אונאומה

לפעמים גם אנחנו, שמתעסקים בכל יום בכל המסעדות של תל אביב באובססיה ששמורה רק לפסיכים, מפספסים משהו טוב. לכן כשיצאנו לבדוק אתהמסעדות עם הדירוג הכי טוב בוולט, אונאומה היתה הפתעה עצומה. תאילנדית קטנה שמגישה בסך הכל שבע מנות פשוטות ללא שום יומרנות, ומצליחה לקלוע בכולן. רק בדיעבד נפל לנו האסימון שמדובר בתאילנדית משוק הכרמל, שלפני כשנה התמקמו בפינה קטנה על קרליבך ועל פי מה שהזמנו, חידדו את התפריט לשלמות. לא רק שהיא מדורגת במקומות הראשונים בוולט, אלא היא גם ניצחה בתחרות שערכנו בפער. אם טרם הספקתם, אל תעזו לפספס.
להזמנות

גורקה

תל אביב משוועת למקומות כמו גורקה קיטשן. מקומות שנפתחו בידי אנשים שמתגעגעים לאוכל ממולדתם הרחוקה ופשוט התחילו להכין אותו בעצמם. מקומות עם אוכל שיש בו גאווה ואהבה. ובעיקר מקומות עם מנות נדיבות שמתומחרות באופן הגון כזה. אבלאת המסעדה הקטנה בנווה שאנן כבר הללנו ושיבחנו מספיק. שירות המשלוחים שלה ראוי לתשומת לב נפרדת. חלק מהמנות האדירות ביותר של גורקה אינן נמצאות בו (ובולטים בהיעדרם כיסוני המומו הנפאלים המושלמים), אבל מגוון האוכל ההודי-נפאלי בכל זאת מסחרר ומציע משלוח של אוכל פשוט ומנחם במחיר מנחם עוד יותר. מומלצים במיוחד: אלו קולצ'ה (נאן חרפרף ממולא בתפוחי אדמה, בצל, ג'ינג'ר, שום, פלפל ירוק וקשיו, 25 ש"ח), ארוחת קארי כבש (מנה שתעלף אדם רעב ב-50 שקלים) ומנת צ'ילי פאניר מעולה שכולה אש (40 שקלים). יותר VFM מזה יש רק אם תבשלו בבית.
להזמנות

פילדלפיה

ספוט הבשרים של חיים כהן היה שם הרבה לפני יפו תל אביב המפוארת וכנראה יישאר גם אחרי, מהטעם הפשוט שמדובר בנוסחה מנצחת: כריכי בשר מוגזמים בתוספת גבנ"צ, ירקות קלויים, רטבים וכל טוב המטבח בלחמנייה רכה ועוטפת או טורטיה. אפשר לחטוא מדי פעם בהמבורגר או בכנפיים והום פרייז מיתולוגיים מהאחות הגדולה דיקסי, אבל הפילי ג'ו הוא לחלוטין מאסט – כריך מענג של אנטריקוט טחון ברוטב מתקתק עם בצל ופלפל קלויים, גבינה וקולסלאו, התגלמות הסליזיות במובן הטוב של המילה.
להזמנות

אורו

התרגלתם לצאת לבר יין כלשהו – ובתל אביב הרי לא חסר – ופתאום גשם. מה עושים? משלוח מאורו הוא בחירה שתמיד פוגעת בול בפוני, תפריט איטלקי עם קריצה למטבח המקומי, למשל מנות ראשונות קלילות וברוסקטות שהולכים טוב עם בקבוק יין, שגם אותו תוכלו להזמין. כריכי פניני בשילובים מיוחדים, מנות פסטה, סלטים (אם אתם אוהבים סלט קיסר, כאן הוא טעים מאוד) וקינוחים כבר הופכים את הנשנוש לארוחה של ממש. הסוד הוא מן הסתם בחומרי גלם איכותיים – מוצרי בשר ארטיזנליים, גבינות בוטיק ודגים כבושים, ירקות צלויים שהטריות ניכרת בהם וממרחים מתוצרת בית, וביד טובה שמטפלת בהם. טבעונים ימצאו כאן די והותר אפשרויות טעימות ומזינות, ואם אתם יותר מגרגרן אחד רשמו לפניכם את מילות הקסם: "קראק פאי פיסטוק משפחתי".
להזמנות

אמריקה בורגר

קשה להתבלט בשוק ההמבורגרים הרווי של תל אביב, ולמען האמת, אמריקה בורגר לא מתבלטים יותר מדי. אם כבר להיפך, הם נטמעו בנוף באופן כמעט טוטאלי, עד שזה מרגיש כאילו הם היו כאן מאז ומתמיד. זה לא המבורגר מפואר עם מגדל תוספות מופרע, לא המבורגר ארטיזנלי עם פרחי בייקון ולא מנת טראש. זה בפשטות, אחד ההמבורגרים הפשוטים והטעימים בתל אביב, בלי לעשות יותר מדי פוזות. אבל הסיבה העיקרית שהוא נמצא כאן הוא היציבות – בכל פעם שמזמינים משלוח מאמריקה מקבלים בדיוק את אותו המבורגר, בדיוק באותה רמת גימור. איכותי, ישיר, טעים לאללה וכזה שאפשר לסמוך עליו כל פעם מחדש. אין איך לפספס עם אמריקה.
להזמנות

שי-שי

אח קטן למסעדת מאנטה ריי האהובה. קערות ירקות, אורז ודגים, רולים ומרקים סוגרים פינה מבלי לוותר על ערכים תזונתיים, טריות ואסתטיקה, במחיר דומה לזה שתשלמו עבור ארוחה ברשת המבורגרים ממוסחרת. אטריות זכוכית וקוביות טופו, סשימי סלמון בוויניגרט פיקנטי, פטריות מיוחדות וצירים מושקעים הם הוכחה לכך שאוכל מזין, בריא ולא יקר מדי הוא בר ביצוע. והאריזות המושקעות הן בונוס.
להזמנות

פוד טרמינל

במבט ראשון התפריט של פוד טרמינל, המיזם החדש של קבוצת זה סושי, הוא בדיוק מסוג הדברים שמדכאים אותנו: המון מנות מסוגים שונים שכביכול אין קשר ביניהם. לאחר שמבינים את הרציונל שמאחורי העסק (וכל מה שתרצו לדעתכאן) אפשר להירגע. כשהמשלוח מגיע עם סושי, ראמן, סלמון צלוי בפחם והמבורגר פונדו ("מרקם של רוטב סמיך ששבר את תקרת הזכוכית של הצ'דר/אמנטל המוכר",כתב המבקר שלנו) בשקית אחת, הכל פתאום נראה כמו רעיון לגמרי לא רע. והביצוע מצוין.
להזמנות

באבאג'ים

גילוי נאות: הסיבה העיקרית שבאבאג'ים נמצאת כאן היא כי רק נס יעזור לכם לתפוס את מוטפאק פתוחים בוולט, אבל בכל זאת, המסעדה הטורקית הזו כאן בזכות ולא בחסד. הדונר שלהם חוצה משלוח באופן נהדר, נשאר עסיסי בפיתה המצוינת, ולמרות שיש שווארמיות רבות שיספקו לכם את הקרייב בהנאה, באבאג'ים תמיד משאירים טעם של עוד. חוץ מזה, הם המקום היחיד בעיר שמציע איסקנדר במשלוח. רק על זה מגיע להם מקום של כבוד ברשימה הזו.
להזמנות

פט קאו

לפני פחות משנה ערכנוהשוואת משלוחי המבורגר בטעימה עיוורתשקבעה סופית וחד משמעית שפאט קאו מחזיקים בקציצת ההמבורגר הכי טובה במשלוח. זו קציצה שמנה, צרובה מבחוץ ועשויה למידיום מושלם מבפנים, כזו ששומרת על כל העסיסיות המתבקשת גם אחרי טיול בארגז שליח לאורך כל רחובות העיר. המעטפת שלה מינימליסטית – לחמניה, איולי, גבינה אם תרצו וזהו – אבל הכל מדויק ומתוחכם בפשטותו. ביס מופלא, וזה עוד מבלי לדבר על הנאגטס בציפוי קונפלקס הנפלא שלהם. אין הרבה יותר מזה, אבל זה באמת כל מה שצריך למשלוח המבורגר פשוט מושלם.
להזמנות

לה טיגרה

די מדהים כמה מהר הפכה לה טיגרה לקונצנזוס בתור אחת מהפיצות הכי טובות בעיר, אבל קל לפספס שהיא גם מציעה את אחד המשלוחים המצטיינים. בהתעלם מהגימיק (החמוד) של לשלוח זוג מספריים לכל מי שמזמין בפעם הראשונה, זו ללא ספק פיצה חלומית גם במשלוח. בצק נאפוליטני מושלם ואוורירי, חומרי גלם טריים ואיכותיים, קצת הרפתקנות חיובית בבניית הפיצות (אם לא טעמתם את פיצת פיסטצ'יו שלהם, אז מהר בבקשה) וגם פיצות רגילות פשוט מושלמות (הפפרוני הכי טוב במשחק, לצד לילה). המחיר הגבוה כל כך משתלם, כי יש כאן פיצה שתגרום לכם להרגיש נאפולי גם מהספה הישנה שלכם.
להזמנות

נאם

הוותק והניסיון של התאילנדית האהובה מורגש בכל פריט שנשלף משקית המשלוחים: טעמים שמתאימים לחך הישראלי אך אינם מתחנפים, אריזה נבונה ובעיקר מבחר שכיף לפתוח איתו שולחן – מראשון האגרולים ועד אחרון הפאד מט מאמוואנג (עוף/דג פריך עם פירות ים, ירקות ואורז מאודה). כל מנה שתשימו עליה אצבע תספק את הסחורה באופן שיותיר אתכם שבעים ושמחים מבלי לרוקן את חשבון הבנק.
להזמנות

טאקרייה

כשהשליח דופק בדלת ומגיש את השקיות הצבעוניות מהטאקרייה אפשר להתחיל לשמוח, כי אין כמו אוכל מקסיקני להרים את מצב הרוח. בוריטוס שמנמנים ועסיסיים, נאצ'וס פריכים (חימום קל בתנור הביתי והם מושלמים כמו במסעדה), כנפיים חריפות, סלטים כיפיים ואופציות טבעוניות טובות הם מהדברים שבטאקרייה עושים בעיניים עצומות. גודל המנות וסבירות המחירים הם ערך מוסף שהופך משלוח טוב למצוין, ופתיחתהסניף החדש ביד אליהוהיא צעד מבורך לטובת תושבי מזרח העיר.
להזמנות

סופר פיצה

אנחנו חייבים להודות, אנחנו לא מעריצים גדולים של פיצה אל-טליו (כלומר, המרובעת שנמכרת במשקל). טוני וספה קצת המאיסו עלינו את הפורמט, אבל סופר פיצה של השף דיוויד פרנקל והאופה יובל שניר החזירה לנו את האמונה בריבוע. היא מצליחה להימנע ממלכודת השמן של סוגה, מציעה מגוון רחב של אופציות לתוספות (ומפזרת אותן בנדיבות רבה) ואפילו עושה את האקסטרה הקטן של לפנק בעוד פיצה בכל משלוח. ומי יכול לסרב לעוד פיצה? משלוח כיף, משתלם שתמיד מספק את הקרייב לקצת בצק וגבינה איכותיים.
להזמנות

TYO

משלוחי האוכל של האסייתית משבזי ראויים להילמד בבית ספר לשיווק: אריזות מעוצבות כקופסאות תכשיטים, כאשר כל רול ודג מבהיקים מטריות על רקע גווני אדום־שחור־לבן דרמתיים. שפודי יקיטורי, סושי, ניגירי, מנות ראשונות ועיקריות וצמחוניות – התפריט מגוון וסקסי, ובזכות האריזה המתוחכמת האוכל לא זז מילימטר בדרך. התענוג לא זול אך כשרוצים להשקיע במישהו שאוהבים (או בעצמכם) – TYO היא הימור בטוח.
להזמנות

לילה

בקרב הענקים של הפיצותידה של לילה יצאה על התחתונה, אבל זה לא באמת משנה, כי זוהי חד משמעית עדיין אחת הפיצריות הטובות בתל אביב. בצק פריך שמצליח להיות גמיש ואוורירי בו"ז שנושא עליו טופינגז בשילובים יצירתיים במיוחד, מארטישוק וקייל ("עושים מזה מכוניות") ועד בייקון מייפל ממכר. הפיצה אמנם בגודל בינוני והמחיר נושק לרף העליון אך עם איכות אין להתווכח, בפרט כשאפשר להוסיף למשלוח מאפים מעולים מהמאפייה הצמודה.
להזמנות

דליקטסן

וואן סטופ שופ של כל החלומות הרטובים שלנו, באוכל כמובן – מרקים ותבשילים, מאפים וקינוחים, סלטים, פסטה, אסיאתי וכמובן המאפים של הבייקרי, והכל באריזות מדוגמות ואלגנטיות כמו שרק רותי ברודו יודעת. אתר קל לתפעול, אפשרות להזמנה עתידית (למלא את המקרר לכל השבוע) ומערך משלוחים מתוקתק שווים את משקלם בזהב כשצריך לארח או כשסתם מתחשק משהו טעים.
להזמנות

מקסיקנה

תצחקו, תצחקו, אבל מבלי ששמתם לב, המקסיקנית הותיקה ביותר בארץ (דאמן) יצרה מערך משלוחים בלתי רגיל שהפך את המשלוח של מקסיקנה לאחד המשתלמים, למרות המחיר הלא נמוך. זה לא שמקסיקנה הם אחת מהמסעדות הכי טובות בעיר, או אפילו אחת המקסיקניות הכי טובות בעיר – בין היתר בגלל תחושת אוכל בסרט נע וחומרי גלם לא מרשימים – אבל במשלוח הם משחקים אותה. אריזות נפרדות לפחות או יותר כל חלק בארוחה, מחשבה יסודית על כל מה שלקוח צריך או רוצה, כמות אוכל נדיבה ובסוף, ארוחה טריה, צבעונית ועמוסה בכל טוב. אתם יכולים לזלזל, אבל תזמינו משלוח אחד ואז דברו איתנו שוב.
להזמנות

גברת קוטייאו

החורף שכבר כמעט כאן ואיתו שפעת וקורונה מסמנים שהגיע הזמן להעביר את הקישור לעמוד הוולט של גברת קוטייאו אל מסך הבית. מרקים תאילנדיים עוקצניים עדיפים על כל חיסון והמנות החריפות באמת יבקיעו כל חומת הצטננות. כל מרק הוא ארוחה בפני עצמה, וכשתרגישו בריאים מספיק הוסיפו להזמנה כיסונים וסלט שישגרו אתכם בדמיון לתאילנד.
להזמנות

• אוכלים שותים
• משלוחים
• משלוחים בתל אביב
• אוכל
• טיים אאוט סופ"ש // גיליון 923 // המשלוחים הכי טובים
• פילדלפיה
• דלידה
• נאם
• טאקריה

גם אתם בוודאי שמתם לב שבשנים האחרונות, סדרות וסרטים על שפים הפכו להיות ההמבורגר של הטלוויזיה – אין ערוץ שלא מחזיק לפחות אחת. אחרי השיא של "הדוב" המופתית בדיסני+, גם אפל טיוי רצו סדרת שף משלהם, אבל כיאה לשירות הסטרימינג העילאי והמתנשא שהוא, הם עשו זאת בעזרת השף הכי בכיר מהמסעדה הכי נחשבת בכל העולם – והחליטו על דוקומנטרי. התוצאה היא סדרה יוצאת דופן גם בנוף רווי השפים של היום, והמלצת צפייה חמה למשהו לראות בזמן ארוחת הערב.

>>אמינם סוף סוף מתעמת עם הכוכב היחיד שיכול להחזיר לו – סלים שיידי

"אוכל כל" (Omnivore) היא סדרה דוקומנטרית בת 8 פרקים שמובלת על ידי השף רנה רדזפי, כנראה השם שמעורר הכי הרבה קרקורי בטן בקרב פודיז ברחבי העולם. רדזפי הוא השף-סלב האולטימטיבי, הראש המבריק מאחורי מסעדת "נומה" והאיש שבמו ידיו שם את המטבח הנורדי בבמה המרכזית של המזון העילי העולמי. זה זמן מושלם עבור סדרה דוקומנטרית בהובלתו, בין היתר כי בשנה הבאה, כך הכריז באופן פומבי, המסעדה בעלת שלוש כוכבי המישלן תיסגר לצמיתות, ואנחנו רוצים מזכרת מצולמת.

אך יש קאצ' – אם ציפיתם לראות הרבה מקרבי המסעדה המיתולוגית, אולי כדאי שתכינו את עצמכם למשהו אחר, כי הקטע של רדזפי הוא חומרי גלם טריים שהוא מלקט בעצמו, ולכן בכל פרק השף יתמקד בחומר גלם אחד, ויצא להכיר את הספקים שיוצרים את הטוב ביותר בעולם. כך, למשל, בפרק הראשון הוא נוסע לכפר סרבי שמפורסם על פפריקה, למטה החברה שמייצרת טבסקו ולמסעדה תאילנדית שמפורסמת בחריף שלה – והכל כדי לפרק את בסיס חומר הגלם צ'ילי. יש גם פרקים על טונה, מלח, בננה, חזיר, אורז, קפה ותירס, אז כדאי שתכינו מראש את האוכל, כי כל צילומי האוכל מעוררי התיאבון הזה נותנים את אותותם.
Omnivore עונה ראשונהזמינה באפל TV

• מה רואים הלילה
• אוכל
• נומה
• חומרי גלם
• רנה רדזפי

לא הפרקט הכהה, השטיחים האתניים הטפטים הפסיכדליים, פנסי התאורה סטייל הבארבי ואגרטלי הפרחים המרשימים. גם לא שפע יצירות האמנות וספות העור הרכות, ובטח לא אוסף תקליטי הויניל הממוסגרים, ספריית הרוק או צילומי הענק של ג'ים מוריסון, ג'ימי הנדריקס, דבי האריס וקית' ריצ'ארדס – דבר מבין הפריטים והאלמנטים העיצוביים המקדמים את פני הבאים ל"פרנקו ושות'" מעידים על כך שמדובר במשרד רואי חשבון. המשרד הססגוני כה שונה ממשרדים מקבילים בתחום, שלרוב הם אפרוריים ומדכדכים, שמי שנכנס למקום בפעם הראשונה, עשוי לחשוב שהוא טעה בכתובת…

"עבור רוב האנשים, פגישה אצל הרואה חשבון שלהם מרגישה כמו בדיקת קולונוסקופיה. אני החלטתי – שאלי יגיעו לבלות – ואיתי” מכריז בלהט רואה החשבון תיקו פרנקו העומד בראש אחד מהמשרדים הוותיקים בישראל ששם המשרד הולך לפניו. ”המשרד שלי הוא קודם כל מרכז קהילתי או מועדון חברים שבו נפגשים באקראי זה עם זה בכירי הענף. ללקוחות, לעובדים ולכל מי שבא לפה גם באורח מזדמן , לפני הכל צריך להיות נעים ונוח ובעיקר בג'ינסים בגובה העיניים ו COOL" מוסיף פרנקו. "גם ברמה האסתטית וגם ברמה האנושית. מבחינתי זה בייסיק, מהיום הראשון לקריירה העצמאית שלי אי שם בסוף ה 80 החלטתי לבדל את עצמי מקהילת רואי החשבון בעלי המשרדים (כ 5,000 במספר פזורים בארץ). בתחילת הקריירה היה לי ולשותפי את המשרד הכי סטייל בישראל עם אפס לקוחות! הלקוח הראשון קיבל מספר תיק אקראי 194 ולא 1 שלא יחשוב שהוא לבד איתנו. וכבר אז הקפדתי שהמשרד, הוויב, העיצוב התאורה וכו' יהיו יוצאי וסביבת עבודה אטרקטיבית".

>> תיקו פרנקו והסיקסטיז: הומאז' לרוקנרול

וכשפרנקו אומר "אטרקטיבית" הוא לא מתכוון רק ללוקיישן המושלם בלב שדרות רוטשילד, לעיצוב הבוהמייני, לגינה הצמודה (הפסקות עישון באווירה טרופית מישהו?) או ל"תן-ביס" בגרסת תיקו פרנקו (כרטיס פתוח בהוטל מונטפיורי הסמוך. שווה!) – אלא גם, ואולי בעיקר, לדרך שבה הוא מתייחס לעובדיו. "מבחינתי, כל אחד מ-20 עובדי המשרד, שמתוכם 13 הם רואי חשבון, כולם בכירים (המשרד לא מעסיק מתמחים) הם כולם בעצם שותפים שלי. משום שאני מחויב להם – לעובדי – לחלק מחצית ממחזור שכר הטרחה של המשרד כשכר עבודה וצ׳ופרים אחרים לצוות המשרד. ולכן המשכורות הממוצעות גבוהות בהרבה מהשוק. כולם כאן מעורבים בהכל, הם מרכיב מהותי מהישיבות עם לקוחות, מתכנוני המס המורכבים, מהשתתפות בדיונים עם רשות המיסים, סקירת דוחות ביחד איתם אל מול הלקוח והשתפרות מתמדת, ואני לא מגזים, על בסיס יומי.

וזאת מוטב לדעת מוסיף פרנקו: לא תוכל לשמר עובד רק עם שכר גבוה כי גם עם דאגה לרווחת העובד וסביבת העבודה כמו השקעה בלתי פוסקת בשיפור רמתם המקצועית.

במה זה מתבטא?
”הדרכות אינסופיות מבכירי המרצים בארץ בכל תחום, אני עצמי נחשב לאחד מבכירי יועצי המס בישראל, הדרכות ממרצים בתחום הדיגיטלי, אנחנו כבר עמוק ב AI. אני נגיש לעובדיי בכל רגע. גם מבחינה מקצועית וגם מבחינה אישית, בכל בעיה (רפואית /משפחתית/ כספית YOU NAME IT) אני הכתובת הראשונה לפנות אליה לטובת פתרון. חשוב לי שמי שעובד כאן ישמח להיכנס למשרד בבוקר. לא מתאים לך לבוא היום? בא לך לעבוד מהבית? אין בעיה!".

כמעט בכל מקום עבודה אחר זו חתיכת בעיה…
"המשרד הזה הוא לא מקום עבודה רגיל. בהשוואה למשרדים אחרים, מהתחום ובכלל, אנחנו חייזרים … כל השוואה למקומות עבודה רגילים ממש לא רלוונטית. וכן, מצידי שהעובדים שלי ישבו עם הלפטופ בבית, בבית קפה או על החוף בסרי לנקה. הלקוחות שלנו יודעים שאנחנו זמינים עבורם 24/7 , וכל אחד מהעובדים יודע בדיוק מה המשימות שלו. כל עוד העבודה מתבצעת, מה זה משנה לי מאיפה?".

איך היית מתאר את הפרקטיקה הניהולית שלך?
"לפני הכל, תהיה מענטש, תהיה בנאדם. זה הסיפור המרכזי במשרד, זו המהות. אמינות, סובלנות, יושרה, כבוד הדדי, עזרה לזולת, אדיבות, חברות, אלו הערכים שאני מנחיל לעובדים שלי ומקפיד עליהם בחירוף נפש בעצמי. החומר האנושי כאן הוא הטופ של הטופ, המשרד הזה הגיע לאן שהגיע בזכות עובדים שהם משכמם ומעלה".

מיהם לקוחות המשרד?
”אז כמובן ההתמחות היא ענף המסעדות – הסעדה. בעלי מסעדות, בתי קפה, ברים, מעדניות, קונדיטוריות, גלידריות, יבואני משקאות… בכל מה שקשור לענף האוכל, אין עסקה אחת בעיר שלא עוברת דרך השולחן שלי. בנוסף לעבודת המיסוי וראיית החשבון השוטפת, מסעדנים עולים אליי לרגל כדי לבצע, למשל, פישור של סכסוכים בין זכיינים, הערכות שווי, כניסה של שותפים לעסקים קיימים, עסקאות מיזוג… מכיוון שאני כבר ארבעים שנה בתחום ולא משתייך או מזוהה עם קליקה כזו או אחרת, המשרד שלי נחשב למקום שאליו מגיעים כדי לקבל עצות ותשובות שאינן מוטות, נטולות אינטרסים ואובייקטיביות לחלוטין. אני מעין הראיס של תל אביב, הסנהדרין הגדולה“.

יחד עם זאת המשרד כיום מטפל בתיקים גדולים מתחום תשתיות הבניה, חברות הי טק, קבלנים, קבוצות כדורגל, תעשיה מכל קצווי המשק הישראלי לצד התמחות במיסוי ומיסוי בינלאומי.

מה מייחד אותך, לדעתך, מבחינה מקצועית?
”היכולת המהירה לזהות בדיוק את הבעיה ופתרונה. בין עם זה בעיית מיסוי / הערכות שווי / סכסוך בין שותפים או סיוע למיזוג /הקמה /היפרדות וכדומה. וזאת מהסיבה הפשוטה: ניסיון אדיר של 40 שנה לצד הבנה משפטית /כלכלית /חשבונאית / מסויית /סטטיסטית / פסיכולוגית ובכלל ידע עצום שרכשתי לעצמי הבאים לידי ביטוי בפגישת לקוח שבה תוך דקות אני מבין את עיקר הבעיה והתוואי לפתרונה.

וזאת לצד ולפני הכל זו האנושיות והיחס האישי או ליתר דיוק הסתכלות ודיבור בגובה העיניים . אני מבין את הצרכים של הלקוחות שלי ומדבר אליהם לא מאיזה אולימפוס אלא בגובה העיניים. אני לא משתמש בכל מינימונחים מקצועיים מסובכים אלא מנגיש להם את הכל בשפה פשוטה וברורה, באופן שמבהיר להם שאני בצד שלהם, שאני בעדם, שאנחנו באותה סירה. וכמוני עושים כל עובדי המשרד, יש כאן תודעת שירות חסרת תקדים".

בתור מי שמצוי במספרים ומכיר מקרוב את ענף המסעדנות המקומי, מה אתה יכול לספר על מצבו?
”ראשית אני נושא הדגל במסע הצלב נגד אותם גורמים בעיקר בנקאים להתנגד נמרצות לתפיסת העולם שזהו הענף המוסכן ביותר בישראל ולכן בקשות אשראי נדחות על הסף. הרכישות שביצע בנק לאומי של קבוצות גדולות בענף העניקו את הלגיטימציה הראוי לענף מבחינת חוסר מסוכנותו כשמדובר במסעדנים מקצועניים. נכון שהחודשים האחרונים היו מאד לא פשוטים, אבל בגדול, מדובר בענף משגשג. אז כן, יש קשיים, והמציאות מייצרת תנודות בלתי צפויות, אבל מי שיודע לקרוא היטב את המפה ולהתאים את עצמו לצרכים המשתנים של הקהל, וקהל היה ויש ויהיה תמיד, נשאר יציב וממשיך להצליח. מסעדנים הם קשוחים. וחוץ מזה, יש להם אותי".

"בוקר בוקר עולה המסך על פסגת השכלתנות הפיננסית / מסויית/ עסקית וכלכלית שלנו" כתב לאחרונה פרנקו בעמוד הפייסבוק שלו. "בעוד שבמשרדים אחרים מגששים באפלה בקבצי אקסל ו-וורד מיושנים, אצלנו מתחוללת מהפכה טכנולוגית… אנחנו האלכימאים של המקצוע…. יודעים להפוך כל אתגר מיסוי/ פיננסי/ עסקי, לזהב טהור…".

תסביר?
”המשרד שלי הוא לא פחות ממופת לניהול משרד המעניק שירותים. המשרד שלי הוא המשרד המתקדם/ המודרני/ היצירתי/ ״האחר״/ ה״אונפנט טריבלה״ (הילד הסורר) של הענף / הבועט ביותר/ ובעלי תודעת שירות זמינות ויעילות שאין שני לה…. ועם מוניטין פנטסטי המשמש לנו היום כמעין כיפת ברזל. כך למשל אין אצלנו מדפסות. אין לנו ארכיב עם ארונות מלאים בקלסרים מאובקים ערמות של טפסים. כל פעילות המשרד מאוחסנת בענן ובעיקר הלקוחות שותפים בתיק כך שלמעשה אנחנו חבוקים 24/7 עם הלקוח. לכל לקוח נבנית קבוצה בוואטסאפ שאני שותף לה. התקשורת עם לקוח היא רק בקבוצה בא נמצאים אנוכי /אחד מהמנכלים שלי ואחראית על התיק, ככה שאני בשליטה מלאה לעניין למשל אי שביעות רצון לקוח.

וכל העבודה המשרדית – ענייני מיסוי, הצהרות הון, דוחות כספיים, בדיקות ותכתובות מול רשויות המס – מתבצעת אצלנו על מסכים בעזרת תוכנות AI סופר-מתקדמות ייעודיות לתחום. באף משרד ראיית חשבון בישראל לא עובדים או מנהלים משרד כמונו. זאת עבירת משמעת חמורה כיום לנסח סתם ככה מכתב או לפתור בעיה בלי שימוש מאסיבי ב-AI. לצד תוכנת ה-Monday האימתנית שהיא זו שמנהלת את סדר היום של כולנו.

אנחנו חוד החנית של התחום".

מה מצפה לרואי חשבון שמתקבלים לעבודה ב"פרנקו ושות'"?
"חוץ מהמשכורת הגבוהה? סביבת עבודה מטורפת לצד כתובת המשרד: שדרות רוטשילד פינת שד“ל – מה יותר נחשק מזה? השתפרות בטור הנדסי מבחינה מיסויית /חשבונאית /אינטלקטואלית. אינספור פעמים אני שומע מעובדי החדשים לאחר מספר חודשים – ”אומרים לנו במשפחה כי השתננו. אתגרים אינטלקטואליים, חופש פעולה, הזדמנות נדירה להתקדם, ללמוד ולהתפתח מבחינה מקצועית ואישית, ולהיות חלק מעשייה יומיומית מדהימה. ולא פחות חשוב – המשרד הזה הוא בית. מי שמצטרף אלינו מצטרף למשפחה".

• אוכל

בתחילת החודש שודר הפרק האחרון (לפחות נכון לעכשיו) של "טד לאסו", הדרמה הקומית שהפכה לשם נרדף לטלוויזיה מחממת לב. הסדרה צצה בחיינו בקיץ 2020, ימי מגפת הקורונה והבידוד החברתי, בדיוק כשהיינו זקוקים לסיפור פיל גוד על היכולת להמציא את עצמנו מחדש ולשפר את חיינו וחיי הסובבים אותנו בעזרת אהבה, חיוביות וחמלה. אך הצלחת קומדיית הכדורגל של תחילת הדרך הפכה לאכזבה כשהסדרה כשלה בהפיכת הרעיונות ההומניסטיים והמקסימים שלה לסיפור ארוך טווח בן שלוש עונות. היא צלעה את דרכה לסוף העונה השלישית, והשאירה לא מעט מעריצים מעט שבורי לב.

https://www.youtube.com/watch?v=i5U-w1yL4r0&pp=ygURdGhlIGJlYXIgc2Vhc29uIDI%3D

כמו "טד לאסו", גם "הדוב" מרגישה כאילו היא צצה משום מקום וסחפה את כל העולם. שלא כמו "טד לאסו", הסדרה שיצר כריסטופר סטורר הציגה בשמונת פרקיה הקצרים אווירה דחוסה, מלחיצה ומעוררת חרדות. העונה הראשונה ליוותה את השף הצעיר כרמי (ג'רמי אלן ווייט, "חסרי בושה") בניסיונתיו הסיזיפיים לסדר את הבלאגן במסעדת הסנדוויצ'ים המתפרקת של אחיו המנוח, ואיכשהו לצאת מכל זה לפחות קצת שפוי. בין הצרחות, הדקירות והניסיונות המגומגמים ליצור אווירה קצת פחות מטורפת, הצלחנו להתאהב לגמרי בדמויות ולחלום שיום אחד הן יסיימו סרוויס בלי לזרוק חפצים אחת על השנייה.

בסופ"ש שעבר שודרה במלואה העונה השנייה (בישראל היא תעלה בדיסני+ בתחילת אוגוסט), ואפשר להרגיע ולומר שלא מדובר במקרה של משבר העונה השנייה, להפך. "הדוב 2" ארוכה יותר ומספרת סיפור גדול בהרבה – כרמי והצוות בונים יחד את המסעדה החדשה שלהם, כבר לא סנדוויצ'יה רועשת וכאוטית, אלא מסעדת יוקרה רצינית ושאפתנית. הזמן קצר והמשימות נערמות בהמוניהן כשעוד ועוד בעיות טכניות ובירוקרטיות מתגלות. כרמי והסו שף סידני (איו אדבירי) עומלים על התפריט החדש בעוד אחותו של כרמי, נטלי המכונה "שוגר" (אבי אליוט), מצטרפת למאמצים מהצד העסקי. כדי להישאר בסביבה, העובדים הוותיקים נדרשים לעבור מטאמורפוזה – דרישה שדוחפת את ריצ'י (איבון מוס-בכרך), טיפוס שעד כה שגשג במצבים של כאוס ועצבים, למשבר זהות.

"הדוב" כנראה לעולם לא תהיה סדרת פיל גוד "טד לאסו", אבל בעונתה השנייה היא מתגלה כמעין מקבילה מקורקעת, מחוספסת וריאליסטית יותר שלה. בשני המקרים השכילו להבין שהקסם לא מתחיל ונגמר עם הגיבור הכריזמטי שלה, והפנו את המבט ממנו גם לדמויות המשנה המעניינות לא פחות – ואת זה "הדוב" עושה הרבה יותר טוב. היא יוצרת מארג של סיפורים קטנים שמתפצלים ומתחברים מחדש, מהקמת המסעדה דרך חרדת הכישלון של סידני ועד לסיפור אהבה מהוסס בין כרמי לחברה מהתיכון.

למרות שכל דמות עוברת תהליך שונה, בסוף כל הסיפורים האלה עוסקים בריפוי ובניסיון לבנות את חייך מחדש, הפעם בצורה בריאה יותר. זה תהליך מקביל לשיפוץ המקיף שעובר חלל המסעדה, שמרגיש לפעמים כמו מאבק אבוד. כדי שהכל יעבוד ברגע האמת לא מספיק לצבוע או להחליף רצפות, צריך לפרק הכל, לבחון כל פרט במבנה כדי לתקן את הבעיות ולהבין איזה ערך עדיין יש בו. וכן, יכול להיות שהיה קל יותר פשוט ללכת לעבוד במקום אחר במקום להסתכן, בטח כשבכל רגע נתון מגיעה עוד תזכורת למשבר של ענף המסעדנות ועוד סגירה של מוסד קולינרי אהוב.

https://www.youtube.com/watch?v=XbJ8HbuW6tk&pp=ygURdGhlIGJlYXIgc2Vhc29uIDI%3D

תהליך השינוי הזה משפיעה גם על הסדרה עצמה, שהיא כבר לא סחרור של צעקות, רעש וסכנה אלא מנה מעודנת בבישול ארוך על אש קטנה. המתח עבר מפני השטח לרקע, מצטבר והולך עד לפיצוץ פתאומי ברגעי משבר. השיא הדרמטי הפעם הוא דווקא פרק פלאשבק, שחושף את הרקע המשפחתי של כרמי, נטלי ואחיהם הנוכח-נעדר, מייקי. זה פרק ארוך במיוחד וכזה שמובטח לו מעמד מיידי של קלאסיקה טלוויזיונית, וזה עוד לפני שהזכרנו שמתארחים בו ג'יימי לי קרטיס, בוב אודנקירק, ג'ון מולייני ושרה פולסון.

אם העונה הראשונה של "הדוב" הייתה הבטחה נוצצת שהשאירה טעם של עוד, העונה השנייה כבר מעלה אותה שלב ומסמנת אותה כאחת הסדרות הטובות ביותר שרצות כרגע. זאת עונה טובה, שלמה ומעניינת יותר מקודמתה, בזכות הבימוי המקורי והמסעיר, תצוגות המשחק שהולכות ומשתפרות ובעיקר התסריט הרגיש שיודע מתי לתת לנו שמץ של פנטזיה ומתי להתחבר למציאות. הבעיה היא שעכשיו כבר יש לנו ציפיות גבוהות במיוחד מהעונה השלישית, שתצטרך להפגיש איכשהו בין המתח של ניהול מסעדה, לעדינות שלמדנו להכיר ולאהוב בהפוגה שהייתה העונה השנייה.
>> הדוב, עונה 2 זמינה ב-Hulu. העונה תגיע במלואה לדיסני+ ב-2.8

• ביקורת טלוויזיה
• המסך
• סדרות
• אוכל
• Hulu
• דיסני+

בהתחלה תוכניות אוכל דיברו אך ורק על, אתם יודעים, אוכל. הן היו תכניות מתכונים, לפעמים עם אורחים מעניינים או אנקדוטות משעשעות, אבל בסופו של דבר, העניין היה האוכל. כמה עשורים לתוך שפ'ס טייבל אנד צ'יל, ואנחנו כבר בנקודה הרבה יותר מורכבת: אוכל הוא בסך הכל נקודת פתיחה כדי לדבר על אנשים, היסטוריה, רגשות, סיפורים אישיים, ולפעמים אפילו גם על אוכל. בשלב הזה, קשה עד בלתי אפשרי לנסות לדמיין תוכנית ריאליטי בישול בלי סיפור קורע לב לתוספת. המבנה עובד: שימו על השולחן סיפור מעניין ותוסיפו איזו מנה לנגב איתה את הדמעות. אולי גם קצת חריף, כדי להקליל את האווירה.

"ארוחה של החיים", שעלתה אתמול בכאן 11, מנסה לעשות תוכנית מהסוג שכמעט ולא עשו כאן, וזה לבד ראוי להערכה: בישראל תוכן קולינרי עדיין נחלק לאחד משלושת אבות המזון: ריאליטי, טיולים, או מתכונים. נסו להציע משהו שחורג מזה, ותגלו שגופי השידור, בניגוד לקהל, ממש עדיין לא שם.

למרבה השמחה, תאגיד השידור הציבורי כן מאפשר יצירה כזו, וכך זכינו לתכנית אוכל מהסוג שעדיין לא נעשה כאן: שילוב של קולינריה עילית עם סיפורים מעניינים ונטולי דמעות. אווירת שפ'ס טייבלית לגמרי, עם שף מדהים (ענר בן רפאל פורמן, בעל הלוק הרנה רדזפי-י, לשעבר מ"איגרא רמא" זצוק"ל, ובקרוב עם מסעדה חדשה בשוק הנמל) שחושב על סיפור לפני דרמה, ועל אמירה לפני פינוקים. הפורמט פשוט מאוד: אורח מפורסם בכל פרק שבא לספר את סיפור החיים שלו, תוך כדי ארוחה שמתכתבת עם הסיפור. יש רגש, אין מלודרמה. וכאן, צריך להגיד, יש כמה השגות.

שפים טלוויזיונים מתחלקים לרוב לשני סוגים: הקשוחים בלי סיבה, וההולסומים. עבר"פ (כן? לא? פשוט לקרוא לו ענר?) שייך בבירור לסוג השני, וזה מצוין, כי זה בדיוק מה שצריך בתוכנית כזו. הבעיה היא שהתרגלנו לראות שפים שיודעים לבשל מדהים ועוברים מסך מצוין, ומשם כולנו גוזרים כאילו הם יכולים לעשות הכל. לראיין, למשל. האם כל שף יודע באמת לרדת לעומקו של מרואיין כמו שהוא יורד לעומקם של חומרי הגלם?

זו לא הנחה בעייתית רק ב"ארוחה של החיים", ואפילו לא בתוכניות אוכל בלבד: יש אינספור מסעדות עילית שמציגות פער ענק בין רמת הקולינריה לבין רמת השטחיות באמירה שמאחוריו. רוצה לומר: אתם שפים, זה אחלה, לא צריך להיות מחזאים. מה שמדבר אצלכם זה האוכל. אה, מאיה ורטהיימר הרגישה שהיא בנאדם רגיל ובאה ממשפחה עשירה? נגיש לה ביצה פשוטה בצלחת זהב. היא עברה תאונה קשה ושיקום? אם כך, המנה תהיה "פירוק והרכבה". בסופו של דבר, שום תובנה כזו לא תהיה עמוקה כמו ביס טוב אחד.

וזו נקודה ששווה להתעכב ולשים אליה לב בהמשך העונה: ענר וצוות השפיות שלו מתמקד הרבה יותר בבנאדם מאשר בבישולים. זה כמובן הגיוני, כי מדובר בסופו של דבר בתוכנית ראיונות, אבל שווה לשאול עד כמה האוכל פה הוא כלי? המנות נראות מדהים: מעניינות, מקוריות, ושונות מאוד ממה שאנחנו רגילים לראות ביקום הקציצות והטבחה-שדודה-של-המשתתפים-הייתה-מכינה.מצד שני, זו לא תכנית לראות אם אתם באמת מתעניינים באוכל.

הפורמט מצליח לגרום אפילו לסאבלימינל ומאיה ורטהיימר להיות מקסימים ומרגשים (ואני לא מאמין שסאבלימינל קיבל מנת צ'ורוס ולא הייתה שום התייחסות לדינרוס), אבל רוצים לשחזר את המתכונים בבית? עזבו את זה, רוצים ללמוד טכניקות חדשות או לקבל רעיונות חדשים? חפשו במקום אחר. זה חמוד, זה עובד, וזו צפיית רקע הולסומית וחביבה לאללה, אבל הלוואי וכבר יגיע הזמן ובו נקבל תכנית שסובבת טיפה יותר סביב האוכל.

"ארוחה של החיים", כאן 11, כל יום שלישי

• ביקורת טלוויזיה
• כאן 11
• ענר בן רפאל פורמן
• אוכל