סיפור של החמצה – זמרים שמוציאים שיר שכל המדינה מזמזמת שרה, ואז נעלמים. או לכל הפחות, לא מגרדים שוב את ההצלחה הזו, ורודפים כל חייהם אחר 15 דקות התהילה. בעולם זו כמובן מסורת הרבה יותר נפוצה, אבל גם בישראל יש לא מעט דוגמאות למה שמכונה "זמרים של שיר אחד" – כוכבי שביט שממריאים, וכמעט מיד חוזרים אל האלמוניות. הנה סיפורם של 30 שירים ישראליים שכאלה.

>>סטנדאפיסט פלסטיני-אמריקאי מלכלך עלינו? אז מזל שזה לא מצחיק

ללדין – יעקב

להקת הבנות שפעלה בתחילת שנות התשעים הוציאה שיר אחד שהרעיד עולמות, והפך למגה להיט של 1994. קצב הדאנס המדבק, הפזמון הבלתי נשכח ואפילו קטע הראפ של שי אביבי – כולם לא יישכחו במהרה. בפועל, הלהקה הוציאה אלבום אחד, התפרקה, ולא הצליחה לחדש ימיה כקדם – למרות מספר ניסיונות.

איז הופ – יש לו מסיבה

שיר שקשה לדמיין מסיבת כיתה בניינטיז בלעדיו. כמה נדיר לחשוב על היפ הופ בעברית, כבר בשנת 1995. ההרכב קצר הימים, שהוחתם בחברת NMC, הוציא את המגה להיט שכבש את תחנות הרדיו (ואפילו הופיע בכמה סדרות טלוויזיה), אבל מעבר לזה לא הצליח לבסס מעמד. לאלבום, אגב, קראו באופן אירוני – "באתי לא בזמן".

פופלקס – איציק

אחד הלהיטים הכי מזוהים של שנות ה-80, נוצר ע"י להקה שגם היא לא שרדה מעבר לאלבום אחד. "איציק" (הידוע גם כ"קוראים לי איציק, אני חושב שהעולם יפה") הגיע למקום ה-40 במצעד השנתי של 1986 ברשת ג', אבל למרות ההצלחה הגדולה של השיר – לא הצליחה לייצר לו יורש, והתפרקה.

מוני ארנון – תמונה שבורה

עוד מקרה קלאסי של שנות השמונים – ארנון, שהיה חבר בלהקת "האחים והאחיות", הלך באמצע האייטיז לדרך עצמאית, השתתף בקדם אירוויזיון וגם הוציא את השיר הזה, שהצליח לא מעט בתחנות הרדיו. שיר פופ אלקטרוני מרחיב לב, שזכה גם לעדנה מחודשת ברבות הימים כשקיבל קאבר מאייל גולן. ארנון לא שחזר את ההצלחה מאז.

היווניה – היווניה הגדולה השמחה

חוזרים לשנות התשעים, ללהקה שנולדה מגרפיטי שהופץ ברחובות תל אביב, והפכה למקרה קלאסי של "וואן היט וונדר". שיר אחד שכבש מדינה שלמה ב-1997, אותה תקופה מבולבלת בפופ הישראלי שבה לא הרבו לתת בראש. מההרכב "היווניה" לא נותר זכר, השיר מככב עד היום בפלייליסטים ניינטיזיים (אל תגידו של מי). אגב, בשיר לא היה שום דבר יווני…

בועז עופרי – שתי אצבעות מצידון

כמו הרבה שירים במצעד הזה, גם הוא נולד במקרה. "שתי אצבעות מצידון" היה סרט, שדובר צה"ל הפיק – תחילה למטרות פנימיות, כדי ללמד חיילים על התמודדות עם אוכלוסיה אזרחית בלבנון; אלא שהסרט הופץ לקהל הרחב, הפך ברבות השנים לסרט הרביעי הכי נצפה בכל הזמנים (!) וממנו יצא גם השיר, שכתב במאי הסרט אלי כהן, הלחין בני נגרי וביצע חייל אלמוני בשם בועז עופרי – שהקליט שיר אחד כל חייו, אבל איזה שיר.

שי עמר – באושר ובעוני

מישהו ששם את ה"וונדר" ב"וואן היט וונדר". עמר, שבגיל 15 הקים להקת רוק והתגלה ע"י המפיק שמוליק נויפלד, חתם בחברת "עננה" ובשנת 2001 הוציא שיר שאי אפשר היה להתעלם ממנו, באותן שנים לא קלות. "באושר ובעוני", שיר פופ בגוון חצי מזרחי על אהבה בעולם של דלות, הפך ללהיט מטורף – הביא לעמר את תואר תגלית השנה של אקו"ם, ואפילו הפך לשיר הכניסה לחופה של יוסי בניון. אבל כמו שהלהיט המריא, כך גם הקריירה של עמר שקעה.

המשולש – שמיים כחולים

סיפור של כדורגלן ודוגמנית, שמתחילים לפצוח בקריירה חדשה. בשנת 2003, שמעון גרשון כבר היה כוכב כדורגל בהתהוות, וזוגתו מלי לוי היתה דוגמנית עולה. באותה שנה, הם מחליטים גם לפרוץ אל עולם המוזיקה – עם שיר הפופ המתקתק והקליפ המסנוור. השיר הגיע למקום ה-20 במצעד השנתי של רשת ג' (29 בגלגלצ), אבל "המשולש" לא הצליחה לייצר עוד הצלחה, ומהר מאוד גרשון ולוי חזרו לקריירות המקוריות שלהם.

השוונג של הפיתה – אוכלת מהצד

שיר שנכתב אחרי בגידה, הפך ללהיט לא קטן. במוקד עומד ניר פרידמן, ששיחק בסדרה הלוהטת של הניינטיז "פלורנטין" – ואפילו מנגן את השיר בפרק הראשון של הסדרה, לזוגתו גלי (הלא היא דנה מודן). "אוכלת מהצד", שנכתב והולחן ע"י אלדד זיו, היה רגע שיא קצר בקריירה של "השוונג", שהתפרקה אחרי אלבום אחד בלבד.

יורם ארבל – אני אצבע את השלכת בירוק

בשנות השבעים, יורם ארבל היה קריין בקול ישראל – עוד הרבה לפני שיהפוך לקול של הכדורגל הישראלי, הוא פעם ערך התערבות עם עורך ברדיו – שהוא יכול להכניס שיר לפסגת מצעד הפזמונים. כך נולד "אני אצבע את השלכת בירוק", שהפך לשיר שמזוהה מאוד עם ארבל, גם אחר כך כשהפך לשדר כדורגל מצליח. ארבל הוציא אלבום בשם "טוב שאת כאן", שנשכח מהתודעה, ועבר לקריירת הספורט המצליחה.

ירון חדד – זודיאק

ההגדרה המובהקת של קאמפ ישראלי – שיר שהגיע רק למקום התשיעי בקדם אירוויזיון 1992, אבל פרץ את גבולות הקדם – ואפילו סיים במקום החמישי במצעד השנתי של רשת ג'. אבל ירון חדד, שהוציא אלבום עם שם השיר, לא הצליח לשחזר את ההצלחה. הוא פרש מעולם הבידור, ומאז מגיח מדי פעם עם השיר הישן, וה"אש אש אש".

חובבי ציון – רוצה בנות

ברוכים הבאים לשנת 2007 – תקופה מוזרה במיוחד במדינת ישראל, וגם בפופ שלה. בקיץ של אותה שנה, השיר ששלט במועדונים היה המנון הדאנס הזה – שנוצר ע"י ההרכב שחבריו היו דור דקל ונוי אלוש. זה היה הלהיט הראשון שהצליח דרך האינטרנט, וזכה גם לשורה של פארודיות. "חובבי ציון" ניסו לייצר להיטים נוספים, אבל בהצלחה פחות מרובה. אלוש המשיך אח"כ עם זנגה זנגה, אבל זה כבר סיפור אחר.

שפיות זמנית – הקיץ האחרון

השיר שיצא ב-1990 הפך לשיר השנה 1991, וגם לאחד ממה שמכונה "שירי יום הזיכרון". הלחן העגמומי, הטקסט הכמעט-אובדני וסולו הגיטרה החשמלית הפכו אותו לממכר במיוחד. "שפיות זמנית", בניגוד ללהקות רבות כאן, הוציאה אלבום שני – אבל הצליחה הרבה פחות. מה שנשאר, זה השיר.

חמסה – אתה חייב למות עליי

להקת "חמסה" היא דוגמא ללהקה שנוצרה עבור הקדם אירוויזיון ב-2001, ואפילו הגיעה עד המקום השלישי – אבל את הפריצה הגדולה היא השיגה בזכות הלהיט המזרחי שיצא בשנת 2003, והפך ללהיט ענק (שנכתב ע"י רון רוזנפלד, אבי להקת "פורטרט"). "חמסה" הוציאה אלבום אחד, והתפרקה.

חיילי הנקמה ורינת בר – אחת מאלף

שיר שמשקף תקופה – תקופה שבה הלהיט היה השילוב בין ההיפהופ למזרחית. חיילי הנקמה היו הרכב היפהופ מחולון שבשנת 2004 התחבר לזאב נחמה – מנהיג להקת "אתניקס". מתוך זה נוצר להיט ההיפהופ/מזרחי שחרך את המצעדים באותה השנה, והיה גם רגע הזוהר האחרון של קליבר ו"דם חם".

גילי וגלית – דרך המלך

השיר שנשלח לייצג אותנו באירוויזיון 1989, היה רגע שיא עבור הצמד – שהורכב מהילד גילי נתנאל, ומהזמרת גלית בורג. אחרי חוסר ההצלחה באירוויזיון שנערך בלוזאן, הם ניסו להצליח בחו"ל, אבל העלו חרס וחזרו לארץ כלעומת שבאו. בורג התמודדה על התואר נערת הגלגל והפסידה, נתנאל חי היום בחו"ל.

לולה – ימים של שקט

עוד אחד מהשירים היפים והשקטים, נולד כתוצאה מהחיבור בין חבורת הקומיקאים – אבי גרייניק, עידן אלתרמן, ירדן בר כוכבא ויסמין קדר – שהקימו את הלהקה. השיר הצליח מאוד, אבל גם היווה את אקורד הסיום לשלוש השנים שבהן הלהקה תפקדה, והוציאה רק אלבום אחד – עם השם "ימים של שקט". השיר מתנגן עד היום, חברי הלהקה חזרו לקומדיה.

מסיקה וראובן המלאך – תני לי אהבה

חוזרים ל-2004, ולטרנד ההיפהופ/מזרחית, שבא גם עם השיר הזה. הראפר אבי מסיקה כתב את השיר, שהצליח לעשות את ה"קרוס אובר" מעולמות ההיפהופ אל המיינסטרים, ואפילו דורג במצעד השנתי במקום ה-31. מאז, מסיקה המשיך לייצר מוזיקה (אפילו כתב שיר יחד עם יהלי סובול מ"מוניקה סקס"), אבל לא הצליח לשחזר את ההצלחה, והשאיר מאחוריו בעיקר שובל של ניסיונות קאברים לשירי ילדים.

תמר גלעדי – האהבה מתה

גלעדי דווקא עשתה לא מעט בעולם המוזיקה, ואפילו הוציאה חמישה אלבומים – אבל לא הצליחה באמת לשחזר את ההצלחה של השיר הזה. "האהבה מתה", שיר עצוב וכואב שכתב לה אריאל הורוביץ, יצא לאור בשנת 2000 – שנת פרוץ האינתיפאדה השנייה, והתנגן ברדיו מאז ועד עצם היום הזה. גלעדי, לעומתו, נעלמה מהתודעה.

נערי רפול – החבר'ה הטובים

"החבר'ה הטובים" היתה סדרת טלוויזיה מצליחה יחסית, ששודרה בערוץ הילדים בין 1999 ל-2002. שיר הנושא שלה נכתב והושר ע"י ההרכב "נערי רפול" – צמד שכלל את איתי זילברשטיין ומאיר עמר, שהיה חבר בלהקת "טיפקס" תחת השם ביג M. השיר הצליח לא מעט, ואפילו חי עד היום ביציעי בלומפילד – כשהפך לשיר השחקן של דור פרץ ממכבי תל אביב.

מה קשור – תנו לו צ'אנס

"מה קשור", עד היום, הם אחד ההרכבים הקומיים היותר מוצלחים שלנו – אבל היתה להם גם פאזה מוזיקלית. בשנת 2005 יצא השיר "תתנו לו צ'אנס", מתוך אלבום שירים הומוריסטיים של ההרכב. השיר הפך לשלאגר לא קטן והגיע עד המקום החמישי במצעד השנתי של גלגלצ, אבל "מה קשור" לאחר מכן התמקדו בבמה – ולא המשיכו בעולם המוזיקה.

עמית פרקש – מיליון כוכבים

להיט שנולד בנסיבות טראגיות – יפתח קרזנר (המכונה גם "יפתי") כתב את השיר לזכר חברו, תם פרקש ז"ל, שנהרג בהתרסקות מסוק בזמן מלחמת לבנון השנייה. עמית, אחותו, ביצעה את השיר בלווייה ולאחר מכן גם הקליטה אותו – כשהשיר, שיצא בקיץ 2006, הפך להצלחה גדולה. פרקש, לימים, הפכה לשחקנית – וקריירת המוזיקה שלה לא הגיעה לרמה של הלהיט הזה.

שי-לי עטרי – אצלנו בגן

שמונה שנים עברו מאז "מיליון כוכבים". שוב קיץ, שוב מלחמה – ועוד שיר עצוב שמלווה את תחושת האבל. "אצלנו בגן", גם הוא שיר שכתב יפתח קרזנר, עם הטקסט שמשתמש במטאפורת הילדים, הפך לאחד השירים הבולטים בימי הזיכרון. עטרי, לצערנו, עלתה לכותרות בנסיבות עצובות אחרות – ומאז לא שחזרה את הלהיט.

גאיה – שיר לאהבה

השיר, שידוע גם כ"יחד לב אל לב", יצא ב-1999 והפך לשיר מסגנון ה"שאנטי", שאחר כך התפתח גם עם להקות כמו שוטי הנבואה ו"שבע". גאיה הוציאה עוד אלבומים אחר כך, אבל לא הצליחה להגיע לרמת הלהיט הזאת.

יוסי מימון – סדאם המטומטם

מלחמת המפרץ כונתה בעיני רבים "מלחמת הנונסנס הראשונה". בניגוד למלחמת לבנון שהתקבעה כטראומה, ומלחמת ששת הימים או יום כיפור שבהם כל העם היה מגויס – את המלחמה שחוללו האמריקאים במפרץ אנחנו זוכרים בעיקר בגלל המסקינגטייפ על החלון, והסאטירה – דרך תכניות כמו "העולם הערב" או "זהו זה". ובין כל אלה, הגיע הזמר יוסי מימון שהקליט שיר שנקרא "סדאם המטומטם" – שיר דיס (עוד לפני שמישהו ידע מה זה דיס) כלפי שליט עיראק הידוע לשמצה, שהפך ללהיט לא קטן. מימון מאז הוציא שירים רק במלחמות ("בן לאדן לא בן אדם"), ומת לפני חודשיים בגיל 83, 18 שנים אחרי מותו של סדאם. וואלה, צדק.

עדן – יום הולדת

עוד שיר שהוא תוצר של האירוויזיון – לאחר שנשלח בשנת 1999 לייצג את ישראל, באירוויזיון שהתקיים בירושלים. השיר הפך לשיר ימי ההולדת האולטימטיבי (הביס ללא קושי את "יש לי יום הולדת" של אחרית הימים), אבל להקת הבנים די נעלמה אחריו, והתפרקה ב-2001.

כשניקו תתחיל לדבר – צל כבד

הלהקה, שהתחילה כמי שמנגנת במועדונים, הוציאה אלבום אחד – ובליבו עמד השיר הזה, שכבש את תחנות הרדיו וגם דורג במצעד העברי של רשת ג' לשנת 1997. מיד לאחר צאת האלבום, הלהקה סיימה את תפקידה ההיסטורי.

יהודית תמיר – רומיאו

"רומיאו" היה שיר אהבה שכתבה צרויה להב (לפי השמועות, לזמר ברוס ספרינגסטין), והלחין יהודה פוליקר – שהפך את השיר להצלחה גדולה. תמיר, שהיתה זמרת שהגיעה ללא מעט הישגים לאורך השנים, לא הצליחה לייצר להיט דומה לשלאגר של סוף שנות השמונים, אבל עשתה לא מעט.

ארנון צדוק – מאמי

טרנד גדול שהיה בשנות השמונים הוא שירים שנכתבו ע"י אסירים – כשבדוגמא הזו, מדובר היה במיכאל פטישי, שתוך כדי תקופת מאסרו כתב את שיר האהבה, שהתפרסם בביצוע של ארנון צדוק. פטישי, אגב, הספיק להשתחרר – ולחזור שוב לכלא, בשל עבירות מין.

חני יופה – טאקו

כשאומרים על שיר "נכתב על הכלבה שלו", בדרך כלל מתכוונים ל"ואיך שלא" – אבל גם השיר הזה הצליח לאחר שבאמת, נכתב על כלבה. חני יופה באה מאלמוניות וגם חזרה לאלמוניות, אבל בדרך סידרה לנו שיר קאמפי ומגניב – שגם טייכר וזרחוביץ' נהנו לנגן בתכנית שלהם.

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

בן סטילר, מתוך "דה בן סטילר שואו" (צילום מסך: מתוך פתיח הסדרה)

להיט אחד ודי: "המופע של בן סטילר" המציאה את הניינטיז

להיט אחד ודי: "המופע של בן סטילר" המציאה את הניינטיז

בן סטילר, מתוך "דה בן סטילר שואו" (צילום מסך: מתוך פתיח הסדרה)
בן סטילר, מתוך "דה בן סטילר שואו" (צילום מסך: מתוך פתיח הסדרה)

תולדות הטלוויזיה מלאות בוואן-סיזן-וונדרז, סדרות ששרדו עונה אחת בלבד למרות שהיו צריכות להישאר איתנו שנים. ב-1992 הקדים בן סטילר את זמנו עם תוכנית מערכונים פורצת דרך שהייתה תמצית סרקסטית של העשור וקרעה לגזרים את הוליווד המתמסחרת. יונתן עמירן על 13 פרקים שהגדירו את שנות התשעים

קשה לדחוס עשור שלם לפיסת מדיה אחת. מהו הסרט של שנות השבעים? מה השיר של שנות השמונים? קשה לענות על השאלות האלה, הרגע אמרנו, אבל אם סדרת טלוויזיה אחת יכולה לייצג את שנות התשעים, יש לקבוע שזה לא "חברים" או "סיינפלד" וגם לא "טווין פיקס", אלא סדרת מערכונים בת 13 פרקים בשם "המופע של בן סטילר", פרי יצירתו של אחד, בן סטילר.

>> להיט אחד ודי: 30 זמרים וזמרות ישראלים שזכור ל-15 דקות תהילה ודי

כן, לפני שהיה שחקן קומי מצליח שהפך לבמאי מוערך של סדרות מד"ב מדכאות, הוא היה בחור בן עשרים ומשהו שקיבל תכנית טלוויזיה משלו ברשת פוקס הצעירה והביא איתו את החברים שלו: ג'אד אפאטאו, ג'נין גרופאלו, אנדי דיק וסול גודמן העתידי – בוב אודנקירק. למרות כל הכישרון המעורב בתוכנית, היא שרדה רק עונה בין 1992 ל-1993, אבל בתריסר הפרקים ששודרו בפוקס (עליהם הכותבים זכו באמי!) היא הצליחה לסכם את הניינטיז בצורה מושלמת.

בן סטילר הוא סיפור הצלחה הוליוודי קלאסי, כלומר ההורים שלו היו בתעשייה, הוא גדל לזוג השחקנים והקומיקאים ג'רי סטילר (פרנק קוסטנזה בעצמו) ואן מירה, והתעניין ביצירת סרטים מגיל צעיר. אחרי שהופיע בארבעה פרקים של "סאטרדיי נייט לייב", עזב סטילר את חממת הקומדיה של ארצות הברית כדי לחפש מקום חדש בו ימצא בית לסרטים הקצרים המוזרים שלו.

למזלו של סטילר, ערוץ טלוויזיה אמריקאי חדש ונועז בדיוק חיפש כישרון לתת לו קצת כסף. סטילר ואפאטאו יצרו את התכנית, בה כיכבו הקומיקאים הצעירים ג'נין גרפאלו ואנדי דיק, וחברו לכתיבה של סטילר מ-SNL בוב אודנקירק. מאחורי הקלעים היו גם כותב "קומיוניטי" דינו סטאמטפולוס ודייויד קרוס, שאחרי ביטול התכנית ייצור עם אודנקירק תכנית מערכונים מצליחה יותר בשם "מיסטר שואו".

אז איך תוכנית מערכונים יכולה לבטא עשור, ועוד עשור כמו הניינטיז? גם בדרכים שטחיות כמו הכוכבים האורחים (רוב מורו, שרה ג'סיקה פארקר, פלי מה"רד הוט צ'ילי פפרז"), המוזיקה (שיר הנושא מבוצע על ידי דוויזיל זאפה) ומטרות הפארודיה של התכנית ("בברלי הילס", להקות גראנג', תכניות ריאליטי מוקדמות). אבל התכנית באמת תופסת את הגישה של שנות התשעים: צינית, אירונית וסרקסטית, שרואה את הכל מסביב כמזויף, בזמן שהיא מסתכלת בנוסטלגיה על העבר הקאמפי של ארצות הברית.

אם יש מסר כולל ל"מופע של בן סטילר" – וזה נדיר שלתכנית מערכונים יש מסר כזה – זה שעולם התרבות בשנות התשעים נמצא בתהליך התמסחרות תמידי ואף אחד מסמלי התקופה לא יוצא בזול: בונו ו-U2? מופיעים בבר מצוות ועושים פרסומת לדגני בוקר; הבמאי אוליבר סטון? פותח פארק שעשועים המבוסס על "הדלתות", "פלאטון" ו"JFK – תיק פתוח"; להקות הגראנג' האגדיות של התקופה? חבריהן מככבים בסיטקום סלפסטיק בסגנון הסיקסטיז. זאת תכנית שמייצגת היטב את הנוסטלגיה הזאת ששלטה בשנות התשעים: להסתכל על העבר בערגה ובזלזול בו זמנית (ולכן הכוכבים האורחים של התכנית כללו גם את גארי קולמן, אדם ווסט וכוכבי "המאנקיז" ו"משפחת פרטרידג'").

רשת פוקס הצעירה הפכה גם היא מטרה לחיצי התכנית, בין אם זה דרך קמע הרשת המעפן (והמזויף) "פוקסי השועל" שנהג להתארח בתכנית, פרודיית "נשואים פלוס" בכיכובה של גרב מדברת, או פרודיית סדרות נוער בשם Melrose Heights 902102402. הייתה שם גם כמות בריאה של נונסנס: ברוס ספרינגסטין מלמד לספור או צ'ארלס מנסון מחליף את לאסי. אבל התכנית הייתה חזקה ביותר כאשר לעגה לטרנדים המסחריים של הוליווד, כמו בסרט ההמשך הפיקטיבי שיצרה "מת לחיות 12", בו ג'ון מקליין נלחם בטרוריסטים בסופרמרקט.

מעל הכל, היה זה פורמט התכנית שהקדים את זמנו: בין המערכונים המצולמים (שהוצגו ללא צחוק מוקלט, דבר נדיר באותם שנים) היו קטעי "מאחורי הקלעים" מפוברקים, בהם בן מתרועע עם חברי הקאסט, מנסה להתחיל עם שרה ג'סיקה פארקר או מתלונן בפני רוב מורו שקיבל את התפקיד ב"חשיפה לצפון" במקומו. "המופע של בן סטילר" זה הניינטיז ללא פילטר, עשור שלם שמכניסים לבלנדר, מוסיפים קצת טלוויזיה אמריקאית קלאסית בשביל הטעם, ומגישים. אולי חבל שהיא שרדה בקושי עונה, אבל לפחות קיבלנו קריירות מרשימות מסטילר, אודנקירק ואפאטאו. מצד שני, קיבלנו גם את אנדי דיק וג'נין גרופאלו נעלמה. איזה עשור ארור.

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

חוויה טלוויזיונית מופרעת ומרתקת. השומרים (צילום: יחסי ציבור/HBO)

פלא של עונה אחת: "השומרים" הייתה פסגת ז'אנר גיבורי העל

פלא של עונה אחת: "השומרים" הייתה פסגת ז'אנר גיבורי העל

חוויה טלוויזיונית מופרעת ומרתקת. השומרים (צילום: יחסי ציבור/HBO)
חוויה טלוויזיונית מופרעת ומרתקת. השומרים (צילום: יחסי ציבור/HBO)

"השומרים" של דיימון לינדלוף ו-HBO היא לא רק סדרת גיבורי העל הכי טובה שראינו, היא גם אחת הסדרות הטובות של העשור. כל כך נדיר שסדרה ברמה הזאת מסתיימת בדיוק כשהייתה צריכה: אחרי עונה אחת בלבד. לירון רודיק משרטט קווים לדמותה וקובע שלפעמים זה כל מה שצריך

בשנת 2009 יצא הסרט הכי טוב של זאק סניידר: "השומרים". אני לא מדבר על הגרסה ששוחררה לאקרנים, אני מדבר על גרסת הבמאי באורך של שלוש וחצי שעות. זאת לא צפייה פשוטה, אבל מכל הסרטים הגרועים שיש לזאק סניידר ברזומה, זה אולי הטוב ביותר שהוא יכול היה לעשות. זה לא היה מספיק בשביל מעריצי קומיקס המקור וכמובן עבור היוצר המקורי, אלן מור, שאף פעם לא מסופק מהעיבודים השונים ליצירותיו. אחר כך במשך עשור איש לא חלם לגעת ביצירה הזאת, והיה מפחיד לשמוע ב-2020 שדיימון לינדלוף, מיוצרי "אבודים", הופך אותה לסדרה של HBO. ואז קרו שני דברים: 1. היא הייתה מעולה; 2. עם סיומה הוכרז עליה באופן נדיר כסדרה של עונה אחת בלבד. וזה בדיוק מה שהיא צריכה להיות.

>> להיט אחד ודי: "המופע של בן סטילר" המציאה את הניינטיז
>> להיט אחד ודי: 30 זמרים וזמרות ישראלים שזכו ל-15 דקות של תהילה ודי
>> להיט אחדי ודי: מאסטרפיס פמיניסטי של שחקנית שהקדימה את זמנה

"השומרים" של HBO לוקחת אותנו למציאות האלטרנטיבית של ארה"ב, כשגיבורי-על הפכו להיות חלק מההיסטוריה העולמית ונודו בשל הדרך האלימה והמוגזמת בה הם נוקטים בדרכם להציל את העולם. בניגוד לעלילה המקורית, הפעם אנחנו בטולסה של 2019, שלושה וחצי עשוריםלאחר אירועי הרומן הגרפי, וארבע שנים לאחר שארגון "חיל הפרשים השביעי" שמאמין בעליונות לבנה בעקבות כתביו של רורשאך, תוקף את בתיהם של ארבעים אנשי משטרה.במרכז הסיפור עומדת אנג'לה אבאר (רג'ינה קינג), ביום שוטרת ובלילה גיבורת העל סיסטר נייט שנשאבת לקונספירציה נוספת. זה לא אומר שאין דמויות מוכרות, אבל האופן שבו הן נחשפות כל כך מבריק שחבל להרוס.

"השומרים" נחשב אולי לרומן הגרפי הקאנוני ביותר בתולדות ההיסטוריה של הקומיקס. יש לו מורשת ארוכת שנים וגם אחרי שאלן מור בחר לא להמשיך לכתוב את ההמשכים של "השומרים", הסיפורים הנקשרים באופן כזה או אחר ליקום של הסדרה המשיכו לצאת. העיבוד הטלוויזיוני מדהים כי הוא מצליח לשמור על המורשת של הפרנצ'ייז באופן אדוק, ומצד שני להציג משהו חדש לגמרי שכולם יכולים להתחבר אליו, ובכל זאת שהמעריצים יתחברו יותר.

זאת בחירה אמיצה לעשות סדרה שמיועדת יותר למעריצים מאשר לכלל הצופים. אין הרבה סרטים וסדרות שמנסות לתפוס קהל יעד כל כך ספציפי, כלומר אנשים שקראו את הרומן הגרפי, כי יותר משתלם מבחינה כלכלית לייצר תוכן שימשוך כמה שיותר צופים. ההצלחה כאן היא שכל צופה יבין מה קורה גם אם לא קרא את המקור, אבל מי שבקיאים ביקום של "השומרים" יהנו כל כך הרבה יותר. לא אתפלא אם אנשים שלא קראו את הקומיקס מיהרו אחרי הצפייה בסדרה לרכוש אותו בחנות הקומיקס הקרובה לביתם.

מה שהופך את הסדרה עצמה לכל כך טובה זה לא רק הקאסט או הדיאלוג, אלא העובדה שיצרו המשך כל כך עדכני וחשוב. "השומרים" של HBO מצליחה להדהד את רוח התקופה בשיא של שלטון טראמפ, יקום אלטרנטיבי שמאפשר לדברים מופלאים לקרות כאילו התרחשו בתוך מוחו של אלן מור. התסריט מדויק ומהודק, לכל דבר יש סיבה, כל קו עלילה משני נסגר היטב, וכל מה שחשבנו שאנחנו יודעים על הדמויות שהתחברנו אליהן במשך הסדרה מתהפך עלינו לגמרי.

גם אחרי הגל הגדול של סדרות ז'אנר גיבורי העל בשנים האחרונות, "השומרים" היא עדיין הסיפור הכי מושקע בקטגוריה, כשבכל בחירה מושקעת מחשבה רבה ועמוקה. דיימון לינדלוף יצר סיקוול נדיר שמרגיש כמו אפילוג הכרחי שהסיפור המקורי היה צריך.מצד אחד כל כך חבל שהיא נגמרה. מצד שני – איזה כיף שהסיפור הזה לא ייהרס.

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

מתוך הסרט "וונדה" (צילום: יחסי ציבור")

להיט אחד ודי: מאסטרפיס פמיניסטי של שחקנית שהקדימה את זמנה

להיט אחד ודי: מאסטרפיס פמיניסטי של שחקנית שהקדימה את זמנה

מתוך הסרט "וונדה" (צילום: יחסי ציבור")
מתוך הסרט "וונדה" (צילום: יחסי ציבור")

בתולדות הקולנוע אין הרבה מקרים של במאים שהסתפקו בסרט מעולה אחד ונעלמו. יעל שוב חוזרת אל הסיפור של "וונדה" והשחקנית ברברה לודן שביימה אותו, שהוא גם סיפור על מקומן של נשים בהוליווד של שנות השבעים, סרט שנתפס כיום כאבן דרך מהותית בקולנוע של נשים על נשים. זה מה שנקרא וואן היט וונדה

6 באפריל 2024

ברשימת 100 הסרטים הגדולים של כל הזמניםשהתפרסמה במגזין "סייט אנד סאונד"ב-2022 נכללו שתי יצירות קולנועיות שהתייחדו בכך שאלה היו הסרטים היחידים שביימו יוצריהם: במקום 25 השתלב "ליל הצייד" של השחקן המהולל צ'רלס לוהטון מ-1955. הסרט קיבל בזמנו ביקורות כה איומות שלוהטון לקח את זה קשה והחליט להפסיק לביים. במקום ה-48 דורג "וונדה", סרטה הראשון והאחרון של ברברה לודן מ-1970.

>> להיט אחד ודי: "המופע של בן סטילר" המציאה את הניינטיז
>> להיט אחד ודי: 30 זמרים וזמרות ישראלים שזכו ל-15 דקות של תהילה ודי

כמו לוהטון, לודן היתה שחקנית (בין השאר היא גילמה את אחותו של וורן ביטי ב"זוהר בדשא"), שישבה לכתוב תסריט בהשראת כתבה בעיתון על אישה שנשפטה על שוד בנק, וכשהשופט גזר לה עשרים שנות מאסר היא אמרה לו תודה. לודן שלחה את התסריט לכמה במאים אך התרשמה שהם לא הבינו אותו, והחליטה לביים את הסרט בעצמה, בתקציב מינימלי של כמאה אלף דולר. היא היתה נשואה אז לבמאי הנערץ והמושמץ איליה קזאן (הם נפגשו על הסט של "זוהר בדשא"), שעודד אותה, אבל גם התנשא עליה וגרם לה רגשות נחיתות כמו רוב הגברים שבהם פגשה. אלה באים לידי ביטוי בדמותה של גיבורת הסרט, בגילומה של לודן עצמה.

בתחילת הסרט החד פעמי הזה, בעלה של וונדה מתגרש ממנה בשל חוסר תפקודה כרעיה וכאם ילדיהם. עם רולים בשערה, וונדה משוטטת באזור מכרות הפחם בפנסילבניה, מפוטרת מעבודתה במתפרה (הבוס אומר לה שהיא איטית מדי), ננטשת על ידי גבר מקרי שקיבל ממנה מה שרצה ונותרת חסרת כל.

היא כל כך מעופפת, שכשהיא נכנסת לבאר כדי להשתמש בשירותים, היא לא מבחינה שמתרחש שם שוד. בלית ברירה השודד מצרף אותה אליו והיא נגררת אחריו למסע של שודים קטנים. כשמיסטר דניס, כמו שהיא קוראת לו, מחליט לשדוד בנק הוא מטיל עליה תפקיד וזאת הפעם האחת שהפסיביות שלה משחקת לטובתה. "וונדה" – מצלול הרומז להיותה משוטטת בחייה – הוא מין סרט מסע אקזיסטנציאליסטי שתואר כ"אנטי-בוני וקלייד". הוא הרבה יותר חתרני, מפתיע ומבדר מכפי שאפשר להתרשם מהתקציר שסיפקתי כאן.

הפרמיירה העולמית של "וונדה" נערכה בפסטיבל ונציה, שם הוא זכה בפרס המבקרים. אחרי כן הוקרן בפסטיבלים נוספים, אך לא זכה להפצה מסחרית מחוץ לניו יורק. למרות זאת, תהילתו והשפעתו גדלו עם השנים. היום הוא נתפס כאבן דרך מהותית בקולנוע של נשים על נשים, ומוקדשים לו אינספור מאמרים המנתחים את דמותה של וונדה כסוג של מורדת פלגמטית מעצם חוסר התאמתה לנורמות.

https://www.youtube.com/watch?v=yeleIpbtlLI

לודן אמרה שמבחינות רבות "וונדה" מבוסס על דמותה שלה, כ"אישה פסיבית שעברה מאדם לאדם ללא כיוון". זה תיאור עצמי מעניין מצד אישה שזכתה בפרס טוני על הופעתה בתיאטרון, ויצרה סרט מהותי בתקופה שבה נשים לא ביימו סרטים (באירופה היו לינה ורטמילר, ורה חיטילובה ואנייס ורדה, אך בארה"ב לודן היתה די בודדה). אבל זה אולי מספק תשובה לשאלה מדוע לא ביימה סרט נוסף לפני שנכנעה לסרטן ב-1980. היא היתה בת 48 במותה.

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

מועדון חברים שיש לו מלון או מלון שיש לו מועדון חברים? The George (צילום: עמית גירון)

איזה מלך ג'ורג': ביקרנו במלון החדש שמשגע את תל אביב

איזה מלך ג'ורג': ביקרנו במלון החדש שמשגע את תל אביב

מועדון חברים שיש לו מלון או מלון שיש לו מועדון חברים? The George (צילום: עמית גירון)
מועדון חברים שיש לו מלון או מלון שיש לו מועדון חברים? The George (צילום: עמית גירון)

זה לקח זמן, היו דחיות ועיכובים, אבל The George הוא מלון שכמותו תל אביב טרם ראתה: עיצוב שיורד עד לפרטים הכי קטנים, אלגנטיות ויוקרה בכל סנטימטר, חזית קולינרית מבטיחה ומרשימה, אולם הופעות יפהפה ומועדון חברים שכבר עומדים אליו בתור. כמה סטייל

עוד לפני ההגעה לחדר, ממש בדקות הראשונות שלי ב"דה ג'ורג'", פגשתי במעלית קולגה, איש תקשורת בשנות ה-30 לחייו. כששאלתי מה מעשיו במלון היוקרתי הוא סיפר שבדיוק סיים פגישת עבודה וכעת הוא בדרכו לאימון כושר. "יש לי כאן את כל מה שאני צריך. אני מגיע בבוקר לפגישות עבודה, אוכל משהו ומתאמן, ואם יש הופעה מעניינת אני אחזור בערב. יותר זול לי לעשות ממברשיפ במקום לשלם בנפרד על ווי-וורק ומכון כושר, אבל מה שבאמת שווה כאן זה הנטוורקינג", הוא אמר וסימן בזווית העין לשולחן שבו ישב אייל ברקוביץ'. "כולם – אבל כולם – נמצאים כאן. זה פרייסלס".

>> ההרפתקה הבאה של מושיק רוט: משני כוכבי מישלן לקרחנה ים תיכונית

כפי שמתברר די מהר, דה ג'ורג' הוא לא מלון רגיל. רשמית הוא מוגדר כ"מרחב אירוח" המשתרע על פני 14 קומות במגדל אלפא, שבמתחם יצחק שדה המשתפץ בתל אביב. זהו הפרויקט הראשון של אלקו הוספיטליטי, חברת בת של אלקו (אלקטרה ועוד), שמוביל מיכאל חי, שותף מנהל, שיזם את ההקמה.

לא, זה לא מלון רגיל. The George (צילום: עמית גירון)
לא, זה לא מלון רגיל. The George (צילום: עמית גירון)

הקונספט כולל לא פחות משבע "חוויות אורבניות" תחת קורת גג אחת – 170 חדרים (מתוכם 40 סוויטות לשהייה ממושכת); ATELIER – חלל עבודה מרווח ומעוצב; ארבעה חדרי ישיבות מאובזרים לפגישות והשקות; ארבע חוויות קולינריות שנרחיב עליהן בהמשך; אולם ג'ז והופעות שבכל ערב קורה בו משהו וקומת ספא וולנס עם חדר כושר ופילאטיס מבית BOOST – הסטודיו של רוני דואני וחן מונצ'ז, בר בריאות, סאונה רטובה ויבשה, ספא ומרפסת לשיעורי יוגה. מעבר לדלת באותה קומה נמצאת בריכת שחייה יפהפייה שתיפתח בקרוב וסביבה מיטות שיזוף, קבאנות מפנקות ובר בריכה. כל החוויות זמינות לאורחי המלון למשך שהותם ולחברי מועדון והן מפורטות באפליקציה.

כמה סטייל: ביתי, נוסטלגי, אמנותי

על העיצוב המופתי בדה ג'ורג' חתום לזארו רוזה ויולן, מעצב על מספרד, שטביעת האצבע הייחודית לו ניכרת בכל פינה. הצבעוניות החמה ובחירת החומרים – בעיקר קרמיקה – משרה תחושת ביתית־נוסטלגית שרלוונטית עוד יותר אחרי השבעה באוקטובר, ומייצרת רקע לאוסף יוצא דופן של אמנות ישראלית. בשיתוף עם גלריה גורדון נאצרו, הוזמנו, הובאו ונתלו יותר מאלף עבודות של אמנים ישראלים, שחלקן נוצרו במיוחד עבור המלון. במבואה בולטות עבודות של האמן אוהד מרומי המוקדשות ליוצרת כתב התנועה נועה אשכול, שילוב מעניין בין טקסטורת בטון וקווים עגולים וזורמים.

עבודה של האמן KNOW HOPE שמורכבת משברים מיטיבה לתאר את הסנטימנט הציבורי, על אף שנוצרה לפני פרוץ המלחמה. קיר גדול הגובל בגרם מדרגות מוקדש לעבודת אמנות מאריחי קרמיקה, שיצר לזארו בהשראת עבודה של האמן אלעזר הלבני מקיבוץ רמת יוחנן. אותה השראה מקומית חוזרת על עצמה בקרקעית הבריכה, המחופה אריחי קרמיקה שלזארו צייר, ובעבודת אמנות ממתכת התלויה מעל מזנון ארוחת הבוקר ומתארת חדר אוכל בקיבוץ. ההתייחסות האמנותית לתל אביב בשנות ה-70 ולקיבוצים בשנות ה-50 מעניקה לדה ג'ורג' שייכות ואופי ישראלי גאה – ויש במה להתגאות.

אופי ישראלי גאה. The George (צילום: עמית גירון)
אופי ישראלי גאה. The George (צילום: עמית גירון)

כמה סטייל: יש גם אולם הופעות

מוזיקה זוכה למקום נכבד מעצם היותה אמנות בפני עצמה. הג'ז הול, אולם הופעות יפהפה, מארח בכל ערב הופעה חיה או די.ג'יי. בחודש מרץ שהוקדש לנשים הופיעו מרינה מקסימיליאן, קרן אן, ריף כהן ועלמה גוב, לצד הרצאות ותכנים שאינם מוזיקליים, אך מניבים ערך מוסף לאורחים.

ג'אז הול כמו שג'אז הול צריך להיות. The George (צילום: עמית גירון)
ג'אז הול כמו שג'אז הול צריך להיות. The George (צילום: עמית גירון)

כמה סטייל: כל סוויטה צריכה מטבח נסתר

בחדרים ובסוויטות: ריהוט בקווים נקיים ומעוגלים המתכתבים עם הסבנטיז, פריטי אמנות שימושית בסגנון נוסטלגי, חומרים טבעיים וצבעוניות שנועדה להשרות רוגע. לנו הוקצתה סוויטה המיועדת לשהות בינונית ארוכה ועל כן היא כוללת מטבח נסתר ומאובזר עם כלי בישול והגשה ואפילו קולט אדים. מכיוון שלא הגענו כדי לבשל, הגפנו את הדלת המתקפלת והתרכזנו בכל היתר: סלון נעים ובו פינת ישיבה מפנקת ופינת אוכל, מרפסת מאובזרת בפינת ישיבה קטנה וחדר שינה עם מיטה רכה ורחבת ידיים, עטוית סדינים צחורים ושפע כריות.

עם כל הכבוד לנוסטלגיה, מערכות ההפעלה מודרניות למשעי – טלוויזיות חכמה בסלון ובחדר השינה ומערכת סאונד מתוצרת מארשל, שמתממשקת עם הטלפון הנייד. בחדר הרחצה אהבנו הכול: את המקלחת המרווחת והמגבות הרכות, את זרם המים החמים ואת האפשרות לבחור בין תאורה פונקציונלית לרומנטית־אינטימית.

לא, זה לא חלק מהלובי, זאת סוויטה. The George (צילום: עמית גירון)
לא, זה לא חלק מהלובי, זאת סוויטה. The George (צילום: עמית גירון)

כמה סטייל: ברק אהרוני עושה את זה אלגנטי

לא פחות מארבע חוויות קולינריות מסעירות ומסקרנות יש בדה ג'ורג', ובשלב זה רק אחת מהן פועלת – לופט, מסעדת אול דיי דיינינג המשנה את אופיה במהלך היום. הבוקר בלופט נפתח במזנון עשיר ואלגנטי עם סלטים רעננים וממרחים, דגים כבושים ולחמים, פירות ופינת בריאות עם דגני בוקר ובעיקר הגבינות הנפלאות של משק עפאים, שיימכרו במעדנייה שתיפתח בקרוב בחזית המלון. בשישי ובשבת מתווסף לארוחת הבוקר תפריט מנות חמות שגם עליו – כמו על כל הקולינריה בדה ג'ורג' – חתום שף ברק אהרוני (לשעבר מסעדת אלנה). בורקס מים לוהט במילוי תרד וגבינות אפוי בכלי חרס וסינייה ירוקה עם מנגולד ותרד טורקי, יוגורט וביצי חופש. כל אלה מפתים לחזור לחדר לשנ"צ או להתנמנם על ספה רכה מול יצירת אמנות.

בשעות הערב האורות מתעמעמים והמנות לובשות אופי של ביסטרו שף: המבורגר מוקפד ופיצות פריכות ולוהטות, פסטה בעבודת יד ודגים ומנה אחת נפלאה של חצי תרנגולת צלויה בתערובת פלפלים ולימון כבוש. אם זה מה שאהרוני עושה בקז'ואל, מסקרן לראות מה יעשה במסעדת השף "פרדס" שתיפתח גם כן בקרוב לקהל הרחב. בר הבריכה "דק בר" צפוי להיפתח בשבועות הקרובים והוא יציע תפריט מזין, טרי ובריא לנשנוש כשהרגליים במים.

עשיר ואלגנטי בבוקר, מעומעם וביסטרואי בערב. הלופט, The George (צילום: עמית גירון)
עשיר ואלגנטי בבוקר, מעומעם וביסטרואי בערב. הלופט, The George (צילום: עמית גירון)

כמה סטייל: אלוהי הפרטים הקטנים

תשומת הלב המוקדשת בדה ג'ורג' לדברים הקטנים מרשימה ומעידה על גישה רצינית. נראה שמישהו בחר בקפידה את הספרים שפזורים בכל פינה, את קנקן המים שבחדר, שיצרה אמנית הקרמיקה קרן טיבי ואת מוצרי הטואלטיקה מבית בולגרי. אחת הסוויטות מוקדשת כולה לבית האופנה דיור, כולל טואלטיקה כמובן. אפילו הכפכפים, וואן סייז מבאס ברוב המלונות, הם כאן כפכפי גומי כתומים ממותגים וחמודים במידות שמתאימות לגבר ולאשה. מדי הצוות עוצבו על ידי מותג האופנה הישראלית אונ'נאנוקו, שיתארח בחנות שתיפתח בלובי. יש כל כך הרבה פרטים קטנים להתעכב עליהם והעין אינה שבעה.

אם בכל זאת תרצו משום מה לצאת מהמלון, כל קסמי תל אביב במרחק הליכה סביר – היכל התרבות והבימה, שדרות רוטשילד ושינקין ושלל אטרקציות, ברים ומסעדות. הרכבת הקלה, שתחנה שלה ממוקמת ממש מול המלון, לקחה אותנו בכמה דקות נסיעה מהנה ליפו ולים. כשיושלמו עבודות הקמת הפארק שמתחת למלון, אפילו קצת טבע עירוני יהיה במרחק הושטת יד.

כל פרט נבחר בקפידה. האטליה, The George (צילום: עמית גירון)
כל פרט נבחר בקפידה. האטליה, The George (צילום: עמית גירון)

בשורה התחתונה: כמה סטייל

מקום שמקיים את ההבטחות ואת הבאזז שנקשר בשמו, לומד מנסיונם של אחרים ומיישם במלוא ההקפדה. דה ג'ורג' הוא חד משמעית המקום הנכון לראות ולהיראות בו ולקשור קשרי עסקים, ועם זאת הוא אינו קר ומתנשא. מותר להגיע בג'ינס או בגדי ספורט כאחד הממברים, ובזכות שפע החוויות שבאפליקציה תמיד יש מה לעשות, לראות ולטעום. מושלם.

מחירים:מ-1,050 ש"ח לחדר זוגי (מ-1,332 ש"ח כולל ארוחת בוקר), סוויטות מ-1,909 ש"ח ללילה – מחירי הרצה שכדאי לתפוס לפני הקיץ. מחיר חברות 850 ש"ח לחודש + 700 ש"ח דמי הרשמה.להזמנות ופרטים נוספים
>> שרון בן-דוד הייתה אורחת במלון "דה ג'ורג'".פורסם לראשונה במגזין את

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

"השומרים // Watchmen" (צילום מתוך פוסטר הסרט"

קומיקס למתקדמים: 10 ספרים שישברו לכם את מחסום הרומן הגרפי

כתבות
אירועים
עסקאות
ארוחה מהגג. רופטופ 98 (צילום: יהונתן בן חיים)

אוכלים אחרת: 6 מסעדות עם טוויסט מפתיע שנפתחות עכשיו

תעשיית האוכל המקומית חייבת להתאים את עצמה למציאות החדשה כדי לשרוד, וכתוצאה מכך אנחנו מקבלים הרבה מסעדות שמנסות להביא משהו חדש...

מאתמערכת טיים אאוט10 ביוני 2024
פתאום החיים מתפזרים כמו קונפטי וסדרי העדיפויות משתנים. מילניאליות חוגגות (צילום: שאטרסטוק)

מזל טוב, מילניאלז! ברוכים הבאים למשבר גיל ה-40 שלכם!

ראשוני המילניאלז הגיעו השנה לגיל שבו אפשר להתחיל לדבר על משבר אמצע החיים, וזה הולך להיות מעניין כי השאלות שמאפיינות את...

מאתעדי שבת3 ביוני 2023
"התיירות שלנו", ג'ניפר אביסרה וז'וליאן דונאדה

גיליון 886: כל מה שצריך לסופ"ש

בחזרה אל הבר שהמציא מחדש את ההיפסטר התל אביבי // בתי הקפה של תל אביב במשבר. אנחנו יודעים למה // תלאות...

12 במרץ 2022
אסי דיין (צילום: איליה מלניקוב)

בסחרור: פחד ותיעוב בתל אביב עם אסי דיין

עם פתיחתו של "מפגש אסי", אנו מפרסמים מחדש את כתבת השער שתלויה על הקיר בבית הקפה שהוקם לזכרו של אסי דיין...

מאתאיתמר הנדלמן סמית3 ביולי 2021
מאור כהן עם אליזבת' (צילום: איליה מלניקוב)

פרויקט צילום מיוחד: אומרים לא לגירוש ילדים ישראלים

ב-2011 צילמנו ידוענים עם ילדי מהגרות עבודה במחאה על הכוונה לגרשם. שמונה שנים אחר כך, כשחרב הגירוש שוב עומדת מעל ראשיהם,...

6 באוקטובר 2019
מימין לשמאל: ג'ול טרגן, סתיו ברזילי, טל שנצר וליעוז לוי (צילום: ניצן קרימסקי)

ארבעה טרנסים וטרנסיות עונים על השאלות הכי אישיות

אנחנו אוהבים לומר שהיום הכל על הספקטרום, אבל לא מקשיבים לאנשים שעבורם זו מציאות. ארבעה טרנסים וטרנסיות פותחים הכל וחושפים בדרך...

ממיסים את התרבות. תל אביב לוהטת, ולא בקטע טוב (איור: עודד ברנח)

העיר מתחממת והחוקרים שוברים את הראש: איך מקררים עיר שהפכה לתנור?

מחקר חדש מצייר תמונה מבהילה: בעשורים הקרובים מספר ימי החום הקיצוני בתל אביב עלול להגיע ל־100 בשנה, וזו רק ההתחלה. ההתחממות...

מאתנדב נוימן31 ביולי 2021
Hortus Botanicus באמסטרדם (צילום: Shutterstock)

המקומיים ממליצים: המקומות שלא תמצאו במדריך תיירים לאירופה

כולנו רוצים להרגיש בחו"ל כמו מקומיים, אז אספנו המלצות מעולות למקומות באירופה שיגרמו לכם להרגיש קצת פחות תיירים, אפילו שבינינו -...

דימוי: מיכל רוט

"היה שווה את הצעקות מהבנק": שפים ופודיז על ההמבורגר של חייהם

ארקדי דוכן כתב שיר ההמבורגריה האהובה עליו, שחר פאר נזכרה בארוחה המושלמת שאחרי הניצחון בתחרות וחיים כהן חזר לגיל תשע -...

24 ביוני 2019

מה אכלנו ב-Vivant

שי לחתונה שקיבלו המשוררת נעם פרתום והצייר אלעד רוזן הניבה תיעוד של ארוחה שלימדה אותם על הכישרון הצרפתי להשתהות, להתענג ולחרמן

ראו עוד
popup-image

רוצה לקבל גיליון טרי של TimeOut עד הבית ב-9.90 ש"ח בלבד?

(במקום 19.90 ש"ח)
כן, אני רוצה!